פסקי דין על ורד רגב | פסקי דין על סטיב גיא רגב | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על וועד הבית המשותף |

16592-04/17 תק     04/02/2018




תק 16592-04/17 ורד רגב, סטיב גיא רגב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, וועד הבית המשותף








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות


04 פברואר 2018
ת"ק 16592-04-17 רגב ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ




לפני
כב' הרשם הבכיר אייל דוד


התובעים

1
.
ורד רגב

2
.
סטיב גיא רגב


נגד


הנתבעים

1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2. וועד הבית המשותף



פסק דין


רקע
:
לפניי תביעה במסגרתה מבקשים התובעים, הדיירים בבית המשותף ברחוב כרמל 8 ברחובות,
לחייב את הנתבעים, וועד הבית המשותף
וכן את המבטחת הנתבעת 1 לשלם להם פיצויים בסך של 15,064 ₪ בגין נזקים שנגרמו למחסן שבבעלות התובעים ולתכולתו. כתוצאה מפיצוץ בצינור מים העובר דרך המחסן, ומהווה רכוש משותף של כלל הדיירים.

ביום 24/8/17 התקיים לפניי דיון אליו לא היתה התייצבות של מי מהנתבעים ולפיכך בהעדר התייצבות מטעם הנתבעת 1, למרות שזומנה כדין, נתתי

פסק דין
כנגד הנתבעת 1.
לא ניתן

פסק דין
כנגד הנתבע 2, שכן לא היה אישור על מסירת הזימון לדיון לו.

הדיון בתביעה:
התקיים לפניי דיון בתביעה ביום 21/1/18. לדיון התייצבו התובעים, נציג הנתבעת 1 מר ארז מרסיאנו, נציג וועד הבית מר אריאל שלו וכן השמאי מטעם הנתבעים מר אורן פרץ. בהסכמת הצדדים, בוטל פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1, כאשר בית המשפט יתן את דעתו למחדלי הנתבעת 1, לרבות הגשת כתב הגנה באיחור, בעת פסיקת הוצאות ההליך.

עדות השמאי מר אורן פרץ:
השמאי הצהיר כי הוא זה שערך את השומה מטעם הנתבעים, הוא בחן את חוות הדעת מטעם התובעים שנערכה על ידי השמאי מר אורי וולגרמן. הסכומים שצוינו בחוות הדעת מוגזמים ומופרזים, שכן יש לקחת בחשבון כי אין מדובר במוצרים חדשים, אלא במוצרים משומשים, ויתכן אף ישנים. הסכומים שצוינו בחוות הדעת שנערכו על ידי מר פרץ, נרשמו בהסכמת הצדדים, בסך כולל של 5,000 ₪. כשנשאל השמאי מדוע לא נכללו בהערכתו גם ההוצאות בגין השיפוץ, הניקיון וכו', שתומחרו על ידי השמאי - מר וולגרמן, בסך של 1,800 ₪, השיב השמאי, שכפי הנראה יש לקבל הערכה זו, ולהוסיף את העלות הנ"ל לסכום הנזקים. לשאלת בית המשפט לגבי עלות שכר טרחת שמאי התובעים, השיב השמאי פרץ, כי שכר הטרחה נקבע בהסכמה בין התובעים לשמאי.

עדות התובעת 1:
אכן התובעים הגיעו להסכמה עם השמאי פרץ, לפיה עלות הנזקים תוערך בהסכמה בסך של 5,000 ₪, אולם בעת מתן ההסכמה, הם לא ידעו על כך שעל המבוטח הנתבע 2 לשלם השתתפות עצמית בגין הפיצוי שאמורה לשלם הנתבעת 1. לפיכך, התובעים אינם מעוניינים להתפשר, ועומדים על קבלת מלוא סכום התביעה שהגישו.

עדות נציג הנתבעת 1:
אין כל קשר בין הערכת השמאי מטעם התובעים מר פרץ לבין ההשתתפות העצמית, הסכום שהוצע היה רק כדי לסיים את המחלוקת ולצורך הערכה בלבד. מעבר לכך, אין המדובר במוצרים חדשים אלא במוצרים ישנים, ולפיכך הסכומים הנקובים בחוות הדעת מטעמם מופרזים.

עדותו של מר שלו נציג הנתבע 2:
כיו"ר וועד הבית המשותף
בו מצויה דירת התובעים והמחסן שלהם, הוא שוחח עם התובעת 1 והציעה לה כי הנתבע 2 – וועד הבית – יפעל לביצוע התיקונים הנדרשים במחסן שלהם, אולם הצעה זו סורבה. בנוסף, יש לייחס לתובעים אשם תורם משמעותי, שכן התובעים לא עשו ניסיון להציל את תכולת המחסן שלהם, ופשוט השאירו את המוצרים שם במשך מספר חודשים, ולכן מדובר בנזק מצטבר.

עדות התובע 2:
התובע 2 העיד, כי ביום 27/8/16 ארע פיצוץ בצינור ששייך לרכוש המשותף העובר במחסן התובעים. אחד מהשכנים שם חבק על מקום הנזילה, אולם הנזילה לא טופלה בצורה יסודית כנדרש, דהיינו: לא הוחלף הצינור כפי שהיה צריך להיעשות. החבק החזיק מעמד חודש ימים, ולאחר מכן ארע פיצוץ בצינור בשנית. יודגש, כי מיד לאחר הפיצוץ הראשון, פנו התובעים בדחיפות לנתבע 2, ודיווחו על הנזק לרכושם, וביקשו להפעיל את חברת הביטוח על מנת לקבל פיצוי בגין נזקיהם. לאחר שחלף חודש, צינור התפוצץ בלובי, וגם החלו לטפטף מים שם. הואיל והיינו בסמוך לחגי תשרי, הוועד היה לחוץ מאד להחליף את הצינור לאורכו, כולל החלק שעובר במחסן התובעים.
לעניין האשם התורם השיב התובע 2, לשאלות בית המשפט, כי באותו יום שנודע להם על הנזילה, אזי מי מהשכנים או מחברי וועד הבית, הגיע למחסן ושם חבק על מקור הנזילה, וזאת במוצ"ש, כשיש לזכור, שהתובעים אינם נכנסים מידי יום למחסן. בנסיבות אלו, אין בידי התובעים את האפשרות לציין במדויק, את משך הזמן שחלף בין קרות הנזילה לגילויה. אולם להערכת התובעים, המדובר במשך יממה אחת, כך שהנזק שנגרם למוצרים של התובעים התגבש כבר בקרות הנזילה הראשונה.

יודגש כי הצינור התקול מותקן בתקרת המחסן. התובעים לא יכולים היו להקטין את הנזק או להציל איך שהוא את המוצרים, שכן בעת גילוי הנזק, כבר לא היה את מה להציל, זה היה כמו בסאונה, ולא ניתן היה לפתוח את הדלת כתוצאה מהסירחון.

דיון והכרעה:
כידוע על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפני
ו ,את דיותן ואת משקלן.(
רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז
(4)981(2003). במקרה שלפנינו מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן ,בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

לאחר שעיינתי בכובד ראש בכתבי הטענות מטעם הצדדים, והתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפניי, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

למעשה, הנתבעים לא חלקו על קרות האירוע הנזיקי. טענת הנתבעים לפיה יש לייחס אשם תורם לתובעים בכך שלא פינו את המוצרים שלהם מהמחסן במהרה, הינה טענת הגנה שלא הוכחה, ואין בידי לקבלה. אני מקבל את גרסת התובעים כי אינם משתמשים במחסן מידי יום ביומו, כך שהידיעה על הנזילה לא נודעה להם בזמן אמת, אלא רק לאחר שחלפה יממה מקרות הנזילה. בנסיבות אלו, אני סבור כי התובעים נהגו כאדם סביר, ולא מצאתי אשם תורם בשיעור כלשהו בהתנהלותם.

התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת של השמאי וולגרמן. למעשה הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית מטעמם, שכן לטענתם, הגיעו לידי הסכמה עם התובעים לכך שעלות הנזקים תיקבע בהסכמה לסך של 5,000 ₪, ובמהלך הדיון הובעה הסכמה גם לתוספת של 1,800 ₪ בגין עלות ביצוע התיקונים במחסן כתוצאה מהנזילה. בנסיבות אלו, הרי שלמעשה לפני בית המשפט מונחת חוות דעת אחת בלבד מטעם התובעים. לא ברור לי, מדוע לא הוכנה חוות דעת כאמור, שכן ככל שהתובעים הודיעו לנתבעים על כך שאין באפשרותם לקבל את הצעתם לתשלום פיצוי מוסכם בסך של 5,000 ₪, הרי שהיתה מוטלת חובה על הנתבעים, לדרוש מהתובעים להעמיד את המוצרים לבדיקתם, כך שניתן היה להכין חוות דעת נגדית מסודרת, ולא להסתפק בקביעה גורפת, שמדובר בסכומים מופרזים.





סוף דבר:
לאחר שקלול מכלול הנתונים בתיק, אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים יחדיו את רכיבי התביעה כדלקמן:
-
החזר שכ"ט שמאי מטעם התובעים בסך של 1,250 ₪ בלבד (הסך של 2,000 ₪ נראה לי מוגזם ומופרז, ולכן אינני מאשרו במלואו).
-
פיצוי בגין הנזקים שנגרמו למוצרים במחסן בסך של 8,000 ₪ בלבד. (הסך של 9,040 ₪ נראה לי מעט מופרז, מה גם, שאין בחוות הדעת התייחסות לכך שהמוצרים החשמליים נמסרו למעבדה לצורך בדיקה האם עוד ניתן להשתמש בהם).
-
לעניין עוגמת נפש, פיצוי בגין עוגמת נפש נפסק במקרים חריגים, ובמסורה בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט ובמקרה דנן מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בסך של 700 ₪ בלבד, בגין עוגמת נפש.
-
חיבור הסכומים הנ"ל – 1,250 ₪ + 8,000 ₪ + 700 ₪ מסתכם בסך של 9,950 ₪. הואיל ובבית המשותף בו מצויה דירת התובעים ישנן 12 דירות, לפיכך יש להפחית מהסכומים הנ"ל, את שיעור חלקם של התובעים (1/12), בסך 829 ₪, דהיינו על הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים יחדיו סך של 9,121 ₪.
-
הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪ בלבד.
-
הוצאות בגין ביטול פסק הדין, שתשולמנה לתובעים, על ידי הנתבעת 1 בלבד, בסך כולל של 800 ₪.
לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, שכן המדובר בתביעה קטנה, ומכל מקום, במסגרת הוצאות משפט, בית המשפט לוקח בחשבון פסיקת הוצאות בגין התייצבותם של התובעים לדיון. כמו כן, אני דוחה את רכיב הנזק בסך של 200 ₪, בגין נסיעות טלפונים וכו', שכן רכיב זה אמור להיכלל במסגרת הוצאות משפט ולא במסגרת רכיבי התביעה.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת העתק פסק הדין, אצל הנתבעים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,
י"ט שבט תשע"ח, 04 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 16592-04/17 ורד רגב, סטיב גיא רגב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, וועד הבית המשותף (פורסם ב-ֽ 04/02/2018)