פסקי דין על אור שחר ברוריה | פסקי דין על עיריית ראשון-לציון

912051/99 עב     19/07/2005




עב 912051/99 אור שחר ברוריה נ' עיריית ראשון-לציון




1
בתי הדין לעבודה
עב 912051/99
בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
19/07/05
תאריך:
כב' השופטת בן-יוסף חנה

נ.צ. מר ארז יהודה
בפני
:
אור שחר ברוריה

בעניין:
התובעת
עדית דוידוביץ

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
עיריית ראשון-לציון
הנתבעת
יעל טומשין

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
התובעת מבקשת בתביעתה זו לחייב את הנתבעת בתשלום שעות נוספות גלובליות ובתשלום הפרשי שכר בגין אי העלאתה בדרגה. כן מבקשת התובעת להשלים מיום הגשת התביעה ואילך את מכסת השעות הנוספות הגלובליות לה היא זכאית, וכן להעלותה בדרגה ולשלם בהתאם את שכרה.

הצדדים גיבשו רשימת מוסכמות-פלוגתאות כדלקמן:
1. התובעת עבדה אצל הנתבעת משנת 1963 בתפקידים שונים.
2. במסגרת עבודתה של התובעת כמזכירת בית ספר ובשל העובדה כי מספר הכיתות בבית הספר עלה על המספר המוגדר לתקן של מזכירה, קיבלה התובעת תוספת שכר המכונה "תוספת ספיגה" בשיעור של 26%.
התובעת המשיכה לקבל "תוספת ספיגה" גם במסגרת תפקידה באגף חוף הים. במסגרת תפקידה זה קיבלה התובעת תוספת שכר נוספת של 10% בגין "עבודת כפיים" כנהוג ביחס לעובדי אגף חוף הים.
3. את תוספות השכר המפורטות לעיל גילמה העיריה לתובעת החל ממועד עבודתה באגף חוף הים בתוספת שכר כוללת של 35%, אשר משולמת לה עד היום בתפקידה במינהל לתכנון הנדסי.
4. על יחסי הצדדים חל "סיכום בענייני עובדים" מיום 01.03.91 (להלן: "הסכם השעות").
עפ"י הסכם השעות תינתן העלאה במכסת השעות הנוספות הגלובליות בשיעור של 10 שעות בשנה הראשונה (מ- 80 ל- 90 שעות) ושל 10 שעות נוספות בשנה השניה (מ- 90 ל- 100 שעות).
5. ביום 3.3.99 נחתם בין ההסתדרות לבין המרכז לשלטון מקומי הסכם בעניין חריגות שכר עובדי הרשויות המקומיות (להלן: "הסכם השכר"). ההסכם קבע תקרה לשכרם של עובדי הרשויות המקומיות אשר אינם מועסקים בחוזים אישיים, הגבוה מבין השניים:
א. שיעור של 82.5% משכר מנכ"ל הרשות המקומית כפי ששיעור זה מופיע בטבלה המצורפת להסכם השכר.
ב. 82.5% משכר המנכ"ל המפורסם בטבלת השכר של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות כפי שזו מעודכנת מעת לעת בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים.
6. שכרה של התובעת לחודש אוגוסט 1999 עמד על סך של 23,493.55 ₪, כמפורט בתלוש המשכורת נספח ב' לכתב ההגנה.
7. עניינה של התובעת, נשוא התביעה דנן, נדון בפני
ועדה פריטטית אשר נמנעה מלהכריע במחלוקת שבין הצדדים.

בדיונים שהתקיימו בפני
נו העידו העדים הבאים:
מטעם התובעת העידו מר דוד ראובן, מר אשכנזי שמעון, מר אהרוני חיים, מר רחמים דוד, מר יובל מרנץ, מר חורי יצחק, מר ציון כהן ומר פרץ עמרם.
מטעם הנתבעת העידו מר שלום ניצן, גב' ירדנה גליק ומר אברהם זיו.

גרסת התובעת
1. בעת הגשת התביעה כיהנה התובעת כסגנית מנהל המינהל לתכנון והנדסה לאדמיניסטרציה וכוח אדם לשביעות רצון הממונים עליה.
מאז ינואר 1989 כיהנה כסגן מנהל אגף ובחודש ספטמבר 1995 קודמה לתפקיד של סגן מנהל מינהל שהינו, לטענתה, תפקיד במעמד מנהל אגף ואף יותר מכך.
2. עפ"י הקבוע בסעיף א(1) להסכם השעות, מכסת השעות הגלובליות למכהנים בתפקידי מנהלי אגפים ובמעמד מנהלי אגפים הוגדלה מ- 80 ל- 100 שעות בחודש.
לפיכך, זכאית היתה התובעת מעת מינויה לתפקיד "סגן מנהל מינהל" לשכר חודשי הכולל מכסת שעות נוספות של 100 שעות בחודש, כאשר מחצית מהן מחושבות לפי 125% משכר שעת עבודה והמחצית הנוספת לפי 150% משכר שעת עבודה של התובעת בנתבעת. בפועל, לא יושמו הוראות ההסכם לגביה ובמהלך התקופה שמ- 9/95 חסר שכרה החודשי תשלום בגין 20 שעות נוספות גלובליות לחודש.
משכך, לטענתה, על הנתבעת לשלם לה הפרשי שכר בסך 75,523 ₪.
3. עוד טוענת התובעת כי עפ"י ההסכמים החלים בנתבעת, לרבות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, וכן על פי נהלי העלאה בדרגה(פרק 3.2. לאוגדן תנאי השירות לעובדים בשלטון המקומי) והנוהג הקיים בנתבעת באשר להעלאתם בדרגה של עובדים בכירים שקודמו בתפקיד, היתה זכאית התובעת לקבל קידום שכר מדרגה 15 לדרגה 15+ עם חלוף שנה לשהותה בתפקיד החדש אליו מונתה ב- 9/95 - סגנית מנהל מינהל.
4. לטענתה, קידומה בדרגה אף הובטח לה מפורשות על ידי ראש העיר עצמו, אלא שהיא הופלתה לרעה ולא קודמה בדרגתה בפועל מאז שנת 1995 ועד למועד הגשת התביעה.
לאור האמור, טוענת התובעת כי על הנתבעת לקדמה לדרגה 15+ רטרואקטיבית מיום 1.9.96 ולשלם לה את הפרשי השכר הנובעים מאי קידומה בדרגה.
5. לטענת התובעת, הנתבעת נוהגת כלפיה באופן מפלה ביחס לעובדים בכירים אחרים בנתבעת ובחוסר תום לב, דבר הגורם לה לקיפוח ולנזק משמעותי.
במעשיה ובמחדליה, הפרה הנתבעת, לטענתה, את ההסכמים והמנהגים החלים ומחייבים ביחסים שבין הצדדים.
התובעת פנתה פעמים רבות לנתבעת על מנת שזו תקיים מחויבויותיה כלפיה הן לעניין מכסת השעות הנוספות והן לעניין קידומה בדרגה, אך הנתבעת נותרה בסירובה, כאשר התנגדותה מנומקת בנימוקים לא רלוונטיים המתייחסים לזכויות שצברה התובעת במהלך תקופת עבודתה הארוכה בנתבעת, תוך שהיא מודה בזכות התובעת לקבלת התנאים הנתבעים.
6. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת בגין אי תשלום שעות נוספות ובגין אי קידומה לדרגה 15+ סך של 126,094 ₪, בתוספת פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית.
7. כן מבקשת התובעת להורות לנתבעת להשלים את מכסת השעות הנוספות הגלובליות שלה ל- 100 שעות נוספות וכן להעלותה לדרגה 15+ גם לתקופה שממועד הגשת התביעה ואילך ולשלם בהתאם את שכר עבודתה.
גרסת הנתבעת:
1. לטענת הנתבעת, התפקיד בו כיהנה התובעת ביום הגשת כתב ההגנה הינו מיותר לחלוטין במנגנון העיריה, וכפועל יוצא מכך בכוונתה היה לבטלו כחלק מצעדי התייעלות.
2. עוד טוענת הנתבעת, כי תפקידה הנוכחי של התובעת אינו במעמד של מנהל אגף. לפיכך, אין היא זכאית למכסת שעות נוספות גלובליות של 100 שעות לחודש על פי הסכם השעות. לחילופין, אין התובעת זכאית לתוספות הנובעות מתפקידה הנוכחי כל עוד היא נהנית מתוספות הייחודיות לתפקידים אשר מילאה בעבר (להלן: "תוספות העבר"). תוספות אלו הנן ספציפיות לתפקידים מסויימים, אשר התובעת חדלה למלא אותם זה מכבר. תוספות אלו היו מותנות בתנאי ומשבוטל התנאי דין הוא שתתבטל מאליה התוספת. על אף זאת, ממשיכה התובעת לקבל את התוספות העומדות במצטבר על שיעור של 35% ממשכורת הבסיס שלה באגף לתכנון הנדסי ללא כל הגיון או צדק. קל וחומר שאין מקום לתת אותן לתובעת יחד עם התוספות הנתבעות בכתב התביעה, הצמודות לתפקידה הנוכחי.
לחילופי חילופין טוענת הנתבעת כי חישובי התובעת אינם נכונים, שכן ההעלאה במכסת השעות על פי הסכם השעות הינה מ- 80 שעות ל- 90 שעות בשנה הראשונה ומ- 90 שעות ל- 100 שעות רק בשנה השניה, ולא ישירות מ- 80 ל- 100 שעות כעולה מחישובי התובעת. בנוסף, בתקופה שמאפריל 1996 ועד לאוקטובר 1998 הוקפא יישומו של הסכם השעות, כך שיש לגרוע תקופה זו מחישובי התובעת.
3. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לקידום לדרגה 15+ לאור שכרה הגבוה ולאור תוספות העבר אותן היא מקבלת כחלק משכרה. לחילופין, זכאותה של התובעת לדרגה 15+ הנה אך ורק החל מיום 1.9.98 ולא מיום 1.1.96 כנטען על ידי התובעת, כך שאין רלוונטיות לחישובי התובעת ככל שהם מתייחסים לתקופה שלפני 1.9.98.
4. לטענת הנתבעת, היענות לתביעת התובעת תגרום להפרה של ההסכמים החלים על הצדדים, בכללם הסכם השכר שנחתם ביום 3.3.99.
לטענת הנתבעת, שכרה של התובעת לחודש אוגוסט 1999 כבר עולה על התקרה הקבועה בהסכם השכר בעומדו על סך של 23,493.55 ₪. לאור עובדה זו אין התובעת זכאית לכל תוספת לה היא טוענת בתביעתה.
5. טענת הפליה, לטענת הנתבעת, יכולה להישמע דווקא כלפי התובעת. משכורותיהם של עובדי הנתבעת הנן מוגבלות לתקרה המפורטת בהסכם השכר, ועל כן הענקת התוספות הנתבעות ופריצת התקרה כתוצאה מכך, תפלה את התובעת לטובה באופן בלתי מוצדק לעומת יתר העובדים.
הענקת התוספות תיצור אף הפליה בלתי מוצדקת בין התובעת לבין עובדים אחרים בנתבעת המקבילים לרמתה ולדרגתה. כבר בשלב הגשת התביעה היתה התובעת מבעלי השכר הגבוה ביותר אצל הנתבעת.
6. הנתבעת טוענת כי לאורך תכתובת ענפה עם התובעת עמדה הנתבעת על סירובה לשלם את התוספות הנתבעות. הנתבעת לא הודתה בזכות התובעת לקבל את התנאים הנתבעים אלא אך ורק בזכותה העקרונית לקבל את התנאים המגיעים לה לפי תפקידה הנוכחי ואת אלו בלבד.
7. עוד טוענת הנתבעת כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנה מפני שקיימים חילוקי דעות כנים ורציניים בדבר זכות התובעת לתוספות הנתבעות כל עוד היא נהנית מתוספות העבר.

לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במסמכים, בתצהירים ובסיכומי ב"כ הצדדים הגענו למסקנות כדלקמן:

1. בטרם נפנה להכרעה בשאלות העיקריות העומדות בבסיס תביעה זו, נבחן את הבקשה להגשת ראיות נוספות אשר הוגשה יחד עם סיכומי התובעת.
נקדים ונאמר, כי בענייננו לא מצאנו מקום להתיר הבאת הראיות הנוספות בשלב בו התבקשה הבאתן.
מתן אפשרות להגיש ראיות בשלב כה מאוחר של הדיון קיימת אמנם, אך יש לשמור אפשרות זו למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם משתכנע בית המשפט כי יש טעם סביר וממשי לכך שהראיות לא הוצגו במהלך הרגיל של הדיון, וכן כי מדובר בראיות מהותיות וחשובות אשר הצגתן חיונית להכרעה בתובענה. (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742-743).
במקרה דנן, לא מצאנו כי עניינו של מר ברטש דומה לעניינה של התובעת, ומכל מקום, לא שוכנענו כי הראיות אותן ביקשה התובעת לצרף לסיכומיה הינן ראיות אשר על פיהן יקום או יפול דבר בהליך שבפני
י.
לא שוכנענו כי קיימים טעמים המצדיקים סטיה מנוהלי וסדרי הדין הרגילים, שגם להם תפקיד חשוב ומהותי בניהולו של ההליך ובשמירה על איזון בין זכויותיהם של הצדדים והעדר קיפוחו של צד על חשבון משנהו, והאינטרס שיש לצדדים ולציבור בסופיות ההליך.
משכך, דין הבקשה להגשת ראיות נוספות - להידחות.

2. הבטחת ראש העיר

א. לטענת התובעת, בשנת 1990-1991 היא נענתה לבקשת ראש העיר, מנכ"ל העיריה וועד העובדים, לעבור לתפקיד סגן מנהל אגף הנדסה בנתבעת, זאת לאחר שהתנתה כניסתה לתפקיד בקבלת תנאי שכר של מנהל אגף. לטענתה, ניתנה לה הבטחת ראש העיר כי בתום שנה עד שנה ורבע תקודם לתנאי שכר כאמור. בהתבסס על הבטחה זו הסכימה התובעת לקבל על עצמה את התפקיד (סעיף 3 לתצהיר התובעת).
ב. מלבד עדותה של התובעת לא הובאה כל ראיה התומכת בטענתה זו. לא הוצג בפני
נו כל מסמך בכתב המעיד על מתן ההבטחה. כמו כן, התובעת לא הזמינה לעדות את ראש העירייה דאז, אשר יכל לשפוך אור על תוכן ההבטחה שניתנה לה "בשיחה פרטית בחדרו" (ר' פרוטוקול 14/03/02, עמ' 3, שורה 4).
ג. לא זו אף זו, התובעת טענה לראשונה כי ניתנה לה הבטחה כאמור רק בעת הגשת התביעה, דהיינו, בשנת 1999, בעוד על פי ההבטחה, כבר בשנת 1992 היתה אמורה לקבל תנאים של מנהל אגף. בכל פניותיה לצורך קידומה ולשיפור תנאי העסקתה, לאורך השנים שבין 1992 ל- 1999, לא טענה התובעת כי ניתנה לה הבטחה ע"י ראש העירייה.
ד. בעניין זה מקובלת עלינו עדותו של מר שלום ניצן לפיה:
"טענתה של התובעת כאילו הובטח לה על ידי ראש העירייה שתקבל תנאים של מנהל אגף, כבר במהלך שנת 1992, לא ידועה לי, ועל פניה נראית לי כבלתי נכונה בהתחשב בנסיוני האישי בעירייה, שכן כל ההבטחות ממין זה, אשר סוכמו בין ראש העירייה לבין מי מעובדי העירייה, הועלו ע"י ראש העירייה על הכתב. התובעת לא הציגה כל מסמך כתוב המבסס טענתה זו.
ברצוני לציין לעניין זה כי מעולם, בכל פניותיה אלי, לא ציינה התובעת כי ראש העירייה הבטיח לה תנאי שכר כשל מנהל אגף, כטענתה כעת, ובכל פניותיה טענה רק לזכותה הלגיטימית, לשיטתה, לקבלת תנאים אלו." (סעיף 10 לתצהיר מר שלום ניצן).
התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי לא העלתה בפני
מר שלום ניצן את דבר מתן ההבטחה ע"י ראש העירייה והסיבה לכך היא שמר ניצן, לטענתה "...עויין אותי מאז שנת 1982 בעת שניגשתי למכרז שגם הוא ניגש" (פרוט' 14/03/02, עמ' 3, שורות 9-11).
אף עם מר ניצן עויין את התובעת, טענה אשר לא הוכחה, הרי שאף במכתביה לראש העיר לא ציינה את עניין ההבטחה וזאת כיוון שלא חשבה שצריך לציין זאת בפני
ו משהוא "ידע על הדברים האלה"(שם, שורות 12-14).
ה. עוד העידה התובעת כי "אני הייתי מאוד עסוקה בעבודה. עבדתי מהבוקר עד מאוחר בלילה ולא הייתי פנויה לטפל בנושא הקידום שלי, בהתאם להבטחה"(שם, שורות 15-17).
ואולם, כבר בשנים 1993-1994 (בתאריכים 16.4.93 ו- 4.12.94) פנה מר יובל מרנץ, כמהנדס העיר דאז, במכתב לראש העיר לשם קידום התובעת בדרגה ולקבלת תנאי שכר של מנהל אגף. לתובעת נשלח העתק ממכתבים אלו. אף אם מכתבים אלו נשלחו על דעת מר מרנץ מבלי שנתבקש לעשות כן ע"י התובעת, כגרסתה, תמוה בעינינו כי התובעת, אשר ידעה על הבקשה לקידומה היתה עסוקה מכדי ליידע את מר מרנץ בדבר קיומה של הבטחת ראש העירייה כך שלפחות במכתבו השני תצויין ההבטחה כסיבה נוספת לקידום התובעת.
ו. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי לא הונחה בפני
נו התשתית העובדתית להוכחת קיומה של הבטחת ראש העירייה לקידום התובעת למעמד של מנהל אגף ולקבלת שכר ותנאים בהתאם.

3. שעות נוספות גלובליות

א. התובעת מבססת תביעתה בגין רכיב זה על "הסכם השעות".
סעיף א(1) להסכם קובע:
"מנהלי אגפים ומי שבמעמד מנהלי אגפים המקבלים 80 שעות נוספות גלובליות, תוגדל המכסה ל- 100 שעות גלובליות לחודש (50 x 125% + 50 x 150%)".

ב. דומה כי אין מחלוקת באשר ליישומו של ההסכם, ובמסגרתו הסעיף האמור, בפועל בנתבעת (ר' לעניין זה עדויותיהם של מר שלום ניצן ומר ציון כהן (פרוט' 6.11.02, עמ' 19, ש' 8-9, סעיפים 10-11 לתצהיר מר כהן).
השאלה הנשאלת הינה שאלת מעמדה של התובעת. בכדי שסעיף זה יחול על התובעת ברי כי עליה להיות בתפקיד מנהל אגף או במעמד של מנהל אגף.
ג. אין חולק כי התובעת לא קיבלה מינוי של מנהל אגף. את תביעתה לשכר ולתנאים של מנהל אגף מבססת התובעת, אפוא, על היותה "במעמד של מנהל אגף".
ד. מהעדויות שהוצגו בפני
נו, לא שוכנענו אף כי התובעת היתה "במעמד של מנהל אגף".
אמנם על פי עדותו של מר רחמים דוד "...התובעת על פי כתב המינוי, נכללת במעמד של מנהלי אגפים"(פרוט' 14.03.02, עמ' 8, ש' 25).
ואולם, מש"מעמד של מנהל אגף" אינו מינוי רשמי, כי אם תנאים אישיים הניתנים לעובד על פי החלטת הגורמים המוסמכים בעירייה, הרי שעל התובעת היה להוכיח כי ניתנה החלטה כאמור בעניינה.
התובעת לא הוכיחה כי ניתנה בעניינה החלטה לקדמה לתנאי שכר "במעמד של מנהל אגף".
ה. לא זו אף זו, משנתבקש קידומה ע"י מהנדס העיר, מר מרנץ, במכתב מיום 16.04.93 (נספח ג' לתצהיר מר מרנץ) הובהרה עמדת הנתבעת במכתבו של מנכ"ל העירייה דאז, מר יוסי שניר מיום 6.5.93 באשר לקידום התובעת:
"...אינני יכול להמליץ על קידומה למעמד שכר של מנהל אגף. מבדיקת שכרה ברוריה מקבלת יותר מאשר מספר מנהלי אגפים בעירייה. זאת עקב תוספות אחוזיות אותן קיבלה בעבר. קידומה בנושא השכר יביא למפולת שכר בכל העירייה - כאשר כל סגני מנהלי אגפים ידרשו זאת, ומי יודע היכן זה ייעצר. לאור זאת אני נאלץ לדחות את הבקשה." (ר' נספח ג' לתצהיר מר שלום ניצן).
ו. כמו כן, אין בעדותו של מר ציון כהן לפיה "עת קודמה מרת אור שחר לתפקיד של סגן ראש מינהל שהינו כאמור מקביל לכל הפחות לתפקיד מנהל אגף..."(סעיף 13 לתצהירו), כדי לסייע לתובעת, שכן כפי שעולה מחומר הראיות, התובעת מעולם לא קודמה לתפקיד של "סגן ראש מינהל" תפקיד אשר הוכנס בפועל לנתבעת רק בשנת 2001 (ר' עדות מר רחמים, פרוט' 14.03.02, עמ' 7, ש' 22-23), כי אם לתפקיד של "סגן מנהל מינהל".
ז. אף בעובדה כי טרם מינויה לתפקיד סגן מנהל המינהל לתכנון הנדסי כלל שכרה 80 שעות נוספות גלובליות, אין כדי להעיד על זכותה לקבלת מכסת שעות גדולה יותר לאחר קבלת המינוי, שכן, על אף שסוכם ביום 3.7.91 כי תנאי העסקתה של התובעת יכללו מכסה של 70 שעות נוספות גלובליות, הרי שכבר חודשיים לאחר מכן (במכתב מיום 25.9.91) הוגדלה המכסה ל- 80 שעות נוספות גלובליות, ללא כל סיבה נראית לעין. משכך, מכסת השעות שקיבלה טרם המינוי אינה יכולה להעיד על מכסת השעות שהיה עליה לקבל לאחר המינוי.
ח. זאת ועוד, אף טענתה של התובעת לזכאותה למכסת שעות נוספות גלובליות בהסתמך על הבטחת ראש העירייה, דינה להידחות, משכאמור לא הוכחה קיומה של ההבטחה.
ט. התובעת אף לא הוכיחה כי תפקדה בפועל כסגן ראש מנהל במנהל ההנדסה שכן על פי העדויות התפקיד דרש הכשרה של מהנדס או אדריכל, "משמדובר באגף מדידות שהוא אגף מקצועי ואגף תכנוני." (ר' עדות מר שלום ניצן, פרוט' 6.11.02, עמ' 23, ש' 17-20 וכן עדותו של מר דוד רחמים, פרוט' 14.03.02, עמ' 7, ש' 22-23).
במהלך הרה-ארגון באגף ההנדסה בשנת 1995 קיבלה התובעת מינוי של סגן מנהל המינהל לתכנון והנדסה לאדמיניסטרציה וכ"א, ולא של סגן ראש מנהל. מכל מקום, בפועל לא נוספו לה סמכויות וכפי שהעידה התובעת עצמה "ב- 95 המשכתי בתפקיד שהייתי בו מאז 91 כאשר האגף היה אגף מהנדס העיר והוא עבר מאגף למנהל"(פרוט' 14.03.02, עמ' 2, ש' 8-9).
י. לאור האמור, משהתובעת לא הוכיחה שמונתה לתפקיד מנהל אגף, או שהתקבלה בעניינה החלטה למתן תנאים של עובד "במעמד של מנהל אגף", או שתפקידה בפועל היה במעמד של מנהל אגף, הרי שאין מקום להחיל עליה את סעיף א(1) להסכם השעות. משכך, אין עוד מקום לבחון את שאלת תקופת הקפאת הסכם השעות, משאין בבחינת תקופת ההקפאה כל רלוונטיות לענייננו.

4. הפרשי שכר בגין אי העלאה בדרגה

א. ביום 18.10.94 קודמה התובעת במסגרת קיצור פז"מ, לדרגה 13+ לדרוג המח"ר רטרואקטיבית מיום 1.9.94.
ביום 8.1.95 קודמה לדרגה 14 עם מינויה לתפקיד סגן מנהל מינהל. הקידום ניתן לה מיום 1.1.95.
ביום 23.9.96 קודמה רטרואקטיבית מיום 1.9.95 לדרגה 15 (נספחים יד1-4 לתצהיר מר שלום ניצן).
ב. לטענתה, בחלוף שנה מיום המינוי, קרי, מיום 1.9.96, זכאית היתה לקידום לדרגה 15+. זכאותה זו נובעת לטענתה, מההסכמים החלים בנתבעת; מהנוהג הקיים והנוהג בפועל בנתבעת הן לקידום עובדים בכירים בדרגה עם מינויים לתפקיד בכיר יותר והן לקיצור פז"מ; ומכוח הבטחת ראש העירייה לקידומה לתנאי מנהל אגף. לטענתה, אי קידומה בדרגה מפלה אותה לרעה ביחס לעובדים אחרים בנתבעת.
ג. לטענת הנתבעת, אין התובעת זכאית לקידום לדרגה 15+ וזאת בשל הוראות הסכם השכר מיום 3.3.99 ובשל תוספות העבר אותן גוררת התובעת מתפקידיה הקודמים בנתבעת.
לחילופין טוענת הנתבעת כי זכאותה של התובעת לדרגה 15+ הנה לכל הפחות מיום 1.9.98 ולא מיום 1.9.96 כנטען ע"י התובעת (סעיף 4ב לכתב ההגנה).
ד. השאלות העומדות בפני
נו, אפוא, הינן שתיים:
1. האם זכאית התובעת לקידום לדרגה 15+?
2. אם כן, האם זכאותה הינה מיום 1.9.96 כגרסת התובעת או שמא מיום 1.9.98 כגרסת הנתבעת?

זכאות התובעת לדרגה 15+
להלן נבחן אחת לאחת את טענות הצדדים:

1. הנוהג לקידום עובדים בכירים בדרגה עם מינויים לתפקיד בכיר יותר
התובעת טוענת לקיומו של נוהג לקידום עובדים בכירים בדרגה עם מינויים לתפקיד בכיר יותר.
"...נוהג הוא מקור משפטי לזכויות. כך בכלל וכך בעולם יחסי העבודה (ראו, למשל, סעיף 29 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 וסעיף 35 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951). אלא שנוהג - מעצם טיבו וטבעו - אינו מעוגן בדרך כלל במסמך בכתב ולכן הוא טעון הוכחה:
"צד החפץ להשלים פרשנות חוזה תוך הזדקקות לנהוג, מוטל עליו הנטל להוכיח קיומו של אותו נוהג...".
(דב"ע נד3-3/ אבי כהן - החברה המרכזית לאוטומציה בע"מ, פד"ע כח' 90, 94 ז'. ע"ע 348/99 צים חברת הספנות הישראלית נ' שמשון שרעבי, עבודה ארצי כרך לג(21), 42, 46).
התובעת הביאה עדותם של מספר עובדים בנתבעת אשר עם מינויים לתפקיד חדש קודמו בדרגה (ר' לדוגמא עדות מר רחמים דוד, מר חורי יצחק, מר אהרוני חיים). ואולם, אף אם הוכח לכאורה קיומו של נוהג לקידום עובדים בדרגה עם מינויים לתפקיד בכיר יותר, הרי שגם על התובעת הוחל נוהג זה, משעם מינויה לסגן מנהל מינהל ביום 1.9.95, קודמה התובעת מדרגה 13+ לדרגה 14 ואף קודמה ביום 23.9.96 לדרגה 15 רטרואקטיבית מיום המינוי.
מיום 1.9.95, היום בו קיבלה התובעת את המינוי, ועד ליום 1.9.98, היום בו לכאורה היתה זכאית התובעת לקידום, לא קיבלה התובעת כל מינוי לתפקיד אחר, ולפיכך, אין בנוהג האמור כדי לקדמה בדרגה נוספת, לדרגה 15+.
2. הבטחת ראש העירייה
כפי שקבענו לעיל, התובעת לא הוכיחה כי ניתנה לה הבטחה ע"י ראש העירייה באשר לקידומה למעמד של מנהל אגף וכפועל יוצא מכך לקידומה בדרגה. משכך, אין התובעת יכולה להתבסס על טענה זו להוכחת רכיב ההעלאה בדרגה.

3. ההסכמים החלים בנתבעת
על הנתבעת חלה חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (נוסח משולב) (להלן:"חוקת העבודה"). כן חלים עליה נהלי העלאה בדרגה על פי פרק 3.2 לאוגדן תנאי השירות לעובדים בשלטון המקומי(להלן: "האוגדן").
סעיף 3.2.1 לאוגדן קובע:
"(א) עובד שלמשרתו צמודות בתקן כמה דרגות, יקודם בדרגה לאחר שהשלים את זמן השהות בדרגה כפי שנקבע במסלולי הקידום.
(ב) קידום העובדים מותנה בנוסף לשהייה של פרק שמן מינימלי בדרגה (פז"מ) גם בכישורי העובד... כפי שיקבע במסלולי הקידום."
סעיף 3.2.13 לאוגדן קובע:
"1) החל מיום 1.3.94 תתווסף דרגה נוספת 15 ו- 15+.
..."
על פי פרק ז' לחוקת העבודה המעבר לדרגה 15+ הינו בתום שהיה של 3 שנים בדרגה הקודמת.
לפיכך, על פי ההסכמים החלים בנתבעת היתה התובעת זכאית להעלאה לדרגה 15+ בתום 3 שנים של שהיה בדרגה 15, דהיינו, מיום 1.9.98.

לטענת הנתבעת, אין לקדם את התובעת לדרגה 15+ וזאת בשל תוספות שכר חריגות אותן היא מקבלת במסגרת שכרה והן בשל שכרה הגבוה הנוגד את הוראות הסכם השכר מיום 3.3.99. להלן נבחן טענות אלו.
תוספות העבר
א. "תוספות העבר" אותן קיבלה התובעת, אשר עולות כדי 35% משכרה, הפכו בעקבות סיכום בין גורמים בהנהלת העיריה לבין ועד העובדים ובעקבות החלטות ועדות פריטטיות לחלק בלתי נפרד משכרה.
ר' לעניין זה סיכום מיום 26.4.82 בין מנכ"ל העיריה דאז לבין ועד העובדים (נספח ב3 לתצהיר מר שלום ניצן), סיכום בדבר תנאי העסקתה של התובעת מיום 10/1/88 (נספח ת/7ד לתצהיר התובעת), סעיף 7 לתצהירו של מר ציון כהן, החלטת הועדה הפריטטית מיום 3.5.81 (נספח ת/7ו לתצהיר התובעת) כי אין לבטל את תוספת הספיגה במשכורתה, סיכום דיון בין הנהלת הנתבעת לועד העובדים כי כל התוספות הקיימות בעניין התובעת יאוחדו וישולמו לתוספת גלובלית של 35%( נספח ת/7ט לתצהירה), סיכום דיון בין הנהלת הנתבעת לבין ועד העובדים מיום 3.7.91 כי עם העברת התובעת לאגף מהנדס העיר תנאי העסקתה יכללו תוספת אחוזית של 35%(נספח ת/7י לתצהירה).
ב. אין ספק כי מדובר בתוספות המהוות חלק נכבד משכרה ואשר במהותן אינן רלוונטיות לתפקידה הנוכחי, ואולם משאושרה גרירת התוספות ע"י הנהלת הנתבעת, הרי שהפכו לחלק בלתי נפרד משכרה.
ג. מר ציון כהן הצהיר כי "שכרה של מרת אור שחר כלל תוספות ייחודיות כתוצאה מכך שבתקופת עבודתה הארוכה בעיריה מילאה תפקידים שונים בתחומים שונים בעיריה. מדובר בתופעה נפוצה ומקובלת בעיריה לפיה מילוי תפקידים שונים גורר אחריו קיומן של תוספות שכר הנגררות משינויי התפקידים. אלו תוספות שכר שהן זכויות מוקנות לעובדים. תוספות השכר ניתנו למרת אור שחר בדין ועל פי הסכמים וסיכומים שנערכו בין מרת אור שחר לבין העיריה בשיתוף ועד העובדים שנמניתי עליו. תוספות השכר הנ"ל הפכו לחלק בלתי נפרד משכר עבודתה..."(סעיף 5 לתצהירו).
ד. מר רחמים דוד העיד כי "יש מקרים שאישרנו לעובד לגרור תוספות ייחודיות כאשר עבר מיחידה ליחידה..."(פרוט' 14.3.02, עמ' 8, ש' 17-18). אחד מאותם מקרים הוא, ככל הנראה, המקרה שבפני
נו.
ה. הנהלים בעניין גרירת והמרת התוספות של עובדים העוברים ממסגרת העסקה אחת לאחרת בנתבעת, אינם יכולים לסייע להכרעה בענייננו, שכן אף אם לגבי עובדים אחרים הומרו התוספות שקיבלו בתפקידם אחרים לתוספות אחרות במסגרת תפקידם החדש, הרי שאף לדברי מר שלום ניצן, עם התובעת נהגו באופן שונה מאשר עם שאר עובדי העיריה (ר' עדותו בפרוט' 6/11/02, עמ' 20, ש' 12-13). אף בעניין זה יוצאים אנו מנקודת הנחה שלנתבעת היו שיקולים משלה שהנחוה לנהוג בתובעת באופן שונה משאר עובדי העירייה, ולאשר לה לגרור את תוספות העבר.
ו. אשר על כן, משגרירת התוספות אושרה ע"י העירייה כחלק בלתי נפרד משכרה של התובעת הרי שאין מקום לטענת הנתבעת לפיה תשלום תוספות העבר שולל את הזכויות הנובעות מתפקידה הנוכחי של התובעת.

הסכם השכר
א. ביום 3.3.99 נחתם בין ההסתדרות לבין המרכז לשלטון מקומי הסכם בעניין חריגות שכר עובדי הרשויות המקומיות (להלן: הסכם השכר"). בהסכם השכר נקבעה תקרה לשכרם של עובדי הרשויות המקומיות כדלקמן:
1. שיעור של 82.5% משכר מנכ"ל הרשות המקומית כפי ששיעור זה מופיע בטבלה המצורפת להסכם השכר;
2. שיעור של 82.5% משכר המנכ"ל המפורסם בטבלת השכר של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות כפי שזו מעודכנת מעת לעת בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים.
תחולת ההסכם הינה מיום 31.8.98, הוא "המועד הקובע".
ב. על פי חומר הראיות שכרה של התובעת היה מהגבוהים בנתבעת, אם כי לא ניתן לקבוע כי חרג מהגדרת "שכר גבוה" משלא הוצגו בפני
נו נתונים לגבי שכר מנכ"ל הרשות המקומית המפורסם בטבלת השכר של העובדים הבכירים.
התובעת הציגה תלושי שכר לתקופה שמחודש ינואר 1999 ואילך, ומשכך, אין באפשרותנו לבחון אם מיום 31.8.98 ועד לחודש ינואר 1999 חרג שכרה מהגדרת "שכר גבוה" אף על פי הטבלה המצורפת להסכם השכר.
באשר לתקופה שמחודש ינואר 1999 ואילך - על פי תלושי השכר שהוצגו, בחלק מהחודשים נוכה משכרה סכום בגין "ניכוי שכר חריג", בהתאם להגדרת "שכר גבוה" על פי הסכם השכר. עם זאת, בחודשים אחרים לא נוכה כל סכום משכרה, או שנוכו סכומים בגין "ניכוי כספי" או "הפחתת שעות עבודה", אשר לא ברור האם קשורים באופן כלשהו להסכם השכר.
ג. לאור האמור, משבחודשים מסויימים לא נוכה משכרה של התובעת כל סכום שהוא, ניתן להסיק כי היו חודשים בהם שכרה של התובעת לא חרג מהשכר המוגדר כ"שכר גבוה" בהסכם כל עוד דרגתה היתה 15.
משכך, הרי שאין בהסכם השכר כדי למנוע מהתובעת את קידומה לדרגה 15+ בכפוף לתנאים הקבועים בו, כך שסכומים שיחרגו מהתקרה הקבועה - ינוכו משכרה.
ד. אם כן, לא מצאנו כי יש בתוספות העבר אותן מקבלת התובעת במסגרת שכרה או בהסכם השכר כדי למנוע מהתובעת את קידומה לדרגה 15+.

מועד זכאות התובעת לקידום בדרגה
1. לאחר שקבענו כי התובעת זכאית לקידום לדרגה 15+ יש לבחון את מועד זכאותה לקידום.
לטענת התובעת, היא זכאית לקידום מיום 1.9.96 וזאת מכוח הנוהג הקיים בנתבעת של קיצור פז"מ בהעלאת עובדים בכירים מדרגה לדרגה לאחר קבלת תפקיד בכיר יותר.
לטענת הנתבעת, זכאות התובעת לדרגה 15+ הינה אך ורק החל מיום 1.9.98 (סעיף 4ב לכתב ההגנה, סעיף 14 לתצהיר מר שלום ניצן).
2. מהעדויות שהונחו בפני
נו, עולה כי אכן קיים בנתבעת נוהג של קיצור פז"מ לצורך העלאה בדרגה. התובעת הביאה עדותם של מספר עובדים בנתבעת אשר הוחל עליהם הנוהג לקיצור פז"מ בהעלאתם בדרגה. מר שלום ניצן העיד אף הוא לעניין זה כי "נכון שיש נוהג בעיריית ראשון שעובד שמתמנה לתפקיד חדש, זכאי לקיצור פז"ם של מחצית לצורך העלאה לדרגת השכר הבאה, כולל בהתייחס לבכירים"(פרוט' 06.11.02, עמ' 19 ש' 17-18).
נוהג זה הוחל אף על התובעת בקידומה לדרגה 13+.
3. ואולם, אף אם הוכח קיומו של נוהג קיצור פז"מ בנתבעת, לא שוכנענו כי הוא מוחל באופן אוטומטי בכל מקרה ומקרה.
על פי עדותו של מר שלום ניצן: "העיקרון הנוהג הוא כי יישום נוהג קיצור פז"מ אינו אוטומטי, אלא לאחר בחינת מכלול הנסיבות המצדיקות יישומו במקרה מסוים, ובנסיבות העניין לפיהן נהנתה התובעת מקיצור פז"מ תקופה קצרה קודם לכן ונוכח משכורתה הגבוהה, אין התובעת זכאית לקיצור נוסף כנטען על ידה"(סעיף 14 לתצהירו).
4. מקובל עלינו כי כל מקרה נבחן לגופו באופן פרטני. אף בעניינה של התובעת נשלח מכתב מטעם הממונה עליה בבקשה לקדמה לדרגה 15+ (ר' מכתבו של מר רמי זיו מיום 5.11.96 - נספח ת/11 לתצהיר התובעת), דבר המלמד כי לשם קיצור הפז"מ נדרשת בקשת והמלצת הממונה ואין הקידום ניתן באופן אוטומטי. בעניינה של התובעת נדחתה הבקשה תוך ציון העובדה כי התובעת זכאית לקידום לדרגה 15+ בתום 3 שנים מיום קבלת דרגה 15. (ר' תשובתו של מר רחמים דוד מיום 7.11.96 - נספח טו לתצהיר מר שלום ניצן).
5. כמו כן, לפי עדותו של מר שלום ניצן " יש הגבלה לקיצורי פז"ם כאשר עובד מקודם בתדירות גבוהה." (פרוט' 6.11.02, עמ' 25, ש' 14).
כאמור, בענייננו, התובעת קודמה בתוך שנה מדרגה 13+ לדרגה 15, כאשר על פי חוקת העבודה המעבר מדרגה 14 לדרגה 15 הוא בתום שהות של שנתיים בדרגה 14. אין ספק כי קידום של שתי דרגות בתוך תקופה של שנה, כאשר הדרגה ההתחלתית ניתנה עקב קיצור פז"מ הינו קידום מהיר באופן יחסי. לא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתה של הנהלת הנתבעת בהחלטתה שלא להחיל בשנית בעניינה של התובעת את הנוהג של קיצור הפז"מ בתום תקופה של שנה מיום קבלת דרגה 15, בין אם זו ניתנה לתובעת במסגרת מינוי ובין אם במסגרת קיצור פז"מ.
6. לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת היתה זכאית לקידום לדרגה 15+ בתום שלוש שנים מיום קידומה לדרגה 15, דהיינו, מיום 1.9.98, כפי שקובעת חוקת העבודה וכפי שהצהירה הנתבעת עצמה, זאת בכפוף להסכמי השכר החלים על הנתבעת.
7. 7. התובעת צירפה לתצהירה חישובים (נספח ת/12 לתצהירה) אשר נערכו ע"י הגב' ירדנה גליק, מנהלת אגף המשכורות בעיריה, לבקשת התובעת ויו"ר ועד העובדים. הגב' גליק העידה כי אמנם החישובים נעשו על פי בקשת התובעת ויו"ר ועד העובדים ואולם "גם אילו נתבקשתי ע"י הנתבעת לעשות את החישוב הזה הייתי מגיעה לאותו חישוב אריתמטי בהתבסס על אותם נתונים. החישוב תואם את דרך חישוב הפרשי השכר בעיריה"(פרוט' 7.7.02, עמ' 2, ש' 10-13). הנתבעת לא הציגה כל חישוב סותר. לפיכך ולאור עדותה הנ"ל של הגב' גליק מצאנו לנכון להתבסס על חישובים אלו.
8. על פי החישובים שהציגה התובעת, הסכום לו היא זכאית בגין הפרשי דרגה מדרגה 15 לדרגה 15+ לתקופה שמיום 1.9.98 ועד ליום ה- 20.7.99 הינו בסך 21,118.15 ₪ (20,426 ₪ + תוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 20.7.99). משאין בפני
נו נתונים לגבי שכרו של מנכ"ל הרשות המקומית על פי טבלת השכר של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות באותה העת, ומשלא הוצגו בפני
נו תלושי שכר של החודשים 9/98 - 12/98, אין באפשרותנו לבחון אם תשלום הפרש השכר בכל חודש וחודש בתקופה שמיום 1.9.98 ועד 20.7.99 הופך את שכרה של התובעת ל"שכר גבוה" כהגדרתו בהסכם השכר. לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעת את הסך הנ"ל כל עוד שכרה של התובעת בחודשים הנ"ל אינו חורג מהתקרה הקבועה בהסכם השכר.
באשר לתקופה שמיום הגשת התביעה ואילך - תשלם הנתבעת לתובעת את כל הסכומים הנלווים להעלאתה מדרגה 15 לדרגה 15+, בכפוף לתקרה הקבועה בהסכם השכר.

לסיום, נציין כי לא השתכנענו כי יש ממש בטענת האפליה שהעלו שני הצדדים. לא התרשמנו כי התובעת הופלתה לרעה ביחס לעובדים בכירים אחרים. כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה כי היתה זכאית למכסת שעות גלובליות גדולה מזו שקיבלה. אף אי קידומה בדרגה נבע ממחלוקת באשר לגובה שכרה של התובעת והרכבו.
מנגד, העלאת התובעת לדרגה 15+ מיום 1.9.98, לא תיצור אפליה בלתי מוצדקת לטובתה בין התובעת לבין עובדיה האחרים של הנתבעת, כל עוד הדבר נעשה בכפוף לתקרה המפורטת בהסכם השכר.

כמו כן, אין מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנה מששוכנענו כי היתה במקרה דנן מחלוקת אמיתית וכנה באשר לזכויות הנתבעות.

סוף דבר
בגין אי העלאת התובעת מדרגה 15 לדרגה 15+ בתקופה שמיום 1.9.98 ועד ליום ה- 20.7.99, תשלם הנתבעת לתובעת הפרשי שכר בסך של 21,118.15 ₪ (בכפוף לתקרה הקבועה בהסכם השכר) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
באשר לתקופה שמיום הגשת התביעה ואילך - תשלם הנתבעת לתובעת את כל ההפרשים להם זכאית התובעת מכוח העלאתה מדרגה 15 לדרגה 15+ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הזכאות ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.
אם טרם שולמה האגרה הדחויה, היא תשולם ע"י התובע.
ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ה (19 ביולי 2005) במעמד הצדדים.

ח. בן-יוסף - שופטת

נ.צ. - מר יהודה ארז








עב בית דין אזורי לעבודה 912051/99 אור שחר ברוריה נ' עיריית ראשון-לציון (פורסם ב-ֽ 19/07/2005)