פסקי דין על יוחנן כהן | פסקי דין על עו"ד מלול יוסי

1641/05 בשא     12/07/2005




בשא 1641/05 יוחנן כהן נ' עו"ד מלול יוסי




1
בתי המשפט

בשא001641/05
בתיק עיקרי דמ/1657/05
בית דין א.לעבודה ב"ש
12/07/05
תאריך:
כב' הרשם יוחנן כהן
בפני
:

רויטל בן חמו
בעניין:
התובעת

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
עו"ד מלול יוסי
הנתבע

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה
1. בפני
בית הדין מונחת בקשת הנתבע להורות לתובעת להפקיד ערובה.

2. הנתבע מנמק בקשתו להפקדת ערובה בכך שהתבררו לו במהלך הכנת כתב ההגנה עובדות המצביעות על כך שהתובעת פעלה באופן בלתי חוקי לכאורה, הגובל בהוצאת כספים במרמה ממעביד.

3. נימוקי תגובת התובעת בתמצית הינם כדלקמן:

(א) הנתבע לא גילה בבקשתו את הבסיס החוקי לזכותו לקבל סעד של הפקדת ערובה.

(ב) בקשת הנתבע אינה עונה לקריטריונים של תקנה 519 לתקנות סדרי הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

(ג) המבקש לא הניח תשתית עובדתית מספקת בדבר הנזקים שנגרמו לו. מדובר בחשד בעלמא ולא מפורט דיו.
4. המצב המשפטי
תקנה 519 (א) לתקסד"א התשמ"ד - 1984 קובעת: -

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תקנה זו אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 המאפשרות אימוץ תקנה כל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק.
(ראה דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ) (לא פורסם) וכן דב"ע נה/94-3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ - פדע כ"ח 221).

לפיכך, יש לשקול כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערבון - האם בנסיבות אותו ענין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בעניין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לביה"ד [ראה דב"ע נד' 189-9 דניאל סוסנוביק נ' מנחם מאור (לא פורסם)].

כעיקרון, אין דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן "ערובה" ואל ידי כך להכביד על מימוש זכויות (דב"ע לג/31-3 סבאח ואח' נ' ג' פרץ בן גיאת בע"מ ואח' פד"ע 309, 310).

5. עפ"י הפסיקה והספרות משתמש בית המשפט בסמכותו לחייב תובע בהפקדת ערובה בעיקר בשני מקרים:-

א. כאשר התובע מתגורר בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע.

ב. כאשר לא המציא התובע את מענו כנדרש עפ"י תקנה 9 (2) או שהמציא מען לא נכון. ציון המען מכוון בעיקר, להקל על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו לו כאלה, ולפיכך, תובע שלא רשם את מענו בכתב התביעה או רשם מען שאינו נכון - גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות. (ד"ר י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" - מהדורה שביעית (1995) עמ' 899 - 901).

ג. טעם נוסף בחיוב כאמור הוא, שהתובע לא פרע חיוב של שכר טירחה או הוצאות שהושת עליו (ראה דב"ע 94-3 חסן עבדאלרחמן נ' רבינטקס בע"מ פד"ע כח 221, 225).

אכן, שיקול דעתו של בית המשפט אינו מוגבל בהכרח לאלו, ומקרים בהם מתחזה תובע או שהוכח בשלב הראשוני כי תביעתו נגועה בחוסר תום לב קיצוני, יתכן שאף בהם יחוייב תובע בהפקדת ערובה. [(המ' (ב"ש) 808/87 (.א. 240/85) (לא פורסם)]. ואולם מקרים כאלו נדירים הם ובמקרה זה לא הוכחו אף במעט.

6. לענייננו, מדובר בבקשה סתמית, ללא כל נימוק משפטי המצדיק הפקדת ערובה.

7. דין הבקשה להידחות.

8. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום ה' בתמוז, תשס"ה (12 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

יוחנן כהן

- רשם
קלדנית: רות רחמים.








בשא בית דין אזורי לעבודה 1641/05 יוחנן כהן נ' עו"ד מלול יוסי (פורסם ב-ֽ 12/07/2005)