פסקי דין על מיכאל חזות | פסקי דין על אלי מנשה

17355-11/17 רתק     15/02/2018




רתק 17355-11/17 מיכאל חזות נ' אלי מנשה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
15.2.18
בפני
כבוד השופטת רחל ברקאי
רת"ק 17355-11-17 חזות נ' מנשה




המבקש
מיכאל חזות
ע"י ב"כ עו"ד הילה קולטון


נגד

המשיב
אלי מנשה
ע"י ב"כ עו"ד שלמה גיגי




פסק דין

1.
מונחת בפני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (כב' השופטת כוכבה לוי), מיום 24.10.17, בתיק ת"ק 35454-01-17, אשר קיבל את תביעת המשיב במלואה ופסק לטובתו את דמי התיווך המגיעים לו לפי העמלה שנקבעה בין הצדדים ובצירוף מע"מ, העומדים על סך 40,891 ₪ וכן הוצאות משפט לפי סכום האגרה ששולמה - בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד.

2.
המשיב, מר אלי מנשה
, הנו מתווך מורשה העובד במשרד התיווך "תווך רון" (להלן: "המשרד"), והתבקש לבצע שירותי תיווך עבור דירה בגבעתיים בבעלות אמו של מר אסף יחזקאלי (להלן: "נציג המוכרת"), שהוסמך לייצגה אל מול המשרד.
המשרד פרסם את הדירה והחל בהצגתה ללקוחות פוטנציאליים, ביניהם גם המבקש, מר מיכה חזות. השניים שוחחו טלפונית ואף נפגשו בתאריך ה-6.5.16 לצורך הצגת הדירה למבקש שנעשתה בנוכחות שוכרת הדירה, במהלכה חתם האחרון על טופס הזמנת שירותי תיווך לפיו התחייב לשלם דמי תיווך בשיעור של 1.5% בצירוף מע"מ במידה ותתבצע עסקת מכירה ביחס לדירה.

3.
לאחר כשבוע, נפגשו שלושתם במשרד המשיב לביצוע מו"מ ולקידום הליך הרכישה. בין המבקש לנציג המוכרת נותר פער הערכות, כך שהמו"מ לא השתכלל לכדי עסקה והצדדים נפרדו לדרכם.

4.
לאחר פגישתם, המשיב המשיך לקדם את מכירת הדירה למול קונים פוטנציאלים נוספים והמבקש התעניין ברכישת דירה אחרת. לטענת המשיב, הוא המשיך במגעים ממושכים עם המבקש לאור נכונות נציג המוכרת להתגמש ולרדת במחיר. המבקש מצדו טוען, כי השניים לא קיימו ביניהם מגעים, ושלכל היותר נשלח מסרון אחד לאחר פגישתם במשרד המשיב. בנוסף, טוען כי ראה מודעה של מתווך אחר המפרסמת את הדירה, והאחרון מסר לו שמנוהל מו"מ עם קונה פוטנציאלי אחר הנסוב על סכום נמוך יותר מזה שהיה נציג המוכרת נכון לקבל עת המו"מ ביניהם. משכך, החליט הוא להתקשר למוכר ולהציע לו הצעה חדשה.
המבקש טוען כי השניים נפגשו לבדם בבית קפה וסיכמו את כל תנאי העסקה העיקריים – כולל מחיר הדירה ותנאי התשלום ושהוסכם כי המשך הטיפול יועבר לעורכי דינם.

5.
המשיב מצדו טוען כי נציג המוכרת הבהיר למבקש שהעסקה התקיימה דרך משרד התיווך ולכן דרש מהמבקש כי ישלם את דמי התיווך. לשיטתו, המבקש הסכים לכך, ולאחר המכירה נציג המוכרת אף התקשר אליו והודה לו על שירותו הטוב. המשיב לטענתו פנה למבקש מספר פעמים לשלם את דמי התיווך אליהם התחייב, והאחרון התחמק ממנה באמתלות שונות.

6.
בלית ברירה הגיש המשיב הגיש תביעה קטנה על מנת לקבל את שכרו.
המבקש טען שהמשיב איננו הגורם היעיל שהביא לחתימת העסקה, ועל כן דמי התיווך אינם מגיעים לו. משכך, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט כדין.
בנוסף, טען כי המשיב הסתיר מפניו מידע בדבר חוסר היכולת להשתמש בחניה מפאת גודלה, ולגבי פגמים מהותיים בדירה דוגמת רטיבות לאור סדקים בקירות החיצוניים.

7.
בפסק דינו מיום 24.10.17 קיבל בית משפט קמא את התביעה הקטנה במלואה, וקבע כי המשיב היה הגורם היעיל והמועיל לביצוע העסקה, מאחר וקיבל הגרסה כי הוא זה אשר הציג לראשונה את הדירה בפני
המבקש, הפגישו בינו לבין נציג המוכרת וניסה לקדם את השתכללות העסקה במשך מספר חודשים לאחר מכן, באופן המצביע על מחויבותו למבקש במסגרת מכירת הדירה. בנוסף, קבע כי המבקש עקף את המשיב על מנת להימנע מתשלום דמי התיווך.
באשר לטענות בדבר הרטיבות הקיימת בדירה וסוגיית החנייה קבע בית משפט קמא, כי המשיב יצא ידי חובתו לעניין הנאמנות והמקצועיות בהבהרתו למבקש שהחנייה איננה רשומה בטאבו ושהדירה טעונה שיפוץ, מה גם שהרטיבות בדירה הוסתרה על ידי הארונות, בבחינת פגם נסתר עליו לא יכול היה לדעת המשיב.
כמו כן, קבע בית המשפט קמא, כי לא הובאה בפני
ו כל ראיה להעדר האפשרות לשימוש בחניה בפועל לאור גודלה. ועוד הוסיף וקבע, כי המבקש יכול היה לבחון את הבניין ואת החנייה כראוי, ועל כן אין למבקש להלין אלא על עצמו בנדון.

8.
המשיב הגיש בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
, ובהחלטה מיום 5.11.17 הוחלט על ידי כב' השופטת כוכבה לוי על עיכוב בפסק הדין בכפוף להפקדת ערבות בנקאית צמודת מדד בסך של 43,000 ₪.


טענות הצדדים
9.
לטענת המבקש, בית משפט קמא שגה בפסיקתו, באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.
ראשית, נפסק לטובת המשיב סעד החורג מסמכותו העניינית של בית משפט קמא ומעבר לסעד שביקש המשיב. לפי סעיף 60(א)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות הנה עד לסכום של 33,400 ₪. חרף זאת, בית המשפט הנכבד פסק תשלום בסך 34,950 ₪ ובצירוף מע"מ בסך כולל של 40,891 ₪.
מעבר לחריגת הסכום הנפסק מהמותר על פי דין, אף תשלום המע"מ עצמו חורג מהסעד המבוקש על ידי המשיב, שכן לא ציין זאת בתביעתו. בנוסף, תשלום זה איננו בגדר סעד כללי כמפורט בתקנה 14 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 המתירות לבית המשפט להטיל סעד כללי אף ללא בקשה מפורשת בכתב התביעה.

10.
כמו כן, לטענתו בית משפט קמא התבטא באופן המעיד על גיבוש דעתו ופסק דינו כנגדו בטרם שמיעתו, ושהסעד שנפסק מהווה גיבוי לכך. ממשיך המבקש וטוען כי לאור העדר השכלתו המשפטית לא ידע שעליו לעתור לפסילת המותב או לעמוד על כך שהערותיו יירשמו בפרוטוקול.

11.
בנוסף, לשיטתו בית משפט קמא צריך היה להעביר התביעה לערכאת שלום, המהווה ערכאה הולמת יותר לדיון במקרה לאור מהותו ואופיו. כמו כן, היה עליו לשקול לחובת המשיב את העובדה שלא הביא בפני
בית המשפט עד שיכול היה לכאורה לתמוך בטענותיו ואת העובדה שלא הודיע למבקש על אי התייצבות העד, באופן שפגם ביכולתו להתכונן לטעון על ההשלכות המשפטיות של צעד זה.

12.
השגה נוספת נסובה על קביעתו כי המבקש ניצל קשריו עם נציג המוכרת על מנת לעקוף את המשיב ולהימנע מתשלום דמי תיווך, טענה שלא עלתה בכתב התביעה ולא נתמכה בראיות.
לגופו של עניין, טוען המבקש כי קביעת בית משפט קמא לפיה המשיב היה הגורם היעיל והמועיל לגיבוש העסקה איננה נכונה, מאחר והמשיב נפגש עמו פעם אחת בלבד כאשר בפגישה זו לא עשה דבר על מנת לצמצם את הפערים בין הצדדים, וכן בהעדר הממצאים התומכים בהמשך המגעים ביניהם (כדוגמת פלט שיחות, ראיה שניתן להשיג בנקל) ותוך הסתמכות על מסרון בודד, שאיננו נוגע לעסקה נשואת המחלוקת.

13.
מפאת כל האמור, המבקש מבקש לקבל בקשת רשות הערעור לקבל הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולהורות על העברת הדיון בתיק למותב אחר בבית משפט שלום, וכן לחייב את המשיב לשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

14.
לטענת המשיב, יש לדחות את בקשת רשות הערעור מטעמי מדיניות משפטית, וכן משום שהמקרה דנן איננו מאותם המקרים בהם קיים פגם מהותי הדורש את התערבות ערכאת הערעור. לטענתו, בקשה זו מהווה ניסיון לעקוף את הממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית משפט קמא. המבקש סומך ידו על החלטת בית משפט קמא ועל הסכום שנפסק על ידו.
בנוסף מוסיף וטוען, כי אין כלום בבקשה להעברה לערכאת השלום שכן עצם הדיון בתביעה בבית משפט קמא מעיד על פשטותה והלימתה להליך התביעה הקטנה, ובייחוד לאור נושא התובענה – תביעה לשלם דמי תיווך.
משכך, המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה תוך קיזוז החיוב העודף עד לסכום הסעד המבוקש בתביעה, כך שהמבקש יחויב בסך של 33,400 ₪. לדידו, אין לתת לטעות בית המשפט באשר לסכום הסעד לאיין את ההליך כולו.

דיון והכרעה
15.
לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור והערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שהסכום הפסוק יופחת ויעמוד על סך של
33,400 ₪, בהתאם לסמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות. אשר ליתר טענות המבקש לא מצאתי כל בסיס משפטי ו/או עובדתי ענייני המצדיק התערבות. אסביר טעמיי;

16.
המגמה הרווחת באשר לקבלת בקשות רשות ערעור בתביעות קטנות הנה מצומצמת. ראה ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (פורסם בנבו, 20.5.15), שם קובע כב' השופט זילברטל את הדברים הבאים:
"ההליך המשפטי בביהמ"ש לתביעות קטנות נועד להיות פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבע כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבות ערכאת הערעור... ולא בהכרח תינתן אף כשמתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..."

(ההדגשות אינן במקור – ר.ב.)


המקרה שבפני
הוא אחד מאותם מקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, בכל הנוגע לסכום הפסוק הנדרש לעמד ביחס לגבולות סמכותו העניינית של בית המשפט.

17.
לפי סעיף 60(א)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, מוסמך היה בית המשפט לתביעות קטנות, נכון למועד התביעה, לפסוק סעד כספי שאינו עולה על 33,400 ₪. סכום זה משתנה באחד לינואר בכל שנה כך שיהלום את העדכון שחל במדד המחירים לצרכן (ונכון לאחד לינואר 2018 סמכותו העניינית מוגבלת לסכום עד 33,500 ₪). באין חולק כי סמכותו של בית המשפט קמא היתה מוגבלת לסכום זה אין לי אלא לקבל הנטען בנדון.

18.
ע
ם זאת, לא מצאתי בטענות הנוספות שנטענו לעניין עצם חיוב המבקש בתשלום דמי התיווך כדי להצדיק התערבות לגופו של עניין.

קביעותיו בנדון של בית המשפט קמא הינן קביעות שבעובדה המבוססות על מהימנות גרסאות הצדדים אשר באו בפני
ו.
אין לערכאת הערעור כל יתרון על פני הערכאה הדיונית המתרשמת ישירות מעדויות הצדדים הבאים בפני
ה.
בית המשפט קמא ניתח כדבעי את הראיות שבו בפני
ו ולא מצאתי כל כשל לוגי בניתוח הראיות אשר יצדיק התערבות ערכאת הערעור.
לגופו של עניין נמצא כי המבקש ראה את המודעה שפורסמה על ידי המשיב, שוחח עמו טלפונית, המשיב היה זה שהציג לו את הדירה ואף הפגיש את הצדדים אצלו במשרד לניהול מו"מ תוך תקווה לשכללו לכדי עסקה.
המבקש לא הציג כל ראיה באשר לאותו "מתווך עלום" ממנו קיבל את המידע על הסכום העדכני עליו מתנהל מו"מ מתקדם עם רוכש פוטנציאלי אחר, ומקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא כי המבקש קיבל מידע זה באמצעות המשיב. ללא המשיב, המבקש לא היה מכיר את הדירה ולא יכול היה לנהל מו"מ נפרד עם נציג המוכרת.
גם פרק הזמן שבמסגרתו נכרתה העסקה, ארבעה חודשים, תורם לגיבוש הקביעה לפיה המבקש הנו הגורם היעיל לביצוע העסקה.
כך קבע בית המשפט העליון בנדון, בע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נ' אסתר ביר, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל וערעור שכנגד, מח(3) 116 (1994), 124-125:
"בהקשר זה יש להוסיף כי מבחינת מעבר זמן יש מקום להבחין בין סוג נכסים שונים: אין דין דירת מגורים כדין בית-מלון. חשיבות חלוף הזמן עומדת, בדרך כלל, ביחס הפוך לשווי הנכס או לגודל האובייקט. ככל שערך הנכס רב יותר, הרי שגם המשא ומתן, בדרך כלל, נמשך זמן רב יותר. לכן המשקל הניתן לעצם מעבר הזמן ­במישור הזיקה הסיבתית פוחת ככל שערך הנכס גדול יותר. פער בן עשרים חודש בשכירות נכס למגורים יהווה, בדרך כלל, אינדיקאציה לשחיקת הזיקה הסיבתית הדרושה לקימום הזכאות. הוא הדין באשר למכר דירת מגורים רגילה. שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בבית-מלון. מטבע הדברים, נדרש כאן שיקול-דעת מרובה."
חלוף ארבעה חודשים בין ההצעה המקורית לבין מועד סיום העסקה מהווה אינדיקציה לכך שקיימת הזיקה הסיבתית הנדרשת בין פעולות התיווך של המשיב לחתימת העסקה.

סוף דבר
19.
לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי.
טענות המבקש לעצם חיובו בתשלום שכ"ט למשיב נדחות ואולם, הסכום שבו חויב המבקש יופחת ויעמוד על סך של 33,400 ₪, וישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום החלטת בית משפט קמא (24.10.17) ועד לתשלום בפועל.
בנסיבות התוצאה לא ראיתי לנכון לחייב בהוצאות.
המבקש הפקיד ערבון בסך 33,000 ₪ בתיק בית המשפט קמא, וזאת בהתאם להחלטתי מיום 19.11.18, סכום זה יועבר לידי המשיב, באמצעות בא כוחו, על חשבון פסק הדין.

היתרה בסך 400 ₪ תשולם למשיב, באמצעות בא כוחו, מתוך כספי העירבון שהפקיד המבקש בתיק זה.
היתרה תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח את ההודעה לצדדים.

ניתן היום,
ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.











רתק בית משפט מחוזי 17355-11/17 מיכאל חזות נ' אלי מנשה (פורסם ב-ֽ 15/02/2018)