פסקי דין על נתיבי המפרץ בע"מ | פסקי דין על נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

42558-06/13 א     01/02/2018




א 42558-06/13 נתיבי המפרץ בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 42558-06-13 נתיבי המפרץ בע"מ
נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

תיק חיצוני
:






לפני
כב' השופטת צילה צפת
, סגנית נשיא


התובעת

נתיבי המפרץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד:
אלי חן


נגד


הנתבעת

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד:
יוסי לבן



פסק דין



1.
בין חברת "נתיבי המפרץ בע"מ
" (להלן: "התובעת") לבין חברת "נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ" (להלן: "הנתבעת") נכרת ביום 20.2.08 חוזה לביצוע עבודות הקמה, התקנה ואחזקה של מעקות וגדרות בטיחות בכבישים במרחב מרכז (להלן: "ההסכם"). התובעת ביצעה את העבודות בתקופה שהחלה בחודש מרץ 2008 ונסתיימה בחודש נובמבר 2009.

2.
התובענה דנא הוגשה בטענה כי הנתבעת לא שילמה לתובעת את מלוא התמורה בהתאם להסכם ונותרה חייבת סך של 3,867,168 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (20.6.13), כשהסכום כולל את ההפרש בין דרישת התשלום לתשלום בפועל; הפרשי התייקרות בגין אי תשלום במועד וכן תביעה בגין הפחתת כמויות העבודה ברישום חשבונות הנתבעת לבין כמויות העבודה כפי שבוצעו על ידי התובעת, לטענתה. לאחר מספר דיונים, מינוי מומחה מטעם בית המשפט והגשת חוות דעת מטעמו, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 11.9.17 (להלן: "ההסדר"). במסגרת ההסדר נקבע כי סכום יתרת החשבון (נומינלי) לתשלום לתובעת עומד על סך של 964,825 ₪ בתוספת מע"מ כדין; הוסכם שלסכום הנ"ל יתווספו התייקרויות לפי החוזה, כאשר מדד הבסיס הינו מדד חודש נובמבר 2007 וההתייקרויות יחושבו עד ליום 10.7.10.
3.
הצדדים נותרו חלוקים בשאלות הבאות: האם ובאיזה שיעור ריבית תחויב הנתבעת בגין תוספת ההתייקרות; האם ובאיזה שיעור ריבית יש לחייב את הנתבעת בגין האיחור בתשלומים והאם התובעת זכאית להוצאות משפט.

טענות הצדדים

4.
התובעת סבורה שעל אף העובדה שבחוזה לא נעשתה הבחנה בין סוגי ריבית החשב הכללי והוגדר שהתשלומים בגין איחור יישאו "ריבית החשב הכללי", שהרי בגין התשלומים שבוצעו באיחור ובגין יתרת התשלום שטרם שולמה יש לחשב את הריבית לפי "ריבית החשב הכללי פיגורים" ולא לפי "ריבית החשב הכללי" וזאת מהטעם כי מלשון החוזה ניתן להסיק שבגין איחור בתשלום יש לשלם ריבית פיגורים, ולפי הפסיקה יש להפעיל את כלל הפרשנות כנגד הצד החזק שהינו הנתבעת.

5.
לטענת הנתבעת, שיש לחשב את הריבית לפי ריבית החשב הכללי שכן לא הוסכם בחוזה על ריבית פיגורים אלא צוין רק "ריבית החשב הכללי". כן סבורה הנתבעת שבטענת התובעת לריבית חשב כללי פיגורים יש משום הרחבת חזית אסורה. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי לפי הפסיקה כאשר המחלוקת היא עניינית ובתום לב וכן כאשר לא נקבע מפורשות בחוזה שהריבית שתשולם תהיה ריבית חריגה, אין לפסוק ריבית פיגורים
.


6.
באשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, התובעת סבורה כי על הנתבעת לשאת בכל הוצאות התובעת לרבות תשלום אגרה ושכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט ושכר טרחת עורכי דינה. הנתבעת מאידך טוענת כי יש לחשב את חלקה הוצאות האגרה ושכ"ט מומחה באופן יחסי בין הסכום שנקבע ע"י המומחה לבין סכום התביעה. לעניין שכר טרחת עורכי הדין השאירה הנתבעת את הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט אך ציינה שהיא סבורה שיש לחשב את שכר הטרחה בשיעור 10% כמקובל, בפרט לאור העובדה כי התביעה הסתיימה ללא שמיעת ראיות.
הכרעה:

חישובי ריבית והצמדה:

שני הצדדים הפנו לעניין חישוב הריבית להלכה שנקבעה בע"א 4553/06 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובנין בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 14.10.2010) (להלן: "עניין מי ערד"). בית המשפט העליון (כב' השופט י. עמית) עמד על ההבדלים בין שלושת סוגי 'ריבית החשב הכללי' וקבע כי 'ריבית הפיגורים מהווה' מעין סנקציה עונשית ולכן נטל כבד להוכחת הצורך בפסיקת ריבית פיגורים מוטל על הטוען לזכאות לה. וכך נאמר שם פסקאות 13-14:

"ברגיל, מקום בו מתעוררת מחלוקת לגבי החשבון הסופי שהגיש הקבלן, אין מקום לתשלום ריבית פיגורים ממועד הגשת החשבון הסופי. עניין שבשגרה הוא, שהקבלן מגיש חשבון סופי והמזמין חולק על החשבון מטעמים שונים, כמו אי הסכמה לכמויות או למחירים בהם נקב הקבלן, או בגין ניכויים וקיזוזים למיניהם שהצדדים חלוקים לגביהם. ברי כי כל עוד לא ידוע מה הסכום שעל המזמין לשלם - כפועל יוצא מהגשת החשבון הסופי ובדיקתו ואישורו על ידי המזמין - אין מקום לחייב בריבית פיגורים, גם אם בסופו של יום נקבע על ידי בית המשפט (או על ידי בורר מקום בו הצדדים מפנים את הסכסוך לבוררות) כי הקבלן זכאי לסכום גבוה מזה שאושר על ידי המזמין. שאם לא כן, הסנקציה של תשלום ריבית פיגורים מרחפת מעל ראשו של המזמין כל עוד לא הוכרעה המחלוקת, מה שמעמיד את המזמין בעמדת נחיתות ואת הקבלן בעמדת יתרון בהליכי מו"מ ובהליכי בית משפט. כל עוד המחלוקת היא עניינית ובתום לב, אין אפוא מקום לחייב את המזמין בריבית פיגורים על הסכומים השנויים במחלוקת..."

הצדדים חלוקים בנוגע למדד הבסיס וחישוב ההתייקרויות המתווספת ליתרת החוב לתובעת, העומדת על סך של 964,825 ₪. התובעת סבורה כי מדד הבסיס הינו חודש נובמבר 2007 וכן שיש להוסיף התייקרויות בהתאם למדד מחירי תשומות הסלילה, בהתאם לאמור בסעיף 1(ב) להסדר הדיוני בין הצדדים. מנגד הנתבעת סבורה שמדד הבסיס הינו מדד דצמבר 2007 ואת ההתייקרויות יש לחשב לפי תנאי החוזה, וזאת לאור הוראות הקבועות בהסכם וטופס צו התחלת עבודה במכרז אשר מצורפים כנספח 1 ו-2 לכתב התביעה.
אין בידי לקבל את טענות הנתבעת אופן החישוב הוסכם בהסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ועל כן ההסדר הדיוני המאוחר להסכם גובר עליו.

סעיף 1(ב) להסדר הדיוני קובע כי:

"על פי ההסכם, לסכום זה יתווספו התייקרויות לפי מדד מחירי תשומות הסלילה כאשר מדד הבסיס הינו מדד חודש נובמבר 2007..."
(ההדגשה אינה במקור- צ.צ)

באשר לריבית החלה בגין עיכובים ושערוך החשבון הסופי ממועד התשלום החוזי; הנתבעת סבורה כי יש לחשב את התשלומים הללו לפי 'ריבית החשב הכללי' ואילו התובעת סבורה כי יש לחשב את התשלומים הללו לפי 'ריבית החשב הכללי פיגורים'.

יש לציין, כי בניגוד לעניין מי ערד בעניינו נקבע בחוזה שהריבית הינה 'ריבית החשב הכללי'. לגישת התובעת הואיל ובחוזה לא נעשתה הפרדה מפורשת בין סוגי ריבית החשב הכללי; והואיל ועסקינן בתשלום באיחור ומשעה שהנתבעת היא הצד החזק לחוזה, יש לקבוע כי על הנתבעת לשאת בתשלומי 'ריבית החשב הכללי פיגורים'.

אין בידי לקבל טענה זאת ודוק;
הכלל הוא חיוב ב'ריבית החשב הכללי' ואילו 'ריבית החשב הכללי בגין איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית' ו'ריבית החשב הכללי פיגורים' הינן החריגים לכלל. לא בכדי בית המשפט העליון קבע בפסיקותיו השונות כי הנטל על הטוען לתשלום 'ריבית פיגורים' הוא כבד מאוד בפרט כאשר זו לא נקבעה בחוזה. בעניינו אין שום אינדיקציה שהצדדים התכוונו לחרוג מ'ריבית החשב הכללי', להטיל פיצוי מוגבר בדמות 'ריבית פיגורים' בגין הזמן שחלף עד לתשלום בפועל. משכך, בהעדר הסכמה מפורשת וברורה לעניין זה כנדרש לפי ההלכה שנקבעה בעניין מי ערד, אין מקום לחייב בריבית פיגורים.

לאור האמור, ההתייקרויות עד ליום 10/7/10 יחושבו על פי מדד תשומות הסלילה בהצמדה על בסיס מדד נובמבר 2007 כעמדת התובעת.
הריבית מיום 10/7/10 תחושב לפי ריבית החשב הכללי, כעמדת הנתבעת.
כל איחור בתשלומים יחוייב בריבית החשב הכללי.

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,466,835 ₪ כשהסכום צמוד נושא ריבית כחוק מיום 13/8/17 ועד התשלום בפועל.

הוצאות משפט:

הנתבעת תישא במלא האגרה ושכ"ט המומחה בסך כולל של 89,340 ש"ח.
כן תישא בשכ"ט ב"כ התובע בסך כולל של 215,000 ₪.


ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 42558-06/13 נתיבי המפרץ בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/02/2018)