פסקי דין על לימור כהן | פסקי דין על בטחון שרותים אבידר בע"מ

29611-06/14 סעש     07/03/2018




סעש 29611-06/14 לימור כהן נ' בטחון שרותים אבידר בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 29611-06-14



07 מרץ 2018

לפני
:

כב' השופטת
שרה ברוינר ישרזדה
נציג ציבור (מעסיקים)
מר חיים בריל

ה
תובעת


לימור כהן

-

ה
נתבעת

בטחון שרותים אבידר בע"מ



פסק דין


לפנינו תביעה לפיצוי מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות/ החוק) בשל פגיעה, כנטען, בתובעת, בשל הריונה. כן טוענת התובעת לזכאותה לפיצוי בגין הפסדי שכר עבור התקופה שלפני ולאחר הלידה (60 יום) ואבדן הזכאות לדמי לידה מביטוח לאומי.

העובדות הצריכות לעניין
1.
התובעת עבדה בנתבעת בתקופה שבין 1.5.13 ועד ליום 8.10.13.
2.
מר סטפן שוקרון, מי שהיה אז מנהל סניף הנתבעת בירושלים (להלן: מר שוקרון) זימן את התובעת לראיון עבודה. ישנה מחלוקת באשר לתוכן השאלות שנשאלו בראיון. באותו מעמד, קיבל מר שוקרון את התובעת לעבודה וביום למחרת קיבלה רכב ומכשיר סלולארי.
3.
התובעת הועסקה כסיירת. תפקידה כלל ביצוע ביקורות באתרים השונים, דאגה להסעות ותפקידי לוגיסטיקה שונים.
כחלק מעבודתה עבדה בשורות משרד הרווחה כמזמיני שירות. יוער כי אף אחד מן הצדדים לא פירט כדבעי את מהות תפקידה
ומה כלל.
4.
שכרה של התובעת עמד על 26 ₪ לשעה.
5.
לאחר כחודש
, הוצע לתובעת תפקיד מנהלת אבטחה. התובעת הסכימה. יצוין : על אף טענות הנתבעת כי אין מדובר בקידום אלא שינוי בטיב העבודה, הרי משיחתם של התובעת ומר עופר יהודה (להלן: מר יהודה) (ר' חלקו הראשון
של נספח א לתצהיר התובעת) עולה כי הלה מסכים כי מדובר בקידום. (ר' גם עדות
מר רועי ביטון ( להלן: מר ביטון) בע' 14 ש' 25-5). מכל מקום אין חולק כי שינוי הגדרת תפקידה של התובעת לא גרר שינוי בגובה שכרה (אם כי לטענתה היה אמור לכלול זאת).
6.
ביום 1.7.13, נישאה התובעת
.
לצורך נישואיה ביקשה התובעת לצאת לחופשה ואולם לנתבעת לא מסרה טעם זה לבקשתה אלא נימקה אותה בפטירת סבה. לטענת התובעת נמנעה מלספר את הטעם האמיתי לחופשה שנטלה בשל חשש שהדבר ישפיע על העסקתה נוכח דברים שהוחלפו בינה לבין מר שוקרון בראיון הקבלה שלה לעבודה. התובעת שהתה בימי חופשה ב-1-2.7.13.
7.
כפי שהוברר, מועד תחילת עבודתה של התובעת היה גם תאריך תחילת הריונה לערך. משכך בחודש יולי 2013 היתה מצויה בחודש השלישי או הרביעי להריונה (תאריך הלידה היה 25.1.2014 ור' גם נספח ח' לתצהירה)
8.
ביום 13.7.13
, החליף מר ביטון את מר שוקרון בניהול סניף ירושלים של הנתבעת (ע' 12 ש' 6).
9.
הצדדים חלוקים בשאלה מתי סיפרה התובעת למי מטעם הנתבעת כי היא בהריון. התובעת טוענת כי סיפרה למר ביטון ביום 29.7.13 במהלך שיחה שגרתית.
הנתבעת טוענת כי דבר הריונה של התובעת נמסר לה לראשונה בשימוע שיתואר להלן.
10.
במכתב מ14.8.13, זומנה התובעת לשימוע שהתקיים ביום 19.8.18 (הוא היום בו בפועל התקבל אצל התובעת מכתב הזימון לשימוע, לטענתה).
שיחת שימוע נערכה בנוכחות ב"כ הנתבעת עו"ד עמית הראל ומר יהודה (סכומה צורף כנספח ב' לתצהיר מר ביטון- להלן: סכום השימוע). במסגרת שיחה זו הועלו 3 טענות כנגד הנתבעת שיפורטו בהמשך הדברים.
השימוע נקטע באבו בשל טענת התובעת כי בידיה הקלטות של מר שוקרון המוכיחות כי בראיון הקבלה לעבודה נשאלה על מצבה המשפחתי, הריון וכוונה להנשא בצורה מפלה (להלן: ההקלטות). עו"ד הראל ביקש מן התובעת, בטרם ימשך הבירור במסגרת השימוע להמציא ההקלטות והיא הסכימה לכך.
ואולם למרות שמסרה כי תעביר ההקלטות, הודיעה התובעת יומיים לאחר מכן כי לא תעשה כן (ר' סכום השימוע וכן תמלולי הקלטות שעשתה התובעת ושהוגשו על ידה כנספחים לתצהירה- יוער כי לתיק בית הדין לא הוגשו ההקלטות עצמן).
11.
המשך ישיבת השימוע נערך ביום 1.9.13. בשיחה זו הביעה הנתבעת מורת רוח מסירוב התובעת להעביר ההקלטות. כמו כן העלתה טענה נוספת
אף היא תידון להלן.

בסופו של דבר, עם תום השימוע
הוחלט להתריע בתובעת לבל יישנו מעשיה, שאחרת יוביל הדבר לסיום העסקתה.
12.
ביום 10.9.13
יצאה התובעת לחופשת מחלה. התובעת המציאה אישורי מחלה עבור ימים שעד
ה29.9.2013, שלא באופן רצוף, אך נעדרה גם בימים לגביהם לא היו בידיה אישורי מחלה. מאידך- למרות קיומו של אישור מחלה בתוקף
בימים 22-29/9/13 התייצבה התובעת ליום עבודה אחד ביום 24.9.13 .התובעת עבדה בפועל באותו יום וכן ביום 29.9.13 . יצוין שה-25.9.13, היה ערב חג שני של סוכות .
13.
בסוף חודש ספטמבר 2013 ועד ליום 1.10.2013, בתוך שלושה ימים, נכתבו לתובעת ארבעה מכתבי התראה (להלן: מכתבי ההתראה
)
14.
ביום (1.10.13, כתבה התובעת היא לנתבעת דוא"ל ובו התריעה על הרעת התנאים ממנה סובלת לטענתה (מוצג נ1, להלן: המייל), כדלקמן:
שלום

רב,
מאז שנודע לחברה

שאני בהריון אתה

כמנהל

האיש
י

שלי

התחלת

להתנכל

ולהתנהג
כלפי בצורה

לא

הוגנת וחסרת נימוס.


זה

בא

ליד

ביטוי בדרך

שאתה

מדבר אליי ובטענות לגבי התפקוד שלי שאין להם כל בסיס. הטענה

שלך

שאני

לא

עומדת

בלחץ

אינה נכונה.כמו

כן

בניגוד

לכל

העובדים

האחרים

אני

לא

קיבלתי

מתנה

לחג (ראש

השנה).בנוסף

לכך

הפחתת

את

היקף

המשרה

שלי

בתור מפקחת

של

משרד

הרווחה ומשען כששאלתי

אותך

למה

אמרת

שאני

יכולה

לעשות

את העבודה שלי בפחות שעות.
לאחר

זמן

מה

נאלצתי לצאת

לחופשת

מחלה

מספר ימים בודדים.

כבר

אז

לקחת

לי את הרכב שמגיע

לי

במסגרת

התפקיד

וכשחזרתי ללא

כל

הודעה

הצבת

מישהו

במקומי

באופן קבוע

, לא

החזרת

לי

את

הרכב

והורדת

משמעותית

את

היקף

המשרה

שלי.
כעבור

מספר

ימים

הצעת

לי תפקיד

אחר

עבודה כסיירת במוסדות

חינוך

באותו

שכר אך במתכונת

של

7

שעות

יומי
ת.
מה שעדיין

מוריד

משמעותית

את


כמות השעות שהייתי עושה לפני כן בהתחשב

לבך

שאני

עובדת לפי שעה.
בימים האחרונים אני עובדת במתכונת של
4-5


שעות

ביום


וללא

כל

תפקיד

מוגדר.
למען הסר ספק אני מודיעה שאני מסכימה לעבוד בשעות נוספות לפיכך אני מבקשת שלא לפגוע לי בהיקף המשרה ולהשאיר את מתכונת העבודה שלי כמו שהייתה כמפקחת של משרד הרווחה
ומשען

המתניידת

עם

רכב

באופן

קבוע.
אם

בכל

זאת

תמשיך

לפגוע

בהיקף

המשרה

שלי אני

אראה

בכך

הרעת

תנאים

והמש
ך
התנכלות

כלפיי


מאז


ש
נודע

לחברה שאני


בהריון
.
כמו כן, אני מבקשת

לשנות

את

היחס הכללי שלך אליי.
מצפה

לתשובתך תוך

שבוע

ימים.

15.
אין מחלוקת כי המייל לא נענה ע"י מר ביטון (ר' ס' 41 לתצהירו).
16.
ביום 8.10.13,
התפטרה התובעת במייל נוסף
אותו שלחה למר ביטון (מצורף לכתב התביעה, ע' 26 בקובץ, ללא מספור). התובעת נמקה התפטרותה, בהמשך למייל "
בשל ההרעה המהותית בשכרי בהיקף העבודה ובתפקידי. התנהלות החברה פוגעת בי גם בחלק הבריאותי . אני חשה סכנה בריאותית לי ולעובר"
17.
בתשובה (נספח ד' לתצהיר מר ביטון) מיום 15.10.13, קיבל
את התפטרותה, הכחיש טענותיה והוסיף
"ולצערנו את היא שבהתנהגותך הבאת למצב בו ביצעת הפרות משמעת חוזרות ונשנות"
.
18.
כעולה מדוחות הנוכחות (נספח ד' לתצהיר התובעת ונספח ג לתצהיר מר ביטון) בחודש אוגוסט עבדה התובעת למעלה ממשרה מלאה. בחודש ספטמבר – בהתחשב בהעדרות מטעמי מחלה כדלעיל, וחג ר"ה שחל קודם ליציאתה לחופשת מחלה, עבדה בסך הכל 10 ימים ו-71.67 שעות. יצוין כי ערב ראש השנה חל ביום 4.9.13 והחג עצמו ביומיים הבאים.
19.
מתוך 8 הימים שעד התפטרותה בחודש אוקטובר, עבדה 6 ימים (סה"כ 41.25 שעות) . שני ימים נוספים היו ימי שישי ושבת.
20.
כאמור התובעת ילדה במזל טוב ביום 25.1.14 ולטענתה , עד הלידה לא עבדה כלל.

המחלוקות
21.
ככל שניתן לחלצה מתוך כתב התביעה, הרי שעיקר טענתה של התובעת היא כי הנתבעת התנכלה לה עד כדי גרימת התפטרותה וזאת בשל כך שנודע לה כי התובעת בהריון.
התובעת טוענת כי בכך יש משום הפרה של החוק אשר מזכה אותה בפיצוי כללי וכן בפיצוי בשל הפסדי שכר לפני ואחרי הלידה וחלף דמי לידה. אליבא דנתבעת, אין כל קשר בין התנהלותה לבין הריונה של התובעת. התובעת היא שהתפטרה לאחר סידרה של התנהגויות בעיתיות שלגביהן הותרע
בפני
ה.


דיון והכרעה
22.
היות ובין הצדדים מחלוקת בדבר הקשר בין ההריון ליחס אל התובעת עלינו להכריע ראשית לכל בשאלה מתי בפועל היתה הנתבעת מודעת להריון.

מתי ולמי דווחה התובעת על הריונה?
23.
במחלוקת שצוינה בסעיף 9 לעיל מצאנו כי אף אחד מן הצדדים לא עשה כדי להוכיח טענתו.
כך, למרות שהתובעת הרבתה להקליט שיחותיה עם נציגי הנתבעת ובכלל זה את מר שוקרון כבר בראשית יולי 2013, הרי דווקא את תמלול שיחה שבה הודיעה לדבריה למר ביטון על ההריון (ב29.7.13 כדבריה) מצאה לנכון שלא להגיש לבית הדין כראיה. המנעות זו מהבאת ראיות משמעה כי יש בראיה כדי לפגוע באיזו מטענותיה של התובעת (זו או אחרת). עם זאת יצוין כי מתוך תמלולי השיחות עם מר שוקרון (שאינן מציינות תאריכים , דבר שאף הוא נדמה כמכוון כאשר בתמלולי שיחות אחרות בחרה התובעת לציין תאריכיהן)- בשלב מסוים אכן מדברת התובעת על הריונה עם מנהלה הקודם מר שוקרון (נספח ג' לתצהירה).
משכך גם מתוך תמלול זה לא ניתן ללמוד מתי יידעה ולו את מר שוקרון בדבר הריונה. (לענין זה
ר' גם ע' 16 ש' 16 ואילך).
אף בסיכומיה, התובעת לא מצביעה על אף ראיה לכך שאכן אמרה למר ביטון על דבר הריונה בסוף יולי 2017 (ס' 9 לסיכומי התובעת).
עם זאת לא מצאנו
מקום ליתן אמון בטענת הנתבעת כי נודע לה על הריון התובעת רק במהלך השימוע.
עיון בתמלול השימוע מעלה כי השיחה נגעה גם בהריון באופן אקראי ואולם לא זכתה לתגובות מופתעות/ מברכות כמתבקש מהודעה מסוג זה (ר' לענין זה בין היתר ע' 9 לתמלול הקלטת השימוע
שבו מעלה התובעת את דבר הריונה ללא כל תהיה מן הצד שכנגד וכן ר' נספח ד' לתצהיר התובעת שממנו עולה כי מר ביטון מבקש להקל על התובעת ) .
שוכנענו כי הנתבעת ידעה טרם השימוע את דבר הריונה של התובעת .

האם הופלתה התובעת על רקע הריונה
24.
בטרם נדון בשאלה זו, ראוי להביא את הגדרת עילת התביעה שבכתב התביעה (ס' 48-47):
"סעיף 2(א) בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה
, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק

שוויון

הזדמנויות

בעבודה")

קובע

איסור

אפליה

במקום

העבודה. על

פי

סעיף

זה, מעביד

לא

יפלה

בין

עובדים

ואו דורשי

עבודה,

מחמת

הריון, הורות

וכדומה.
מהשתלשלות

העניינים

אשר

הובאה

בפירוט

לעיל, עולה

כי

מרגע

בו

ידעה

הנתבעת

אודות

הוריונה

של

התובעת, החלה

היא

בהתנהלות

פוגענית

כלפיה, פגעה

בהיקף

משרתה

ובתובעת

עצמה

ועשתה

|
כל

שלאל

ידה

על

מנת

לגרום

לסיום

יחסי

העבודה

עם

התובעת."
25.
התובעת לא הצביעה על אפליה בינה לבין עובדים אחרים כנדרש ברישא של ס' 2(א) לחוק. כמו גם, לא הבהירה מכוח איזו חלופה של ס' 2(א) לחוק טוענת לאפליה.
בקושי רב ניתן לשאוב מתוך ניסוח כתב התביעה כי לטענתה, התנהלות הנתבעת הביאה לסיום יחסי העבודה (באופן שהתובעת הובלה ע"י הנתבעת להתפטר). אף שהתובעת התפטרה ולא פוטרה, מצאנו מקום להניח כי טענות התובעת מכוונות לאפליה בכל הנוגע לפיטורין. זאת נוכח העובדה כי שני הצדדים בפועל מיקדו טענותיהם בשאלה האם אכן הורעו תנאי עבודתה של התובעת על מנת להביא להתפטרות. בנסיבות אלה נניח כי
יש להחיל על טענות הצדדים את חלופה (5) לס' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות, קרי- אפליה בפיטורים.
26.
בהתאם לסעיף 9 לחוק:

(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1) ....
(2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.
27.
אם כן, בטרם מועבר הנטל למעסיק להוכיח כי אכן לא הפלה את העובד, העובד נדרש להוכיח כי לא היתה בהתנהלותו עילה לפיטורים. קרי, רק ככל שהתובעת תוכיח כי הטענות שהובילו להכוונתה לפיטורין, כטענתה
חסרות בסיס, תבחנה טענותיה שלה לאפליה של הנתבעת. בשלב זה, הנטל יהא על הנתבעת להראות כי אין בטענותיה של התובעת שחר.
28.
בטרם נכנס לגופן של ראיות נדגיש: ערים אנו לכך כי בהעדר כל קונסטרוקציה משפטית ברורה בכתב התביעה,
וכמתחייב מכך גם לא מענה מתאים בכתב ההגנה, יתכן שלא לכך כוונו הצדדים, אלא שמצאנו שלא לדחות את טענות התובעת על הסף נוכח הקשיים המשפטיים לעיל, נוכח הגרסה העובדתית שלטעמנו ראויה להבחן לגופה בכל אופן ואשר כנגדה בפועל התגוננה הנתבעת. עוד נוסיף כי גם לו נניח כי למעשה התובעת לא עשתה די ע"מ לבסס טענה על הוראות החוק, הרי שהבחינה דלהלן יפה גם לצורך ניתוח טענת ההתנכלות באשר היא (אף שכאמור טענת התנכלות לא נטענה בכתב התביעה כטענה עצמאית).
ולחלופין- גם לו נניח כי אכן חל החוק וכי על הנתבעת הנטל להוכיח כי אין כל אפליה על רקע הריון
בכל הנוגע ל"תנאי עבודתה" (שטוענת כי שונו לאחר הודעת ההריון)(קרי שלא בגדר חלופה 5 לסעיף 2(א) לחוק), ראויות הטענות להתברר לגופן.
נקדים ונאמר כי
לפי כל אחת מן החלופות המשפטיות דלעיל, הגענו לכלל מסקנה כי לא הוכחו טענות התובעת ובקצירת האומר- בעקרו של דבר נמצאו פגמים ממשיים בתפקוד התובעת ובהתנהלותה. מאידך גם בכל הנוגע לפגמים בהתנהלותה של הנתבעת- שוכנענו כי לא היה כל קשר בין התנהלות זו לבין ההריון. להלן נפרט.

האם עסקינן בהתנכלות או שמא נפלו פגמים בהתנהלות התובעת?
29.
כשם שבפי התובעת טענות להתנכלות, כך בפי הנתבעת טענות באשר להתנהלות לא תקינה של התובעת.
להלן נבחן את הטענות השונות לפי הסדר הכרונולוגי שבו התרחשו הארועים הרלבנטיים- בין אם עסקינן בטענות של צד זה או אחר ובין אם עסקינן בטענות הפוכות של שני הצדדים ביחס לאותם ארועים.
30.
בפתח הדברים ראוי לצין כי אף אליבא דעד הנתבעת מר ביטון, בתחילת תקופת עבודתה ביצעה התובעת
את תפקידה באופן ראוי (ס' 3 לתצהירו). כמו כן, בניגוד להכחשה המוחלטת של הנתבעת בכתב ההגנה לטענות התובעת כי הובטחה לה העלאה בשכר (ס' 14 לכתב ההגנה),הרי ש מתצהיר מר ביטון עלה כי הובטח לה שינוי משכר שעתי לשכר גלובלי (ס'3 לתצהירו). אלא שאין חולק כי שינוי התפקיד וההבטחה שלא קוימה לשינוי תנאי השכר, ארעו כולם עוד בטרם נודע על ההריון. לפיכך נסיון התובעת לקשור בין דברים אלה לבין ההריון אינו יכול לצלוח.
31.
בשימוע העלתה הנתבעת שלוש טענות על תפקודה של התובעת כפי שיורחב להלן. בטרם נפרט כל טענה נוסיף כי לא שוכנענו בטענת התובעת בתצהירה (ס' 28 ) כי טענות אלו נטענו לראשונה בשימוע :
32.
הטענה הראשונה היתה
כי התובעת שיקרה עת לקחה ימי חופש בגין מות סבה כשבפועל התחתנה
. אין למעשה חולק על כך שהתובעת הסתירה מן הנתבעת את טעם בקשתה לחופשה וטרחה לציין טעם שאינו אמיתי. נסיונותיה של התובעת להתלות ב"סבא חורג" שאצלו גרה התובעת כשהיתה בתיכון (ע' 2 לתמלול השימוע) שיתכן שנפטר (והמנעות התובעת מהביא ראיות לדבריה כדבריה שלה עצמה בשימוע) ודאי אינה מחזקת מהימנותה. מכל מקום, אף התובעת מאשרת כי אותה פטירה ככל שהיתה, היתה אך תירוץ בפיה כדי להסתיר
את הטעם האמיתי לבקשת החופשה והוא החתונה. כעולה
מתמלולי השיחות, התובעת סיפרה כי זהו הטעם להעדרותה בדיעבד למר שוקרון, בסמוך לכך.
כאמור, אליבא דתובעת, הטעם להסתרת החתונה היה הדברים שאמר לה מר שוקרון בראיון הקבלה לעבודה. לא מצאנו מקום ליתן אמון בגרסה זו:
ראשית-
אכן כעולה מתמלולים של שיחות מאוחרות יותר שערכה עם מר שוקרון- (התובעת לא טענה ולא נחקרה בשאלה האם הקליטה גם את ראיון הקבלה) אישר זה כי לדעתו כוונת נישואין, הריון וכיו"ב הם נתונים רלבנטיים שעל עובדת למסור לנתבעת (ר' לדוגמא
נספח ב' לתצהיר התובעת, ע' 1 26-25). עם זאת הכחיש חזור והכחש כי אמר לתובעת שלנתונים אלה השלכות על סיכוייה להמשיך לעבוד או כי נישואין או הריון יביאו לפיטורין (ר' לדוגמא שם בע' 4 27-25). לא זו אף זו, בשתי השיחות ברי כי התובעת מפעילה מניפולציות רבות על מנת לגרור את מר שוקרון "להודות" בהשלכה שיש להריון/הנישואים על המשך ההעסקה, ובכלל זה גם בהפנותה ל"סיפורים" ששמעה על עובדת אחרת בשם חן- ואילו הוא חוזר ומדגיש כי אין כל יסוד לטענה ולאותם "סיפורים"(כדוגמא ר' ע' 3 ש' 3 ואילך). במסגרת זו עולה גם סיפורה של עובדת אחרת בשם "סיון" שאין חולק כי עבדה בנתבעת והמשיכה לעשות כן גם במהלך כל הריונה (שם ע' 5 ש' 5 ).
אם כן, לא שוכנענו ולו בכך שהתובעת עצמה סברה בעת שהחליטה ליתן הודעה שקרית על טעמי העדרותה, כי חששה שלא תוכל להמשיך לעבוד ככל שתודיע על נישואיה.
שנית-
לו חששה מתגובתו של מר שוקרון- מדוע זה מיהרה לספר לו בסמוך לאחר מכן על החתונה? לכאורה לא היתה כל מניעה כי תמשיך להסתיר דבר נישואיה גם בשבועות שלאחר החתונה ואולם אין חולק כי באותו חודש כבר מסרה לו על נישואיה. אם כן, הטעם שבגינו טוענת היא להמנעות ממסירת דיווח אמת על חופשתה, נסתר מתוך התנהגותה שלה.
מסקנתנו היא איפוא כי התובעת בחרה להציג מצגי שווא בפני
הנתבעת כשנטלה חופשה. ודוק, אף אם נקבל (וכך אף לא נטען) כי התובעת אינה חייבת לדווח כי יוצאת לחופשה לצרכי חתונה- ברי כי אין מקום לדווח שקר. לפיכך יש ממש בטענת הנתבעת כי התנהלות זו פגמה ביחסי האמון בין הצדדים. כיון שלא מצאנו כי היתה "הצדקה" להתנהלות זו בחשש כלשהו של התובעת, הרי שגם אין מקום שלא לקבל את גרסת הנתבעת בדבר אחריותה המלאה של התובעת לבחירתה בהתנהלות בלתי אמינה זו.
33.
טענה נוספת שהועלתה בפני
התובעת בהליך השימוע היא
כי בין ה-3 ביולי ל8 בו עשתה התובעת אך שתי ביקורות בשני אתרים בעוד שהייתה אמורה לבצע חמש ביקורות בחמישה אתרים
.
מפרוטוקול השימוע ותמלולו עולה כי התובעת לא הכחישה את האמור אך הסבירה כי הודיעה למנהלה כי לאור היותה בימי חופשה בתאריכים הנ"ל לא תוכל לבצע את המוטל עליה. אנו דוחים טענה זו של התובעת. מפרוטוקול השימוע עולה כי התובעת לא ידעה לתת הסבר משכנע לכך שלא עשתה את המוטל עליה- בתחילה ניסתה לטעון שזה קרה בימים בהם היתה בחופשת החתונה, אך לאחר שבמהלך השימוע יצרו הנוכחים קשר עם מר שוקרון הוברר כי אין חפיפה בזמנים בין שני הארועים וכי הביקורות שלא נעשו, היו בתאריכים מאוחרים לאותם ימי חופש. התובעת לא ידעה להסביר מדוע כן עבדה במהלך היום "בשוטף" אך לא עשתה ביקורות. התובעת ניסתה לצמצם את "חוסר התפקוד" גם בהסברים אחרים ו"להתחמק" מהנושא. למעשה, התובעת מאשרת כי לא מלאה תפקיד זה כראוי, ולא היה בהסבריה כדי לתת הצדקה לכך.
34.

עוד נטען במסגרת השימוע, כי
התובעת נדרשה להביא ביגוד מסוים
ולא עשתה כן
.
כעולה מפרוטוקול השימוע, על אף שהוטלה על התובעת משימה זו לבצע ביום מסוים, דומה כי בפועל "גררה" בצועה על פני שלושה ימים. כאשר ביום שבו מסרה כי היא מבצעת את המשימה נשארה למעשה בביתה. מצאנו קושי הן בכך שמסרה דיווחים בלתי מדויקים למעסיקיה (רק בצהרי היום התברר למר ביטון שבפועל לא יצאה לבצע המשימה) והן בעצם אי ביצוע המשימה שנדרשה .
35.
מסקנתנו אם כך היא כי עובר לעריכת השימוע היו פגמים משמעותיים המצביעים על העדר אמינות והתעלמות מהוראות, כאלה שבנוכחותם אין לומר כי עצם הזימון לשימוע מהווה התנכלות.
36.
לא זו אף זו, התנהלות הנתבעת או מי מטעמה במהלך השמוע היתה
עניינית שכן עת העלתה התובעת טענה לפגמים בדברי מר שוקרון שהשפיעו על התנהגותה כדלעיל, הפסיקה הנתבעת את הליך השימוע, החזירה את התובעת להמשך עבודה רגיל
וביקשה לקבל ראיות שהתובעת טענה שיש בידה, תוך הבהרה שהמשך השימוע יעשה לאחר שתוברר אותה סוגיה . זוהי התנהלות ראויה המעידה כי השימוע נעשה בתום לב.
34.
בטרם נעבור לשעלה משיחת השימוע השנייה יש לעמוד על מעשיה של התובעת בין שתי ישיבות השימוע בכל הנוגע לטעם בגינו הופסקה ישיבת השימוע הראשונה. על אף שהתובעת אמרה באותה ישיבה כי תציג את הקלטות המעידות על כי מר שוקרון טען להשפעה של נישואין/הריון על העסקתה,
בסופו של דבר, בחרה התובעת שלא לעשות כן. היא עמדה על בחירה זו אף שהובהר לה כי היא מונעת את אפשרות הבירור. לא זו אף זו, התובעת לא הציגה את תמלול חלקה השני של שיחת השימוע (שידון להלן), אשר סביר כי הוקלטה. בכך מתחזק הרושם
כי
האמור שם לא היה תומך בטענתה להתנכלות.
35.
בשיחת ההמשך לשימוע, ביום 1.9.13 כאמור, טענה הנתבעת כי בעלה של התובעת נראה עם רכב הנתבעת בזמן עבודתו בחברה מתחרה כשהגיע לאתר ביצוע מטווחים, בזמן שהתובעת דיווחה כי עבדה.
התובעת אינה מכחישה זאת בשימוע ובכך למעשה מודה שבזמן עבודתה עשתה שמוש ברכבה, לצרכים שאינם צורכי עבודה- ואף אינם צרכיה האישיים. גם אם נקבל שבנספח ו' לתצהירה יש משום הרשאה לעשות שמוש מעת לעת ברכב שהחזיקה גם לצרכים פרטיים, ׁ(ומתוך מסמך זה ברי כי
אין עסקינן ב"רכב צמוד" ואף כי השמוש הפרטי כפוף לצרכי העבודה)
ודאי שאין בכך הרשאה לביצוע נסיעה שכזו.
טענת התובעת כי היא
זו ש"נהגה" ברכב באותו יום לא היתה נחרצת בפיה, (ואף פחות משמעותית מבחינה מהותית) ולטעמנו לא מהימנה. אם כן, גם בכך נפל פגם מהותי בהתנהגות התובעת שיש בו משום חתירה תחת חובת האמון הבסיסית כלפי מעסיק.
36.
מסקנת בינים-
לא מצאנו כי יש פגם בעצם העלאת הטענות כנגד התובעת וכי יש בעריכת השימוע משום התנכלות או נסיון להביא לפיטוריה/ התפטרותה. ממילא, בפועל למרות למרות הכוונה לפטר התובעת בגינן, הוחלט בסופו של אותו שימוע שלא לעשות כן אלא לאפשר לה הזדמנות נוספת. (יוער כי כפי שיפורט בהמשך, למרות שלשיטת הנתבעת נפלו פגמים נוספים בהתנהלות התובעת- בפועל נמנעה מלפטרה ועל משמעות הדברים נעמוד להלן).

האם צומצם היקף עבודתה של התובעת?
37.
התובעת טוענת כי היקף שעות עבודתה צומצם.
עיון בדוחות הנוכחות ותלושי השכר של החודשים אוגוסט וספטמבר 2013 מעלה כי
ישנו פער משמעותי בהיקף עבודת התובעת בין חודשים אלה, כך שבספטמבר עבדה הרבה פחות שעות. ברי כי בחודש אוגוסט היתה באיבו של הליך שימוע ועמדו כנגדה תלונות נכבדות. על אף זאת אין כל צמצום בהיקף משרתה , והפך הדבר נכון.
בספטמבר חל שינוי. אין גם חולק בפועל על כך שבימים הבודדים בהם עבדה התובעת בחודש אוקטובר (עד להתפטרותה) , עבדה פחות שעות בכל יום ואולם בחינת נתון זה צריך שתעשה על רקע ההשתלשלות הכרונולוגית:
שיחת השימוע השנייה התקיימה כאמור, בצהרי ה-1.9.13.

חודש ספטמבר היה חודש רווי חגים וכן ימי מחלה/העדרות
של התובעת. אם כן, בפועל נוכח מגבלות אלה, היו מעט מאד ימי עבודה. (יוער כי בניגוד לגרסתה בתצהירה לפיה ימי חג לא מנעו עבודה שכן עבדה בערבי ובמוצאי חגים, הרי שבעדותה טענה
3 פעמים שכלל אינה עובדת בימים אלה, ר' ע' 6 ש' 21,32-31;ע'7 ש' 2-1)).
עיון בפירוט שעות העבודה של התובעת מלמד כי הצדק עם הנתבעת אשר עוד בכתב ההגנה הסבירה כי התובעת עבדה פחות במהלך ספטמבר בשל חופשת מחלה ארוכה וימי חופשה (ס' 38). כמו כן, הראתה הנתבעת כי ב-1 וב-8 בספטמבר, עבדה התובעת שבע שעות במהלך היום ובנוסף עבדה משמרת ערב (תצהיר מר ביטון ס' 30 ונספח ג' לו).
בחקירתה, התובעת מתמודדת עם הטענה תוך הפניה לארבעה בספטמבר שבו עבדה שעתיים ואז עוד שעה ורבע .
מוכנים אנו להניח כי אכן באותו יום עבדה פחות שעות שלא בבחירתה
ואולם ברי כי הפחתת ימי העבודה בשאר חודש ספטמבר היתה תוצאה של ימי חג והעדרות של התובעת עצמה ובוודאי אין להסיק כל מסקנה על הצרת צעדיה וצמצום היקף משרתה מתוך הנתונים האובייקטיביים בחודש זה.
יוער כי התובעת לא מציינת את התאריך בו הודע לה כטענתה, על ההפחתה בשעות. עם זאת ניתן
להסיק מטענותיה כי שיחה זו התקיימה לפני ספטמבר, שהרי בס' 37 לכתב התביעה מבססת הטענה
על תלושי השכר מאוגוסט וספטמבר כדי להראות את הפער המשמעותי של הירידה בשכר, קרי- כי בספטמבר כבר נפגע שכרה. (ור' גם ע' 7 ש' 17-13). לעיל ראינו כי לא היתה כל הפחתה בהיקף המשרה או בשכר בחודש ספטמבר והמדובר ביצירת טענה מתריסה ללא ביסוס בעובדות.
38.
ועוד – אמנם התובעת הלינה
במייל
על כך שהנתבעת הציעה לה עבודה אחרת עם מסגרת עבודה של 7 שעות דבר אשר לטענתה יפגע בשכרה שכן היא עובדת במתכונת שעתית ,אך היא
לא חזרה על טענה זו בכתב התביעה. כמו כן, מי מהצדדים לא טרח להציג את פרטי התפקיד וכאמור לעיל, חוזה העבודה עליו חתמה התובעת לא הוצג לפנינו. ואולם מעבר לכך, עיון
בתמלול השיחה האחרון שצרפה לתצהירה מעלה כי התובעת מתחמקת מלקבל משרה שתיתן לה שעות ותנאים מיטיבים וטוענת כביכול "לא עונים לה לטלפון" כשברור שהיא נמנעת בשיחה מלהשיב להצעתו של מר ביטון לגופם של דברים. (והדבר מתיישב עם מכתב ההתראה מה 29.9.)
אכן בימים הבודדים בהם עבדה התובעת בראשית חודש אוקטובר , צומצם היקף שעות עבודתה. עם זאת לא מצאנו מקום ליתן משקל כלשהו לכך נוכח העובדה שאת הטענה לצמצום היקף משרתה העלתה במייל, שנכתב קודם לכן, ועל כן צריך להבחן על יסוד מה שהיה קיים לפניו.
39.
מסקנתנו היא איפוא, כי לא היה כל יסוד לטענה לצמצום היקף משרתה של התובעת, והיא נטענה בעלמא. עצם העלאת הטענה , ביחד עם נתונים נוספים שלעיל ולהלן, מחזקים בלבנו הרושם כי התובעת היא שניסתה לקשר בין הריונה לבין טענות שונות ולרקום מציאות שכלל לא התקימה.

מכתבי ההתראה
40.
הנתבעת צירפה מכתבים אלו לכתב ההגנה ולתצהיר מר ביטון . מעבר לאמור, לא פירטה על כך דבר ולא חקרה על כך את התובעת (לא על תוכן המכתבים ולא על טענתה בתצהירה כי הלינה בפני
מר ביטון על הפגיעה בה (ס' 68) ולאחר מכן, קיבלה את המכתבים האמורים כהמשך ההתעמרות בה (ס' 69)). במסגרת חקירתו של מר ביטון, העלה טענות על תפקודה של הנתבעת אשר רבות מהן לא הועלו קודם, לא בהליך ולא במכתבים (לא עונה לטלפונים, לקוח התלונן על התובעת ועוד – ע' 17 ש' 10 ואילך). התייחסותו למכתבים הייתה לא ממוקדת והטענות שעלו במכתבים על תפקוד לקוי ושפה לא ראויה עלו בשטף הדברים.
41.
על אף האמור, התובעת לא הכחישה את הטענות שעלו נגדה. וממילא, מתוך התמלול של השיחה האחרונה של התובעת עם מר ביטון, ניתן למצוא אסמכתאות לסגנון הבוטה של התובעת כלפי מר ביטון וכן ,כאמור לעיל, לחוסר הנכונות לשמוע בפועל הצעות להיקף משרה משמעותי.
42.
אם כן- מחד , נותנים אנו אמון בכך שהמכתבים הוצאו בהתאם לענינים אמיתיים שעלו על הפרק באותה תקופה קצרה. עם זאת מצאנו התנהלות זו בעייתית. כזכור , התרתה הנתבעת בתובעת במסגרת השימוע כי נתנת לה הזדמנות אחרונה לשפר דרכיה. דומה כי הוצאת כל אחד מן המכתבים , ובוודאי בהצטברם, מבטאים ניצול של אותה הזדמנות והמסקנה המתחייבת היא פיטורין. ואולם הנתבעת נמנעה מכך (אף שהתובעת צפתה לכך והעלתה הנושא מפורשות.- ר' רישת התמלול האחרון שצורף לתצהיר התובעת). ככל שהיה מקום לפטר את התובעת, לא היתה כל הצדקה לסחבת ולהנפקה של מכתבים רבים ששוברם אינו בצידם (ולהפך- מוצעת לתובעת עבודה בהיקפים חדשים). נדמה אכן כי הנתבעת קוותה וצפתה עם הוצאת המכתבים, לכך שהתובעת אכן תתפטר.
43.
ואולם, אף אם מוצאים אנו התנהלות הנתבעת פגומה, עדין לא מצאנו ולו קשר כלשהו בינה לבין התנכלות מטעמי הריון . משכך גם בהוצאת מכתבי ההתראה לא מצאנו אסמכתא להתנהגות הנובעת מהידיעה על הריונה של התובעת
.

טענות שונות של הנתבעת לפגיעה בה כפי שפורטו
במייל
ובכתבי בי הדין
44.
כמצוין לעיל, התובעת שלחה מייל התראה בטרם התפטרותה, שבו פרשה טענותיה לפגיעה בה מאז היוודע דבר הריונה. גם בכתב התביעה חוזרת על הטענה כי הפגיעה בה החלה עם היוודע דבר הריונה, קרי מאז השיחה עם מר ביטון ביום
29.7.13 (ס' 18-17). לעומת זאת, בתצהירה טענה כי הרעת תנאיה החלו לאחר השימוע הראשון (ס' 53 לתצהיר). בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומים, פירטה טענות רבות יותר מאלו שהעלתה במייל ההתראה. יוער כי עצם העובדה שלא באו לידי ביטוי במייל מצביעה על כך שבזמן אמת לא מצאה התובעת ליתן להם משקל והן נועדו רק להוספת נופך לטענות המהותיות.
45.
יוסף כי ברצף הטיעונים נכללות גם טענות שאינן רלוונטיות לעילת התביעה ועל כן לא מצאנו מקום לדון בהן: כך למשל טענותיה לעניין קיום השימוע ללא התראה וללא הסבר
(ס' 26-23 לתצהירה) (עם זאת יאמר כי עיון בפרוטוקול השימוע ובתמלול עצמו מעלה כי אין ממש בטענות התובעת והיתה התיחסות ענינית לכל טענותיה ובקשותיה אשר בוררו על אתר. יותר מכך כמצוין לעיל האופן שבו נוהל השימוע הוכתב למעשה ע"י התובעת שהעלתה טענות חמורות אך חזרה בה מהתחיבותה ביחס לכך); כך ,טענתה כי בסיום השימוע ניתנה לתובעת הודעה כי בתוך יומיים תעודכן על המשך תעסוקתה בנתבעת ובפועל הודעה כאמור לא ניתנה( ס' 51-50 לתצהיר) ; כך באשר להשגות לענין אי מסירת עותק פרוטוקול השימוע (בדיעבד
מאשרת שקיבלה אותו ביום 16.9.13(ס' 28 לכתב התביעה)
והדברים אף מקבלים משקל מופחת נוכח פיצול השימוע בפועל בשל טענות התובעת (נספח ה' לתצהירה של התובעת, ע' 17 לתמלול ש' 3-1)).
לפיכך, ייבחנו להלן רק הטענות אשר יש בהן
נגיעה לעילת התביעה.
46.
בפתח הדברים ראוי שיאמר: הסבריו של מר ביטון
בדבר רצון הנתבעת להגן על אשה בהריון מפני עבודות או מקומות העלולים לסכן את בריאותה ובריאות עוברה (ס' 11 שם) ,אינם יכולים להתקבל.

אכן בהתאם לס' 2(ג) לחוק שוויון הזדמנויות "
אין

רואים

הפליה

לפי

סעיף

זה

כאשר

היא

מתחייבת

מאפיים

או

ממהותם

של

התפקיד

או

המשרה
". עם זאת, טענות הנתבעת בדבר אופי העבודה והצורך להתאימה נטענו בכלליות .בחקירתו
אישר מר ביטון שאין כל איסור על ביצוע איזו מהעבודות הנדרשות בתפקידה של התובעת ע"י אשה בהריון (ע' 15 ש' 24 ואילך).
מאידך ראוי גם לומר כי
התרשמנו שהתובעת עצמה
הביעה צפיה להתחשבות בהריונה כמובא לעיל
(נספח ד לתצהירה ), וכן בע' 1 :"
אני מעדיפה אבל המטווח אש ככה זה קרוב לבית, אתה מבין? קשה כל יום ללכת א...
."
47.
ולגוף טענות התובעת: לראשונה בכתב התביעה טענה כי ביום השימוע, נדרשה להשיב למר ביטון את מפתחות הרכב והטלפון הסלולארי שקיבלה (ס' 22 ). גרסתה של התובעת לא נותרה על תילה כאשר עלה בעדותה
שהרכב נלקח ממנה בתקופת המחלה או לאחר שחזרה מחופשת מחלה ואילו הטלפון הסללולרי עם חזרתה מימי המחלה (ע' 7 ש' 17-13, ס' 75 לתצהירה של התובעת).
שינויי הגרסה אינם תורמים לאמינות טענותיה. התובעת זנחה בהמשך לחלוטין הטענה כי הטלפון נלקח ממנה ומשכך לא מצאנו צורך להדרש לכך. עם זאת, לענין נטילת הרכב עם יציאתה לחופשת מחלה : הדבר
מתיישב עם צרכי העבודה . המדובר ברכב לצרכי עבודה , וככל שלנתבעת היה בו צורך, הוא נלקח. בהתאם, לא ראינו במעשה זה של הנתבעת פגיעה בתובעת.
48.
אשר לטענות הצדדים ביחס לתקופת המחלה
: התובעת טוענת למחלה שנמשכה מה10-29 בספטמבר 2013. בפועל ניתן לראות מתוך אישורי המחלה שהציגה התובעת כי מדובר בכמה אישורים שסוגי המחלות בהם משתנים באופן מעורר תהיה וכשביניהם "פער" בהעדר אישור לימים 17-21/9/13. אין חולק עם זאת כי בימי העבודה שבתוך אותם 19 יום ושלגביהם לא היה ברשות התובעת אישור מחלה היא בפועל לא התייצבה
לעבודה. מאידך, למרות אישור המחלה שתקפו עד 29.9.2013, התייצבה התובעת ליום עבודה אחד – ב24.4.13 ערב ערב החג וחזרה בפועל לעבוד ב29.9.13. התובעת טוענת כי הזדרזה לחזור לעבודה למרות שהיה בידה אישור מחלה בר תוקף מחשש מתגובת הנתבעת להעדרותה. לא נתנו כל אמון בטענה זו. התובעת נעדרה בימים אחרים למרות העדר אישור רפואי; צירוף טעמי האישורים הרפואיים ; העובדה שמתוך תמלולי השחות שבסמוך לסיום העבודה אין כל ביטוי לאותו "חשש" מאשר תעשה הנתבעת, כל אחד מאלה ובוודאי בהצטברם מחזקים בלבנו הרושם שהתובעת נעדרה לרצונה ושבה לעבודה לרצונה. לא היתה כל התנכלות מצד הנתבעת בקשר לכך והיא אף לא חששה מהתנכלות שכזו.
49.
טענותיה השונות של התובעת על יחסו של מר ביטון (ס' 77-76) היו כלליות ביותר
, חלקן נכבשו והועלו לראשונה
בח"נ. לא מצאנו כי ניתן לקבוע כל מסמרות בקשר אליהן. יוער כי למרות ריבוי ההקלטות שערכה התובעת הרי שלא מצאה לנכון להגיש כל הקלטה המשקפת יחס
קלוקל. הפך הדברים הוא העולה מהתמלולים שכן הוגשו.
50.
אשר לטענות בדבר "הרעת תנאים" בחדר בו ישבה ובגישה למחשב
. הטענות כלליות ביותר, אין בהן כל ציון של לוחות זמנים (למעט "לאחר השימוע") הוכחשו ע"י ביטון ומצאנו את גרסתו מהימנה יותר. אשר לטענה לכך שמונה לתובעת מחליף תוך כדי עבודתה (אביחי). מתצהיר התובעת משתמע כביכול הדבר ארע הדבר לאחר השימוע, ואולם מתוך המייל משתמע כאילו הדבר ארע בזמן המחלה. למרות הסתירות בין הגרסאות נתנו אמון בנתון עצמו, בהעדר הכחשה מטעם הנתבעת. עם זאת מעדיפים אנו את הגרסה "מזמן אמת" במייל .
מוצאים אנו כי
במינוי מחליף למי שעודנו בתפקידו יש משום פגיעה בתובעת.
באותו אופן, בהעדר
הכחשה ברורה, מקבלים אנו טענת התובעת כי לא קיבלה "שי לחג" ואף בכך ביטוי ליחס שאינו ראוי כלפיה. על רקע הדברים דלעיל- יש לראות בנתונים אלה שמשקפים רצון
להביא לסיום עבודתה של התובעת,(או
ביטוי להבנת הנתבעת כי התובעת עצמה עושה על מנת להביא לסיום עבודתה). ואולם , אף בכך לא מצאנו כל קשר להריונה.
סיכום בינים
51.
העולה מן המקובץ, כי נפלו פגמים רבים בכל המובנים המצופים מעובד, בהתנהגותה של התובעת, החל במתן דווחים שאינם אמת, המשך באי קיום הוראות והונאת המעסיק כביכול הן מקוימות, עובר דרך עשיית שמוש ברכב הנתבעת לצרכים זרים וכלה בזלזול בממונה עליה. לאלה נלוית התנהלות מניפולטיבית בארועים שונים ובעיקר בכל הנוגע ללבו של הליך זה- בנסיון לקשור כל התנהלות של הנתבעת לטענה של הבאתה
של התובעת לכדי התפטרות, בשל הריונה.
52.
הפגם היחידי שמצאנו בהתנהלות מטעם הנתבעת בכל הנוגע לסוגיית ההריון היה
בעצם ביצוע
ראיון שבו נשאלה התובעת ע"י מר שוקרון בדבר תכניותיה האישיות לנישואין והריון. ויודגש, מצאנו כי פגם זה קיים ואולם הוא לא נועד
(מצד המראיין, מר שוקרון) להכשיל את התובעת כמי שמועמדת לעבודה (ואכן התקבלה לעבודה) ואף לא בהמשך תוך כדי עבודה (כפי העולה בפירוש מעמדתו של מר שוקרון בתמלול השיחה עמו ובהתנהלותו בכלל). בפועל שוכנענו כי הדבר , אף אם פגום כלשעצמו, לא
נעשה ע"י מי שהיה הממונה עליה בכל ההליכים שלגביהם טוענת התובעת כי הפלו אותה (החל משלב השימוע כדלעיל- כשכבר באמצע יולי 2013 הפך מר ביטון למנהלה). כפועל יוצא
בין היתר מכך, לא מצאנו כי אותו פגם בראיון, השליך על היחס אל התובעת לכשנודע דבר הריונה ולא הביא ל"הרעת תנאים" ואף לא לכך ש"הביאו אותה להתפטר" (ולכל היותר השפיע
ההריון עצמו על הנתבעת במובן זה שהיא גילתה הרבה יותר אורך רוח כלפיה מן המצופה נוכח מעשיה).
53.
אם כן, שוכנענו כי הנתבעת לא הפלתה את התובעת ולא התנכלה לה בשל ההריון. כמו כן שוכנענו כי היה בהתנהלותה של התובעת מספיק על מנת להצדיק את פיטוריה. עם זאת, הנתבעת, על אף אזהרתה בסיכום שיחת השימוע כי הפרה נוספת של הכללים תוביל לפיטוריה, לא עשתה כאמור גם כשהיו הפרות חוזרות, וגם כשהתרשמה כי התובעת מכוונת לפיטוריה. בין אם בשל התנהלות פגומה כשלעצמה, בין אם בשל חשש מלפטר התובעת- ברי כי הנתבעת אכן היתה מעונינת בפיטוריה אך נמנעה מכך, זאת למרות שהיתה לכך הצדקה ענינית. יותר מכך, התובעת עצמה עשתה על מנת שתפוטר (ולא בכדי היא מבקשת למעשה בשיחה נספח ט' לתצהירה לקבל זימון לשימוע ) ומקובלים עלינו דבריו של מר ביטון לפיהם התובעת
"
פעלה נמרצות לחפש תירוץ לסיום עבודתה
" (תצהירו, ס' 41).
54.
משלא מצאנו כי
יש ממש בטענת התובעת כי החל מהוודע דבר הריונה נעשה על מנת להרע תנאי עבודתה ולפגוע בה, הרי שדין התביעה ככל שנסמכת על חוק שויון הזדמנויות, ואף ככל שנוגעת לטענת התנכלות כשלעצמה, להדחות.

התביעה לפיצוי בגין הפסדי שכר/ דמי לידה
55.
לא שוכנענו, כאמור, כי התובעת התפטרה עקב התנכלות הקשורה בהריונה ומשכך איננו מוצאים מקום להטיל אחריות על הנתבעת לענין זה מכח חוק שויון הזדמנויות. די בכך כדי לדחות גם התביעה לפיצוי בגין הפסדי שכר וגמלה שאף היא נסמכה על החוק. עם זאת ישנם טעמים נוספים המצדיקים דחיית רכיב זה של התביעה:
56.
ברכיב זה, מנסה התובעת למעשה להחיל את הוראות ס' 9 לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 אשר לא חל ביחס אליה, בדרך עקיפה, ודי בכך כדי לדחות הטענה.
57.
התובעת טענה כי לא יכולה הייתה למצוא עבודה בהריון ועל כן נשארה בבית ונפגעה אפשרותה להתפרנס (ס' 45 לכתב התביעה, תצהירה ס' 86-85, 88 ). אלא שמעדותה עולה כי לא עשתה דבר על מנת למצוא מקום עבודה חלופי (ע' 9 ש' 29 ואילך):
ש. סעיף 85 את טוענת כי עקב ההתפטרות לא יכולת למצוא עבודה חלופית כי היית בהירון.
ת. לא עבדתי.
ש. את יכולה להציג ראייה שסירבו לקבל אותך בגלל ההיריון.
ת. אני לא רוצה להתחייב בדברים, אני אומרת מה שזכור לי, אני לא זוכרת אם חיפשתי עבודה אבל היה ברור לי, איזה מעסיק ירצה מישהי לתקופה כל כך קצרה.
ש. לא בדקת בפועל.
ת. לא זכור לי, הסיפור היה לפני 4 שנים יכול להיות שכן או שלא.
בנסיבות אלה ודאי אין מקום לפיצויה.
58.
אשר לטענה לנזק בשל
בגין פגיעה בשיעור דמי הלידה של התובעת – לא הובאה כל ראיה לכך שנפגע שיעור דמי הלידה, וכן לא נמסר כל נתון כספי שיש בו כדי ללמד על שעור הפגיעה.
59.


אשר לדרישה לפיצוי בגין התקופה שלאחר תום חופשת הלידה- כאמור, אין תחולה להוראות חוק עבודת נשים ולכן גם לו הינו סבורים כי התובעת אולצה להתפטר, אין כל מקום לדון בפיצוי ביחס לתקופה זו.

סוף דבר ושאלת ההוצאות
אף שקבענו כי דין התביעה להדחות, הרי שמצאנו פגם בהתנהלות בראיון העבודה כפי שעלתה ממה שהודה בו
מר שוקרון. אמנם התובעת לא
העלתה כל תביעה ביחס לאופן שבו נוהל הראיון עמה ואמנם שוכנענו כי גם אם היו פגמים בראיון שנערך ע"י שוקרון, הם לא שיקפו בכל אופן שהוא התנהלות פגומה כתוצאה מן ההריון בפועל של התובעת, לא של הנתבעת בכלל ולא של מר ביטון בפרט.
עם זאת יש מקום לסבור כי התובעת לא היתה מתאמצת לראות צל הרים כהרים, לו לא היתה נשאלת שאלות בלתי לגיטימיות במסגרת ראיון העבודה בניגוד לסעיף 9(ג)

לחוק,(אף אם שוכנענו כי נשאלו מתוך כוונות חיוביות). משכך,
מצאנו , למרות דחית התביעה, ונוכח
החשש כי הורתה בפגמים בהתנהלות מטעם מר שוקרון, לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ח, (07 מרץ 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.













שרה ברוינר ישרזדה
, שופטת

מר חיים בריל,
מעסיקים








סעש בית דין אזורי לעבודה 29611-06/14 לימור כהן נ' בטחון שרותים אבידר בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/03/2018)