פסקי דין על קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ | פסקי דין על בנימין כהן | פסקי דין על דניאל כהן |

5760-11/17 הפב     22/02/2018




הפב 5760-11/17 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' בנימין כהן, דניאל כהן








בית המשפט המחוזי בירושלים



הפ"ב 5760-11-17 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ
נ' כהן ואח'






בפני

כבוד השופט
כרמי מוסק

המבקשת
קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד דידי רוטשילד


נגד

המשיבים
1. בנימין כהן
2. דניאל כהן
באמצעות ב"כ עו"ד אריה נח
, עו"ד שירה איבגי שיפגלמן
ועו"ד עדו נח




החלטה




1.
לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים: לבצע דיספוזיציות, עסקאות, פעולות, ובמיוחד עסקאות במקרקעין, ו/או התחייבות לעשות עסקה במקרקעין מכל מין וסוג שהוא, בכל הקשור לזכויות במקרקעין בשטח כולל של כ-700 דונם, המצויים באזור הרי ירושלים, המכונה "רכס לבן", בשטחים המכונים "אל דהור", "חאלאת אל אסאף" ו"עין אוליק" כמפורט וכמסומן בשלושת דוחות התצפית והקושאנים המסומנים בהתאמה "1", "2" ו"3", ובמספרים סידוריים פנימיים מס' 69/2016 (קושאן 157- אל דהור), בשטח של כ-234 דונם, 70/2016 (קושאן 150 – חאלאת אל אסאף), בשטח של כ-121 דונם ו-71/2016 (קושאן 159 – בוסתן עין אוליק), בשטח של כ-348 דונם, ו/או מלהוציא מרשותם את זכויותיהם במקרקעין הנוספים ברכס לבן ו/או למכור ו/או לשעבד ו/או למשכן את זכויותיהם אלה ו/או לשנות את מצבן ו/או להתחייב לעשות כאמור.


תמצית טענות המבקשת בבקשה למתן צו המניעה הזמני
2.
המבקשת הנה יזמית מקרקעין וחברה קבלנית ותיקה. המשיבים שני אחים.

3.
ביום 11.7.06 נחתם בין המשיבים ואחרים (להלן: "הקבוצה") לבין המבקש הסכם (סומן 4 בנספחים לבקשה).

4.
קודם לחתימת ההסכם החזיקה הקבוצה במלוא הון המניות המונפק והנפרע של שתי החברות, המשיבות הפורמאליות, חברה ישראלית בשם גבעת יעל בע"מ, ח"פ 51-153891-0 (להלן: "החברה הישראלית"), וחברה הרשומה ביהודה ושומרון, אשר גם שמה הינו גבעת יעל בע"מ, מספר חברה 56-250044-7 (להלן: "החברה האיו"שית"; החברות הישראליות והאיו"שיות ביחד ולחוד (להלן: "החברות")) (דוחות רשם החברות צורפו לבקשה).

5.
המשיבים הציגו בפני
המבקשת את הקבוצה כמי שרכשה זכויות חוזיות להירשם כבעלים של זכויות במקרקעין, חלקות קרקע, באדמות הכפר וולג'ה שליד ירושלים (להלן: "המקרקעין"), כפי שפורט בנספחים א' ו-ב' להסכם, וכי הקבוצה העבירה את זכויותיה במקרקעין לחברות.

6.
המשיבים הציעו למבקשת לחבור אליהם בכל הקשור לזכויות במקרקעין ולהקמת פרויקט במקרקעין, זאת באמצעות השקעה בהון המניות ובהלוואות בעלים של החברות, באופן שלכל צד (למבקשת מצד אחד ולקבוצה מצד שני) תהיה, לאחר הקצאת המניות למבקשת, מחצית מהון המניות המונפק והנפרע של שתי החברות.

7.
ביום 11.7.06 התקשה המבקשת עם הקבוצה בהסכם, לפיו הוקצו למבקשת 50% מהון המניות המונפק והנפרע של החברות, באופן שהמבקשת הפכה לשותפה מלאה בכל הקשור לרכישת זכויות במקרקעין על ידי החברות ו/או מי מטעמן ובפרויקט שייבנה בהם.

8.
בהמשך רכשו המשיבים את זכויותיה של חברתם לקבוצה, גב' שולה גנור, צד מס' 7 להסכם המניות, בעוד המשיב הפורמלי, שהנו צד מס' 6 להסכם המניות, הודיע שיכבד כל החלטה של בית המשפט.

9.
משך שנים המבקשת פעלה בהתאם להסכם וקיימה את כל התחייבויותיה על פיו ואף מעבר לכך, תוך שהיא מעמידה לרשות החברות, כהלוואת בעלים, סכומים נכבדים בשקלים חדשים, לרבות סכומים אשר בהמשך הוגדרו כ"השקעות", סכומים שהצטברו לסך כולל של 7,000,000 ₪.

10.
לטענת המבקשת חרף כל מאמציה הרבים והשקעותיה הרבות, בזמן ובכספים, ההערכות האופטימיות של המשיבים כפי שמצאו ביטוי בהסכם, בדבר לוחות הזמנים לקידום הפרויקט, לא התממשו לכדי ביצוע עד עצם היום הזה, ובמהלך השנים 2013-2014 התגלעו מחלוקות מהותיות בין המבקשת לבין המשיבים בנושאים שונים. לאחר מו"מ ממושך בין הצדדים עלה בידיהם להגיע לידי הסכמות שונות וביום 22.9.14 נחתמה תוספת להסכם (להלן: "התוספת להסכם") שצורפה כנספח ט לבקשה.

11.
התוספת להסכם נועדה לשנות את ההסכם, להתאימו למציאות לגשר על המחלוקות בין המבקשת לבין המשיבים, בין היתר, על ידי הוספת הוראות מסוימות וגריעת הוראות אחרות.

12.
המבקשת סברה כי עם חתימת התוספת להסכם ניתן יהיה להמשיך לפעול במסגרת החברות לצורך קידום הפרויקט, והיא קיימה את כל התחייבויותיה על פי התוספת להסכם, תוך שהיא משקיעה סכומי כסף נוספים בחברות ובפעילותן, כדלקמן:


א.
בהתאם לסעיף 6.ד. לתוספת להסכם, מאז חודש 4/2014 ועד לאחרונה העמידה המבקשת לרשות החברות הלוואת בעלים בסך של $250,000 ארה"ב, וכאשר נדרשו סכומים נוספים לצורך פעילות החברות היא העמידה לרשות החברות סכומי כסף נוספים, בסך כולל של לפחות $405,000 ארה"ב ובסך הכל סך של כ-$655,000 ארה"ב.


ב.
על אף שנקבע בסעיף 4.א. לתוספת להסכם, כי החברות תשלמנה למשיבים תשלומים חודשיים עד ליום 30.6.14 בלבד, המשיכה המבקשת לממן את מרבית התשלומים הללו עד לאחרונה, לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב.


ג.
על אף שבהתאם לתוספת להסכם התחייבה המבקשת לממן את תשלומים של החברות בסך כולל של $250,000 ארה"ב בלבד, ועל אף שהמבקשת המשיכה והעמידה לחברות מימון ושילמה סכום נוסף של $405,000 ארה"ב. נדרשת המבקשת על ידי המשיבים להמשיך ולהזרים כספים.


ד.
בשנת 2015, סמוך לאחר חתימת התוספת להסכם, ערכה המבקשת באמצעות רואת חשבון גילה שלייפר, רואת חשבון של המבקשת, את כל הבדיקות הנדרשות בכל הקשור להסדרת נושא יתרת החוב בספרי החברה הישראלית, הנזקפת לחובת המשיבים, והודיעה למשיבים, בעקבות בדיקות אלה, כי רואת החשבון של המבקשת חיוותה דעתה, כמתחייב מהוראות סעיפים 10.א. ו-10.ב. לתוספת להסכם, כי קיימת בעיית היתכנות ביחס להלוואה (כהגדרתו בתוספת להסכם), וכי משכך חלה על המשיבים החובה להסדיר את הנושא האמור. המשיבים חלקו על חוות דעתה של רואת החשבון, אשר בשל כך, בשנת 2017 שבה וערכה בדיקות כאמור ושבה וחיוותה דעתה ביחס להלוואה בדומה לחוות דעתה הראשונה כאמור לעיל. לצערה של המבקשת למרות חלוף הזמן הרב מאז מתן ההודעה כאמור, טרם הוסדר נושא יתרת החוב האמורה על ידי המשיבים, באופן המהווה הפרה של המשיבים את הוראת סעיף 2.ב. לתוספת להסכם. יתרה מזו, משום מה, לאחרונה ובניגוד מוחלט לקבוע בתוספת להסכם, מהינים המשיבים לטעון כי דווקא על המבקשת כביכול להסדיר נושא זה.

13.
לאחרונה דורשים המשיבים מהמבקשת, ללא כל בסיס חוזי או אחר, לממן רכישות והוצאות "פרטיות" של המשיבים (כגון: רכישת שולחן עבודה בסך 17,000 ₪, רכישת טלפונים ניידים עבור המשיב 1, וכיו"ב), רכישות והוצאות שאינן נדרשות לקידום הפעילות של החברות, ומתנים, שלא כדין, את קידום הפעילות של החברות בכך שהמבקשת תשלם עבור רכישות והוצאות אלה (צורפו מסמכים בעניין זה).

14.
בשנים שלאחר חתימת ההסכם נקרתה לחברות הזדמנות עסקית לרכוש זכויות נוספות במקרקעין אחרים באזור ירושלים, ממערבה, בסמוך למושב אורה, באזור המכונה "רכס לבן".

15.
במהלך שנת 2009 מימנה המבקשת עבור החברות הוצאות בהיקף של מאות אלפי דולרים ארה"ב לצורך נסיעה לדרום אמריקה (בוליביה) של המשיבים, ביחד עם היועץ המשפטי של החברות, עו"ד דני עזריאלי (במקור עורך הדין של המשיבים) לצורך רכישת הזכויות במקרקעין ברכס לבן.

16.
במהלך שנת 2010, או בסמוך למועד זה, לאחר שובם של המשיבים מהנסיעה, התגלה למבקשת כי במהלך הנסיעה רכשו המשיבים גם עבור עצמם, מאחורי גבה של המבקשת וללא ידיעתה, זכויות נוספות במקרקעין ברכס לבן, הם "המקרקעין הנוספים ברכס לבן". המבקשת הביעה תרעומת מהתנהלות המשיבים, בשל רכישת מקרקעין על שמם תוך ניצול הזדמנות עסקית של החברות, כאשר עלות הנסיעה, כולל של היועץ המשפטי של החברות, וכל ההוצאות הכרוכות בה מומנו על ידי המבקשת; כאשר נשאלו המשיבים באשר להיקף הזכויות במקרקעין שנרכשו, הם השיבו כי מדוב בכ-40 דונם בלבד; המבקשת שבה והביעה תרעומת כאמור, אולם בנסיבות העניין, כאשר המבקשת האמינה שמדובר בכ-40 דונם בלבד וכי התשלום עבור זכויות אלה ועבור כל ההוצאות הנלוות ביחס לרכישה זו נעשה מכיסם של המשיבים, המבקשת לא עמדה באותו מועד על כך שיראו גם את הזכויות הללו כזכויות שנרכשו עבור החברות (לא ברור אם המבקשת היא שנשאה בהוצאות הנסיעה או המשיבים).

17.
לאחרונה, לפני מספר חודשים, התגלה למבקשת במקרה באמצעות עורך הדין של החברות, עו"ד דני עזריאל, הגיש בשם החברה הישראלית ובשמו של המשיב 1 בקשה בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה עתר המבקש, בין היתר, לקבוע כי הוא באופן אישי זכאי להירשם כבעלים החוקיים של המקרקעין הנוספים ברכס לבן, תוך שהוא מצרף "קושאנים" והסכמי רכישה ביחס לרכישת מקרקעין אלה, מהם עלה והתברר לראשונה כי מדובר במקרקעין בשטח כולל של כ-700 דונם (העתק המרצת הפתיחה הנ"ל צורף לבקשה).

18.
התברר למבקש כי יכול והכספים אשר המבקשת מסרה למשיבים לצורך רכישת הזכויות במקרקעין ברכס לבן עבור החברות בלבד, שימשו את המשיבים גם לצורך רכישתן של הזכויות במקרקעין הנוספים ברכס לבן עבור עצמם. זאת תוך שהדבר מוסתר מידיעת המבקשת ותוך שימוש לרעה ושלא כדין בכספים אלה. בכל מקרה, ודאי הוא שהמימון שהמבקשת העמידה לתשלום עבור עלויות הנסיעה ועבור שכ"ט עו"ד דני עזריאל ופעולות נוספות בקשר עם זכויות במקרקעין של החברות שימש גם את המשיבים, ללא ידיעת המבקשת ומאחורי גבה, גם בקשר עם הזכויות במקרקעין הנוספים ברכס לבן.

19.
התברר למבקשת לאחרונה, כי משך שנים מאז רכישת הזכויות במקרקעין הנוספים ברכס לבן, ללא ידיעת המבקשת ותוך העלמת הדבר ממנה, עשו המשיבים שימוש שלא כדין בכספים שהעמידה המבקשת לרשות החברות לצורך רישום זכויותיהן במקרקעין על שמן על מנת לרשום את הזכויות במקרקעין הנוספים ברכס לבן על שמם של המשיבים. למשל, תשלומים שוטפים לעו"ד עזריאל, למר יאיר בלומנטל, לעו"ד אהוד ברוש, לעו"ד עבדאללה זאיד ועוד – משולם לחלקם כ"ריטיינר" ולחלקם לפי שעות, כאשר ארבעתם משתתפים בישיבות קבועות של החברות ובגינן משולמים להם תשלומים על ידי החברות שכאמור מומנו על ידי המבקשת בלבד.

הטיעון המשפטי
20.
הפרת חובת הנאמנות, ובהקשר זה סומכת המבקשת על האמור בסעיף 10 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, נטען כי המשיבים הפרו את חובת הנאמנות ונהגו בחוסר תום לב תוך הסתרת האמת מעיני המבקש.

21.
יש לראות את הזכויות הנוספות שנרכשו ברכס לבן כמוחזקים בנאמנות על ידי המשיבים עבור המבקשת, שהיא בחזקת ה"שולח"

22.
המשיבים עוולו בנזיקין כלפי המבקשת, ביצעו עוולות של גזל, הפרת חובה חקוקה ומצג כוזב. כמו כן, התעשרו שלא כדין על חשבון המבקשת.

23.
המשיבים הפרו את ההסכם, את חובת תום הלב וחובות העולות מהאמור בחוק החברות. יהיה על המשיבים להימנע מתחרות עם החברות ולהימנע מלנצל מידע עסקי שהגיע אליהם תוך כדי פעולותיהם במסגרת החברות ועבורן.

אירועים לאחר גילוי העובדות המהותיות
24.
המבקשת פנתה למשיבים במכתב מיום 14.9.17 בו דרשה מהם, בין היתר, כדלקמן:

א.
לממן את פעילות החברות, ממועד המכתב ולהבא, במשותף עם המבקשת, כל אחד כפי חלקו היחסי בחברות (פרו רטה), ולחילופין, להסכים לכך שככל שצד יימנע מלממן פעילות כאמור כדי חלקו היחסי, תדוללנה אחזקותיו בחברות כמתחייב מהוראות הדין.

ב.
להשיב למבקשת מחצית מסכום ההשקעות הנוספות שמעבר לסך של $250,000 ארה"ב, אותם התחייבה המבקשת להשקיע בהתאם לתוספת להסכם (דהיינו סכום של כ-$202,000 ארה"ב), ולחילופין להסכים כי תדוללנה אחזקותיהם בחברות בשיעור כפי שייקבע על ידי מומחה שימונה לצורך זה על ידי הצדדים.
ג.
להסדיר את יתרת חובם הכספית בספרי החברה הישראלית.
ד.
לפעול לאלתר לצורך רישום של מלוא הזכויות במקרקעין הנוספים ברכס לבן על שם החברות.

25.
המבקשת כתבה במכתב ההתראה הראשון, כי ככל שדרישותיה כאמור לא תעננה תוך 7 ימים, היא תמנה בורר מטעמה בהתאם לסעיף 35 להסכם ותדרוש אף מהמשיבים למנות בורר כאמור מטעמם, וככל ששני הבוררים הללו לא יגיעו לידי הסכמה בכל הקשור למחלוקות בין הצדדים, תדרוש המבקשת מינוי של בורר מכריע.

26.
המבקשת הבהירה במכתבה למשיבים, כי התנהלותם בכל הקשור לניהול ענייני החברות והימנעותם מקיום התחייבויותיהם על פי ההסכם והתוספת להסכם גרמה וגורמת לנזקים, הפסדים והוצאות מיותרות לחברות, ולכך שענייני החברות מתנהלים בדרך שיש בה משום קיפוח של המבקשת כבעלת מניות בחברות, וכי לפנים משורת הדין ולצורך הקטנת נזקים בלבד, תמשיך המבקשת לממן את ההוצאות שאושרו בגין פעולות כדין של החברות שבוצעו בחודש שחלף, 8/2017, זאת כמובן תוך שמירה על זכויותיה וטענותיה. בחלקו האחרון של מכתב ההתראה הפצירה המבקשת מהמבקשים להגיע עמה להסכמות באשר לכל המחלוקות, בדרך של גישור ופשרה, מתוך ראיה של טובת החברות וקידום פעילותן, ובנוסף או לחילופין, כי בשלב זה (החל מיום 1.9.17 וכל עוד לא יגיעו הצדדים להסכם פשרה ו/או כל עוד לא פסקו הבוררים את פסקם) יממנו הצדדים, כל אחד כדי חלקו היחסי באחזקות כאמור, לכל הפחות, המשך פעולות מסוימות לקידום הפעילות של החברות, על מנת למנוע נזקים לחברות או לכל הפחות להקטין ולצמצם את הנזקים הנגרמים בשל מחלוקות אלה.

27.
עד למועד הגשת הבקשה לא השיבו המשיבים למכתב ההתראה הראשון, למעט הודעה מיום 20.9.17, לפיה מפאת החגים כביכול, יחול עיכוב במתן התשובה.

28.
ביום 2.10.17 משחלפו ללא מענה למעלה מ-15 יום ממכתב ההתראה הראשון, כאשר חרף בקשתה המפורשת של המבקשת לא נקפו המשיבים אצבע בכל הקשור למימון משותף של פעילות החברות ולא נותרה למבקשת ברירה, אלא לממש את זכותה לפי סעיף 35 להסכם ולמנות לאלתר עורך דין כבורר מטעמה בהליכי הבוררות זבל"א, שבינה לבין המשיבים, ולדרוש מהמשיבים כי גם אם ימנו לאלתר בורר מטעמם (נספחים 13 ו-14 לבקשה). במקביל שלחה המבקשת למשיבים באותו יום, 2.10.17, מכתב נוסף בהתייחס להמשך המימון של הוצאות החברות בחודשים 9/2017 ואילך, בו ערכה המבקשת חישוב של ההוצאות הצפויות בחודש 10/2017 או בגין חודש 9/2017, והציעה כדי לחלק בין הצדדים את התשלומים על פיו, כשהיא לוקחת על עצמה לממן ומממנת בפועל מחצית ההוצאות, כאמור (נספח 15).

29.
עד ליום הגשת בקשה זו טרם התקבלו מענה או התייחסות כלשהם למכתבי ההתראה וליתר הפניות לעיל אל המשיבים, למעט תשובה מתחמקת מיום 3.10.17, לפיה תשובה מקיפה לטענות המבקשת תתקבל "לאחר החגים" (נספח 16).

30.
בין לבין התקיימו מספר ישיבות עבודה של החברות, כאשר ביום 19.10.17 בעקבות אחת הישיבות הללו, שלח משיב 1 בדוא"ל מכתב שהופנה למנכ"ל המבקשת ולאחרים הקשורים בפעילות החברות, לרבות היועצים המשפטיים, עורכי הדין דן ואסף עזריאל, מר יאיר בלומנטל, עו"ד אהוד ברוש, עו"ד עבדאללה זייד ומר איתן לוי. במכתבו האמור האשים המשיב 1 את המבקשת ומנהלה, בין היתר, ב"חוסר שיתוף פעולה" וב"אי מימון" בכל הקשור בחברות, כאשר טען כי המבקשת ומנהלה "פועלים כל העת להאט פעולות ולא לבצען" (נספח 17).

31.
המבקשת טוענת כי מדובר בהאשמות חסרות כל שחר, כוזבות ושקריות, כאשר יש לראותן
כפרסום לשון הרע לכל דבר ועניין, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"א-1961, שלחה המבקשת למשיב 1 ביום 29.1017 מכתב התראה נוסף בגדרו נדרש, בין היתר, לחזור לאלתר מכל ההאשמות הללו ולהתנצל בפני
המבקשת ומנהלה, תוך משלוח העתק הודעת התנצלות כאמור לכל הנמענים (נספח 18).

זכאות המבקשת לצו המניעה
32.
המבקשת טוענת כי היא זכאית, בין היתר, מכוח סעיפם 8 ו-16 לחוק הבוררות כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 16(5) לחוק, וכי יינתן לטובתה צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לעשות פעולות מכל מין וסוג שהוא, שעלולות לסכן או להכביד על ביצוע פסק הדין בתובענה העיקרית (בבוררות), שאם לא כן, כאשר יינתן לטובת המבקשת

פסק דין
בתובענה, והיא תבקש לממש את זכויותיה
ולאכוף אותו, היא עלולה למצוא עצמה מול שוקת שבורה.

33.
נוכח מכתבי ההתראה, המשיבים יודעים על כוונת המבקשת להגיד כנגדם תובענה ונוכח התנהגותם בעבר,
קיים חשש ממשי כי הם יבקשו לבצע פעולות אסורות. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, כאשר המשיבים מצהירים כי אין להם יכולות כספיות לממן את פעילות החברות ואף לא לנהל הליכים משפטיים, וקיים חשש ממשי כי הם יבקשו לממן הליכים אלה באמצעות מימוש ל זכויות במקרקעין הנוספים ברכס לבן ו/או יבקשו להבריח בדרך אחרת את הזכויות במקרקעין אלה.

34.
קיים חשש גדול ביותר שאם המשיבים יבריחו את הזכויות במקרקעין הנוספים ברכס לבן, תרדנה לטמיון כל השקעותיה של המבקשת בכל הקשור לזכויות אלה, תוך שהמבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבים את הסכומים המגיעים לה מהם בגין השקעות אלה.

תמצית טענות המשיבים
35.
הסכסוך אינו חוסה תחת תניית בוררות הואיל ותניית הבוררות שנקבעה בהסכם שבין הצדדים אינה חלה על המקרקעין הנוספים.

36.
לפיכך, אין מקום לסברה כי ביטול צו המניעה יכביד באופן כלשהו על הליך אחר או על פסק הבוררות.

37.
הקרקע הנוספת הוצעה למבקשת, או לחברות בהתאם להסכם, אולם המבקשת סירבה לרכוש קרקע זו. כבר ביום 21.12.09 הקרקע הוצעה למבקשת, היא סירבה לרכוש קרקע זו ובכך הסתיים העניין.

38.
תביעתה של המבקשת לגבי הקרקע התיישנה בכל מקרה.

39.
אין נפקות כלשהי לשטח האמיתי של הקרקע הנוספת לאחר שבמקור סירבה לרכוש קרקע זו. ממילא נתון זה הובא לפני המבקשת על פי המידע שהיה למשיבים באותה עת. המבקשת הייתה מודעת לאופי הזכויות והנתונים במקרקעין מסוג זה.

40.
המבקשת מעולם לא התנתה את הסכמתה לרכישה או סירובה בשטח המקרקעין.

41.
ידוע כי תמיד קיימיםם סיכוי וסיכון ברכישת מקרקעין מסוג זה, לרבות שינוי בנתוני המקרקעין כולל שטחם.

42.
הנתון בדבר השטח האמיתי של המקרקעין היה ידוע למבקשת עוד בשנת 2016 כאשר הוגשה תביעה נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים (האנ"ן), לפיה החברות רכשו את המקרקעין הראשונים והמשיבים את המקרקעין הנוספים. התביעה הוגשה במשותף להן מכיוון שכבר בשנת 2016 היו בידי המבקשת הנתונים הנכונים בדבר שטח הקרקע הנוספת. התביעה הוגשה לאחר שהוכנה חוות דעת ותוכנית מדידה. המבקשת לא דרשה אז לרכוש את הקרקע הנוספת, מה עוד שבשנת 2011 הגישו הצדדים תביעה דומה, שסולקה עקב חוסר נתונים כמו חוות דעת ותכנית מדידה. עולה, כי המבקשת מעולם לא ביקשה לרכוש את המקרקעין הנוספים.

43.
נטען כי ההליך הנוכחי הוגש בשיהוי ניכר, תוך חוסר תום לב מצד המבקשת וחוסר ניקיון כפיים.

44.
ההליך אינו מתאים להמרצת פתיחה, שכן אין מדובר במחלוקת עובדתית מצומצמת. יש להעביר את ההליך לתובענה רגילה.

45.
בהמשך התגובה הפנו המשיבים לפרוטוקולים שונים של החברות מהם עולה לשיטתם באופן ברור ומפורש, כי היה ידוע לצדדים אילו מקרקעין נרכשו. הדברים הובאו לידיעת המבקשת והיא בחרה שלא לרכוש את המקרקעין הנוספים.

46.
המשיבים טוענים כי לא היה מצדם מצג שווא בנוגע למקרקעין הנוספים. נהפוך הוא – הם חשפו בפני
המבקשת את כל הנתונים שהיו בידם בזמן אמת.

47.
המשיבים טוענים כי לא היה "מצג כוזב" מצדם. טענה זו לא פורטה על ידי המבקשת. המבקשת ידעה את כל הפרטים הנוגעים למקרקעין הנוספים, על פרטי הרכישה וכדומה.

48.
בנסיבות העניין, אין מקום להותרת צו המניעה הזמני. המבקשת העלימה עובדות מעיני בית המשפט, כמו התביעה כנגד האנ"ן ונהגה בחוסר תום לב. המשיבים הסתמכו על התנהלות המבקשת, פנו לגופים אחרים לצורך מימון ופיתוח המקרקעין הנוספים. יש להסיר את צו המניעה הזמני מחמת שיהוי והשתק. אף מאזן הנוחות נוטה לצד המשיבים, בפרט כאשר המשיבים הציעו למבקשת את רכישת הקרקע וזו סירבה, ואף לא פנתה בשנת 2011 או 2016 למשיבים וביקשה לרכוש את המקרקעין הנוספים, אליו הצטרפה לתביעה כנגד האנ"ן, תוך שהיא מסכימה כי המקרקעין הנוספים נרכשו על ידי המשיבים.

49.
נטען, כי מהאמור עולה שההסכם בין הצדדים אינו חל על המקרקעין ועל כן לא קמה סמכות לבורר לדון בנושא זה. הותרת צו המניעה הזמני על כנו היא בגדר פגיעה העולה על הנדרש. מדובר לכל היותר בניסיון להבטיח סעד כספי, בעיקר שעה שהמבקשת לא הציגה ראיות מהימנות לתמיכה בטענותיה.

50.
התנהל דיון במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים.

תמצית סיכומי הצדדים
סיכומי המבקשת
51.
הוכח כי מדובר בשטח הנוסף של 700 דונם ברכס לבן. הוכח כי עובדה זו הוסתרה מעיני המבקשת. הטענה היחידה בפי המשיבים היא כי בזמן שרכשו את הקרקע הנוספת גם הם לא ידעו שמדובר ב-700 דונם. מדובר בטענת הודאה והדחה ועל המשיבים לשכנע את בית המשפט שאכן לא ידעו שמדובר ב-700 דונם, טענה שעל פניה אינה הגיונית. הוכח כי רק עסקה אחת של המשיב 1 דווחה למס שבח ואילו העסקה בדבר הקרקע הנוספת לא דווחה. המשיב 1 טען בבית המשפט בחקירתו כי הוא זה שרכש את המקרקעין הנוספים ואחר כך הכחיש זאת. לא ברור כלל מי רכש את המקרקעין הנוספים. במסמכך הרכישה (מוצג 1) מופיע כרוכש עו"ד דני עזריאל, עניין תמוה כשלעצמו.

52.
הסתבר כי הייתה נסיעה נוספת לבוליביה שם נערכו מסמכי רכישת הקרקע הנוספת, כדי "לסגור עם האח השלישי" זאת כדברי המשיב 1. לא ברור מתי נערכה נסיעה זו (מסר שני תיאורים שונים בעדותו). עוד נאלץ לאשר כי עלות אחת הנסיעות הייתה 20,000 דולר לאחר שהוצגו לו מסמכים בכתב ידו. למשיב הוצגו מסמכי הנהלת חשבונות של חברת "גבעת יעל" שעל חלקם חתם בעצמו. הוא נאלץ להודות באמיתות תכנם לאחר שתחילה הכחיש ידיעתו בנוגע למסמכים אלה. לאחר מספר תשובות מתחמקות, הודה המשיב 1 כי שילם את כספי הנסיעה כולל הוצאות עו"ד עזריאל מהכספים שנשלחו לו על ידי חברת "גבעת יעל".

53.
נטען כי לא ניתן לקבל את תצהירי המשיב 1 וחקירתו בהיותו בלתי אמין וכן דבריו מלאים בסתירות.

54.
המחלוקת בין הצדדים היא בנוגע לסמכות הבורר. האם יש לפרש את ההסכם וסמכות הבורר ככזו החלה גם על המקרקעין הנוספים או שמא סמכותו אינה חלה עליהם. המשיבים מסכימים למינוי בורר ובלבד שסמכותו אינה חלה על המקרקעין הנוספים.

55.
המבקשת סבורה כי לאור אופן רכישת המקרקעין הנוספים, הרי אלו נרכשו בנאמנות עבור החברות ולמעשה המשיבים הכפיפו עצמם ואת המקרקעין הנוספים לסמכות הבורר שעה שהציעו למבקשת לרכוש מהם את המקרקעין הנוספים.

56.
המבקשת מפנה להודעות המשיבים בתגובתם, לבקשה לצו מניעה זמני (סעיף 60-133) כי המבקשת, על החברות, בהתאם לסעיף 24 להסכם, לרכוש את הקרקעות, ולעניין זה מפנה המבקשת למסמך שצירף המשיב 1, שהוא פרוטוקול החברות מיום 10.5.08, כי זכותם המלאה אם רצונם לרכוש אם לאו, ובנוסף המשיב 1 הודה כי המבקשת או החברות מממנות את הנסיעה לבוליביה. גם אז עולה שאלה באשר לתחולת סעיף 24 להסכם, האם הוא חל על המקרקעין הנוספים ברכס לבן, עדיין רובצות על המשיב 1 חובות כדירקטור בחברה, הוא היה מנוע מלפעול כשלוח של החברה עבור עצמו, ויש לראות את פעולותיו במסגרת החברה, כפעולות עבור החברה.

57.
עולה כי הוכחו עילות התביעות והדבר עולה מהראיות שנשמעו. הוכח כי אי מתן צו המניעה הזמני עלול להכביד על מימוש פסק הדין, במידה שהמבקשת תזכה בתביעתה, בפרט כאשר הצדדים מסכימים למינוי בורר והמחלוקת היחידה אם בגדר סמכותו להכריע בעניין המקרקעין הנוספים.

58.
נטען כי על בית המשפט לבדוק בשלב זה את "הראיות לכאורה" שהובאו מטעם הצדדים, לבחון האם מתקיימות לכאורה עילות התביעה, והאם ראוי בנסיבות העניין ליתן סעד זמני כך שהתביעה לא תסוכל.

59.
לטענת המבקשת, "מקבילית הכוחות" והאיזון שנקבע בפסיקה במסגרת "מאזן הנוחות" מחייב הותרת הסעד הזמני על כנו.

60.
קיים חשש ממשי כי ביטול הסעד הזמני יאפשר למשיבים "להבריח" את הזכויות במקרקעין הנוספים לצדדים שלישיים בדרכים שונות. הוכח כי לא יהיה בידי המשיבים כספים לפצות את המבקשת. סעד כספי חלופי לא יועיל אפוא במצב זה. המשיבים עצמם הודו (בסעיפים 166-170 לתגובתם) כי בכוונתם להתקשר עם צדדים שלישיים כדי לממן תזרים מזומנים בנוגע למקרקעין הנוספים. עוד עלה כי המשיבים כלל לא הודיעו לאותם צדדים שלישיים בדבר קיומו של צו המניעה הזמני.

טענת ההתיישנות
61.
על פי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות היא 15 שנים לכל הפחות. המשיבים הטעו כל השנים את המבקשת באשר לשטח המקרקעין הנוספים. סעיף 8 לחוק ההתיישנות עוסק בסוגיה זו ועומד למבקשת לאור חוסר ידיעתה בדבר שטח המקרקעין הנוספים, המידע השגוי בעניין זה שנמסר לה על ידי המשיבים. המבקשת גם מפנה לסעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), וטוענת כי הנזק נודע לה רק לאחרונה.

62.
שיהוי – טענה זו נטענה בעלמא ללא ראיה כלשהי. מנהל המבקשת הסביר בחקירתו מדוע הוגשה הבקשה במועד זה, שעה שהמשיבים נמנעים לענות באופן ענייני לפניות המבקשת. הוא הבהיר במהלך עדותו כי הנושא עלה מספר פעמים אולם המבקשת לא זכתה לתשובה עניינית.

63.
העדר עילה – המבקשת סבורה כי לאחר שמימשה רכישת המקרקעין ברכס לבן של שני האחים הראשונים ודחתה את רכישת המקרקעין של האח השלישי, אין הדבר אומר כי ויתרה על רכישתם. ההצעה נדחתה מאחר שניתן למבקשת מידע מטעה בקשר לשטח המקרקעין, כאשר נמסר שמדובר ב-40 דונם ולא ב-700 דונם.

64.
כדאיות העסקה – המבקשת חולקת על טענת המשיבים כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה ומכאן שתביעתם נעדרת בסיס כלשהי. המבקשת סבורה כי הוטעתה באופן משמעותי ביחס לשטח המקרקעין ואין בסיס לטענה זו של המשיבים.

סיכומי המשיבים
65.
המשיבים מפנים לנוסח סעיף 24 להסכם שבין הצדדים, העוסק ברכישות חדשות. נאמר בו כדלקמן:
"בנוסף המשקיעה (היא המבקשת) זכאית לממן רכישות חדשות של קרקעות בוואלג'ה ושהחברה תחליט לרכשם, להסרת ספק מוסכם כי בכל מקרה שהחברה תחליט שלא לרכוש את הקרקעות, יהיו יחידי הקבוצה 7-3 רשאים וזכאים לרכוש את הקרקעות שבחברה".

66.
עולה מנוסח האמור שם כי למבקשת "זכות סירוב ראשונה" ביחס למקרקעין הנוספים. למבקשת הוצעו המקרקעין הנוספים. הוצגו לה "קושאנים" והיא סירבה לרכוש מקרקעין אלה.

67.
המבקשת והמשיבים פנו במשותף לבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2011 בתביעה 20009-02-11 לרשום את שלוש חטיבות הקרקע, שתיים של החברות והשלישית, זו של המשיבים. התביעה נמחקה עקב חוסר יכולת להציג את מיקום השטח.

68.
כלומר, היה ברור אז למבקשת כי המקרקעין הנוספים יירשמו על שם המשיבים. ב-2016 הושגה חוות דעת בדבר המקרקעין כולל שלהם. הוגש שוב הליך כדי לרשום את המקרקעין, שלוש החטיבות, כאשר המקרקעין הנוספים יירשמו על שם המשיבים. ההליך הוגש נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים. ביום 2.11.17 פנתה המבקשת לבתי המשפט בהליך זה, לאחר שזמן קצר יחסית קודם לכן פנתה בדרישותיה למשיבים.

69.
המשיבים טוענים כי המבקשת לא הוכיחה שבידה עילת תביעה. היא לא הוכיחה שהוטעתה. לכל היותר בידה עילה למתן סעד של פיצוי כספי ולא יותר מכך. עילה זו אינה מאפשרת מתן צו מניעה על המקרקעין הנוספים.

70.
המבקשת אוחזת בחבל בשני קצותיו. היא הצטרפה לתביעה כנגד האנ"ן מבלי לטעון כי הזכאות להירשם כבעלים גם במקרקעין הנוספים. עמדתה כיום היא בניגוד לתביעה כנגד האנ"ן. המבקשת נמנעה מלשלם למשיבים את הוצאותיהם בגין המקרקעין הנוספים. המבקשת נוקטת בשיטה של "לשבת על הגדר" ולהמתין לתוצאת התביעה נגד האנ"ן.

71.
המבקשת סירבה לרכישת המקרקעין הנוספים שהוצעו לה כבר בשנת 2009. טענת ההטעיה בדבר שטח המקרקעין או צירוף פרוטוקולים בשנת 2009 כלל לא הוכחה. לא הוכח כלל שהמשיבים ידעו שמדובר בשטח של 700 דונם. יש להביא ראיות כבדות משקל לטענת המרמה.

72.
טענת המבקשת בדבר "המרמה" קלושה. המשיב עצמו לא ידע וכל שהיה ברשותו הם אותם "קושאנים" שהוצגו למבקשת. המשיב לא יכול היה להציג "מצג כוזב" שכן לא היה ברשותו מידע אחר. על המבקשת להוכיח טענתה בדבר "מצג כוזב" בראיות מהימנות. רק בשנת 2016 כאשר הוגשה התביעה השנייה כנגד האנ"ן נודע מהו השטח האמיתי של המקרקעין הנוספים. עניין זה עומד אף הוא במבחן ההיגיון, היינו כי המשיב 1 ידע מהו השטח האמיתי, לאור התנהלותו והמסמכים שעמדו לרשותו.

73.
יחסי השליחות – אינם חלים על המקרקעין הנוספים. המשיב פעל בהתאם להסכם והציע למבקשת לרכוש את המקרקעין הנוספים אך היא זו שסירבה. לפיכך, ההסכם אינו חל על המקרקעין הנוספים.

74.
אילו הייתה המבקשת מעוניינת לרכוש את המקרקעין הנוספים היה עליה לפעול בדרך המוסכמת בין הצדדים כבר בשנת 2009 ולהשיב למשיבים את הוצאותיהם בגין המקרקעין הנוספים. המשיב לעומת זאת פעל בדיוק בהתאם להוראות סעי 24 להסכם.

75.
לא ניתן לטעון ל"הטעיה" מכוח דיני החוזים, שעה שכלל לא נכרת חוזה ולא ניתן לטעון להטעיה שהובילה לכך שלא נכרת חוזה.

76.
חלפה לפחות שנה וחצי (יוני 2016) מאז שנודע למבקשת על שטח המקרקעין הנוספים. אפילו כך, אם נקבע כי מאז יש לקבוע כי ההצעה למבקשת לרכוש את המקרקעין הנוספים השתכללה, שכן אז היה ידוע למבקשת שטח המקרקעין הנוספים, גם כך חלפה שנה וחצי עד שהמבקשת החליטה כי היא מעוניינת במקרקעין הנוספים. יש לקבוע כי חלוף הזמן הביא לכך שתוקף ההצעה פקע, והמשיבים רשאים היו לרכוש בעצמם את המקרקעין הנוספים.

77.
לא ניתן לאכוף חוזה, לגביו מעולם לא היה "קיבול" לכל היותר מדובר ב"טעות בכדאיות העסקה". לא ניתן לבטל חוזה בשל עילה זו ובוודאי של ניתן לאכוף חוזה בשל עילה זו.

78.
מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המשיבים. המבקשת לא טענה לנזק שייגרם לה אם יבוטל צו המניעה הזמני, לא טענה לזכות קניינית, ונזק כספי בלבד שולל את זכות המבקשת לצו מניעה.

79.
המבקש הצהירה כי אינה מעוניינת בקרקע, המשיבים מצדם פעלו. קיימים צדדים שלישיים המעוניינים לממן את העסקה ולקדם את פיתוח הקרקע, הדבר פוגע במשיבים, ביכולתם לקבל כספים ולעסוק ברכישת קרקעות.

80.
שיקולי יושר – המבקשת פנתה לבית המשפט לאחר זמן רב מאז היוודע לה העובדות הנוגעות לטענותיה. מדובר בשיהוי כבד, שיהוי הפוגע בתום הלב של המבקשת. יש בכך להביא לביטול צו המניעה הזמני. המבקשת הסתירה פרוטוקולים של החברות, נציגה סירב להתייחס אליהם במהלך חקירתו בבית המשפט. אותם פרוטוקולים העידו כי המקרקעין הנוספים הוצעו למבקשת כבר בשנת 2009.

81.
יש לדחות את הבקשה לאור העובדה ששטח המקרקעין הנוספים היה ידוע למבקשת בשנים 2016-2017. היא הצטרפה לתביעה החדשה משנת 2016 נגד האנ"ן. התביעה הוגשה בנובמבר 2016. חלפה עוד שנה עד שהמבקשת הגישה בקשתה זו. ברור כי המבקשת ידעה את הנטען בתביעה נגד האנ"ן. לטענת השיהוי משקל רב. ברור כי המבקשת "התעוררה" לאחר שלאחרונה עלתה לדיון תכנית בנוגע לרכס לבן.

82.
על פי ההסכם המשיבים לא היו שכירים או עובדים של המבקשת.

83.
מהאמור לעיל עולה כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב ופנתה לבית המשפט "בידיים לא נקיות".

84.
אין כל משמעות לפנייה למשיבים ומדובר בטענה חדשה שלא נכללה בכתבי הטענות.

85.
הטענה כי עו"ד עזריאל מופיע במסמכי הרכישה, אינה טענה ראויה כי הוא מופיע בכל מסמכי הרכישה גם של המקרקעין האחרים שנרכשו. בכל מקרה טענה זו אינה יכולה לשמש בסיס כלשהו למתן צו מניעה זמני. כך גם הטענות בדבר הנשיאה בהוצאות.

86.
המבקשת כלל לא הוכיחה על פי מסמכים כלשהם כי הוצג לה בתחילה שמדובר רק ב-40 דונם. דובר על עסקה בתנאי חוסר ודאות, על פי הקושאנים, וכך נעשה לגבי יתר המקרקעין, רכישה תחת סיכון, אין דרישה של המבקשת בפרוטוקולים הנוגעים למקרקעין בדבר בירור שטח המקרקעין. כלומר, התברר בדיעבד למבקשת שעשתה מקח טעות כאשר סירבה לרכוש את המקרקעין הנוספים.

87.
טענות המבקשת באשר לסכומים ששולמו עבור המקרקעין נעדרות כל יסוד עובדתי, והן בגדר השערות בלבד. מדובר בעסקאות סבוכות ללא שווי שוק.

88.
התיישנות – מדובר בזכות אובליגטורית ולא בזכות במקרקעין. כל עוד העסקה לא הסתיימה ברישום, הרי שילוב הוראות סעי 7, סעיף 5(1) וסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות מלמד כי מדובר בזכות אובליגטורית. מועד ההתיישנות הוא 7 שנים.

דיון והכרעה
89.
לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו לפניי ואת טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובסיכומיהם, ניתן לצמצם את גדר המחלוקת כדי להכריע בבקשה למתן צו מניעה זמני למספר שאלות:

א.
האם הוצע למבקשת בשנת 2009 לרכוש את המקרקעין הנוספים.
ב.
האם מדובר ב"הצעה" המבוססת על נתונים לפיהם יכלה המבקשת לשקול הצעה זו באופן ראוי וסביר.
ג.
האם סירוב המבקשת בשנת 2009 נעשה על סמך הצעה מבוססת, היינו האם הסירוב נעשה באופן "סביר" בנסיבות העניין.
ד.
אם המסקנה העולה היא כי אין לראות בהצעה שהוצעה בשנת 2009 כהצעה המבוססת על נתונים מספקים, שאפשרו למבקשת לשקול הצעה זו באופן סביר, האם בשנת 2016 השתכללה הצעה נוספת, שעה שהיו למבקשת מלוא הנתונים, שיש בידה היום, ועל פיהם, לטענתה, פנתה, בבקשה לקבלת הסעד הזמני.
ה.
האם המבקשת פעלה בתום לב, שעה שהיו לפניה הנתונים בשנת 2016, הצטרפה לתביעה כנגד האנ"ן בתוך שהיא מצטרפת לעמדה כי המקרקעין הנוספים יירשמו על שם המשיבים, ובהקשר זה, מהו המשקל שיש לייחס לכך שנתונים אלה לא גולו על ידי המבקשת בבקשתה.
ו.
האם היה על המבקשת לפעול מייד בשנת 2016 ולמסור הודעת קיבול למשיבים, לאחר שהיו בידיה מלוא הנתונים, ומשלא עשתה כן משך כשנה והצטרפה לתביעה כנגד האנ"ן, יש לראות בכך כפקיעת "ההצעה" ולמצער כהודאה מפורשת מצד המבקשת כי היא "מוותרת" על זכות הקדימה, או זכות הסירוב לרכוש את המקרקעין הנוספים.

90.
לטעמי, בבחינת שאלות אלה יהיה כדי להכריע את גורל צו המניעה הזמני, משום שהן עוסקות בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים, ובשאלה אם יש בידי המבקשת ראיות מהימנות לכאוריות כדי לבסס תביעתה, או את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

91.
באשר לשנת 2009, אין ספק על פי הראיות שנפרשו לפניי עד כה (כאמור מדובר בהליך ביניים ובראיות חלקיות ולכאוריות), הוצע למבקשת לרכוש את המקרקעין הנוספים אך היא סירבה לכך.

92.
לא הוכח באופן ודאי כי אכן דובר אז על שטח של 40 דונם בלבד. אולם גם אם אצא מהנחה שהמבקשת סברה שמדובר ב-40 דונם בלבד, לא הוכח בשלב זה כי המשיבים או מי מהם או מי מטעמם ידעו אחרת, או פעלו במכוון כדי להטעות את המבקשת.

93.
מהראיות עלה כי המידע שהיה בשנת 2009 בידי המשיבים הוצג למבקשת, כאשר מידע זה היו "הקושאנים" ומסמכי הרכישה.

94.
לפיכך, יש לקבוע כי סירוב המבקשת בשנת 2009 נעשה על סמך נתונים שהיו ידועים אז לצדדים. המשיבים פעלו בהתאם להוראות סעיף 24 להסכם. אינני סבור כי עתה ניתן לדון בשאלות הכספיות של מימון הנסיעות, מי נסע, מתי נסעו, וכי ניתן להסיק מסקנות מנתונים אלה בדבר זכויות המבקשת במקרקעין הנוספים.

95.
לפיכך, יש לקבוע כי ההצעה והסירוב נעשו בשנת 2009 באופן ראוי וסביר על סמך הנתונים שהיו ידועים אז לשני הצדדים.

96.
אין חולק כי בשנת 2016 אירעה תפנית. אולם קודם לכן, יש לזכור את שאירע בשנת 2011. סילוק התביעה כנגד האנ"ן על הסף, עקב חוסר נתונים ביחס למקרקעין, כולל המקרקעין הנוספים, לרבות חוסר בחוות דעת מקצועית, השטח, מדידה. לטעמי, אילו סברה המבקשת כי מדובר ב-40 דונם, הרי הייתה צריכה להידלק אצלה "נורה אדומה" כבר אז שיתכן כי המידע שבידה כי השטח הוא 40 דונם אינו נכון, והרי לשיטתה מדובר במידע קריטי שגרם לה לסרב לרכוש את המקרקעין.

97.
אין חולק כי בשנת 2016 היה ידוע למבקשת שטח המקרקעין. היה על המבקשת לפעול באופן סביר ולהודיע מייד למשיבים כי היא רוכשת את המקרקעין משום שעתה נודעו לה מלוא הפרטים. אלא שהמבקשת לא פעלה כך. היא המשיכה בדרכה, הצטרפה לתביעה נגד האנ"ן. לכאורה, במצב הדברים הראייתי היום, יש לראות בכך ויתור של המבקשת על זכויותיה במקרקעין הנוספים, משום "הודעת בעל דין". לשיטתי, המבקשת אינה יכולה "לדבר בשני קולות" בשני הליכים משפטיים שונים. מדובר בעניין הפוגע משמעותית בטענות המבקשת בהליך זה ובוודאי משפיע באופן משמעותי על "מאזן הנוחות" ועל זכותה לקבלת צו מניעה זמני. ברור אפוא כי גם אם בשנת 2016 נוצרה הצעה חדשה, הרי לא היה קיבול מצד המבקשת לאותה הצעה ויש לראות בהתנהגותה כמי שוויתרה על רכישת המקרקעין הנוספים.

98.
אופן התנהלות המבקשת החל משנת 2016 פוגע בתום לבה, בבסיס הלכאורי של ראיותיה בתמיכה לטענותיה.

99.
יש להוסיף את הזמן הרב, השיהוי הניכר, מאז נודעו למבקשת העובדות עד לפנייתה למשיבים לעניין רכישת המקרקעין הנוספים ועד לפנייתה לבית המשפט גם אם המשיבים ענו תשובות מתחמקות. היה על המבקשת לפנות מיידית למשיבים בשנת 2016 ולפנות תוך זמן קצר לבית המשפט. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקשת לא הביאה לידיעת בית המשפט בבקשתה את התביעה שהגישה יחד עם המבקשים כנגד האנ"ן, עניין הפוגע בניקיון כפיה ובתום לבה.

100.
לאור כל האמור, יש לקבוע כי המבקשת לא עמדה בנטל לבסס את טענותיה בראיות לכאוריות מהימנות.

101.
יש לקבוע כי המבקשת לא עמדה בנטל לבסס את טענותיה המשפטיות וכי פנתה בשיהוי ניכר לבית המשפט ואף פעלה בחוסר תום לב עת הגישה בקשה לצו מניעה זמני.

102.
שעה שבוחנים את שיקולי "מאזן נוחות" במסגרת מקבילית הכוחות שבין הצדדים, יש להורות על ביטול צו המניעה הזמני שניתן בהליך זה, וכך אני מורה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 15,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים
.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ח, 22 פברואר 2018, בהעדר הצדדים
.

כרמי מוסק
, שופט










הפב בית משפט מחוזי 5760-11/17 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' בנימין כהן, דניאל כהן (פורסם ב-ֽ 22/02/2018)