פסקי דין על אבי ברנס | פסקי דין על אלדן - חברת להשכרת רכב ואח' | פסקי דין על רובין שריף אלג'עברי

5745/03 עא     10/08/2005




עא 5745/03 אבי ברנס,אלדן - חברת להשכרת רכב בע"מ ואח' נ' רובין שריף אלג'עברי






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 5745/03

בפני
:
כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
המערערים:
1. אבי ברנס
2. אלדן - חברת להשכרת רכב בע"מ

3. אררט חברה לביטוח בע"מ


נ ג ד

המשיב:
רובין שריף אלג'עברי


ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.5.03 בת.א. 1375/97 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' חבש

תאריך הישיבה:
א' באדר א התשס"ה
(10.2.05)

בשם המערערים:
עו"ד דורון חנן
בשם המשיב:
עו"ד חורי אליאס
פסק-דין

השופט א' ריבלין
:

1. המשיב נפגע בתאונת-דרכים בחודש יולי 1995, בהיותו בן 22 שנים. בתאונה נגרמו לו חבלות קשות בחלקים שונים של גופו ובעיקר בראשו, בחזהו וברגלו השמאלית. נקבעה לו נכות רפואית בתחום האורתופדיה בשיעור של 30%, בתחום הכירורגיה הפלסטית בשיעור של 15%, ובתחום הנוירולוגיה בשיעור של 5% לצמיתות. נכותו הרפואית המשוקללת הסתכמה, איפוא, ב-43.5% (במעוגל).

קודם לתאונה שימש המשיב כטייח בבניין וכמתווך, תמורת עמלה, בין מעבירים לפועלים. בית-המשפט המחוזי מצא כי המשיב אינו סובל מאבדן מלא של כושר ההשתכרות. בהתחשב בנכותו הרפואית, במקצועו ובנתונים אחרים שבאו לפניו בא בית-המשפט לכלל מסקנה כי המשיב איבד 55% מכושר השתכרותו.

אשר לבסיס השכר ממנו יש לגזור את הפסדיו של המשיב, בא בית-המשפט לכלל מסקנה כי יש להעמידו על סכום של 4,000 ש"ח - זאת לאחר ניכוי מס-הכנסה. כשנתונים אלה בידיו חישב בית-המשפט את נזקיו של המשיב בעבר ובעתיד, לרבות הנזקים שאינם נזקי ממון. בנוסף לפיצוי בגין הפסדי השתכרות פסק בית-המשפט המחוזי למשיב פיצוי בשיעור של 60,000 ש"ח בגין ראש הנזק של עזרת הזולת בעבר ובעתיד, על-פי אומדן גלובלי, פיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין הוצאות מוגברות ופיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות יתרות. מן הסכום שנפסק נוכו הסכומים שנשתלמו לידי המשיב כתשלום תכוף ותגמולי המוסד לביטוח לאומי.

2. המערערים סבורים כי בית-המשפט המחוזי הפריז בפסיקת הפיצויים. הם סבורים כי הנכות הרפואית המשוקללת הכוללת נמוכה בפועל מזו שנקבעה וזאת בשל חפיפה בין הנכות בתחום האורתופדיה לבין הנכות בתחום הפלסטיקה. נכותו התפקודית של המשיב אינה עולה, לדעתם, על 17% בהתחשב באופי הנכות הרפואית ובהתחשב בעובדה שעיקר עיסוקו קודם לתאונה לא היה כרוך, לדעתם, בעבודה פיסית, והבסיס שנקבע לחישוב הפסדי ההשתכרות של המשיב מופרז ואינו נתמך בתשתית ראייתית. לדעתם, בסיס השכר הראוי הוא 1,150 ש"ח לחודש ולא 4,000 ש"ח כפי שנפסק. לדעת המערערים גם הפיצוי בגין סיעוד והוצאות אחרות מופרז לחומרה. ולבסוף, מלינים המערערים על-כך שלא נתלוותה ריבית לניכוי התשלומים התכופים.

המשיב סבור כי המערערים מבקשים להתערב בקביעות עובדתיות של בית-המשפט המחוזי, מסקנותיו של בית-המשפט מבוססות, לדעתו, על הראיות שבאו במשפט ועל שיקול-הדעת שהפעיל בית-המשפט. לדעתו, לא נפל כל פגם בדרך הפעלת שיקול-הדעת בבית-המשפט קמא, ומכול מקום, לא פגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

3. אכן, מרבית הקביעות בפסק-הדין הן קביעות עובדתיות שבית-המשפט של ערעור לא ימהר להתערב בהן. עם זאת, נראה כי לענין חישוב הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות נפלה אי-בהירות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט העמיד את "השכר הקובע" לאמור את בסיס השכר ממנו נגזרים דמי הנזק על 4,000 ש"ח נטו. בקביעה זו עצמה אין להתערב. בית-המשפט הביא בחשבון קביעתו את כל הנתונים הרלבנטיים, את נסיבותיו האישיות של המשיב, את מקצועו, את הכשרתו, את עיסוקיו, את מקום עבודתו ואת העדויות שבאו לעניין השתכרותו בעבר ובהווה. כל אלה נשקלו כראוי על-ידי בית-המשפט המחוזי ואין פגם במסקנותיו. לא מצאנו גם עילה להתערב במסקנותיו של בית-המשפט לענין שיעור הגריעה התפקודית.

לענין תשלום דמי הנזק, בגין הפסדי ההשתכרות, פיצל בית-המשפט את זמן ההפסד למספר תקופות: ראשיתה של התקופה הראשונה ביום התאונה וסופה ביום 26.8.1997. במהלך התקופה הזו, שנמשכה 26 חודשים, היה מצוי המשיב, כך קבע בית-המשפט, באי-כושר מלא והוא זכאי לפיצוי מלא לאמור 104,000 = 26 x 4,000 ש"ח. סכום זה נושא ריבית כחוק מאמצעיתה של התקופה.

התקופה השנייה, ראשיתה ביום 22.8.97 וסופה ביום פסק-הדין. בתקופה זו נצפה המשיב כשהוא עובד לפרנסתו בתעסוקה חלקית בדוכן מכירה. בגין התקופות האלה, כך הורה בית-המשפט קמא, יחושב הפיצוי בדרך הבאה:

"יש לפצות את התובע עבור התקופה הראשונה במלוא שכרו, קרי 4,000 ש"ח לפי ערכם בסוף התקופה הראשונה עם הצמדה בשיעור של 80%. ואילו עבור התקופה השנייה, כאשר אין לנו כל נתון לכמה הרוויח מהעבודה בבסטה (לא נשאל על-כך), יש לקבוע על דרך האומדנה את הפסד השכר שלו על 2,500 ש"ח נטו לחודש. במלים אחרות, יש להעמיד את הפסד השתכרותו בתקופה השנייה, החל מיום 27.8.97 על סך 2,500 ש"ח נטו לחודש וזאת עד יום מתן פסק-הדין עם הצמדה של 80% מאמצע התקופה".
בעניין זה חל שיבוש, כך נראה, ויש לשוב ולרענן מושכלות ראשונים:

כלל יסוד, שהוא פועל יוצא של עקרון השבת המצב לקדמותו, מחייב לקבוע את מועד פסק-הדין כמועד הערכת הנזק. את נזקי העבר ואת נזקי העתיד יש להביא לכלל מכנה משותף על-ידי השוואת ערכיהם ליום פסק-הדין. השוואה זו מתבטאת בשערוך נזקי העבר, בערכים ריאליים, נכון ליום פסק-הדין, והפחתת נזקי העתיד לכלל ערכם ביום פסק-הדין, וזאת בדרך של היוון. דמי הנזק הבאים לפצות על נזק שהתגבש בעבר, ושפרעונם נדחה, נושאים, ברגיל, ריבית הבאה לפצות את התובע על השהיית התשלום.

השערוך שנועד להתאים את ערכי הפיצוי בגין הפסדי העבר ליום מתן פסק-הדין נערך בדרך של הצמדה למדד משווה. מדד זה עשוי להיות מדד יוקר המחיה, מדד רמת השכר הממוצע במשק, או שעור שכרו של אחר שאינו הניזוק. ברגיל אין מסתפקים בהצמדה לשינוי השכר על-פי שיעור תוספת היוקר.

כיוון שכך, ראוי להניח כי בסיס השכר שנקבע על-ידי בית-המשפט נאמד בערכו הריאלי ביום פסק-הדין. הצמדה נוספת של 80% מתייתרת, נראה כי יש בה משום שריד למדד תוספת היוקר ששימש בעבר הרחוק בפסיקה כאחד ממודדי השיערוך.

4. המשיב פוצה בגין תקופת העבר הראשונה במלוא הפסדי השכר והבסיס שהונח בבית-המשפט – 4,000 ש"ח – מתייחס לערכי פסק-הדין, כך בתקופה הראשונה וכך בתקופה השנייה וגם גם בעתיד. מתוך הסכום הזה נפסק למשיב פיצוי בגין הפסדי שכר של 2,500 ש"ח נטו. בהערכה זו, כך נראה, נפלה שגגה. בית-המשפט המחוזי מצא כי פגיעתו התפקודית של המשיב היא בשיעור 55%, ובמילים אחרות, כי הפסדי השכר החדשים שלו הם בסך 2,200 ש"ח לחודש. אין לשנות מסכום זה גם בתקופה השנייה בעבר, עת נתגבשה הפגיעה התפקודית אצל המשיב. גם בתקופה זו, שראשיתה ביום 27.8.97, וסופה ביום פסק-הדין, 12.5.2003, לא עלו הפסדי ההשתכרות של המשיב על השיעור האמור ונותר בו כושר השתכרות של 45% שבמסגרתם מצא פרנסתו כבעל דוכן מכירה. הפיצוי בגין הפסדי העבר בתקופה השנייה יהא לפיכך: 154,000 = 70 x 2,200 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית כחוק, מאמצעיתה של התקופה השנייה. באותה מידה ילווה ניכוי התשלומים התכופים בריבית כחוק בגין כל אחד מן התשלומים שהגיעו לידי המשיב בעבר.

ההוראות שנקבעו בפסק-הדין לגבי הפסדי השכר בעתיד – יישארו בעינן. השינויים יחולו, כאמור, בחישוב נזקי ההשתכרות בעבר. במובן זה יתקבל הערעור.

לא מצאנו עילה להתערב בממצאיו ומסקנותיו האחרים של בית-המשפט קמא.

הערעור מתקבל, כאמור, בחלקו. המשיב ישא בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורך-הדין של המערערים בסך 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט א' גרוניס
:

אני מסכים.

ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין
.

ניתן היום, ה' באב התשס"ה (10.8.05).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03057450_p06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 5745/03 אבי ברנס,אלדן - חברת להשכרת רכב בע"מ ואח' נ' רובין שריף אלג'עברי (פורסם ב-ֽ 10/08/2005)