פסקי דין על מיכל גור | פסקי דין על יונתן חי | פסקי דין על גד קורן | פסקי דין על יהודית קורן |

19474-10/15 א     18/03/2018




א 19474-10/15 מיכל גור, יונתן חי נ' גד קורן, יהודית קורן








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 19474-10-15 גור ואח'

נ' קורן ואח'


תיק חיצוני:


לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון



התובעים

.1

מיכל גור

ת.ז. 058890096

.2

יונתן חי

ת.ז. 059651349
ע"י ב"כ עוה"ד
ר. פינגרר ואח'

נגד

הנתבעים
.1

גד קורן

ת.ז. 003531746

.2

יהודית קורן
ת.ז. 013103478
ע"י ב"כ עוה"ד ע. אפרתי ואח'





פסק דין

לפני תביעה כספית.

1.
לטענת התובעים הם הבעלים של מגרש הנמצא ברח' קוסטה ריקה 8 בשכונת דניה בחיפה והידוע כחלקה 102 בגוש 12286 ("המגרש"). הנתבעים הם הבעלים של חלקה ועליה בית, הסמוך למגרש התובעים, הנמצאת ברח' קוסטה ריקה 10 בשכונת דניה בחיפה והידועה כחלקה 168 בגוש 12286 ("החלקה"). לטענת התובעים, במהלך דיון משפטי שנוהל ברשויות התכנון בעירית חיפה , הגישו הנתבעים, יחד עם אחרים, מפת מדידה ערוכה על ידי המודד מר ברמן. התובעים טוענים כי
התברר להם, עפ"י אותה מפת מדידה, כי קיימת פלישה של הנתבעים למגרש התובעים בהיקף של כ- 50 ס"מ, לאורך 22 מטר דהיינו בשטח כולל של כ 11 מ'. התובעים פנו אל הנתבעים בכתב, הודיעו להם על ממצאים אלו וביקשו מהם לפנות את השטח אליו פלשו. התובעים טוענים כי דרישתם לפינוי לא נענתה והנתבעים העלו הצעות חלופיות שלא התקבלו על ידי התובעים.
2.
לטענת התובעים, עקב פלישת הנתבעים למגרש לא עלה בידם להתחיל את בניית בתיהם במגרש. התובעים צרפו את חוות דעתו של המהנדס מר כהן, המציינת את הקשיים הנובעים מפלישת הנתבעים לתחומי המגרש.
3.
התובעים טוענים כי פלישת הנתבעים למגרש מזכה אותם בדמי שימוש ראויים לתקופה שמאז רכשו התובעים את הזכויות במגרש ועד להגשת התביעה, סך של 50,000 ₪.
עוד לטענתם יש לפצות אותם בסך מוערך של 150,000 בגין התשלום ששילמו ביתר למוכרי הזכויות במגרש, אשר הציגו לפניהם את התשריט הרשום כאילו נכלל שטח הפלישה בתוך המגרש. עוד סבורים התובעים כי על הנתבעים לפצותם בסך של 110,000 ₪ בגין דמי שכירות או דמי שכירות ראויים לתקופה שבה יתאחר מועד השלמת בניית בתיהם על המגרש.
4.
התובעים טוענים כי על הנתבעים לסלק ידם מכל שטח אליו פלשו ונמצא בגבולות המגרש ולחלופין לפצות אותם בסך מוערך של כ 250,000 ₪ בגין דמי שכירות ראויים לעתיד. לטענתם, הפלישה למגרש גרמה ותגרום להם נזקים בסך מוערך של כ 200,000 ₪ במהלך בניית דירותיהם על המגרש וזאת בשל הצורך להמתין עד להכרעת בית המשפט לעניין הגבול בין המגרשים.
לטענתם יש לפצות אותם אף בסך של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה להם. התובעים העמידו תביעתם על סך של 785,000 ₪, כאשר הם טוענים כי על הנתבעים לפנות את המגרש באופן שגבולותיו יהיו בהתאם לדו"ח המדידה של השמאי ברמן ולפצות אותם בסך כולל של 535,000 ₪. לחלופין, ככל שלא תתקבל תביעתם לסילוק ידם של הנתבעים מהשטח אליו פלשו, טוענים התובעים כי על הנתבעים לפצותם בסך נוסף של 250,000 ₪.
יודגש כבר כעת כי לאחר מכן, בתצהיר העדות הראשית מטעמם של התובעים כמו גם בסיכומיהם ננקבו סכומים פחותים ושונים בעבור הרכיבים השונים.
5.
הנתבעים טענו כי בבסיסו של הליך זה מספר מפות וחוות דעת: מפה טופוגרפית מיום 20/2/14, בהתאם למדידה מיום 10/2/14
אשר הוכנה על ידי מר ברמן מהנדס גיאודט ומודד מוסמך עבור ה"ה דרור אבני בגוש 12286 חלקה 102 רח' קוסטה ריקה 8 חיפה ("המפה הטופוגרפית או "מפת אבני"). מפה זו היא חלק מחוות דעת אשר הוכנה ביום 12/11/14 ע"י מר ברמן עבור אבני ("חוות דעת ברמן"). לטענת הנתבעים, מפת ברמן הוכנה עבור ה"ה אבני שאינו צד להליך זה והוגשה על ידו במהלך דיון משפטי שנוהל ברשויות התכנון בעירית חיפה. לטענתם, נחשפו למפה זו לאחר הגשתה בהליך התכנוני וסברו
כי מדובר במפה טופוגרפית בלבד שאין בה קביעות לגבי קווי הגבול בין מגרשי הצדדים. עוד הובאה בהליך זה מפה מצבית ("מפה מצבית" או "מפת חורי") תכנית קומת קרקע ופיתוח בהתאם למפה המצבית, המהווה חלק מהבקשה להיתר בניה, היא "התוכנית (גרמושקה)". לטענת הנתבעים, המפה המצבית כמו גם תכנית קומת קרקע ופיתוח המבוססת על המפה המצבית, לא חתומה על ידי עורכה חורי אליאס ותוקפה של המפה המצבית כפי שמצוין בה, לשנה אחת בלבד מהתאריך הנקוב על גבי המפה - 6/5/12. הנתבעים טוענים כי על פניו נראה שבוצעו בהעתק מפה מצבית זו שינויים שלא על ידי עורכה ונראים בה בבירור מבנים, בעוד שעורך המפה המצבית מציין בה כי "תכנית זו היא העתק נכון של הרשום מהמדידה שבוצעה ביום 2.5.12" וכי העתק זה "מתאר בדיוק את מצבם וגבולותיהם של המקרקעין המתוארים בה במועד המצוין לעיל". מסמך נוסף אשר הוצג בהליך זה הוא תרשים בשחור לבן המופיע בס' 1 לחוות דעת המומחה דורון כהן ("התרשים" או "המפה שצורפה לחוות דעת כהן"). לטענת הנתבעים,
התרשים אינו זהה למפה המצבית וזאת מאחר התרשים אינו חתום על ידי עורכו הגם שלא ידוע על ידי מי נערך, בעוד שעל גבי המפה המצבית מצוין עורכה. כן לטענתם חסרים בתרשים פרטים נוספים המופיעים דרך קבע על גבי תרשימים מסוג זה כגון "מקרא" ו"הצהרה".
6.
שלושה מסמכים נוספים, הם חוות דעת מומחה דורון כהן ("חוות דעת כהן") אשר צורפה לכתב התביעה והתבססה על תרשים שאינו זהה למפה המצבית,
תכנית סימון גבולות ("תכנית סימון גבולות" או "מפת אפלבאום") מיום 26/10/15 שנערכה על ידי מהנדס וגיאודט מוסמך אפלבאום דוד עבור הנתבעים בגוש 12286 חלקה 168 ובה סימון גבולות חלקת הנתבעים עם חלקה 163 וחלקה 102, סימון גבולות חלקה 102 עם חלקה 65 וסימון גבולות חלקה 163 עם חלקה 164 וחוות דעת מומחה נעם אמיר מטעם הנתבעים ("חוות דעת אמיר").
7.
הנתבעים טוענים כי ממפת אפלבאום וממפת חורי ניתן לראות כי הפלישה בגבול החניה שבין הצדדים הנה מזערית, בין 15 ס"מ ל 20 ס"מ בהתאמה לכל היותר, כאשר לאורך יתר קיר ההפרדה שבין החלקות, קו הגבול נמצא בקירוב באמצע קיר זה. לטענתם ממצאים אלו הם בניגוד גמור לנטען על ידי התובעים כי קיימת פלישה של 50 ס"מ לאורך 22 מטר, הגם שמגרשם המנוצל של הנתבעים אינו נמשך לכל אורכו אלא קצר בכמטר וחצי בקצהו התחתון.
8.
לטענת הנתבעים, התובעים מנסים להיבנות ממפת ברמן אשר הוכנה כמפה טופוגרפית בשנת 2014 כאשר בנושא סימון גבולות, עומדת מפה זו בניגוד למפת חורי משנת 2012 ובניגוד למפת אפלבאום משנת 2015. לטענתם, הוגשה תביעה זו כנגדם מאחר והם היו חלק מאותם המתנגדים למתן היתר בניה לתובעים כפי שנתבקש על ידם. לטענתם, לא ברור מדוע לא הוגשה התביעה גם כנגד משפחת אבני
על אף שבהתאם לחוות דעת כהן, פלישת ה"ה אבני היא בעומק 50 ס"מ לאורך 22 מטר.
9.
הנתבעים טוענים כי התובעים לא הפרידו את הנזקים הנגרמים מפלישת הנתבעים, ככל שקיימת, מהנזקים הנגרמים כתוצאה מפלישת ה"ה אבני לשטחם. הנתבעים דוחים את טענת התובעים לפיה הם מנעו מהתובעים במשך למעלה משנתיים מלהתחיל בניית ביתם וכן דוחים את הטענה לפיה הם התנהלו כלפי התובעים בחוסר תום לב. לטענתם, דווקא התובעים התנהלו בחוסר תום לב מאחר ולא צרפו לכתב תביעתם את חוות דעת ברמן אשר בבסיס המפה הטופוגרפית ואף לא את התרשים הנילווה ובכך עיכבו את הגשת כתב ההגנה.
10.
הנתבעים טוענים כי לא פלשו לחלקת התובעים וכי עבודות הבניה החלו זה מכבר, בניגוד לטענות התובעים. לטענתם, התובעים הסתמכו על מפת ברמן שהוכנה כמפה טופוגרפית בעוד שבהתאם למפת חורי, הפלישה היא בין 3 ס"מ ל 15 ס"מ ובהתאם למפת אפלבאום הפלישה היא 25 ס"מ בקצה העליון ו- 18 ס"מ בקצה התחתון, כאשר במהלך הגבול מצטמצמת הפלישה ל 13 ס"מ עד כדי העדר פלישה בכלל. משכך טוענים הנתבעים כי חוות דעת התובעים שגויה ואין להסתמך עליה. לטענת הנתבעים, המפה הטופוגרפית הוכנה לבקשת אבני, תכליתה מפת גבהים ולא מפת גבולות וזו הוכנה בקשר לשחזור הקרקע הטבעית בשטח חלקה 102 גוש
12286 ברח' קוסטה ריקה 8 בחיפה. לטענתם, מפת ברמן אינה מראה פלישה מצדו של ה"ה אבני למגרש התובעים בעוד שעפ"י מפת חורי נראית הפלישה מצדו של אבני למגרש התובעים ברוחב 50 ס"מ ולאורך 22 מטר. כן לטענתם, דבר פלישת ה"ה אבני למגרש התובעים מצוין בחוות דעת כהן מטעם התובעים ותואמת גם את מפת אפלבאום מטעם הנתבעים.
11.
הנתבעים טוענים כי קיימת התאמה מלאה בין מפת חורי למפת אפלבאום, ומפת ברמן היא הסטה של מפת אפלבאום לכיוון מגרש הנתבעים באופן המציג את מגרש הנתבעים כפולש למגרש התובעים, בעוד שמגרש התובעים פולש למגרש ה"ה אבני. לטענתם, המצב הנכון הוא מפת אפלבאום או מפת חורי, כאשר מגרש אבני פולש למגרש התובעים.
הנתבעים טוענים כי בעוד שבחוות דעת כהן מטעם התובעים, מצוינת פלישת ה"ה אבני בעומק 50 ס"מ ומצוינת פלישת נתבעים בעומק 40 ס"מ , שניהם לאורך 22 מטר, בכתב התביעה
עצמו לא מצוינת פלישת ה"ה אבני ואילו פלישת נתבעים מצוינת כ- 50 ס"מ, בהתבסס על מפת ברמן ולא
על מפת חורי. הנתבעים דוחים את דרישת התובעים לפיצוי בגין דמי שימוש ראויים, דמי שכירות ראויים לעבר או לעתיד וכן מכחישים את הטענה לנזקים במהלך בניית דירותיהם של התובעים. לפיכך, טוענים הנתבעים כי דין התביעה כנגדם להידחות.

דיון:
12.
כבר בפתח הדיון ולהשלמת התמונה יודגש כי ביום 14/1/16 הודיעו הנתבעים לבית המשפט כי ביום 8/1/16 התמוטט חלקו התחתון של הקיר המפריד בין מגרשי הצדדים והודעה על כך נמסרה ליחידה למבנים מסוכנים בעיריית חיפה.
13.
התובעים טוענים כי הנתבעים פלשו לשטחם בהתאם למפות שונות אשר הציגו וכתוצאה מכך, נגרם להם עיכוב בבניית דירותיהם שלהם ועל כך יש לפצותם. עוד טוענים התובעים כי על הנתבעים לשלם להם דמי שימוש ראויים בגין השטח בו עשו הנתבעים שימוש וככל שלא יפונו הנתבעים משטח זה, יש לקבוע מהם דמי השימוש הראויים אשר על הנתבעים לשלם לתובעים בגין השימוש העתידי.

האם אכן פלשו הנתבעים לשטח התובעים ומהו אותה היקף הפלישה:
14.
התובעים מסתמכים על מפת המדידה שנערכה בידי המודד מר ברמן (נספח ה' לכתב התביעה)
ואשר לטענתם הוגשה על ידי הנתבעים ואחרים אל רשויות התכנון בעירית חיפה,
במהלך דיון משפטי בין הצדדים. לטענתם, ממפת מדידה זו עולה כי קיימת פלישה של הנתבעים למגרש התובעים של כ- 50 ס"מ לאורך 22 מטר. דהיינו, בשטח כולל של כ 11 מטר. הנתבעים מאידך, מסתמכים על
תוכנית סימון גבולות ("מפת אפלבאום", נספחים ו-ז לכתב ההגנה) מיום 26/10/15, ממנה עולה כי הפלישה היא בגבול החניה שבין הצדדים הנה בין 15 ס"מ ל 20 ס"מ, לכל היותר.
15.
בשל הפערים בין טענות הצדדים לעניין זה, מונה כמומחה מטעם בית המשפט, מר יוסף מוחמד מהנדס מוסמך ועו"ד.
בחוות דעתו מיום 3/11/16 (במ/1), לאחר שביקר בשטח ביום 13/10/16, קבע המומחה כי הקיר שבעורף החלקות, כבר נהרס, קיימת פלישה בחניה הקיימת ובקיר החנייה בשטח כללי של 2 מ"ר, כאשר הפלישה היא בחזית 24 ס"מ ובסוף החניה 8 ס"מ. מאחר והקיר בעורף החלקות כבר לא קיים, הציע המומחה לשפות את התובעים בשטח השווה בערכו לשטח הפלישה (2 מ"ר) ולקבוע גבול מתוקן, מוסכם על שני הצדדים, ששטחו יהיה כפול משטח הפלישה (כלומר, 4 מ"ר יועברו לתובעים) זאת מאחר שבעורף החלקות, ערך השטח הוא פחות.
16.
מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי (בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673; בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378; ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05 שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579). עם זאת, ההכרעה נותרת תמיד בידי בית המשפט, והוא המחליט בסופו של דבר, על סמך טיעוני הצדדים ומכלול הראיות, האם לאמץ את חוות הדעת במלואה או בחלקה.
17.
בענייננו חוות דעת המומחה הייתה מפורטת ומנומקת ולפיכך מצאתי לנכון לאמץ את מסקנותיו. במסגרת ישיבת ההוכחות מיום 25/4/17 נחקר לפני המומחה על חוות דעתו ומסקנותיו לא השתנו. המומחה העיד כי בעת שביקר בשטח, חלקו של הקיר (בעורף) כבר התפרק ועל כן לא היה ביכולתו לדעת האם בחלק הקיר שהתמוטט הייתה פלישה או לא. וכך העיד המומחה "אני לא יכול לבחור אם הייתה פלישה, דבר שלא ראיתי, הקיר כבר לא קיים... בעת המדידה הקיר כבר לא היה קיים. אם הייתה פלישה או לא אין ביכולתי לדעת או לצפות את פני העבר..." (עמ' 6 שורות 13-15 לפרוטוקול). "אם הקיר הזה בעבר היה פולש, דינו להסתלק ואני כתבתי את זה. הואיל והוא כבר נעלם ולא קיים אין שום בעיה גם להעריך את הפלישה בשטח הזה כהערכה לא מטר מול מטר לא אותו שטח שבחזית ועל כן אפשר לפצות את שווי השטח הזה." (עמ' 7 שורות 7-9 לפרוטוקול). המומחה העיד כי לצורך הכנת חוות הדעת היו לפניו חוות דעת חורי,
אפלבאום וברמן. המומחה העיד כי לטעמו הן חוות דעת חורי והן חוות דעת אפלבאום נכונות בעוד שחוות דעת ברמן, עליה נסמכים כאמור התובעים בתביעתם, אינה מהווה מפת גבולות והיא אינה תכנית לצרכי רישום, כמו גם אינה מציגה את המצב הקיים. "המפה של ברמן לא מפה לצורכי קביעת גבולות. המפה של ברמן היא מפה טופוגרפית במקום, מתארת גבהים, אבל אין לגביה שום הערה שהגבול שמופיע בה הוא גבול נכון... המפה הזאת לא מיועדת לגבולות, היא מיועדת לטופוגרפיה, גבהים ותו לא." (עמ' 6 שורות 29-32 לפרוטוקול). כן העיד המומחה כי לפי מפת חורי, כלל לא מסומן שהקיר פלש למגרש התובעים, אך במפת ברמן, כן ניתן לראות את הפלישה "לא מסומן שהקיר שהיה קיים היה פולש. בדיוק נופל על הגבול. אני לא רואה פלישה פה. ש. אבל ברמן אתה כן רואה? ת. כן" (עמ' 6 שורות 23-26 לפרוטוקול).
18.
המומחה הסביר כי במפת חורי שצורפה להיתר התובעים, ניתן לראות שני קווי גבול מאחר שהייתה תזוזה בהלבשה של המפה על ידי המהנדס שערך את הבקשה להיתר "אני רואה שני קווים, אבל בעת שמקבל המהנדס שעורך את הבקשה להיתר מקבל קובץ מהמודד, הוא בעצמו מלביש אותו על השטח, יכול היות שבעת ההלבשה הייתה תזוזה אצל המהנדס וזה מה שקרה. אני רואה שיש שני קווים יכול להיות שזה קו אחד של הקיר, אבל ההלבשה לא הייתה נכונה. הגבול שרואים הוא כולו בלוק אחד. אנחנו הלבשנו עליה את התשריט של המודד יכול להיות שהייתה תזוזה של מילימטר אחד" (עמ' 7 שורות 11-15 לפרוטוקול). גם באשר למפת המדידה שביצע מר חורי בחודש 7/15 העיד המומחה כי לא ניתן להבחין בפלישה : "ת.. אם תסתכל על קו הגבול שסומן ורואים שאין שום פלישה על הקיר. הקו הזה אמור ליפול באמצע הקיר. הקיר הזה אמור ליפול באמצע קו גבול. על צד של הנתבעים והוא צריך ליפול יותר לכיוון של התובעים נהפוך הוא הגבול הזה פועל לרעתם של התובעים. הקיר ייפול באמצע של הגבול." (עמ' 7 שורות 25-28 לפרוטוקול). "יש שתי מפות של אותו מודד שרואים שאין כל פלישה." (עמ' 7 שורות 32-33 לפרוטוקול). הנה כי כן, הגיע המומחה למסקנה כי אכן קיימת פלישה של הנתבעים, פלישה מינורית אשר נובעת כתוצאה מתזוזה בהלבשת תשריט המודד בשטח על המפה שהוכנה לצורך קבלת היתר הבניה במגרש ואין מקום להסתמך על המפה עליה הסתמכו התובעים, בטענתם אודות פלישה של 11 מ"ר, שכן המדובר במפה טופוגרפית ולא מפת גבולות של חלקות הצדדים.
19.
חקירת מומחי הצדדים לא סתרה מסקנתו זו של מומחה בית המשפט באשר לגודלה של הפלישה. כך למשל, מומחה התובעים אשר טען לפלישה של 11 מ"ר הודה מפורשות כי קביעתו זו אינה נסמכת על הידע המקצועי שלו, הוא אינו מודד והסתמך על מפת ברמן (ראה עמ' 20 שורות 39-40) אותה מפה שכאמור אינה מפת גבולות.
20.
מסקנות המומחה מטעם בית המשפט לא נסתרו, איפוא, לא בחקירתו לפני בית המשפט בידי הצדדים ואף לא באמצעות חקירת מומחי הצדדים
עצמם על חוות הדעת שהוגשו מטעמם ולפיכך, אני מקבלת את מסקנות חוות דעת מומחה בית המשפט במלואן וקובעת כי היקף הפלישה היא בשטח כללי של 2 מ"ר, בחזית סטיית הקיר המפריד בין החלקות ב 24 ס"מ ו 8 ס"מ בסוף החניה.


מהי משמעותה של הסגת הגבול ומהם הסעדים הקנויים לתובעים בגינה?
21.
סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי " הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". סעיף זה נועד להגן על זכות ההחזקה שהינה רכיב מהותי-מרכזי של זכות הקניין.
סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 מקנה לבעל המקרקעין זכות תביעה לסילוק ידו של הפולש. סעיף 21 לחוק המקרקעין קובע באשר למחוברים לאותם מקרקעין, כי לבעל המקרקעין הברירה האם "לקיים את המחוברים בידו או לדרוש ממי שהקים אותם ... שיסלקם ויחזיר את המקרקעין לקדמותם". ראה אף בע"א 8661/10
נעמה נ' טורקיה (ניתן ביום 19/02/2012).
22.
התובעים טוענים לזכות מוחלטת להשבת המצב לקדמותו והשבת החזקה במקרקעין לידיהם. בפסק הדין בעניין נעמה אשר צוטט לעיל נקבע כי הגם שההגנה על הקניין היא בעלת מעמד מיוחד וגבוה, הרי שבעלי המקרקעין אינו נהנה מזכות בלתי מסויגת וייתכנו מקרים בהם יוגבלו הסעדים להם זכאי בעל זכות קניינית
גם אם זו נפגעה בידי הזולת. בעל-דין המבקש לעמוד על זכויותיו מחויב לעשות כן באופן הוגן ותוך התחשבות בציפיותיו המוצדקות ובהסתמכותו הסבירה של הצד האחר זאת בהתאם להוראותיו של ס. 14 לחוק המקרקעין. בפסיקה נקבעו מבחנים בעת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי במתן צו עשה לסילוק הסגת גבול במקרקעי הזולת, כגון עוצמת הזכות הקניינית, עוצמת הפגיעה בזכות, עוצמת תוצאות הסרת הפגיעה והתנהגות בעלי הדין. ראה ברע"א 6339/97 רוקר נ. סלומון, פ"ד נה(1) 199. נקבע עוד כי אין בשלילת סעד של הריסה וסילוק יד משטח פלישה כדי להקנות לפולש זכות קניינית כלשהי באותו שטח ומן הראוי לחייב את הפולש בתשלום דמי שימוש ראויים, כאשר המקור הנורמטיבי לחיוב זה מצוי בעקרון תום הלב ובשיקול הדעת המוענק לבית המשפט מכוחו.
23.
בתביעה בגין נזקי התובע, קיימים מבחנים שונים להפעלת שיקול דעת שיפוטי המוקנה לבית משפט על-פי סעיף 74 לפקודת הנזיקין "מקום שאין לתת ציווי", במקרים בהם ראוי להימנע, בין היתר, ממתן צו לסילוק יד, כגון פגיעה קטנה בתובע, פגיעה שניתנת להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף וכן מתן ציווי יהווה התעמרות בנתבע. ראה בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785. יישומם של מבחנים אלו למשל בפס"ד נעמה, אשר צוטט לעיל, הוליד אבחנה בין שטחי
הפלישה, בהיקף כולל של 5.23 מ"ר עקב עבודות בניה שביצעה המשיבה שם. כך למשל נקבע באשר לפלישה של 2.93 מ"ר בחצר הקדמית של נכס המערער, כי יש להורות על סילוק יד והשבת שטח זה למערער מאחר ואין הדבר כרוך בהריסה של חלק כלשהו מבית מגוריה של המשיבה. באשר לשטח של 2.3 מ"ר עליו בנוי מטבחה של המשיבה נקבע כי יש מקום להפעיל את החריג ולא להורות על הריסתו, וזאת מכיוון ששטחו קטן, הפלישה בוצעה זמן רב עובר לכניסת במשיבה להתגורר במקום, המשיבה קיבלה את הנכס מידי חברה ממשלתית עירונית כולל את קטע המטבח הפולש וכן עשיית שימוש בלתי-מופרע על ידי המשיבה בנכס במשך זמן רב.
24.
יישום ההלכות לעיל על המקרה אשר לפני, מוביל למסקנה כי אין מקום להורות על סעד של פינוי ואנמק.
המדובר בשטח פלישה בהיקף כולל של 2 מ"ר המהווה חלק מזערי משטח חלקת התובעים (950 מ"ר). נקבע בפסיקה כי כאשר הפלישה היא בהיקף דומה יש לדחות את הדרישה לפינוי והריסה של הפלישה. ראה בע"א (מרכז) 43343-05-16 תחנת דלק שיאונה בעמ נ' תחנת אורלי לדלק וסיכה בעמ (15/05/2017) שם דובר על גדר שנבנתה בחריגה של 12מ"ר. הערעור נדחה ונקבע כי חריגה של 12 מ"ר(שטח המהווה פחות מחצי אחוז משטחם של המערערים) היא בבחינת זוטי דברים שבגינם לא יקבל בעל זכות במקרקעין סעד של פינוי. אף בת.א (מחוזי חיפה) 675/04 עטווה נ. קאדרי
(11/9/06) שם נדונה פלישה של שני בתי המגורים של הנתבעים, אשר פלשו אל מקרקעי התובעים, התביעה נדחתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הריסת אותם חלקי המבנים הפולשים לתחום מקרקעי התובעים, לא תשנה את מצבם של התובעים לטובה ולא תשפר את אפשרויות הניצול של המקרקעין. עוד נקבע כי הפלישה לא נעשתה בזדון והנתבעים כלל לא התכוונו לפגוע בזכויות הקניין של התובעים. בת.א (מחוזי חיפה) 727/03 זנגו נ. גבע
(5/3/06) נסבה המחלוקת סביב שאלת המיקום הנכון של גדר ההפרדה בין המגרשים. דובר על חריגה של 7 מ"ר המהווים 1.75% משטח המגרש. בית המשפט דחה את תביעת התובעים למתן צו הריסה לגדר, תוך שלקח בחשבון את העובדה
כי הפגיעה בנתבע ככל ויינתן צו הריסה עולה על הפגיעה המזערית בתובע, אם לא ייעשה כן והגיע למסקנה שמתן פיצוי לתובע מהווה תרופה מספיקה וראויה.
בת.א (שלום ירושלים) 3692/06 בן ארצי נ. בן אליעזר (6/8/08) התבקשו פנוי צו הריסה וסילוק יד של חומה המפרידה בין חלקות הצדדים בטענה שהיא נבנתה תוך הסגת גבול ופלישה לשטח התובע. בית המשפט דחה את התביעה בקבעו בין היתר כי המדובר בחריגה בהיקף של 18 מ"ר המהווים כ 7% משטח המגרש, כי לנתבע לא הייתה כוונה לפלוש לשטח התובע וכי עוצמתה של הפגיעה בזכות התובע אינה קשה לעומת הפגיעה שתיגרם לנתבע ככל ויידרש להרוס את הבניה.
בת.א (חיפה) 2134/06 ז'נו נ. נמימי (19/11/2014) דובר על גרם מדרגות אשר פלש לשטחו התובע.
בית המשפט דחה את התביעה בקבעו כי שטח הפלישה הוא קטן באופן יחסי (3.8 מ"ר מסך 5.5 מ"ר המהווים את שטח גרם המדרגות כולו), כי דרישת התובע להקטנת רוחב גרם המדרגות
לא תתרום לשימור פרטיותו, כי הנתבע פעל בתום לב ועל פי דין משבנה את
גרם המדרגות בהתאם להיתר בניה שקיבל מהוועדה ובהסכמת עמידר וכי התובע רכש את הזכויות בחלקה זמן רב לאחר שהוקם גרם המדרגות ובטרם הרכישה הוא ידע על קיום הפלישה.
25.
כאמור, היקף הפלישה בענייננו מצומצם ומגיע ל 2 מ"ר בלבד. עוצמת הזכות הקניינית אינה רבה אם כך וכך אף באשר לעוצמת הפגיעה בה. מעבר להיקף הפלישה המצומצם אין המדובר בפלישה בזדון.
הנתבע 1 העיד ועדותו לא נסתרה, כי כאשר רכשו את המקרקעין, הוגשה על ידם בקשה לבניית חניה מקורה, כאשר הקיר הצפוני שלה הוא על אותו קו גבול בין מגרשי הצדדים. תוכנית זו אושרה בשנת 1993 מבלי שצוין כי קיימת חריגה כלשהי (ס' 7 לתצהיר הנתבע 1- נ/3).
כן, אישר הנתבע 1 בעדותו כי קיר ההפרדה בין החלקות, נבנה ללא היתר והסביר כי לא פנה בבקשה למתן היתר מאחר ובאותה העת חלקת התובעים הייתה נטושה מזה 30 שנה (עמ' 40 שורות 24-28 לפרוטוקול מיום 28/11/17). לא ניתן להתרשם כי היה זדון במעשי הנתבעים וכי הייתה זו פלישה במטרה לבנות דווקא במקרקעי התובעים. הרושם המתקבל מעדות הנתבע 1 וחקירת מומחה בית המשפט אשר הסביר כי מדובר בתזוזת קו מינורית של המודד בתכניות, הוא דווקא הפוך.
26.
לנוכח קביעת המומחה מטעם בית המשפט, בשים לב להיקף הפלישה ולכך שממילא קיר ההפרדה קרס בחלקו, ניתן היה כאמור ליישב את המחלוקת בין הצדדים על נקלה בהתאם למתווה שהוצע על ידי המומחה מטעם בית המשפט ולחלופין בהתאם לכל הסכמה אחרת אליה היו מגיעים הצדדים ובכך לייתר את ההכרעה בתובענה באמצעות מתן

פסק דין
. בדיון אשר נערך בבית המשפט ביום 28/11/17, הצהיר הנתבע 1 כי אין לנתבעים התנגדות לפעול בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט, כך שהתובעים ישופו על ידו, בשטח השווה בערכו לשטח הפלישה (4 מ', כלומר כפול משטח הפלישה בפועל) בשטח החומה שקרס (עמ' 44 שורות 5-21 לפרוטוקול). הנתבע 1 העיד כי כבר במסגרת הפגישה הראשונה עם התובעים, תוך ניסיון להגיע להסכמות, הוא הסכים לפרק את קיר ההפרדה, אלא שהתובעים דחו את ההסכמה. הנתבע 1 העיד כי התריע לפני התובעים כי קיר ההפרדה נבנה ללא ביסוס מתאים וכי הוא עלול להתמוטט כאשר יבוצעו עבודות חפירה בסמוך אליו (עמ' 40 שורות 32-34 לפרוטוקול). הנתבע 1 העיד כי היה זה אף רצונו שהנתבעים יבנו את קיר ההפרדה בהקדם, מאחר והשטח שלו בקו הגבול בין החלקות החל להתמוטט "הגרנוליט שלי מתמוטטת, השטח שלי באזור המחובר מתחיל להתמוטט, המילוי ממוטט, גידרתי שטח של 30 מ"ר כדי שחס וחלילה הנכדים לא יכנסו לשם ויפלו." (עמ' 44 שורות 28-32 לפרוטוקול).לעניין ראה אף מכתבו של מר נעם אמיר מיום 10/5/17 (נספח ב' לנ/3) בו הוא מציין כי ישנה החמרה ביציבות משטח הגרנוליט עד כדי סכנה לעומדים עליו ולנמצאים בתחתיתו, ישנה דרדרת מתמשכת עם הזמן מפולות ונפילה של חומרי המילוי מתחת למשטח זה.
27.
בחינת התנהלות בעלי הדין מעלה כי דווקא התובעים התנגדו למתווה המוצע על ידי המומחה, כאשר במסגרת דיון ההוכחות הצהיר ב"כ התובעים כי הסכמתם של התובעים לכך מותנית בצרוף העלויות אשר נדרשו על ידם בכתב התביעה (עמ' 46 שורה 1 לפרוטוקול). "התשובה היא כרגע לא מאחר ואנחנו רואים את הכול כמקשה אחת." (עמ' 46 שורה 25 לפרוטוקול).
סירובם של התובעים לקבלת 4 מ"ר מחלקת הנתבעים, כנגד פלישה מזערית וללא זדון בת 2 מ"ר הנובעת מטעות מודד, מעלה ספק באשר למניע להגשת תביעתם ועמידתם על קבלת הסעדים הנקובים בה.
28.
הנתבע העיד כי להערכתו התביעה שלפני הוגשה משום שהנתבעים היו חלק מאותם מתנגדים למתן היתר בניה לתובעים כפי שנתבקש על ידם (ס' 8 לנ/3). טענה זו מתיישבת היטב עם האמור בכתבי טענות התובעים. בס' 1 לכתב התביעה נכתב:
"פתיח/חומרת התביעה- עניין לנו בתביעה המוגשת ע"י בעלי מגרש אשר מתמודדים עם התנגדויות קבוצת שכנים ובכללה, הנתבעים דכאן ואשר מנעו מהתובעים – מזה למעלה משנתיים- להתחיל בניית ביתם הפרטי. ראוי להפנות להחלטת ועדת הערר, אשר דחתה את הערר של הנתבעים (שנמנו על המתנגדים שם) ואף קיבלה את ערר התובעים ועליה ישענו התובעים במהלך הדיון- על מנת שניתן יהיה להיווכח, בהתנהלות הנתבעים, בחוסר תום לב קיצוני". בתצהירו של התובע 2 (ת/2) נרשם בס' 2.1 : "אבהיר כבר בפתיח, כי בעת הגשת התביעה היה מגרש שיתואר להלן ריק, וזאת עקב כך שלא עלה בידנו לבנות את הבתים שתוכננו והוגשו לאישור העיריה, עקב התנגדויות השכנים, ובכללם- הנתבעים, התנגדויות שנדחו מכל וכל....התמודדתי עם התנגדויות של קבוצת שכנים ובכללם הנתבעים, אשר מנעו ממני מזה למעלה משנתיים- להתחיל את בניית ביתי, אשר מצוי היום בשלבי בניה אחרונים- כמו גם ביתה של מיכל גור
- התובעת 1. בכתב התביעה העליתי טענה כי התנהלות הנתבעים נוגעה בחוסר תום לב קיצוני. לביסוס טענתי אני מפנה את תשומת הלב להחלטת ועד הערר, אשר דחתה את הערר של הנתבעים (שנמנו על המתנגדים שם) ואף קיבלה את בקשתי" (ס' 2.1-.25 לת/2). "לדעתי אנחנו מדברים על מעל שנתיים שאני נטחן בבית משפט, בוועדות ערר, בוועדות מקומיות, כולל ניסיונות שלי באופן אישי" (עמ' 29 שורות 21-23 לפרוטוקול מיום 28/11/17). התובעת 1 , כלל לא הגיעה להעיד ויש בכך על מנת להחליש טענות התובעים לעניין זה.
29.
נראה כי התביעה דכאן, אשר עניינה כזכור אותה פלישה בת 2 מ"ר, לאורך קיר המפריד בין חלקות הצדדים, נולדה כמענה להתנגדות הנתבעים לבקשת התובעים להיתר בניה. אין פסול בהחלטת הנתבעים, בצוותא עם שכנים נוספים, למצות את זכויותיהם עפ"י דין באמצעות התנגדות לגטימית, גם אם הדבר גרם לעיכוב בבניית בתי התובעים. כפי שצוין בתצהיר הנתבע 1 (נ/3) הועדה המקומית אישרה את בקשת התובעים בכפוף למספר תנאים. על החלטה זו הוגשו לוועדה הערר המחוזית עררים הן מטעם השכנים והן מטעם התובעים עצמם. ועדת הערר המחוזית אמנם דחתה את ערר השכנים וקיבלה חלקית את ערר התובעים באופן כזה שבוטל התנאי שנקבע על ידי הועדה המחוזית להנמכת הבניין במטר וכן בוטל התנאי הנוגע למרפסת הזיזית אולם עם זאת, יתר התנאים שנקבעו על יד הועדה המחוזית לא בוטלו. (ראה נספח א לנ/3). עתירה מנהלית שהגישו המתנגדים
כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית נדחתה באופן כזה שהחלטת ועדת הערר המחוזית נותרה על כנה (נספח ב' לנ/3). הנה כי כן, היה ממש בפני
ית הנתבעים בהליך של התנגדות לבקשת ההיתר ולא הייתה זו פניית סרק.
"הענשת" הנתבעים על מיצוי זכויותיהם, באמצעות הגשת התובענה דכאן ועמידה דווקנית על סילוק ידם, איננה מהווה שימוש בזכות בתום לב.
30.
אל נוכח האמור, הגעתי למסקנה כי אין מקום למתן סעד הפינוי. לקחתי בחשבון את ההיקף המזערי של הפלישה אשר הנו בבחינת זוטי דברים, את היקף הפגיעה המצומצם בתובעים אם בכלל כתוצאה מאותה פלישה,
את העובדה כי הפלישה לא נעשתה בזדון על ידי הנתבעים שכן קיר ההפרדה נבנה על ידם זמן רב עובר לרכישת התובעים את חלקתם, כאשר הם אף לא היה מודעים לחריגה. כן לקחתי בחשבון כי הנתבעים עצמם עשו שימוש בקיר המפריד בחלקו העליון של מגרש הנתבעים כבסיס לבניית קיר החניה שבצד מגרשם ובצד מגרש הנתבעים. זוהי ראיה כי התובעים עצמם על אף עתירתם לסעד של פינוי, אינם חפצים בו. מעל לכל, יש להתחשב במניע להגשת התביעה לפני ובהסכמת הנתבעים להתפשר עם התובעים על בסיס מסקנות חוות דעת מומחה בית המשפט ומאידך את סירובם של התובעים להגיע לפשרה, אלא בכפוף לתשלום הסכומים הנתבעים על ידם בכתב התביעה.


האם קנויים לתובעים סעדים נוספים והנזק אשר נגרם לתובעים לטענתם:
31.
התובעים טענו לנזק אשר נגרם להם כתוצאה מאותה פלישה של הנתבעים וצירפו בתמיכה לטענתם את חוות דעתו ההנדסית מיום 24/8/15 של מר דורון כהן מהנדס אזרחי (ת/1) אשר חיווה דעתו באשר לדרכי הפעולה האפשריות לביצוע עבודות בנית הבית (על שני חלקיו), כולל בנית בריכת השחייה בגבולות הקיימים של החלקה, אשר לטענת התובעים התבצעה לתוכם פלישה משני צדי המגרש. מצד אחד- לכיוון חלקתם של משפחת קורן בעומק של כ 20 ס"מ לאורך 22 מטר ומצד שני של המגרש לאורך חלקת משפחת אבני- בעומק של 50 ס"מ לאורך 22 מטר. מר כהן קבע כי מן הראוי ראשית, לפתור את סוגיית גבולות החלקה באופן כזה ששתי הפלישות הנטענות על ידי התובעים תבוטלנה ובכך תתאפשר בניה רגילה ותקנית של הבניין על שני חלקיו. כן קבע כי יש לשים דגש מיוחד למיקום החניות של אבני וקורן מאחר ולטענתו קביעת הגבול הנכון תצריך הריסת חלקים מחניות אלה. עוד קבע, כי במידה ולא תתאפשר הערכה מידית בעניין הגבולות ותיקונם ייגרם לתובעים נזק ממשי כתוצאה מהאילוצים שיגרמו במהלך הבניה בגבולות הקיימים של החלקה,
נזקים אשר לטענתו מתחייבים מהצרכים המיוחדים של הבניה בגבולות הקיימים: גישת ציוד מכני הנדסי תתאפשר אך ורק טרם תחילת הקמת הבתים; שינוי הטופוגרפיה הקיימת (חפירה ומילוי) ללא ביצוע קירות התמך תערער את קירות הפיתוח הקיימים של השכנים ואת גינותיהם ותהווה סכנת התמוטטות ממשית; עבודת פועלי הבניה בחפירה לא תמוכה, מנוגדת לתקנות הבטיחות בשל סכנת התמוטטות החפירה; אי ביצוע בקיר התחתון יגרור זיהום ונזק לחורש הטבעי הגובל במגרש. מר כהן קבע כי החניה בחלקת התובעים יכול ותידחה לשלב בניה מאוחר ותחייב עלויות מיוחדות כגון הריסה ופינוי של חלקי הפלישה והחפירה וכל אלה יבוצעו באופן ידני. מר כהן העריך עלות זאת בסך של 200,000 ₪ וכן קבע כי עבודות אלו עלולות לגרום לסיכון ממשי לפגיעה באלמנטים שנבנו בבניין קודם לכן.
32.
בחוות דעתו המשלימה מיום 14/1/17 קבע מר כהן כי באתר בניה הממוקם במגרש בטופוגרפיה מדרונית ביצוע קירות הפיתוח ועבודות הפיתוח אמור להתרחש לפני ובמקביל לעבודות בניית השלד מחלקו התחתון של המגרש כלפי מעלה. מר כהן ציין כי כלל קירות הפיתוח למעט באזור המזרחי (הגובל עם חלקה 168) בוצעו וכי ביצוע הקיר המזרחי לאחר בניית השלד יצריך שימוש בציוד מכני הנדסי מוגבל בגודלו לשם ביצוע חפירה וניקיון לפני הנדרש, היות והכנסת הכלים תעשה ע"י הרמתם במנוף מאחר ואין גישה בנסיעה, שימוש במנוף ושקים גדולים להוצאת פסולת ועפר חפירה מתחומי המגרש באופן רציף היות והשארתם באזור העבודה תפריע לתנועת הכלים ותסכן את העובדים; אספקת חומרים ב'מנות קטנות' היות ואין שטח אחסון; מילוי חוזר שאוב (עודפי חומר סולקו מהמגרש לאפשר את בניית השלד וכן אין גישה בנסיעה לטרקטורים ומשאית).מר כהן העריך כי ככל ולא היה עיכוב בבניית הקיר המזרחי, עלות בנייתו הייתה מסתכמת בסך של 19,335 ₪ בגין מילוי חוזר עם קבלן עבודות העפר כאשר אין עלויות נוספות בגין חפירה וניקיונות (עבודה הנכללת במסגרת עסקת החפירה והכללית) ובגין גישת ציוד.
מר כהן קבע כי כתוצאה מהעיכוב בבניית הקיר לשם ביצוע חפירה וניקיונות יש צורך בהורדת כלים מתאימים (מיני באגר) על יד מנוף גדול ועבודת פינוי ידנית עם שני פועלים לשם מילוי שקי הפסולת/חפירה והוצאתם על ידי מנוף, לצורך פינוי פסולת עצמית (מעבר להסכם המקורי עם קבלן עבודות העפר)יש צורך בחמש מכולות.
כן קבע כי יש לעשות שימוש במנוף לצורך הכנסת הוצאות חומרים לאחר השלמת עבודות החפירה וכן בהכנסת מילוי חוזר (חצץ שאוב). מר כהן קבע כי עלות הקמת הקיר המזרחי מסתכמת בשל כך בסך כולל של 166,160 ₪ לפני מע"מ לפי הפירוט הבא: עבודת כלי חפירה קטן למשך 4 ימי עבודה סך 6,000 ₪ ; זוג פועלים למשך 4 ימי עבודה סך של 4,000 ₪; מנוף להוצאות פסולת למשך 4 ימי עבודה סך של 18,000 ₪; פינוי פסולת (5 מכולות) סך של 7,500 ₪ ; מנוף להכנסת עץ וברזל 2, ימי עבודה, סך של 9,000 ₪. מילוי חצץ שאוב (553 מ"ק) סך של 121660 ₪. לפיכך הפרש העליות בין הקמת הקיר ללא עיכוב לבין הקמתו לאחר העיכוב עומדת על סך של 146,808 לא כולל מע"מ. בבחינת עלויות אלו, יש לציין כי מומחה התובעים כלל גם עלויות בניית קירות היקפיים אשר אינם גובלים במגרש הנתבעים. עלויות אלו אין להשית על הנתבעים, אך מומחה התובעים בכל זאת צירפם לתמחור בחוות דעתו.
33.
הנתבעים הגישו מטעמם את חוות דעתו של מר נעם אמיר- מהנדס בניין (נ/1) אשר ציין בחוות דעתו כי נכון למועד ביקורו ביום 3/11/15, מגרש התובעים המיועד לבניה חפור בכל שטחו, החפירות בוצעו בכלים הנדסיים כבדים וחשפו את יסודות הקיר המשותף הקיים. עבודות אלו בוצעו ללא קושי וללא עבודות תימוך כאלו או אחרות. מר אמיר קבע כי אין כל מניעה לבצע ולהתחיל בעבודות הפיתוח לאורך כל הגבול המשותף ולהכניס ציוד מכני לשטח שכן קיים מרווח של כ 5 מטרים בו ניתן להכניס כלי עבודה בכל שלב. מר אמיר ציין כי העבודות בוצעו באופן שונה מזה המתואר בחוות דעת מר כהן וכי הנזקים המתוארים בחוות דעת מר כהן כתוצאה מעבודות החפירה (ערעור קירות הפיתוח הקיימים, שינוי טופוגרפיה, סכנת התמוטטות חפירה, זיהום ונזק לחורש טבעי)
אינם רלבנטיים כלל, שכן ניתן לראות בבירור כי כלים הנדסיים ביצעו עבודות באתר, כולל שינוי הטופוגרפיה הקיימת, ללא עבודות תמך לצמצום הסכנה לקירות הקיימים או לחורש הטבעי. מר אמיר הדגיש כי בניגוד למצוין בחוו"ד מר כהן לא ארע כל נזק או התמוטטות כתוצאה מעבודות אלו. כן ציין כי מניסיונו המקצועי אין שום בעיה הנדסית לתכנן את הבניה החדשה על גבי מערך ביסוס ועמודים מרוחקים מהאלמנט הקיים ולבצע השלמה/שבירה במידת הצורך בעתיד, זאת כאשר תסתיים סוגיות גבולות המגרש וככל שיימצא שקיימת פלישה שיש לתקנה. מר אמיר ציין כי במידה ומתכנן השלד מביא בחשבון כבר בשלב התכנון , אפשרות לפירוק או השלמה עתידית של החניה, העלויות הנוספות יהיו מינימליות. עוד קבע כי עלויות הפירוק וההריסה של שטח הפלישה כפי שנקבעו על ידי מר כהן
(200,000 ₪) חסרות בסיס. לעניין זה ציין כי משרדו שותף בפרויקט במסגרתו בוצעו הריסה ופינוי של בית שלם הממוקם בסמוך לבית התובעים בעלות כוללת של 30,000 ₪. כן קבע כי את בניית הקיר התחתון ניתן לבצע כבר כעת ללא שום הפרעה ואין צורך להמתין לפתרון סוגיית הקיר המשותף אשר אינו קשור לכל פלישה ככל וקיימת, הגם שקצה הקיר התחתון במגרש משפחת קורן ממוקם כמטר וחצי מהגבול התחתון של התובעים.
34.
מר אמיר מטעמם של הנתבעים ביקר במגרש הנדון ביום 8/12/16 ובחוות דעתו מיום 15/12/16(נ/2), הוא מציין כי עבודות השלד במגרש התובעים הסתיימו, קיים מרווח עבודה גדול בגבול הבתים לצורך ביצוע עבודות הקיר, ניתן להתרשם מחתך הקרקע אותו צריך לחפור כמילוי וכן ניתן להתרשם כי קיים שביל גישה אחורי ממפלס הכביש לאזור שטח בניית הקיר. מר אמיר קבע כי היקף עלות העבודות שהיה על התובעים לשאת בין אם לפני ביצוע השלד ובין אם לאחריו הן תכנון מהנדס, יועץ קרקע, ברזל, בטון, צינור שרשורי, ניקוזים ועבודות מילוי, כאשר עלויות אלו קבועות ללא תלות לאורך ציר הזמן והעבודות שבוצעו. מר אמיר קבע כי העליות הנוספות לצורך ביצוע הקיר לאחר בניית השלד הן כלהלן: כלי חפירה קטן (מחפרון/מיני מחפרון) שיגיע למקום דרך שביל הגישה ההיקפי ללא צורך בעלויות שינוע והנפה. מכיוון שהרוב המוחלט
של החפירה הוא מילוי, ניתן להסתפק בכלי קטן ומשך העבודה הצפוי הוא יום עבודה אחד. עלות מיני מחפרון ליום עבודה- 1200 ₪ + מע"מ, עלות מחפרון ליום עבודה- 1,500 ₪ + מע"מ. לסיכום קבע מר אמיר כי ההפרש בין עבודות ועלויות הקמת הקיר התומך בגבול המשותף מסתכמות בעלות כלי חפירה בלבד ונע בין 1,200 ₪ ל 1,500 ₪ בתוספת בע"מ, כאשר יתר העבודות הביצוע ועלותן הנן ללא קשר או תלות לאורך ציר הזמן והעבודות שבוצעו.
35.
בתגובתו מיום 16/1/17 לחוות דעתו המשלימה של מר כהן, ציין מר אמיר כי ניתוח המחירים בין החלופות
כפי שצוין בידי מר כהן בחוות דעתו המשלימה, נעשה ללא תיעוד של תכנית או חתך ולפיכך לא ניתן להתייחס אליה. כן קבע מר אמיר, כי מר כהן לא התחשב בדרך הגישה הקיימת בשטח המאפשרת גישה נוחה לביצוע העבודות. מר אמיר חזר על קביעתו לפיה ההפרש בין העלויות בשל השוני בלוח הזמנים, נע בין 1200 ₪ 1500 ₪ בלבד, כאשר יתר העלויות הן ללא קשר ישיר או עקיף לאורך הזמן בו בוצעה העבודה.
36.
שני המומחים נחקרו לפני על חוות דעתם ולאחר שעיינתי עיין היטב בראיות, בחוות הדעת ובעדויות, נראה לי כי יש להעדיף מסקנות מומחה הנתבעים לעניין זה. קביעות מומחה התובעים באשר לאילוצים בבניה לנוכח העיכוב בבניית קיר ההפרדה בין חלקות הצדדים, עומדות בסתירה לעבודות שבוצעו בפועל בחלקת התובעים. זאת בהתאם לאשר עלה מחקירות המומחים אשר ביקרו במגרש נשוא התובענה לאורך הבניה בו.
כך גם העלויות המוערכות על ידו לצורך הקמת הקיר אינן מבוססות ולא הוכחו לפני באסמכתאות מתאימות. כאמור נכללו בחוות הדעת עלויות באשר לקירות היקפיים אשר אינם גובלים במגרש הנתבעים. עלויות אלו אין להשית על הנתבעים.
37.
זאת ועוד, בעוד שבכתב התביעה נטען כי היקף הפלישה הוא
כ- 50 ס"מ לאורך 22 מ', בחוות דעתו ציין כי מר כהן כי עיין בחוות דעת ברמן וכי הפלישה היא בעומק של 40 ס"מ לאורך 22 מטר.
"ת. ..אני מזכיר לך שאני לא מודד אני הסתמכתי על תוכנית מדידה של המודד. ש. הסתמכת על התוכנית של ברמן. ת. כן." (ראה עדות מר כהן בעמ' 20 שורות 39-40, עמ' 21 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 28/11/17). כן אישר כי הסכומים בחוות הדעת הראשונית הוערכו על ידו "ברמת האומדנא .. לא מבוסס תחשיב" (עמ' 23 שורה 26 לפרוטוקול). ואכן , "הערכת" הסכומים בבסיס התביעה הייתה גורם משתנה לאורך ניהולה. נעשה ניסיון ל"תקן" את הסכומים בלא הגשת הבקשה המתאימה לתיק בית המשפט, בתצהיר עדות ראשית ובסיכומים , אך ניסיון זה לא יצלח והיה מקום עוד בטרם הגשת התביעה לברר מהן העלויות העומדות בבסיסה.
38.
בחוות דעתו קבע מר כהן כי גישת ציוד מכני הנדסי תתאפשר אך ורק טרם תחילת הקמת הבתים, כי שינוי הטופוגרפיה הקיימת (חפירה ומילוי) ללא ביצוע קירות התמך תערער את קירות הפיתוח הקיימים של השכנים ואת גינותיהם ותהווה סכנת התמוטטות ממשית וכי אי ביצוע בקיר התחתון יגרור זיהום ונזק לחורש הטבעי הגובל במגרש.
מומחה הנתבעים כאמור התייחס לעניין זה בחוות דעתו וציין כי
נכון
למועד ביקורו ביום 3/11/15 מגרש התובעים המיועד לבניה חפור בכל שטחו, החפירות בוצעו בכלים הנדסיים כבדים וחשפו את יסודות הקיר המשותף הקיים. לעניין זה הוצגו לעיוני צילומים (נ/5) בהם ניתן לראות בבירור כי השטח המיועד לבניה במגרש התובעים חפור והחפירות בוצעו על ידי כלים הנדסיים כבדים. יודגש כי החפירה בוצעה אף בסמוך לקיר נשוא התביעה שלפני עד כדי חשיפת חלק מיסודותיו, מה שגרם בהמשך לקריסת חלק ממנו.
39.
בעדותו לפני, כאשר עומת עם צילומים של כלים הנדסיים עובדים בתוך חלקת התובעים כאשר שלד הבית כבר עומד, השיב מר כהן: "אני התייחסתי בדו"ח שלי לכלל הקירות. אתה לוקח אותי לחתיכה שפתחנו במיוחד בשביל לאפשר גישה. כל הקירות האחרים נמצאים שמה, אני מודיע לך שמלפני יום חמישי האחרון, גם
הכלי הזה כבר לא יכול להיכנס יותר" (עמ' 22 שורות 6-10 לפרוטוקול). כן העיד מר כהן כי כלים מכאניים הנדסיים נכנסו אל חלקת התובעים בנסיעה וללא צורך בהנפה. "ת. בשלב הראשון נכנס כלי בנסיעה וזה תהיה הפעם האחרונה שהוא נכנס. ש האם הכלי הזה נכנס? ת... כן וזה הפעם האחרונה גם. ש. והכלי הזה הגיע בהרמה? ת. לא, בנסיעה" (עמ' 23 שורות 15-19 לפרוטוקול). קיומו של שביל גישה מיוחד אשר לטענת מר כהן שימש עד לאחרונה לכניסת כלים הנדסיים כבדים למגרש התובעים, לא צוינה בחוות דעתו ואף לא בחוות דעתו המשלימה, במסגרתה צוין כי בוצעה הקמת כל קירות ההפרדה בשטח התובעים למעט קיר ההפרדה נשוא התביעה שלפני. כן אישר מר כהן בעדותו לפני כי לא הייתה כל מניעה לבנות את קיר ההפרדה בין חלקת התובעים לבין חלקת אבני (שורות 19-22 לפרוטוקול) וכי בניית קיר המדרכה יכולה להתבצע ללא קשר לקביעת הגבול בין חלקות הצדדים (עמ' 22 שורות 23-25 לפרוטוקול).
40.
באשר לקביעת מומחה התובעים לפיה שינוי הטופוגרפיה הקיימת ללא ביצוע קירות תמך תערער את קירות הפיתוח הקיימים של השכנים ואת גינותיהם ותהווה סכנת התמוטטות, העיד מומחה הנתבעים וגרסתו לא נסתרה, כי העבודות בחלקת התובעים בוצעו ללא קושי וללא עבודות תימוך כאלו או אחרות, כאשר העבודות בוצעו באופן שונה מזה המתואר בחוות דעת מר כהן. כן ציין כי הנזקים המתוארים בחוות דעת מר כהן כתוצאה מעבודות החפירה אינם רלבנטיים כלל. זאת משום שכאשר כלים הנדסיים ביצעו את העבודות במגרש נשוא התובענה, כולל שינוי הטופוגרפיה הקיימת, לא בוצעו כל עבודות תמך לצמצום סכנה ולא הייתה כל פגיעה בחורש הטבעי.
41.
מר אמיר מטעמם של הנתבעים, העיד לפני כי התעריפים שנקבעו על ידו בחוות דעתו מקובלים ולפי מחירון (עמ' 8 שורות 13-14 לפרוטוקול מיום 28/11/17). מר אמיר העיד כי מניסיונו ניתן היה לבצע את בניין הקיר המפריד חלקות הצדדים מבלי לדעת את מיקום הגבול ככל והתובעים היו בוחרים להקים אותו על גבי שטח שאינו במחלוקת (עמ' 9 שורות 1-24 לפרוטוקול). כן העיד כי מניסיונו כאשר בונים על מדרון משופע נהוג להשאיר מקום גישה לכניסת רכב עבודה "חד משמעית כן. א' ב' של ניהול אתר" (עמ' 13 שורות 11-15 לפרוטוקול). עוד העיד מר אמיר, כי במגרש התובעים קיים שביל גישה היקפי, אשר כלי עבודה יכולים לעבור דרכו "אני ומזמין העבודה פרופ' גד הלכנו ברגל על שביל כיבוי אש נקרא לזה. שהוא אם הוא מספיק למכלית מכבי אש אז ..
גם לכלי קטן כזה זה יספיק. ..ברגע שיש נתיב כיבוי אש מסביב נחה דעתי. ש. שמה? ת. שאפשר להכניס שם כלי ולראיה באמת נכנס שם כלי." (עמ' 9 שורות 29-35 לפרוטוקול). מר אמיר העיד כי את בניית הקיר ניתן לבצע באופן כזה שכלי עבודה קטן יבצע את העבודה ככל שניתן ולאחר מכן לסיים את יתר העבודה באופן ידני. (עמ' 10 שורות 10-11 לפרוטוקול). עוד העיד מר אמיר כי בהעדר הצגת תוכנית קונסטרוקציה אין ביכולתו לאמוד את כמות המילוי שתידרש וטען כי ממילא המדובר בעלות זניחה
"אם הייתה לי תוכנית קונסטרוקציה הייתי יודע.. אבל בוא נניח הסכום כל כך קטן ביחס להיקף הפרויקט, שזה זניח." (עמ' 10 שורות 20-23, עמ' 12 שורות 11-12 לפרוטוקול). מר אמיר שלל את קביעת מר כהן לפיה יש צורך ב 500 קוב מילוי "ת. הלקוח שלך יצק פה רצפה. אז לא צריך למלא." (עמ' 11 שורה 30 לפרוטוקול) וטען כי קיימים פתרונות אחרים לבצע את בניית הקיר מעבר לזו המוצעת על יד מר כהן. כך למשל אישר כי ניתן לבצע זאת באופן מדורג. "ש. .. האם כאשר בונים קיר תומך במדרון הנמוך ככל שיהיה. האם אתה מכיר פתרונות שבהם בונים את שני המטר הראשוניים, באים עם כלי הנדסי שופכים את המילוי, מתפסנים שני מטר הבאים, מגיעים עם כלי יותר גבוה ושפכים את המילוי ומתפסנים שוב ובסופו של דבר גומרים קיר של 6,8 מטר? ... אפשרי בהחלט." (עמ' 13 שורות 16-23 לפרוטוקול).
42.
בשים לב לכלל האמור, לא הוכח לפני היקף הנזקים הכספיים והעלויות הנטען בידי התובעים אשר נגרמו להם כתוצאה מהעיכוב בבניית הגדר ולא שוכנעתי כי עתידים להיגרם להם נזקים עתידיים כנטען על ידם. מסקנות מומחה הנתבעים עדיפות עלי, ושוכנעתי כי היקף הנזק אשר נגרם לתובעים כתוצאה מהעיכוב בהקמת החומה מגיע לכל היותר לעלות של עבודת מיני מחפרון או מחפרון ליום עבודה אחד. אני קובעת איפוא, כי על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 1,500 ₪ + מע"מ (עלות מחפרון ליום עבודה) סכום המהווה את ההפרש שנוצר בגין העיכוב בהקמת החומה. לא עלה בידי התובעים להוכיח טענתם לפיה העיכוב בבניית הקיר נכפה עליהם בשל הצורך להמתין עד להכרעת בית המשפט בסוגיית הגבולות. מסתבר יותר, שתחת לבוא בדברים עם הנתבעים, בין אם עובר להגשת התביעה ובין אם לאחר קבלת חוות המומחה מטעם בית המשפט, בחרו התובעים להמתין עם בניית הקיר על מנת להכשיר את הקרקע לדרישותיהם הכספיות במסגרת התביעה שלפני, תחת הקטנת הנזק המצווה עליהם על פי דין.
43.
התובעים טענו לזכאותם לפיצוי בגין דמי שימוש ראויים החל ממועד רכישת הזכויות במגרש עד למועד הגשת התביעה (25,000 ₪ לכל אחד מהתובעים), פיצוי בסך 25,000 בגין תשלום ביתר ששילמו התובעים לבעלי הזכויות במגרש אשר לטענת התובעים הציגו לפניהם את תשריט הרישום "כאילו נכלל שטח הפלישה בתוך שטח המגרש", פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין דמי שכירות ו/או דמי שכירות ראויים לתקופה שבה התאחר מועד השלמת בנית הבית על המגרש ופיצוי בסך 25,000 ₪ בגין עגמת נפש (25,000 ₪).
44.
התובעים לא הציגו אסמכתא כלשהי באשר לשיעור דמי השימוש הנדרשים על ידם, בכלל ובשים לב לכך כי מדובר בפלישה בת 2 מ"ר בלבד, בפרט. לא הוצגה חוות דעת לעניין זה או כל ראיה אחרת אשר תבהיר את שיעור הסכום הנדרש על ידם ואופן קביעתו. כך גם באשר לדרישת התובעים לדמי שכירות ודמי שכירות ראויים לתקופה שבה התאחר מועד השלמת בניית בתי התובעים על המגרש. התובעים טענו כי כאשר התברר להם פרק הזמן
אשר יארך עד ההכרעה לעניין מיקום גבול החלקות, הם החליטו להתחיל בבניה לאחר כחמישה חודשים, הגם שלא ידעו את מיקום הגבול (ס' 5.6 לכתב התביעה). מכך ניתן ללמוד כי מועד התחלת הבניה היה מצוי בשיקול דעתם הבלעדי של התובעים והם עצמם טוענים כי בחרו להתחיל בבניה הגם שלא ידעו את מיקום גבול החלקות. נראה איפוא כי התובעים היו יכולים להתחיל בבניה זמן רב לפני שהתחילה בפועל ולמחלוקת נשוא תובענה זו לא הייתה כלל השפעה על מועד תחילת הבנייה. על כן אין מקום לקבל דרישת התובעים לעניין זה.
45.
התובעים עתרו לפיצוי מהנתבעים בשל כך שבעלי המגרש הציגו להם לטענתם מצג שווא בנוגע לשטח הפלישה. האחריות לבדוק את המצב המשפטי והתכנוני של החלקה אותה רכשו מוטלת על התובעים וככל שיש להם טענות כלפי מי שמכרו להם את המגרש, אין הנתבעים אחראים לכך. בהתאם אין מקום לחייב את הנתבעים בפיצוי הנדרש. התובעים אף טענו כי הקיר המפריד נבנה ללא היתר בידי הנתבעים ואי הודעת הנתבעים על כך בהליך זה היוותה חוסר תום לב מצדם. עניין זה הוא לרשויות התכנון ובניה וסבורני כי ההליכים אל מול רשויות אלו, מוצו בידי צדדים אלו , די והותר, ואין עניינם בתובענה זו.
46.
אשר לטענותיהם של התובעים בכל הנוגע לזכאותם לסעד בגין עוגמת הנפש אשר הייתה מנת חלקם, נקבע
כי קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין ע"א 7298/00 הסט דוד סמואל נ' חממי עזרא (ניתן ביום 4/9/07). בענייננו בשים לב לקביעותיי לעיל ולנוכח התנהלות הצדדים לא מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובעים כל פיצוי נוסף בגין עגמת נפש.
47.
מכל המקובץ עולה כי אכן קיימת פלישה של הנתבעים לשטח מגרשם של התובעים, ברם זו אינה כטענתם בכתב התביעה, כי אם פלישה מינורית, בשים לב להיקפו של מגרש התובעים, של כ 2 מ"ר המתפזרים לאורך קו ההפרדה בין המגרשים. לא שוכנעתי כפי שפורט לעיל, כי יש מקום בנסיבותיה של תובענה זו לתת סעד בדמות צו פינוי לאותה פלישה שמקורה ככל הנראה בטעות אשר אירעה בעת הלבשת מפת המודד על מפת ההיתר שהוכנה עבור הנתבעים. הפגיעה בתובעים ובזכותם הקניינית אינה כמתואר בתביעתם וניתנת להערכה כספית או בשווה כסף, בעוד מתן צו פינוי מהווה פגיעה שלא לצורך בנתבעים. יודגש כי הנתבעים היו נכונים לוותר על שטח כפול משטח הפלישה (4 מ"ר) אשר יועברו לידי התובעים, אך הללו סירבו מסיבותיהם שלהם.
הוכח כי בגין אותה פלישה נדרש לכל היותר עוד יום עבודה של מיני מחפרון או מחפרון בעלות 1500 ₪ בצירוף מע"מ מעבר לעלויות הבניה אשר נדרשו ממילא,
אך לא הוכח מהו השיעור הכספי של דמי השימוש הראויים, לא לעבר ולא לעתיד של אותם 2 מ"ר מתוך שטח המגרש כולו, כך שלא ניתן לקבוע ולו על דרך האומדנה, פיצוי עבור התובעים. כמפורט לעיל ולאחר בחינת התנהלות התובעים, לא שוכנעתי כי יש לפצותם בגין רכיב הנזק הלא ממוני. מאחר והקיר המפריד בין חלקות הצדדים נהרס בעת הבניה, הקיר העתידי אשר יבנה בין חלקות הצדדים, יבנה כבר בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט , כך שאותם 2 מ"ר יושבו לחלקת התובעים.
משכך יש לדחות את מרבית תביעת התובעים ולקבלה אך באשר לרכיב עלות עבודתו של אותו מחפרון.
48.
באשר להוצאות ההליך , אל נוכח התוצאה אליה הגעתי ולאור העובדה כי שני הצדדים נשאו בהוצאות מומחים מטעמם, אך לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, לא השכילו התובעים להסדיר את המחלוקת בדרך המוצעת, המטיבה עמם ונדרשה הכרעת בית המשפט בתובענה, יישאו הצדדים איש איש בהוצאותיו שלו.






49.
סוף דבר,
תביעת התובעים נדחית ברובה כפי שפורט לעיל ומתקבלת אך בגין רכיב עבודת המיני מחפרון.
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 1,500 ₪ בצרוף מע"מ. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (22/10/15) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כאמור, אין צו להוצאות.




ניתן היום,
ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 19474-10/15 מיכל גור, יונתן חי נ' גד קורן, יהודית קורן (פורסם ב-ֽ 18/03/2018)