פסקי דין על אברהם צרפתי |

7072/05 רעפ     11/08/2005




רעפ 7072/05 אברהם צרפתי נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

רע"פ 7072/05

כבוד השופט א' רובינשטיין

בפני
:

אברהם צרפתי

המבקש:

נ ג ד


מדינת ישראל

המשיבה:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב בתיק ע"פ 70362/05 שניתן ביום 11.7.05 על-ידי
כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר

בשם המבקש: עו"ד גד זילברשלג

בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן


החלטה

א. (1) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא ברלינר, המר ושיצר) מיום 11.7.05 בע"פ 70362/05, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון-לציון (השופטת עטר) מיום 11.1.05 בת"פ 4191/02, 2700/02.

(2) נגד המבקש הוגשו בבית משפט השלום שני כתבי אישום, אשר נדונו במאוחד, שבהם מיוחסות לו שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ועבירה של נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. לפי הנטען בכתב האישום הראשון, במהלך חודש נובמבר 2001 איים הנאשם על המתלוננת, חברתו לחיים, בכך שאמר לה כי יעזוב את הבית רק לאחר שיערוף את ראשה. על-פי כתב האישום השני, בליל 18.10.02 לאחר ששתה לשכרה, נהג הנאשם ברכב בעת פסילה וללא ביטוח רכב תקף, וכן איים על המתלוננת, שישבה עמו ברכב, בכך שאמר לה כי בכוונתו "לגמור אותה ואותו", כדברי כתב האישום.
(3) המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות בהן הואשם. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לעונש, לפיה ביקשה התביעה כי ייגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס כספי ופסילה בפועל. ההסכמה נומקה בבקשת המתלוננת כי לא יוטל על המבקש עונש מאסר, בכך שהמבקש חדל להסתבך בפלילים, וכן בחלוף הזמן.

בית המשפט נמנע מאימוצה של הסכמה זו וגזר על המבקש 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, 24 חודשי פסילת רישיון וקנס כספי. בגזר הדין צוין כי למבקש עבר של עבירות אלימות, כולל עבירת הריגה בשל גרימת מותו של ילד בעת שנהג בגילופין ובמהירות מופרזת. בגין עבירה זו נגזרו על המבקש בשנת 1997 חמש שנות מאסר, מהן שנתיים ומחצה בפועל, וכן פסילת רישיון ל-15 שנים, מהן 12 בפועל.

(4) ערעור על גזר הדין שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. נפסק כי המבקש בהתנהגותו מהווה סכנה לנמצא בסביבתו ולקהל המשתמשים בדרך; כן נפסק כי עבירה של נהיגה בפסילה ובגילופין היא מעניינו המובהק של הציבור, ולא של המתלוננת. בנוסף נקבע כי ספק אם ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ביחס לטיעוני התביעה לעונש היא בגדר עסקת טיעון, הואיל ומדובר בהגבלה עצמית של התביעה ללא תמורה בצידה. צוין כי בדיון בערכאת הערעור לא צידדה באת כוח המשיבה בעמדת התביעה בערכאה הדיונית.

ב. (1) בבקשת רשות הערעור נטען, כי ההסכמה אליה הגיעו התביעה והמבקשת היא בגדר הסדר טיעון, וכי לא נפל בשיקולי התביעה פגם משמעותי המצדיק סטייה מהסדר זה. בנוסף נטען, כי העונש שביקשה התביעה לגזור על הנאשם הוא ראוי והולם נוכח נסיבותיו המיוחדות של המבקש.

(2) בתשובת המדינה נטען, כי עניין המקרה במהותו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי; כי אין המדובר בעצם בהסדר טיעון במובן המשפטי, על ההלכות הכרוכות בו; כי צדק בית משפט השלום שסירב לאשרו בגדרי האיזון שבין טובת ההנאה למבקש לתועלת הציבור; כי העונש שסוכם היה קל במהותו ולכן לא נתקבל; וכי היה מקום לחזור מן ההסכמה בהליך הערעור; זאת, מה גם שהתברר כי המבקש לא רחק מפלילים כפי שסברו, שכן זה לא כבר הורשע בעבירה נוספת של איומים.

ג. (1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה.

(2) ראשית, בחומרת העונש עסקינן, והמדיניות השיפוטית היא שלא להידרש אליה בגלגול שלישי למעט במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם (ראו רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) (השופטת נאור) והאסמכתאות המובאות שם. ואולם, העיקר הוא, כי השילוב בין העבירות שבתיק זה לבין עברו של המבקש מטה בבירור את הכף לעבר החלטותיהם של שני בתי המשפט הקודמים. איומים כשלעצמם הם עבירה שפגיעתה הנפשית בזולת רעה; נהיגה בעת פסילה וללא ביטוח הן עבירות הראויה ללא ספק למאסר (רע"פ 7019/04 אופיר הנזכרת). לכך טעם ערכי ומעשי כאחת: הנוהג בעת פסילה, שעה שבתיק קודם נפסל לנהוג, הריהו כמפקיר את חיי הזולת, את חייהם של נוסעי הכביש והולכי הכביש. חמור מכל חמור הוא כי הנהיגה נעשתה בעת שכרות, לאחר שהמבקש נפסל קודם לכן לנהיגה בעקבות זאת, שבאותן נסיבות של נהיגה בשכרות הורשע בהריגת ילד, והריהו בחינת "שור מועד" שפגיעתו רעה. העדר הביטוח משמעו גם שבקרות תאונה, חלילה, תהא מעמסת התשלום על קופת הציבור. הפקרות כזו ראויה ליחס מחמיר מצד בתי המשפט, למען יראו וייראו, וצריך שהדבר ייחרת בתודעתם של נהגים בכל דרך, תרתי משמע.

(3) לפיכך העונש של מאסר בכגון דא באשר להסדרי הטיעון בעבודות שירות על פי הסדר הטיעון הקל עם המבקש יתר על המידה, ויפה עשתה השופטת הנכבדה בבית משפט השלום שלא נעתרה לו, וכך גם בית המשפט המחוזי בערעור.

(4) החלטות אלה עומדות גם במבחן ההלכה השיפוטית באשר להסדרי טיעון, שסוכמה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 577. בין היתר נאמר שם - אף בגדרי כיבודם של הסדרי טיעון ככלל - כי "על בית המשפט לדחות הסדר טיעון אם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה גם כאשר התביעה פעלה בתום לב..." (השופטת ביניש בעמ' 610, ועיינו שם). בגדרים אלה, לא אוכל בשום פנים לקבל את טענת הסניגור המלומד, כי היתה חריגה מהנחיותיו של בית משפט זה, ואיני יכול אלא להסכים עם בית המשפט המחוזי כי העונש שנגזר הוא מתון, ושמא בנסיבות אף מקל. לכן גם אין בידי לקבל כל עיקר את טענת המבקש, כי התוצאה היא בבחינת "אי צדק משווע". דומני - בכל הכבוד - שהיה זה אי צדק משווע כלפי הציבור אילו הושת העונש שהוסכם.

(5) לכאורה עולה מטענותיו של הסניגור המלומד, כי אם כל ההפרש בין העונש שהוסכם לבין זה שהוטל הוא בין 6 חודשים ל-10 חודשים של מאסר בפועל, אין הוא מצדיק פגיעה בהסכמה שהושגה. ואולם, פשיטא, מעבר לכך שיש הבדל משמעותי באורך התקופה, כשבסדר גודל זה עסקינן, בין השניים, אולי עיקר ההבדל, שעליו ניטשים לא מעט מאבקים בין התביעה הכללית לסניגוריה בבתי המשפט, הוא שששת החודשים בהם דובר אמורים היו להירצות בעבודות שירות, ולא מאחורי סורג ובריח; אם נרצה, הרי זה כל ההבדל שבעולם.

(6) אוסיף אף אני, כבית המשפט המחוזי, כי מסופקני אם יש לראות את ההסכמה שניתנה, שבדיעבד ניחמה עליה התביעה, כהסדר טיעון. גם אנכי, ברוח מה שפסק בית משפט זה בפרשת פלוני הנזכרת (השופטת ביניש בעמ' 587), איני מחובבי הביטוי "עסקת טיעון", המדיף ניחוחו של עולם מסחרי, ואף הביטוי באנגלית plea bargaining כמותו, בעוד שכאן בדיני נפשות ענייננו; אך הסדר כזה יש בו תועלת לשני הצדדים. לתביעה - חיסכון במשאבים ולעתים מניעת הסיכון של חסר בראיות, לנאשם - הקלה בסעיפי האישום ובעונש; וראו גם דברי השופטת ביניש בפרשת פלוני, עמ' 589. ואולם, משהיתה הרשעה לאחר שהראיות הובאו, מה בצע לציבור בהסדר טיעון, שעה שכברת הדרך נעברה ומלאכת התביעה נעשתה ולא נחסך דבר; ולכן ספק רב אם ייקרא לכך הסדר טיעון, וגם התביעה בטיעונה עוד בבית משפט השלום קראה לכך "הסכמה חלקית". מן הדין כי יילמדו בתביעה הכללית לקחיו של מקרה זה באשר להסכמות שלאחר הרשעה במשפט שהובאו בו ראיות, שראוי לטעמי שיהיו במשורה ובמקרים חריגים, ואין זה המקום לקבוע מסמרות שכן נמסר כי ייערך בבית משפט זה דיון נוסף בתיק בנושא קרוב.

(7) אוסיף עוד, למעלה מן הצורך: בבקשה גופה לא הועלתה, וראוי לה שלא הועלתה, טענה בדבר שינוי בעמדת התביעה בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי (רע"פ 1187/03 מדינת ישראל
נ' פרץ (טרם פורסם)). אמנם בא כוח המדינה התייחס לכך בתשובתו, ומנה את הטעמים לבחינה מחדש שנערכה, על פי הלכת פרץ. שלושת הטעמים יפה כוחם: בבקשתם של מתלוננים יש מקום לא אחת להתחשבות בגדרי תיקון עולם, אנושיות והבאת שלום, אך המקרה דנן שבו הסיכון הוא בעליל לכולי עלמא בנהיגתו של המבקש, נוכח עברו ונוכח הטיפה המרה, אינו מתאים לכך. ועוד, הוברר כי המערער לא חדל מפלילים, וראיה לדבר הרשעתו הנוספת שהובאה לידיעת התביעה (וכלל גדול הוא שצריך שיהא נקוט בידי התביעה, כי גליון הרישום הפלילי שבפני
ה יהא עדכני, מה שניתן להבטיח ככלל בעולם ממוחשב). ואשר לחלוף הזמן, בהחלט אין לבטל מרכיב זה לעתים, אך השופטת בבית משפט השלום ציינה כי השיהוי בניהול ההליכים בתיק דנא רובץ לפתחה של ההגנה, ובעיקר, מכל מקום לא הוטל עונש כבד.

(8) סוף דבר, אין בידי להעתר לבקשה. המבקש יחל לרצות את עונשו ביום כ"ג באב תשס"ה (28.8.05), ויתייצב לשם כך במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עד לשעה 10:00, ובלבד שהערבויות הקיימות בתיק ישמשו להבטחת התייצבותו. צו עיכוב היציאה מן הארץ יישאר בתוקפו.

ניתנה היום, ו' באב תשס"ה (11.8.05).

ש ו פ ט

________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05070720_t04.docמפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 7072/05 אברהם צרפתי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/08/2005)