פסקי דין על אלון גולן | פסקי דין על מעטוף כרמיאל

54955/04 א     02/08/2005




א 54955/04 אלון גולן נ' מעטוף כרמיאל




1
בתי המשפט
א 054955/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
02/08/2005
תאריך:
כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר

בפני
:
אלון גולן

בעניין:
תובע
עו"ד רבי רונן

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
מעטוף כרמיאל
נתבע
עו"ד דהאן עופר

ע"י ב"כ עו"ד

בהעדר
נוכחים:
פסק דין

בפני
תביעה על סך של 24,886 ₪ שעניינה נזקים נטענים שנגרמו לאופנועו של התובע על ידי הנתבע.
טענות הצדדים
טענות התובע
התובע היה בזמן הרלונטי לתביעה, הבעלים של אופנוע מדגם הונדה, שנת ייצור 1993 מספר רישוי 84-724-06 אשר התובע ביקש למכרו (להלן " "האופנוע").
ביום 27/7/01 במהלך שעות הבוקר, התקשר הנתבע וביקש מהתובע לקחת את ה"אופנוע" לבדיקת קנייה ממוסך "ספיד סייקל" ברחוב שוקן 21 בת"א, היכן ש"האופנוע" עמד לתצוגת קנייה, וכל זאת על מנת לבדוק אותו במוסך אחר בשם "סטאר סייקל" אשר ברחוב הרצל 121 בת"א. התובע הסכים לבדיקה אך הציע לנתבע כי מאחר והמקום בו הנתבע רוצה לבדוק את ה"אופנוע" הינו קרוב רצוי שיקח את ה"אופנוע" רגלית ולא ייסע עליו. הנתבע השיב לתובע כי הוא קצר בזמן וכי למוסך יש ביטוח נסיעה. לנתבע ארעה תאונה ברח' התקוה בת"א. לטענת התובע נטל הנתבע את האופנוע ללא רשותו , ביצע בו נסיעה על דעתו ללא קשר לבדיקתו במוסך. אירוע זה יקרא להלן : "התאונה". התובע טוען כי "התאונה" אירעה עקב רשלנותו ו/או אי זהירותו ו/או הפרת חובות שבחוק ע"י הנתבע ו/או מי מטעמו, ולפיכך אחראי הנתבע כלפי התובע מאחר שהתאונה נגרמה ברשלנותו של הנתבע, ועל כן יש להחיל על המקרה את הכלל הדבר מדבר בעדו. שכן אין התובע יודע את נסיבות התאונה ואירוע "התאונה" מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע ו/או מי מטעמו לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שלא התרשל. אשר על כן, על הנתבע הנטל להוכיח כי לא הייתה מצידו רשלנות שיחויב בגינה.
כתוצאה מ"התאונה" נגרמו ל"אופנוע" נזקים קשים, אשר בעקבותיהם הוכרז הרכב כאבדן כללי כך שסה"כ עלות הנזק לרכב של התובע עפ"י הערכת השמאי חיים חייק הגיעה לכ- 19,116 ₪. התובע אף נשא בשכר טרחת השמאי בגין חוות דעת זו בסכום של 1,770 ₪. בתוספת נסיעות בסך של 1,000 ₪ והפרשי הצמדה בסך של 3,000 ₪ מגיע נזקו של התובע לסך של 24,886 ₪.
טענות הנתבע
הנתבע טען כי התובע לא אמר לו ש"...רצוי שיקח את האופנוע רגלית ולא יסע עליו" למכון הבדיקה "סטאר סייקל", אלא שאל את הנתבע, בשיחתם הטלפונית, באם הינו יודע לנהוג על האופנוע. הנתבע השיב לו בחיוב ומשכך, אמר לו הנתבע כי יקח קסדה מהמוסך ויסע בזהירות. ולכן, בניגוד לטענת התובע, הוא רכב על האופנוע ברשותו של התובע, כפי שזה התיר לו לעשות כן, בשיחת הטלפון האמורה לעיל. הנתבע הוסיף וטען בעניין זה, כי הנסיעה בוצעה על דעתו של התובע ומטרתה היתה בדיקת האופנוע לשם קנייתו ע"י הנתבע.
הנתבע טען כי התאונה ארעה שלא באשמתו, אלא כתוצאה מפגיעת רכב צד ג' שפגע בו בתאונת פגע וברח. הנתבע טוען כי התובע היה מעוניין למכור את האופנוע והניח אותו ללא השגחתו במוסך "סטאר ספיד" במטרה למוכרו. באופן זה לא נהג התובע כבעל אופנוע סביר ונבון ולא פיקח מקרוב על הליך בדיקתו של האופנוע אלא הפקיר אותו בידי בעל המוסך והקונים הפוטנציאלים, לרבות הנתבע.
הנתבע טוען כי הנסיעה בוצעה על דעתו של התובע ומטרתה היתה בדיקת האופנוע לשם קנייתו ע"י הנתבע. ולכן אין מקום להכיל את הכלל הדבר מדבר בעדו, וחובת ההוכחה חלה במלואה על התובע. כמו כן טוען הנתבע כי התאונה ארעה שלא באשמתו, אלא כתוצאה מפגיעת רכב צד ג' שפגע בו בתאונת פגע וברח.
הנתבע טוען כי הוא נסע כאמור באופנוע לשם בדיקתו במטרה לרכוש אותו מהתובע, הודיע לתובע כי מטרת נסיעתו עם האופנוע היא בדיקתו הן במכון בדיקה והן בנסיעה, נהג באופנוע בזהירות ולפי הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה, נקט בכל אמצעי הזהירות המקובלים ו/או הסבירים, בנסיבות המקרה, לא יכול היה למנוע את התאונה שכן רכב צד ג' פגע בו בפתאומיות, מאחור מבלי שיכול היה לחמוק מן הפגיעה ולכן הוא נהג באופנוע כפי שנהג סביר ונבון היה נוהג בנסיבות המקרה.
הנתבע מכחיש הנזקים הנטענים על כל פרטיהם, הנטען בהם והסכומים הנקובים בהם. לטעמו הנזקים מופרכים, מוגזמים וחסרי אחיזה במציאות כהווייתם. לא קיים כל קשר סיבתי ו/או עובדתי בין הנטען והמוכחש לבין הנזקים הנטענים. הנזקים הנטענים אינם עומדים בכל יחס לנזקים האמיתיים. אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים כשלעצמם, לבין התאונה ורשלנותו של הנתבע - רשלנות המוכחשת כשלעצמה.
הנתבע טוען כי חוות דעת השמאי נעשתה רק ביום 17.9.03, דהיינו כחודשיים לאחר התאונה, אשר על כן טוען הנתבע כי ירידת הערך ע"פ דו"ח השמאי וכי הנזקים הנטענים והמוכחשים אינם קשורים לתאונה הנדונה.
הנתבע טוען כי ע"פ הבדיקה שנערכה לאופנוע במכון הבדיקה "סטאר סייקל", זמן קצר לפני התאונה, מצבו הכללי של האופנוע היה בכי רע ודרש תיקונים רבים. עלות התיקונים של האופנוע עמדה על סך של 25,810 ש"ח.
בנוסף ו/או לחילופין טוען הנתבע כי ביום 29.8.03 נמכר האופנוע לצד ג',(מר מוסקוביץ' ליביו) והוא נבדק ע"י השמאי רק ביום 17.9.03, היינו, האופנוע נבדק ע"י השמאי כשהיה כבר בבעלות צד ג' ובשליטתו, דבר אשר מנתק גם הוא את הקשר הסיבתי, המוכחש בכל מקרה, של הנתבע לנזקי התובע, עקב גורם זר מתערב.
בנוסף ו/או לחילופין טוען הנתבע כי ע"פ מחירון אופנועים משומשים, מחירו של אופנוע תקין, מאותו דגם של האופנוע נשוא תובענה זו, היה עובר לתאונה סך של 33,000 ש"ח. אולם ע"פ תוצאות בדיקת האופנוע והצעת התיקון, הרי שיש להפחית ממחיר המחירון את הצעת מחיר התיקונים כדי שנקבל את שוויו הראלי ולפיכך, שוויו האמיתי היה סך של 7,190 ש"ח. מאחר והתובע מכר את האופנוע בסך של 13,000 ש"ח, הרי לא נגרם לו כל נזק כספי כתוצאה מהתאונה ואדרבא הוא קיבל עבור האופנוע סכום העולה על ערכו האמיתי, לפיכך לא רק שלתובע לא נגרם הפסד כספי בגין התאונה הנדונה אלא הוא אף והרוויח סכום לא מבוטל בגין מכירת האופנוע מעל לערכו האמיתי.
הנתבע טוען כי יש לנכות מהסכומים המגיעים לתובע, אם בכלל, את כל התגמולים וטובת ההנאה שהתובע קיבל ו/או זכאי לקבל מכל מקור שהוא בגין התאונה, לרבות חב' הביטוח, וכל סכום אחר ו/או נוסף שקיבל ושיקבל.
דיון
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
התובע רצה למכור את האופנוע ופרסם מודעה באינטרנט. הנתבע יצר קשר עם התובע והביע התעניינות ברכישת האופנוע. מאחר שהתובע לא יכול היה להגיע לתל אביב נסע התובע עם חבר לביתו של הנתבע במושב ברקת ליד ראש העין אליו ביום 25/7/03. הנתבע בחן את האופנוע ואמר שהוא רוצה לקחתו לבדיקה מטעמו. ביום א' 27/7/03 יצר הנתבע קשר שנית וביקש לקחת את האופנוע לבדיקה (ר' פרוטוקול הדיון מיום 20/2/05). התובע התיר לנתבע לבדוק את האופנוע שהיה באותה עת במוסך.
הצדדים חלוקים בדבר היקף ההרשאה שניתנה לנתבע. התובע טוען כי התיר לנתבע לקחת את האופנוע לבדיקה ברגל, נוכח העובדה שהמוסך בו עמד האופנוע לתצוגת קנייה - מוסך "ספיד סייקל" ברחוב שוקן 21 בת"א, נמצא סמוך למוסך "סטאר סייקל" שממוקם ברחוב הרצל 121 בת"א, שבו בדק אותו הנתבע.
הנתבע טוען כי התובע הרשה לו לקחת את האופנוע לבדיקה לרבות בנסיעה ואף אמר לו לקחת קסדה מבעל המוסך בו היה האופנוע.
נקודת מחלוקת שניה היא לעניין אחריותו של הנתבע לתאונה. התובע טוען כי התאונה נגרמה ברשלנותו של הנתבע ולכן הוא אחראי לנזק הן מכח פקודת הנזיקין והן מכח היותו שומר חינם כמשמעות היגד זה בחוק השומרים תשכ"ז 1967 . הנתבע טוען כי התאונה ארעה שלא באשמתו מדובר בתאונת פגע וברח רכב התנגש בו מאחור ולכן אין לו כל אחריות לנזק כי לא רכב על האופנוע ברשלנות.
נקודת מחלוקת נוספת בין הצדדים היא מחלוקת לעניין הנזק. לעניין זה המציאו הצדדים חוות דעת ועדויות של השמאים חייק חיים מטעם התובע וסיני ליאור, פלד עידן ולישינסקי רענן מטעם הנתבע.
ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים תיגזר מהתשובות לשלושת השאלות שלהלן:
- - היקף וטיב ההרשאה שנתן התובע לנתבע.
- - האם הוכח שהנתבע אחראי לנזק?
- - היקף הנזק.
היקף ההרשאה שנתן התובע לנתבע וטיבה
על פי תצהירו של התובע הסכים לבדיקה אך הציע לנתבע כי מאחר והמקום בו הנתבע רוצה לבדוק את האופנוע הינו קרוב רצוי שיקח את האופנוע רגלית ולא ירכב עליו וזאת מאחר ולאופנוע לא היה ביטוח. דברים אלה נכתבו גם בסעיף 3 לכתב התביעה שאומת בתצהירו של התובע, כסעיף הידוע לו מידיעה אישית. בחקירה הנגדית חזר בו התובע משתי הגירסאות שעל אמיתותן הצהיר ושינה טעמו. בחקירה נגדית טען כי שני התצהירים שנתן אינם נכונים והוא לא הציע לנתבע לקחת את האופנוע רגלית אלה הורה לו לעשות כן:
"ש. בהתייחס לסעיף 2 לתצהירך - תסביר לי מה אמרת לנתבע בטלפון כשהוא ביקש ממך לקחת את האופנוע לבדיקה?
ת. אמרתי לנתבע שידבר עם בעל המוסך "ספיד סייקל" ושבעל המוסך יקח את האופנוע למוסך שבו צריכה להתבצע הבדיקה. בעל המוסך אמר שאין לו זמן לזה ואמרתי לנתבע שיקח את האופנוע רגלית, ישאיר תעודת זהות אצל בעל המוסך ויקח את האופנוע רגלית לבדיקה, מעבר לבדיקה לא אמרנו שום דבר, לא דיברנו מי יקח את האופנוע מהבדיקה למוסך.
ש. בהתייחס לסעיף 2 לתצהירך - אתה בא ואומר לנתבע שהצעת לו לקחת את האופנוע רגלית, אחרי זה בשורה שנייה אתה מציין שרצוי שהנתבע יקח את האופנוע, הרי יכולת לאסור עליו ולהגיד לו מפורשות "אתה לא רוכב על האופנוע" - האם זה נכון שהצעת לנתבע ללכת רגלית ולא אסרת עליו לרכב על האופנוע?
ת. לא הצעתי לו, זה לא היה בגדר הצעה, אמרתי לנתבע שיקח את האופנוע רגלית.
ש. למה בתצהירך אתה כותב שאתה הצעת לנתבע ורצוי שהנתבע יקח את האופנוע רגלית, זאת אומרת שיש אפשרות שהנתבע ירכב על האופנוע?
ת. אין שום אפשרות כזו.
ש. אבל אתה מסכים איתי שמה שאתה אומר לא רשום בתצהיר?
ת. הניסוח של התצהיר לא נכון.
ש. אתה מאשר שגם סעיף 2 לכתב התביעה שבו למעשה אתה חוזר על אותו נוסח גם הוא לא נכון?
ת. מילה אחת לא מדויקת, אני מתכוון למילה "רצוי" וגם המילה "הצעתי" השאר בסעיף 2 נכון. (פרוטקול מיום 20/2/05 ע' 3-4).
הנה כי כן, בנקודת המחלוקת העיקרית בתיק, דהיינו אילו הוראות נתן התובע לנתבע ומה היה היקף ההרשאה, נתן התובע שתי גרסאות סותרות אחת את רעותה.
לפי גרסה אחת רק המליץ בפני
הנתבע או אמר לנתבע שרצוי שיקח את האופנוע רגלית לבדיקה. לפי הגרסה השניה, שאותה מסר תחת אזהרה בבית המשפט, חזר בו מגרסתו הקודמת וטען כי תצהירו בעניין זה לא מדויק וכי אמר לנתבע לקחת את האופנוע לבדיקה רגלית והדבר לא היה בגדר עצה או המלצה. שינוי הגרסה בעניין שנוי במחלוקת שעומד במרכזו של התיק דנן, יש בו כדי לפגוע באמינותו של התובע לעניין זה. בסיכומים עולה גרסה נוספת לעניין זה:
"התובע הסכים לבדיקה אך אמר לנתבע כי מאחר והמקום בו הנתבע רוצה לבדוק את ה"אופנוע" הינו קרוב הוא מתבקש לקחת את ה"אופנוע" רגלית ולא לנסוע עליו. הנתבע השיב לתובע כי הוא קצר זמן וכי למוסך יש ביטוח נסיעה (ר' סעיף 1 לסיכומי התובע)
לעומת התובע עדותו של הנתבע בנוגע להסכמה ולהיקפה הינה מהימנה, ולא נסתרה בחקירה נגדית, ראה סעיף 10 לתצהיר הנתבע וכן עדותו בבית המשפט לפיה:
"התובע נתן לי אישור לקחת את האופנוע לבדיקה ולנסיעה."
(ראה עמ' 20 ש' 4 לפרוטוקול מיום 5.4.05).
אשר על כן, נוכח שינויי הגרסאות של התובע בעניין שנוי במחלוקת - נושא היקף ההרשאה וטיב ההרשאה, עניין שהוא למעשה תמציתה של המחלוקת בין הצדדים, ראיתי שלא לתת אמון בגרסתו של התובע. לפיכך אני מאמץ את גרסת הנתבע שהייתה אמינה ולא נסתרה בחקירה נגדית כלל ועיקר.
התוצאה היא שניתן לקבוע כממצא עובדתי שהתובע התיר לנתבע לקחת את האופנוע לבדיקה ממוסך "ספיד סייקל" ברחוב שוקן 21 בת"א שם היה בתצוגת קניה, הורה לבעל המוסך לצייד את הנתבע בקסדה והתיר לנתבע לרכב למוסך "סטאר סייקל" שממוקם ברחוב הרצל 121 בת"א, שבו בדק אותו הנתבע. כן גם התיר התובע לנתבע לבדוק את האופנוע בנסיעה.
האם הוכח שהנתבע אחראי לנזק
התובע טוען שהתאונה אירעה עקב רשלנותו ו/או אי זהירותו של הנתבע ולפיכך אחראי הנתבע כלפי התובע (ר' סעיף 6 לסיכומי התובע). בהמשך סיכומיו טוען התובע כי בהתאם לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 בשעה שהנתבע לקח את האופנוע לבדיקה במכון "סטאר סייקל" הוא שימש כשואל. יחד עם זאת גם אם יקבע כי הנתבע הינו שומר חינם כי אז בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק השומרים שעניינו אחריות שומרים אחראי גם שומר חינם לנזק רק אם נגרם ברשלנותו. התובע טוען בסיכומיו כי הנתבע נסע באופנוע לסידוריו ועניניו הפרטיים, בניגוד לדעתו של התובע וכן שיקר לתובע אודות יעד נסיעתו. לכן טוען התובע כי התאונה אירעה עקב רשלנותו ו/או אי זהירותו של הנתבע ולפיכך אחראי הנתבע כלפי התובע. מאחר והנתבע קיבל טובת הנאה כאשר הסתובב ברחבי העיר עם האופנוע של התובע הוא אינו שומר חינם אלא שואל כהגדרתו בחוק השומרים ואז מוטלים עליו החובות לאובדן הנכס או לנזקו בהתאם לחוק השומרים. לכן מבקש התובע מבית המשפט לקבוע כי ה"תאונה" אירעה עקב רשלנותו ו/או אי זהירותו של הנתבע ולפיכך אחראי הנתבע כלפי התובע.
התובע טען בכתבי טענותיו טענה של הדבר מדבר בעדו אך טענה זו נזנחה בסיכומיו לכן לא ראית להיזקק לה. יחד אם זאת אם טעיתי בהחלטתי זו אומר כי בסעיף 4 לכתב התביעה טוען התובע לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח- 1968 (להלן: "הפקודה").
שלושה הם יסודותיו של סעיף 41; האחד, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. השני, כי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו. השלישי, כי נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. חובת השכנוע, כי מתקיימים שלושת היסודות היא על התובע, על-פי מאזן ההסתברות. הבחינה, אם אמנם יצא התובע ידי חובת השכנוע, נעשית על-פי מצב הראיות בסופו של המשפט, תוך התחשבות במשקל עדויות התביעה מחד ובראיות הנגדיות של הנתבע מאידך (ראה ע"א 789/89 סמדר עמר, קטינה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712, וכן ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות פ"ד מב(1) 153.

במקרה דנן, אפילו התקיימו שני התנאים הראשונים, הרי אין זה ברור, כי עצם התרחשות התאונה מתיישב יותר עם רשלנות הנתבע מאשר עם נקיטת זהירות סבירה.
כדי לסתור את קיומו של התנאי השלישי לתחולת סעיף 41 לפקודה, צריך הנתבע אם יצביע על אפשרויות שונות אחרות לקרות התאונה. הנתבע הצביע על האפשרות, כי הנזק אירע כאשר הרכב צד ג' התנגש בו מאחור וזאת ללא שהייתה כל התרשלות מצידו, כשעבר ברמזור ירוק. בכך יצאו הנתבע כדי חובתו להצביע על "אפשרות אחרת". לפיכך, לא הוכיח התובע את שלושת התנאים המצטברים, שנקבעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ועל כן לא הועבר נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח כי לא התרשל. משמעות דחית הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הינה אחת: נטל השכנוע כי הנתבעים התרשלו במקרה דנן היה ונותר על כתפי התובעים. אך כאמור לעיל טענה זו לא אוזכרה בסיכומים ויש לראות הדבר כאילו נזנחה על ידי התובע. אם נפלה שגגה בהחלטתי, כי אז גם לאחר דיון בטענה דינה להידחות.
הנתבע טוען כי יש לראות בטענות התובע, בסיכומיו, אודות חוק השומרים ויחסיהם, שינוי והרחבת חזית ועל כן, מכח החוק וההלכה הנהוגה, דין הטענות בעניין זה להדחות. אין לקבל טענה זו של הנתבע בהתאם לסעיף 74 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, מותר להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען מתכוון להסתמך עליה, אך אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו.
לטענת הנתבע, מדובר בתאונת פגע וברח, תאונה בלתי נמנעת, שלא היתה לנתבע כל אפשרות למנעה. ראה גרסתו בתעודת חדר מיון, בעדותו במשטרה ובהחלטת המשטרה להורות על סגירת התיק. מה גם שנסיונותיו של ב"כ התובע לערער עדותו בעניין זה לא צלחו ועדותו היתה מהימנה ועקבית.
באשר לטענה מכוח חוק השומרים טוען הנתבע, כי על פי סעיף 2(א) לחוק המדבר על שומר חינם, שאחריותו של זה לנזק הינה רק באם נגרמה בהתרשלותו. מן המקובץ לעיל, ברור לחלוטין כי הנזק שנגרם לטענת התובע, לאופנוע, אם בכלל, לא נגרם כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע ולפיכך אין הוא אחראי לנזק, עפ"י האמור בסעיף 2 (א) לחוק השומרים.
הנתבע הוסיף וטען כי גם בנוגע לטענתו של התובע כי הנתבע הינו שואל, עפ"י חוק השומרים, מדובר בהרחבת חזית וגם דין טענה זו להדחות מטעם זה. לגופו של עניין, במקרנו הנתבע אינו "שואל" לפי חוק השומרים, שכן לא היה שום הסכם השאלה בינו לבין התובע ובנוסף לכך גם התובע לא טען ולו פעם אחת, הן בכתב התביעה, הן בתצהיר והן בעדותו בבית המשפט, כי השאיל את האופנוע לתובע, ללא תמורה, כדי שזה ישתמש בו לצרכיו האישיים. התובע הסכים חד משמעית כי הנתבע יקח את האופנוע לבדיקה ומטרת נסיעתו על האופנוע היתה לבדיקה ולנסיעת מבחן. לא זו גם זו, לתובע עצמו היה אינטרס בבדיקת האופנוע, שכן היה ברצונו למוכרו.
חוק השומרים תשכ"ז 1967 מגדיר בסעיף 1 (ב) שומר חינם כשומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו. ובסעיף 1 (ד) מגדיר שואל כשומר נכס כדי להשתמש בו או ליהנות ממנו בלי ליתן תמורה.
מבחינת החבות שומר חינם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו. ושואל
אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, יהיו גורמיהם אשר יהיו, ובלבד שאחריותו לא תהיה חמורה משל מחזיק בנכס שלא כדין.
לאור הקביעה דלעיל כי התובע התיר לנתבע לקחת את האופנוע לבדיקה ממוסך "ספיד סייקל" ברחוב שוקן 21 בת"א שם היה בתצוגת קניה, הורה לבעל המוסך לצייד את הנתבע בקסדה והתיר לנתבע לרכב למוסך "סטאר סייקל" שממוקם ברחוב הרצל 121 בת"א, שבו בדק אותו הנתבע. כן גם התיר התובע לנתבע לבדוק את האופנוע בנסיעה. לא ניתן לומר כי הנתבע קיבל את האופנוע על מנת להשתמש בו או ליהנות ממנו, מטרת הנסיעה הייתה בדיקת האופנוע לפני רכישתו. לכן מעמדו של התובע הוא מעמד של שומר חינם ולא של שואל. לאור העובדה שהתובע לא הוכיח כל התרשלות מצידו של הנתבע. ולאור נסיבות התאונה, לא הייתה כל התרשלות במעשיו של הנתבע. לא הייתה רשלנות במעשיו לכן גם מכוח חוק השומרים אין הנתבע אחראי לנזק.
עולה מהמקובץ כי לא נסתרה, טענת הנתבע כי התאונה והנזק שנגרם כביכול לאופנוע, לא נגרמו כתוצאה מרשלנותו. כך גם לא עלה בידו של התובע להוכיח כי התאונה והנזק שנגרם, לטענתו, לאופנוע, נגרמו כתוצאה מהתרשלות הנתבע. לפיכך כל טענותיו שהעלה התובע בדבר רשלנות הנתבע, דינן להדחות.
גם הטענה שנטענה בסעיף 7 בכתב התביעה להפרת חובה חקוקה נטענה באופן כללי וסתמי, מבלי שצויין מפורשות ולו חובה חקוקה אחת אשר הפר התובע וזאת בניגוד לסעיף

74 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיו, הועלתה בכתב טענות טענה של הפרת חובה חקוקה, יצויין החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה. הדבר לא נעשה ולכן מנוע התובע לציין את החובה שהופרה בסיכומיו. גם אם התכוון התובע להפרת החובה שבחוק השומרים הרי שחובה זו לא הופרה כמובהר לעיל.
אשר על כן נוכח העובדה שנקבע שהתובע התיר את הרכיבה של הנתבע על האופנוע לצורך בדיקתו, ולאור העובדה שנקבע כי הנתבע לא נהג ברשלנות, התוצאה היא כי הנתבע אינו אחראי לנזק.
התוצאה אליה הגעתי מיתרת את הדיון בשיעור הנזק אך אדון בו במקרה שיתברר כי נפלה שגגה בהחלטתי ובקביעתי לעניין הפטור של הנתבע מאחריות לנזק.
היקף הנזק
התובע טוען כי כתוצאה מה"תאונה" נגרמו ל"אופנוע" נזקים קשים, אשר בעקבותיהם הוכרז הרכב כאבדן כללי כך שסה"כ עלות הנזק לרכב של התובע על פי הערכת השמאי חיים חייק הגיעה ל- 19,166 ש"ח. הנתבע טוען כי על פי הבדיקה שנערכה לאופנוע במכון הבדיקה "סטאר סייקל", זמן קצר לפני התאונה, מצבו הכללי של האופנוע היה בכי רע ודרש תיקונים רבים. עלות התיקונים של האופנוע עמדה על סך 25,180 ₪, על פי בדיקתו של מר עידן פלד וחוות דעתו של ליאור סיני. שוויו של אופנוע תקין על פי מחירון האופנועים המשומשים - סך של 33,000 ש"ח. אם מפחיתים את עלות התיקונים מהמחירון מתקבל הסך של 7,190 ש"ח. בהתאם לכך טען הנתבע כי מאחר והתובע מכר את האופנוע בסך 13,000 ש"ח לצד ג', לא נגרם לו נזק כספי כתוצאה מהתאונה.
על פי חוות דעתו של השמאי חייק חיים מטעמו של התובע, עלות תיקון האופנוע לאחר התאונה היא 19,116 ₪. על פי חוות דעתו של ליאור סני, בהסתמך על בדיקתו של מר עידן פלג בדבר התיקונים והחלקים הדרושים לאופנוע בסך של 25,180 ₪, הגיע למסקנה כי מחירו של האופנוע לפני התאונה לאחר הפחתה של התיקונים הדרושים הוא סך של 13,000 ₪. התובע טוען שמאחר שהשמאי סיני לא התרשם מהאופנוע ונסמך על תוצאות בדיקתו של מר עידן פלג חוות דעתו לא אמינה ואין לקבלה. עם כל הכבוד טעה ב"כ המלומד של התובע. שכן עד מומחה רשאי להסתמך על נתונים שמסופקים לו על ידי מומחה אחר ולבסס את חוות דעתו על כך. המדובר למעשה באחד החריגים לכלל שהוסק קבלת עדות שמועה לנכונות תוכנה. לא זו אף זו, ניתנה לתובע הזדמנות לחקור את מר עידן פלג אשר בדק את האופנוע. מר עידן פלג נחקר בקצרה ביום 5/4/03 והדו"ח שהכין לא נסתר ולכן חוות דעתו של השמאי סיני מושתת על אדנים יציבים. לדעתו של השמאי סיני מחירו של האופנוע הוא 13,000 ₪ לפני התאונה, לעומת זאת האופנוע נמכר לאחר התאונה למר מוסקיביץ בסך של 13,000 ₪ . תוצאה זו שנראית לכאורה בלתי סבירה יכולה להיות מוסברת בכך שמחיר חלקי אופנוע לעיתים גבוה ממחיר השלם. ר' לעניין זה פסק דיני בעניין אחר ת"א (ת"א) 214296/02 אלון ארבל נגד ד.ד. מטאור אופנועים ואח' (לא פורסם). לאחר ששקלתי את חוות הדעת מטעם התובע והנתבע נראה לי על דרך האומדנא כי האיזון הנכון הוא שלתובע נגרם נזק בשיעור של 5,000 ₪.
התוצאה היא שנוכח העובדה שהנתבע אינו חב בנזק התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט אליהן יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 3,500 בתוספת מע"מ, סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.
ניתן היום כ"ו בתמוז, תשס"ה (2 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

ד"ר אחיקם סטולר
, שופט








א בית משפט שלום 54955/04 אלון גולן נ' מעטוף כרמיאל (פורסם ב-ֽ 02/08/2005)