פסקי דין על יזהר רינגל | פסקי דין על וינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים | פסקי דין על יצחק שניר |

119713/01 א     31/07/2005




א 119713/01 יזהר רינגל נ' וינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים בע"מ, יצחק שניר




14
בתי המשפט
א 119713/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
31/07/2005
תאריך:
כב' השופט ברנר חגי

בפני
:
התובע;

יזהר רינגל

בעניין:

נ ג ד
הנתבעים;

1. וינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים בע"מ

2. יצחק שניר
נגד

יגאל וינשטיין
צד שלישי;
פסק דין
מבוא

1. התובע בנה בית מגורים במושב מגשימים בשנים 1998- 2001. לצורך ביצוע עבודות האיטום הוא שכר את שרותיה של חברת האיטום וינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים בע"מ
(להלן: "חברת האיטום"), באמצעות מנהלה, יצחק שניר
(להלן: "שניר"). מנהלה הנוסף של חברת האיטום הוא יגאל וינשטיין (להלן: "וינשטיין"), אך כפי שנראה להלן, הוא כמעט ולא היה מעורב באופן אישי בפרוייקט נשוא התביעה. עבודת האיטום הסתיימה בחודש יולי 1998 וניתנה לתובע תעודת אחריות של חברת האיטום לתקופה של עשר שנים. בחודש ינואר 1999, בעונת הגשמים הראשונה לאחר תום עבודות האיטום, החלו להופיע סימני רטיבות בקירות הממ"ד של הבית. התובע פנה לשניר על מנת שיטפל בבעייה. הפתרון שהציע שניר- איטום פנימי של הממ"ד- לא היה מקובל על התובע ועל המומחה מיכאל מרטון, שנשכר על ידי התובע בשלב זה. חברת האיטום ניסתה לבצע איטום חיצוני, בלא הצלחה. גם איטום פנימי שבוצע לא צלח. החל דין ודברים בין הצדדים שלא הביא לפתרון הבעייה. בחודש נובמבר 1999 החל התובע לבצע בעצמו את עבודות האיטום. לדבריו, נאלץ לשלם סך של 83,293 ₪ בגין התיקון. התובע דורש פיצוי בגין הוצאות התיקון; פיצוי בגין דיור חלופי עקב התמשכות עבודות התיקונים וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

2. התביעה הוגשה נגד חברת האיטום ונגד שניר באופן אישי. שניר מצידו שלח הודעה לצד שלישי כלפי וינשטיין, בעל מניות הרוב בחברת האיטום.

3. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את מומחה האיטום גרשון פולג, על מנת שיחווה דעתו בשאלות הבאות: האם המרתף נאטם כראוי, מהי חלוקת האחריות בין התובע לחברת האיטום ומהי העלות הסבירה לתיקון הליקויים. המומחה פולג ערך סיור בשטח בחודש אוגוסט 2003. בחוות דעתו מיום 29.8.2003 הוא מציין כי במועד הביקור כבר תוקנה הבעייה ועל כן לא נותר לו אלא להסתייע בדו"חות המומחים מטעם הצדדים שתיעדו את הליקויים בזמן אמת. המומחה פולג ציין כי חוות דעתו של המהנדס מרטון מטעם התובע מקובלת עליו באופן עקרוני, ואילו אומדניו של השמאי אמיר זליצקי, אף הוא מטעם התובע, נראים לו גבוהים מדי.

4. המומחה פולג קובע, בפרק המסקנות, כי למרות שהתובע נושא בחלק קטן מהאחריות לכשלון מערכת האיטום (עקב הכנת תכנון איטום שאינו מפורט מספיק ועקב אי הכנת פני השטח לאיטום כנדרש), הרי שחברת האיטום כשלה בדברים הבאים: היא החלה לאטום את המבנה טרם ביצוע הכנת השטח כנדרש, היא שינתה את התכנון באזור החיבור קיר- רצפה, ואזור זה הוא שכשל בסופו של דבר, הלחמת יריעות האיטום אל הקירות בוצעה באופן גרוע וכתוצאה מכך חלק גדול מהן כלל לא נדבק לקיר, חברת האיטום השתמשה ביריעות איטום באיכות לא מספקת וכתוצאה מכך הן נסדקו באיזור חיבור קיר- רצפה, ולבסוף, תיקוני האיטום לאחר גילוי הדליפות לא צלחו.

לסיכום חוות דעתו קובע המומחה פולג כי:

"הנתבע נכשל במשימתו לאטום את המרתף ונכון עשה התובע בהמלצת יועציו ופירק את כל מערכת האיטום (למעט רצפה שכבר לא ניתן לפרק!) וביצע מערכת איטום נכונה המבוססת על כמה קוי הגנה ומערכת ניקוז היקפית."

5. בפרק ההמלצות מציין המומחה פולג כי אין הצדקה לפצות את התובע לפי עלות מערכת האיטום החדשה שביצע, שכן אילו הזמין אותה מלכתחילה, עלותה היתה גבוהה בהרבה ממה שהזמין מחברת האיטום. על כן הפיצוי הוערך לפי תיקון הנזק בלבד.

6. לדברי המומחה פולג, ראוי כי חברת האיטום תפצה את התובע בגין העלויות כדלקמן:

(א) 7,400 ₪ בגין החפירות שהיה צורך לבצע כדי לחשוף את הקירות לשם ביצוע התיקונים.
(ב) 3,600 ₪ בגין כיסוי החפירה סביב היסודות לאחר התיקון.
(ג) 1,400 ₪ בגין פירוק ופינוי יריעות ישנות מקירות המבנה.
(ד) 5,000 ₪ בגין איטום פנימי של המרתף.

כל העלויות הן לפני מע"מ ואינן כוללות תכנון ופיקוח על ביצוע העבודה.

כמו כן, המומחה פולג המליץ לחייב את חברת האיטום להשיב לתובע את מה ששילם לה עבור עבודת האיטום, קרי, סך של 8,550 ש"ח.

7. השאלות הטעונות הכרעה הן כדלקמן: על מי מוטלת החבות, אם בכלל, לפצות את התובע בגין נזקיו, האם וינשטיין חייב לשפות את שניר ומהו שיעור הפיצוי שיש לפסוק לזכות התובע.

שאלת החבות

8. אין ספק כי הנתבעת ושניר כשלו כשלון חרוץ בביצוע עבודת האיטום. המומחה פולג לא זומן כלל לחקירה על חוות דעתו, ועל כן זו, על ממצאיה הקשים כנגד שניר וחברת האיטום, לא נסתרה כמלוא הנימה. ראוי לציין לחובתו של שניר כי גם כאשר נודע לו על הליקוי בעבודת האיטום, לא עלה בידו לתקן את הדרוש תיקון, ולמעשה הוא הפקיר את התובע לגורלו.

9. שניר העיד בפני
י ועדותו הותירה עליי רושם עגום למדיי. התברר כי שניר הציג עצמו בפני
התובע כמהנדס איטום, בעל פה ובכתב, למרות שאין לו כלל השכלה של מהנדס. כך למשל, במכתבו לתובע מיום 1.9.1999, נספח י"א לתצהיר התובע, הוא חתום לצד התואר "מהנדס יועץ איטום". התירוץ של שניר בעת עדותו- לפיו המזכירה היא שחתמה בשמו על המכתב- אינו משכנע, כי ברי ששניר הוא האחראי על ניסוח המכתב, ובפרט, על האופן בו הוצג בגוף המכתב.

כאשר שניר נתבקש לאשר בחקירתו כי הציג את עצמו בפני
התובע בתור מהנדס איטום, הוא ניסה להתחמק. תחילה טען בא כוחו לחסיון מפני הפללה עצמית (ע' 36 לפרוטוקול), ולבסוף, לאחר שהוריתי לעד להשיב על השאלה בתוקף סמכותי לפי ס' 47 לפקודת הראיות, הפטיר העד בקול ענות חלושה כי אינו זוכר האם הציג עצמו כמהנדס (ע' 37 לפרוטוקול). ברי איפוא כי שניר אכן הציג את עצמו בפני
התובע כמהנדס איטום, למרות שאינו מהנדס.

10. מי שניהל את עבודת האיטום מטעמה של חברת האיטום, היה שניר, באמצעות עובדי החברה. הוא היה זה שפיקח על עבודת האיטום שביצעו עובדיה של חברת האיטום ונתן להם הוראות ביצוע (ראה הודאתו בע' 37- 38 לפרוטוקול). במהלך סיור בשטח תוך כדי ביצוע העבודה, סירב שניר לקבל את הערותיו של המהנדס מלמד, שנתן ייעוץ לתובע, והעיר על העדר חיבור בין יריעות האיטום. שניר אף איים על התובע כי אם יתערב באופן ביצוע העבודה לא תינתן לו תעודת אחריות על האיטום (ראה ס' 7 לתצהיר התובע).

אין צורך להכריע בשאלה האם שניר גם תכנן את עבודת האיטום או שרק הסתמך על תוכניות שהביא עימו התובע, שכן בתעודת האחריות מטעם חברת האיטום היא קיבלה על עצמה "אחריות נגד חדירת מים ו/או רטיבות מהשטחים שנאטמו", והאחריות לא סוייגה לגבי ליקויים שמקורם בתכנון. כמו כן, אין בפני
י כל ראייה לכך שמקור הליקויים הוא בתכנון לקוי, להבדיל מביצוע לקוי, וגם אין טענה כזו בכתבי הטענות של הנתבעים.

11. שניר טען בעדותו כי התובע לא איפשר לו לפתור את הבעייה בדרך של "איטום שלילי", קרי, איטום פנימי בתוך המבנה, ועל כן, הוא גרם במו ידיו להגדלת נזקו. אינני מקבל טענה זו. איטום שלילי יוצר אמנם אשליה שאין כל בעיית רטיבות, אך ברי כי אין הוא מונע חדירת מים לתוך קירות המבנה, דבר שעלול לגרום להם נזק לאורך זמן, גם בשל חשיפת הברזל בתוך הקירות למים (ראה ע' 19 לפרוטוקול). הפתרון של איטום שלילי הוא פתרון של העדר ברירה, כגון, לגבי איטום הרצפה, כאשר אין כל אפשרות "לשלוף" את המבנה החוצה על מנת לאטום מחדש מתחתיו (ראה הודאתו של שניר, בע' 40 לפרוטוקול). מכל מקום, הטענה לפיה "איטום שלילי" היה הפתרון הנכון, היא טענה שבמומחיות, וראוי היה כי שניר יתמוך טענתו זו בחוות דעת מומחה, דבר שלא נעשה. לכך יש להוסיף את העובדה ששניר ויתר על ההזדמנות לחקור את המומחה פולג על מנת לקבל ממנו אישור שאיטום שלילי עשוי היה לפתור את הבעייה, וגם המנעות זו פועלת לחובתו. עוד ראוי לציין כי המומחה פולג ציין בחוות דעתו כי נעשו במקרה דנן נסיונות של חברת האיטום לבצע "איטום שלילי", אך הם נחלו כשלון.

עוד ברור כי הפתרון של "איטום שלילי" הוצע ע"י שניר רק משום שעלותו נמוכה באופן משמעותי מהפתרון היסודי והנכון שבוצע בסופו של דבר. שניר לא ביקש לבצע פתרון יסודי, אלא תיקונים שעלותם זולה, ואשר מידת הצלחתם מוטלת בספק.

אין בפיו של שניר כל הסבר משכנע מדוע לא תמך את גירסתו בחוות דעת מומחה. בטרם החל התובע לתקן בעצמו את הליקויים, הוא חשף את קירות הממ"ד והזמין את שניר לבקר במקום ולצפות בממצאים (ראה מכתבו של עו"ד אורן מיום 20.9.2000, הנזכר בחוות דעתו של המומחה פולג). שניר יכול היה לנצל את ההזדמנות ולזמן למקום מומחה מטעמו, אך לא עשה כן, משיקולים השמורים עימו.

12. עוד התברר כי תוך כדי נסיונות התיקון העסיק שניר פועל בלתי מיומן, שרק החמיר את הבעייה, שכן הוא היכה באמצעות את החפירה על יריעות האיטום הביטומניות שנחשפו (ראה עדותו של התובע בע' 19 לפרוטוקול).

13. לעומת מעורבותו הישירה של שניר בכל הנוגע לעבודת האיטום, וינשטיין לא היה מעורב כלל בפרוייקט. התובע אישר כי כל מגעיו היו עם שניר לבדו, וכי פנה לוינשטיין רק לאחר מעשה, כאשר נוכח לדעת כי "התקשורת עם שניר היא כמעט בלתי אפשרית." (ע' 22 לפרוטוקול).

14. וינשטיין העיד, ועדותו מהימנה עלי, כי:

"מי שפיקח בפועל ומי שהיה בפועל, ואם למישהו היה רשלנות אישית, זה היה שניר. הוא היה זה שפיקח, הוא זה שביצע. אני באותה תקופה הייתי בחופשת מחלה עקב פציעה בתאונת דרכים, ומי שפיקח על כל הפרוייקט ומי שטען שהוא בעל מקצוע ומהנדס זה שניר." (ע' 35 לפרוטוקול).

15. שניר טוען בסיכומיו כי לא מוטלת עליו חובת זהירות כלפי התובע וממילא אין להטיל עליו אחריות בגין עוולת הרשלנות. זהו טיעון חסר כל בסיס. שניר הציג עצמו בפני
התובע כמומחה לאיטום. על יסוד מצג זה הזמין התובע את עבודת האיטום מחברת האיטום. די בכך כדי להטיל עליו חובת זהירות מושגית כלפי התובע. זאת ועוד, שניר ניהל בפועל את עבודת האיטום, ועל כן, כמו כל בעל מלאכה המבצע מלאכה כלשהי תמורת תשלום, מוטלת היתה על שניר חובת זהירות מושגית כלפי התובע, גם אם הוא פועל באמצעות חברת האיטום.

טוען ב"כ שניר בסיכומיו כי גם מטעמים של "מדיניות משפטית נכונה" אין זה ראוי להטיל על שניר אחריות נזיקית. יגעתי ולא מצאתי מהי אותה מדיניות משפטית ראוייה אשר בגינה יש הצדקה לפטור את שניר מאחריותו הנזיקית בגין מחדליו שלו.

16. טוען ב"כ שניר כי לא הוכחה רשלנותו של שניר. גם טיעון זה אינו מבוסס. המומחה פולג פירט בחוות דעתו את פרטי רשלנותם של הנתבעים, וכל מה שנקבע בחוות דעתו, יפה הן לענין אחריותה של חברת האיטום והן לענין אחריותו הישירה של שניר.

זאת ועוד, חדירת המים לממ"ד חרף עבודת האיטום מדברת בעד עצמה ומלמדת על כשל באיטום. על כן, במקרה דנן חל הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו, המעביר את נטל הראייה על שניר וחברת האיטום להראות כי לא התרשלו בעבודתם. למותר לציין כי שניר וחברת האיטום לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.

17. ראוי לציין כי בטרם ניגש התובע למלאכת התיקון בעצמו, הוא נתן לנתבעים מספר לא מבוטל של הזדמנויות לתקן בעצמם את הליקויים, הן בכתב והן בעל פה, ולמעשה, הוא הפציר בהם לבצע את התיקון בעצמם, בלא שהנתבעים ניצלו כהלכה את ההזדמנות שניתנה להם. פניותיו הרבות של התובע מפורטות בתצהירו, אליו צורפו גם המכתבים ששלח לנתבעים, ואשר לא זכו למענה. יפים לעניננו הדברים שנאמרו בע"א 8939/01 חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ תק-על 2003(3), 975 ,עמ' 979:

"כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם. ... אני סבור כי הוכח שהמשיבה קיבלה את ההזדמנות הנאותה לבצע תיקונים לשביעות רצון הרוכשים, וכפי שנדרש ממנה על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי כל דין. המשיבה לא השכילה לנצל הזדמנות זו כראוי ועל כן עומדת למערערים זכותם לקבלת הסעד הכספי אותו ביקשו, ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירותיהם תיקונים נוספים על ידי המשיבה."

ראה גם ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2), 858 ,עמ' 863-865:

"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל ניסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים.... בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין. זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש."

18. על כן, באתי לכלל מסקנה כי שניר התרשל בביצוע עבודת האיטום, בהוראות שנתן לפועלים מטעם חברת האיטום, באופן הפיקוח עליהם ובביצוע התיקונים הכושלים לאחר שהתברר כי קיים כשל באיטום. רשלנות אישית זו מטילה על שניר אחריות נזיקית ישירה כלפי התובע, ובד בבד היא מטילה גם על חברת האיטום אחריות נזיקית כלפי התובע, הואיל ושניר היה אורגן שלה.

כפי שנקבע בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן פ"ד לה(4), 253 ,עמ' 256, 260:

"היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו. ... אנו נדרשנו לשאלת אחריותו בנזיקין של המערער והבהרנו לעיל, כי עובדת היותו אורגן של חברה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. אם מעשיו ומחדליו עולים כדי עוולה אזרחית, תוטל עליו אחריות אישית בנזיקין."

הטלת האחריות האישית על שניר, אינה משחררת את חברת האיטום מאחריותה שלה לנזקי התובע. כפי שנקבע בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח' פ"ד מח(5), 661 ,עמ' 697:

"ראינו כי חברה עשויה להתחייב בנזיקין מכוח אחריות ישירה או מכוח אחריות שילוחית. האחריות הישירה צומחת כל אימת שאורגן החברה מבצע עוולה בנזיקין. מעשי האורגן מיוחסים לחברה. אם האורגן ביצע עוולה בכשרו כאורגן, משמע: החברה ביצעה עוולה."

על כן, גם חברת האיטום חבה בנזיקין כלפי התובע.

19. שניר הגיש הודעה לצד שלישי כלפי וינשטיין. טעמה של ההודעה הוא שוינשטיין מחזיק ב- 70% מהון מניותיה של חברת האיטום בעוד ששניר מחזיק רק ב- 30% מהון המניות.

דין ההודעה להידחות. אין כל עילה שבדין לחייב את וינשטיין לשפות את שניר בגין רשלנותו של שניר עצמו. לוינשטיין לא היה יד ורגל בביצוע הפרוייקט נשוא התביעה. בהקשר זה ראוי לציין כי גירסתו של וינשטיין, בדבר העדר מעורבות כלשהי בפרוייקט, לא נסתרה כמלוא הנימה במסגרת חקירתו הנגדית. וינשטיין טען, כי מחמת פציעתו בתאונת דרכים, הוא כלל לא ניהל את חברת האיטום במועדים הנוגעים לתביעה. טענה זו נתמכה בתעודות מחלה החל מיום 16.5.1998 וכלה בחודש אפריל 2000. למעשה, פניותיו של התובע אל וינשטיין נעשו רק לאחר שהתגלה הכשל באיטום, ועל כן אין לוינשטיין באופן אישי כל נגיעה לכשל זה.

שניר לבדו הוא שניהל את הפרוייקט מטעם חברת האיטום. אכן, שניר עשה כן בתוקף תפקידו כאורגן בחברת האיטום, אך אין בכך כדי להצדיק הטלת חבות אישית על וינשטיין כלפי שניר. וינשטיין ושניר לא הקימו שותפות, שאז חיוב השותפים היה ביחד ולחוד, אלא בחרו להתאגד באמצעות חברה. אחריותו של שניר היא אחריות נזיקית, בגין רשלנותו שלו, ועל כן אין כל הצדקה לחייב את וינשטיין לשאת עימו באופן אישי בתוצאות אותה רשלנות.

טוען שניר בסיכומיו כי ניתן ללמוד על מעורבותו של וינשטיין בפרוייקט מתוך דברים שכתב השמאי זליצקי. אין בסיס לטענה זו. זליצקי לא נחקר כלל בענין זה, וגם לא וינשטיין. יש להניח כי חלק זה של חוות הדעת נכתב על יסוד דברים ששמע זליצקי מהתובע, וככל הנראה החליף את שמה של חברת האיטום בשמו של וינשטיין, שכן מחומר הראיות עולה כי פניותיו של התובע לוינשטיין אירעו רק לאחר הכשל בביצוע.

גובה הנזק

20. בבואו לבסס את תביעת הנזק, מסתמך התובע על חוות הדעת של השמאי זליצקי, המהנדס מרטון והמומחה פולג.

21. השמאי זליצקי העריך את עלות תיקון הנזק בסכום של 105,277 ₪, אך מתוך סכום זה, סך של 52,580 ₪ מיוחס לעבודות עפר ולקילוף קירות מאיטום, והמומחה פולג קבע כי חלק זה של האומדן אינו מקובל עליו. עוד ראוי לציין כי זליצקי תימחר גם 27 ימי עבודה של התובע, בסכום כולל של 18,900 ₪, וברי כי המומחה פולג לא התכוון לאשר מרכיב זה של חוות הדעת, אשר ממילא אינו מקובל עליי, באשר התובע לא היה חייב לבצע בעצמו את העבודה או הפיקוח, ואם בחר לעשות כן, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה. אם ננטרל חלקים אלה בחוות דעתו של זליצקי, ניווכח לדעת כי יתרת הסכום הינה 18,500 ₪ בצירוף מע"מ. לכל אלה יש להוסיף כי זליצקי אישר בחקירתו כי התבסס בחוות דעתו על נתונים שמסר לו מהנדס איטום בשם אבנר בר-סלע, שלא הגיש חוות דעת וגם לא זומן לעדות, ועל כן יש לייחס משקל נמוך לחוות דעתו של זליצקי, גם בשים לב לכך שאין לו מומחיות משל עצמו בתחום האיטום.

22. המומחה מרטון קובע בחוות דעתו כי יש להוסיף 24,000 ₪ למחירים הנקובים בחוות דעתו של זליצקי. דא עקא, מרטון לא התייצב לחקירה על חוות דעתו ועל כן זו כשלעצמה אינה יכולה להוות ראייה בתיק.

עם זאת, אינני מקבל את טענת הנתבעים כאילו אי התייצבותו של מרטון, שומטת את הקרקע מתחת לחוות דעתו של המומחה פולג, רק משום שהסתמך במידה רבה על חוות דעתו של מרטון. חוות דעתו של פולג היא בבחינת חי הנושא את עצמו, גם אם הלכה למעשה מדובר באימוץ של מסקנות מרטון. על כן, לו ביקשו הנתבעים לקעקע את אמיתות חוות הדעת של פולג, שומה היה עליהם לזמנו לחקירה עליה. המנעותם של הנתבעים מלנהוג כך מהווה למעשה השלמה עם ממצאיו של פולג, ואגב כך, השלמה עם אימוץ ממצאיו של מרטון. אין זה מתקבל על הדעת שחוות דעתו של פולג, שהיתה קבילה לכל הדעות, תאבד את קבילותה רק משום שמרטון לא התייצב לחקירה.

23. התובע מסתמך בסיכומיו על תשובות הבהרה של המומחה פולג, לפיהן המחירים אשר שילם התובע בעין, כמו גם המחירים המפורטים בחוות הדעת של זליצקי ומרטון הם סבירים. אינני רואה כיצד תשובה זו עולה בקנה אחד עם הערכותיו של המומחה פולג, לנזק בסכום של 17,400 בצירוף מע"מ, שכן אם מוסיפים לסך של 71,080 ₪ (לפני מע"מ) לפי חוות דעתו של זליצקי (תוך נטרול שווי ימי העבודה של התובע) את הסך של 24,000 ש"ח הנקוב בחוות דעתו של מרטון, מתקבל סכום של 95,080 ₪, לפני מע"מ, לאמור, סכום הגבוה פי חמש מהערכתו של המומחה פולג.

הסבר אחד לפער עצום זה נעוץ בעובדה שהתובע ביצע למעשה מערכת איטום משודרגת ויקרה יותר מזו שהזמין מלכתחילה, ועל כן אין המדובר בנתונים בני השוואה. המומחה פולג העריך בתשובות ההבהרה כי עלות הכנתה של מערכת איטום מהסוג שבוצע לבסוף ע"י התובע במסגרת התיקונים הינה 20,000 ₪, אך זאת, כאשר העבודה נעשית תוך כדי הבניה כאשר היסודות חשופים. בפועל בוצעה העבודה לאחר ביצוע הבניה, דבר שגרם לייקור העבודה, ועל כן ברי כי הסכום של 20,000 ₪ צריך להיות גבוה יותר כאשר החלפת מערכת האיטום נעשית בדיעבד.

על כך שהסכומים הנקובים בחוות הדעת של זליצקי ומרטון מנותקים במידה רבה מהמציאות, תעיד העובדה שבפועל שילם התובע לכל היותר סך של 83,293 ₪, כולל מע"מ עבור תיקון מערכת האיטום ושדרוגה, לאמור, סכום נמוך ממה שהעריכו המומחים מטעמו.

בהערת אגב יצויין כי מהקבלות שצירף התובע לתצהירו לא ניתן לדעת בוודאות האם כל הוצאה והוצאה קשורה בהכרח לתיקון האיטום, או שמא מדובר גם בהוצאות אחרות הקשורות לבניית הבית.

עוד נציין כי בגדרו של סכום זה נכלל שכר טרחתם של המומחים זליצקי, בר סלע ומרטון, בסכומים בלתי מבוטלים, כאשר מרטון שימש כיועץ לתובע גם לגבי שדרוג מערכת האיטום, ולא רק לגבי הליקויים שהתגלו במערכת הקיימת, ועל כן אין הצדקה לחייב את הנתבעים בתשלום חלק זה של שכרו. עם זאת, כחלק מהוצאות המשפט, התובע זכאי להחזר התשלום ששילם למרטון בגין חוות הדעת שהוגשה למומחה פולג, הואיל והיא נועדה לצורך התביעה. הוא הדין בשכרו של זליצקי, המהווה חלק מהוצאות המשפט להן זכאי התובע, הואיל וחוות דעתו נועדה כל כולה לצרכי התביעה.

24. יש להעיר כי התובע שימש כקבלן ראשי של הבניה, והזמין בעצמו קבלני משנה שונים: טרקטוריסט, צוות חופרים, קבלן ריתוך וכו'. את חומרי האיטום רכש בעצמו. לתובע אין נסיון קודם בענף הבניה. ענין זה מסביר גם את התמשכותה של החלפת מערכת האיטום מעל לשנה. על רקע זה, ולנוכח הפער בין מה ששילם התובע בפועל לבין מה שהעריך המומחה פולג, קיים יסוד סביר להניח כי התובע נאלץ לשלם סכומים גבוהים יותר ממה שהיה משלם לו שכר לצורך תיקוני האיטום את שרותיה של חברת איטום מוכרת ובעלת מוניטין.

25. לנוכח הנתונים לעיל, אינני סבור כי יש לסטות מן האמור בחוות דעתו של פולג, ויש לפסוק את הפיצוי על פיה.

26. המומחה פלג המליץ להחזיר לתובע את התשלום ששילם לחברת האיטום, בסך של 8,550 ₪. לדבריו, הוא יוצא מתוך הנחה שאין מקום לפצות את התובע לפי עלות המערכת החדשה שהתקין, הואיל ומדובר במערכת טובה ויקרה מזו שהזמין מלכתחילה מחברת האיטום, אך יש לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו מחמת הצורך לתקן את העבודה הכושלת, לרבות מה ששילם לחברת האיטום. המלצה זו של המומחה פולג מקובלת עליי. הלכה למעשה לא נשתייר כמעט דבר ממערכת האיטום המקורית שהתקינה חברת האיטום (זולת האיטום מתחת לרצפה), ועל כן השכר ששולם לחברת האיטום מהווה אף הוא בבחינת נזק כספי שנגרם לתובע, והוא זכאי לפיצוי בגינו.

27. התובע טוען כי עבודת התיקונים נמשכה מחודש נובמבר 1999 ועד חודש פברואר 2001, אך הוא תובע פיצוי בגין חודשיים בלבד, לנוכח עדותו של השמאי זליצקי, בע' 13 לפרוטוקול, לפיה תקופת עבודה סבירה צריכה להימשך חודשיים. הוא מבקש החזר של דמי השכירות ששילם בפועל בשל התארכות העבודה, בסך של 650 דולר לחודש.

הנתבעים טוענים כי אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה משום שניתן היה להמשיך בעבודת הבניה במקביל לתיקון האיטום, שכן הליקוי התגלה עוד בשלב שבו רק שלד הבית היה בנוי. זאת ועוד, מדובר בליקוי מקומי במרתף, שאינו מונע את השימוש בשאר חלקי הבית. כמו כן, התובע לא עבר להתגורר בבית מיד לאחר גמר הבניה, ומכאן שלא האיטום הכושל הוא שעיכב את כניסתו לבית. טענות אלה של הנתבעים מקובלות עליי. עוד נזכיר כי משום מה התמשכה עבודת התיקון חודשים רבים, כאשר ניתן היה במקביל להתקדם בביצוע עבודות הבניה האחרות. עוד נזכיר כי התובע לא שכר את שירותיו של קבלן ראשי, אלא העדיף לנהל את הבניה בעצמו, דבר שעלול היה להביא להתארכות הבניה ולעיכוב בכניסה לבית.

28. התובע עותר לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש. הוא טוען כי במקום לקבל לידיו בית מושלם הוא נאלץ להאבק בנתבעים כדי שאלה יואילו לתקן את הליקויים שנגרמו על ידם, אך נתקל באנשים קשים ואטומים אשר התחמקו ממנו וזלזלו בדרישותיו.

29. אין ספק כי נגרם לתובע מפח נפש ממשי בשים לב לכשל באיטום ולצורך בביצוע חוזר של עבודת האיטום, על כל המשתמע מכך. התרשמתי גם כי שניר התחמק מפניותיו של התובע, התנער מאחריות למציאת פתרון יסודי של הבעייה, והתיקון שבוצע על ידו היה כושל ולא מקצועי. לבסוף הוא אף טען כי המקלט אטום ואין צורך בכל תיקון נוסף (ראה מכתב מיום 1.9.1999), דבר שלא היה נכון בעליל, ובכך התנער סופית מאחריותו לפתרון הבעיה. ייתכן ושניר סבר כי במחיר שגבה מהתובע- סך של 8,550 ש"ח, ייגרם לו הפסד כספי אם יבצע תיקון כדבעי, אך שיקול זה אינו יכול להתקבל. מי שגובה את מלוא השכר המוסכם בגין עבודת איטום, אחראי לכך שהאיטום יהיה מושלם. ברור גם כי כל תיקון עלול להיות יקר באופן משמעותי מעלות העבודה מלכתחילה, בשים לב לכך שהרבה יותר קשה לתקן איטום פגום, לאחר הבניה, מאשר לבצע איטום כהלכתו מלכתחילה, כאשר הבניה עדיין לא הסתיימה.

בשים לב לכל האמור לעיל, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין עגמת נפש, נכון להיום.

30. סיכומו של דבר, התובע זכאי לפיצויים כדלקמן:

(א) סך של 17,400 בצירוף מע"מ כחוק, לפי חוות דעתו של המומחה פולג, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

(ב) סך של 8,550 ₪ בגין התשלום ששילם לחברת האיטום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

(ג) סך של 8,000 ₪ בגין עגמת נפש, נכון להיום.

סוף דבר

31. התביעה נגד חברת האיטום ושניר מתקבלת בחלקה. חברת האיטום ושניר, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים הנקובים בס' 30 לעיל. כמו כן ישלמו חברת האיטום ושניר, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ובנוסף להן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

32. ההודעה לצד שלישי נדחית. שניר ישלם לוינשטיין את הוצאות המשפט ובנוסף להן שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

33. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ"ד בתמוז, תשס"ה (31 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
חגי ברנר, שופט








א בית משפט שלום 119713/01 יזהר רינגל נ' וינשטיין יגאל איטום ושימור מבנים בע"מ, יצחק שניר (פורסם ב-ֽ 31/07/2005)