פסקי דין על אזורים בנין (1965) | פסקי דין על פולאר נדל"ן ואח' | פסקי דין על מר אהוד אולמרט - יו"ר מועצת מקרקעי ישראל

4962/04 דנגצ     26/07/2005




דנגצ 4962/04 אזורים בנין (1965) בע"מ,פולאר נדל"ן בע"מ ואח' נ' מר אהוד אולמרט - יו"ר מועצת מקרקעי ישראל





בבית המשפט העליון

דנג"ץ 4962/04

בפני
:
כבוד השופטת ד' ביניש
העותרות:
1. אזורים בנין (1965) בע"מ
2. פולאר נדל"ן בע"מ

3. דלק נדל"ן בע"מ


נ ג ד

המשיבים:
1. מר אהוד אולמרט - יו"ר מועצת מקרקעי ישראל
2. חברי מועצת מקרקעי ישראל - כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד

3. מינהל מקרקעי ישראל

4. היועץ המשפטי לממשלה

5. עו"ד משה ניסים

עתירה לקיום דיון נוסף

בשם העותרות:
עו"ד אלי זהר; עו"ד אהרן מיכאלי; עו"ד יהודה רוזנטל

החלטה

בפני
י עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור והשופטות מ' נאור וא' חיות) בבג"ץ 9900/03 אזורים בנין (1965) בע"מ
נ' אולמרט (טרם פורסם), שניתן ביום 10.5.04.

1. בשנת 1995 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל (להלן: המועצה) את החלטות 717, 727 ו-737 (להלן: ההחלטות). בתמצית יצוין כי עניינן של ההחלטות היה שיעור הפיצוי שניתן על ידי מינהל מקרקעי ישראל לחוכרים החקלאיים שישיבו למינהל את הקרקע שהוחכרה להם עם שינוי יעודה. כן עסקו ההחלטות בהטבות אחרות שניתנו לחוכרים החקלאיים ביחס לשטחים שהוחכרו להם. ההחלטות הנזכרות לעיל הגדילו עד מאוד את שיעור הפיצוי שניתן לחקלאים וכן הרחיבו את ההטבות האחרות. כנגד ההחלטות הללו הוגשו מספר עתירות שנתבררו בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (להלן: בג"ץ שיח חדש). בפסק הדין שניתן בבג"ץ שיח חדש נקבע, כי ההחלטות שקיבלה המועצה בטלות מחמת אי סבירותן. מכיוון שההחלטות הבטלות שימשו יסוד להסתמכות מצד גורמים שונים הורה בית המשפט למועצה לקבוע הוראות מעבר אשר בגדרן ייקבע נוהל הטיפול בעסקאות שהוחל בקידומן על סמך ההחלטות הבטלות לפני שניתן פסק הדין ולמעשה, לפני שניתן צו הביניים. ביום 2.9.03, לאחר תלאות לא מעטות, התקבלו במועצה הוראות המעבר. העתירה בבג"ץ 9900/03, כמו גם 14 עתירות נוספות שהוגשו לבית משפט זה, הופנו כנגד הוראות מעבר אלו.

2. העותרות בבג"ץ 9900/03 ובדיון נוסף זה הן חברות פרטיות העוסקות בתחום יזמות הנדל"ן בישראל. העותרות היו קשורות בעסקאות עם גופים שונים ועסקאות אלו התבססו, בין השאר, על ההחלטות שהוכרזו כבטלות בבג"ץ שיח חדש. עתירתן של העותרות היתה מהעתירות "המרחיבות", כפי שכונו בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף, שכן מטרתן היתה להרחיב את תחולתן של הוראות המעבר כך שיחולו על מספר רב יותר של עסקאות.

העותרות העלו בעתירתן מספר טענות כנגד הוראות המעבר. לשיטתן, ההוראות שהתקבלו הינן בלתי סבירות, בלתי מידתיות, אינן מעניקות משקל ראוי לאינטרס ההסתמכות ויש בהן כדי להפלות בין בעלי עסקאות שונים. ביתר פירוט טענו העותרות כי ההוראות התקבלו תוך התעלמות מהפרמטרים עליהם עמד בית המשפט העליון בבג"ץ שיח חדש, עת הורה על הצורך בהכנת הוראות מעבר, וכן כי נעשה איזון שגוי בין האינטרסים השונים. כמו כן טענו העותרות כי היועץ המשפטי לממשלה כפה את דעתו על המועצה בכך שהודיע כי הוא יימנע מלהגן בבית המשפט העליון על הנוסח הראשון שהוצע להוראות המעבר. בכך, כך טענו העותרות, התערב היועץ המשפטי לממשלה התערבות פסולה בהחלטות המועצה, תוך שהוא מבטל את שיקול דעתה העצמאי, וגורם לה לזנוח את הנוסח הראשון של הוראות המעבר ולקבל את הנוסח שאושר בסוף.

3. בפסק הדין נשוא העתירה לדיון הנוסף, שדן במאוחד ב-15 העתירות שהוגשו נגד הוראות המעבר, נפרשה יריעה רחבה ביותר. בפסק הדין נדונה המסגרת הנורמטיבית העקרונית הרלוונטית לנושא של הוראות מעבר הבאות בעקבות שינוי מדיניות של הרשות וכן נבחנו בפסק הדין הוראות המעבר הקונקרטיות במקרה דנן. בית המשפט בחן בפרוטרוט כל אחד ממרכיביהן של הוראות המעבר ולא הותיר בהן אבן שלא נהפכה. בנוסף, נבחן בפסק הדין, וכן בהחלטה מקדימה מיום 30.3.04, ההליך בו נתקבלו הוראות המעבר. בסיכומו של דבר לא מצא בית המשפט כי נפל פגם בהוראות המעבר ועל כן קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המועצה. בית המשפט הורה, איפוא, על דחיית העתירות כולן, לרבות העתירה בבג"ץ 9900/03.

4. העותרות לא השלימו עם דחית עתירתן בבית משפט זה ומכאן העתירה המונחת בפני
י לקיום דיון נוסף בפסק הדין. לטענת העותרות, בפסק הדין נקבעו מספר הלכות קשות, חדשות ומרחיקות לכת אשר יש מקום לערוך דיון נוסף בעניינן. ראשית, ציינו העותרות, התוצאה שנקבעה בפסק הדין היא תוצאה קשה משום שהיא מטילה על כלל הציבור בישראל את הנטל לשאת בתוצאות מחדליה של המועצה ושל מינהל מקרקעי ישראל. לטענת העותרות, הסתמכות הציבור על החלטות המועצה נפגעה באופן אנוש כתוצאה מביטול ההחלטות ועל כן יש להנהיג הכרה רחבה יותר בזכויותיהם של מי שהסתמכו על החלטות אלו. שנית, במישור העקרוני יותר טענו העותרות, כי בעקבות תוצאת פסק הדין צומצמה עד מאוד ההגנה על אינטרס ההסתמכות במשפט המינהלי ונוצרו הלכות חדשות בתחום המשפט המינהלי בישראל. לטענת העותרות, מפסק הדין עולה כי רק מי שפעל בהסתמך על החלטה של רשות ציבורית ופעולתו הגיעה "לסיפא של השלמה" (סעיף 69 לעתירה לקיום דיון נוסף) יזכה להגנה בשל הסתמכותו על ההחלטה. גם תוצאה זו, לדעת העותרות, היא תוצאה קשה שאף אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. בנוסף טענו העותרות כי הקביעה בפסק הדין, לפיה סירובו של היועץ המשפטי לממשלה להגן על הוראות המעבר בנוסחן הראשון אינו מהווה התערבות פסולה בשיקול דעת המועצה, הינה קביעה בעייתית הדורשת עיון נוסף. לטענת העותרות, נקיטת העמדה על ידי היועץ המשפטי לממשלה גרמה למועצה לשנות את החלטותיה למרות שלא היתה היא מחויבת לעשות כן. העותרות טענו כי משאושרה התנהלות זו בפסק דינו של בית המשפט העליון נוצרה הלכה שגויה שאף סותרת הלכה קודמת של בית משפט זה לפיה גוף ציבורי כדוגמת המועצה אינו מחוייב לקבל את דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. בענין זה הפנו העותרות לדבריו של הנשיא ברק בעע"ם 3286/02 ועדת ערר לענייני קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נ' חברת דור אנרגיה (1988) בע"מ, פ"ד נח(1) 502, בעמוד 514 (להלן: ענין דור אנרגיה). העותרות העלו בעתירתן טענות נוספות אולם עיון בהן העלה כי מדובר בטענות שנסבו על עניינים קונקרטיים ופרטניים אשר ממילא אין בהם כדי להקים עילה לדיון נוסף ועל כן אין מקום לפרט טענות אלו.

5. לאחר שעיינתי בעתירה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. טענתן הראשונה של העותרות עניינה הוא התוצאות – הקשות לשיטת העותרות – שיצר פסק הדין נשוא העתירה. דא עקא, שטענה זו אינה מקימה לכשעצמה עילה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה. כאמור, עוד בבג"ץ שיח חדש נקבע כי החלטות המועצה הן בטלות ומקביעה זו התחייב כי במציאות שתיווצר כתוצאה מביטול ההחלטות, יהיו גורמים שונים שתיפגע הסתמכותם. מכאן, איפוא, שהתוצאה "הקשה והבלתי נסבלת", כדברי העותרת, נולדה עוד בבג"ץ שיח חדש ובפסק הדין נשוא העתירה שבפני
נו רק אושרו הוראות המעבר אשר יישמו את ההכרעה העקרונית. טענות העותרות תוקפות, למעשה, את ההכרעה העקרונית עצמה אולם הכרעה זו, שהתקבלה, כאמור, עוד בבג"ץ שיח חדש, אינה עומדת עוד לדיון משפטי.

גם טענתן של העותרות כי פסק הדין יצר הלכות חדשות בתחום המשפט המינהלי אין לה על מה לסמוך. כמפורט לעיל, בבג"ץ שיח חדש הורה בית המשפט ליצור הוראות מעבר שבגדרן תיווצר הבחנה בין בעלי ענין שונים, שהסתמכו על ההחלטות הבטלות. בית המשפט הדגיש, כי מלאכת יצירת הוראות המעבר נותרה באופן מוחלט בידי המועצה. בעקבות העתירות שהוגשו לאחר שנתקבלו הוראות המעבר בחן בית המשפט את ההוראות שנוצרו על ידי המועצה ומצא אותן סבירות וראויות. במהלך זה של בחינת המעשה המינהלי אין כל חידוש ובית המשפט הנחה את עצמו בהתאם להלכות ידועות ולעקרונות מוכרים במשפטנו. משכך, גם בענין זה לא נוצרה בפסק הדין כל הלכה חדשה המצדיקה קיומו של דיון נוסף.

אכן, אין חולק כי ענייני הקצאת קרקעות המדינה וההטבות הנלוות אליהן, בהם עסקו פסק הדין בבג"ץ שיח חדש ופסק הדין נשוא עתירה זו, הם מהעניינים הציבוריים הרגישים והחשובים ביותר אולם בכך אין כדי להקים עילה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין.

6. אין ניתן לקבל גם את טענתן של העותרות באשר לצמצום ההגנה על אינטרס ההסתמכות במשפט המינהלי. בפסק הדין נשוא העתירה לא קבע בית המשפט הלכות עקרוניות בענין ההגנה על אינטרס ההסתמכות במשפט המינהלי אלא בחן בצורה קונקרטית ונקודתית את הדרך שנקבעה בהוראות המעבר לטיפול בטענות ההסתמכות המועלות מצד העותרות ומצד בעלי עסקאות אחרים. ניסיונן של העותרות לגזור מתוך מה שנאמר בפסק הדין הלכה כללית כלשהי בסוגיה של הגנה על הסתמכות במשפט המינהלי אין לו מקום. כאמור, לא בית המשפט הוא שקבע את המבחנים המיושמים בהוראות המעבר אלא המועצה היא שקבעה אותם על סמך מומחיותה. בית המשפט בחן מבחנים אלו בכלים המשפטיים העומדים לרשותו ומצא שהם סבירים. בכך לא חידש בית המשפט כל הלכה.

באשר לטענתן האחרונה של העותרות בדבר כניעתה של המועצה לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה ובדבר היות התנהלות זו עומדת בסתירה לדין הראוי ולהלכה שנפסקה בענין דור אנרגיה הרי שגם טענה זו דינה להידחות. ראשית, בהחלטת בית המשפט מיום 30.3.04, אשר עסקה בטענה זו, נקבע כי אין בסיס עובדתי לטענה שחברי המועצה הכפיפו את שיקול דעתם לשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט קבע כי "הניסיון לייחס לחברי המועצה, אשר הצביעו בעד הוראות המעבר החדשות, הצבעה שלא מרצונם החופשי, ושלא בעד מה שהתכוונו בהצבעתם מיום 2.9.03 – לא יצלח". בהעדר בסיס עובדתי לטענה ממילא אין, איפוא, מקום לקבלה. מכל מקום, וזה העיקר, אין לומר כי בהחלטה האמורה נקבעה הלכה כלשהי, לא כל שכן הלכה הסותרת את הדברים שנאמרו בענין דור אנרגיה. בענין זה לא למותר גם להפנות להחלטתו של המשנה לנשיא מצא בה נדחתה עתירה לקיום דיון נוסף בפרשת דור אנרגיה (דנ"מ 1992/04 ועדת ערר לענייני קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נ' חברת דור אנרגיה (1988) בע"מ (לא פורסם)). לפיכך, גם טענה זו דינה להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתנה היום, י"ט בתמוז התשס"ה (26.7.2005).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04049620_n01.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








דנגצ בית המשפט העליון 4962/04 אזורים בנין (1965) בע"מ,פולאר נדל"ן בע"מ ואח' נ' מר אהוד אולמרט - יו"ר מועצת מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 26/07/2005)