פסקי דין על משה אהרוני | פסקי דין על בנק הפועלים | פסקי דין על שלמה נחמה | פסקי דין על דן דנקנר ואח' |

5334-09/17 תנג     22/03/2018




תנג 5334-09/17 משה אהרוני נ' בנק הפועלים בע"מ, שלמה נחמה, דן דנקנר ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 5334-09-17 אהרוני נ' בנק הפועלים בע"מ
(פורמלי) ואח'







מספר בקשה:6
לפני
כבוד השופטת
רות רונן


המבקש:

משה אהרוני
ע"י ב"כ עו"ד ברם


נגד


המשיבים:

בנק הפועלים בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

רובין, אלכאוי וגבאי-מצגר
2. שלמה נחמה
3. דן דנקנר
4. יאיר סרוסי
5. יאיר אורגלר
6. אירית איזקסון
7. מלי ברון
8. אמיר ברנע
9. יוסף דאובר
10. פנינה דבורין
11. עידו יוסף דיסנצ'יק
12. נירה דרור
13. אמרי טוב
14. חיים סאמט
15. משה קורן
16. צבי זיו
17. ציון קינן
18. שי טלמון
19. שמעון גל
20. יעקב אורבך
המשיבים 2-20 ע"י ב"כ עוה"ד אגמון
, פלג
, גלעדי ובוצר





החלטה

1.
המשיבים הגישו בקשה לסילוק על הסף של אחת העילות בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש (הוא המשיב בבקשות הסילוק והוא יכונה להלן למען הנוחות: "המבקש").

טענותיהם של שתי קבוצות המשיבים (המשיב 1 שיכונה להלן: "הבנק", והמשיבים 2-20 שיכונו להלן: "המשיבים") מתייחסות לאותו חלק מבקשת האישור בו נטענו טענות המבקש ביחס לאשראי שנתן הבנק לקבוצת חברות שנשלטו בעבר על ידי מר אליעזר פישמן (להלן: "פישמן") לצורך השקעות ספקולטיביות בלירה הטורקית.

המשיבים כולם טענו כי עילת התביעה הנוגעת לנושא זה התיישנה. הבקשה אינה מתייחסת לנזקים אחרים שפורטו בבקשת האישור – ובכלל זה נזקים שנגרמו לבנק כתוצאה מהימנעותו מנקיטה בהליכי גבייה נגד קבוצת פישמן במשך תקופה ארוכה; העדר ערבויות של בני משפחת פישמן כלפי הבנק; ונזקים שנגרמו על פי הטענה כתוצאה ממתן אשראי חדש לקבוצת פישמן בשנת 2016.

2.
בבקשת הבנק נטען כי תקופת ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות נספרת החל במועד בו נולדה עילת התביעה. לגישת הבנק, מבקשת האישור עולה כי עמדת המבקש היא כי ההתרשלות הנטענת נושא בקשת האישור ביחס ללירה הטורקית התרחשה בשנים 2005 עד 2006.

הבנק הוסיף וציין כי אין מקום להחיל על המקרה את החריג נושא ס' 8 לחוק ההתיישנות, חריג שהנטל להוכיחו חל על המבקש הטוען לכך. זאת משום שאין ממש בטענה לפיה עילת התביעה "נולדה במחשכים". כך עולה בין היתר מכתבה עיתונאית מחודש מאי 2006 בעיתון הארץ אליה הפנה המבקש, בה מצוין כי "ההסתבכות של אליעזר פישמן בהימור על הלירה הטורקית מעסיקה בשבוע האחרון את המיגזר העסקי כולו". הבנק התייחס לכתבה נוספת שצורפה לחוות הדעת מטעם המבקש, וציין כי "שתי הכתבות הנ"ל הן רק מעט מזעיר מהסיקור התקשורתי הנרחב של הפרשה בזמן אמת".

עוד צוין בבקשת הבנק כי עילת התביעה היתה ידועה לתובע – הוא הבנק (שבשמו מבקש המבקש להגיש את התביעה הנגזרת) שכן ישנם נושאי משרה רבים שמונו לכהונה בבנק לאחר המועד בו נגרם הנזק לטענת המבקש, ושממועד מינוים חלף פרק זמן של למעלה מ-7 שנים. נושאי משרה אלה היו יכולים לדעת אודות העילה לה טוען המבקש, והיו יכולים ליזום הליך משפטי ביחס לכך. לכן אין לקבל את הטענה בדבר החריג שבס' 8 לחוק ההתיישנות.

גם בהתייחס לבעלי המניות של הבנק נטען כי לפחות בעלי מניות הרוב היו יכולים לדעת אודות עילת התביעה ולהניע את ההליך של התביעה הנטענת בבקשת האישור.

לגישת הבנק, נסיבות הענין מצדיקות את קבלת עמדתו כבר בשלב זה, שכן מדובר בטענת סף שנכון ויעיל לקיים בה דיון עוד בטרם הדיון בבקשת האישור לגופה. זאת משום שמדובר במקרה התיישנות מובהק שניתן לבחון אותו "ללא צורך בבירור עובדתי מעמיק".

3.
בקשת המשיבים לסילוק על הסף מעלה נימוקים דומים – גם הם טוענים כי מבקשת האישור עולה כי עילת התביעה התגבשה לבנק נגד חלק מהמשיבים כבר בשנת 2006 (כאשר המבקש עצמו – כך נטען – חילק במסגרת הבקשה שהגיש את אחריות המשיבים לכאלה האחראים לנזק שנגרם בעקבות ההשקעה של שנת 2006 לבין כאלה שאחראים רק לנזק הנטען בגין הפעילות המאוחרת).

4.
בהתייחס לטענת ההגנה הנוגעת לס' 8 לחוק ההתיישנות טענו המשיבים כי הידיעה הנדרשת לצורך סעיף זה איננה בהכרח ידיעה סובייקטיבית אלא ידיעה בכוח של אורגן כלשהו של הבנק ש"ידו לא היתה במעל". גם המשיבים מפנים בהקשר זה לכתבה בעיתון הארץ ולמידע שנובע ממנה. גם לגישתם עולה מהכתבה כי עילת התביעה אליה מתייחס המבקש לגבי ההימור של מר פישמן על הלירה הטורקית, לא נולדה במחשכים. לגישת המשיבים, הכתבה הזו "איננה כתבה בודדת לאירוע נשכח שלא זכה לתשומת לב תקשורתית, כי אם דוגמא אחת מיני רבות לסיקור התקשורתי הנרחב של הנושא (כאשר המבקש עצמו הפנה לכתבה נוספת בהקשר זה)".

המשיבים הוסיפו וציינו כי "כזכור היטב לצרכני העיתונות ככלל, והעיתונות הכלכלית בפרט, מדובר היה באירוע שמשך תשומת לב רבה וזכה לסיקורים מיוחדים ועדכונים דחופים".

המשיבים הדגישו כי הרציונלים בבסיס מוסד ההתיישנות מחייבים את קבלת הבקשה. לטענתם, המקרה דנן הוא מקרה מובהק לקבלת טענה של דחייה על הסף מטעמי התיישנות שכן ניתן להכריע בו בפשטות וביעילות ושבו טענת ההתיישנות שומטת את הקרקע מתחת לחלק מהבקשה.

יוער כי המשיבים לא תמכו את בקשותיהם לסילוק על הסף בתצהירים.

5.
המבקש השיב לשתי הבקשות, ושתי קבוצות המשיבים – הבנק והמשיבים האחרים – השיבו לתגובתו.

דיון
6.
אני סבורה כי דין הבקשות להידחות, וכי מסקנה זו נובעת מהבקשות לסילוק על הסף כשלעצמן, ואף ללא צורך להידרש לטענותיו של המבקש בהקשר זה.

אנמק את מסקנתי בקצרה.

7.
הפסיקה שהתייחסה לבקשות לסילוק על הסף של בקשות לאישורן של תביעות נגזרות (או ייצוגיות) קבעה כי בדרך כלל בית המשפט לא יקבל בקשות כאלה. כך נפסק למשל ברע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' יהושע חזן (13.10.2016 פיסקה 7):
"הלכה היא כי ככלל, אין מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה, למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה" (ההדגשה היא שלי, ר.ר., ור' גם רע"א 5154/08 קוסט, פורר, גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, 2.4.2009).

לאור הלכה זו, נקט בית המשפט העליון כמו גם בתי המשפט האחרים בזהירות רבה במתן האפשרות לסילוק על הסף של בקשות אישור. רוב הבקשות שנדונו על ידי בית המשפט בהקשר זה התייחסו לשאלות משפטיות שניתן לבחון אותן בלא צורך בבחינת ראיות הצדדים.

8.
הטעם להלכה הזו הוא משום שהדיון בתביעות נגזרות וייצוגיות מתנהל ממילא בשני שלבים. פיצולו של הדיון לשלב נוסף, שלישי, איננו רצוי. זאת בעיקר לאור העובדה שמבחינת המשיבים, אין למעשה כל "מחיר" (למעט חיוב אפשרי בהוצאות לא גבוהות) להגשת בקשה נוספת ולהעלאת טענותיהם במסגרתה. לכן, אם תינתן אפשרות נרחבת לבירור טענות סף של משיבים, הדבר יאפשר למשיבים רבים בבקשות לאישור תובענות נגזרות וייצוגיות, לנסות את מזלם בהעלאת טענות סף במסגרת הליך סף נפרד.

התנהלות כזו מאפשרת למשיבים בבקשות האישור להעמיס עלויות נוספות על מבקשי האישור – התובעים הייצוגיים או הנגזרים, וזאת בעלות מינימלית וכמעט ללא סיכון (שכן משמעותה של דחיית הבקשה לסילוק על הסף הוא כי הדיון בבקשת האישור יימשך כסדרו תוך שהמשיבים יהיו רשאים להעלות במסגרתו את כל טענותיהם). פתיחת פתח רחב שיאפשר למשיבים לעשות כן, עלול אם כן להרתיע תובעים ייצוגיים ונגזרים מהגשת בקשות אישור – ותוצאה כזו איננה רצויה.

9.
בהקשר זה יש לציין כי המשיבים התייחסו בטענותיהם למדיניות המשפטית שיש לנהוג בה ביחס לטענות הנוגעות להתיישנות של עילת התביעה. אינני סבורה כי יש מקום להידרש לטענות אלה – שהן טענות לגופה של טענת ההתיישנות. זאת לאור המדיניות המשפטית שצוינה על ידי לעיל, הנוגעת לעצם מתן האפשרות להעלות טענות סף במסגרת הליך של בקשה לאישור תביעה נגזרת. למשיבים תישמר האפשרות להעלות טענות אלה במסגרת הדיון בבקשת האישור לגופה.

10.
אוסיף ואדגיש כי הדברים האמורים לעיל, יפים ביתר שאת במקרה כמו המקרה דנן, בו בקשת הסילוק על הסף איננה נוגעת לבקשת האישור כולה, אלא לרכיב אחד שלה -
העילה הנוגעת להימור על הלירה הטורקית. בנסיבות אלה, הצדדים שניהם יצטרכו ממילא לקיים את הדיון בבקשת האישור לגופה, ולכן התוצאה לפיה במסגרת הדיון הזה יידונו גם טענות המשיבים הנוגעות לנושא ההתיישנות – היא תוצאה שאינה בעייתית.

11.
אכן, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שישנם מקרים חריגים בהם מוצדק ונכון לקיים דיון בבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תביעה נגזרת או ייצוגית. מדובר כאמור במקרים יוצאי דופן בהם "ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (ר' רע"א 2074/11 בנק הפועלים נ' יצחק פינקלשטיין 5.7.2011, ההחלטה נוגעת לבקשה לאישור תביעה ייצוגית אולם הדברים יפים גם ביחס לבקשה לאישור תביעה נגזרת). לטעמי, אין זה מן הנמנע, אף זאת בנסיבות חריגות, כי בית המשפט יקבל בקשה לסילוק על הסף הנוגעת לעילה אחת מבין מספר עילות, אף זאת כאשר מדובר בבקשה מובהקת שניתן להכריע בה בקלות רבה וללא הידרשות לסוגיות עובדתיות.

12.
אולם אני סבורה כי הבקשה דנן אינה בקשה כזו, ומשום כך יש לדחות אותה. כדי לברר את סוגיית ההתיישנות יהיה על בית המשפט לבחון מספר שאלות – מתי התגבשה עילת התביעה (ומה ההשלכה בהקשר זה של הדברים שצוינו על ידי המבקש במסגרת הבקשה לעומת ההשלכה אם בכלל של עמדת הבנק כפי שזו עולה לכאורה מדברי בא כוחו בדיון בהליך פשיטת הרגל של מר פישמן בפני
כב' הנשיא אורנשטיין); מי הם הגורמים הרלוונטיים ש"ידם לא היתה במעל" ושידיעתם בכוח או בפועל ביחס לעילת התביעה יכולה לעצור את מרוץ ההתיישנות? ומתי נודע לגורמים אלה אודות רכיבי העילה? כן יהיה מקום לברר מהי רמת הידיעה (בכוח) הנדרשת בהקשר זה לצורך קיומה של הטענה מכוח ס' 8 לחוק ההתיישנות, והאם המבקש עמד בנטל להוכיח כי לא היתה לגורמים הרלוונטיים ידיעה כזו.


אינני סבורה כי יש מקום להידרש לנושאים אלה בפירוט במסגרת ההחלטה הנוכחית, משום שכפי שהבהרתי, התייחסות מפורטת כזו עומדת בניגוד לרציונל שלפיו בדרך כלל אין מקום לדון בטענות סף שמעלים משיבים בנפרד מהדיון בבקשת האישור לגופה.

13.
אוסיף ואציין כי עמדתם של המשיבים לפיה הכתבות שהמבקש התייחס אליהן היו "מעט מזעיר" ממכלול הסיקור העיתונאי באותה תקופה, וכי מדובר היה באירוע שמשך תשומת לב וזכה לעידכונים דחופים וסיקורים רבים – היא עמדה שלא הוכחה.

עוד יש לציין כי מבקשת האישור עצמה עולה כי הנושא נזכר בשתי כתבות בעיתון. במסגרת בירור טענת ההתיישנות יהיה מקום לבחון מה משקלן של כתבות אלה ביחס לידיעה בכוח של אותם גורמים שייקבע שהם הגורמים הרלוונטיים ביחס לידיעה שיש לייחס לבנק אודות רכיבי עילת התביעה. כן יהיה מקום לבחון האם היו התייחסויות נוספות מעבר לכתבות אלה בעיתונות באותה תקופה, ומהי ההשלכה של כתבות אלה על הידיעה האמורה. אינני מקבלת בהקשר זה את עמדתו של ב"כ הבנק בישיבת יום 22.3.2018 לפיה מדובר בענין שהוא ב"ידיעה שיפוטית".

בנוסף יהיה מקום לבחון מהו המידע שנודע למי שיכול היה להיחשף לכתבות בעיתונות, והאם די היה במידע זה כדי לשלול את תחולתו של החריג נושא ס' 8 לחוק ההתיישנות.

עוד יצוין כי העובדה שבכתבה שאליה הפנה המבקש צוין כי ההסתבכות של מר פישמן "מעסיקה את המגזר העסקי כולו", איננה כמובן ראיה לאמיתות תוכנה של ידיעה זו, וגם השאלה האם אלה אכן היו פני הדברים היא שאלה שתצטרך להיבחן בהמשך. דברים דומים יש לומר ביחס להתייחסות של המשיבים 2-20 בתשובתם לתגובת המבקש (ס' 19) שם הפנו המשיבים לכתבות באתר "וואלה עסקים וצרכנות" בלא שענין זה הוכח עדיין בשלב זה של הדיון.

14.
את כל הנושאים האלה אין מקום לטעמי לבחון בנפרד מהדיון שיתקיים בבקשת האישור לגופה, והמשיבים יוכלו כאמור לחזור ולהעלות את טענותיהם בהקשר זה במסגרת הדיון בבקשה זו. אינני מחווה לכן כל דעה ביחס לטענותיהם של הצדדים בבקשה ובתשובות לה.

15.
בשולי הדברים אציין כי במסגרת התשובה לתגובה של המשיבים, הם העלו טענה ביחס לס' 89(2) לפקודת הנזיקין (ר' פרק ב'2 לתגובה לתשובה מטעמם של המשיבים 2-20 וס' 3 לתגובה לתשובה מטעם הבנק). מאחר שהטענה לא עלתה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף עצמה, לא ניתנה למבקש הזדמנות להגיב לה לגופה, ולכן אינני מקבלת אותה.

16.
לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשות לסילוק על הסף להידחות. הדיון בטענות שהעלו המשיבים בבקשות אלה יתקיים בהתאם לצורך במסגרת הדיון בבקשת האישור, ואין מקום לכן לקיימו במסגרת הבקשה הנוכחית.

17.
אני מחייבת את הבנק ואת המשיבים 2-20 לשאת בהוצאותיו של המבקש בגין הבקשות לסילוק על הסף בסך של 7,500 ₪ לכל קבוצת משיבים וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

התשובות לבקשת האישור יוגשו תוך 45 יום מהיום.
ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 27.5.2018 בשעה 10:00.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.










תנג בית משפט מחוזי 5334-09/17 משה אהרוני נ' בנק הפועלים בע"מ, שלמה נחמה, דן דנקנר ואח' (פורסם ב-ֽ 22/03/2018)