פסקי דין על עו"ד אלישע גרינפלד | פסקי דין על שמואל חכם | פסקי דין על שולמית חכם | פסקי דין על חיים רייזמן ואח' |

26896-11/15 הפ     06/03/2018




הפ 26896-11/15 עו"ד אלישע גרינפלד נ' שמואל חכם, שולמית חכם, חיים רייזמן ואח'








2
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי
בירושלים


ה"פ 26896-11-15



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018


בעניין
:
אלישע גרינפלד
, עו"ד
המבקש





נ ג ד



1. שמואל חכם
2. שולמית חכם
ע"י ב"כ עו"ד אברהם קרן

3. חיים רייזמן
4. קרין גבע
5. ראובן הוכברג
6. ערן הוכברג
ע"י ב"כ עוה"ד אשר אקסלרד
ושני גוטמן

7. דוד אוחנה
– נמחק

המשיבים


פסק דין
1.
כללי


פסק דין
בהמרצת פתיחה שנועדה, על פי כותרתה, למתן סעד הצהרתי – "לפיו הנאמנות של המבקש בקשר עם עסקת מקרקעין בחלק מחלקה 4, בגוש 30059, הייתה לטובת המשיב 5 בקשר עם כסף אשר הופקד בידיו על ידי המשיב 6, וכי המבקש פעל על פי תנאי נאמנותו עדי פקיעתה".


ואולם במקביל, נוכח טענות שבפני
, אחרוג במעט מהמקובל, ואבהיר כבר בשלב זה, שבפני
בית המשפט הבקשה הנ"ל, והיא בלבד: בהינתן שתידחה הבקשה, ואף בהינתן שישתמע מהדיון בראיות הצדדים וטענותיהם, שברקע נאמנות שונה, לא נתבקש בית המשפט להצהיר על כך, ולא יהא באמור בפסק הדין כדי להכריע, אלא בשאלה שהובאה בפני
ו על ידי בעל הדין שנקט בהליך, ובה לבדה. בין הצדדים מתנהל הליך נוסף, ואולי אף מעבר לכך, ושאר מחלוקות שביניהם, תוכרענה בו ולא במסגרת הליך זה. לפיכך, הגם שיש מבין הצדדים מי שטען לחיזוק גרסתו, בפרט ביחס למחלוקת שבין המשיבים 1 – 2 לבין המשיבים האחרים, האכסניה לכך – בהליך המתאים. וגם אם אתקשה שלא להתייחס לסכסוך הנ"ל, באשר נצרך הדבר להבנת טענות הצדדים, תצטמצם הכרעתי, רק, ואך ורק, לשאלה האם בכוחי להעניק סעד הצהרתי כמבוקש, אם לאו.

2.
מסגרת הדיון ותמצית טענות הצדדים

א.
אבן הפינה לדיון בהסכם שנחתם ביום 23.11.04, לפיו מכרו המשיבים 1 ו-2 דירה שהייתה בבעלותם למשיבים 5-3, שלצורך הליך זה יוצגו על ידי המשיב 6, בנו של המשיב 5, שעשה בפרשה בשם אביו, הנמנה, עצמו, עם קבוצת הרוכשים. התמורה נקבעה על סך של 975,000 דולר, נקבעו סדרי תשלום ועיקר החשיבות בעניינו של הליך זה, נתון לסעיף 7.1 שבנסיבות העניין ראוי להביאו במלואו:

"המוכר יעביר מלוא זכויותיו בממכר, כאשר הממכר נקי מכל חוב, שיעבוד, עיקול, משכנתא או כל זכות אחרת של צד ג', וירשום אותן בשם הקונה בלשכת רישום המקרקעין ו/או אצל כל גוף ו/או מוסד בו מתנהל רישום הממכר, זאת בתוך 120 ימים מיום תשלום מלוא התמורה, ובכפוף לכך שהקונה השלים כל התחייבויותיו עפ"י הסכם זה. להבטחת קיום התחייבות המוכר כאמור בסעיף זה, ישארו בידיו הנאמנות של עו"ד אלישע גרינפלד
50,000 $ (חמישים אלף דולרים של ארה"ב) אשר ימסרו לידי המוכר, עם, כנגד, בכפוף ולאחר השלמת העברת מלוא הזכויות בממכר כפי הגדרתו בהואיל השלישי לעיל, ורישומן בשם הקונה".

ב.
עוד אין חולקין, שאין בפרשה כל הסכם אחר, מלבד טענה מצד המשיבים 1 ו-2 להסכמה משלימה במועד מאוחר יותר, לפיה בשל היקף החובות שצריך היה לסלק כדי לאפשר את העברת הזכויות בנכס (בעיקר למנהל מקרקעי ישראל), הוסכם במועד מאוחר יותר שהסכום בנאמנות יועמד על הסך של 100,000 $ [ראה בסעיף 4 לתגובתם לבקשה]. זאת, אולי, למעט טענת המבקש והמשיבים 5 – 6 לכעין הסכמה בעל פה בין משיבים אלה לנאמנות המבקש על כספים שביניהם.


ומכאן לטענות הצדדים.

ג.
לטענת המבקש, כאמור בסעיף 8 לבקשתו: "הנאמנות אשר על פי הסכם המכר לא יצאה לפועל. מעולם לא הועברו לידי המבקש 50,000 $". מגרסתו עוד משתמע במפורש, שבמשך פרק זמן משמעותי לא ידע כלל אודות ההסכם אשר, ועל כך אין חולקין, לא נושא את חתימתו. ליבת גירסתו מפורטת בסעיף 9 של הבקשה, ולפיה:

"הואיל ומאז החתימה על הסכם המכר ובמשך כמעט שנתיים, לא עלה בידי המוכרים (המשיבים 1 ו-2) לקיים את התחייבותם החוזית כלפי הקונים (המשיבים 3-5) אשר בסעיפים 3.1.2 ו-3.1.4 ו-7.5 להסכם המכר, הוסכם כי 100,000 $ יופקדו על ידי המשיב 6 בידי המבקש בנאמנות עבור המשיב 5, אשר התחייב להורות למבקש (הנאמן) להעביר את כספי הנאמנות עבור תשלום למנהל מקרקעי ישראל, לשם השלמת הליכי המכר".

חשיבות נתונה גם לאמור בסעיפים 10 ו-11 לבקשה, ולפיהם:

"10. לימים פנה המשיב 6 אל המבקש וביקש ממנו לאחוז בידיו כנאמן של המשיב 5 – 100,000 $, אותם יעביר על פי ההוראות של המשיב 6 (הנהנה) לצורך תשלום למינהל מקרקעי ישראל עבור השלמת המשיבים 1 ו-2 את רכישת מלוא הזכויות הצמודות לדירה נשוא הסכם המכר מ-23.11.2004 דהינו – רכישת מגרש 8 בתב"ע 4457 ורישומו בבעלות מלאה של מי מהמשיבים 1-5, והכל בהתאם להוראות הסעיפים 3.1.2 ו-3.1.14 ו-7.5 של הסכם המכר.

11. בראשית חודש מאי 2006 (כשנתיים לאחר החתימה על הסכם המכר), העביר המשיב 6 לידי המבקש את ה-100,000 $, ולבקשת הנהנה – הוא המשיב 5, הודיע המבקש לב"כ המשיבים 1 ו-2 בהתאם לפנייתו, כי בידיו הופקדו 100,000 $ בנאמנות, 'בקשר עם העסקה' ".


ד.
לטענת המשיבים 1 - 2, הם המשיבים המהותיים לבקשה: –

"בהסכם המכר נקבעו כל פרטי המכירה, זמני הביצוע ומועדי התשלום בהתאם לאבני דרך שנקבעו בהסכמת הצדדים. הצדדים ובאי כוחם קבעו במפורש בסעיף 7.1 להסכם המכר כי המבקש ישמש כנאמן אשר בידיו יופקדו כ-50,000 $ (חמישים אלף דולר ארה"ב) אשר יועבר לידי המשיבים בהשלמת העברת הזכויות בנכס"
[עיף 3 לתשובתם להמרצת הפתיחה].

עם זאת –

"לאחר החתימה על הסכם המכר, במועד מאוחר יותר, הוסכם על ידי המשיבים והקונים כי סכום כספי הנאמנות אשר יופקד בידי המבקש יעמוד על כ-100,000 $ (מאה אלף דולר ארה"ב) חלף האמור בהסכם. הסכמה זו נקבעה ע"י הצדדים ובאי כוחם בקשר מפורש וברור בנוגע לסעיף 7.1 להסכם המכר הנוגע להיותו של המבקש נאמן לצורך העסקה הספציפית כפי שהוסכם בהסכם המכר"
[סעיף 4 לתשובתם להמרצת הפתיחה].

ה.
ואשר לשאר המשיבים, העיקריים שבהם 5 ו-6, שאת כולם ייצג בהליך זה בפועל
המשיב 6, נטען מטעמם כאמור בסעיף 8 לתצהירו הראשון מיום 11.11.2015:

"הואיל ומאז החתימה על הסכם המכר ובמשך כמעט שנתיים, לא עלה בידי המוכרים לקיים את התחייבותם החוזית כלפי הקונים... הוסכם כי 100,000 $ יופקדו על ידי בידי עו"ד אלישע גרינפלד
בנאמנות עבור אבי, ראובן הוכברג, אשר התחייב להורות לנאמן להעביר את כספי הנאמנות עבור תשלום למינהל מקרקעי ישראל לשם השלמת הליכי המכר"
.

בסעיף 9 לתצהירו הראשון מוסיף המשיב 6 ומפרט את פנייתו למבקש בהקשרים הרלוונטיים מנקודת מבטו שלו. ועל פי סעיף 10 לתצהירו: -

"בראשית חודש מאי 2006 (כשנתיים לאחר החתימה על הסכם המכר) העברתי לידי עו"ד אלישע גרינפלד
את ה-100,000 $..."
.

סעיף 11 לתצהירו אף בא ומבהיר, כי:–

"ה-100,000 $ אשר הופקדו בידי עו"ד אלישע גרינפלד
לא היו קשורים לנאמנות אשר נרשמה בסעיף 7.1 של הסכם המכר והיוו נאמנות שונה ונפרדת".

ועם זאת, בסעיף 12 לתצהירו הראשון, דומה, עושה המשיב צעד אחורה ומאשר זיקה להסכם שבבסיס הפרשה אשר, על פי הנטען, שונה במועד מסוים:-

"ה-100,000 $ אשר הוקפדו בידי עו"ד אלישע גרינפלד
היו קשורים להסכמה מאוחרת אליה הגיעו הצדדים ואני, ועיקרה
– שינוי בחלק מתנאי הסכם המכר עליו הם חתמו בתאריך 23.11.2004 וקביעת מנגנון חדש ושונה להשלמת העיסקה".

ולבסוף, כאמור בסעיף 13 לתצהירו הראשון של המשיב 6:–

"בחודש פברואר 2014 הורה ראובן הוכברג (הנהנה) לנאמן להעביר את כספי הנאמנות כדי שניתן יהיה לשלמם למינהל
מקרקעי ישראל, כחלק מסכום גדול יותר".

כך פעל הנאמן, ובסמוך להעברת הכסף, שולמו למינהל מקרקעי ישראל 982,254 ₪ כחלק מההליכים להשלמת העסקה. יוטעם, שאת תצהירו הראשון של משיב 6 אישר, לא אחר, מאשר המבקש, בכבודו ובעצמו.

ו.
כבר בשלב זה של הדיון ניתן לקבוע שעמדת המשיבים 3 - 6 מתיישבת, למעשה, עם עמדת המבקש, והחזית האמיתית הינה בין כל הנ"ל לבין המשיבים 1 ו-2. כפי שכבר צוין, אף הובא לידיעתי שבעקבות הסכם המכר מתנהל בבית משפט זה הליך נוסף. לבית המשפט אף היה ברור, במהלך שלב ההוכחות, כי חלק לא מבוטל מהשאלות עליהן נשאלו בעלי הדין שעה שנחקרו נגדית על ידי הצדדים הנגדיים, נוגעות במידות משתנות לאותו הליך אחר. ועם זאת, פשיטא, שב

פסק דין
זה לא אתייחס לדבר וחצי דבר מחוץ לגדרי הבקשה המונחת על שולחני, וכל הקשור באותו ההליך האחר, שפרטיו אף אינם בידיעתי, הינו, מבחינתי, מחוץ לגדרי הדיון בהליך זה.

ז.
ולסיום אתן ביטוי לקיומו של מסמך מרכזי נוסף שהוצג בפני
י – נספח ב' לתצהיר המשיבים 1 - 2, שחשיבותו יתירה. לתוכנו ולהשלכותיו אתייחס במעלה הדרך.

3.
הדיון המסכם

א.
כאמור לעיל, בפני
בית משפט, למעשה, שתי תזות – זו בה נוקט המבקש ולצדו משיבים 6-3 ולפיה, ככל שעל הפרק נאמנות, זו נאמנות שנוצרה במסגרת מערכת היחסים בין המשיב 6, לבין אביו, המשיב 5; וזו בה נוקטים המשיבים 1 ו-2, המתיישבת עם סעיף 7.1 להסכם ולפיו נועדה הנאמנות למערכת היחסים בין הרוכשים לבין המוכרים, הם המשיבים 1 ו-2. תכליתה של הנאמנות להבטיח, מצד אחד, את תשלום התמורה למוכרים ומן הצד השני, יתרת כסף לתשלום עבור הוצאות הכרוכות בעסקה והנדרשות להשלמתה, ובנסיבות פרשתנו, בפרט, למינהל מקרקעי ישראל.

ב.
כבר בשלב זה של הדיון נמצא לקבוע שהתזה בה נוקטים המבקש ושאר המשיבים, מלבד המוכרים, נעדרת כל היגיון. מה טעם בנאמנות בין אב ובנו המצויים באותו צד של המתרס מבחינת העסקה הנדונה, לא ניתן להבין, שלא לדבר על כך שבהוכחות אף הצהיר המשיב 6 במפורש שמערכת היחסים בין האב לבנו שפירה ומשובחת: "יש ביני לבין אבא שלי זהות כמו אבא ובן" [עמ' 44 שורה 12 לפרוטוקול]. ואם בכך לא סגי, לנאמנות תמוהה ובלתי הגיונית זו, אין גם כל אסמכתא בכתב. בית המשפט נתן את דעתו בקפידה לסיכומי המבקש, ואין בהם כל הסבר סביר להגיון שבתזה זאת. קשר חברי, כמפורט בסעיף 8 לסיכומים, אין בו כדי להסביר כל דבר. ומנגד, התזה בה נוקטים המשיבים 1 ו-2 והמתבססת על לשון ההסכם הגיונית והיא מתיישבת עם מנגנונים מקובלים, שלא לומר מקובלים מאד, בהסכמי מכר בהם מופקדים כספים בנאמנות כדי להבטיח את הצדדים בדרך להשלמת העסקה, וכשיודעים הכל שיש לוודא גם תשלום חובות לצדדים שלישיים כדי שתתאפשר העברת הבעלות בנכס נשוא ההסכם. לכשנשאל על כך המבקש, השיב, כי – "זה לא נראה לי רלוונטי.... אני באמת לא חושב שזה צריך אפילו לעורר שאלה" [עמ' 26 שורה 21 לפרוטוקול]. בכל ההערכה הרבה, דומני שמי שנוקט בהליך בבית המשפט המחוזי, שכל מטרתו – סעד הצהרתי בדבר נאמנותו בנסיבות שפורטו, מצופה ממנו, בפרט אם המדובר בעורך דין, שיידע להציג את ההיגיון בתזה בו נקט.

ג.
בסיכומי המבקש, חוזרת ונשנית בדרכים שונות הטענה, שלא הביאו המשיבים 1 – 2 ראיות לסתור (סעיף 10; וראה בשנית בסעיף 17, ועוד), וכי עמדתם הינה אף בגדר של טענה כבושה (סעיף 12). ברם, נשתכח מהמבקש, שברצותו בהצהרת בית המשפט, מלוא הנטל – על כתפיו. לא המשיבים 1 – 2, הינם אלה שצריכים להוכיח את טענותיהם, אלא הוא. ובאשר היה זה הוא שנקט בהליך דנן, ממילא לא יכלו משיבים אלה לפרט את טענתם קודם המועד לתגובתם, ובנסיבות אלה טענת המבקש לגרסה כבושה, לוקה באי-בהירות. וככל שתמה המבקש, שעד עתה לא עשו השיבים 1 – 2, דבר בהתבסס על זכויותיהם החוזיות והנאמנות הנטענת על ידם, זו שאלה שאין מקומה בהליך זה, שלא דן בסכסוך החוזי הכולל בין המוכרים לקונים, אלא בהליך בו ניטשות המחלוקות בין הצדדים להסכם.

ד.
ולאחר כל זאת, בפני
בית המשפט נספח ב' לתצהיר המשיבים 2-1, מכתב בחתימת המבקש מיום 9.5.2006 לעו"ד דוד אוחנה, מי שייצג בעסקת המכר את המשיבים 1 ו-2 (עו"ד אוחנה נמחק מהליך זה). ובנסיבות העניין, אביא את האמור במכתב זה כרוחו וכלשונו:

"הנדון: עסקת מקרקעין, גוש 30059 חלק מחלקה 4 (מגרש 8 ע"פ תב"ע 4457)

בהמשך לפנייתך, הנני לאשר כי הופקדו בידי 100,000 $ בנאמנות בקשר עם העסקה שבנדון כפי שנמסר לי על ידי הקונה, הסכום צמוד ל-$ ארה"ב, והוא יישא ריבית שנתית בשיעור של 4%. עם השלמת העסקה יועבר הכסף כפי שהוסכם בין הצדדים".


המכתב לא צורף לבקשה, וכאמור, חתום המבקש על מכתב זה והדבר אינו מוכחש. ודומה, אם התזה בה נוקט המבקש, תלויה על בלימה, הרי, עתה, לאחר מכתב זה, תמוהה גרסתו שבעתיים. ומן הכלל אל הפרט.

1.
ראשית אציין את הרכיבים שבמכתב זה ושאינם מותירים מקום רב לספקות ולפרשנויות. מופנה המכתב לעו"ד אוחנה, שתפקידו בפרשה היה, כאמור, בא-כוחם של המוכרים (המשיבים 1 ו-2). לא נטען כלל להקשר אפשרי אחר למכתב זה, ומה גם שכותרתו ("הנדון") מתייחסת בדיוק לקרקע נשוא ההסכם; שנית, נכתב בו במפורש הסכום בו מחזיק המבקש בנאמנות, והוא תואם את גרסת המשיבים 1 – 2; שלישית, אף צוין במפורש שהנאמנות היא – "בקשר עם העסקה שבנדון", ומעל לכל צורך אף אוסיף שאין במכתב זה בדל של זכר לנאמנות בין המשיבים 5 ו-6; ורביעית, אם וככל שנותר עוד ספק למי מבין קוראיו של מכתב זה, נחתם המכתב בהתחייבות המבקש לפיה, כאמור, לכשתושלם העסקה יועבר הכסף כפי שהוסכם בין הצדדים. הרכיב היחיד שלוט בערפל נוגע לרבית, שאף לא נזכרת בהסכם. ביחס לכך כותבים המשיבים 5 – 6 בסיכומיהם (סעיף 11.4), שהמבקש אינו מוסד פיננסי. אמנם, כן: אך אם כך, מדוע חתם על מכתב זה, שאף נוסח על ידו?! אכן, אי בהירות גלומה במשפט הנוגע לרבית, הנכלל במכתב, אך לעניינו של הליך זה, לא יהא בכך כדי לשנות. מכל מקום, אין משפט זה גורע ממכלול המסקנות המתבקשות, כאמור לעיל.

2.
לכשנשאל בחקירתו המבקש, הכיצד חתם על מכתב זה, השיב כדלקמן: "כי זה מה שביקשו ממני לכתוב הלקוחות שלי" [עמ' 14 שורה 16 לפרוטוקול; וראה בתשובותיו החוזרות לשאלות באותו כיוון בהמשך הדיון]. בכל ההערכה, תמוהה תשובה זו מכל נקודת מבט שניתן להעלותה על הדעת. זאת באשר, אין זו מדרכו של עורך דין כה נכבד להעלות על הכתב, ולמעשה להתחייב לכל דבר שלדעתו מופרך, רק כי מי מבין לקוחותיו ביקש ממנו דבר מה. ובפרט, כשגלומה במכתב התחייבות אישית שלו להעברת הסכום בהתאם להסכם; יוטעם, שבמכתב אף לא נכתב, בסגנון המקובל מצד עורכי דין, שנכתב בשם מי מבין מרשיו. נוסח המכתב משקף התחייבות אישית, ולמעשה את הנאמנות שקיבל על עצמו, 'כפי שהוסכם בין הצדדים', לכשתושלם העסקה. אף אין זכר לעסקה אחרת כלשהי בין הצדדים.

3.
ואם כשלעצמו אין המכתב מתיישב, אלא אך ורק עם גרסת המשיבים 1 ו-2, בוודאי שלא ניתן ליישב בכל דרך שהיא את האמור במכתב זה עם טענתם המקורית של המבקש ושאר המשיבים. בוודאי שלא ניתן ללמוד ממכתב זה, אף לא בעקיפין, ואף לא מדברים שבין השיטין, על נאמנות בין המשיבים 5 ו-6 כפי שטענו המבקש ומשיבים אלה. אין הדעת נותנת שמוציא היה המבקש מכתב שכזה כשבידיו כספים שמקורם בנאמנות שמקורה במערכת היחסים שבין המשיבים 5 ו-6, אשר, על פניה, היא אינה מעניינו של עו"ד אוחנה כלל: וכי מדוע שיעדכן המבקש את עו"ד אוחנה בדבר קיומה של נאמנות במישור שבין משיבים 5 – 6?! תמוהה במיוחד טענת המבקש בסעיף 33 לסיכומיו, שאין המשיבים 1 – 2 נזכרים במכתב. אמנם, אכן. אך, אם כך, מדוע נשלח בכלל המכתב לעורך דינם, אוחנה. משתמע מהטענה, שאין משיבים אלה נזכרים במכתב, מן הסתם, כי אין להם קשר לנושא, וסתם נשלח המכתב לבא כוחם (?). מכתב זה מתיישב, אפוא, עם גרסת המשיבים 1 – 2 שבעתיים יותר מאשר עם גרסת המבקש.

4.
במכתב יש כדי להכביד על המבקש מכיוונים נוספים. לאורך חקירתו, טען המבקש, וחזר וטען, כי – "כבר אמרתי את זה בדיון הראשון, כל הפרטים נודעו לי על ידי כך שאספתי את החומר לקראת ההכנה להמרצת הפתיחה הזאת. לא היה לי, ועד היום אין לי שמץ של מושג לגבי פרטי העיסקה" [עמ' 12 משורה 16 לפרוטוקול, וכן עיין עוד בשורה 11, שם; כמו כן, ראה במקומות נוספים - 'פרטי העסקה אינם ידועים לי' – עמ' 13 שורה 15]. מעט לא ברור לבית המשפט איך יכל בשנת 2006 המבקש לכתוב את המכתב האמור, אם פרטי העסקה לא היו בידיעתו. ובפרט איך יכל לכתוב בסיפא למכתב, שיעבר הכסף כפי שהוסכם בין הצדדים, בהינתן, שאין הוא יודע דבר על ההסכם. ב"כ המשיבים 1 – 2 בסיכומיו (בפרט מסעיף 7), מפרט חוסר עקביות נמשכת מצד המבקש, בשאלה אם הכיר את הסכם המכר עליו חתמו המשיבים 1 – 2. לא מצאתי טעם להביא את כל הדוגמאות שפורטו בסיכומים, ואסתפק במסקנה, שאכן, לוקה גרסת המבקש בחוסר עקביות היורד לשרשיה בשאלה, האם אכן לא ידע על ההסכם, ואם בכל זאת, מתי נודעו לו פרטיו, איך וממי.

5.
עוד נטען על ידי המשיבים 1 – 2 במעט ביחס לרבית הנזכרת במכתב לעו"ד אוחנה. אכן, בנקודה זו, אין התמונה בהירה כל צרכה. הדבר אף אינו מעוגן בהסכם שבפני
. ואולם, לצורך ההליך דנן, שכל עניינו בבקשת המבקש לסעד הצהרתי הנוגע לנאמנות, מכל מקום, לא יהא בכך כדי לשנות. אניח, לפיכך, לאי הבהירויות שהן נחלתי ביחס לרבית זו.

ה.
עוד יצוין, שאין בידי המבקש, הטוען לנאמנות ביחס לסכום של 100,000 דולר, שבסיסה במערכת היחסים בין המשיבים 5 – 6, כל אסמכתא, מכל סוג, ולרבות ביחס להפקדת הכספים, מסירתם בחזרה וכל כיוצא בזה. גם מסמכים ביחס לחשבון נאמנות, לא ראינו, הגם שהמדובר בעורך דין, ומה תימה – לדברי המשיב 6 התבצעה העברת הכספים במזומן [עמ' 49 שורה 11 לפרוטוקול]. לדבריו: "עו"ד גרינפלד כנאמנו של אבי, החזיר את כספי הנאמנות באותו רגע שהוצג בפני
ו התשלום למינהל אשר היה גדול בהרבה מהסכום שהופקד בידיו בנאמנות" [עמ' 51 שורות 10 – 11 לפרוטוקול]. גם להחזר זה, הגם שהוא מתיישב עם גרסת המבקש והמשיב 6, אין אסמכתא.

ו.
לסיום נדרש בית המשפט לנושא במבט כולל על ההליך שבפני
ו: אם אכן היה המבקש נאמן במסגרת מערכת היחסים בין המשיבים 5 ו- 6, מה טעם היה לו להגיש בקשה זו כלפי גם המשיבים 1 – 2?!. אין עורך דין המשמש כנאמן במערכת יחסים בין שני בעלי דין נתונים, נצרך כלל לסעד הצהרתי בדבר נאמנות זו, כלפי מי שאינו רלוונטי כלל לנאמנות. יתר על זאת, יש מקום גם לשאלה, האם, גם בהינתן שהיה בית המשפט מגיע לתוצאה הפוכה, האם ועד כמה היה הדבר משליך על המשיבים 1 – 2: וכי, גם אם נניח, שהיה המבקש נאמן במסגרת מערכת היחסים בין המשיבים 5 – 6, אינני משוכנע, שמתחייבת היתה בהכרח המסקנה, שלא היה המבקש, גם ובנוסף, נאמן בציר שכלפי המשיבים 1 – 2.


4.
סוף דבר


ער בית המשפט לכך, שההליך דנן, אינו אלא חלק ממחלוקת נרחבת יותר הנוגעת, כנראה, גם להסכם בכללותו. ברם, אין לפרש ל

פסק דין
זה דבר וחצי דבר במישור זה. יצטמצם, אפוא,

פסק דין
זה, לבקשת המבקש לסעד הצהרתי, כאמור בפתיח לדברים.


נוכח כל האמור, מן הנמנע ליתן סעד הצהרתי כמבוקש. גרסת המבקש ביחס לנאמנות, אינה מתיישבת עם תמונת המצב שבפני
בית המשפט. על יסוד כל האמור, דין הבקשה, אפוא, לדחיה.


לשאלת ההוצאות. באשר המשיבים 3 – 6 תמכו במבקש, שגרסתו, כאמור, נדחתה, ישאו הם בהוצאותיהם בעצמם. הוצאות הדיון כלפי המשיבים 1 – 2 (בלבד), בסך 20,000 ₪ - על המבקש.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.








הפ בית משפט מחוזי 26896-11/15 עו"ד אלישע גרינפלד נ' שמואל חכם, שולמית חכם, חיים רייזמן ואח' (פורסם ב-ֽ 06/03/2018)