פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על יוסף צבי גרוסקופף

20182/97 עבל     19/04/1999




עבל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף




(פד"ע לד 97)

בבית-הדין הארצי לעבודה

ערעור ביטוח לאומי 20182/97
דב"ע נז/182-02
השופטים: כבוד הנשיא ס' אדלר

כבוד סגן הנשיא י' אליאסוף

כבוד השופטת ו' וירט ליבנה

נציג עובדים : פרנקל
נציג מעבידים : בן יהודה
המערער: המוסד לביטוח לאומי


עו"ד עמירם סבר
המשיב: יוסף צבי גרוסקופף
עו"ד עפר גרוסקופף

ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת א' עציון) בתב"ע נו/117-02.

פסק דין
כבוד הנשיא ס' אדלר
:

1. ערעור זה עניינו תשלום דמי אבטלה לבעל חברת יחיד, היינו - חברה של "אני בע"מ", בה היה המשיב העובד היחיד וגם בעל המניות. הצדדים חלוקים בשאלה, האם המשיב היה מבוטח לצורך ביטוח אבטלה על פי סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, סעיף 127(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, טרם עריכת הנוסח המשולב לחוק (להלן - חוק הביטוח הלאומי).

2. העובדות, כפי שהוסכמו בין בעלי הדין ונקבעו על ידי בית הדין האזורי, הן כדלקמן:

(א) המשיב עסק כשכיר בתחום ניתוח מערכות ממוחשבות משך כ-22 שנים, אצל חברה בשם מחיש בע"מ. זאת עד לפיטוריו בשנת 1992. לאחר פיטוריו הגיע המשיב להסכם עם בנק לאומי בע"מ (להלן - בל"ל), לפיו יספק לו את שירותיו המקצועיים, אלא שבל"ל התנה את ההתקשרות עמו בכך, שיועסק באמצעות חברה בע"מ, ולא כעובד "שכיר" בבל"ל או כ"עצמאי". בעקבות דרישה זו של בל"ל ייסד המשיב, יחד עם רעייתו, את חברת ג.י.א. בע"מ (להלן - חברת ג.י.א.), והחזיק ב-99% ממניות החברה. המשיב ואשתו כיהנו כמנהלי חברת ג.י.א. ולא הועסק בחברה איש זולת המשיב. כתובתה של חברת ג.י.א. היא כתובת מענו הפרטי של המשיב. חוזה ההתקשרות לביצוע עבודתו של המשיב אצל בל"ל נעשה בין בל"ל לבין חברת ג.י.א.

(ב) המשיב עבד עצל בל"ל, באמצעות חברת ג.י.א., מתחילת שנת 1992 ועד לחודש ספטמבר 1994, עת הפסיק בל"ל את ההתקשרות ביניהם. המשיב שהה בחו"ל מחודש ספטמבר 1994 ועד לחודש מרס 1995, ועם חזרתו ארצה נרשם בלשכת שירות התעסוקה לתקופה שתחילתה 5.3.1995 וסופה ב-7.5.1995 (להלן - תקופת האבטלה). לאחר מועד זה מצא המשיב עבודה.

(ג) עבודתו של המשיב עבור בל"ל נעשתה באופן שוטף ורצוף, במשרדי בל"ל בקריית שירותי בל"ל בעיר לוד. בחוזה בין המשיב ובל"ל הותנה, כי מתן השירותים ייעשה באופן אישי על ידי המשיב, אלא אם יוסכם בין הצדדים על העסקת עובד חליף. בפועל, העבודה כולה, עליה הוסכם בהתקשרות בין חברת ג.י.א. ובל"ל, נעשתה על ידי המשיב. שיעור השכר עבור עבודתו של המשיב חושב על פי שעות עבודתו. לחברת ג.י.א. לא היו הכנסות מלבד התמורה שקיבלה מבל"ל, ומכאן אנו מסיקים, כי המשיב לא עבד אצל מעסיק נוסף באותה תקופה.

(ד) בתקופת העסקתו של המשיב בבל"ל שילמה חברת ג.י.א. לשלטונות המס תשלום שוטף עבור המשיב בתור "עובד". התשלום התבסס על התמורה ששילם בל"ל בגין עבודת המשיב בחודש החולף, בניכוי הפרשות לתשלומי חובה. מכאן, כי דמי הביטוח ששולמו למערער (להלן - המוסד) עבור המשיב כללו תשלום בגין ענף ביטוח אבטלה. כמו כן, בתקופת העבודה של המשיב אצל בל"ל שילם המוסד לחברת ג.י.א. תגמולי ביטוח לאומי בגין ימי המילואים ששירת המשיב בצה"ל.

(ה) ביחס לתקופת האבטלה פנה המשיב למוסד בתביעה לדמי אבטלה. התביעה נדחתה, מהטעם שהמשיב אינו במעמד של "עובד". בגין קביעה זו הגיש המשיב תובענה לבית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע נו/117-02; השופטת א' עציון) לתשלום דמי אבטלה לתקופת האבטלה (חודשיים). התובענה נתקבלה ועל כך הערעור שלפנינו.

נימוקי בית הדין האזורי

3. בית הדין האזורי קיבל את התובענה מהטעמים כדלקמן:

(א) התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המשיב לבין חברת ג.י.א.;

(ב) רישום החברה ותשלום דמי ביטוח לאומי לא נעשו במטרה לקבל דמי אבטלה, שכן המשיב לא התכוון להיות מובטל;

(ג) העבודה של המשיב אצל חברת ג.י.א. אינה קשורה ולא נובעת ממעמדו כדירקטור בחברה.

4. טענות המוסד לפנינו הן:

(א) הכלל הוא, כי מנהל, דירקטור ובעל מניות אינם במעמד "עובד". לא עלה בידי המשיב להוכיח כי המקרה דנן מחייב לסטות מכלל זה;

(ב) על פי הכללים שהתוותה ההלכה הפסוקה1 לא היה מקום לקבוע, כי המשיב הוא "עובד" חברת ג.י.א.;

(ג) הקמת חברת ג.י.א. הייתה פיקציה, היות ובל"ל היה מעוניין בעבודתו של המשיב;

(ד) אין לייחס חשיבות לתשלום תגמולי מילואים לחברת ג.י.א., משום שגם המשיב באופן אישי זכאי לאותם תגמולים.

5. טענות המשיב לפנינו הן:

בא כוחו של המשיב סמך ידיו על פסק הדין של בית הדין קמא מנימוקיו והוסיף, בין היתר, כי המשיב והחברה הם אישיות משפטית נפרדת. אשר על כן, אין מניעה, כי מנהל ובעל מניות יהיה גם עובד החברה. בנוסף סמך בא כוח המשיב על מטרת ביטוח אבטלה, שהינה לאפשר למי שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד עד שייקלט במקום עבודה חדש. זכות זו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק.

יצוין, כי בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי חזר בו המשיב מטענתו, כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין בל"ל, ועל כן איננו נדרשים להכריע בשאלה זו.
ביטוח אבטלה

6. אבטלה שלא מרצון היא אחד הסיכונים החמורים במשק מודרני. ענף ביטוח אבטלה הוא מרכיב חשוב במסגרת הביטחון הסוציאלי המגן על הכנסתם ורמת חייהם של המבוטח ובני משפחתו, בתקופה של אובדן השתכרות בעטייה של אבטלה. ביטוח אבטלה מיועד לתמוך כלכלית בעובד המובטל מאונס, במשך פרק זמן סביר, וזאת עד שימצא מקום עבודה חדש במסגרת משלח ידו, התואם את מיומנויותיו2. כמו כן, במקרים מסוימים נועד ביטוח האבטלה לעזור למובטל להסתגל לשינוי תעסוקתי, בלתי נמנע, שמקורו בשינויים בשוק העבודה. בהינתן שרובם של האירועים הגורמים לאבטלה אינם בשליטת העובד, החליטה החברה להגן על העובד מפני סיכון האבטלה.

7. לביטוח אבטלה כמה מאפיינים ייחודיים:

(א) הגבלת המבוטחים - ביטוח אבטלה אינו תכנית סעד הפתוחה לכל אלא תכנית ביטוח המפצה מבוטחים בלבד. כיום, רק מי שנכללים בקטגוריה של "עובדים" מבוטחים בביטוח אבטלה. ענף ביטוח אבטלה הינו חלק מתכנית הביטחון הסוציאלי. ענפי ביטוח אחרים דוגמת: הבטחת הכנסת; נכות כללית; נכות מעבודה; ביטוח אימהות ועוד, מבטיחים את הכנסתן של אוכלוסיות אחרות.

יצוין, כי חובת תשלום דמי ביטוח עבור "עובד" מוטלת על מעבידו3.

(ב) חשיבות תשלום דמי ביטוח - תשלום דמי ביטוח עבור העובד הינו מרכיב חיוני במימון ענף ביטוח אבטלה. בהצעת חוק ביטוח לאומי, על פיה הוקם ענף ביטוח אבטלה4, נאמר:

"סעיף זה מגדיר את סוגי המבוטחים בענף זה ומוסיף על אלה המבוטחים כבר כיום בביטוח אבטלה לפי סעיף 156 (א), ('עובד הזכאי לשכר, המבוטח לפי פרק ב' אשר מעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו'), גם עובדים שכירים שהם עולים חדשים מעל לגיל 60 שעקב גילם אינם מבוטחים בביטוח זקנה ושאירים. אין כל הצדקה לשלול מציבור זה זכות אלמנטרית בביטוח אבטלה, המוקנית לכל ציבור העובדים תושבי ישראל. מוצע גם להרחיב ביטוח זה על חיילים, ששירתו שירות סדיר, תוך שנה משחרורם, גם אם לא שולמו בעדם דמי ביטוח בענף זה, בהתחשב עם מעמדם המיוחד".

כמו כן, ניתנה לשר העבודה הסמכות להחיל את ביטוח האבטלה על קבוצות נוספות של האוכלוסיה, ועל כך נאמר בדברי ההסבר (בעמ' 148):

"בהתחשב באפשרות שבמשך הזמן יצטרכו להחיל את ביטוח האבטלה על חוגים נוספים - מוקנית הסמכות לשר העבודה להרחיב את חוג המבוטחים בענף זה, באישור ועדת העבודה של הכנסת".

הצעה זו נכנסה לספר החוקים בחוק הביטוח הלאומי5.

(ג) תקופת אכשרה - ככלל, דמי ביטוח אבטלה משולמים רק למי שהועסק טרם האבטלה במשך תקופה הקבועה בחוק.

(ד) נכונות לעבוד - ביטוח אבטלה מיועד רק למי שמעוניין להישאר במעגל העבודה, מוכן ומסוגל לעבוד וחסר הצעה מתאימה מאת לשכת התעסוקה.

(ה) תשלום לתקופת המעבר בלבד - דמי אבטלה משולמים למשך תקופה מוגבלת (סעיף 171 לחוק הביטוח הלאומי), שנקבעה כתקופה סבירה לחיפוש מקום עבודה חדש. יצוין, כי רוב המלומדים מחזיקים בדעה, כי קיומו של ענף ביטוח אבטלה ותשלום דמי אבטלה אינם פוגעים ברצון המבוטח לחפש עבודה6.

(ו) דמי אבטלה גבוהים מקיצבאות אחרות המשולמות עבור אי עבודה - גובה תשלום דמי אבטלה תלוי בשכרו של המבוטל ערב אבטלתו ומיועד לשמור על רמת הכנסתו מעבודתו הקודמת. שיעור דמי האבטלה נקבע כאחוז מ"השכר היומי הממוצע" של המבוטח (סעיף 167 לחוק הביטוח הלאומי). דמי האבטלה מחושבים בדרך הבאה: עבור החלק משכרו של מבוטח לפני תקופת האבטלה, המגיע כדי מחצית השכר הממוצע במשק, משולמים 70% או 80% ממנו; מעבר לכך ועד לשלושה רבעים מהסכום הנותר משולמים 50%; עד לגובה השכר המלא - 45%; ועל סכום שעד לארבע פעמים השכר הממוצע במשק משולמים 40%. "השכר היומי" הוגדר בסעיף 170 לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "... ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה...".

החישוב לעיל מלמד, כי שיעורם של דמי אבטלה גבוה משיעורה של קיצבת הבטחת הכנסה.

8. ענף ביטוח אבטלה הוסף למערכת הביטחון הסוציאלי בתחילת שנות השבעים. בשלב הראשון הוכנה תשתית המימון לענף זה7.

בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק הביטוח הלאומי נאמר, כדלקמן:

"לאחר שהוחלט על הנהגת ביטוח אבטלה וביטוח נכות, מוצע ליצור מקורות מימון שיאפשרו מתן זכויות למבוטחים אלה. בביטוח אבטלה ייכללו עובדים שכירים, המבוטחים לפי פרק ב' (היינו, בביטוח זקנה ושאירים), שמעבידיהם חייבים בתשלום דמי ביטוח בעדם; בביטוח נכות ייכללו כל המבוטחים לפי פרק ב'.

ביטוח אבטלה הוא אחת המשימות החשובות ביותר בביטוח סוציאלי. מספר ועדות ציבוריות ומשרדיות בחנו זה מכבר את מכלול השאלות הנוגעות להנהגת ביטוח זה, בשים לב לבעיות המשק הלאומי ולהבטחת מקום עבודתו של העובד וקיומו בתקופת האבטלה. עם הגשת הצעת חוק זה מקבל הרעיון את ביטויו המוחשי הראשון.

ההצעה שלפנינו מטפלת לפי שעה בתשלומי דמי ביטוח בלבד, וזאת על מנת ליצור תחילה את הקרן שממנה ימומן ביטוח האבטלה, והכרח הוא שהטלת חובה זו לא תתמהמה ותשתלב בהקדם האפשרי (מ-1 באפריל 1970) במסגרת הגביה של דמי הביטוח, לפי ההוראות שבהצעה.

בעקבות הצעת חוק זו יוצע בקרוב להוסיף לחוק גם הוראות בדבר היקף ביטוח זה ותנאי הזכאות. במוסד לביטוח לאומי כבר נאסף בסוגיה זו חומר השוואתי רב מארצות שונות, אולם קביעת העקרונות מחייבת תיאום גם עם חלקי הציבור השונים ועם הגופים היציגים שלהם. בכך תעסוק גם ועדה ציבורית שתתבקש להגיש הצעותיה"8.

כבר בשנת 1971 הוגשה הצעת חוק נוספת בנושא, על פיה מוקם ענף ביטוח אבטלה. במסגרת המבוא להצעת החוק9 נכתב כדלקמן:

"החוק המוצע בא להוסיף על ענפי הביטוח הקיימים ענף ביטוח חדש: ביטוח אבטלה. בהצעה הגדרות של המבוטחים בענף ביטוח זה והזכאים לדמי אבטלה. תנאי הזכאות עיקרם תקופת אכשרה שבהם שולמו דמי ביטוח כנדרש, רישום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה, והיותו של המובטל מוכן ומסוגל לעבודה וללא הצעה מתאימה לכך מאת לשכת העבודה".

9. ממדי האבטלה - מספר הבלתי מועסקים ודורשי העבודה במשק משתנה עם התמורות במשק. ענף ביטוח אבטלה היווה, בשנת 1996, 7.7% מתשלומי הגימלאות והתקבולים של המוסד לביטוח לאומי
. הסכום ששולם למבוטחים עבור דמי אבטלה בשנת 1997 היה 2,137,808,400 ₪10. בשנת 1998 היו 265,000 מקבלי דמי אבטלה; לפי ממוצע חודשי היו 190,000 בלתי מועסקים, 160,000 דורשי עבודה ו-110,000 מקבלי דמי אבטלה11. לשון אחרת, לכל שינוי במספר המבוטחים יש השלכות תקציביות מרחיקות לכת.

העובד העצמאי וביטוח אבטלה

10. המקרה שלפנינו אינו נוגע ל"עצמאי" אלא לאדם שהועסק על ידי החברה שבבעלותו והיה עובדה היחיד. אולם, לשם המחשת הבעייתיות שמעורר המקרה דנן, ישנה תועלת בהשוואה בין ה"עובד" לבין ה"עצמאי".

11. מי הם ה"עצמאים"?

על פי השנתון הסטטיסטי לישראל - 199412, חלוקת המועסקים במשק לשנת 1993 הייתה כדלקמן: 82.8% - שכירים; 4.9% מעסיקים; 7.1% עצמאים; 5% חברי קואופרטיב; 3.8% חברי קיבוצים.

אשר לכוח העבודה המבוטח והמשלם דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי: בשנת 1993 היו 1,607,000 עובדים שכירים ו-229,000 עובדים עצמאים, היינו - העובדים העצמאים היוו 12.5% מכלל המבוטחים.

12. עצמאים אינם מבוטחים בענף ביטוח אבטלה:

עצמאים אינם מבוטחים בענף ביטוח אבטלה - הם אינם משלמים דמי ביטוח עבור ענף ביטוח זה13. לעומת זאת, מכיוון שעובדים עצמאים מבוטחים בענפים אחרים של הביטוח הלאומי עליהם לשלם עבור עצמם דמי ביטוח בגין ענפים אלה14.

13. הסיבות לאי תחולת ענף ביטוח אבטלה על עצמאים הן רבות, ולהלן נמנה חלק מהן:

(א) הטענה היא כי עובדים זקוקים להגנה בתקופת האבטלה יותר מעצמאים, משום שהם חשופים יותר לפגיעה חמורה של היעדר תעסוקה וכן משום שקשה יותר לעובד לצבור חסכונות שיהיו מקור פרנסה בתקופת האבטלה. כל הכנסותיו של ה"עובד" מקורן בשכרו ואילו לעצמאי המנהל עסק יש יותר אפשרות לצבור משאבים שיוכלו לעזור לו להסתדר בתקופות כלכליות קשות. אין להשוות, לדוגמה, את מצבה הכלכלי של הפקידה במשרד עורכי דין למצבו של בעל המשרד, או את מצבה הכלכלי של האחות במרפאת הרופא למצבו הכלכלי של הרופא;

(ב) קיים קושי לקבוע מתי עצמאי נותר מחוסר עבודה, היינו - מתי הוא מובטל;

(ג) קיים קושי בקביעת תקופת האכשרה לעצמאי;

(ד) קיים קושי להבחין בין תפקידו של העצמאי כבעל שליטה בחברה ותפקידו כעובד;

(ה) קיים קושי להבחין בין שכרו של העצמאי לבין החזר השקעותיו בחברה;

(ו) קיים חשש מניצול לרעה של שליטת העצמאי על שכרו ועל תנאים אחרים של העסקתו.

14. יש הטוענים, כי מי שמבצע עבודה כ"עובד עצמאי" זקוק להגנה על הכנסתו בתקופה שאין לו עבודה באותה מידה ש"עובד" זקוק להגנה. המחזיקים בדעה זו סבורים שיש להתחשב בכך שגם עובדים עצמאים עלולים להיות נעדרי תעסוקה והשתכרות. אבטלה פוגעת גם ברמת ההכנסה של עצמאים. ירידה חדה בהכנסתו של עובד עצמאי עלולה לגרום לו ולתלויים בו קשיי קיום חמורים, עד לפגיעה בכבודם כאדם. על כן, הועלו הצעות להרחיב את חוג המבוטחים בענף ביטוח אבטלה15.

15. ראוי לציין כי מדינת ישראל היא חריגה בין מדינות העולם בכך, שהיא מבטחת עצמאים בתכנית ביטחון סוציאלי ממשלתיות. במרבית מדינות העולם עובדים עצמאים אינם מבוטחים בענף ביטוח אבטלה. מצאנו מספר חריגים לכלל זה:

(א) בשוודיה עצמאי רשאי להצטרף לקרן לביטוח אבטלה. אולם, הוא זכאי לקבל דמי אבטלה רק אם עסקו נסגר לחלוטין, הוא לא עבר לעבוד בעסק משפחתי והיא אינו מבצע עבודות "פרטיות" אחרות16.

(ב) בבלגיה עובד שכיר, הפותח עסק עצמאי, מבוטח בענף ביטוח אבטלה במשך 6 השנים שלאחר פתיחת העסק. חריג זה מטרתו לעודד עובדים שכירים מבוטחים לפתוח עסקים כעצמאים17. יצוין, כי עצמאים מבוטחים גם במקרה של פשיטת רגל, עד תקרה של חודשיים דמי ביטוח.

(ג) בדנמרק ובלוקסמבורג עצמאים מבוטחים בענף ביטוח אבטלה.

(ד) במרבית המדינות המערביות עצמאי יכול לרכוש ביטוח אבטלה פרטי.

(ה) בהסדרים בינלאומיים - אמנה מספר 67 של ארגון העבודה הבינלאומי ותקנה 71/1408 של האיחוד האירופי (סעיף 69) - נקבע, כי המדינות שהצטרפו אליהם רשאיות לכלול עצמאים בענף ביטוח אבטלה18.

ההחלטה, אם לבטח עצמאים בענף ביטוח אבטלה, נתונה בידי המחוקק.

ביטוח אבטלה לאנשים המבצעים עבודה עבור חברות בע"מ

16. הכלל:

הכלל הוא, כי קיימת חזקה לפיה אדם הוא "עובד" חברה כאשר הוא מבצע עבורה עבודה תמורת "שכר", מוגדר על ידי החברה כ"עובד" שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ"עובד".

המשפט מכיר בחברה בע"מ כאישיות משפטית נפרדת ואף מכיר בפיקציה של ניהול עסק באמצעות אישיות משפטית, החברה בע"מ. משכך, עלינו ליתן לעובדות אלה משקל, שכן רישום החברה עשוי לכונן הפרדה בין החברה לבין בעל החברה ומנהלה, דבר היכול להוביל להגדרתו כ"עובד". כמו כן, רישום החברה כאישיות משפטית נפרדת גורר הפרדה בין האדם כבעל מניות בחברה לבין האדם כמבצע עבודה עבור החברה. על כן, אין לשלול את האפשרות, כי בעל המניות והשליטה בחברה יהיה גם "עובד" של החברה. על כך אמר בית דין זה:
"... היחסים בין שניים - בין תאגיד לבין פרט - יכולים להתקיים במקביל בשני מישורים: יחסים העולים מחברות או ממעמד בתאגיד, ויחסים חוזיים שהם יחסי עובד-מעביד. כך יכול ויתקיים יחסי עובד-מעביד בין פרט לבין חברה, במקביל להיות אותו פרט בעל מניות או 'מנהל' בה...

יחסים מקבילים כגון אלה אינם הכלל, וקיומם מחייב אפשרות הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים. במיוחד אמורים הדברים ב'מנהל' בחברה שטוענים כי הינו גם 'עובד' החברה, מאחר ובמקרה זה יש ליישב ניגוד לכאורה: בר-המרות והנתון למרות, באותו אדם. מכוח קיומו הנפרד והעצמאי של התאגיד - כפילות זאת של יחסים אפשרית, אך תמיד יש לבחון אם היא מעוגנת בעובדות"19.
17. החריגים לכלל:

לכלל, שאדם המבצע עבודה עבור חברה הוא גם "עובד" החברה, נקבעו חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא "עובד" עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם:

(א) עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה;

(ב) הדירקטור, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה כ"עובדים" של החברה;

(ג) חברת יחיד, אשר היחיד משמש בה כבעל המניות והדירקטור והן כ"עובד" היחיד של החברה.

מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית של חברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה, כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות המנוגדות לחוק. יתרה מזאת, אדם עשוי לבצע עבודה בכמה "כובעים" ויש לקבוע באיזה "כובע" הוא עובד. זאת ועוד, על פי מצוות המחוקק עצמאים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה ואין לאפשר לעצמאי לעקוף את ההסדר ולהשיג ביטוח אם הוא אינו "עובד".
חברת יחיד וביטוח אבטלה

18. הבעיה:

המקרה שלפנינו נוגע לחברת יחיד. השאלות העולות ממנו הן:

(א) האם יש הצדקה להבחין בין חברה המעסיקה יותר מעובד אחד לבין חברה המעסיקה עובד אחד בלבד, שהוא גם בעל החברה?

(ב) האם בעל עסק, הנחשב ל"עצמאי", יכול להיחשב גם כ"עובד" במידה והוא מקים חברה בע"מ ומבצע עבורה עבודה?

(ג) מדוע בעל עסק "עצמאי" המנהל את עסקו שלא באמצעות חברה בע"מ לא יהיה מבוטח בביטוח אבטלה בעוד שבעל עסק העושה את אותה עבודה באמצעות חברה בע"מ, יהיה מבוטח?

מחד גיסא - משמעותה המעשית של חברת יחיד היא בעל עסק עצמאי המנהל את עסקו הזעיר באמצעות חברה. במקרה כזה בעל החברה ועובד החברה חד הם. פועל יוצא הוא שהמבוטח מפטר את עצמו. מאידך גיסא - משהכיר המשפט בפיקציה של חברה בע"מ כאישיות משפטית נפרדת מבעל החברה אזי ניתן להכיר גם בבעל החברה כאישיות משפטית נפרדת מ"עובד" החברה.

19. הקשיים בהגדרת אדם כ"עובד" חברת יחיד:

לגבי בעל עסק המנהל את עסקו באמצעות חברה בע"מ מתעוררות בעיות דומות לאלה הנוגעות לעצמאי, המקשות על הכרתו כ"עובד" החברה. להלן נמנה חלק מהבעיות:
(א) ביטוח אבטלה מיועד למי שהאבטלה נכפתה עליו, היינו - מי שפוטר, ולא למי שיוזם את הפסקת עבודתו. לגבי בעל חברה מתעורר קושי לקבוע מתי הוא נותר ללא עבודה. כיצד נדע אם האבטלה נכפתה על בעל החברה, לאור תנאי השוק, ואם מדובר במצב שבעל החברה אינו מוכן לקבל עבודה, מבקש תמורה גבוהה בעדה או משתמש בכל סיבה אחרת להימנע מעבודה, שאינה בגדר אבטלה במובנה המקובל?

(ב) קיים קושי לקבוע מתי החל בעל החברה לעבוד בה. נפקות מועד תחילת עבודתו של המבוטח היא לעניין הקביעה, אם המבוטח צבר את תקופת האכשרה הדרושה כדי שתקום לו הזכאות לביטוח אבטלה.

ישנה אפשרות לקבוע את תחילת תקופת האכשרה החל ממועד תשלום דמי ביטוח בגין בעל החברה. אולם, קביעה מעין זו מעוררת מספר בעיות, וביניהן: החלת ביטוח במשך כל תקופת עבודתו של אדם יש בה כדי לאזן את עלות הביטוח. על כן, לא מקובל ליתן לאדם לקבוע את תחילת תקופת הביטוח, שכן כרוך בדבר סיכון של שימוש לרעה בזכות זו. ענף ביטוח אבטלה חל משך כל תקופת עבודתו של האדם, מצעירותו ועד בגרותו - הן כששיעור האבטלה במשק נמוך והן כששיעור האבטלה במשק גבוה.

(ג) קיים קושי לקבוע מתי "פוטר" בעל החברה, היינו - מתי הוא מפסיק לעבוד בעל כורחו, ומה הוא האירוע המזכה אותו בדמי אבטלה. כמו כן, תנאי לקבלת דמי אבטלה הוא הנכונות לעבוד.

עם זאת, ישנם אירועים המצביעים על הפסקת עבודה של בעל החברה בעל כורחו, כגון: פשיטת רגל או סגירת העסק למשך תקופה ארוכה. יתרה מזו, חזקה על בעל החברה שימשיך לנהל את עסקו כל עוד הוא רווחי. מנגד, סגירת העסק מלווה בהפסדים וירידה חדה בהכנסות העסק, תופעות שבדרך כלל אינן בשליטת העצמאי.

(ד) אחת השאלות הקשות לגבי תשלום דמי אבטלה לבעל חברה היא, מהו "שכרו" וכיצד ניתן להבחין בין התשלום שמקבל בעל החברה עבור עבודתו לבין התשלום שהוא מקבל כדיבידנדים או כהחזר השקעה בעסק.

שיעור "שכרו" של בעל החברה חשוב הן לצורך קביעת ההכנסה עליה עליו לשלם דמי ביטוח והן לצורך קביעת ההכנסה על פיה יקבל דמי אבטלה.

קביעת הבסיס לתשלום קשה במיוחד לגבי עצמאי, משום שהוא בעצמו קובע כיצד יוגדרו התשלומים השונים בעסק ובעיקר מה יוגדר כ"שכר".

(ה) התקופה בה ישולמו דמי אבטלה לעצמאי מעלה אף היא קושי. ככלל, תקופת תשלום דמי ביטוח ל"עובד" מוגבלת לתקופה בה הוא מחפש עבודה חדשה. על העובד להירשם בלשכת שירות התעסוקה ולהיות מוכן לקבל עבודה שהוצעה לו, על פי התנאים הקבועים בחוק. מה הדין לגבי בעל חברה? האם עליו להירשם בלשכת שירות התעסוקה ולהסכים לקבל עבודה כ"עובד" או שמא די בכך שיחפש עבודות כעצמאי?

(ו) קביעת המחוקק, כי רק "עובדים" יהיו מבוטחים בענף ביטוח אבטלה נשענה על ההנחה שקיימת הגדרה למושג "עובד" במשפט העבודה ובמשפט הביטחון הסוציאלי. הגדרה למונח "עובד" אכן הייתה בנמצא והיא עמדה לנגד עיני המחוקק, הוועדות ששקדו על הכנת מעשה החקיקה ונציגי משרד האוצר שדאגו להיבטים התקציביים של החקיקה, עת הונהג ענף ביטוח אבטלה. על כן, שינוי חוג המבוטחים בענף ביטוח אבטלה הוא בידי המחוקק. יודגש, כי מבחינת סדרי מנהל התקין, שינוי חוג המבוטחים בענף ביטוח אבטלה ידרוש גם שינוי מתאים באמצעי גביית הכספים לצורך מימון הביטוח. לשון אחרת, הבעיה איננה רק בהגדרת "עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה אלא גם לצורכי מימון הביטוח עבור החוגים הנוספים של האוכלוסיה, הבאים במסגרת אותה הגדרה.

נוסיף, כי תנאי להחלת ביטוח אבטלה על עצמאי הוא יצירת מקורות מימון באמצעות תשלום דמי ביטוח. יתרה מזו, החלת ענף ביטוח אבטלה על קבוצה גדולה דוגמת העצמאים כרוכה בעלות גבוהה ועל המחוקק לתכנן את מקורות המימון על סמך מחקר והערכות בדוקות.

20. המנגנונים המשפטיים ליישום החריגים ולהחלת ביטוח אבטלה:

ההכרעה, אם להחיל ביטוח אבטלה על קבוצה מסוימת, נעשתה באמצעות שני מנגנונים משפטיים:

המנגנון האחד - הגדרת מיהו "עובד". באמצעות "רוחבה" של ההגדרה ועל פי שיקולי המדיניות הראויה, מכריע בית הדין בשאלה, מי בכוח העבודה ייכלל בענף ביטוח אבטלה. כלומר, הדיון בשאלה מי מבוטח בענף ביטוח אבטלה אינו מתמצה בשאלה הטכנית, איזה מבחן ראוי ליישם כדי לקבוע מי יוגדר כ"עובד", כי אם מה היא המדיניות הנכונה לשם השגת תכליתו של החוק.

המונח "עובד" ו"עובד עצמאי" המופיעים בחוק הביטוח הלאומי צריכים להתפרש הן על רקע היעדים הסוציאליים של ענף הביטוח נושא הדיון והן בהתאם למימון שנקבע עבור אותו ענף ביטוח. קיימת אפשרות להעניק פירוש רחב למונח "עובד", כך שיתווספו חלקים נוספים של האוכלוסייה לחוג המבוטחים, אלא שהדבר יחייב את מעבידיהם לשלם עבורם דמי ביטוח אבטלה. בידי בית הדין חסרים הנתונים ביחס להשלכות התקציביות של פירוש רחב שכזה, ובעיקר חסרים נתונים ביחס לעלויות ולהכנסות הנובעות מאותה החלטה. המסקנה העולה מהדברים היא, כי על בית הדין לנהוג משנה זהירות בבואו לפרש את המונח "עובד" בענף ביטוח אבטלה ולהיות ער להשלכות התקציביות של ההחלטה.

המנגנון השני - "הרמת מסך" וקביעת היחסים האמיתיים בין האדם לבין החברה שבבעלותו. בעניין זה נאמר:

"[יש להרים את המסך - ס' א'] כאשר החברה מוקמת בעיקר מטעמים של יתרונות פיסקליים לבעלי השליטה ולא מטעמים של משמעות כלכלית וקיום עצמאי לחברה"20.

21. המבחנים לקביעת היותו של בעל חברה "עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה:

לצורך ההכרעה בשאלת היותו של בעל חברה גם "עובד" שלה וכן על מנת להתגבר על הקשיים שצוינו בסעיף 19 לעיל, ניתן להיעזר במבחנים הבאים:

המבחן הראשון - האם ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה:

בעל מניות ודירקטור יכול לבצע עבודה עבור חברה הן כ"דירקטור" והן כ"עובד". אדם, שקשרו היחיד עם החברה מתמצה בהשתתפות בישיבות הדירקטוריון, פירוש הדבר הוא שעבודתו בחברה מסתכמת בהיותו דירקטור ולא בהיותו "עובד". מנגד, דירקטור המבצע עבודת שיווק או עבודה אחרת עבור החברה יכול להיות במעמד של דירקטור ושל "עובד" כאחד. הדבר נכון גם לגבי מנכ"ל חברה, שהוא גם יושב ראש פעיל של מועצת המנהלים בחברה21.

השאלה שיש להציג לצורך הכרעה במבחן זה היא, האם ניתן להפריד בין עבודתו של אותו אדם בחברה כדירקטור או בעל שליטה לבין עבודתו כ"עובד". אדם ייחשב "עובד" רק כאשר ניתן להפריד בין תפקידו כ"עובד" לבין תפקידו כבעל מניות ודירקטור. נטל ההוכחה במקרים החריגים רובץ על המבוטח התובע דמי אבטלה.

על מנת להכריע אם קיימת הפרדה כזו על בית הדין לבחון, בין היתר, את העובדות הבאות:

(א) במה עוסק אותו אדם "בכובעו" כבעל העסק ובמה "בכובעו" כעובד בעסק? האם אלמלא עבד אותו האדם בחברה כמנהל, הייתה החברה חייבת להעסיק מנהל אחר זולתו? האם אלמלא עבד אותו האדם כ"עובד", הייתה החברה חייבת להעסיק עובד אחר זולתו? האם יש עובד או עובדים אחרים בחברה המבצעים גם הם אותה עבודה שמבצע המערער? ייתכנו מקרים בהם עובד או עובדים אחרים מבצעים את כל העבודה הנעשית בחברה.

האם החברה היא מקום עבודתו היחיד של האדם - במקרה שיוכח, כי אותו אדם מועסק במקומות עבודה נוספים, עשוי הדבר להצביע על כך שאין מדובר ב"עובד". האם האיש מבצע עבודה, שאם יחדל מלבצעה עדיין יהיה חלק ממעגל העבודה?

(ב) כיצד ראה עצמו האדם, היינו - האם הוגדר כ"עובד" בחוזה עבודה? חוזה עבודה הינו ראיה, כי הצדדים הבינו את היחסים ביניהם כיחסי עובד-מעביד. אולם, אין צורך בחוזה עבודה על מנת שייקבע, כי האדם הוא עובד החברה22.

ישנה חשיבות להצהרות המוגשות למוסד לביטוח לאומי על ידי מבוטח בטרם הוא פונה בדרישה לקבל דמי אבטלה או גמלה אחרת. בפרשת דניאלי23 נדונה עתירה בה נדרש המוסד להכיר בתובע כ"עובד שכיר", בין היתר, על סמך הצהרות המבוטח כי הוא עצמאי.

האם הציג עצמו לפני אחרים כ"עובד" החברה, או שמא כמנהלה/דירקטור?

האם שולמו עבורו דמי ביטוח לאומי כ"עובד"? אי תשלום דמי ביטוח כ"עובד" הינו ראיה בעלת משקל משמעותי, כי האדם לא הגדיר עצמו כ"עובד" החברה.

בדומה, אי תשלום דמי ביטוח בשיעור אמיתי על ידי חברה עבור בעל החברה או קרובו, משך כל תקופת ביצוע עבודה אצל החברה, מהווה ראיה, כי האיש אינו "עובד" החברה.

יתרה מזו, אם התשלום אינו לתקופת העבודה המלאה אלא רק לתקופה הנחוצה כדי להשיג גימלה, יעורר הדבר חשד באשר לאמיתות המצג. תשלום דמי ביטוח חייב להיות בגין "שכרו" האמיתי של האדם, היינו על מלוא ההכנסה שאותו אדם מקבל עבור עבודתו בחברה כ"עובד".

כמו כן, שינוי הדיווח לגבי גובה השכר במטרה להשיג שיעור דמי ביטוח גבוה מזה שהעובד או האדם זכאי לקבל יכשיל את התביעה.

זאת ועוד, מי ששילם דמי ביטוח כעצמאי ודיווח על עצמו כעצמאי ובהמשך מבקש לשנות את מעמדו ולדווח ולשלם כ"עובד" - עליו רובץ הנטל להוכיח שאירע שינוי של ממש במעמדו.

(ג) מי האחראי על קבלת אותו האדם לעבודה ועל פיטוריו? שאלה זו חשובה בעיקר במקרה של חברה המעסיקה כמה אנשים או שכוללת כמה בעלי מניות. בחברת יחיד הכל נעשה על ידי אותו אדם.

כמובן שמדובר בראיה הניתנת לסתירה ושיש לשקול את מכלול נסיבות המקרה24.

במקרה שלפנינו, שאף בו עסקינן בחברת יחיד, הפסקת עבודתו של המשיב נעשתה למעשה על ידי בל"ל, היינו - הגוף שסיפק לו את העבודה, דבר המצביע לכאורה על היותו "עובד".
המבחן השני - האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה?

מבחן זה מיועד למנוע ניצול לרעה של ביטוח אבטלה ולמנוע מניפולציות שכל מטרתן לזכות בכספים מהמוסד לביטוח לאומי
, שלא כדין.

במסגרת מבחן זה ייבחנו השאלות הבאות: האם האיש אכן ביצע עבודה עבור החברה? האם החברה דיווח למוסד לביטוח לאומי על האיש כ"עובד" באופן שוטף ואמיתי או שמא נעשה הדיווח רק לצורך השגת ביטוח או למטרה בלתי ראויה אחרת?

היה ויתברר, כי התובע גימלה לא ביצע עבודה עבור החברה או שרישומו כ"עובד" החברה נעשה אך לצורך השגת גימלה, הוא לא ייחשב "עובד" ולא תקום לו זכאות לגימלה.

כמו כן, זכאות לדמי אבטלה לבעל חברה ודירקטור מותנית בכך, שהעסק בו עבד אכן נסגר, שאותו אדם לא הקים עסק אחר ושאין לו עבודה אחרת. לשם דוגמה: כסגירת עסק ייחשב מצב בו החברה נכנסה לפירוק, פשטה את הרגל או חדלה לפעול. יתרה מזאת, סגירת העסק חייבת להיות תוצאה שנגרמה על ידי גורמים כלכליים שאינם בשליטת בעל העסק. "סגירת עסק" אינה אמיתית אם כל מטרתה היא לצאת למספר חודשי "חופשה" על חשבון ביטוח אבטלה.
המבחן השלישי - האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האדם כ"עובד"?

מבחן זה נוגע לשאלה, האם ניתן להפריד בין תשלומי השכר שקיבל אדם כ"עובד" לבין התשלומים שקיבל כרווחים ו/או כהחזר השקעות. מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה של המוסד על ידי בעל מניות השולט בחברה והתובע גימלה. כמו כן, המבחן נועד למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית - חברה בע"מ - על מנת להשיג גימלה בניגוד לתכלית החוק.

כמו בכל ענף של הביטוח הלאומי מוטלת אחריות על המוסד לחקור את התביעות לדמי אבטלה על מנת למנוע ניצול לרעה של הביטוח.

על בית הדין מוטלת החובה לפקח על ביצוע הוראות החוק על ידי המוסד, מתוך מגמה להכריע בכל תובענה על סמך מכלול העובדות והגדרת מעמדו האמיתי של המבוטח.

בין העובדות שעל בית הדין לבחון: עירוב נכסים; הצהרות החברה והאדם למוסד לביטוח לאומי; תשלום דמי ביטוח; הקפדה על תפעול הגופים הרשמיים בחברה ודיווחי אמת. מבחן זה דומה לתורת "הרמת מסך".

מכאן, למאפיינים על פיהם ניתן לקבוע אם התשלומים ששולמו לאדם היו בגדר "שכר":

(א) האם היה לתשלומים אופי של "שכר"?

האם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד עבודה? "עובד" מקבל, דרך כלל, שכר קבוע העולה עם העלאת תוספת היוקר במשק, אינפלציה והתפתחות העסק. מנגד, בעל חברה מקבל תשלומי החזר השקעות ודיבידנדים. גובה התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" יכולה להצביע על תשלום "שכר" או על החזר השקעות. במקרים של העסקת קרוב משפחה תיתכנה העלאות פיקטיביות של שכר לפני מועד הזכאות לגימלה. כך, כאשר הועלה שכרה של אישה בהיריון חודשים ספורים לפני הלידה, חזקה שהמטרה היא להשיג דמי לידה גבוהים, שלא כדין. כאמור, המוסד יבדוק אם העלאת ה"שכר" הייתה פיקטיבית ואם היוותה למעשה תשלום דיבידנד25.

(ב) עירוב נכסים:

על פי מבחן זה יש לבדוק: האם קיים עירוב נכסים והכנסות בחברה, כך שלא ניתן לקבוע מהו "שכרו" של בעל החברה26? כלומר, האם בעל העסק מקפיד על הפרדה בין התשלומים שהחברה משלמת לו כבעל החברה לבין הכספים שהיא משלמת לו כ"עובד"? האם בעל העסק מפריד בין הגופים המשפטיים בחברה?

על יישום מבחן זה וקביעת מי הוא "עובד" חברה, אמר בית דין זה:
"...ירים בית המשפט את המסך 'במקרה בו מסך התאגדות משמש רק מסווה למעשה תרמית או למעשה הנוגד את האינטרס הציבורי'... ישנו צידוק להרמת המסך רק במקרים קיצוניים, יוצאים מן הכלל...

ערבוב הנכסים והעסקים הפרטיים עם נכסיה ועסקיה של החברה מצדיק אף הוא הרמת מסך...

... והמסקנה היא, כי 'לעניין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה....'

...[החברה בע"מ שימשה כמסווה שווא - ס' א'] כדי לאפשר התחמקות מן החובה שבחוק לשלם שכר עבודה ופיצויי פיטורים לעובדים-המשיבים. יתר על כן: בעלי המניות של 'מאפיית נחשון' ו'מובילי ברגר' [שתי החברות - ס' א'], שהם אותם אנשים עצמם, עסקו בעסקי שתי החברות - ככל שהמדובר במשאיות ובנהגיהן - במעורב וללא הפרדה, במטרה לכלכל את העניינים כך, שלא [החברות - ס' א']... אלא הציבור - באמצעות הביטוח הלאומי - ישא, בסופו של דבר, בשכר עבודתם של הנהגים ובפיצויי הפיטורים..."27.
במקרה בו נעשה שימוש בחברה כאישיות משפטית שלא בתום לב או בדרך של תרמית ורמייה, יש להרים את המסך ולפסוק על פי המצב האמיתי28.

יצוין, כי עירוב נכסים הוא גם ביטוי לאמיתות טענותיו של האדם בדבר היותו "עובד" החברה. עירוב נכסים נוגע אפוא הן למבחן השני והן למבחן השלישי.

מן הכלל אל הפרט

22. חברת ג.י.א. שילמה עבור המשיב דמי ביטוח בענף ביטוח אבטלה. עם זאת, כבעל שליטה יחיד בחברה עליו להוכיח, כי היה "עובד".

המשיב הוכיח, כי ניתן להבחין בין תפקידו כבעל מניות לבין תפקידו כ"עובד" החברה. המשיב עבד עבור בל"ל בלבד ועל כן נותר לתקופה בלתי מוגבלת ללא עבודה בעקבות ניתוק היחסים ביניהם, על ידי בל"ל. לחברת ג.י.א. לא הייתה עבודה אחרת במועד בו הפסיק בל"ל את ההתקשרות ביניהם. המשיב ביצע עבודה אישית עבור בל"ל וחברת ג.י.א. לא העסיקה עובד או אדם נוסף זולת המשיב. אלמלא עבד המשיב עבור החברה בניתוח מערכות ממוחשבות הייתה החברה צריכה להעסיק עובד אחר, וזאת נוסף על תפקידו ועבודתו של המשיב כ"בעל החברה". כמו כן, ניתן להפריד בין עבודתו של המשיב כמנהל החברה לבין עבודתו עבור בל"ל, שכן מדובר בשני סוגים שונים של עבודה. עבודתו של המשיב עבור בל"ל הייתה שונה מתפקידו כבעל שליטה, בעל מניות, דירקטור ומנהל של חברת ג.י.א.

זאת ועוד, בדרישה של בל"ל כי המשיב יועסק באמצעות חברה בע"מ היה כדי לאפשר מתן שירות בדרך שהמשיב לא ייהנה ממעמד של "עובד", בעוד המעמד הפונקציונלי של המשיב היה של "עובד" המבצע עבודה עבור בל"ל29. התוצאה היא, שבמקום שהמשיב יהיה רשום כעובד של בל"ל הוא היה רשום כעובד של חברה בבעלותו, חברת ג.י.א. עם זאת, כאמור לעיל, המשיב הודיע, כי הוא אינו טוען שהיה "עובד" של בל"ל ועל כן יש ליישם את המבחנים שצוינו לעיל לצורך ההכרעה בשאלה אם היה "עובד" של חברת ג.י.א.,לצורך ביטוח אבטלה.

המשיב ביצע עבודה שהייתה חלק בלתי נפרד מה"מפעל" של בל"ל והשתלב בעסקו. המשיב עבד אצל בל"ל בלבד, לא ביצע עבודה עבור כל "מעביד" או מזמין שירותים אחר ולא ניהל עסק משל עצמו. העבודה בוצעה במשרדי בל"ל.

כמו כן, לא מתעוררת בעיה באיתור מועד הפיטורים וכן בשאלה אם המשיב אכן נותר ללא עבודה, שכן עובדות המקרה מלמדות, כי הייתה סיבה סבירה להפסקת עבודתו - בל"ל הפסיק את ההתקשרות ביניהם. בנסיבות הללו ניתן לראות את הפיטורים העצמיים של המשיב כאמיתיים וכהפסקת עבודה שנכפתה עליו.

23. באשר ל"שכרו" של המשיב, הוא קיבלו מחברת ג.י.א., שמצדה העבירה אליו את התשלום שקיבלה מבל"ל. יודגש, כי התשלום כולו ניתן בעד השירותים שהמשיב נתן לבל"ל. מכאן עולה, כי המשיב הוכיח מה היה שכרו.

24. אין ראה, כי הסדר העבודה בחברת ג.י.א. לא היה אמיתי. כמו כן, המשיב בוטח כ"שכיר" בכל תקופת עבודתו אצל חברת ג.י.א.

25. לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי המשיב הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח, כי היה "עובד" לצורך ביטוח אבטלה.
דירקטורים, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברות

26. לשם שלמות הדברים אתייחס בקצרה לשני חריגים נוספים לכלל, כי מי שמבצע עבודה עבור חברה נחשב כ"עובד" החברה לצורך ביטוח אבטלה30.

בפסיקת בית דין זה נקבע, כי דירקטור הוא נציג או אורגן של החברה ועל כן הכלל הוא, כי הוא אינו "עובד" החברה31. אולם, במידה וניתן להבחין בין תפקידו של האדם כדירקטור לבין תפקידו כ"עובד" החברה, יוכר כ"עובד" החברה. בית הדין יכיר בדירקטור כ"עובד" החברה אם התקיימו שתי מערכות מקבילות של יחסים, מערכת אחת על פיה הוא דירקטור ומערכת שנייה ומקבילה על פיה הוא "עובד"32.

השאלה היא, אם חובתו של האדם לבצע עבודה נובעת ממעמדו בתאגיד (דירקטור, בעל מניות), מתפקידו כמנהל, בעל תפקיד אחר או מכוח התקשרות חוזית. צריכה להתקיים הפרדה בין מערכת היחסים של דירקטור / בעל מניות לבין מערכת היחסים של האיש כ"עובד" החברה33.

חברות משפחתיות

27. סוגיה נוספת נוגעת ל"חברות משפחתיות" והיא נסבה סביב ההבחנה בין ביצוע עבודה כ"עובד" לבין מתן עזרה משפחתית לאחד מבני המשפחה. בדב"ע נג/78-034 נקבע:

"כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכדומה"35.

לגבי קרוב משפחה ניתן להפריד בין עבודה לבין עזרה על בסיס משפחתי. מקובל שאדם עוזר לבני משפחתו בעסק ובמקרה כזה אין הדבר נחשב לעבודה, כי אם לעזרה משפחתית. אולם, ייתכנו מקרים בהם העזרה חורגת מעזרה משפחתית גרידא ואז ייחשב אותו פלוני לעובדו של בן המשפחה.

הפסיקה קבעה מבחנים להכריע בשאלה האם מדובר בפיקציה, ב"עבודה" או בעזרה משפחתית.

28. סוף דבר - הערעור נדחה.

המשיב הוכיח, כי היה "עובד" של חברת ג.י.א. לצורך ביטוח אבטלה. מנגד, המוסד לא הוכיח, כי מדובר בפיקציה או כי התקיים תנאי מהתנאים השוללים תשלום דמי אבטלה.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום, ג' באייר תשנ"ט (19.4.1999) בירושלים, ויישלח לבאי כוח הצדדים.
ראה דב"ע נג/128-02 טל - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם).1
דב"ע תשן/140-02 המוסד לביטוח לאומי
- אוחנה, פד"ע כב 34, בעמ' 37.2
סעיף 342 (ב) לחוק הביטוח הלאומי.3
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 6) תשל"א-1971 (ה"ח תשל"א בעמ' 147). 4
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7), תשל"ב-1972, ס"ח 654, עמ' 78. 5
6 ראה מאמרו של ד' יעקבסון "באפס עבודה: אבטלה ומובטלים בישראל", חמישים שנה-מדינת ישראל (ח' הרצוג עורך, 1999); ג' יניב "אבטלה בישראל - מושגי יסוד" 35 בטחון סוציאלי (1990) 5
7 בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 3), תש"ל-1970, ס"ח תש"ל 591 הוסף סעיף 157 (ד1) לחוק על מנת לחייב מעסיקים לשלם דמי ביטוח גם עבור ענף ביטוח אבטלה.
בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 3), תש"ל-1970, ה"ח 874, 94, 95. 8
בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 6), תשל"א-1971, ה"ח 928, 146. 9
רבעון סטאטיסטי כח(1) (המוסד לביטוח לאומי
, 1998), בעמ' 130. 10
סקירה שנתית 1997/98 (המוסד לביטוח לאומי
), בעמ' 177, 178. 11
בעמ' 385. 12
סעיף 335 (ה) לחוק הביטוח הלאומי, לוח י' לחוק. 13
סעיף 342 (א) לחוק הביטוח הלאומי. 14
א' ל' מילר "ביטוח אבטלה: ניתוח הדין המצוי והצעות לתיקונו" משפטים יז (תשמ"ז-תשמ"ח) 214.15
international encyclopedia of laws - social security law (sweden, l. westerhall vol. 2), at p. 65-6616
17 international encyclopedia of laws - social security law (belguim, kluwer, j. vanlangendonck, vol. 1). at p. 130
18 international encyclopedia of laws - social security law (codex 1). at p. 97

דב"ע לד/60-3 עזבון בלה - "לאורווי" בע"מ, פד"ע ו 10, בעמ' 13.19
א' פלמן, ה' בר מור, דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה (מהדורה 4, תשנ"ד), בעמ' 147.20
21 דב"ע נד/128-3, 133-3, 136-3 קמחי - דיור לעולה בע"מ ואח', פד"ע כח 342, בעמ' 347-348; עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ 4295/95 קמחי נ' בית הדין הארצי ואח' (לא פורסם).
דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב(4) 817 . 22
דב"ע נד/281-0 דניאלי - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם).23
24 דב"ע מז/89-02 המוסד לביטוח לאומי
- רוזנבאום, פד"ע יט 29; דב"ע תשן/11-2 לוי - חברת מלונות שלום בע"מ, פד"ע כב 285, בעמ' 288.
25 דב"ע מח/141-0 גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 98; דב"ע נא/6-0 שוורץ - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כג 202; דב"ע נב/140-0 ברכה - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 523.
דב"ע לח/52-3 ל' ברגר ואח' - קאמיל ו-6 אח', פד"ע י 435; א' פלמן, ה' בר מור בספרם דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה, בעמ' 147.26
דב"ע לח/52-3 הנ"ל, בעמ' 442.27
שם, שם.28
29דב"ע 98 / 107-3, 131-3 ארבל - h.p.h. products ltd. ואח'; h.p.h. products ltd. ואח' - ארבל, פד"ע לב 156.
30 בעלי מעמד: סוגיה נוספת נוגעת לבעלי מעמד, ולאחרונה נקבע, בדנג"ץ 4601/95 הנ"ל, כי מי שכיהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה המקומית בירוחם, בשכר, מבוטח לצורך קבלת דמי אבטלה.
הסוגיה של בעלי מעמד יכולה לגעת לקבוצות גדולות או קטנות. משהיא נוגעת לקבוצה גדולה, כגון חיילים וחיילים משוחררים, יש השלכות תקציביות מרחקיות לכת.
31 דב"ע נב/33-02 ליובין - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 367; דב"ע תשן/11-2 הנ"ל, בעמ' 288; א' פלמן, ה' בר מור בספרם דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה, בעמ' 563; דב"ע נד/128-3, 133-3, 136-3 הנ"ל; עתירה נדחתה בבג"ץ 4295/95 הנ"ל; ה' בר מור "מעמד הדירקטור כ'עובד'" שנתון משפט העבודה ד (תשנ"ד) 51.
דב"ע לה/73-3 גיסון - חברת בית הספר אריאל בע"מ, פד"ע ז 293; א' פלמן, ה' בר מור בספרם דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה, בעמ' 566.32
ראה דב"ע לד/60-3 הנ"ל, בעמ' 13; דב"ע נא/75-3 אליעזרי - אימפריה של קולנוע בע"מ, פד"ע כד 218. 33
34דב"ע נג/78-0 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כו 283; דב"ע נד/181-0 בראל - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם).
35ראה גם: דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי
- כץ, פד"ע ה 31; דב"ע נג/78-0 הנ"ל; דב"ע מח/141-0 הנ"ל; דב"ע נב/76-0 הופמן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 375.








עבל בית הדין הארצי לעבודה 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף, [ פד"ע: לד 97 ] (פורסם ב-ֽ 19/04/1999)