פסקי דין על אברהם יחזקאל

11714-08/16 פל     28/02/2018




פל 11714-08/16 מדינת ישראל נ' אברהם יחזקאל








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

פ"ל 11714-08-16 מדינת ישראל
נ' יחזקאל


28 פברואר 2018




לפני כבוד השופטת שרית קריספין

בעניין:
המאשימה




מדינת ישראל

ע"י בא כוחו עו"ד אקסול



נגד


הנאשם


אברהם יחזקאל


ע"י בא כוחו עו"ד שניידרמן

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום חמור, שעניינו שני אישומים של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח תקפה וכן, שימוש ברישיון נהיגה מזויף ובמסמך מזויף לעניין החלטה שיפוטית, כמפורט בכתב האישום.
על פי עובדות כתב האישום, הרי שבמועדים 19.8.16 ו-28.8.16, נהג הנאשם ברכב, בתל אביב, על אף היותו פסול מנהיגה, בנוכחותו וכאשר רישיון הנהיגה שלו פג תוקף משנת 2000 ובעת שנעצר על ידי השוטרים, בשני האירועים, הציג בפני
הם רישיון נהיגה מזויף והחלטה מזויפת של כבוד השופטת פראג, בדבר עיכוב ביצוע הפסילה שבנדון.
בעקבות האירוע מיום 28.8.16, נעצר הנאשם ושהה במעצר עד ליום 10.10.16, אז שוחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני ולאחר הקלות מסוימות במהלך התקופה, הרי שביום 19.10.17, בוטל הפיקוח האלקטרוני והותר לנאשם לצאת לעבודה, בשעות היום.
ביום 23.4.17, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.
לבקשת ב"כ הנאשם, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן וביום 6.7.17, ניתן התסקיר הראשון בעניינו של הנאשם, בו עתרה קצינת המבחן לדחייה של 3 חודשים, על מנת לבחון את המשך השתלבותו של הנאשם ביחידה העירונית לנפגעי סמים וההליך הטיפולי בו החל, לאורך פרק זמן זה.
ביום 2.10.17, ניתן תסקיר נוסף בעניינו של הנאשם, אשר התייחס
להליך הטיפול אותו עובר הנאשם, השלכות ההליך המשפטי עליו והחשיבות שיש בהמשך בהליך השיקומי בו החל. קצינת המבחן עתרה לדחייה של 4 חודשים והקלה בתנאי המעצר, כך שהנאשם יוכל לצאת לעבודה.
ביום 12.2.18, ניתן תסקיר משלים, ממנו ניתן ללמוד על הליך טיפול מוצלח, גמילה מסמי רחוב ושינוי בדפוסי חשיבה והרגלי חיים.
בנסיבות אלה, המליץ שירות המבחן על צו מבחן למשך 18 חודשים ועבודות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות.
ביום 15.2.18, טענו הצדדים לעונש, כמפורט בפרוטוקול הדיון.
בתמצית, עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל, לתקופה של 3 שנים, פסילה ל-10 שנים, כמצוות סעיף 40א לפקודת התעבורה, מאסר מותנה ופסילה מותנית.
ב"כ המאשימה התייחסה לפסיקה רלוונטית בטיעוניה.
בתמצית, עתר ב"כ הנאשם, לקבלת המלצת שירות המבחן ולהימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל.
ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט ייתן דגש לאמור בתיקון 113 לחוק העונשין, בכל הנוגע לחריגה לקולא ממתחם ענישה ראוי, מקום בו הנאשם השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם.
הסנגור הגיש פסיקה רלוונטית לתמיכה בטיעוניו.
הנאשם הביע חרטה והעיד על השינוי שעבר בחייו, מבחינה אישית ומשפחתית.
דיון והכרעה
לא ייתכן חולק כי הנאשם נותן את הדין על עבירות, מהחמורות המנויות בפקודת התעבורה ובתקנות, עבירות שיש בהן להעיד על זלזול בוטה בהוראות החוק ובתי המשפט וכן, מעידות על מחשבה פלילית מקדימה, הבאה לידי ביטוי בהצטיידות ברישיון נהיגה מזויף והחלטה שיפוטית מזויפת .
מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי
סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.




באשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נאמר בפסיקה –

ברע"פ 222/11, הראל נ' מדינת ישראל
:
"נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש".

ברע"פ 665/11

אבו עמאר נ' מדינת ישראל

:
"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

ברע"פ 6115/06, מ"י נ' אבו לבן:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" .
ברע"פ 1211/12 ישראלי נגד מדינת ישראל
,
נאמר, במקרה של מי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה ונשלח לעונש מאסר של 8 חודשים:
"חשיבותה של ענישה מחמירה אינה מתמצית אך בהרתעת הרבים, אלא גם במניעת סיכון לבאי הדרך".
למותר לציין, כי הערעור נדחה.


כמו כן, נהג הנאשם, כאשר רישיון הנהיגה שלו פג תוקף משנת 2000 ולעניין זה, נאמר בפסיקה –

ברע"פ 2423/12 כהן נגד מדינת ישראל
:

אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.
כפי שקבע בית המשפט לתעבורה, המבקש עשה דין לעצמו, תוך זלזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש, כאשר בחר לנהוג ברכבו, במשך תקופה ארוכה, ללא רישיון נהיגה בתוקף".



ברע"פ 1973/13 חסן נגד מדינת ישראל
:

"בהתייחס למידת העונש שהוטל על המבקש, סבורני, כי עונש זה אינו מצדיק התערבות, משאין בו כל סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. לעניין רכיב המאסר בפועל, שתי הערכאות הקודמות ראו עין בעין את חומרת העבירה שביצע המבקש, וקבעו, כי בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת, בעיקר לשם הרתעת המבקש, אשר לחובתו עבר תעבורתי לא מבוטל, ונהיגה חוזרת ונשנית, במשך שנים רבות, ללא רישיון, אשר תוקפו פג בשנת 2001. בנסיבות המקרה שלפניי, אין מדובר, לטעמי, בעונש החורג באופן קיצוני מרף הענישה הראוי בעבירות דומות, ולפיכך לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש, במסגרת בקשת רשות ערעור זו".

ברע"פ 84/16 בישר נגד מדינת ישראל
:
"המבקש נהג ברכבו למרות שרישיונו לא היה בתוקף במשך תקופה ממושכת של כ
שמונה

שנים
. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במשך תקופה שכזו יש בה חומרה רבה (השוו: רע"פ 6735/06
מורדוב נ' מדינת ישראל

(27.08.2006)). זאת ועוד, המבקש צבר לחובתו 49 הרשעות בעבירות תעבורה שונות, כולל כאלו שאינן מוגדרות כ"עבירות טכניות". התנהלותו של המבקש מלמדת איפוא על זלזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש (עיינו: רע"פ 2423/12

כהן נ' מדינת ישראל

(07.05.2012)
".

ברע"פ 7629/10 אלבחירי נגד מדינת ישראל
:
"אדם הנוהג תקופה ארוכה- שבע עשרה וחצי שנים, לא פחות – בלא רישיון בתוקף, אשר לו עבר פלילי ותעבורתי אשר כזה, לא היה צריך להימצא ליד ההגה. הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" חל לטעמי על הציבור כמו על היחיד, ומכאן החקיקה הבאה לשמור על הציבור. על כן נחוץ מעקב של הרשויות לגבי אנשים מועדים. רואה אני איפוא עין בעין עם שני בתי המשפט הקודמים שסברו, כי תיק זה עצמו מצדיק כאמור את המאסר בפועל, בלא קשר לעניין התנאי; על כן הטענה כאילו בלא התנאי היה מקום לעבודות שירות - אין להלמה".



בנוסף לכל האמור לעיל, הנאשם הצטייד ברישיון נהיגה מזויף ועשה בו שימוש, כאשר נעצר על ידי השוטרים ובעניין דומה, רע"פ 410/04, מזרחי נגד מדינת ישראל
, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה:

"העבירות אותן עבר המבקש בהליך זה הן חמורות, כל אחת כשלעצמה, ובוודאי בהצטברותן. המבקש נהג ברכב בעת שנפסל לנהיגה, וממילא נהג בלא רישיון ובלא ביטוח. חומרתן של עבירות אלה אינה צריכה הדגשה, בין היתר, לאור העובדה כי בוצעו תוך התעלמות וביזוי

פסק דין
קודם של בית משפט אשר הטיל על המבקש עונש של פסילת רישיון. הדבר מלמד כי אין על המבקש מורא החוק. ואם לא די בכך, המבקש הגדיל לעשות כאשר זייף רישיון והציגו לשוטרים ובכך ביקש להונות את רשויות אכיפת החוק על ידי הצגת מצג כוזב בפני
הם. למותר לומר כי בכך העלה פי כמה את רף החומרה שבמעשיו".

באשר לתקופת הפסילה, הרי שבעניינו של הנאשם יש להחיל את סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה, הקובע: "
הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיפים 62(3), 64, 64א, 65(א)(2) או (3) או 67, או על עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעבירות האמורות, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מעשר שנים

".

הנאשם הורשע, בכתב האישום שבפני
, בשני אישומים של נהיגה בזמן פסילה ובנוסף, הורשע ביום 27.4.10, בעבירה זהה וכן, בעבירה של נהיגה בשכרות ומכאן, כי הסעיף לעיל, חל בעניינו.

בנסיבות אלה ולאור הערכים החברתיים שנפגעו – סיכון חיי אדם ושלטון החוק והפגיעה הקשה בהם ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי הדין הנ"ל וכן ברע"פ 2073/12 עיסא נ' מ"י, 4238/08 גרייב נ' מ"י ועוד, הרי שמתחם הענישה הכולל בעבירות בהן הורשע הנאשם הנו- פסילה בפועל לתקופה של 10 שנים, זולת אם ימצא בית המשפט כי יש נסיבות מיוחדות המצדיקות פסילה לתקופה קצרה יותר ולאחר ששוכנע, כי אין בהמשך נהיגתו של הנאשם סכנה לציבור, מאסר בפועל, לתקופה שבין 6 חודשים ועד 24 חודשים, מאסר מותנה ורכיבי ענישה נוספים.
לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם
ונסיבותיו האישיות, יינתן משקל בקביעת העונש, במסגרת המתחם האמור.
נסיבות לחומרא
הנאשם הנו בעל עבר תעבורתי ופלילי עשיר וריצה עונשי מאסר בעבר, לרבות בגין עבירה זהה של נהיגה בזמן פסילה.
נסיבות לקולא
הנאשם הודה ונטל אחריות למיוחס לו בכתב האישום.
הנאשם עבר תהליך ממושך ומוצלח של גמילה מסמים וחזרה למסגרת חיים נורמטיבית, כעולה מתסקירי שירות המבחן ונראה כי אכן, יצא לדרך חדשה בחייו.
סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, קובע בזו הלשון:" קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו וכן, להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969".
נוכח האמור לעיל, יש, לטעמי, לבחון את עניינו של הנאשם שבפני
, תוך מתן דגש לעמדת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיפים 40ד (א) לעיל ובסעיף 85 לחוק העונשין,
המאפשר הארכת מאסר מותנה חב הפעלה במקרה של מי שעבר הליך גמילה מסמים ונוכח עמדה זו, יש ליתן משקל ממשי להליך השיקומי בו מצוי הנאשם, כעולה מתסקירי שירות המבחן.

בע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל
, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה:
"הישג שיקומי זה הוא נדיר במקומנו, במיחוד מקום שמדובר בגמילה מסמים. על שום נדירותו וייחודו, בולט הצורך לתת לו משקל נכבד במסגרת שיקולי הענישה וזאת מכמה בחינות: ראשית, מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפיה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפיה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס ציבורי רחב. שנית, מבחינת העבריין, השיקום המוצלח פותח בפני
ו אופקי חיים חדשים ולראשונה עולה תקווה כי יוכל לפנות לדרך חיים בונה, שבה יוכל להשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי ושלישית, מבחית שירותי השיקום והרווחה, חשוב לטעת את התודעה כי יש טעם ותוחלת בהשקעת משאבים חומריים
ואנושיים בפעולות שיקום עבריינים וכי מקום שפעולות אלה מניבות פרי, ישנה התחשבות בכך בתהליך הענישה וננקטים אמצעים המאפשרים, ככל שניתן, את הותרת תוצאות השיקום על כנן, בלא העמדתן בסכנה".

אני סבורה כי היה ותינתן לנאשם הזדמנות להוכיח ואכן יוכח, לאורך זמן, כי שינה דרכיו, נגמל מסמים והוא ממשיך לנהל חיים נורמטיביים, לרבות בהיבט המשפחתי והתעסוקתי, תהא בכך תועלת רבה יותר לחברה מאשר אם יישלח הנאשם לעונש של מאסר בפועל, אשר יביא, בהכרח, לעצירת ההליך השיקומי.

הנאשם שהה במעצר ממשי מיום
28.8.16
ועד 10.10.16 וכן, שהה הנאשם במעצר בפיקוח אלקטרוני ועל יסוד הפסיקה הנוהגת כיום, דוגמת ע"פ 7768/15 פלוני נגד מדינת ישראל

ועפ"ת 46854-02-16 עמר נגד מדינת ישראל
, הרי שתקופה זו תילקח בחשבון, במסגרת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, על פי הפרמטרים המנחים אליהם התייחסו פסקי הדין לעיל, בדגש על משך התקופה, מקום המעצר בפיקוח אלקטרוני ומספר ה"חלונות" שניתנו לנאשם, במהלך התקופה.

נוכח כל האמור לעיל, תקופת המעצר ותקופת מעצר בפיקוח אלקטרוני שריצה הנאשם, לא מצאתי לנכון להשית עליו עונש של מאסר בפועל.
לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרא ולקולא, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
1

. קנס כספי בסך 4000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים
ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 28.3.17.

הנאשם מוזהר כי אי תשלום במועד ולו של אחד השוברים, יוביל לתוספת ריבית פיגורים וככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשות לביטול ריבית הפיגורים, למעט במקרים חריגים
.

2

. פסילה בפועל למשך 8 שנים, במצטבר לכל פסילה אחרת.


רישיון נהיגה או מסמך חלופי יופקדו עוד היום.

על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה לא יאוחר מהמועד שנקבע לעיל. היה ולא יפקיד רישיונו, יחשב הנאשם כמי שנוהג בזמן פסילה ולא יחל מנין הפסילה.


3
.
אני דנה את הנאשם ל- 10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. המאסר יחול על עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנתיים או שימוש ברישיון נהיגה מזויף.

4

.

על פי הסמכות הנתונה לי בסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, אני קובעת כי הנאשם יהיה בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום וימשיך בהליך הטיפולי במסגרת היחידה העירונית לנפגעי סמים.
5
.

הנאשם יבצע עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, על פי התוכנית שיגבש עבורו שירות המבחן.

מובהר לנאשם כי אי עמידה בצו המבחן או אי עמידה בתוכנית השל"צ עלולה להוביל
להטלת ענישה חלופית.


המזכירות תעביר עותק מגזר הדין אל שירות המבחן.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום,
י"ג אדר תשע"ח, 28 פברואר 2018, במעמד הנוכחים.










פל בית משפט לתעבורה 11714-08/16 מדינת ישראל נ' אברהם יחזקאל (פורסם ב-ֽ 28/02/2018)