פסקי דין על עומר אלבז השקעות בע"מ | פסקי דין על א.ד.מ. אמסלם דוד שירותי קייטרינג | פסקי דין על הקייטרינג של רונן | פסקי דין על אמסלם דוד | פסקי דין על אמסלם אלי | פסקי דין על אמסלם יורם |

10664/02 א     04/08/2005




א 10664/02 עומר אלבז השקעות בע"מ נ' א.ד.מ. אמסלם דוד שירותי קייטרינג בע"מ, הקייטרינג של רונן בע"מ, אמסלם דוד, אמסלם אלי, אמסלם יורם





בתי המשפט
1

ת. א. 010664/02
בית משפט השלום ירושלים
04/08/2005
תאריך:
כב' השופט בר-עם משה

בפני
:
עומר אלבז השקעות בע"מ

בעניין:
התובעת
קמחי - קריגר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. א.ד.מ. אמסלם דוד
שירותי קייטרינג בע"מ

2. הקייטרינג של רונן בע"מ

3. אמסלם דוד

4. אמסלם אלי

5. אמסלם יורם
הנתבעים

דרעי דוד

הנתבעים 2, 4 ו- 5 ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין
בעניינם של הנתבעים 2, 4 ו- 5
כללי

פסיקה על דרך הפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "סעיף 79א"), בפסיקה מתסברת ובעניין טענות הצדדים בקשר להסכם שכירות של אולם אירועים.
על העובדות, הטענות וההליכים

התובעת הינה בעלים של אולם אירועים (להלן: "המושכר" או "אולם האירועים"), אשר התקשרה בהסכם שכירות, בתחילה עם הנתבעים 3 ו-4 ובהמשך, עם הנתבעת 1 (להלן: "השוכרת"), ביום 20.9.00 (להלן: "ההסכם"), להשכרתו, לתקופה קצובה של 24 חודשים (עד ליום 31.12.02) ובערבות הנתבעים 2-4 (הנתבע 3 - בעל מניות ומנהל של השוכרת - בשולי ההסכם והנתבעים 2 ו-4, במסמך נפרד, הנתבע 4 - בעל מניות ומנהל בנתבעת 2).

על פי הנטען, הפרה השוכרת את ההסכם ולא שילמה דמי שכירות, בסכומים ולתקופה שפורטה, נוסף על הפרות אחרות שנטענו ולפיכך, הוגשה כנגדה התובענה בגין הפרת ההסכם, לפיצוי בגין דמי השכירות ופיצויים מוסכמים וכן לסילוק ידם של הנתבעים מהמושכר וחיובם בסך כולל של 852,822 ₪.
משלא הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעים 1 ו-3, ניתן כנגדם, ביום 7.7.04,

פסק דין
בהעדרם ועל מלוא סכום התביעה.

הנתבעים 2, 4 ו-5, טענו בהגנתם, כי ההסכם עם השוכרת בוטל ותחתיו כרתו הצדדים הסכם חדש, בעל פה (להלן: "ההסכם המאוחר") ועל פיו שכרה הנתבעת 2 את המושכר ולפיכך, שי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 4 ו- 5 בשל העדר יריבות. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעת 2 שילמה את דמי השכירות שנקבעו בגדרו של ההסכם, בסך של 6,000 דולר לחודש ועד לחודש נובמבר 2003, שממועד זה נטען לקיזוז דמי השכירות כנגד הנזקים שגרמה התובעת, להפעלתו התקינה של אולם האירועים ובסך כולל של 272,755 ₪, שהוערכו, כשווי ערך לכ- 9 חודשי שכירות. עוד נטען, כי על פי ההסכם המאוחר, ניתנה לנתבעת 2 האפשרות להחזיק במושכר ל- 9 שנים ועל יסוד התחייבות התובעת, כאמור, עליה הסתמכה הנתבעת 2, השקיעה במושכר סכומים ניכרים.
במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, לפיה תושב החזקה במושכר לתובעת, עד ליום 31.3.05 ובאשר לטענותיהם ההדדיות, הכספיות, של הצדדים, יכריע בית המשפט בתובענה בפשרה דיונית, על פי הקבוע בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, על דרך הערכת הסיכונים והסיכויים של הצדדים (להלן: "פסיקה מסתברת") ועל יסוד הדין המהותי החל בנסיבות העניין, כאשר בשאלות משפטיות "נקיות", יהא רשאי בית המשפט לקבל או לדחות את הטענה במלואה, בצירוף הנמקה קצרה, כמתחייב מטיבו של ההליך. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יתן את פסק דינו, בהתחשב בכל המסמכים שמצויים בתיק בית המשפט ולאחר שיהיו רשאים להציג ראיות רלוונטיות נוספות וסיכום קצר של טענותיהם.
על פי ההסדר הדיוני, הושבה החזקה במושכר לתובעת והצדדים הגישו ראיות וטענות משלימות ובהמשך סיכמו את טענותיהם והתיק הובא בפני
למתן

פסק דין
, בפשרה.

על עקרונות הפסיקה המסתברת כתבתי בהרחבה במקום אחר (ראה ת.א. (ירושלים) 5437/01 ניסים חנניה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש, (פורסם באתר נבו, בתאריך 30.1.05)) ואין צורך לשוב ולפרטם.

בענייננו, משהתובענה איננה מעוררת שאלות משפטיות "נקיות", שכן המסגרת העובדתית, הרלבנטית לסוגיות המשפטיות, איננה מוסכמת, אינני נדרש להכריע בטענות הצדדים ומטבע הדברים, אף לא לנמקן, אלא להעריכן, על יסוד הראיות שהובאו בפני
ובדרך של פסיקה מסתברת, להלן.
הפסק

לפיכך ובהמשך להחלטתי מיום 10.11.04 ועל יסוד הסכמת הצדדים למתן

פסק דין
בפשרה ולאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, התרשמתי מתצהירי הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטים, המשפטיים, בין היתר לעניין התנהגות הצדדים והמו"מ שהתנהל ביניהם, עובר להשכרת המושכר, הנטענת, לנתבעת 2 (ע"א 8144/00 עלריג נכסים (2987) בע"מ נ. ברנדר, פ"ד נז (1) 158) והעובדתיים, בין היתר, לעניין דמי השכירות, גובה הנזק וההשקעות הנטענות ומבלי שיש באלה כדי למצות את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הנני מחייב את הנתבעים 2 ו-4 לשלם לתובעת, יחד ולחוד, סך כולל של 300,000 ₪, שסכום זה כולל מע"מ כחוק.

בעניינו של הנתבע 5, משלא הובאו ראיות של ממש לביסוס אחריותו האישית או הנגזרת (ראה והשווה: ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח (2) 36), הנני מחייבו לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪ בלבד.
ודוק - אחריות האישית של הנתבע 4, שלא כמו הנתבע 5, מבוססת, לכאורה, בראיות ועולה ממכלול הנסיבות, בין היתר, לנוכח ערבותו האישית להסכם וכמי שניהל מטעמה של הנתבעת 2, את המו"מ עם התובעת, עובר להסכם המאוחר, הנטען (ראה והשווה: ע"א 10385/02 מכנס נ. ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח (2) 53) וככזה, אחראי כלפי התובעת, יחד ולחוד עם הנתבעת 2, שבעניינה אין חולק, כי החזיקה וניהלה את המושכר, במועדים הרלוונטיים לתובענה.
בנסיבות העניין ומשפסק הדין ניתן בפשרה, ולנוכח תוצאת פסק הדין ישאו הנתבעים 2 ו- 4, יחד ולחוד, באגרת המשפט ושכ"ט עו"ד התובעת, בסך של 10,000 ₪ ומע"מ כחוק.
ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ה (4 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
משה בר-עם , שופט








א בית משפט שלום 10664/02 עומר אלבז השקעות בע"מ נ' א.ד.מ. אמסלם דוד שירותי קייטרינג בע"מ, הקייטרינג של רונן בע"מ, אמסלם דוד, אמסלם אלי, אמסלם יורם (פורסם ב-ֽ 04/08/2005)