פסקי דין על מכבי שירותי בריאות | פסקי דין על גיל רוגוז'ינסקי

4622/05 בשא     26/07/2005




בשא 4622/05 מכבי שירותי בריאות נ' גיל רוגוז'ינסקי




1
בתי הדין לעבודה
בשא004622/05
בית דין א.לעבודה ת"א
26/07/05

כבוד השופטת יהלום הדס

נ.צ.מ. - מר גלטר
נ.צ.ע. - מר לאוזון
בפני
:

מכבי שירותי בריאות

בעניין:
המבקשת
שטרן ורנצלר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
גיל רוגוז'ינסקי
המשיב
תם וכהן

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. המשיב הגיש כתב תביעה. בנוסף ביקש להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית.
המבקשת עתרה בבקשה לסילוק התובענה על הסף.
המשיב הגיב לבקשה והמבקשת מסרה תגובה מטעמה.

2. אלה טענות המבקשת (הנתבעת):
א. התביעה כוללת עילות נזקיות ושאינן נזיקיות.
ב. התובע ביקש להכיר בתובענה כייצוגית על פי הוראות חוק הגנת הצרכן ועל פי הוראות סע' 21 לתקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה.
באשר לעילה עפ"י חוק הגנת הצרכן - מדובר בעילות שהן נזקיות כולן. לפי סע' 54 (ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תביעות נזיקין אינן מצויות בסמכותו של בית הדין לעבודה.
ג. בכל הנוגע לעילות לפי תקנה 21 לתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה, הרי שהעילות הנזקיות שבכתב התביעה אינן בסמכות בית הדין לעבודה, ואילו העילות שאינן נזקיות, לא ניתן להפכן לתביעה ייצוגית לאור הלכת רע"א 3126/00 שקבעה כי לא ניתן להגיש תביעות ייצוגיות מכח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, הזהה בלשונו לתקנה 21.

3. אלה טענות המשיב (התובע):
א. המבחן לקביעת סמכות עניינית הוא מבחן הסעד והמהות ואינו נקבע עפ"י העילות.
ב. הסעדים הנתבעים הם סעדים כספיים והצהרתיים, שאינם נזקיים.
ג. מהות התביעה היא יחסים חוזים שבין התובע והקבוצה, לבין הנתבעת.
ד. סע' 54 לחוק אינו מוציא מסמכותם של בתי הדין לעבודה תביעות נזקיות.
ה. הסמכות בענייני ביטוח משלים הוענקה לבית הדין לעבודה ומקו"ח כי בכל הקשור לגביית כספי המבוטחים ע"י קופ"ח, הסמכות היא לבית הדין לעבודה.
ו. לו היה התובע פונה לערכאה אחרת, היתה קופ"ח מבקשת למחוק את ההליך שם ולהעבירו לבית הדין לעבודה, כפי שעשתה בעניין עב 1329/99.
ז. קופות החולים מנצלות את חוסר הבהירות בעניין הסמכות באופן ציני כדי לגרום לעיכוב דיונים.
ח. לא כל העילות מכח חוק הגנת הצרכן הן עילות נזקיות.
ט. ניתן להגיש תובענה ייצוגית מכח תקנה 21 לתקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה.

פסק דין
אש"ת לא קבע הלכה חד משמעית בנושא זה.
י. יש להעדיף בירור התביעה על פני סילוקה על הסף.
4. סמכות עניינית
עיון בכתב התביעה מעלה כדלקמן:
א. בית הדין מתבקש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית לפי פרק ו' 1 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981 ולפי תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.
ב. עיקרי התביעה הם כדלקמן:
"1. בהתאם לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, התחייבה הנתבעת כלפי התובע (וכלל מבוטחיה, להלן: "מבוטחים" ו/או "רשומים") כי תחייב אותו בתשלום חד פעמי בגין כל סוג של ביקור שיבצע באותו רבעון, כפי שיוגדר להלן.
2. המדובר במבוטחי הנתבעת אשר ביצעו ביקור אצל רופא ו/או במכונים ו/או במרפאות חוץ ו/או במר"מ ו/או עשו שימוש בשירות ביקור רופא לילה ו/או ביום אישפוז סיעודי מורכב ברבעון מסויים (להלן כל סוג בנפרד יקרא: "ביקור"), ובגין הביקור חויבו בתשלום.
3. לאחר הביקור ביצעו המבוטחים או חלקם ביקור נוסף (או ביקורים נוספים) באותו רבעון אצל רופא ו/או במכונים ו/או במרפאות חוץ ו/או במר"מ ו/או עשו שימוש בשירות ביקור רופא לילה ו/או ביום אישפוז סיעודי מורכב, אך בשל העדרות ו/או טעות ו/או כל סיבה אחרת (שלא תלויה במבוטח), חויבו שלא כדין בתשלום נוסף בגין הביקור (להלן כל סוג בנפרד יקרא: "ביקור חוזר").
4. אם הביקור החוזר נערך באותו רבעון, מחוייב המבוטח אוטומטית בחיוב נוסף, בניגוד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"), בניגוד להנחיות משרד הבריאות ובניגוד להחלטות ועדת הכספים של הכנסת ובניגוד לתקנות, לצווים ולהוראות האחרות הנגזרות מכל אלה (להלן וביחד: "הוראות חוקי ביטוח בריאות ממלכתי").
5. גביה נוספת זו עומדת בניגוד לדין ולהוראות חוקי ביטוח בריאות ממלכתי, תוך הטעיית התובע כי לא יחוייב יותר מפעם אחת ברבעון בגין ביקור, בניגוד לעקרון היסוד של תום לב ודרך מקובלת, ומהווה מעשה של עשיית עושר ולא במשפט של הנתבעת על חשבון התובע".
ג. הסעדים פורטו בסע' 54 לכתב התביעה:
"54. בית המשפט הנכבד יתבקש להזמין את הנתבעת לדין ולהורות כדלקמן:
א. הנתבעת נהגה בניגוד להוראות חוקי ביטוח בריאות ממלכתי כשגבתה תשלום נוסף בגין ביקורים חוזרים באותו רבעון.
ב. על הנתבעת לערוך את חשבון התובע וחשבונות חברי הקבוצה מחדש, בהתאם לתעריפים שהיו צריכים לשלם עפ"י הדין.
ג. על הנתבעת לשנות את שיטת הגבייה, כך שביקור חוזר של מבוטח של הנתבעת באותו רבעון לא יחוייב בתשלום נוסף.
ד. כי על הנתבעת להשיב לתובע ולחברי הקבוצה כפי שתוגדר את התשלומים שנגבו מהם שלא כדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
ה. כל סעד אחר שבסמכותו של בית המשפט הנכבד".
ד. הטענות המשפטיות פורטו בסע' 27 ואילך והן - התנהגות מכבי בניגוד לחובותיה על פי דין ומכח דיני החוזים, בחוסר תום לב בקיום חוזה, כי התובע התקשר עם מכבי עקב טעות והטעיה, כי התובע הוא "צרכן" כמשמעו בחוק הגנת הצרכן, כי הוטעה בעת ההתקשרות עם מכבי ולא נמסר לו מידע מלא בעניין, כן נטען להתעשרות שלא כדין ע"י מכבי, פרסום מטעה וחסר תום לב, אי גילוי נאות, התרשלות, הפרת חובת הזהירות.
טענות נוספות הן הפרת חובה חקוקה, בצוע עוולה לפי פקודת הנזיקין ושימוש מטעה בכרטיס החבר.

5. בסע' 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 נקבע:
"(א) קופת חולים לא תגביל ולא תשלול זכותו של חבר או של כל אדם אחר לפנות לערכאות.
(ב) לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעות נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים .....".

6. מרבית העילות המפורטות בכתב התביעה, נובעות מדיני חוזים ולא מדיני נזיקין.
כך בנושא טעות והטעיה, אי מסירת מידע מלא, הפרת חובת תום הלב, התעשרות שלא כדין.
בנוסף, הועלו טענות נזקיות, כגון התרשלות, הפרת חובה חקוקה ועוד.
עילת תביעה נזיקית נוספת היא מכח חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981.

סע' 31 לחוק הגנת הצרכן קובע:
"(א) דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב', ג', ד' כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) ...".

7. טוענים ב"כ התובע כי יש לבחון את הסמכות העניינית עפ"י מבחן הסעד ולא עפ"י מבחן מהותו של הסכסוך, כך נקבע בעניין עא' 510/82 רינה חסן נ' יפה פלדמן, פ"ד לז (3) 1.
גישתו של בית הדין לעבודה היא כי מבחן הסעד אינו המבחן היחיד לקביעת הסמכות, ואף לא המבחן העיקרי, וכי מבחן המהות - עילת התביעה, הם אלה הקובעים את הסמכות העניינית (ראו לעניין זה עע 1008/02 הפניקס הישראלי בע"מ נ' קופ"ח כללית בע"מ, 12, עע' 423/03 רפופורט נ' המועצה הדתית לת"א יפו, ס"ק 5/03, הסתדרות העובדים הכללית נ' התאחדות התעשיינים בישראל).
הדברים מקבלים משנה תוקף בבית הדין לעבודה, אשר במרבית המקרים סמכותו נבחנת אך ורק על פי המהות - קיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת ללא קשר לסעד הנתבע.

8. ואשר לדעתנו -
סע' 54 (ב) לחוק בטוח בריאות מוציא מסמכותו של בית הדין לעבודה תובענות שעילתן נזיקית.
לשון הסעיף ברורה. אין לפרשו כפי שטוענים ב"כ המשיב לפיו בעילות נזיקיות, לבית הדין סמכות מקבילה לסמכותן של ערכאות אחרות.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק בית הדין לעבודה ועם הפסיקה, הקובעת כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בעילות נזיקיות, למעט אלה שצויינו במפורש בחוק.
מהות התביעה נשוא בקשה זו, היא לאסור על הנתבעת לגבות כספים ממבוטחיה, שלא בהתאם להוראות חוק בטוח בריאות ולתקנות מכוחו. באשר לכספים שכבר ניגבו, נטען כי פעולה זו נעשתה תוך הפרת חובות קופ"ח כלפי התובע ותוך בצוע עוולות נזיקיות.
התביעה היא בעלת פנים מעורבים.
האחד - הפן של דיני החוזים, טענת הטעות וההטעיה, קיום חוזה שלא בתום לב, עשיית עושר שלא במשפט ועוד.
השני - הפן של דיני הנזיקין, חוק הגנת הצרכן, עילות נזקיות, רשלנות ועוד.

במצב דברים זה, על מנת להכריע בשאלת הסמכות, יש לפנות למבחן עזר, הוא מבחן הסעד הנתבע.
סע' 54 לכתב התביעה, כמו גם סע' 42 לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, כוללים ברובם סעדים הצהרתיים. ככאלה, אין הם סעדים נזיקיים.
בסע' 54 (3) נתבעה השבה של כספים שנגבו מהתובע, לטענתו שלא כדין.
סעד ההשבה הוא סעד תקף הן בתביעה חוזית והן בתביעה נזיקית.
אין מניעה לתבוע בבית הדין סעד של השבה, בהיבט החוזי.

כאמור, מבחן הסעד אינו המבחן העיקרי לקביעת סמכותו של בית הדין, אך יכול שמבחן זה יהווה מבחן עזר, עת מבחן המהות אינו נותן פתרון.

משהובהר כי התביעה כוללת עילות חוזיות ביחד עם עילות נזקיות, ומשהובהר כי הסעדים הנתבעים נובעים ברובם הגדול מהעילות החוזיות, הרי שהכף נוטה לצד הענקת סמכות לבית הדין האזורי לעבודה לדון בתובענה.

9. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית הדין לעבודה לפיה את סמכותו של בית הדין, ובמיוחד בכל הנוגע לחוק בריאות ממלכתי, יש לפרש על דרך ההרחבה "לאור ההיבטים הנורמטביים שמתחום הבטחון הסוציאלי המגולמים בחוק הבריאות" וכן "הסמכות היחידה המוקנית לבית הדין לעבודה מתוקף חוק הבריאות, סובבים על הציר המסדיר את זכויות המבוטחים אל מול קופות החולים שבהן הם חברים" (עע 1229/01 מכבי נ' וקסלר ומשרד הבריאות, פדע לו 241).

10. לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענה של המשיב כפרט.
למותר לציין כי שעה שבתביעה מעורבות גם עילות נזיקיות, הרי שמדובר בסמכות מקבילה.
נדון להלן האם לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה ייצוגית באותו ענין.

11. תובענה ייצוגית
את התובענה הייצוגית משתית המבקש על שתי עילות. האחת - חוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981. השני - תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991.

בכל הנוגע להוראת תקנה 21, הפנה ב"כ המבקשת לפסה"ד בעניין רעא' 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. בע"מ, פ"ד נז (3) 220, ולפסיקת בית המשפט העליון שבאה בעקבותיו ואשר פרשה את פסק הדין כקובע שאין לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי (הזהה בלשונה לתקנה 21), לשם הגשת תביעות ייצוגיות.
ראו לענין זה רע"א 8851/02 ישראכרט בע"מ נ' שלומוביץ ואח', ע"א 8627/03 לוי נ' מד"י, ע"א 3955/04 עו"ד רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פס"ד מיום 4/7/05).
ב"כ המשיב מפנה להחלטה שניתנה על ידי בתיק עב (תא) 3939/01, שם ציטטתי מהלכת א.ש.ת. הנ"ל את דעת הרוב מפי השופטת בייניש, לפיה קיימת אפשרות לעשות שימוש בתקנה 29 ככלי יעל לתובענות מרובות תובעים או נתבעים.
הלכת בית המשפט העליון והפרשנות שניתנה בפסיקתו להלכת א.ש.ת., היא הגוברת.

12. בכל הנוגע לחוק הגנת הצרכן, הראנו כי בחוק קיימת הוראה מפורשת לפיה עילותיו המפורטות בפרקים ב', ג', ד', הן עילות נזקיות.
הצדדים הסתמכו על הספר מעמד הצרכן במשפט, דר' אורנה דויטש, הוצאת נבו. כך נאמר בעמ' 251:
"קושי ניכר הטמון במוסד התובענה הייצוגית כיום בנושא הצרכני הוא בכך שהאפשרות להגשת תובענה ייצוגית מוגבלת לעילת תביעת על-פי חוק הגנת הצרכן. הגבלה זו היא משמעותית ביותר. האיסורים המרכזיים בחוק הגנת הצרכן הם האיסור מפני הטעיית הצרכן ומפני עושק.
חוק הגנת הצרכן איננו אוסר על הפרת חוזים מול צרכנים, כשהוא משאיר נושא זה לדיני החוזים. עמדה זו של החוק היא טבעית בהתחשב בכך שהאוריינטציה שלו נזיקית. כאשר מדובר בתביעה רגילה מצד הפרט, אוריינטציה זו מתקבלת על הדעת כשדיני החוזים משלימים את ההסדרים המיוחדים להגנת הצרכן, ואין כל מניעה שהתובע יסתייע גם בהסדרים הכלליים בנדון. אולם לעניין תובענה ייצוגית, הגבלת העילה להגשת התובענה לקבוצת המקרים שנדונה בחוק הגנת הצרכן מובילה לתוצאות בלתי ראויות. חלק חשוב מהמצבים שבהם מתבקש בירור בדרך של תובענה ייצוגית נוגע דווקא למצבים של הפרת חוזה מצד העוסק, באמצעות דפוסי ביצוע של התקשרויות, הפוגעים בציבור רחב של צרכנים הקשור עם העוסק". (ההדגשות הוספו)

ב"כ המשיב הפנה לפסק הדין בענין רע"א 2837/98 שלום ארד נ' בזק בע"מ, פ"ד נד (1)660. עיון בפסק הדין מעלה כי בית המשפט העליון ערך אבחנה בין עילה ההטעיה הנובעת מחוק הגנת הצרכן לבין עילת ההטעיה הנובעת מדיני החוזים.
גם כאן יש תימוכין למסקנה לפיה מדובר בשתי עילות נפרדות, וכי לא ניתן לאפשר הגשת תובענה ייצוגית מכח דיני החוזים, בהתבסס על חוק הגנת הצרכן.

13. מהאמור לעיל עולה כי לא ניתן להתיר הגשת תביעה ייצוגית מכח חוק הגנת הצרכן בבית הדין לעבודה.

המסקנה הנ"ל גורמת אי נוחות, שעה שלבית הדין סמכות לדון בתובענה של המשיב כפרט, אך אין הוא מוסמך לדון בתובענה ייצוגית באותו ענין בדיוק. ואולם, משנסתם הגולל על הגשת תובענות ייצוגיות מכח תקנה 21, ומשלא ניתן לאפשר הגשתה בבית הדין מכח חוק הגנת הצרכן, אין מנוס מהקביעה כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה הייצוגית.

14. סוף דבר
אנו מורים על מחיקת הסעיפים בכתב התביעה המתייחסים לתובענה הייצוגית.
כל יתר סעיפי התביעה עומדים על כנם.

לאור החלטנו זו יודיע התובע כיצד בכוונתו להמשיך בהליכים בתיק זה.
הודעה תוגש תוך 15 יום.

15. באשר להוצאות המשפט, עיון בתיק מעלה כי ביום 27/9/04 ניתנה החלטת כב' השופט לובוצקי בעניין הגשת כתב הגנה ותגובה לבקשה. ביום 1/11/04 הוגש הסדר דיוני לפיו תגיש המבקשת תגובה לבקשה להגשת תובענה ייצוגית עד ליום 4/12/04.
לאחר מכן נוהל מו"מ ולכן נדחה המועד להגשת תגובה, בהסכמה.
הבקשה לדחיה על הסף הוגשה רק ביום 17/3/05, כחצי שנה לאחר הגשת התביעה.
בגין כל אלה היה מקום לחייב את המבקשת בתשלום הוצאות למשיב.
מאידך, טענות המבקשת בבקשה זו התקבלו ברובן.
בנסיבות אלה אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום י"ט בתמוז, תשס"ה (26 ביולי 2005) בהעדר הצדדים

_________________
__________________
________________
נ.צ.מ. - מר גלטר
נ.צ.ע. - מר לאוזון
יהלום הדס
, שופטת
תשובה חן-קלדנית.








בשא בית דין אזורי לעבודה 4622/05 מכבי שירותי בריאות נ' גיל רוגוז'ינסקי (פורסם ב-ֽ 26/07/2005)