פסקי דין על אברהם ירון משרד עורכי דין | פסקי דין על אסי ריין | פסקי דין על עו"ד אמיר רוזנברג; עו"ד רם גליצה | פסקי דין על עו"ד מרדכי יוסף שטרית |

16900-05/16 א     23/03/2018




א 16900-05/16 אברהם ירון משרד עורכי דין נ' אסי ריין, עו"ד אמיר רוזנברג; עו"ד רם גליצה, עו"ד מרדכי יוסף שטרית








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 16900-05-16 אברהם ירון, משרד עורכי דין נ' ריין
23 במרס 2018




לפני:

כבוד השופט גיא הימן


התובעת:

אברהם ירון משרד עורכי דין
, ח"פ 513289413


נגד

הנתבע
:
אסי ריין



בשם התובעת:
עו"ד אמיר רוזנברג; עו"ד רם גליצה

בשם הנתבע:
עו"ד מרדכי יוסף שטרית

פסק-דין
לפניו של בית המשפט תובענה לתשלומו של שכר-טרחה של עורך-דין, בגין החזקתם של כספי-לקוח בנאמנות במשך כשנתיים.

הרקע העובדתי
1.

התובעת היא חברה של עורכי-דין, אשר במשך כעשרים שנה שררו בינה לבין הנתבע
יחסים של עורך-דין ולקוח ומעת לעת, משנתבקשה לכך, היא העניקה לו שירותים משפטיים. מטעמה של התובעת טיפל בענייניו של הנתבע
עו"ד אברהם ירון
. הוא היה עמו במגעים וכפי שהעידו הצדדים היו השניים אפילו ביחסי ידידות.

אסי ריין

, הנתבע, הוא אזרח ישראל, שמרכז חייו בארצות-הברית וכעולה מעדויות הצדדים הוא מנהל עסקים גם בישראל ומגיע לפרקים לביקור כאן. בניהול עסקיו בישראל הסתייע הנתבע, בין היתר, בתובעת ובשירותיה. לעתים הייתה זו אשתו של הנתבע,
הגב' ציפי אטואן
, שטיפלה בענייניו בישראל, בין היתר מול התובעת. לאורך השנים נהג
עו"ד ירון
להיפגש עם הנתבע בארה"ב ושם היו, לעתים, גם מסדירים את העניינים הכספיים ביניהם.

באשר לשכר-טרחתה של התובעת, הרי שבמשך השנים לא נכרתו הסכמים כתובים בין הצדדים וכאשר נדרש, הוסדר שכר הטרחה בידי הנתבע מדי פעם בפעם. כהסדר של קבע נהג הנתבע להעביר לתובעת כ-2,500 דולרים אמריקאים, מדי שנה.

2.
הסוגיה, שהיא עניינו של פסק-דין זה, ראשיתה בשנת 2011, עת פנה הנתבע אל
עו"ד ירון
בבקשה שהתובעת תפתח חשבון נאמנות על שמו והנתבע יעביר אליו כספים לצורך רכישה של נדל"ן בישראל. התובעת עשתה כמצוּוה עליה ופתחה שני חשבונות נאמנות בשני בנקים שונים –
בנק הפועלים
ו
בנק דיסקונט
. משנפתחו החשבונות העביר אליהם הנתבע, במספר פעימות, סכומי-כסף שהסתכמו ב-12 מיליון ש"ח לערך (להלן: "כספי-הנאמנות"). לאחר שהתקבלו והופקדו, עמלה התובעת לאתֵר עבור הנתבע נכסים לרכישה בכספים אלה.

בשנת 2012 התבקשה התובעת לטפל במכלול-העניינים המשפטיים, שכרוכים היו ברכישתם בידי-הנתבע של שני מחסנים. התובעת העניקה ליווי משפטי לעסקת-המחסנים, לרבות העברתה של התמורה בגינם והסדרתם של התשלומים הנלווים ובכלל זה המסים, האגרות וההיטלים. לאחר רכישתם של המחסנים ליוותה התובעת את עסקת-השכרתם לצד שלישי – רשת המסעדות "
קפה קפה
". הנתבע שילם לתובעת את שכר-טרחתה בגין הטיפול המתואר לעיל, בסכום שהוא כשישה אחוזים משוויים של הנכסים שנרכשו – 15,000 דולרים. אחר כך המשיכה התובעת להציע לנתבע נכסי-מקרקעין שונים לרכישה, אך אף לא אחד מאלה השביע את רצונו.

בשנת 2013 הועברו כל הכספים, שהיו מופקדים בחשבון הנאמנות אשר ב
בנק הפועלים
,

לחשבון הנאמנות ב
בנק דיסקונט
. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות שהובילו להעברה זו. כפי שעלה מעדותו של
עו"ד ירון
, הן בתצהיר שהוגש מטעמו והן בעדותו בבית-המשפט, נדרש הלה להציג לפניו של
בנק הפועלים
הצהרות מאת הנתבע ואת חתימותיו כנהנה בחשבון, בהתאם לדיני הלבנת-ההון ולדיני-המס הפדראליים של ארה"ב. לטענת התובעת, בשל דרישות אלו של
בנק הפועלים
ומשלא הצליחה להביא את הנתבע לחתום על ההצהרות, הועבר הכסף שבנאמנות ל
בנק דיסקונט
. הנתבע, מצדו, הכחיש כי זו הייתה הסיבה להעברתם של כספי הנאמנות ל
בנק דיסקונט
, אך לא ציין הסבר אחר.

בשנת 2014 הועבר רובם של כספי-הנאמנות לידיו של הנתבע. זאת, במספר פעימות ובאמצעותן של המחאות בנקאיות, שרכשה התובעת על שמו. סכום של כחמישים אלף שקלים נותר בידי התובעת, בחשבון שהוגדר על ידה: "חשבון נאמנות כללי של התובעת". סכום זה עודנו מוחזק אצל התובעת. לאחר מכן גבה טורא בין הצדדים והתוצאה היא המחלוקת שלפנינו.

טענות הצדדים
3.
התובעת הסבירה כי הטיפול בדרישותיו של
בנק הפועלים
; תהליך העברתם של הכספים ל
בנק דיסקונט
ובהמשך גם הטיפול בהעברתם לידיו של הנתבע עצמו, היו כרוכים בהשקעה של זמן ומשאבים מרובים. היא הוסיפה כי הפצרותיה בנתבע, שיעביר את כלל הכספים לחשבונותיו הפרטיים, נענו בסירוב. דרישתה כי הנתבע יסדיר את שכר-טרחתה בגין התקופה בת שנתיים, שבמהלכה היא החזיקה עבורו בכספים וערכה פעולות שונות בקשר להם, לא נענתה. לשיטתה של התובעת, ממילא לא נתחייבה זיקה בין עריכתן של עסקאות-נדל"ן לבין תשלומו של שכר-טרחה, שכן הצהרתו של הנתבע ולפיה הכספים ישמשו לרכישתם של נכסי-מקרקעין לא הייתה אלא אמתלה. המטרה האמתית, לשיטת-התובעת, הייתה הסתרתו של הכסף מפניהם של גורמים שלישיים. התובעת הוסיפה כי גם את הסכום השנתי בסך של 2,500 דולרים, שהנתבע נהג להעביר לידיה, הוא חדל מלשלם ונותרה יתרת חוב פתוחה.

4.
הנתבע התעקש, מנגד, כי השירות המשפטי שעליו הסכימו הצדדים היה רכישות של נדל"ן באמצעותם של כספי-הנאמנות. בגין שירותים אלו, ככל שהיו יוצאים אל הפועל, זכאית הייתה התובעת לתשלומו של שכר-טרחה. אין היא זכאית, לשיטתו, לשכר בגין עצם-החזקתם של הכספים ובגין הפעולות, שנקשרו בהחזקה זו.

הוסיף הנתבע וטען כי ממילא הוא פרע כל חוב שעמד לו לתובעת. בין הצדדים נערכה "פגישת התחשבנות" ובה נכחו
עו"ד ירון
והנתבע. בפגישתם זו סוכם כי האחרון ישלם לתובעת סך של 9,200 דולרים בגין כל השירותים המשפטיים שניתנו ערב הפגישה. הנתבע ביאר כי סיכומה של אותה פגישה הועלה על דף ונכתב בו, בכתב-יד, שסך של 3,000 דולרים שולם זה מכבר ונותר להסדיר תשלום של 6,200 דולרים. לטענת הנתבע, במועד מאוחר יותר אישר
עו"ד ירון
כי שולמה לידיו יתרת-החוב הפתוח עד לחודש אוגוסט 2014, בכך שכתב: "קיבלתי במלואו". דף זה צורף כנספח ב' לכתב הגנתו של הנתבע. על כך השיבה התובעת כי המסמך נגע לצד שלישי, שהיא מנועה מלחשוף את זהותו עקב חיסיון עורך-דין – לקוח. לגבי השורה, המתארת את מהות החוב – "קבל עד סוף
2014
-
31
-
aug
עבור [לא ברור] + שכטר [שכר טרחה] נאמנות" – זו הוּספה, לטענת-התובעת, בידי הנתבע בשלב מאוחר יותר. התובעת לא פירטה את מהותו של המסמך ובעבור מה הוסדרו התשלומים שאליהם התייחס.


חלק נכבד מטענותיו הקדיש הנתבע להוכחתה של התרשלות מצדה של התובעת בכל הנוגע לשירותים המשפטיים, שהוענקו לו בעסקת-המחסנים. הנתבע העלה, "מטעמי זהירות בלבד" (סעיף 55 לתצהירו), טענת-קיזוז ולפיה על התובעת לשלם לו את הנזק, שנגרם לו הואיל והמחסנים הושכרו בסכום נמוך משווי-השוק של שכירות כזו. את נזקו העריך הנתבע בסך של 250,000 ש"ח. לתמיכה בטענותיו צירף הנתבע חוות-דעת של שמאי מטעמו. לכך השיבה התובעת כי סכום-התמורה בגין השכרתם של המחסנים נקבע בידי-הנתבע עצמו, שנעזר לצורך כך בשירותיו של מתווך-נדל"ן.

דיון
5.
מכלל-הטענות, שהעלו הצדדים, נדרש בית-המשפט להכריע בשלוש שאלות של עיקר: הראשונה, מה הוא השירות שעליו הסכימו הצדדים; השנייה, כיצד יש להתייחס לסוגיה של שכר טרחה, בהיעדרו של הסכם; והשלישית, ככל שייקבע כי התובעת זכאית לשכר-טרחה, מהו שיעורו. בשולי-הדברים תיבחנה טענת "פרעתי" וטענת-הקיזוז.

מהותו של השירות, החייב בשכר-טרחה

6.
מטבע הדברים, הניחה עצמה המחלוקת לפתחו של בית המשפט רק כשיחסי-הצדדים עלו על שרטון ואלה כתתו אתיהם לחרבות. אלא, שבפתרונה של המחלוקת הזו נדרש בית-המשפט לקבוע מה היה אומד-דעתם בעבר, עת שנתגבשו ההסכמות. מתבקשת הכרעה לגבי מהותו של השירות, שהצדדים הסכימו כי ישולם בגינו שכר-טרחה. האם עצם החזקתם של הכספים בנאמנות הייתה שירות, המחויב בשכר טרחה, או שמא הוסכם כי שכר ישולם רק בגין עסקאות-נדל"ן, שבהן ייעשה שימוש בכספים הללו?

7.
בסוגיה זו מקובלת עלי עמדתו של הנתבע. במועד, שבו התבקשה פתיחתם של חשבונות-הנאמנות ואף לאחר מכן, לא הוסכם בין הצדדים כי עצם-ההחזקה תעלה בשכר-טרחה. בחקירתו הנגדית אמר
עו"ד ירון
:

"מרגע שנאמר לי שהכספים מיועדים לרכישת נדל'ן לא העליתי על דעתי לקחת שכר טרחה בנפרד על נאמנות" (פרוטוקול, בעמ' 30, ש' 14-13).



הנה כי כן, התובעת הודתה כי במועד כריתתו של ההסכם, הלא כתוב, בינה לבין הנתבע היא לא התכוונה כלל לגבות שכר-טרחה בגין החזקתם של כספי-הנאמנות. תחת זאת הוסכם כי יוענק שירות משפטי בליווי של עסקאות-נדל"ן.
עו"ד ירון
הוסיף והעיד כי במשך השנים היה הנוהג בין הצדדים ששכר-טרחה משולם בהתאם לעסקאות שבוצעו ובשיעור הנגזר משוויים של הנכסים המעורבים בהן:

"ש.
20 שנה אתה עובד. בוא תאמר לי מה שכר הטרחה שלך היה?

ת.
שכר טרחתי היה פֶּר עסקאות שעשה מר אסי ריין
[הנתבע]"

(פרוטוקול, בעמ' 29, ש' 26-28).

כבר נפסק כי מן האופן, שבו נהגו צדדים במשך שנים בעניינו של שכר-טרחה ניתן ללמוד, ככלי פרשני, על תוכנן של ההסכמות שביניהם:

"השאלה הרלוונטית שיש להידרש אליה בענייננו היא על כן מה הוסכם בין [הצדדים], מהי הפרקטיקה שנהגה ביניהם לאורך השנים הארוכות שבהם העניקו לה שירותי[ם] משפטיים והאם פרקטיקה זו משקפת את המוסכם בין הצדדים. אין ספק כי התנהגותם של הצדדים לאורך תקופת החוזה היא כלי פרשני חשוב לקביעת תוכן ההתקשרות ביניהם וממנה ניתן ללמוד כיצד הבינו הצדדים את ההסכמות שהושגו ואף נפסק בהקשר זה כי צד לחוזה יתקשה לטעון כי יש לפרש הוראותיו של חוזה באופן שונה מן האופן בו נהג הוא עצמו לאורך חיי החוזה. דומני כי כוחו של כלי פרשני זה יפה ביתר-שאת מקום שעסקינן בחוזה יחס" (ע"א 9784/05
עיריית תל אביב-יפו נ' עו"ד גורן
, בפסקה 18 לפסק-דינה של
כבוד השופטת אסתר חיות
(פורסם באתר הרשות השופטת, 12.8.2009)).

8.
אפילו לאחר שהתברר ל
עו"ד ירון
כי כספי-הנאמנות לא ישמשו לרכישתו של נדל"ן, הוא לא הודיע לנתבע כי אם כך הוא הדבר, הרי שבגין עצם-החזקתו של הכסף יחוב הנתבע בשכר-טרחה. הוסיף עורך-הדין והעיד בחקירתו הנגדית:


"ש.
בדקת נכס ראשון. מר אסי ריין
אומר לך: 'לא [לרכוש את הנכס עבורו]'. אנחנו מדברים פה בתחילת שנת 2012. בדקת נכס שני, הוא אומר לך: 'לא'. בדקת נכס שלישי, הוא אומר: 'לא'. אני שואל אותך, מתי אתה אומר לו: 'מר אסי ריין
, אם אתה לא תקנה נכסים אני אחייב אותך על נאמנות'? מתי זה קורה? מתי אתה דורש פעם ראשונה את הכסף?
ת.
אני יכול לומר לך[:] חד משמעית לא הייתה דרישה [לתשלום שכר טרחה] עד שהסתיים חשבון הנאמנות" (פרוטוקול, בעמ' 31, ש' 9-1).



ועוד:

"ש.
אתה אמרת למר אסי ריין
: 'אסי, אתה תידרש לשלם כסף על הנאמנות'?

ת.
אני אסביר.

ש.
כן או לא? שאלה פשוטה, אמרת לו או לא אמרת לו?

ת.
לא" (פרוטוקול, בעמ' 30, ש' 6-9).

אפילו במועד, שבו נתגלע כבר הסכסוך בין הצדדים, לא יידעה התובעת את הנתבע מה גובהו של שכר-הטרחה, שאותו היא דורשת. העיד
עו"ד ירון
:

"ש.
אני מחזיר אותך, בחודש אוגוסט 2014 בעל פה, כמה דרשת ממר אסי ריין
? כמה כסף דרשת?
ת.
לא דיברנו על כסף.
ש.
לא דיברת על כסף.
ת.
דיברנו על כך שצריך להסדיר את... דיברנו על כך שצריך להסדיר שכר טרחה בגין חשבון
הנאמנות. אומר לך את האמת, באותו מועד לא הלכתי לכללי האתיקה, להמלצות ולא ראיתי כמה מגיע לי" (פרוטוקול, בעמ' 33, ש' 21-13).

9.
התובעת היא חברת עורכי-דין ותיקה. מחלוקות משפטיות על רקע של אי-הסכמות או אי-הבנות אינן זרות לה. היטב ידעה התובעת לאן עלול להוביל מצב, שבו אין הסכם בכתב; תנאי-ההתקשרות נקבעו על פה ועלולה להתגלע מחלוקת לגבי תוכנם. בכל זאת, לא טרחה התובעת ולו ליידע את הנתבע כי הבנתה את ההסכם היא, שככל שלא תתממשנה רכישות של נדל"ן הרי שאז, דה-פקטו, ישתנו התנאים והוא יאלץ לשלם בגין החזקתם של הכספים. ממילא, משלא באה על כך הסכמתו של הנתבע, לא תוכל לעמוד הטענה כי בין הצדדים נקשר הסכם לתשלומו של שכר-טרחה בגין ההחזקה לבדה.

שכר-טרחה ודוקטרינות מדיני-החיובים
10.
בהעדרו של הסכם, כיצד תוכרע אפוא המחלוקת בעניינו של שכר-הטרחה? כלים שונים, שמציע הדין להתמודדות עם הסכמות חסרות, אינם ישימים כאן. אחד מאלה הינו זה, שבסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:

46.
קיום בסכום ראוי
חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה.



אכן, משלא הוסכם על שיעורו של תשלום בגין שירות שניתן (אך הוסכם כי יהא בתשלום), אזי יהא התשלום בסכום, שהיה ראוי להשתלם לפי נסיבותיה של ההתקשרות. אלא, שכאמור, בנדון כאן כלל לא הוסכם כי החזקתם של הכספים היא שירות, הכרוך בשכר-טרחה בשיעור כלשהו.


11.
גם דוקטרינה אחרת, זו של התאמת-חוזה ("
cy-pres
", מצרפתית: "קרוב ככל האפשר"), אינה יכולה להלום. זו מתייחסת למצב-דברים, שבו התקשרו צדדים בהסכם ובעת-הביצוע לא ניתן לקיימו כלשונו. בית-המשפט רשאי אז להוסיף נופך משלו לחוזה, במובן של שינוי קל ולא יסודי, שיביא להגשמת-כוונתם העיקרית של הצדדים. אלא, שזהו ביצוע בקירוב או "בערך" של החוזה ולא עריכה מחדש של ההסכמות שבין הצדדים (ע"א 79/49
פרנט נ' יהודאי
, פ"ד ד 375, 388 (1950); ע"א 672/81
עמיתי מלון ירושלים נ' טייק
, פ"ד מ(3) 169, 196 (1986)). בענייננו הצביע אופן-התנהלותם של הצדדים, לאורך השנים, על כך שלא ישולם שכר-טרחה בגין החזקתם של כספים לבדה. לא ניתן על כן להציע, על בסיסה של דוקטרינה של התאמת-חוזה, שינוי בתנאיה של ההתקשרות באופן, שישקף נאמנה הסכמות שבין הצדדים. שינוי כגון דא יהא שינוי מהותי מן ההסכם שנקשר.

12.
נדמה, אפוא, כי הפתרון איננו מצוי בדוקטרינה, הנסמכת על הסכם. כלי שלישי מדיני-החיובים הוא זה, שבחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. סעיף 1(א) לחוק קובע, כידוע, כי "מי שקיבל, שלא על פי זכות שבדין, שירות או טובת הנאה אחרת שבאו לו מאחר, חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה". כיצד ניתן לענות על הסוגיה שלפנינו באמצעותו של כלי משפטי זה?

פרופסור דניאל פרידמן
דיבר בזכות לקבלתו של שכר-טרחה מכוחה של עשיית-עושר במָקום, שבו בוצעה עבודה נוספת לזאת שהוסכם עליה, בהסכמתו או בידיעתו של הצד שעבורו היא נעשתה:

"שאלה של שכר ראוי עשויה להתעורר אם העבודה שבוצעה חורגת מן המוסכם. במקרה כזה מותנית הזכות לתשלום בקיום עילה בעשיית עושר שתצדיק זאת. כך, אם בוצעה העבודה הנוספת לבקשת הצד השני או בהסכמתו, בנסיבות שבהן היה ברור לו או שצריך היה להיות ברור לו שיידרש תשלום נוסף, יהיה עליו לשאת בו ואם לא הוסכם על גובהו, יש לשלם שכר ראוי" (דניאל פרידמן
דיני עשיית עושר ולא במשפט
כרך א 235 (2015)).

נאמנוּת כעיסוק מקצועי
13.
הוסיף
פרופסור פרידמן
וכתב כי הזכות לשכר-טרחה ראוי קמה במקום, שבו עולה מן הנסיבות כוונה כי השירות יינתן בשכר. לדדו, כוונה כזאת משתמעת כמעט בכל מקרה, שבו מוענק שירות בידי מי, שמקצועו הוא מתן-השירות הזה ומקובל לשלם שכר-טרחה בגינו (
שם
, בעמ' 243-242). האמור דומה לענייננו. החזקתם של כספי-נאמנות הינה שירות מבין השירותים, שעורכי-דין מעניקים ללקוחותיהם. קשה להלום כי שירות שכזה, ודאי כשעומד הוא לבדו, ניתן בלא תמורה.

14.
חיזוק לדבר מוצא אני בהוראותיו של חוק הנאמנות, התשל"ט-1979. סעיף 8(א) לחוק קובע שככלל, אין נאמן זכאי לשכר בעד מילוי-תפקידו. זאת, אלא אם היה התפקיד חלק מעיסוקו המקצועי. בספרו
חוק הנאמנות
(מהדורה רביעית, 2004) יישם המלומד
שלמה כרם
הוראה זו במקרהו של עורך-דין, המשמש במסגרת-עיסוקיו נאמן עבור לקוחותיו. מי, שעיסוקו הוא במילוי-תפקיד של נאמנות, בין כעיסוק עיקרי ובין כעיסוק נלווה, עושה זאת – הוסבר – על מנת לקבל שכר וראוי לזכותו בתשלום על טרחתו.

15.
הסוגיה של תשלום-שכר בגין החזקתם של כספים בנאמנות העסיקה את הוועדה לשכר-טרחה בלשכת עורכי-הדין. לאחר בחינה קבעה הוועדה כי נכון לראות בהחזקה כזו אחד מסוגי-השירותים אשר עורכי-דין מעניקים ללקוחותיהם בתשלום. בהמלצות, שהגישה ביום 17.5.2012, קבעה הוועדה לאמור:

"עורך-דין הוא מבֵּין הגופים הבודדים הרשאים להחזיק כספים בנאמנות. החזקת כספים בנאמנות מטילה על עורך הדין טרחה לא מועטה ובמקביל קיימת גם חובה לנקוט בצעדים סבירים לשם שמירת ערך הפיקדון ועשיית פירות. נוצר מצב שלפיו חשוף עורך הדין לתביעת רשלנות והוא חייב לבצע פעולות שונות כדי לצאת ידי חובתו. מכיוון שהמעמד מחייב את עורך הדין לבצע פעולות ולהשיג מטרות ואף מתייחס אליו כשומר שכר, ראוי שעורך הדין יקבל שכר בגין פעולות אלה" (
אתיקה מקצועית
46, בפסקאות 1 ו-3 (2012)).

16.
אחד מן הפעילים בגיבושן של המלצות אלו, ומי שעמד בראשה של ועדת שכר-הטרחה, הוא
עורך-הדין אליעזר פני-גיל
.

את חוות-דעתו, כמומחה בעל ניסיון מקיף במקצוע של עריכת-הדין, הניחה התובעת לפניו של בית-המשפט לתמיכה בעמדתה. נקודת-המוצא לגישתו הייתה כי במָקום שבו בעל-מקצוע, לרבות עורך-דין, מעניק שירות ללקוחו, זכאי הוא לשכר-טרחה. מידתן הרבה של אחריות ושל טרחה, שמטילה החזקתם של כספים בנאמנות על עורך-הדין, מחייבת, לדדו של מומחה זה, כי תהא זו מלאכה בשכר, אפילו לא נקשר לגביה הסכם מפורש של שכר-טרחה. כך הוא כתב:

"כל בעל מקצוע ונותן שירות ובכלל זה עורך דין, זכאי לשכר טרחה על פי המוסכם עם מקבל השירות. במקרה שבו אין הסכם בין נותן השירות לבין מקבל השירות, זכאי כמובן נותן השירות לשכר ראוי. כמתואר בהנחיות [ועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין], שיעורי שכר הטרחה [בגין ניהולם של חשבונות-נאמנות] משקפים, בין היתר, את גודל האחריות שנוטל על עצמו עו'ד, בניהול כספי נאמנות, וכן את העובדה שאכן יש צורך לנהל חשבונות אלה, בין ישירות ובין באמצעות איש מקצוע, שאת שירותיו שוכר עוה'ד. הנוהג, שהשתרש וקבע מסמרות בהנחיות הועדה, יונק את שורשיו ממידת האחריות הרבה הרובצת על עוה'ד, המשמש שומר/נאמן על כספי הלקוח. האחריות אינה באה לידי ביטוי רק בשמירה פיזית על הנכס, אלא גם בעצם הטרחה הרבה ולעיתים גם טרדה, הנגרמים בשל עצם הידיעה כי נכס (כספים) יקר ככל שיהיה, נמצא ברשות עוה'ד, ועליו לשמור עליו נאמנה עבור לקוחו" (עמ' 6-4 לחוות-הדעת. הסוגריים העגולים הם במקור).

שכר-טרחה בהתקשרות אשר לא הושלמה
17.
אפילו הגיעו היחסים, שבין נותן-השירות לבין מקבלו, לסיומם בטרם הושלם מתן-השירות – כך נפסק פרטנית בעניינם של עורכי-דין ולקוחותיהם – יש להבטיח שכר ראוי עבור אותו חלק מן השירות שכבר הוענק. על זאת עמד
כבוד השופט שלמה לוין
:

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של

עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (ע"א 136/92
ביניש-עדיאל – עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ
, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993)).

18.
בהגינותו, נדרש להלכה זו גם המומחה מטעמו של הנתבע,
עורך-הדין עמוס ויצמן
ולו ניסיון עשיר בעניינים של אתיקה מקצועית של עורכי-דין. מומחה זה כתב בחוות-דעתו כי, לשיטתו, "בהנחה שכספי הנאמנות נועדו לממן עסקאות שבהן אמור היה עורך הדין לייצג את הנתבע ולקבל את שכרו עבור הייצוג בעסקאות, לא היה מגיע לעורך הדין או לתובעת שכר נפרד עבור החזקתם כספים בנאמנות" (פסקה 15 לחוות-הדעת). ברם קביעתו זו סויגה, כנדמה, בעדותו בבית-המשפט:

"ש.
נניח[,] תיאורטית, [ש]לא נרכש נדל"ן בכספים. הפקידו אצלך כסף, לצורך העניין מיליון שקל מתוך כוונה לרכוש נדל"ן. אבל לא רכשו והכספים האלה יושבים אצלך שנים. מגיע שכר טרחה לעורך דין בגין כספים אלה או לא?
ת.
אם עורך הדין – שכרו את שירותיו וזה בהנחה שזה [כרוך ב]תשלום שכר טרחה ולא הסכימו על שיעור שכר הטרחה, אז מגיע לו שכר ראוי על כל שירות שהוא נותן, זה ברור.
ש.
אבל תסביר, אני אומר הכוונה הייתה לרכוש נדל'ן, אבל לא נרכש מסיבה כלשהי. מגיע לך עקרונית כסף על זה ששמרת את הכסף הזה בנאמנות?
ת.
אני אמרתי שאני מסכים שאם עורך הדין נתן שירות ללקוח אז מגיע לו שכר ראוי עבור מה שהוא עשה.
ש.
לא נרכש נכס נדל"ן והכסף יושב אצלך, אותם מיליון שקל [במשך] שנים. מגיע לך שכר טרחה בגין העובדה שהכסף הזה היה בנאמנות מספר שנים אצלך, כן או לא?
ת.
לא בוצעה עסקה, אבל עורך הדין הספיק[,] על סמך ההסכם לקראת ביצוע עסקה[,] לתת שירות של החזקת הכספים בנאמנות – אז מגיע לו שכר ראוי עבור מה שהוא כן עשה. כל מה שנעשה על ידי עורך הדין לקראת ביצוע העסקה, שלא יצאה אל הפועל, מגיע לו שכר ראוי עבור מה שהוא כבר עשה. בין אם זה איתור נכס ובין אם זה החזקת הכסף בפיקדון. אמרתי את זה בצורה מאוד ברורה.
בית-המשפט:
אז מה אדוני אומר? יש מקום לשלם שכר טרחה, אבל שכר הטרחה צריך להיות נמוך במידה ניכרת? זו התשובה?
ת.
כן, כן [צריך לשלם. אך לענין-שיעורו של התשלום], אני לא מעריך את גודל האחריות כפי שחברי [המומחה
עו'ד פני-גיל
] העריך" (פרוטוקול, מעמ' 53, ש' 17).

19.
השירות שעליו הוסכם במקרה שלפנינו לא היה החזקתם של כספים בנאמנות. עם זאת, הטיפול המשפטי ברכישתם של נכסים היה כרוך בהחזקתם המוקדמת של כספי-הרכישה בנאמנות בידיו של
עורך-הדין ירון
. דומה כי גם לשיטתו של מומחה-הנתבע, זכאית התובעת לקבל, בנסיבות אלו, שכר-טרחה בגינה של החזקה זו.

שכר-הטרחה הראוי

20.
נפנה כעת לשאלה השלישית בדיוננו והיא שיעורו של שכר-טרחתה הראוי של התובעת. מספר דרכים מקובלות להסכמה על שכר-טרחה של עורך-דין. אחת היא הסכמה לסכום קבוע, המשולם בידי לקוח לעורך-דינו עבור פעולה משפטית מוגדרת, בלא תלות במספרן של שעות-הטיפול או בתוצאות. שיטה אחרת היא תשלום על-פי שעות-העבודה, שהושקעו בפועל בידיו של עורך-הדין. שלישית היא שיטה של "שכר-טרחה מותנה" ("
contingency fee
") – מנגנון, שבו נגזר שכר-הטרחה מתוצאות-הטיפול (ע"א 2871/00
ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט
, פ"ד נז(6) 319, 326 (2003)).


21.
במקרה שלפנינו יושמה השיטה השלישית. לפי המנגנון המקורי שנקבע בהסכם, כפי שהעיד
עו"ד ירון
וכפי שהבהירה התובעת בסיכומיה (פסקאות 10 ו-54 לסיכומים), היה אמור שכר-הטרחה להשתלם כנגד עסקאות בפועל. גם בנדון יש לתן את הדעת לאופן-התנהלותם של הצדדים, שכן כך היה בעסקת-המחסנים. שכר-הטרחה היה "שכר מותנה". אך מה דינו של שכר מותנה במקום, שבו לא התקיים התנאי, היינו, השירות המקורי לא הושלם? גם לשאלה זו נדרש
פרופסור פרידמן
. הוא הבחין בין כישלון, שנבע מגורם חיצוני לבין מצב, שבו הופסק שירות מפני שמזמין השירות החליט להחליף את עורך-דינו. אביא מדבריו במקובץ:

"יכול להיות שלא ישולם שכר [טרחה מותנה] במקרה של כשלון, ואחת היא אם הכישלון נובע מגורם חיצוני או מהחלטתו של [צד לחוזה]. האפשרות האחרת היא שהזכות לשכר תישלל במקרה שהכישלון איננו נובע מהחלטתו של מזמין השירות. כך למשל, נניח שמוסכם עם עורך דין, שנשכר להגשת תביעה בנזיקין, ששכרוֹ יהיה בגובה של אחוז מסויים מהסכום שהתובע יזכה בו. לאחר שעורך הדין ביצע חלק נכבד מן העבודה מחליט התובע להחליפו, זאת למרות שלא היה כל דופי בהתנהגותו. הדעת נותנת שעורך הדין יהיה זכאי לשכר עבור העבודה שביצע עד אותו שלב. בעינַי

לפחות, עורך דין שעושה הסכם כזה נוטל על עצמו סיכונים מסוימים בקשר להצלחתו אם כי אין הוא נוטל על עצמו את הסיכון שיאבד את שכרו מחמת שמזמין העבודה בחר להפסיק את הפרויקט" (
דיני עשיית עושר ולא במשפט
לעיל, בעמ' 210, ה"ש 12).


22.
במָקום שבו השירות מותנה בתוצאה נוטל על עצמו עורך-הדין סיכון כי שהתוצאה עלולה להיות כזאת, שהוא לא יהיה זכאי לשכר טרחה כלל. עם זאת, אין הוא נוטל את הסיכון כי הלקוח יפסיק את השירות קודם שנתגבשה תוצאה ויבקש, בשל כך, שלא לשלם שכר-טרחה כלל. במקרה כזה יהא עורך-הדין זכאי לשכר-טרחה אשר שיעורו, זאת אוסיף אני, ייקבע בדרך חלופית – למשל לפי מהותן של פעולות שביצע או מספרן של שעות שהשקיע.


23.
ברם נהיר כי עורך-דין, שאיננו טורח לוודא כי בידיו הסכם של שכר-טרחה בכתובים, נוטל על עצמו סיכון מסוג אחר. הדין אינו מחייב, אמנם, את עשייתו של חוזה כזה בכתב. בכל זאת, ההלכה הפסוקה לא חסכה את שׁבטה מאותם עורכי-דין, שאין בידם הסכם כתוב. נקבע כי במָקום, שבו לא טרח עורך-הדין לעגן בכתב הסכמות, שעניינן שכר-טרחה, רובץ הנטל להוכיח את קיומו של חוזה ואת תנאיו על כתפיו. צורך לאמוד את שיעורו של שכר-טרחה ראוי יביא בחשבון את מחדלו של עורך-דין לערוך הסכם כתוב. בכך דיבר
כבוד השופט אליעזר ריבלין
:

"נטל ההוכחה בשאלת גובה השכר הראוי מוטל על המשיב-התובע. אכן, המוציא מחברו – וכאן, המוציא מלקוחו – עליו הראיה. כאשר בוחנים את טענות הצדדים בדבר השכר הראוי יש לדעתי לזקוף לחובתו של המשיב את העובדה כי לא דאג לעריכת הסכם שכר טרחה. [...] מקובלת עליי התפיסה שלפיה האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת, בראש ובראשונה, על שכמו של עורך-הדין, ומחדלו בעניין זה[,] אף כי איננו שולל ממנו את עצם הזכאות לשכר ראוי, הרי עשוי הוא לבוא בחשבון גובה השכר" (ע"א 9282/02
יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל
, פ"ד נח(5) 20, 31; 32 (2004)).

24.
על כך הוסיף
פרופסור פרידמן
כי ראוי לו, לעורך-דין, לקבוע מראש את שיעורו של שכר, שישולם לו במקרה שעִסקה לא תצא לפועל. לדדו, מוטל על עורך-הדין להסדיר סוגיה זו ואם לא עשה כן, מן הראוי לפסוק לו שכר על הבסיס הנמוך ביותר האפשרי (
דיני עשיית עושר ולא במשפט
לעיל, בעמ' 211).

25.
לא בכדי "נענש" עורך-הדין בקביעתו של שכר ברף הנמוך אם לא עיגן הסכמות בכתב. שהרי, למעֵט מקרים יוצאי-דופן, עורך-הדין הוא הגורם החזק בין הצדדים. דרך כלל עשוי לעמוד לו כוח עודף בקביעתם של תנאי-ההתקשרות. עמימות בניסוחן של תניות שבחוזה עשויה לפגוע בו פחות מבלקוחו, שאיננו מצויד בידע משפטי כמותו. בידיו של עורך-הדין הכלים, המיומנות והידע המקצועי, המקלים על עריכתו של הסכם בכתב. למעשה, עורך-הדין הוא "מונע הנזק הזול יותר", לענין מחלוקת על שכר-טרחה בין הצדדים. לוּ הייתה התובעת דכאן טורחת לעגן בכתובים את ההסכמות לגבי שכר-טרחתה, תוך שהיא נותנת את הדעת למצב אפשרי של הפסקתו של השירות באמצעו, דומה כי כלל לא היינו נדרשים להתדיינות זו.

26.
לחובתה של התובעת נזקף אמנם חלק מן האחריות למחדל האמור, ברם אין פירושו של דבר כי אין היא זכאית לשכר-טרחה כלל. קשה להלום מצב, שבו הִשקיעה התובעת מאמצים עבור הנתבע אך היא תצא וידיה על ראשה. מהו אפוא הסכום, שראוי לפסוק לה בגין החזקתם של כספי-הנאמנות?

לא אוכל לקבל את עמדתם של התובעת ושל המומחה מטעמה כי יש לקבוע את שכר-הטרחה בהתאם להמלצותיה של הוועדה לשכר-טרחה. הוועדה הוסיפה וכללה בהמלצותיה הצעה לאופן-חישובו של שכר-הטרחה:

"השכר

יחושב

על

בסיס

הסכום

המופקד

בנאמנות

ו[לפי] אורך

תקופת

הנאמנות

בשעורים

כמפורט

להלן:
א) נאמנות

לתקופה

של

שנה

או

חלק

משנה – 2%

מהסכום

המופקד

אך

לא

פחות

מ-1,500 ש'ח,

בתוספת

מע'מ.
ב)

היה

הסכום

המוחזק

בנאמנות

גבוה,

ביום

תחילת

הנאמנות, מהסכום

של 1,000,000 ש'ח – יבוא

השיעור

של

1.5% במקום

השיעור

של

2%

על

חלק

הסכום

שמעל 1,000,000 ש'ח

ומע'מ

בנוסף" (
שם
, בפסקאות 7(1) ו-9(א)).

אומַר ראשית כי אלו נותרו, עד כה, המלצות בלבד. הן לא עוגנו בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000. תוקפן המחייב לא הוכר בפסיקה. ספק מצוי, עוד, בשאלה כלום ההמלצות הללו מתאימות לנסיבותיו של ענייננו, ובהן לא הייתה, כפי שהוסבר, החזקת-הכספים השירות העיקרי שתוכנן להינתן.

27.
בכל זאת, החזקתם של כספים בסכום ניכר – כ-12 מיליון ש"ח – דרשה מהתובעת מידה רבה של אחריות. מקובלות עלי קביעותיו של
עורך-הדין פני-גיל
לאמור: "שיעורי שכר הטרחה משקפים, בין היתר, את גודל האחריות שנוטל על עצמו עו'ד בניהול כספי נאמנות" (סעיף ב.6 לחוות-דעתו); וכן: "[נדרש] לשמור על ערך הכספים, לדווח ללקוח, לדאוג שמנוהל על ידי איש מקצוע מיומן. לעורך הדין יש אחריות כבדה מאוד, גדולה מאוד בנושא של חשבון נאמנות" (פרוטוקול, בעמ' 18, ש' 12-11).

מהו המאמץ שהשקיעה התובעת? מבלי למעט מעשייתה, אין מסקנתי כי פעולותיה עלו כדי הרף הגבוה של מאמצים ושל טרחה בהחזקתם של הכספים. התובעת נתבקשה לפתיחתם של חשבונות-בנק, קיבלה לידיה כספים והפקידה אותם בחשבונות הללו. לא נעשה מאמץ מיוחד להשקיעם על מנת שיניבו תשואה, לבחור באפיקי-השקעה אלה או אחרים וכיוצא בזאת. כך העיד אף
עו"ד ירון
:

"ש.
אתה פנית ליועץ השקעות?
ת.
לא.
ש.
האם נכון שהנתבע אמר לך איך להשקיע את הכסף?
ת.
גם לא" (פרוטוקול, בעמ' 38, ש' 18-14).




עורך-הדין ירון
דיבר בטרחה המרובה, שנגרמה לו בעת שנתבקש בידי
בנק הפועלים
להמציא מסמכים חתומים בהתאם לחוק לאיסורה של הלבנת-הון, ואת המאמצים שנדרשו בהעברתם של כספי-הנאמנות ל
בנק דיסקונט
ולאחר מכן לידיו של הנתבע. מבלי להקל ראש בעשייתו, לא הונחו לפניו של בית-המשפט תימוכין לשיעורו של המאמץ. כך, לדוגמה, לא הוצג פירוט של שעות-עבודה אשר ממנו ניתן ללמוד על הטרחה הנטענת. הוצאות, שהוציאה התובעת בפתיחתם של החשבונות ובהחזקתם, הוסדרו באמצעותו של סכום כסף קבוע של כאלפיים חמש מאות דולרים, שכאמור – הנתבע העביר מדי שנה לתובעת. גם על כך העיד
עו"ד ירון
:

"אני אבהיר, היה הסכם של החזר הוצאות. היה הסכם של החזר הוצאות כ-200 דולר בחודש. זה כיסה בקושי אולי את הפקסים, את הטלפונים ואת השליחויות שהבנות שלי היו עושות בעבור מר אסי ריין
והגברת ציפי אטואן, שהרבה מאוד פעמים הלכו לבנקים עם צ'קים. זה בקושי [כיסה] את ההוצאות אולי" (פרוטוקול, בעמ' 29, ש' 25-20).

28.
לפי המכלול האמור, ובהתחשב בכך שקביעת-שיעורו הראוי של שכר-טרחה, מטבעה, היא עניין לאומדנה שעל בית המשפט לערוך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזַכּוֹת את התובעת בשכר-טרחה, ששיעורו נע סביב 50 אלף ש"ח. סכום זה מתקרב למחצית-האחוז מן הסכום שהוחזק בנאמנות. חלק זה משקף, לדעתי, שכר ראוי עבור הפעולות המשפטיות, המאמץ והטרחה שנדרשו לתובעת. מקובלים עלי נימוקיו של
עורך-הדין ויצמן
אשר הציג, במקובץ להלן, שורה של שירותים אחרים, משפטיים ושאינם משפטיים, לרבות שירותים של אחזקת-כספים, בגינם משולם אף אחוז נמוך יותר כשכר-טרחה:

"עבור הייצוג ברכישת נכסים, דהיינו בעריכת הסכמי הרכישה וטיפול בכל הכרוך בהעברת הזכויות, השכר הראוי הוא 0.5% בצירוף מע'מ, כאשר עורך דין מייצג צד אחד לעסקה וכאשר מדובר בנכסים בעלי שווי גבוה או בלקוח אשר עורך הדין מייצגו באופן קבוע או כאשר הלקוח מסמיך את עורך הדין לייצגו במספר עסקאות. אמנם שיעור זה של שכר הטרחה נופל מהתעריף המינימלי עם זאת, נוכח התחרות הרבה ב'שוק' עורכי הדין ישנם עורכי דין רבים הגובים שכר טרחה נמוך בהרבה עבור חוזי מכר מקרקעין (כולל טיפול ברישום הזכויות ודיווח לרשויות וכמובן החזקת פיקדון בנאמנות להבטחת תשלומי מסים ורישום הזכויות על שם הקונה). השוויתי את דרישת התובעת בתביעתה עם גובה עמלות שמירת פקדונות או ני'ע או חסכונות אחרים שגובים גופים שעיסוקם בכך. כך למשל גופים המנהלים קופות גמל, קרנות השתלמות, קופות פנסיה וכד'. שיעור העמלות שגובים אלה שעיסוקם בכך, נופל בהרבה מהנדרש על ידי התובעת" (פסקאות 18 ו-20 לחוות-דעתו. הסוגריים הם במקור).

חצי אחוז משוויו של נכס כשכר-טרחה בעסקאות של מקרקעין הוא, כידוע, שכר סביר, שנהוג לא אחת בין עורך-דין לבין לקוחו (ראו, למשל, ע"א (מחוזי חיפה) 24145-09-09
אבני נ' הפלר
בפסקה 18 לפסק-דינו של
כבוד השופט רון סוקול
(פורסם במאגרים, 16.3.2010); ת"א (שלום ירושלים) 10386/05


רייזמן נ' לוי
, בפסקה 100 לפסק-דינו של
כבוד השופט עודד שחם
(פורסם במאגרים, 29.12.09); ות"א (שלום תל אביב-יפו) 36697-11-10

טוני נ' קיל
,

בפסקה 29 לפסק-דינו של
כבוד השופט אבי שליו
(פורסם במאגרים, 17.3.2015)).

29.
אחיזה לשיעור הראוי תימצא לי גם בהתנהלותה של התובעת עצמה. התובעת, כפי שכבר צוין, עיכבה תחת ידיה כסף של הנתבע. מתוך הסכום, שהועבר מ
בנק הפועלים
ל
בנק דיסקונט,
הותירה התובעת בידיה סך של 51 אלף ש"ח. נהיר כי היה בידיה לעכב סכום גדול יותר. בהעדר נימוק אחר, שלא הוצג לפנַי, סבורני כי הדבר מלמד על הערכתה-שלה עצמה את שיעורו של שכר-טרחתה הראוי. כך ענה
עו"ד ירון
לשאלתו של בית-המשפט בדיון בקדם-המשפט:

"ת.
הוסבר מפורשות בכתב התביעה שנותרו 51 אלף שקלים פיקדון.
בית-המשפט:
לצורך מה הכסף מוחזק על ידך?
ת.
נותר כעיכבון על חשבון תשלום שכר טרחה" (פרוטוקול, בעמ' 3, ש' 15-13).

הסכום, שנותר מעוכב, נראה בעינַי מקובל וסביר, בנסיבות העניין, להיות שכר-הטרחה של התובעת. סכום זה עודו מצוי בידיה. קביעתי היא כי התובעת זכאית להותירו בידיה כשכר-טרחתה בפרשה זו.

טענת-הקיזוז
30.
לא אוכל לקבל את טענתו של הנתבע לעניין-קיזוז. לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלותה של התובעת בעסקה להשכרת-המחסנים. התרשמתי כי הנתבע ואשתו,
הגב' ציפי אטואן
, הם אלה אשר הנחו את התובעת בהתנהלותה והם אלה אשר קבעו מה יהא שיעור-התמורה בהשכרתם של המחסנים. התובעת הציגה התכתבות בין הצדדים אשר סומנה כמוצג
ת/1
וממנה נלמד כי הנתבע הוא אשר קבע את מחיר-התמורה בעסקה הזו:

"אבי ירון בוקר טוב,
לפי דברי ציפי, 'קפה קפה' ביקשו ממנה חוזה לחמש שנים לפי 1300$ [לחודש]. אבל ציפי לא הסכימה[,] אמרה שתברר. אני רוצה 1300$ לחודש [ו]חוזה [שמתחדש] כל 3 חודשים סופי" (
ת/1
. ההדגשות הן במקור).

זאת ועוד, הנתבע העיד כי הוא נעזר בשירותיו של מתווך, בין היתר, לצורכי תמחורה של התמורה:

"ש.
תגיד לי מר ריין, מתווך בשם חיליק היה לך בארץ?
ת.
כן.
ש.
את כל הטיפול בנכסי נדל'ן שלך עשית, או את הטיפול הרלוונטי בנכסי נדל'ן עשית דרך חיליק המתווך? הוא זה שמצא לך עסקאות?
ת.
כן.
ש.
איתו עמדת בקשר לגבי מחירים?
ת.
כן" (פרוטוקול, מעמ' 75, ש' 31).



התכתבויות נוספות בין
הגב' אטואן
לבין
עורך-הדין ירון
מלמדות על חלקה הדומיננטי בעסקת-המחסנים ועל כך, שעורך-הדין פעל לפי הוראותיה השוטפות:

"לאבי ירון בוקר טוב ומבורך[.]
אבי[,] נזכרתי עכשיו ש'קפה קפה' שילמו עד מאי 2009, הם אמורים לשלם עכשיו את יוני, יולי, אוגוסט, כל 3 חודשים. לכן אבי[,] בבקשה ממך תדבר איתם שיעבירו לך את השיקים ואז כרגיל צריך להעביר אותם לבנק" (נספח כ"א לתצהירו של
עורך-הדין ירון
).

וכן –

"אבי[,] אני שולחת לך בפקס את ההעתקים של השיקים של 'קפה קפה'. אני כבר הפקדתי אותם בבנק, רק תשמור לך שתידע מתי צריך שוב לגבות מהם שכירות" (
שם
, שם).

מכל האמור אני דוחה את טענת-הקיזוז שהעלה הנתבע. אם סכום-התמורה בהשכרת-המחסנים היה נמוך ממחיר-השוק, אין להניח זאת אלא לפתחם של הנתבע ושל רעיתו.

טענת "פרעתי"

31.
מן המסמך, שצירף הנתבע להוכחת-טענתו כי שילם לתובעת כל חוב תלוי ועומד, אין אני למד כי ענינו של שכר-הטרחה הוסדר. קשה ליישב טענה זו עם עמדתו העקבית של הנתבע בהליך זה, שלפיה לא היה כל מקום לחייב בשכר-טרחה בגין החזקתם של הכספים בנאמנות. כך הצהיר הנתבע בעדותו:


"אם הוא [
עו'ד ירון
] היה אומר שמגיע לו כסף [בגין החזקת הכספים בנאמנות] לא הייתי שם את הכסף אצלו בכלל" (פרוטוקול, בעמ' 81, ש' 3).
והוסיף-

"זה נראה לי, אני לא עורך דין, בתור בנאדם נורמאלי זה נראה לא נורמאלי להחזיק כסף בבנק בנאמנות לשלם על זה שכר טרחה. בארצות הברית אין דבר כזה אז אני לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה פה" (שם, בעמ' 82, ש' 24-21).

אינני מקבל את טענת הנתבע כי פרע את חובו לתובעת גם בגין החזקת הכספים בנאמנות נשוא התובענה.

תשלומו של שכר שוטף בגין הוצאות
32.
שמיעתן של העדויות הוליכה למסקנה כי סך של 2,500 דולרים נקבע בין הצדדים, כנוהג ובהסכמה על פה, כסכום שישלם הנתבע לתובעת מדי שנה לשם כיסוין של הוצאות אשר להן תידרש התובעת בפעולותיה עבור הנתבע. לא נקבע מנגנון של החזר כנגד הוכחתה של הוצאה פרטנית. במאמציו להדוף את התביעה בענינו של שכר-הטרחה בקשר להחזקתם של כספי-הנאמנות, לא העלה הנתבע טענה ממשית להגנה מפניה של דרישה נוספת זו אשר בכתב-התביעה. מסקנתי היא, לפיכך, כי חוב בנדון נותר וכי על הנתבע לשלמו לתובעת.

התוצאה
33.
קביעתי היא, אפוא, כי הסכום בן 51 אלף השקלים, שהותירה בידיה התובעת מכספיו של הנתבע הוא סכומו הראוי של שכר-טרחתה בהחזקתם של כספי-הנתבע בנאמנות. לסכום זה יש להוסיף מע"מ, בשיעור 17 אחוזים ובסך של 8,600 ש"ח. על זאת יוסיף הנתבע את הסכום הקבוע, בן 2,500 דולרים בתוספת מע"מ, שטרם שולם לתובעת והוא, לפי שערו העדכני של המטבע האמריקני ביום-הגשתה של התובענה, בתוספת מע"מ: 10,150 שקלים. התובעת תותיר, אפוא, בידיה את הסכום המעוכב. הנתבע יוסיף וישלם לתובעת, בתוך 15 ימים מיום שקיבל לידיו פסק-דין זה, סך, כולל מע"מ, של 18,750 ש"ח. כנגד תשלומם של הסכומים הללו תמציא התובעת לנתבע חשבונית-מס כדין.


34.
לפי התוצאה אתייחס עתה לעניינן של הוצאות-ההליך. אינני יכול להתעלם מהפער העמוק שבין התוצאה הזו לבין סכומה של התביעה – קרוב ל-600 אלף ש"ח. מצב, שבו בוחר תובע להעמיד את תביעתו על סכום מופרז מאלץ את יריבו להעמיד הגנה יקרה מן המתחייב. פער שכזה יש לזקוף לחובתה של התובעת, אפילו זו זכתה בתביעתה. תביעה בסכום מופרז תגרע, על כורחה, מן ההוצאות הנפסקות לתובע שזכה. הפער ישפיע גם על שיעורה הנכון של האגרה, שהיה מקום לשלם ובה ראוי לחייב את הנתבע. בנדון ראו, בפרט, את פסיקותיו של בית-המשפט העליון בע"א 164/54
היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' לבני
, פ"ד ט 1107, 1117 (1955); ע"א 419/80
הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ
, פ"ד לו(4) 433, 436 (1982) וע"א 4494/97
סלאח נ' סלאח
, בפסקה העשירית (פורסם באתר הרשות השופטת, 4.1.2000); וכן את פסקי-דיני בת"א (שלום תל אביב-יפו) 17026-09-13
שלום נ' האחים אוזן בע"מ
, בפסקה הראשונה (פורסם במאגרים, 16.2.2015); (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 10850-08-12
ואקנין נ' לנדקו בע"מ
, בפסקאות 5 ו-8 (פורסם במאגרים, 14.4.2015) ות"א (שלום תל אביב-יפו) 9207-08-10
מלון אימפריאל ת"א בע"מ נ' ביתרמי בע"מ
בפסקאות 44 ו-45 (פורסם במאגרים, 29.12.2016).

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות-משפט בסך של 7,800 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך דין בסך, כולל מע"מ, של 5,800 ש"ח. גם זאת ייעשה בתוך 15 ימים מיום קבלתו בידי-הנתבע של פסק-דין זה. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית כחוק מיום-החיוב עד למועד-התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' בניסן התשע"ח, 23 במרס 2018, שלא במעמד-הצדדים.


חתימה






א בית משפט שלום 16900-05/16 אברהם ירון משרד עורכי דין נ' אסי ריין, עו"ד אמיר רוזנברג; עו"ד רם גליצה, עו"ד מרדכי יוסף שטרית (פורסם ב-ֽ 23/03/2018)