פסקי דין על סיון טל | פסקי דין על דורי טל | פסקי דין על דור שבח בניה ופיתוח | פסקי דין על ק.י.פיתוח אגש"ח | פסקי דין על קיבוץ יפעת ואח' |

36155-06/13 א     13/03/2018




א 36155-06/13 סיון טל, דורי טל נ' דור שבח בניה ופיתוח בע"מ, ק.י.פיתוח אגש"ח בע"מ, קיבוץ יפעת ואח'








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 36155-06-13 טל ואח'
נ' דור שבח בניה ופיתוח בע"מ
ואח'




לפני כבוד השופטת הבכירה
, רים נדאף


התובעים

1
.
סיון טל

2
.
דורי טל


נגד

הנתבעים
1.דור שבח בניה ופיתוח בע"מ
2.ק.י. פיתוח אגש"ח בע"מ
3.קיבוץ יפעת
4.חיים אנגל
ז"ל - נמחק
5.אבי ניר


פסק דין

1.
זוהי ע"ס 400,000 ₪ לפיצויי התובעים בגין ליקויי בנייה שהתגלו בבית התובעים, הידוע כמגרש 34, גוש 17427, חלקה 16 (להלן: "הבית"), איחור במסירה, ירידת ערך, דיור חלופי, טרחה ועוגמת נפש, עלות התקנת מסנן אוורור לממ"ד, ובכלל זה דרישה להחזרים וזיכויים, החזר עלות התיקונים שבוצעו על-ידי התובעים ועלות שכ"ט מהנדס.

2.
התביעה כנגד הנתבע מס' 4 נמחקה, ביום 7.11.16, משהלה הלך לעולמו.

3.
הנתבעים הגיעו להסדר דיוני בנוגע למועדי הגשת הודעות צדדי ג', אשר קיבל תוקף של החלטה. ביום 17.8.14 אושר הסדר דיוני משלים בין הנתבעים, לפיו ימנעו הם מהגשת הודעות צדדי ג' זה כנגד זה, מבלי לגרוע מהטענות ההדדיות ביניהם, אשר יוכרעו על-ידי בית-המשפט בפסק-הדין, תוך חלוקת האחריות בין הנתבעים (ככל שתיקבע אחריות כלשהי) וחיוב בשיפוי (במידת הצורך).

4.
מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של
המהנדס אברהם בן עזרא (להלן: "בן עזרא"), אשר בדק את הבית ביום 3.2.2013 וחיווה דעתו ביום 17.3.13, כי עלות התיקונים הינה 208,875 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור 10% ומע"מ. מטעם נתבעת מס' 1 הוגשה חוות דעת של אדר' אבי גולדשטיין, אשר בדק את הבית ביום 25.11.13 וקבע כי סה"כ אומדן עלויות מצטבר לביצוע התיקונים וההשלמות הינו 21,900 ₪ ומע"מ (להלן: "גולדשטיין").

5.
בדיון שהתקיים ביום 22.10.14 התנגדה ב"כ התובעים למינוי מומחה מטעם בית-המשפט, וביקשה לשמור על חוות דעתה, וביום 30.10.14 מיניתי את המהנדס סוהיל סאבא, כמומחה מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה"), אשר אמד את עלות התיקונים בסך של 55,590 ₪, בנוסף לפיקוח הנדסי ומע"מ.

6.
מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות שלהם, מטעם נתבעת מס' 1, הוגש תצהיר של מנהלה, מר מאיר שבח (להלן: "מאיר") ומטעם הנתבעים 2,3 ו-5 (ביחד יקראו : "הנתבעים") הוגש תצהירו של מר חיים מירון, מנכ"ל נתבעת מס' 2, ואחראי המקרקעין של קיבוץ יפעת (להלן: "מירון").
7.
ביום 8.3.2016 נחקר המומחה, וב"כ הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יוגש פרוטוקול הדיון של חקירת המומחה בתיק 33536-07-13 (להלן: "תיק רייל"), כחלק מהראיות בתיק כאן, והוא לא ייחקר על חלק נכבד מהנושאים עליהם נחקר באותו דיון, והחקירה תצומצם לנושאים הרלבנטיים לתיק דנא.

8.
בדיון שהתקיים ביום 15.6.17, הסכימו ב"כ הצדדים לוותר על חקירת העדים, מבלי לפגוע בכל הטענות שיש למי מהצדדים כנגד יתר הצדדים, ולהגיש סיכומים בכתב, והסיכומים הוגשו.

מערך ההסכמים בין הצדדים:
9.
ביום 5.5.09 התקשרה ק.י. פיתוח אגש"ח בע"מ
(להלן: "נתבעת מס' 2"/ "התאגיד המנהל") עם נתבעת מס' 1, דור-שבח בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "נתבעת מס' 1"/"הקבלן"), ב"הסכם מסגרת לבניית בתים פרטיים" (להלן: "הסכם המסגרת").

10.
ביום 5.7.2010 נחתם הסכם הזמנת שירותי בנייה (בנייה מרוכזת) בין התובעים לנתבעת מס' 1
(להלן: "הסכם הבנייה").

11.
ביום 5.7.10 התקשרו התובעים עם נתבעת מס' 2, ונתבע 3- קיבוץ יפעת (להלן: "הקיבוץ"), ומתיישבי יפעת- אגודה קהילתית להתיישבות כפרית אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ב"הסכם מתיישב- בנייה מרוכזת" (להלן: "הסכם מתיישב").

12.
ביום 5.7.10 התקשרו התובעים עם הקיבוץ, ב"הסכם זכות שימוש במתקנים ומוסדות ציבור" (להלן: "הסכם מוסדות ציבור").

13.
ביום 5.7.10 התקשרו התובעים עם נתבעת מס' 1 ב"הסכם פיתוח מגרש בסיסי – בנייה מרוכזת" (להלן: "הסכם פיתוח").

14.
ביום 5.7.10 התקשרו התובעים עם נתבעת מס' 2 ב"הסכם תשתיות ציבוריות" (להלן: "הסכם תשתיות ציבוריות").

רקע עובדתי וטענות הצדדים:
15.
התובעים חפצו לרכוש דירת מגורים בהרחבה שבקיבוץ יפעת. נתבעת מס' , הינה החברה קבלנית, נתבעת מס' הינה יזמית הפרויקט בשטח ההרחבה והיא האחראית על הפיקוח, והקיבוץ יזם ופעל להקמת ההרחבה הקהילתית בשטחו במסגרת החלטה 959 של מועצת מקרקעי ישראל ובהתאם לתב"ע ג/16115, ונתבע מס' 5 הוא מפקח בנייה מטעם נתבעת מס' 2.

16.

התובעים טוענים כי בינם לבין הקיבוץ נחתם הסכם מוסדות ציבור, אשר כלל תשלום בסך 47,935 ₪ בגין הזכות לגור בקיבוץ, סכום שנגבה מהם שלא כדין, והם זכאים לקבלו בחזרה מהקיבוץ. מנהל מקרקעי ישראל קבע, כי לא ניתן לגבות תשלום זה וגם לא אישר גבייתו, חרף זאת הקיבוץ התעקש על גבייתו בניגוד לדין (ראה: נספח ג'2 לכתב התביעה המתוקן). התובעים הפנו אף לדו"ח מבקר המדינה העוסק לטענתם בתופעה זו של גבייה בלתי חוקית ממתיישבים בהרחבות (ראה: נספח ג'3).

17.
לטענת התובעים, הנתבעים לא עמדו בתנאי החוזים ו/או בדרישות הדין באשר לטיב הבנייה ולבקשתם נערכו בדירתם בדיקות הנדסיות על-ידי בן עזרא, אשר ערך חוו"ד כאמור לעיל, ובעבור חוות הדעת שילמו לו שכ"ט בסך 2,900 ₪.

18.
בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון התובעים עותרים לקבל פיצוי בגין ירידת ערך על דרך האומדנא ובסך של 30,000 ₪.

19.
התובעים טוענים לפיצוי בגין איחור במסירה, הואיל ועל אף שעל-פי ההסכם היו אמורים לקבל את הדירה לא יאוחר מיום 8.11.12, קיבלו חזקה בה ביום 24.1.13, כך שהם זכאים לקבל פיצוי עבור 16 יום. ברם, היות והנתבעות חרגו גם מתקופת ה"גרייס" שעל-פי ההסכם, הם זכאים לפיצוי עבור מלוא האיחור: 2.5 חודשים כפול
400$ = 3,600 ₪. כן, משלא קיבלו טופס 4 עד לכתב התביעה המתוקן ולכן הדירה אינה ראויה למגורים, על אף המגורים בה, זכאים הם כנטען לפיצוי עבור איחור במסירה עד לקבלתו בעתיד: שישה חודשים כפול 400$, ובסך הכול 8,640 ₪ (לפי שער של 3.6 ₪).

20.
התובע הצהיר, כי טופס 4 התקבל ביום 4.8.14, ולפיכך מגיע להם בעבור איחור במסירה עד לקבלתו - 17 חודשים כפול 400$= 24,480 ₪ (לפי שער של 3.6 ₪. ראה: סעיפים 30-32 ו-59 לתצהירו).

21.
תיקונים עצמיים -התובעים טוענים, כי כדי למזער את נזקם, ביצעו עבודות נרחבות בדירה ובגין כך הוציאו בסך הכול 100,395 ₪, והסכום הנ"ל נתבע בחפיפה עם עלות תיקוניי הליקויים לפי חוות-דעת בן עזרא, חוות-דעת אשר עודכנה בטרם הגשת התביעה, ומתארת את המצב לפני שהם תקנו על חשבונם. בנוסף, הם
שילמו
2,000 ₪ לשריונית חסם עבור החלפת משקופי דלתות שהושחתו במהלך עבודות הבנייה על-ידי נציגי הנתבעות, ו-3,063 ₪ בגין החלפת ריצוף שניזוק תוך כדי העבודות בדירה, וסכומים אלו אינם כלולים בחוו"ד מטעמם.

22.
התובעים טוענים עוד כי במסגרת התחייבות הנתבעות 1-2 כלפיהם, היה עליהן להתקין מערכת סינון לממ"ד, דבר שלא נעשה, וכתוצאה מאי התקנתו לא ניתן טופס 4 לדירתם והם חיים בממ"ד אשר אינו יכול לשמש לייעודו. לפיכך, עתרו לחייב את נתבעות 1-2 בפיצוי בסך של 7,000 ₪.

23.
זיכויים והחזרים – התובעים טוענים, כי פריטים אשר על-פי ההסכם היו אמורים להיות מסופקים על-ידי נתבעת מס' 1, לא סופקו על ידה וחרף זאת לא ניתן לתובעים זיכוי עבורם בסך 52,000 ₪ כמו החזר/זיכוי מהנתבעת 1: 250 מ"ר ריצוף שנקנה באופן עצמאי על ידם וסופק לקבלן, 4 כיורים ואמבטיה שרכשו מכיסם ופרגולה שלא סופקה ולא נבנתה.

24.
התובעים טוענים כי ביצוע התיקונים יצריך פינוי הבית לתקופה של חודשיים לפחות, ובגין כך זכאים לפיצוי מהנתבעת בגין הדיור החלופי והוצאות העברת הדירה בסכום מוערך של 20,000 ₪ לפחות. כן טוענים לפיצוי בגין עגמת נפש, בסך המוערך על-ידם לצורכי אגרה בלבד כדי 30,000 ₪.

25.
הנתבעת 1 טענה להגנתה, כי התובעים לא קנו את הבית ממנה, אלא היא העניקה להם שירותי בנייה, על-פי דגם בית שהוכתב לה על-ידי התובעים ו/או נתבעת מס' 2, כאשר מעבר לפיקוח שנעשה על-ידי נתבעת מס' 2 והבאים מטעמה, לתובעים היה באתר מפקח בנייה מטעמם שפיקח אף הוא על הבנייה והביצוע, המפקח לידן אלבז (להלן: "לידן"), ולפיכך יש להשית על התובעים אשם תורם בגובה 100% בנוגע לכל טענה אודות ליקוי, אשר אושרה בנייתו על-ידי התובעים או מי מטעמם (ראה בעניין זה סעיף 19 לתצהיר מאיר).

26.
נתבעת מס' 1 טוענת כי בנתה את הבית באיכות טובה, במיומנות ובמקצועיות ומילאה אחר כל התחייבויותיה על-פי הסכם הבנייה ועל-פי כל דין רלבנטי אחר. תכניות הבניה נעשו על-ידי בעלי מקצוע מטעמם של התובעים ו/או נתבעת מס' 2, ולנתבעת מס' 1 לא היה כל יד בתכנון הנכס ו/או בכתבי הכמויות, וככל שיש ליקוי כלשהו, נתבעת מס' 1 עומדת על זכותה לתקנו. ככל שבית-המשפט לא יאפשר לה לבצע את התיקונים שיתגלו שהם באחריותה, יש לפסוק לתובעים פיצויים בשווי עלויות התיקון לנתבעת ללא שיעורי המע"מ והפיקוח, בהם מזדכה היא, ככל שהייתה מבצעת את התיקון.

27.
נתבעת מס' 1 טוענת כי התובעים עשו דין לעצמם, ובטרם הפנו את חוו"ד בן עזרא להתייחסותה, ביצעו לטענתם שיפוצים ועבודות נרחבות בדירתם. כך יצרו מציאות חדשה שבה מחד לא ניתן כלל לבחון האם היו ליקויים, וככל שהיו כאלו, מנעו הם ממנה את הזכות לתקנם.

28.
הנתבעת מכחישה את הטענה בדבר ירידת ערך, ומעבר להכחשת הליקוי כליקוי, הרי שהמדובר בראש נזק כפול שנתבע הן בסעיף 31 לכתב התביעה והן כליקוי בחוו"ד. זאת ועוד, ברור כי כל טענה לירידת ערך יש לתמוך בחוות-דעת שמאי ומשלא נעשה כן, אין להידרש לטענה.

29.
נתבעת מס' 1 מכחישה אף כי היה איחור במסירה. התובעים לאחר שבחרו דגם בית וקיבלו היתר בגינו, החליטו להחליפו לאחר, לרבות שינוי המפרט והתוכניות, החלטה שהביאה לעיכוב בהתחלת העבודות (ראה בנידון: סעיף 10.6 להסכם). בנוסף, במהלך ביצוע העבודות ביקשו התובעים שינויים ותוספות רבות, ואף הכניסו בעלי מקצוע מטעמם, ובמקרה שכזה הוסכם בסעיפים 10.6 ו-16.7 להסכם הבנייה, כי תתעכב מסירת הבית למזמין למשך פרק זמן המתחייב מביצוע השינויים או התוספות, מבלי שעיכוב שכזה יהווה הפרה של ההסכם. זאת ועוד, התובעים עיכבו אספקה ובחירת רכיבים שונים, ובשל כך נגרם עיכוב בבנייה, ואף עיכבו תשלומים שאמורים היו להשתלם על ידם במועדם ועל-פי לוח התשלומים המוסכם, ובעניין זה הותנה בסעיף 11.8 להסכם הבנייה, כי איחור כאמור מעבר לתקופה של 14 יום, יהווה הארכה במועדים לביצוע העבודות ולמסירת הבית לתובעים.


בכל אופן, היה ויקבע שחל איחור במסירת הנכס, הרי שבהתאם להסכם הבנייה, הפיצוי המוסכם הועמד על 400$ בגין כל חודש איחור, החל מהיום ה- 61, ולא כנתבע על-ידי התובעים.
30.
עוד טוענת הנתבעת 1, כי החובה והאחריות לקבלת טופס 4 חלה על התובעים, וככל הידוע, חל עיכוב מצדם בקבלתו בשל דרישת הועדה לתכנון ובנייה מהם להתקין מסנן בממ"ד ובשל כך שבנו מחסן ללא היתר בשטחם ותוך חריגות בניה שביצעו בבית, לאחר שהושלמה העבודה על-ידי הנתבעת.

31.
בנוגע למסנן לממ"ד טוענת נתבעת מס' 1 כי ביצעה עבודות בניה כפי שהוזמנו ובהתאם לתוכניות שסופקו לה על-ידי התובעים או מי מטעמם, ושם לא הוסכם על התקנת מערכת סינון לממ"ד. בנוסף, הכחישה את הסכומים אשר התובעים טוענים ששילמו בעבור החלפת משקופי דלתות וריצוף שניזוק, ובכלל זה הכחישה את טענת הזיכויים וההחזרים, אשר נטענה על-ידי התובעים. בעניין זה, הצהיר מאיר, כי המדובר בשדרוגים ועבודות שביצעו התובעים מעבר לסטנדרט עליו הסכימו הצדדים. התובעים דורשים 40,000 ₪ בגין ריצוף, אך לא תמכו טענתם זו באסמכתאות נדרשות, ובנוגע לפרגולה, המדובר ברכיב שלא נתמך בחוות דעת מומחה ולא הוכח, ומשכך יש לדחות דרישה זו.

32.
בנוגע לטענת התובעים בדבר פינוי הדירה, הרי אף אם יתקבלו מלוא טענותיהם בדבר הליקויים, אין צורך לפנות את הנכס בעת תיקונם ואף המומחה מטעמם לא מצא לנכון לתמוך בטענה זו.

33.
יתר הנתבעים טענו להגנתם, כי הצדדים היחידים להסכם הבנייה הם התובעים ונתבעת מס'1 שהייתה קבלן הבנייה, ומהוראות ההסכם הבנייה עולה, כי היא האחראית הבלעדית לטיב הבנייה, ומשכך לא ברור מדוע התובעים באים בטענות ליתר הנתבעים בקשר לליקויי הבנייה (ראה בנידון : סעיף 20.6 להסכם). לפיכך, כל טענות התובעים בקשר לאופן הבנייה, קצב וליקויי הבנייה על שלל מרכיבי המשנה של טענות אלה
(שכ"ט שמאי, דיור חלופי, עגמת נפש, איחור במסירה וכיוצ"ב), יש להפנותם לנתבעת מס' 1.

34.
יתר הנתבעים טוענים כי ביום 5.5.09 נחתם הסכם המסגרת, ובהתאם לו מינתה נתבעת מס' 1 מפקח צמוד בשטח. אומנם נתבעים מס' 4-5 שימשו כבקרי בנייה מטעם נתבעת מס' 2, אך בהסכם המסגרת נקבע, כי אין במינוי בקרי הבנייה מטעם נתבעת מס' 2, כדי לגרוע ו/או לפגוע מאחריות נתבעת מס' 1 ו/או המפקח הצמוד מטעמה (ראה: סעיף 5.1.2. ראה גם: סעיף 11.2-11.3 להסכם).

35.
מלבד הפיקוח של נתבע מס' 5, בוצע פיקוח צמוד על-ידי מפקח התובעים -לידן, כאשר הם מעולם לא זלזלו/התעלמו מטענות התובעים בקשר לטיב הבנייה, וכאשר התקבלו פניות מסוג זה הקפידו להעבירן לנתבעת מס' 1 ולבקשה לתקן את הטעון תיקון. דווקא התובעים ולידן פעלו לעיתים קרובות בניגוד למוסכם ולמקובל וקיימו פגישות עבודה וסיכומים ישירים מול נתבעת מס' 1, תוך מידור יתר הנתבעים.

36.
בכל הנוגע לטענה בדבר התשלום של 47,935 ₪, הרי שהסכם מוסדות הציבור מסדיר את זכות השימוש של התובעים במתקנים ובמוסדות שהוקמו לאורך השנים על-ידי הקיבוץ, ואשר פורטו בנספח א' להסכם זה. הקיבוץ הוא הבעלים של מוסדות הציבור, ואין פסול בתמורה הנדרשת על ידו עבור השימוש בהם, שהרי הדבר מתיישב עם זכות הקניין, שהיא זכות מוגנת בחוק יסוד. כן, טענות התובעים בנושא זה נגועות בחוסר תם לב, שכן על אף שהיו מיוצגים ע"י עו"ד, בזמן אמת לא קבלו כנגד הסכם זה, ולכן כיום הם מנועים ומושתקים מלתבוע החזר התשלום ששילמו על-פי ההסכם. עמדת מנהל מקרקעי ישראל במכתבו מיום 6.3.11 אינה רלבנטית לענייננו, כמו גם דו"ח המבקר שמכוח סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, הדו"ח אינו יכול לשמש ראיה בכל הליך משפטי.

37.
הנתבעים טוענים כי הבית נמסר לתובעים על-ידי נתבעת מס' 1 ביום 14.1.13, והעיכוב בהוצאת טופס 4 נבע משלוש סיבות עיקריות: התובעים הקימו בחצרם מחסן ללא היתר, התמהמהו בהתקנת מערכת סינון בממ"ד וסירבו לפתוח את דלת ביתם לנציגי הרשויות שבאו לבצע בדיקות שונות בבית לצורך מתן טופס 4.

38.
בנוגע לטענת התובעים בדבר תיקונים עצמיים, הרי שלמיטב ידיעתם, התובעים ביצעו בבית עבודות שונות ("לא תיקונים עצמיים"), ומשכך אין להם להלין, אלא על עצמם. מעבר לכך, מערכת הסינון לממ"ד לא הופיעה במפרטים ובתוכניות העבודה שנחתמו על-ידי התובעים ונתבעת מס' 1, ולכן האחריות להתקנת מערכת זו מוטלת עליהם ולא על הנתבעת 2, אשר אינה צד להסכם הבנייה.

39.
התובעים הגישו כתבי תשובה, אשר התייחסות אליהם, ככל שתהא רלבנטית תהיה במסגרת הדיון גופו.

דיון והכרעה:
אחריות נתבעת 1:
40.
בהסכם הבנייה (ראה: נספח א' לתצהיר התובע) נטל על עצמו הקבלן את בניית הבית, כאשר העבודות הוגדרו בסעיף ההגדרות: "כלל עבודות הקמת הבית ופיתוח מגרש סופי על פי המפרט והתוכניות המצורפים להסכם זה...בגבולות המגרש בלבד" (ראה גם סע' 4 להסכם). בסעיף 5.6 התחייב הקבלן לבצע את העבודות: "על פי תכניות ומפרט של דגם הבית שנקבע על ידי המזמין...".

כן, בסעיף 9.1 להסכם הבנייה, הקבלן התחייב: "לבצע את העבודות, ברמה ובאיכות גבוהים, בהתאם להוראות המפרט, התוכניות, ההסכם על נספחיו והוראות הדין...". בנוסף, בסעיף 17.1 נקבע : "ידוע ומוסכם בזאת כי העבודות נשוא הסכם זה כוללות אך ורק את בניית הבית בהתאם למפרט ולתוכניות לרבות פיתוח סופי של חצר הבית ..." (ראה גם: סעיף 9.3).


בסעיף 20.6 להסכם הבנייה נקבע: "המזמין (התובעים כאן – ר.נ.) מצהיר כי הובהר לו שהקיבוץ או התאגיד המנהל (הנתבעת 2- ר.נ.) אינם אחראים ו/או אינם קשורים לביצוע הבניה והוא משחרר את הקיבוץ ואת התאגיד המנהל מכל אחריות בקשר לבניה ו/או לליקויים בבנייה".

בסעיף 7.14 להסכם המתיישב (נספח ב' לתצהיר התובע) נקבע: "מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, לא יהיה קיבוץ יפעת אחראי ללוח הזמנים של הפיתוח ו/או של בניית הבתים הפרטיים, לאופן הבניה ולהשלמתה". בסעיף 7.15 נקבע גם: "המתיישבים או מי מטעמם לא יגישו כל תביעה או דרישה כנגד קיבוץ יפעת או מי מטעמו, בקשר לשירותי הבניה ו/או הפיתוח...".

41.
לאור האמור לעיל, מאחר והתובעים לפי הסכם הבנייה הם בגדר ה"המזמין", ומאחר ונתבעת מס' 2, היא "התאגיד המנהל", ונתבע מס' 5 הינו מפקח מטעם נתבעת מס' 2, הרי שמכוח סעיף 20.6 להסכם, אשר לשונו אינה משתמעת לשתי פנים, על הקבלן בלבד יהיה לפצות את התובעים בגין נזקיהם בכל הקשור לביצוע הבנייה וטיבה, כאשר על יתר הנתבעים כפי שיפורט תחול האחריות ככל שיש פגמים בתכנון ו/או התרשלות בפיקוח.



בעניין זה יש להפנות לסעיף 5 לתצהירו של מאיר, שם הצהיר כי: "חברת דור שבח העניקה לתובעים שירותי בניה לבית אותו הם בנו בקיבוץ יפעת...".

42.
יחד עם זאת, הוגדר "הבית" בהסכם המסגרת כדלקמן: "בית מגורים לפי אחד משישה הדגמים, שנבחר על ידי המשתכן, ואשר יבנה על ידי הקבלן עבור המשתכן, בהתאם להוראות הסכם הבנייה, תוכניות הבית והמפרט הטכני" (ראה גם: הגדרת "העבודות").
מהאמור בהסכם המסגרת ובהסכם הבנייה, עולה כי ככל שיימצא ליקוי עקב כך שפריט מסוים לא נמצא בתוכניות או שיש ליקוי תכנוני, אין להטיל כל אחריות בגין כך על נתבעת מס' 1 (ראה בעניין זה עדות המומחה, ישיבה מיום 8.3.16, עמ' 10, שורות 21-23 ועמ' 11, שורות 2-5, וכן סעיף 11 לסיכומי נתבעת מס' 1).

אחריות יתר הנתבעים:
43.
סעיף 4 בהסכם המסגרת כותרתו "הצהרות הקבלן", ובסעיף 4.4 נקבע כי: "ידוע לו כי התאגיד המנהל הכין תכנון של שישה דגמי בתים (אבות טיפוס), אשר יוצגו בפני
המשתכנים הפוטנציאלים, וכי הקבלן יבצע את העבודות עבור כל משתכן אך ורק על פי אחד מהדגמים הנ"ל, לפי בחירתו של המשתכן. הקבלן מאשר ומסכים כי הדגמים אינם קניינו, ואין לו כל זכות בהם, למעט ביצוע העבודות לפי תכנונם...".


סעיף 5 בהסכם המסגרת עוסק ב"פיקוח וניהול פרוייקט", תת סעיף 5.1 עוסק ב"פיקוח ובקרה", כאשר בסעיף
5.1.1 נקבע: "התאגיד המנהל יבצע בעצמו או ימנה מבקר מטעמו, לשם ביצוע בקרה על אופן ביצוע העבודות על ידי הקבלן (להלן: "המבקר"), עמידה בלוחות זמנים, עמידה בתקציב וקיום כל התחייבויות הקבלן כאמור בהסכם הבנייה ובהסכם זה..." (ראה גם: סעיפים 5.1.2- 5.1.3).


בסעיף 5.1.5 להסכם המסגרת נקבע : "המבקר יהיה רשאי להורות לקבלן או למי מטעמו, מזמן לזמן, תוך כדי מהלך ביצוע העבודות, ובסיומן על תיקונן ו/או על ביצוען מחדש של עבודות הבנייה אשר בוצעו על ידי הקבלן, שלא בהתאם לתנאי ההסכם, הסכם הבנייה או המפרט הטכני" (ראה גם: סעיפים 5.1.6-5.1.7).


בסעיף 5.2.1 להסכם המסגרת נקבע: "מוסכם כי התאגיד המנהל ינהל ביצוע העבודות, והקבלן מתחייב לפעול בשיתוף פעולה עם התאגיד המנהל ולהישמע להוראותיו...". כן, בסעיף 5.2.6 נקבע עוד: "התאגיד המנהל יהיה אחראי, בין היתר, לקבל ולשמוע את טענות המשתכנים בקשר עם ביצוע העבודות ולהעבירן למבקר ו/או לקבלן ולטפל מטעם המשתכנים בכל טענה בקשר לקיום הוראות הסכם הבנייה".


בסעיף 7.1 להסכם המסגרת נקבע: "התאגיד המנהל מתחייב לבצע את התכנון המלא של הדגמים, הדרוש לשם קבלת היתר בנייה לכל בית ולביצוע העבודות...".

בהסכם הבנייה, בסעיף ההגדרות הוגדר המפקח: "מפקח שיבצע בקרה על בניית הבית ויתר הבתים באתר, כפי שנקבע בהסכם המסגרת, שמונה על ידי התאגיד המנהל", ו"מנהל הפרויקט" הוגדר: "התאגיד המנהל".


בסעיף 7.1 להסכם הבנייה נקבע אף: "כפי שהוסכם בהסכם המסגרת, התאגיד המנהל יהיה אחראי על ניהול העבודות (מנהל הפרויקט). התאגיד המנהל מינה מפקח מטעמו, לשם קיום בקרה על ביצוע העבודות". כן, בסעיף 7.3 נקבע: "תפקידי המפקח יהיו, בין היתר אך לא רק, לפקח על התקדמות ביצוע העבודות, לאשר בצוע שלבי עבודות, לבדוק התאמה לתכנון ולתקציב ועוד. תעודת המפקח על גמר ביצוע העבודות או גמר ביצוע שלב בעבודות תהיה ראיה סופית ומוחלטת" (ראה גם: סעיפים 7.5-7.7).

בהסכם מתיישב, נקבע בהואיל הראשון: "ויפעת (הקיבוץ- ר.נ.) פועלת להקמת הרחבה קהילתית בשטחה, במסגרת החלטה 959 של מועצת מקרקעי ישראל, ובהתאם לתב"ע ג/16115", ובהואיל השני נקבע: "ויפעת מעונינת כי ההרחבה תתוכנן, תנוהל ותוקם באמצעות התאגיד המנהל ק.י. פיתוח אגש"ח בע"מ
שהוא תאגיד עצמאי נפרד שהוקם לשם כך, ואשר יפעת הסמיכה אותו וייפתה את כוחו לעסוק בשמה ובמקומה של יפעת בעניינים הנוגעים לתכנון ההרחבה והקמתה".


בנוסף, נקבע בסעיף 7.1 להסכם המתיישב: "...בניית בית המגורים של המתיישבים תבוצע בדרך של בנייה מרוכזת באמצעות קבלן ובפיקוח חברת פיקוח שתבחר לשם כך ע"י התאגיד המנהל" (ראה גם סעיפים: 7.2 ו- 7.9). כן, בסעיף 7.10 נקבע: "למתיישבים ידוע כי התאגיד המנהל יתאם את מהלך ביצוע העבודות לפיתוח מגרש בסיסי ולבניית בתי המגורים ויפקח על ביצוען (מנהל הפרויקט)" (ראה גם: סעיף 7.11). יתרה מזאת, בהסכם תשתיות ציבוריות נקבע ב"מאחר" השלישי: "והתאגיד המנהל הוסמך ומונה על ידי יפעת, לעסוק בשמה ובמקומה של יפעת בתכנון, ניהול והקמת פרוייקט ההרחבה ביפעת".

44.
עולה מכל סעיפי ההסכמים הנ"ל כי הקיבוץ הוא זה שיזם ופעל להקמת ההרחבה בשטחו, ונתבעת מס' 2 הוקמה על-ידי הקיבוץ לצורך ניהול הקמת שכונת ההרחבה בו, ומאחר והקיבוץ הסמיך את נתבעת מס' 2 וייפה את כוחה לעסוק בשמו ובמקומו בעניינים הנוגעים לתכנון ההרחבה והקמתה, אזי בפועל פעלה היא כיזמית הפרויקט בשטח ההרחבה והייתה האחראית על הפיקוח (ראה למשל: סעיף 5.1 להסכם המסגרת),
ואף התחייבה לבצע את התכנון המלא של הדגמים הדרוש לשם קבלת היתר בנייה לכל בית (ראה: סעיף 7.1 להסכם המסגרת), ונתבע מס' 5 שימש כמפקח/כבקר בנייה מטעם נתבעת מס' 2. מכל אלה עולה כי האחריות לכל כשל בתכנון או בפיקוח, ככל שייקבע, תושת על יתר הנתבעים.

המפקח מטעם התובעים:
45.
התובעים כאמור מינו מטעמם מפקח/איש מקצוע מטעם התובעים - לידן – אך לא שוכנעתי שהיה בכך כדי להפחית או לאיין את אחריות מי מהנתבעים, ומשכך איני מייחסת כל חשיבות לשאלה אם המפקח מטעם התובעים היה חסר סמכויות באתר וכיוצ"ב אם לאו.



בעניין זה אני מפנה לנספח ב' לתצהירו של מירון, ואשר עניינו מכתב מהתובעים לנתבעות 1-2 צוין כי:
"
בהמשך לשיחתנו, אני ממנה את מר לידן אלבז כנציג מטעמנו בשטח, והוא ייצג אותנו בכל נושאי הבנייה...ברצוני להבהיר כי מינוי לידן כנציגנו ובא כוחנו אינו משחרר אותנו מכל אחריותנו והתחייבויותינו בהתאם להסכמים, כפי שאינו משחרר שום צד אחר...".

46.
נתבעת מס' 1 טענה בסיכומיה כי התובעים נמנעו מהעדת המפקח מטעמם, וכי הדבר פועל לחובתם, ויש להשית עליהם אשם תורם בגין אחריות לליקויים שהיה המפקח מטעמם יכול לגלות. התובעים טענו מנגד, כי לו רצתה הנתבעת לזמנו לחקירה יכלה לעשות כן, ויכלה להגיש כנגדו הודעת צד ג', לו סברה
שהוא אחרי לבנייתה הלקויה (ראה: סעיף 1 לסיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת 1).

47.
אומנם, עול ההוכחה היה ונותר על התובעים, ויש להצטער על כך שהם לא טרחו לכל הפחות להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם לידן. אך מכאן ועד להשתת אשם תורם על התובעים בגין הצבת מפקח מטעמם בשטח, ואי הזמנתו להעיד בבית המשפט, הדרך ארוכה.

אחריות הנתבעים מעוגנת היטב בהסכמים השונים שנחתמו בין הצדדים, וכאמור הצבת מפקח מטעם התובעים, שכוחו וסמכותו בשטח כלל אינם ברורים, אינה מעלה או מורידה לגבי אחריות מי מהנתבעים כלפי התובעים בגין הליקויים השונים, כפי שייקבע בהמשך.

חוות דעת ההמומחה מטעם בית המשפט:
48.

הלכה פסוקה היא:

"
משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת
.
אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".


(ראה: ע"א 293/88

חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח'

).


בע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל ו-
32 אח', פ"ד נב(4) 563 (1998) נקבע כי:
"
חוות-
דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך-
כלל את מסכת העובדות הרלוונטית ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה".

בספרו של א. ורדי דיני מכר דירות (מהדורה שלישית, 2009) בעמ' 405, (להלן: "ורדי") צוין כי:
"
ככלל, ניתן לומר כי בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של מומחה אשר מונה מטעמו, באשר, מטעמים מובנים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות".

49.
בענייננו, המומחה שמונה, אינו מומחה מוסכם. יחד עם זאת, לאחר עיון בחוות-דעתו ולאחר ששמעתי את חקירתו שוכנעתי, כי הוא עשה את עבודתו נאמנה, התייחס ובדק את כל הליקויים הנטענים, קביעותיו מבוססות ומנומקות, ומקובלים עליי ממצאיו כמו גם מסקנותיו, ומשכך חוות-דעתו תשמש כבסיס ל

פסק דין
דנא, למעט במקרה בו יתברר, כי היא נסתרה או שונתה בחקירתו, או למקרה של מחלוקת עובדתית לגבי זהות מבצע התיקונים.


50.
טרם כניסה לעובי הקורה באשר לליקויים השונים חשוב לציין מספר הערות מקדמיות: בכל מקום שיהיה צורך להתייחס להוראת חוק זו או אחרת או הוראות בכלל, תקנים וכיוצ"ב,
הדיון יהיה תחת אותו סעיף ליקוי. כן, כאשר יאמר בהתאם לתקנות, הכוונה היא לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970
(להלן : "התקנות"). בכל מקום שיאמר הוראות למתקני תברואה, הכוונה היא- "הל"ת".


כן, התובעים טוענים, כי
חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973
(להלן: "חוק המכר"), חל על עסקה דנא. מבלי להיכנס לשאלה אילו סעדים עותרים התובעים מכוח אותו חוק, הרי בהסכם הבנייה החילו הצדדים את תקופות הבדק והאחריות לפי חוק מכר (דירות).
הליקויים לפי הסדר בחוות דעת המומחה מטעם התובעים והמומחה מטעם ביהמ"ש:
51.
היעדר תפרי הפרדה
(סעיף 5 לחוו"ד)


המומחה חיווה דעתו, בין היתר, שלפי ת"י 1555.3 יש לבצע את תפרי ההפרדה הגמישים הנ"ל. פרט זה אינו מופיע בתוכניות וסה"כ עלות הערכת התיקון על-ידו הינה 8,250 ₪. בתיק רייל, הוצגו בפני
ו גיליון הפרטים של הפרויקט והלה העיד שהוא רואה זאת בפרט מספר 14 בגיליון (ראה: ישיבה מיום 7.12.15, עמ' 21, שורות 7-12). בתיק דנן הוגש על-ידי עו"ד מגל גיליון הפרטים (ראה גם: סעיף 11א לסיכומי הנתבעים). לפיכך, הנני קובעת, כי לאור עדות המומחה, האחריות לתיקון לקוי זה נופלת לפתחה של נתבעת מס'
1 בסך של 8,250 ₪.

52.
איני מקבלת את טענת נתבעת מס' 1 בסיכומיה, כי אין להסיק ממפרט שהוצג למומחה המתייחס לבית אחר, לגבי בית התובעים כאן (ראה: סעיף 43), הואיל ובתיק שבפני
י הסכימו הצדדים כי יוגש פרוטוקול חקירת המומחה בתיק רייל כחלק מהראיות בתיק דנא, והוא לא ייחקר על חלק נכבד מהנושאים עליהם נחקר בתיק רייל, וב"כ הנתבעים הגיש את גיליון הפרטים גם בתיק דנא, ולו סברה נתבעת מס' 1 שאין באמור על-ידי המומחה בתיק רייל כדי להשליך על תיק זה, מחובתה הייתה לחקור את המומחה בנידון ספציפית, ומשלא עשתה כן, האמור על ידו שם חל גם על תיק זה.

53.
אומנם, ב"כ נתבעת מס' 1 הפנה את המומחה לסעיפים 5 ו-19 לחוו"ד, ונאמר לו ששם נקבע שמדובר בליקוי תכנוני והקבלן עבד לפי התכנון, אך הוא לא חקרו ספציפית בנוגע לאמור בגליון הפרטים, ומשכך לא נסתרו קביעות המומחה בתיק רייל.

54.
חדר אשפה (סעיף 6 לחוו"ד)


בן עזרא (מומחה התובעים) חיווה דעתו, כי על-פי תקנות 6.09-6.10, יהיו רצפת מסתור אצירת אשפה וקירותיו – רחיצים ועשויים מחומרים חלקים כמפורט שם, כאשר הרצפה תהיה עם שיפועי ניקוז. בפועל, רצפת תא אצירת האשפה המיועד לשני בתים היא מאבנים משתלבות וקירותיו מאבנים בולטות שלא עומדים בדרישות התקנות, ונדרש לבצע גמורים חלקים. בנוסף, לפי תקנה 6.08 נדרש ברז שליפה. מנגד, גולדשטיין (מומחה הנתבעים) חיווה דעתו, שיש לתקן את שיפוע הריצוף בפינה הדרום-מזרחית בשטח כללי של כ- 2.0 מ"ר, וזאת למניעת הצטברות של מים עומדים.

55.
המומחה חיווה דעתו, כי החומרים מהם עשוי מתקן אצירת האשפה (לשני בתים), הן בקירות והן ברצפה ניתנים לרחיצה, כך שלדעתו אין הדבר נוגד את תקנה 6.09 שציין בן עזרא. אכן יש לתקן שיפועי ריצוף בפינה הדרום מזרחית ולהתקין ברז במתקן בעלות כללית של 500 ₪, המתחלק לשני בתים, כך שלבית התובעים הסכום הוא 250 ₪.

56.

התובעים טוענים בסיכומיהם, כי המומחה אינו סותר את העובדות שבחוו"ד בן עזרא ואת חלות התקנות, אלא מפרשן אחרת. על-פי התקנות נדרש לגבי קירות ורצפה שהמשטחים יהיו חלקים וקלים לשטיפה. ברם, הקירות והרצפה לא חלקים ואינם ניתנים לרחיצה. המומחה טען, כי אין צורך שהמישור יהיה חלק לגמרי, ברם אין לו על מה להסתמך בקביעה זו, שכן לשון התקנה (6.10) ברורה ועושה שימוש במילים "יצוק וחלק", לפיכך, התוספת שמגיעה להם, היא ההפרש בין הסכום שקבע בן עזרא לסכום שקבע המומחה, ובסך של 4,601 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח הנדסי).



מנגד, טוענת נתבעת מס' 1 בסיכומיה, כי המומחה לא מצא ליקוי בחומר ממנו בנוי חדר האשפה, ובכל הנוגע לליקוי שעניינו התקנת ברז, הרי שעסקינן בתכנון שבוצע בדיוק על-פי התוכניות שנמסרו לה על-ידי התובעים ונתבעת מס' 2, כך שאין המדובר בליקוי שיש להשיתו עליה.

57.
לא מצאתי לנכון לסטות מקביעות המומחה, הואיל וקביעותיו לא נסתרו. המומחה בתיק רייל, בסעיף 6, חיווה דעתו, בין היתר, כי החומרים מהם עשוי מתקן אצירת האשפה לשני הבתים הן בקירות והן ברצפה ניתנים לרחיצה, כך שאין הדבר נוגד את תקנה 6.09 שציין בן עזרא. אומנם בחקירתו אישר, שרצפת תא האשפה מאבנים משתלבות, אינה "חומר חלק" הניתן לשטיפה, וכך גם הקירות הבלתי חלקים העשויים מדבש. ברם, שנשאל, האם הוא משנה את חוות-דעתו וכיצד, לאור תשובתו דלעיל השיב: "האבנים המשתלבות ניתנות לשטיפה, גם הקירות אפילו שהם בולטים ניתן לשטוף אותם" (ישיבה מיום 26.11.15, עמ' 7, שורה 4. ראה גם: שורות 5-7). לשאלה, מה לדעתו הייתה כוונת המחוקק, שדרש חומר חלק בחדר אשפה, האם התכוון למה שקיים בפועל או למשטח חלק, היינו קרמיקה או טיח,
השיב: "או אבן בולטת. אבן בולטת לטעמי היא משטח חלק. אני יכול לתת דוגמא למשטח לא חלק, לדוגמא אבן חול, היא אבן לא חלקה והיא נדבקת. אבן לקט היא ניתנת לשטיפה כי היא חלקה" (שם, עמ' 7, שורות 11-13. ראה גם: ישיבה מיום 7.12.15, עמ' 17, שורות 1-7). קביעתו זו של המומחה לא נסתרה, ולא מצאתי להעדיף את פרשנות התובעים לתקנות על פני קביעת המומחה, מקום בו קבע בסופו של דבר ובאופן נחרץ, כי האבנים המשתלבות ניתנות לשטיפה ואף הקירות ניתנים לשטיפה וכיוצ"ב, כאמור לעיל.

ליקוי זה הוא באחריות נתבעים מס' 2-5 משלא הופיע בתכנון שלפיו עבדה נתבעת מס' 1.

58.
בעניין קביעת האחריות לא נעלמו מעיני השאלות אשר הופנו למומחה בתיק רייל, כאשר הלה התבקש
לעניין חדר האשפה, לאשר שהמקום הזה, זה בכלל חלק מהפיתוח הציבורי והוא באחריות הרשות המקומית ברגע שקיבלה את התשתיות הציבוריות, ועל כך השיב
שאינו יודע באחריות מי, זה לא מתפקידו. עם זאת אישר, כי זה נמצא מחוץ לבית (ראה: ישיבה מיום 7.12.15, עמ' 21, שורות 2-6). ברם, משלא הוכח כי המקום הזה, הוא באחריות הרשות המקומית, האחריות לתיקון מוטלת על נתבעים מס' 2-5 מאחר ולא הופיעו בתכנון שלהם, בסך כאמור של 250 ₪.

59.
ליקויים באדני חלונות
(סעיף 7 לחוו"ד)
בן עזרא (מומחה התובעים) חיווה דעתו כי עלות תיקוני שיש, החלפות והתקנת אדני חלונות תקינים הינה 9,000 ₪. מנגד, המומחה מצא מספר ליקויים ברכיב זה, ואשר העריכם בסך כולל של 3,750 ₪. בנוגע למספר ליקויים חיווה דעתו, כי תוקנו במסגרת השיפוץ של הקבלן והם: חדירת רטיבות דרך 2 חלונות פינתיים בסלון סמוך לאדן החלון"; חדירת רטיבות בצד חלון חדר שינה הורים וכנ"ל בחלון צד באזור אדן החלון משני הצדדים. כן, חיווה דעתו, בנוגע לליקוי הנטען על-ידי בן עזרא: "אדן חלון חדר בית שימוש בחדר הפונה אל מרפסת – לא חודר לקיר בצדדים", כי החלון עבר שיפוץ-אין ליקוי.
60.
לאחר עיון בסיכומי התובעים (ראה: סעיפים 37-43), בסיכומי נתבעת מס' 1 (סעיף 47) ובסיכומי תשובה לסיכומי נתבעת מס' 1 (ראה: סעיף 1), מצאתי לנכון לסטות חלקית מקביעת המומחה. ברכיבים שבהם צוין בחוו"ד, כי תוקן במסגרת השיפוץ של הקבלן, לא הוכח כי נתבעת מס' 1 ביצעה את השיפוץ, והרי עיקר טענותיה בתיק דנן הינן, כי לא ניתנה לה ההזדמנות לבצע את התיקונים.

61.
המומחה אישר בחקירתו, בין היתר, שלא נדרש לשאלות מי תיקן מה, ולדבריו זה עניין עובדתי, ואף לאחר שהופנה לתמונות בתצהיר התובע, בעמ' 4, ונאמר לו ע"י ב"כ התובעים, ששם יש שתי תמונות של רטיבות בתוך פנים הבית מהחלונות, ובכלל זה הופנה לעמ' 5, הוא השיב כי זה לא היה המצב בזמן ביקורו, ואף העיד, כי הוא ביקר באמצע החורף, וכי יש לו את חוו"ד בן עזרא ובכלל זה לא נשלחו אליו ולא ראה את התמונות שצורפו לתצהיר התובע (ראה בנידון: עמ' 6-9 לפרוטוקול).

62.
לתצהירו של התובע צורפו תמונות שצולמו כנטען ע"י התובע כשבוע לאחר המסירה, שם נראים בבירור סימני רטיבות בסמוך לחלונות, ובכלל זה צורפה לתצהיר התובע חשבונית מס מס' 0115 (ראה: נספח ט2), אשר הונפקה בטרם הגשת התביעה (המקורית), שאחד מרכיביה הוא תיקון גליפים לחלונות. בעמ' 12 לתצהיר התובע צורפה תמונה לגביה הצהיר הוא כי: "ביצענו חיפוי מחדש של כל הקירות החיצוניים ותיקנו חלקית את הגליפים (המקום בקיר שבו מותקן החלון, ומהווה נקודת תורפה לרטיבות אם לא מבוצע כמו שצריך, כמו במקרה שלנו)". לכל אלו מצטרף האמור בחוו"ד בן עזרא על תמונותיה. בגין האמור לעיל מסקנתי היא שהיו קיימים לקויים באדני החלונות של סימני רטיבות שתוקנו בפועל על חשבון התובעים, ובגין כך זכאים הם לפיצוי.



דא עקא, שבן עזרא לא אמד תיקון כל ליקוי וליקוי בנפרד, אלא בסך כולל, וגם בחשבונית – ט'2 – לא צוין מה העלות בגין תיקון גליפים לחלונות, אלא צוין סך כולל לכל התיקונים, ומשלא ניתנה לנתבעת מס'
1 הזדמנות לבצע את התיקונים, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים מחצית מהסכום המנוי בחוו"ד בן עזרא, דהיינו 4,500 ₪ (ראה בנידון: דיון תחת סעיף 11 לחוו"ד), ובסכום זה תישא נתבעת מס' 1.

63.

ליקויי גימור חוץ (סעיף 8 לחוו"ד):

המומחה קבע, שמוסכם שיש צורך במאחז יד, זה לא הופיע בתוכניות אך יש להתקין, והעריך סכום זה ב- 800 ₪ (ראה חקירתו בנידון: עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 4-12). לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתו, ועל נתבעים מס' 2-5 לשאת בעלות זו בסך של 800 ₪.

64.
קו ביוב (סעיף 9 לחוו"ד)


המומחה חיווה דעתו שאכן קו הביוב הוא במרחק 1.2 מ', כך שיש להזיזו למרחק של 1.5 מ' לפי הל"ת. סה"כ העלות לפי הערכתו הינה 5,600 ₪ (ראה בנידון: עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 22-26 ועמ' 6, שורות 1-23, בנוגע למה כוללת העבודה).

65.
נתבעת מס' 1 טענה בסיכומיה, כי אין להטיל כל אחריות עליה בנידון מאחר והמומחה הבהיר בחקירתו אין המדובר בליקוי, וכי הנזק מחפירת כל הגינה והזזת הקו יעלה על התועלת, ואין כל טעם לעשות כן ו/או לחייב בגין כך. עוד טענה כי במערכת הביוב אין כל נזק או חוסר תפקוד, מכאן שאין כל הגיון בהזזת הקו, מקום בו מדובר בסטייה זניחה מההוראות. נתבעת מס' 1 הפנתה לחקירת המומחה בתיק רייל.

66.
איני מקבלת את טענת נתבעת מס' 1 בסיכומיה, ואיני מוצאת לנכון לסטות מקביעת המומחה. אומנם המומחה העיד, כי לא מצא ליקוי במערכת הביוב. ברם, שנאמר לו שלא היה חופר ומעתיק את הקו לעוד 20-30 סנטימטר במצב שהמערכת תקינה ועל הקו כבר יש דשא או משהו אחר, השיב כי: "זה לא בדיוק סיבולת. זה 20 סנטימטר מתוך מטר וחצי. זה אחוז די גדול ועושים את זה כי אם תהיה הצפה בעיקר בביוב זה לא ישפיע על היסודות של הבניין" (ראה: עמ' 11, שורות 18-19).

67.
משכך, עולה מעדותו של המומחה שישנה חשיבות בהרחקת קו הביוב. אומנם היום מערכת הביוב תקינה, ברם לא ניתן לדעת מה יוליד יום, אם וככל ותהיה הצפה, אז יש למנוע מצב של השפעה על יסודות הבניין ועל-כן יש לתקן ליקוי זה.

68.
יש להפנות גם לחקירתו של המומחה בעניין זה בתיק רייל (עמ' 8 שורה 4). אומנם, בהמשך חקירתו בתיק רייל התבקש לאשר, כי במצב הנתון – הפרש של 17 ס"מ- ובהינתן שאין בעיות במערכת הביוב, חפירת הקו והעתקתו תסב יותר נזק מתועלת, והוא השיב: "ברור, אבל מה שבוצע שם זה לא בהתאם לתקנות" (ישיבה מיום 7.12.15, עמ' 22, שורה 9. ראה גם בתיק נשוא דיוננו, בעמ' 11, שורות 13-15). שהתבקש להתייחס לעניין של סטייה סבירה בסיטואציה הזו שכבר הקו נמצא והזזתו היא לא משמעותית, השיב שאינו רואה בזה אסון, זו סטייה של 10% בערך (ראה: תיק רייל, עמ' 22, שורה 16).


ברם, מעבר לכך, שאין להתעלם שבתיק נשוא דיוננו המדובר בסטייה גדולה יותר, הרי שברגע שהמומחה קובע שזה לא תקין ואף מסביר מדוע יש לתקן, הרי שאני מקבלת את קביעתו בנידון.

69.
בנוגע לשאלה, על מי מוטלת האחריות לביצוע התיקון, טענה נתבעת
מס'1 בסיכומיה, כי מערכת וקו הביוב

בוצעו בהתאם להוראות והנחיות אשר התקבלו מהתובעים ומנתבעות 2-3 בעצמן ו/או באמצעות המפקחים מטעמה. לבד מההוראות שניתנו במהלך ביצוע העבודה, פיקחו על העבודה המפקח מטעם התובעים, ומשכך אין להשית כל חיוב עליה (ראה : סעיף 50). מנגד, טוענים התובעים בסיכומי התשובה, כי הם לא נתנו שום הנחיה לנתבעת כיצד לבצע את קו הביוב (ראה: סעיף 1).

70.

המומחה אישר בחקירתו, כי לא קיבל תכנית ביוב חיצונית, ואף אישר, כי מניסיונו, כשחופרים ולפני שמניחים את הקו מפקח הבנייה רואה את זה בעין ורק לאחר מכן נותן את האישור לבצע (ראה: עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 20-24). כן, בתיק רייל התבקש לאשר מניסיונו באתרי בנייה, כי הנחת קו ביוב וסגירתו אחרי החפירה לא מתבצעת, אלא לאחר אישור של מפקח בנייה, ועל כך השיב שככה זה אמור להיות (ראה: עמ' 22, ישיבה מיום 7.12.15).
71.
בנסיבות אלו, משלא הוברר דיו מהן ההוראות שניתנו על-ידי המפקח ומי נתן את ההוראה לבצע, וכאשר לא ניתן לעסוק בספקולציות אם לפני שהונח הקו ראה אותו המפקח אם לאו וכיוצ"ב, ומשאין מחלוקת כי נתבעת מס' 1 ביצעה את הקו בניגוד לתקנות, ולא הוכחה מעורבות הנתבעים או המפקח מטעם התובעים בנידון, הרי שעסקינן בליקוי ביצועי והאחריות מוטלת בגינו על נתבעת מס' 1.

72.
רוחב מעבר בחצר (סעיף 10 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי רוחב מעבר בחצר הינו 80 ס"מ, בגלל חלוקה בלתי שווה במתקן אשפה השייך לשני בתים שמגרשיהם צמודים. בגין אי התאמה זו קיימת ירידת ערך שאינה מתומחרת כאן, וכי יש להרחיב את המעבר לכדי 1 מ', ע"י קיטום הפינה של מבנה אצירת האשפה. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, שכפי שנמסר לו ע"י הקבלן, כי מיקום פינת האשפה והמידות בוצעו בהתאם למידות המופיעות בתוכנית שהועברה לקבלן לצורך ביצוע העבודות במקום.

73.
המומחה חיווה דעתו, כי אכן המידה היא 80 ס"מ במציאות ובתוכניות. המעבר הוא נקודתי בין פינת הבית לפינת מבנה האשפה, אין ליקוי תפקודי ואין צורך בהרחבת המעבר. המומחה נשאל בחקירתו, כמה עולה קיטום על-מנת שהמרווח יעלה מ-80 סנטימטר ל-1 מ', ועל כך השיב, שהוא מעריך זאת בסביבות 1,500 ₪ (ראה: עמ' 6, שורות 24-26).

74.
איני מוצאת לנכון לקבל את טענת התובעים בסיכומיהם או לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו בגין ליקוי נטען זה,
הואיל והמומחה קבע כי אין ליקוי תפקודי ואין צורך בהרחבת המעבר.

75.
פגמים במעטפת הבית (סעיף 11 לחוו"ד)

המומחה קבע, כי ישנם שני ליקויים אשר עלות תיקונם הינה 400
₪. כן, חיווה דעתו, בנוגע למספר ליקויים כי תוקנו על-ידי הדיירים: פס אופקי בטיח חוץ; כתמים בחזית; כתם בטיח חוץ בחזית צד; פגם ליד בית מנורה בחזית אחורית; גימור לקוי סביב חלון ממ"ד; מוביל הזנת חשמל חופשי וכתמי טיח חוץ בחזית.

76.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי הליקויים תוקנו על ידם בשיפוץ שערכו לאחר קבלת המפתח, ועל כך יש הוכחות בתמונות ובחשבוניות שצורפו לתצהיר התובע. לפיכך יש לקבל את תמחור בן עזרא – 25,000 ₪ ובתוספת פיקוח ומע"מ (ראה: נספח ט2 לתצהיר התובע: חשבונית ע"ס 35,100 ₪ ובה כלולה העבודה של תיקוני טיח במעטפת חוץ וביצוע שליכט אקרילי חוץ ותיקון הגליפים). היות והמומחה לא התייחס לנושא זה, הרי שהמדובר בליקויים שתיקנו הם בטרם הגיע לדירתם ואין קביעת מומחה אחרת שתסתור. מנגד, טענה נתבעת מס' 1 בסיכומיה, כי התובעים לא הוכיחו את התיקונים העצמיים של הליקויים בעניין זה, המומחה לא ראה את הקבלן ו/או הדייר מתקן, כך שאין להידרש כיום לתיקונים שכביכול נטען שבוצעו, כאשר התובעים הם שבחרו שלא להעיד את מי שנטען שביצעם.
בסיכומיהם מפנים התובעים לתמונות מהם לא ניתן להסיק את שמבקשים להסיק ולחשבונית כללית שאינה ברורה וממנה לא ניתן להסיק מהי העבודה שבוצעה, לאיזה צורך והאם
בוצעה (ראה גם: סעיף 1 לסיכומי התשובה).

77.
אכן, השאלה מה התובעים תיקנו בעצמם, אם בכלל, הינה שאלה עובדתית (ראה עדות המומחה בעמ' 11 לפרוטוקול, שורות 6-9). משכך, היות ואף גולדשטיין ציין בחוו"ד, כי חלק מהליקויים תוקנו על-ידי התובעים, כאשר לכך מתווסף המוצהר על-ידי התובע, התמונות שצירף לתצהירו והחשבונית ע"ס 35,100 ₪ (כולל מע"מ) ובה כלולה העבודה, בין היתר, של תיקוני טיח במעטפת חוץ (ראה: נספח ט2), ובכלל זה האמור בחוו"ד בן עזרא, הרי שהוכח כי היו קיימים ליקויים אשר תוקנו על-ידי התובעים, והשאלה הטעונה הכרעה היא אם התובעים זכאים לפיצוי בגין כל עלות התיקונים המנויה בחוו"ד בן עזרא – 25,000 ₪ - אם לאו.

78.
התובעים טוענים, כי קיבלו חזקה בדירה ביום 24.1.2013, כאשר התביעה (המקורית), נשוא דיוננו, הוגשה בחודש יוני 2013, דהיינו, במהלך תקופת הבדק והאחריות.

79.
בסעיף 14.1 להסכם הבנייה נקבע: כי תקופות הבדק והאחריות על פי הסכם זה הן לפי הוראות חוק המכר (דירות), לאחר תקופת האחריות לא תחול כל אחריות ביחס לבניית הבית ולביצוע העבודות. כן נקבע בהסכם
מנגנון פעולה במקרה שהתגלו ליקויים במהלך תקופת האחריות (ראה: סעיף 14.2). בסעיף 14.4 נקבע: "על מנת שהקבלן יוכל לעמוד בהתחייבותו לביצוע תיקונים כאמור בסעיף 14.2 לעיל, מתחייב בזה המזמין כדלקמן...", ובסעיף 14.4.1 נקבע : "לאפשר קיום ביקור בדק בבית על ידי נציג הקבלן בכל זמן סביר ולאחר תיאום מראש לבדיקת דרישתו ו/או תלונתו...".

80.
משהוכח קיומו של נזק, הרי שאין מקום להחיל את סעיף 14.4.3 להסכם הבנייה, או לקבוע כי הקבלן אינו אחראי עוד לליקויים. יחד עם זאת, הואיל והתביעה (המקורית ואף המתוקנת) הוגשה במהלך תקופת הבדק, ונראה לפי חשבונית ט'2 שהתיקון נעשה עוד לפני הגשת כתב התביעה המקורי, ולא ניתנה הזדמנות לא למומחה נתבעת מס' 1 ובטח ובטח לא למומחה מטעם בית-המשפט לבדוק את הליקויים הנטענים, הרי שמצאתי לנכון להפחית למחצית את עלות הפיצוי בגין התיקון המנוי בחוו"ד בן עזרא. בעניין זה יאים הדברים שנפסקו בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח'
נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05) כדלקמן:
"
ספק בעיני אם היה מקום לברר התביעה בטרם חלפה שנת הבדק, אך איני סבורה שנכון ושאפשר יהא לבחון שאלה זו כיום, כעשור לאחר שנפתח ההליך המשפטי בין הצדדים. יחד עם זאת, אני סבורה כי בסופו של יום לא ניתן להתעלם מכך שהתביעה הוגשה על ידי המערערים בתוך שנת הבדק, בניגוד למוסכם בחוזה המכר ובטרם ניתנה לשיכון ופיתוח ולקבלן האפשרות לתקן הליקויים ... לפיכך, סברנו שראוי להפחית את שיעור הפיצויים בגין ליקויי הבניה בשליש לגבי כל אחד מהמערערים בשל אי מיצוי תקופת הבדק. שיעור זה מבטא איזון ראוי לטעמנו בין ההכרה בליקויים בדירות המערערים ובצורך לתקנם, לבין ההכרה בכך שהמערערים פעלו בניגוד לחוזה ובחרו שלא להמתין עד סיום שנת הבדק ולאפשר לקבלן, כמקובל, את תיקון הליקויים שהתגלו".

בעניין זה, אני מפנה גם לת"א (שלום-ת"א) 27229-05-13 לריסה דוחנו ואח'
נ' קרן פז חברה לבניין בע"מ (30.6.15), כאשר שם תבעו התובעים בגין ליקויים נוספים אשר תוקנו על-ידם סך של 32,600 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ, ובית-המשפט שם פסק כי:
"
באשר לליקויים הנוספים, מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי לא ניתנה לה כל הזדמנות לבחון את הליקויים הנוספים ולחוות דעתה באשר לעצם קיומם כמו גם לעלות הסרתם, וממילא לא ניתנה לה האפשרות לתקנם. יצויין, כי הנזק הראייתי אשר נגרם לנתבעת בשל התנהלות התובעים, התעצם בשל מחדלם להציג תמונות אשר לדבריהם צולמו על ידם לצורך הוכחת מצב הבית בתקופת ביצוע השיפוצים. לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים, הריני קובעת כי בגין הליקויים הנוספים תשלם הנתבעת לתובעים סך 16,300 ₪ (בצירוף מע"מ)".

81.
לאור האמור לעיל, ולאור הנזק הראייתי שנגרם לנתבעת מס' 1 כתוצאה מביצוע התיקון ע"י התובעים באופן עצמאי בתוך תקופת הבדק, ולפני שניתנה לה ההזדמנות לבדוק או לתקן את הנזקים, זכאים התובעים מנתבעת מס' 1 למחצית עלות תיקונים אלו בסך 12,500 ₪, בצירוף הליקוי שנקבע ע"י המומחה בסך 400 ₪, סה"כ 12,900 ₪.

82.
שוחת ביוב (סעיף 12 לחוו"ד)

בן עזרא חיווה דעתו, כי שוחת ביוב בחזית הבית עקומה וחתוכה, דרוש פירוקה והרכבה מחדש. בנוסף, חסרה שוחת ביוב בין שירותי אורחים לבין השוחה העקומה. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי יש ליישר את
שוחת הביוב בחזית הבית, ולגבי השוחה החסרה, יש לקבל את התייחסות המתכנן בנושא זה.

83.
המומחה חיווה דעתו, כי השוחה חתוכה מלמעלה, וכי יש להוסיף לה טבעת בעלות של 400 ₪. כן קבע כי אכן רצוי שתהיה שוחה היכן ששירותי האורחים, ועלות התיקון לפי הערכתו היא 1,000 ₪.

84.
בחקירתו נשאל בנוגע לחוסר בשוחה, והתבקש לאשר שהשוחה לא מופיעה בתוכניות, ועל כך השיב, שאין לו תכניות אינסטלציה (ראה: עמ' 11, שורות 25-27). בהמשך עדותו הוצגה בפני
ו תכנית האינסטלציה, והלה התבקש לאשר שקווי האינסטלציה צריכים להיות ישרים ובלי שוחות ולא כמו שקיים בשטח, ועל כך השיב: "אכן, תכנית האינסטלציה אינה מתאימה למציאות בשטח" (ראה: עמ' 14, שורה 25), ובכלל זה העיד שאם היה מבוצע כך, לא היה צורך באותה שוחה חסרה. אי לכך, משלא נסתר האמור בחוות דעת המומחה ובחקירתו, ומשהביצוע אינו תואם את התכנון, הרי שעל נתבעת מס' 1 לשאת גם בעלות הוספת השוחה החסרה (ראה בנידון סעיף 11ב לסיכומי הנתבעים).

85.
נתבעת מס' 1 טענה בסיכומיה (ראה: סעיף 52), בכל הנוגע להוספת שוחת ביוב, שהביצוע שנעשה בפועל בשטח, נעשה נוכח מגבלות שונות שנתגלו בשטח, ביצוע אשר אושר על-ידי המפקחים, לרבות מפקח התובעים. איני מקבלת טענה זו מאחר ונתבעת מס' 1 לא הוכיחה שהביצוע בשטח נעשה נוכח מגבלות שונות שנתגלו, או כי הביצוע אושר על-ידי המפקחים, ומשכך על נתבעת מס' 1 לשאת בעלות זו בסך של 1,400 ₪.

86.
יציאות משניות מהדירה (סעיף 13 לחוו"ד)

בן עזרא חיווה דעתו, בין היתר, כי מיגון דלת היציאה אינו תקין- מנגנון הנעילה אינו ל-4 כיוונים כנדרש בתקנה 2.92. מנגד גולדשטיין בחוות-דעתו לא מצא ליקוי.

87.
המומחה חיווה דעתו, בין היתר, כי אכן יש להוסיף חריץ ברצפה לעוגן רביעית לדלת. אומנם זה לא מומלץ מהסיבות שמנה גולדשטיין בחוות דעתו, אך בינתיים אלו התקנות ויש לעבוד לפיהן, וכי העלות הינה בסך 1,000 ₪. בחקירתו הופנה לתקנה 2.92 לתקנות, ונשאל אם הוא מקבל בעניין זה את קביעות גולדשטיין, ועל כך השיב: "
בניגוד למה שכתבתי בחוות דעת, אם יש חריץ רביעי תחתון לא לכיוון הרצפה, אלא אופקי זה מהווה שווה ערך לחריץ הרביעי ואז זה יספק את המצב. לאחרונה בכל הדירות כמעט אין חור תחתון, לא עושים כבר, כל החברות שיש להם תו תקן לא עושות את החור הזה ולכן הפרשנות שלי קרוב לוודאי שהיא נכונה, שהחריץ האופקי התחתון מהווה שווה ערך לחריץ הרביעי בתוך הרצפה" (ראה: עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 6-10). לפיכך,
לאור האמור בחקירתו, לא מצאתי לנכון לפסוק כל סכום ברכיב זה (ראה בנידון גם: סעיף 55 לחוו"ד נתבעת מס' 1).

88.
היקף משטחים פתוחים (סעיף 14 לחוו"ד)

המומחה קבע שקיים ליקוי זה וכי עלות התיקון ברכיב זה בסך של 7,800 ₪. איני מקבלת את טענות נתבעת מס'1, בסעיף 56 לסיכומיה, בנוגע לרכיב זה, משטענותיה שם נטענו בעלמא, ולא מצאתי כל טעם או נימוק לסתור את קביעת המומחה בנידון.

89.
ליקויי איטום (סעיף 15 לחוות הדעת)

בחלק מהליקויים הנטענים בסעיף זה קבע המומחה שישנה התייחסות לכך בסעיפים קודמים (היעדר תפרים גמישים ואדני חלונות פגומים), בחלק קבע שלא נמצאה רטיבות כך שאין בסיס לטענה בכל הנוגע לליקויים הנטענים ביחס להיעדר איטום במעברים בין משטחים פתוחים לבין פנים הבית ושימוש בתשתית ספוגת רטיבות בביצוע הריצוף בדירה. בחלק מצא שאכן קיימים ליקויים שהעריך את עלות תיקונם בסך של 3,700 ₪. בנוסף, בחלק מהליקויים קבע כי זה כבר תוקן: נזילה מאסלת שירותי אורחים, רטיבות בקיר פרוזדור אל חדר האמבטיה ורטיבות בחדר שינה ראשון + קילופי צבע בתקרה.

90.
בנוגע לאיטום מסד – בן עזרא חיווה דעתו שאין איטום מסד עם הגנה, בהתאם לכללי המקצוע. מנגד,
גולדשטיין חיווה דעתו כי קיים איטום מסדים אספלטי. המומחה קבע: "איטום מסד קיים, התובע טוען שהוא ביצע את האיטום, הנתבעת טוענת שזה קיים במקור העניין עובדתי שצריך להתברר בבית המשפט. עלות ביצוע איטום בקורות קשר מסביב הוא 6000 ₪".

91.
המומחה העיד, בין היתר, כי בזמן ביקורו לא ראה רטיבות, ולשאלה במישור ההיפותטי, שבמידה ויוכח שאכן הייתה רטיבות בבית כפי שרואים בחלק מהתמונות ובוצעו תיקונים על-ידי התובע כפי שרואים בתמונות הנוספות, האם הדבר מעיד על איטום לקוי לפני ביצוע התיקונים, ועל כך השיב המומחה: "אין ספק שהתיקונים הללו שיפרו את עניין האטימות, כמה זה היה לקוי העבודה של הקבלן ? אני לא יודע. אבל התיקונים בטח שיפרו את המצב" (ראה: עמ' 8, שורות 15-16. ראה גם: שורות 17-27). בכל אופן המומחה הסכים, שכשעושים איטום נכון והתקנה נכונה של חלונות, לא צריכה לחדור רטיבות.

92.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי המומחה אישר שליקויי האיטום תוקנו, התובעים הציגו הוכחות בתמונות של ליקויי הרטיבות והתיקונים, ובן עזרא פירט בעניין זה. הם טוענים כי המומחה לא כלל את זה בתחשיבו ולפיכך יש להוסיף את עלות התיקונים לפי חוו"ד בן עזרא בסך 41,000 ₪ בתוספת פיקוח ומע"מ. הם טוענים כי ראיה לכך שהתובעים ביצעו את התיקון על חשבונם, מצויה בנספחי התצהיר: נספח ט3, ט8 ו-ט5. כן שילמו על גינון לשם החזרת המצב לקדמותו. עוד הפנו התובעים לעמ' 7-10 לתצהיר התובע, שם רואים את עבודות איטום המסד ועמודים 11-13 שם רואים את איטום החלונות וטיפול בטיח חוץ (ראה גם: סעיף 1 לסיכומי התשובה לסיכומי נתבעת מס'1).
93.
מנגד, טוענת נתבעת מס' 1 בסיכומיה, כי טענת התובעים לביצוע תיקונים עצמיים של הליקויים לא הוכחה, המומחה לא ראה את הקבלן ו/או הדייר מתקן, כך שאין להידרש כיום לתיקונים שכביכול נטען שבוצעו והתובעים בחרו שלא להעיד את מי שנטען שביצעם. מה גם, המומחה טען בחקירתו, כי לא ראה רטיבות ואין קביעה כי המדובר בליקוי ו/או ליקוי החל על נתבעת מס' 1. כן, בסיכומיהם מפנים התובעים לתמונות שלא ניתן להסיק את שמבקשים להסיק וגם לחשבונית כללית שאינה ברורה וממנה לא ניתן להסיק מה העבודה שבוצעה, לאיזה צורך והאם אכן בוצעה.

94.
לאחר עיון במכלול טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי ישנה תשתית ראייתית המעידה על רטיבות לפי התמונות שצורפו לתצהיר התובע, וכי בוצעו אף תיקונים שניתן לראות בתמונות, כפי שאף פורט תחת הדיון בסעיף 7 לחוו"ד דלעיל. ברם, מאחר והצדדים הגיעו להסכמה שלא לחקור את העדים ונחקר רק המומחה, הרי שמצאתי לנכון לקבל חלקית את טענות התובעים וזה בכל הנוגע לאיטום מסד קיים. התובע צירף לתצהירו חשבונית מס/קבלה מספר 0085 מיום 12.3.13 בדבר תיקון איטום מסד ותיקון איטום גגות ע"ס 9,945 ₪ (כולל מע"מ. ראה: נספח ט'3 לתצהיר התובע). מלבד העלאת טענות בעלמא, לא סתרה נתבע מס' 1 חשבונית/קבלה דנא. משכך, הואיל והמומחה קבע כי עלות ביצוע איטום בקורות קשר מסביב הוא 6,000 ₪, הנני מורה להוסיף סכום זה לסכום עלות התיקונים ברכיב דנא.

95.
ביחס לנספח ט8 לתצהיר התובע, הלא היא ההמחאה המשוכה על-ידי התובעים לפקודת ברזל הגלבוע בע"מ, הרי שלא ניתן ללמוד ממנה, כי עסקינן בתשלום בגין חומרי איטום, כנטען על-ידי התובעים בסיכומיהם.

96.
בנוסף, בנוגע לסכום על-סך 11,800 ₪ , כאמור בחשבונית מס/קבלה מס' 459 מיום 21.6.15, בעבור: "עבודת פיתוח...צינור שרשורי סביב לבית + חצץ+ חפירה וכיסוי...ישור השטח עם שיפועים" (נספח ט'5 לתצהיר התובע), הרי המומחה ביקר במקום ביום 11.12.14 ולו סבר שיש לבצע תיקון זה, הדבר היה מאוזכר בחוות דעתו.

97.
בסיכומו של דבר, סך העלות בעבור תיקון הליקויים ברכיב זה הינו 9,700 ₪, והאחריות לתיקונם הינו על נתבעת מס' 1.

98.

ליקויים בדלת הכניסה לדירה (סעיף 16 לחוות הדעת)

בן עזרא חיווה דעתו, בין היתר, כי גובה הידית 107 ס"מ בעוד שעל-פי ת"י 23 החל על דלתות עץ דרוש 97-101 ס"מ. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, בין היתר, כי ת"י 23 אינו קשור לדלתות פלדה. כן, מבנה הדלת בוצע לפי סיכום בין המזמין (הקבלן) ליצרן. המומחה חיווה דעתו בנידון, כי גובה הידית בת"י 23 חל על דלתות עץ ולא על דלתות פלדה, בכל אופן אין ליקוי תפקודי לליקוי הנטען. הידיות יכולות להיקבע דקורטיבית בתיאום בין היצרן למזמין בצורות שונות בלי להתחשב בגובה הידית (ראה: עדות המומחה בתיק רייל, עמ' 9-10 לפרוטוקול מיום 26.11.2015). קביעה זו של המומחה לא נסתרה והיא נותרת בעינה.

99.
ליקויים בחלונות מטבח (סעיף 17 לחוות הדעת) - קביעת המומחה לא נסתרה בעניין ליקוי זה, כך שעל נתבעת מס'
1 לשאת בעלות תיקון זו בסך של 1,000 ₪.

100.
זיגוג לא מסומן/מחוסם (סעיפים 18, 20 ו-29 לחוות הדעת), טקסטורה וגוון זר (סעיף 29)

בן עזרא חיווה דעתו בסעיף 18, כי זיגוג פינת אוכל בשטח של 185
x
35 סמ"ר בגובה עד 80 ס"מ מהרצפה לא מסומן. דרוש על-פי ת"י 1099 להחליף הזיגוג למחוסם. בסעיף 20 חיווה דעתו, כי בחדר שינה הורים יש זיגוג קבוע תחת חלון במידות 35
x
62 ס"מ, שאינו מסומן ובחדר שירותי הורים זיגוג 40



x
40 סמ"ר ללא סימון. בסעיף 29 חיווה דעתו, כי חלון בהול מעל הכניסה עם זיגוג בגובה המוגדר בת"י 1099 כאזור סכנה – ללא סימון, דרוש זיגוג מחוסם. כן, בחלון זה צד אחד עם טקסטורה בגוון זר. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו בסעיף 18, כי יש לקבל את אישור היצרן המעיד שבוצע שימוש בזכוכית העומדת בדרישות התקנים הישראלים הרלבנטיים. על כך חזר גם בנוגע לסעיפים 20 ו-29. בנוגע לטענה אודות טקסטורה בגוון זר, חיווה דעתו, בין היתר, כי הטיח בוצע באופן פרטי על-ידי בעלי הנכס ולכן לא באחריות הקבלן.

101.
המומחה חיווה דעתו בסעיף 18, כי הקבלן המציא אישור מאלום נט עבודות אלומיניום, לפיו הזיגוג בדירה הינו זכוכית טריפלקס בכל הפתחים, זכוכית זו הינה זכוכית העומדת בתקן 1099 חלק 11 וזו הזכוכית שבחרה וביקשה משפחת טל, ומשכך אין ליקוי (ראה בעניין זה גם סעיף 35 ונספח ד' בתצהיר מאיר). בסעיפים 20 ו-29
בחוו"ד בנוגע לזיגוג הפנה להתייחסותו בסעיף 18 לעיל, ובסעיף 29, לגבי הטקסטורה והגוון ציין שתוקן על-ידי הדייר. המומחה העיד בעניין זה, כי לא ביקש ולא קיבל אישור של מעבדה בעניין הזיגוג, הוא קיבל מבעלי המקצוע, היצרן.

102.
לאחר שעיינתי בטענות התובעים בסיכומיהם (ראה: סעיפים 48-49), בטענות נתבעת מס' 1 בסיכומיה (ראה: סעיף 58), כאשר ערה אני לעדות המומחה בנידון בתיק רייל (ישיבה מיום 26.11.15, עמ' 10, שורות 21-31 ועמ' 11, שורות 1-3, ישיבה מיום 7.12.15, עמ' 12-14), לא מצאתי לנכון לסטות מהאמור בחוות-דעת המומחה, משעולה מהאישור שהזכוכית עומדת בתקן 1099, ולפיכך אין ליקוי.

103.
חלונות פינתיים בסלון (סעיף 19 לחוות הדעת)


המומחה חיווה דעתו, כי החלונות הפינתיים בסלון, לא מתאים שיהיו בפתיחה רגילה בשניהם, אלא הזזה אנכית או קיפ בחצי העליון שלהם. יש לתקן ליקוי זה שהינו ליקוי תכנוני. מסקנת המומחה לא נסתרה בחקירתו (ראה בנידון: עמ' 11, שורות 3-5, עמ' 14, שורות 28-30 ועמ' 15, שורות 1-9). משכך, הואיל ועסקינן בליקוי תכנוני יישאו נתבעים מס' 2-5 בעלות זו בסך של 2,000 ₪ (ראה בנידון גם: סעיף 59 לסיכומי נתבעת מס' 1).

104.
שטחי חלונות (סעיפים 21, 22 ו-27 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, בסעיף 21, כי החלון בחדר שירותי הורים בחלקו הנפתח הוא בשטח אוויר ואור של 1.2
x
0.35= 0.42 מ"ר. שטח החדר -1.6 * 2.9 = 4.64 מ"ר. לפי תקנה 2.21 נדרש, כי שטח החלון יהיה לכל הפחות 10% משטח החדר. במצב זה יידרש גיבוי איוורור באמצעות וונט. כן, בסעיף 22 חיווה דעתו, כי בחדר שירותים כללי, שטח החלון בחלקו הנפתח, הוא כמחצית מהדרוש, ובסעיף 27 חיווה דעתו, ששטח החלון בחדר אמבטיה כללית, קטן ממחצית השטח הדרוש עפ"י תקנה 2.21.

105.
מנגד, גולדשטיין והמומחה קבעו שאין ליקויים בסעיפים 21-22. ביחס לסעיף 27, גולדשטיין חיווה דעתו, כי שטחו של פתח החלון, הינו 0.007 מ"ר קטן יותר מהמינימום הנדרש בתקנה. המדובר בהפרשי מידות מזעריות וזניחות שאינן משפיעות על אופן איוורורו של החדר. בכל מקרה, לצורך קביעת נטל אחריות התיקון, יש לבדוק בתוכניות את התאמת מבנה החלון כפי שבוצע בפועל למבנה פתח החלון כפי שמופיע בתוכנית. כן, המומחה חיווה דעתו שהוא מסכים לתגובת הנתבעת בסעיף זה. ההפרש זניח ואינו משפיע על אוורור המקלחת.

106.
לאחר עיון בסיכומי התובעים (ראה: סעיפים 50-57), סיכומי נתבעת מס' 1 (ראה: סעיף 60), עדות המומחה בתיק רייל (ראה: עמ' 16, שורות 1-12), לא מצאתי לנכון לסטות מקביעות המומחה כאן, הואיל ולא מצאתי שנפל פגם באשר לאופן ביצוע המדידה על ידו, והלכה למעשה לא עולה כי הוא חישב באופן שגוי את שטח החלון.

107.
אדן חלון ממ"ד וחלון מפלדה (סעיף 23 לחוו"ד)


המומחה חיווה דעתו בנוגע לגובה אדן חלון ממ"ד, כי המידה היא 100 ס"מ במקום 105 ס"מ, ולפי תקנות ההתגוננות האזרחית- יולי 2010, תקנה 205 סימן ג', גובה החלון צ"ל 105 ס"מ. במידה ולא, הג"א מאשר הגבהה ע"י פרופיל והעלות היא 1,000 ₪. כן, חיווה דעתו, שקיימת בעיה בפתיחה וסגירה של החלון וגם החורים אינם מתאימים, ועלות התיקון 2,000 ₪ (ראה עדות המומחה בנידון, לעניין יכולת התיקון על-ידי קבלן אלומיניום, בעמ' 12, שורות 28-31).

108.
המומחה אישר ליקוי זה והעיד, כי בתוכנית גובה אדן חלון ממ"ד הינו בסדר (ראה: עמ' 15, שורות 10-13). משכך, עסקינן בליקוי ביצועי ולא תכנוני, אשר לא נסתר, ועל נתבעת מס' 1 לשאת בעלות תיקונו בסך של 3,000 ₪ (ראה בנידון: סעיף 11ג לסיכומי הנתבעים).

109.
חלונות אופקיים (סעיף 24 לחוו"ד)

בן עזרא חיווה דעתו, כי 3 חלונות אופקיים, מקבילים זה לזה בנויים בניגוד לתוכניות, וכי אין הערכת עלות של ירידת ערך בפריט זה. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כין אין ליקוי ואין עילה לירידת ערך בנושא זה.

110.
המומחה חיווה דעתו, כי המידה של החלון התחתון הוגדלה, לא ברורה הסיבה, אך אינו רואה בזה כל פסול ואין עילה לירידת ערך. לא מצאתי כל סיבה או טעם לסטות מקביעה זו של המומחה.

111.
גובה חלונות, אף מים, טקסטורה וגוון (סעיפים 25-26 לחוו"ד)


המומחה אישר ליקויים אלו, והעריך את עלות תיקון הליקויים בשני סעיפים אלו בסך של 2,000 ₪. לא מצאתי לנכון לסטות מהאמור בחוו"ד, ועל נתבעת מס' 1 לשאת בעלות זו.


112.
טקסטורה וגימור (סעיף 28 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי בחדר פינתי שני, לכיוון החזית, יש שני חלונות שבאחד מהם הטקסטורה והגימור פגומים, וכי עלות התיקון היא 800 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי הואיל וטיח השליכט הצבעוני בקירות המעטפת החיצונית של הבית בוצע באופן פרטי על-ידי בעלי הנכס, הרי שאין להטיל אחריות על הקבלן.

113.
המומחה חיווה דעתו, כי תוקן על-ידי הדייר כפי שנאמר לו על ידו (ראה: ישיבה מיום 8.3.16, עמ' 12-13). התובעים לא ביקשו בסיכומיהם לפסוק להם כל סכום מעבר למה שנפסק, ומשכך איני מוצאת לנכון לפסוק כל סכום ברכיב זה.
114.
הגבהה במרפסת קומה עליונה (סעיף 30 לחוו"ד)


המומחה חיווה דעתו, כי אכן יש מפגע של הגבהה במרפסת, ועלות התיקון הינה 3,000 ₪. איני מוצאת לנכון לסטות מהאמור בחוו"ד, ובסכום זה תישא נתבעת מס' 1.

115.
שטח גישה (סעיף 31 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי המרחק בין אסלה לקיר הוא 57 ס"מ במקום 75 ס"מ לכל הפחות כדרישת הל"ת והעלות להתאים להל"ת הינה 4,000 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, בין היתר, כי המידות המופיעות בת"י 1205, חלק 3, העוסק ב"התקנת מתקני תברואה ובדיקתם-מערכות שרברבות: קבועות שרברבות ואביזריהן", הינן מידות מומלצות בלבד ולא חובה כלשהי, וכי בפועל, בשימוש סביר, לא נמצא כי קיים ליקוי כלשהו המצדיק או הדורש תיקון.

116.
המומחה חיווה דעתו, כי אכן המידות בת"י 1205.3 הן מידות מומלצות ולא מחייבות וכי לא נמצא ליקוי תפקודי בשימוש באסלה (ראה גם: ישיבה מיום 8.3.16, עמ' 9, שורות 7-12). בחקירתו נשאל,
מהי העלות לבצע תכנון דרוש על מנת שיהיו שטחי גישה עפ"י מה שכתב בן עזרא בהתאם להוראות הל"ת, לפי סעיף 3.7.1. בהל"ת, ועל כך השיב שמבחינת עלות זה סביר כי יש מה לעשות
(שם, שורה 19).

117.
בסעיף 1.01 לתוספת השנייה בתקנות
נקבע כי: "מיתקני תברואה ייבנו ויותקנו בהתאם להל"ת, לכללי המים (אבזרים לצורכי בית), התשכ"ד-1964, ולתקן ישראלי, ת"י 1205 על חלקיו מלבד חלק 5...".
דהיינו, המחייב הינו ההל"ת והתקן, כאשר לא ניתן להתעלם, כי בהוראות למיתקני תברואה (הל"ת), עדכונים, התשס"ז – 2007, נקבע בסעיף 3.1.4 כי: "קבועות שרברבות ואבזריהן יותקנו על פי התקנים הישראליים המתאימים" (ראה גם: סעיף 3.1.2).

118.
לאחר עיון בסיכומי התובעים ונתבעת מס' 1, לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעת המומחה, הואיל ולא הוכח כי המדידות שעשה בן עזרא הנראות על-פי התמונה בחוות-דעתו תואמות הן להל"ת. ב"כ התובעים לא הגישה את כל סעיפי ההל"ת הרלבנטיים, ולא די בהגשת סעיף 3.7 על שרטוטיו. על מנת לקבל את מלוא התמונה יש לראות את מכלול הסעיפים בנידון, במיוחד שכפי שיובהר, מעמד השרטוטים המפורטים בטבלה 3.7.1, הינו כמפורט בסעיף 1.3.1, ועל-כן יש לדעת מהו אותו הסעיף.

119.
בהל"ת משנת 2007 נקבע בסעיף
3.7.1, כי : "השרטוטים המפורטים בטבלה 3.7.1 באים להבהיר את המפורט בסעיפי פרק זה. מעמדם הינו כמפורט בסעיף 1.3.1". בסעיף 1.3.1 נקבע: "השרטוטים המובאים בהוראות אלה משמשים להבהרה בלבד ומתאימים לכל סוגי החומרים המותרים גם אם אינם מראים זאת. בשרטוטים מפורטים פרטים הנדרשים להבהרת נושא או סעיף והם אינם כוללים בהכרח את כל הנדרש על פי ההוראות; המחייב בתכנון וביצוע מיתקן תברואה הינן ההוראות הכתובות בסעיפים השונים ולא השרטוטים". משכך, היה על התובעים להפנות להוראה הספציפית המחייבת בהוראות ההל"ת, ולא די בהפניית המומחה לסעיף 3.7.1.

120.
מעבר לכך, ולמעלה מהצורך אומר, כי בטבלה 3.3.4, אשר עניינה מרחקים מינימליים בין קבועות לקבועות אחרות ובין קבועות לקירות (המידות בס"מ) נקבע, כי המרחק בין אסלה לקיר הינו 40 ס"מ, ואם על הקיר מותקן כיור רחצה יוגדל המרחק הרשום בטבלה ל- 45 ס"מ. כך שספק בעיני אם האמור בחוו"ד בן עזרא הוא נכון.

121.
דלת ממ"ד (סעיף 32 לחוו"ד)

בן עזרא חיווה דעתו, כי דלת ממ"ד חוסמת מעבר, ואפשר להמירה לדלת זזה, כדי לבטל את המפגע בעלות של 2,000 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי אין ליקוי.

122.
המומחה חיווה דעתו, כי הדלת היא לפי היתר ואישור הג"א, רוחב הפרוזדור 130 ס"מ והדלת אמורה להיפתח ב- 180 מעלות ולא בפתיחה חלקית. בחקירתו, נשאל המומחה על ידי ב"כ התובעים, כמה עולה דלת הזזה כמו של פלרז, ועל כך השיב שהעלות של דלת הזזה הינה 3,500 ₪ (ראה: ישיבה מיום 8.3.16, עמ' 9, שורות 20-25). בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים העיד, כי מקובל להתקין דלת הזזה בממ"ד, זה חדש, קשה לו להגיד במדויק מתי זה היה, שנתיים, שנתיים וחצי (שם, עמ' 15, שורות 14-17).

123.
התובעים מבקשים בסיכומיהם לחייב בעלות שאושרה על-ידי המומחה ובתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי, דהיינו 4,505 ₪, ובעניין זה הפנו גם לסעיף 3.2.1.10(א) לתקנות ולפסיקה. נתבעת מס' 1 טוענת בסיכומיה, כי המומחה לא מצא כל ליקוי בעניין זה, קביעתו לא נסתרה בחקירתו, נתבעת מס' 1 ביצעה לפי התכנון המדויק שנקבע על-ידי התובעים ו/או מי מטעמם. הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי
דלת הזזה בממ"ד מהווה פתרון חדש שבא לעולם בתחילת שנת 2014, אחרי שהסתיימה בניית בית התובעים (ראה: סעיף 11ד).

124.
המומחה קבע שאין כל ליקוי, קביעתו של המומחה לא נסתרה, וככל שדלת הזזה הינה פתרון חדש שבא לעולם, לפני שנתיים-שנתיים וחצי, דהיינו בערך בחודש ספטמבר 2013 – מהלך שנת
2014 (בשים לב למועד עדות המומחה), היה זה כבר לאחר קבלת החזקה בדירה, דהיינו לאחר שהסתיימה בנייתה, ומשכך נהי הוא שאין מקום לחייב את מי מהנתבעים בעלות דלת הזזה, במיוחד משלא נמצא ליקוי ברכיב זה.

125.
מעקה המדרגות (סעיף 33 לחוו"ד)

בן עזרא חיווה דעתו, כי מעקה המדרגות לקוי בכך שבחלקו גובהו הנמדד אנכית מקצה המדרגות קטן מ-90 ס"מ, וכן המרווחים בין חלקיו האנכיים הם 12 ס"מ במקום 10 ס"מ כנדרש בתקן, כך שעלות ביצוע מעקה תקני– 7 מ' כפול 500 ₪/מ', הינה 3,500 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי יש לתקן את מידות המעקה באורך כללי של 4.8 מ', לפי 300 ₪.

126.
המומחה חיווה דעתו, שצריך לתקן את המעקה, אך לדבריו לפי פרוטוקול המסירה הראשוני של הדירה לדיירים מיום 14.1.13, כתוב בסעיף 3 שמעקה המדרגות באחריות הדייר, כך שיש לברר נקודה זו בבית המשפט. בכל מקרה יש להחליף 7 מטר אורך מעקה בעלות של 300 ₪/מ' כולל פירוק והרכבה מחדש ובסך של 2,100 ₪. בחקירתו אישר, שאם סוכם שמעקה הבטיחות באחריות הדייר, יש להפחית
2,100 ₪
מחוו"ד (ראה: עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 18-21).

127.
אומנם, נתבעת מס' 1 טענה בסיכומיה, כי אין לחייבה בסכום זה, תוך שהפנתה לאמור בעדות המומחה (ראה גם: סעיף 13.3 לסיכומי הנתבעים). ברם, כאשר מומחה הנתבעת גולדשטיין חיווה דעתו כי יש לתקן את מידות המעקה ולא טען כי האחריות נופלת לפתחי התובעים, הרי שאני מחייבת את נתבעת מס' 1 לשאת בעלות תיקון זו, בסך של 2,100 ₪.

128.
דלת אמבטיה כללית (סעיף 34 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי הדלת נתקלת באסלה בפתיחתה ונפתחת בזווית קטנה מ-90 מעלות. המומחה חיווה דעתו, כי יש לתקן את הליקוי.
בחקירתו התבקש להסכים שבתכניות, פתיחת הדלת היא לכיוון הקיר ולא לכיוון האסלה, ועל כך השיב: "נכון, הפתיחה היא לא לכיוון האסלה לפי התכנית"
(ראה: עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 22-24. ראה גם: סעיף 11 ה' לסיכומי הנתבעים). משלא נסתרה חוות-הדעת, ונראה כי המדובר בליקוי ביצועי, הרי שנתבעת 1 תישא בעלות תיקון זה בסך של 1,800 ₪.

129.
אוגר וקולטים (סעיף 35 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי האוגר נמוך מהקולטים, ולפיכך נדרש לבצע הגבהת האוגר, כדי ליצור התאמה לתקן 579.4, ובסך של 1,500 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי יש לקבל אישור היצרן (חברת כרומגן) המעיד כי המערכת הינה מסוג "צללית נמוכה" ולפיה מותר שהאוגר ימוקם נמוך יותר מהקולטים.

130.
המומחה חיווה דעתו, כי לפי ת"י 579.4 ציור א-1ג מותר שתחתית האוגר תהיה נמוכה מהקולטים, וזה המקרה שלנו. לפי מה שהוסבר לו על-ידי מומחה הקבלן זה בוצע כך לצורכי אסתטיקה שהאוגר לא יבלוט יתר על המידה מהגג.

131.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי יש לפסוק להם 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח, והזיכוי מסתמך על חקירת המומחה בתיק רייל בה הובהר לו, כי אין הבדל בין התקן משנת 2006 לזה משנת 2012 בנושא הנדון, ועל מנת שיהיה מותר לבצע את האוגר במפלס כפי שבוצע, יש חובה להסתמך על בדיקת מעבדה מאושרת בנושא ההתקנות הדרושות לשם כך. הנתבעים לא המציאו בדיקת מעבדה מאושרת בנידון, ולכן מגיע לתובעים הסכום האמור (ראה: ת/5 שהוגש בתיק רייל). מנגד, נתבעת מס' 1 טענה בסיכומיה, כי המומחה לא מצא ליקוי, ובחקירתו בתיק רייל הוא הדף את ניסיון התובעים לטעון לקיומו של תקן אחר באשר למערכת המותקנת בביתם. עסקינן במערכת שסופקה והותקנה על-ידי חברת כרומגן, בהתאם למפרט שזו קבעה וביצעה.

132.
לא מצאתי לנכון לסטות מקביעת המומחה, הואיל ובתיק רייל נטען בסעיף 19 לליקוי ביחס לאוגר, והמומחה חיווה דעתו כמו שחיווה דעתו בסעיף 35 כאן. בחקירתו עומת המומחה עם קביעתו זו, והיא לא נסתרה (ראה ישיבה מיום 26.11.15, עמ' 9, שורות 13-28, ת/5, עמ' 14-15 ישיבה מיום 7.12.15 בתיק רייל). מהמוצג ת/5 בתיק רייל, שהוא תקן מספר 579 חלק 4 משנת 2002 שהיה בתוקף בזמן ביצוע הבניה של בית התובעים עולה שישנן 3 צורות בהן ניתן להתקין אוגר לעומת קולטנים, ובאחת מהצורות המותרות, תחתית האוגר מתחת למפלס הקולטנים, כך שמסקנת המומחה לפיה לא נפל פגם עומדת בעינה.

133.
בכל הנוגע לאמור בסעיפים 36- 45 לחוו"ד, לא מצאתי לנכון לסטות מקביעות המומחה בסעיפים אלו, ועל נתבעת 1 לשאת בעלות תיקון הליקויים אשר פורטו בסעיפים השונים, בסך כולל של 5,240 ₪.

134.
אי התאמות לתוכניות בביצוע החלונות במטבח ובחדר שינה הורים (סעיף 46 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי ישנן אי התאמות לתוכניות בביצוע החלונות במטבח, שגובהם נמוך מהדרישות: סף עליון 2.1 מ' במקום 2.3 מ'. כנ"ל חלון בחדר שינה הורים. לטענתו, ישנה ירידת ערך שלא מתומחרת. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי לא ברור על סמך מה קובע בן עזרא, כי קיימת ירידת ערך לדירה בגין כך, שכן גם אם טענתו נכונה, הדברים ניתנים לתיקון.

135.
המומחה חיווה דעתו, כי לפי התקנות מותר שגובה סף עליון של חלון יהיה 2.1 מטר ולא 2.3 מטר. בתוכנית מסומן 2.3 מ' במטבח. בחדר הורים ישנו בלבול, בתוכנית מסומן 2.3 מ' ובחזית 2.1 מ'. לדעתו אין צורך בתיקון ואין ירידת ערך. בחקירתו נשאל, שבמידה ובית-המשפט יקבל את עמדתם, מהי העלות, ועל כך השיב: "לא כתוב שם כמה בן עזרא קבע. זו ירידת ערך (נכתב בטעות "עדת" – ר.נ.) לא מתומחרת וזה ניתן לתיקון" (ראה: עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 29). שנאמר לו שהמדובר בחלונות שהן 20 סנטימטר נמוך מגובה החלונות בבית, השיב: "זה חלון אחד ולא שניים. ובשני יש אי התאמה במידות. יש בחדר הורים ובמטבח" (שם, עמ' 9, שורה 31). שנאמר לו שבמטבח ישנם 3 חלונות השיב: "אני מעיין בתכנית ואומר שהעלות של הרמת 3 חלונות במטבח זה לפחות 10,000 ₪ עם כל מה שכרוך מסביב" (שם, עמ' 10, שורות 1-2).

136.
איני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים כל פיצוי בגין רכיב זה, משום שהמומחה לא מצא כל ליקוי בעניין זה והוא לא חזר בו בחקירתו מקביעתו זו (ראה: סעיף 65 לסיכומי נתבעת מס' 1). משהמומחה לא קבע כי קיימת ירידת ערך, איני מוצאת לנכון לסטות מקביעתו זו.

137.
שוחת ביוב (סעיף 47 לחוו"ד)

בן עזרא חיווה דעתו, כי שוחת ביוב מחומר פלסטי במקום שוחה קשיחה כנדרש. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, שיש לקבל את התייחסות המתכנן לנושא זה, והמומחה חיווה דעתו כי זה תוקן על-ידי הקבלן. בחקירתו אישר המומחה, כי בתוכנית האינסטלציה שוחת הביוב בחניה אמורה להיות קשיחה שמותאמת לחניה, לפי התכנון (ראה: עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 25-27). האמור בחוות-דעת המומחה לא נסתר, ומשכך איני פוסקת כל סכום ברכיב זה.

138.
ארגזי התריסים סמויים ולא נפתחים (סעיף 48 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי בכל החלונות בדירה ארגזי התריסים סמויים ולא נפתחים. עלות ביצוע, חישוף והתקנת ארגזי תריסים נפתחים על-ידי ידית סביב צירים (או בדרך אחרת הקבועה בתקן), הינה 6,300 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי כפי שנמסר לו על-ידי הקבלן עולה שמכלול התריסים בוצעו על פי תוכניות שנמסרו לידיו במסגרת פרויקט זה שהינו בנה ביתך (ראה גם : סעיף 66 לסיכומי נתבעת מס'1).

139.
המומחה חיווה דעתו, כי התריסים הם סמויים ורוחב הקיר הוא 25 ס"מ, וכי אין צורך לפרק את ארגז התריס בכדי לתקן אם תהיה תקלה, אלא ישנה גישה לתריס מלמטה בכדי לתקנו. בחקירתו העיד שכל הבתים המודרניים היום עם תריס סמוי, מתקנים את זה מלמטה, מוציאים את החלונות, את השלבים ומתקנים: "יש רווח, עכשיו עושים קירות של 25-30 סנטימטר בכדי להגיע לתריסים סמויים. את לא רואה בבתים החדשים המודרניים תריס עם ארגז, גמרנו עם זה" (ראה: ישיבה מיום 8.3.16, עמ' 10, שורות 10-11. ראה גם שורות: 12-14. ראה גם: חקירת המומחה בתיק רייל, ישיבה מיום 7.12.15, עמ' 19, שורות 1-9). העלות לתריס גלוי לכל חלון הינה 500 ₪ לפני מע"מ ופיקוח.

140.
איני מוצאת לנכון לסטות מהאמור בחוו"ד המומחה שלא מצא כל ליקוי, אלא היטיב להסביר שכל הבתים המודרניים כיום הם עם תריס סמוי ובמידה וצריך לתקן ישנה גישה לכך, ועל-כן אין מקום לטענת התובעים בסיכומיהם, כי בפועל אין גישה לתיקון ולטיפול בתריסים.

141.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי גם אם ישנה גישה מאולצת וקשה מלמטה, הגישה המקובלת לפנים ארגזי התריסים היא גישה חזיתית מפנים הדירה ואין שום סיבה שהתובעים יאלצו להגיע לצורך תיקון וניקוי ממקום אחר, דבר שיעלה להם הרבה יותר מאשר גישה ישירה ורגילה כמקובל.

איני מקבלת טענה זו, הואיל והיא נטענה בעלמא. התובעים לא הוכיחו כי אם יאלצו לתקן מלמטה יעלה להם יותר כסף מתיקון באופן אחר, ובכלל זה לא הוכח על ידם שהגישה הקיימת כיום הינה מאולצת וקשה.

142.
תיקוני טיח וצביעת הדירה (סעיף 49 לחוו"ד)


בן עזרא חיווה דעתו, כי בתום ביצוע העבודות יהא צורך לבצע תיקוני טיח וצביעת הדירה בעלות של 15,000 ₪. מנגד, גולדשטיין חיווה דעתו, כי כל עבודות התיקונים הנדרשים והמפורטים בסעיפים הרלבנטיים לאורך חוות דעתו, כוללים בתוכם גם את עלויות תיקוני הטיח והצבע הנילווים היכן שנדרש (ראה גם: סעיף 67 לסיכומי הנתבעת 1).

143.
המומחה הסכים עם קביעת מומחה הנתבעת לפי התמחור לתיקון בסעיפים השונים כוללים בתוכם תיקוני טיח וצבע מקומיים, וכי בעיון בסעיפים השונים אין הרבה סעיפי תיקון פנימיים בתוך הדירה, אך בכל זאת במקומות מסוימים יש צורך לצבוע את כל הקיר בכדי שלא יהיה שינוי בגוון, ולכן הוא אמד את עלות תיקוני הצבע הללו בדירה בסך של 2,500 ₪. לא מצאתי לנכון לסטות מקביעה זו, אשר לא נסתרה,
ונתבעת מס'1 תשא בעלות זו.


ירידת ערך
144.
בכל הנוגע לתביעת התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך ועל דרך האומדנא בסך של 30,000 ₪ בשל אי דיוקים בבנייה (סע' 24 לחוו"ד), אי התאמות לתכניות בביצוע החלונות במטבח ובחדר שינה (התובעים הפנו בכתב התביעה לסעיף 44 לחוו"ד, ובסיכומיהם לסעיפים 44 ו- 46 לחוו"ד) ופיר כביסה שלא בוצע, עקב טעות בביצוע (ראה גם: סעיף 29 לתצהיר התובע וסעיף 66 לסיכומיהם), לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין כך, שכן היכן שהמומחה קבע שאין ירידת ערך, לא מצאתי לנכון לסטות מהאמור בחוו"ד, כמפורט לעיל. יתר הטענות לא הוכחו, הואיל ולא הונחה תשתית ראייתית לנזק של ירידת הערך, ומשכך דין התביעה בראש נזק זה להידחות (ראה: דנ"א 7735/96 זעפרני ניסים ואח'
נ' רמ"ט בע"מ (11.2.97)).

תיקונים עצמיים:
145.
התובעים תבעו בכתב התביעה פיצוי בגין סכומים ששילמו מכיסם: 2,000 ₪- לשריונית חסם עבור החלפת משקופי דלתות שהושחתו במהלך עבודות הבנייה על-ידי נציגי הנתבעות ו-3,063 ₪ (בתצהיר התובע צוין הסכום 3,867 ₪)
עבור החלפת ריצוף שניזוק תוך כדי העבודות בדירה, כאשר סכומים אלו אינם כלולים בחוו"ד בן עזרא (ראה: סע' 37 לכתב התביעה, סעיף 41 לתצהיר התובע, נספח י' לתצהירו וסעיף 83 לסיכומים).

146.
איני מוצאת לנכון לפצות את התובעים בסכומים הללו, הואיל ולא עלה בידם להוכיח, כי הנזקים הנטענים נגרמו במהלך עבודות הבנייה,
או כי מי מהנתבעים אחראי לכך, ואף נספח י'1 אשר צורף לתצהיר התובע, ואשר ניתן על-ידי מי מטעם שריונית חסם ומוען לתובעים, ואשר עניינו "ביקורת איכות למשקוף", ובו נכתב : "לאחר בדיקה בשטח נמצא שהמשקוף הוזז בצורה חריגה בזמן הביטון. כתוצאה מכך לא יהיה ניתן להתקין דלת. המלצה: להחליף את המשקוף", אין בו כדי להועיל להם, שכן לא ידוע מי ערך מסמך זה, מה הכשרתו, והוא אינו בגדר תחליף לחוו"ד אשר תאשש את הטענה, כי הנזק נגרם על-ידי מי מהנתבעים.

147.
יתרה מכך, בנוגע להחלפת ריצוף, אין די בצירוף הזמנות/קבלות כדי להוכיח את טענת התובעים, שכן הזמנות/קבלות אינן מוכיחות כי הריצוף ניזוק תוך כדי העבודות שבוצעו ע"י נתבעת מס' 1 בבית.

תיקון בעין או פיצוי כספי, מע"מ ופיקוח
148.
התובעים, תובעים פיצוי בעין (ראה בנידון: סעיפים 252-264 לסיכומי התובעים וסעיף 1 לסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעת 1 וסעיפים 6-10 לסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעים).

149.
מנגד, נתבעת מס' 1 עומדת על זכותה לתיקון הליקויים בנסיבות של תיק דנא, בפרט מקום בו התביעה הוגשה 5 חודשים בלבד לאחר סיום הבניה ומסירת החזקה, היינו – במהלך שנת הבדק שנקבעה בסעיף 14 להסכם הבניה. לחילופין, ככל שיחליט בית המשפט שלא לאפשר לה לבצע את התיקונים שבאחריותה, עותרת הנתבעת לפסוק לתובעים פיצויים בשווי עלויות התיקון לנתבעת מס' 1 ללא עלות פיקוח או הוספת מע"מ, בגינם מזדכה היא, ככל שהייתה מבצעת את התיקון כפי שסוכם מפורשות בין הצדדים וכפי שקובעים הוראות חוק המכר דירות (ראה בעניין זה :
סעיפים 7 ו-37 לכתב ההגנה,

סעיפים 8, 11-14 לתצהיר מאיר וסעיפים 5-8, 23- 33 ו-106 לסיכומיה. ראה גם: סעיפים 13.2 לסיכומי הנתבעים).

150.
התובעים טוענים, כי קיבלו חזקה בדירה ביום 24.1.13 (ראה: סע' 33 לכתב התביעה המתוקן), ונתבעת מס' 1 טוענת, כי העבודה נמסרה לתובעים ב- 24.1.13 (ראה: סעיפים 7 לכתב ההגנה ו-11 לתצהיר מאיר), כאשר כתב התביעה המקורי הוגש ביום 17.6.13.

151.
בענייננו, בהסכם הבנייה הוחל על-ידי הצדדים להסכם מנגנון תקופת הבדק והאחריות לפי הוראות חוק המכר (ראה: סעיף 14.1 להסכם).
"תקופת בדק" מוגדרת בחוק המכר, כ"תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה", "תקופת אחריות" מוגדרת, כ"תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק". על-פי התוספת לחוק, נקבעו תקופות שונות שעניינן החל משנה אחת וכלה בשבע שנים.

152.
בנוסף, בסעיף 14 להסכם הבנייה נקבע מנגנון לפעולה במקרה בו נתגלו ליקויים, כאשר בסעיף 14.2 על תתי סעיפיו נקבע, בין היתר, כי: נתגלו במהלך תקופת האחריות פגם ו/או ליקוי בביצוע ו/או בחומרי הבניה (להלן: "אי התאמה") מחויב הקבלן לתקן את אי ההתאמה, ובלבד שהמזמין הודיע לקבלן ולתאגיד המנהל בכתב על אי ההתאמה, מתן אפשרות מצד המזמין לבדוק את אי ההתאמה ותיקונה וביצוע התיקון כפי הדרוש לפי בקשת הקבלן. כן, בסעיף 14.4 נקבע, בין היתר:
"
על מנת שהקבלן יוכל לעמוד בהתחייבותו לביצוע תיקונים כאמור בסעיף 14.2 לעיל, מתחייב בזה המזמין כדלקמן:
14.4.1 לאפשר קיום ביקור בדק בבית על ידי נציג הקבלן בכל זמן סביר ולאחר תיאום מראש לבדיקת דרישתו/ ואו תלונתו, וכן מתחייב המזמין להשתתף בביקור הבדק או להיות מיוצג בו...
14.4.3 מוסכם בזה כי במקרה שהמזמין לא יאפשר ביקור הבדק או במקרה שהמזמין לא יאפשר ביצוע התיקון, במועדים סבירים שיתואמו עמו – לא יהיה הקבלן חייב עוד לבצע תיקוני תקופת האחריות בבית...".

153.
משמע, הצדדים עגנו את זכותו וחובתו של הקבלן לבצע תיקונים בדירה, כאשר לכך מתווסף, כי בתביעות לליקויי בנייה כלל, יש ליתן לקבלן את הזכות לבצע את תיקון הליקויים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם ברור, כי יחסי האמון בין הצדדים נתונים במשבר רציני עקב סיבות מוצדקות, או במקרים בהם היה סירוב מצד הקבלן לתקן את הליקויים, או ניסיון להתחמקות מאותם תיקונים במשך תקופה ארוכה, תוך גרימת עינוי דין ועוגמת נפש רבה לדיירים. הדבר אף משתקף ומוצא את ביטויו בחוק המכר דירות ובפסיקה רבה שניתנה על-ידי בית-המשפט העליון.

154.
המלומד ורדי בספרו, בעמ' 437-438 מציין, כי ככלל, הפסיקה העדיפה בנסיבות שיפורטו את רצון רוכש הדירה לקבל פיצוי כספי על פני הצעת הקבלן לתקן את הטעון תיקון, בין היתר, במקרים שבהם ניסיונות הקבלן לתקן לא עלו יפה ותיקון הליקוי כרוך בפיקוח צמוד. הצורך בפיקוח צמוד עשוי להוות נימוק להעדפת הפיצוי הכספי על פני מתן אפשרות לקבלן לתקן את הליקוי.



בע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח'
נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (1996) נפסק כי:

"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל ניסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים...גם דיירים אחרים מעידים על תלונות שהוגשו לדיור לעולה ועל ניסיונות כושלים לתקן או אף על התעלמות כל עיקר...יצוין שגם בביקור במקום שערך בית המשפט ביום
19.7.93
, נרשמו ליקויים ובהם ליקויי ריצוף ורטיבות
.
בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין. זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למור המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש"
.




בע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה ואח'
נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5)1 (2003), נפסק אף:

"הנה-
כי-
כן, השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-
משמעית. הכול תלוי בנסיבות המקרה. כך למשל נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-
פי עלות התיקון לקבלן... המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-
ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-
ההתאמה בספרו "חוק המכר (דירות)", תשל"ג-1973"
פירוש לחוקי החוזים...
ככלל, כך מציין המחבר, הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי-
ההתאמה, ולמוכר אין זכות לתקנה. על-
פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-
ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על-
ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על-
פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פתרון עדיף לקונה, על-
כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-
ההתאמה בטרם יזכה את הקונה בתרופות אחרות, ואולם על-
אף השיקולים שבגללם תיקון אי-
ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך-
כלל הפתרון ההוגן והיעיל לאי-
ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון, או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה... לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-
ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי".

155.
בענייננו, התביעה הוגשה במהלכה של תקופת האחריות, כאשר בהסכם הבנייה הצדדים אף עיגנו את זכות וחובת הקבלן לבצע תיקונים בנכס. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בעין, ואנמק;

156.
ממכלול החומר הקיים בתיק ובכלל זה מההתכתבויות שצורפו לתצהיר התובע, לא ניתן לומר שהייתה התעלמות טוטאלית לליקויים שנטענו על ידי התובעים או לפניות התובעים בכלל ו/או לפניות התובעים וב"כ אודות ליקויים, או לליקויים הקיימים בשטח (ראה למשל: סיכום ישיבה מתאריך 3.7.12, דו"חות מפקח ובכלל זה ההתכתבויות המנויות בנספח ו', נספחים ט1-ט6, ט23 לתצהיר התובע). יחד עם זאת, נראה כי נוצר משבר אמון בין הצדדים עקב אי ההיענות למכלול הפניות (ראה בנידון: נספחים ט8-ט12, ט15-16, ט26-ט28, ט30 לתצהיר התובע), כאשר לצד זה מתן זכות למי מהנתבעות לביצוע התיקונים יטיל על בית המשפט חובת פיקוח בלתי סבירה בנסיבות תיק זה, לפיכך איני מוצאת לנכון להורות על ביצוע התיקונים, אלא על פיצוי כספי (ראה בעניין זה גם: ת"א (שלום-חיפה)
21924-02 איילת אלון ואח'
נ'
אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ
(15.9.08)).

157.
לא נעלם מעיני האמור בסיכומי נתבעת מס' 1 לעניין זכות הנתבעת לבצע את התיקונים.
יחד עם זאת, ולאור האמור לעיל, מצאתי כי זהו המקרה המתאים לשלול מנתבעת מס' 1 את הזכות לביצוע התיקונים שנקבעו על-ידי המומחה מטעם בית המשפט. אומנם קיים פער בין חוו"ד בן עזרא לחוו"ד גולדשטיין והמומחה מטעם בית-המשפט, ברם לא ניתן לומר כי אפילו אחרי שביצעו התובעים תיקונים, כאמור לעיל, לא נמצאו ליקויים.
158.
בנוגע למע"מ, משנפסק כי התובעים זכאים לפיצוי כספי, זכאים הם גם לשיעורי המע"מ, ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו בע"א 1772/99
זכריה זלוצין ו-
67 אח' נ' דיור לעולה בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד נה(4) 203 (2001), שם נפסק כי:
"
תשלום מע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים, ומשנקבע כי זכאים הם הדיירים לפיצויי-
כסף כעלות התיקונים, זכאים הם ממילא גם למע"מ המהווה בימינו ובמקומנו חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים. הדיירים זכאים להשבת מצבם לקדמתו ורק כך יבואו אל שלהם. אין זה עניינה של דיור לעולה אם יבצעו הדיירים תיקונים אם לאו, וגם אם ימכרו את דירותיהם לצדדים שלישיים ייגרע מערכן של הדירות כדי שווי הליקויים, לרבות מע"מ, שכן כך יידרשו הקונים לשלם למי שיבצע תיקונים
"
.

159.
כן זכאים התובעים לפיצוי בעין בתוספת פיקוח הנדסי, ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו בע"א 8949/07

י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ
ואח'
נ'
משה זאב ועוד 28 אח'
(18.11.09), שם נפסק כי:


"
המערערים הלינו על כך שבית משפט קמא חייב אותם בתשלום בגין פיקוח הנדסי ביחס לליקויים בדירות המשיבים, מבלי להתנות את התשלום בביצוע התיקונים בפועל.
דין הטענה להדחות. הפרקטיקה הנוהגת היא כי משנקבעה עלות התיקון של אי ההתאמה בדירה, יש לפסוק בנוסף לעלות, סכום עבור פיקוח הנדסי ומע"מ, ואין זה עניינו של המוכר מה יעשו הרוכשים עם הסכום שנפסק לזכותם...".

החזרים וזיכויים מנתבעת מס' 1
160.
בכתב התביעה ובתצהיר התובע, נתבע החזר/זיכוי בעבור פריטים אשר על-פי ההסכם היו אמורים להיות מסופקים על ידי נתבעת מס' 1 ולא סופקו על ידה וחרף זאת לא ניתן לתובעים זיכוי בעבורם: ריצוף (250 מ"ר), 4 כיורים, פרגולה ואמבטיה (ראה גם: סעיפים 67-82 לסיכומי התובעים). מנגד, טענה נתבעת מס'1, כי המדובר בשדרוגים ועבודות שביצעו התובעים, מעבר לסטנדרט עליו הסכימו הצדדים. התובעים דורשים סך של 40,000 ₪
בגין ריצוף שלטענתם רכשו, אך המדובר בטענה עלומה, שלא נתמכה באסמכתאות נדרשות ולפיכך יש לדחותה. התובעים קיבלו את מלוא הזיכוי לו היו זכאים במהלך הבנייה. התובעים בחרו לשדרג את הריצוף בביתם ונשאו רק בעלות ההפרש שבין שווי הריצוף שסוכם אל מול שווי הריצוף היקר יותר שבחרו. כן, רכיב הפרגולה כלל לא נתמך בחוו"ד מומחה ולא הוכח (ראה: סעיפים 93-98).

161.
איני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים החזר/זיכוי בגין פריטים אלו, הואיל וגם בהנחה כי הפריטים הללו היו אמורים להיות מסופקים לתובעים על-ידי נתבעת מס' 1 ולא סופקו להם בפועל, וגם בהנחה שהם רכשו את הפריטים הנטענים על ידם, הנטל היה ונשאר על התובעים בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", להוכיח את סכומי ההחזר ו/או הזיכויים המגיעים להם מנתבעת מס' 1, אלא שהם לא עמדו בנטל זה, וטענותיהם נטענו בעלמא, ללא ביסוס עובדתי ולו מינימאלי.

162.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי אין להם היכולת להמציא מסמכים שלא ניתנו להם, זו נתבעת מס' 1 אשר קבעה בהסכם עליו החתימה אותם, כי היא זו אשר תקבע את הזיכוי המגיע להם, ובעניין זה הפנו לסעיף 16.2 להסכם הבנייה, ואשר לטענתם נקבע שם מנגנון הזיכוי בגין עבודות שלא יבוצעו על-ידי נתבעת מס'1.
163.
לא ברור מה הקשר בין סעיף 16 להסכם הבנייה, אשר תחתיו מצוי סעיף 16.2,
ואשר עוסק בכלל ב"שינויים ותוספות לבית", לבין טענות התובעים להחזר וזיכויים, נשוא דיוננו, בשל פריטים שהיו אמורים להיות מסופקים על ידי נתבעת מס' 1, ולא סופקו, והם רכשו אותם (למעט-פרגולה).

164.
בסעיף 16.1 להסכם הבנייה נקבע, שאם יבקשו התובעים ביצוע עבודות בנייה שאינן כלולות במפרט של דגם הבית או שאינן בהתאמה לתוכניות הבית והמתכנן יכלול את השינויים והתוספות לדגם הבית בתכנית הבינוי שתוגש במסגרת הבקשה לקבלת היתר בניה, יוכלו התובעים לבצען רק באמצעות הקבלן על פי "טופס הזמנת שינויים ותוספות" בנספח ו', אשר ייחתם על ידי הצדדים ויאושר על ידי המפקח מראש. עלות הבנייה הסופית תחושב על-ידי הקבלן לפי מחיר דגם הבית ומחירון שינויים המצורף בנספח ו', לאחר קבלת דו"ח שינויים ותוספות מהמתכנן ורישומם בטופס הזמנת שינויים ותוספות, המאושר ע"י המפקח.


בסעיף 16.2 להסכם הבנייה נקבע: "במידה ויש בביצוע השינויים והתוספות לייתר ביצוע עבודות או פריטים הכלולים בתכנית ובמפרטים של הבית, כי אז יהיה זכאי המזמין לזיכוי בגינם כפי שיקבע במפורט בטופס הזמנת שינויים ותוספות".

165.
ברם, בענייננו, התובעים לא טוענים כי בשל ביצוע השינויים והתוספות לא נדרש לבצע ריצוף, או לספק את הכיורים והאמבטיה כמפורט לעיל, אלא התובע הצהיר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "פריטים אשר על פי ההסכם היו אמורים להיות מסופקים על ידי נתבעת מס' 1- לא סופקו על ידה וחרף זאת לא ניתן לי זיכוי בעבורם..." (ראה: סעיף 42 לתצהירו).

166.
מה גם, שלא ברורה טענת התובעים בסיכומיהם, כי טופס הזמנת שינויים ותוספות מעולם לא סופק להם על-ידי נתבעת מס' 1, שכן טופס זה הוא חלק מהסכם הבנייה עליו חתומים התובעים, ומחובת התובעים לדאוג שטופס זה ימולא על כל המשתמע מכך.

167.
בסיכומיהם טוענים התובעים כי הם לא טענו שיש לפצותם בעלות הריצוף שנרכש על ידם בפועל, אלא בסכום הזיכוי המגיע להם, ולכן לשיטתם לא היו צריכים לצרף אסמכתא לרכישת ואספקת הריצוף האחר, ובכלל זה כי הנתבעת 1 גם לא טענה בשום מקום, כי הזיכוי שמגיע להם הוא ההפרש בין הריצוף שהייתה אמורה לספק לבין הריצוף שרכשו בפועל. לפיכך, זכאים הם לטענתם לזיכוי מלא ולא בגין ההפרש.

האם התובעים תובעים את סכום הזיכוי המגיע להם או את הסכום בו נשאו הלכה למעשה לשם רכישת הפריטים הללו ? לתובעים הפתרונים, כאשר אחזור ואומר, כי עול ההוכחה היה ונותר על כתפיהם להוכיח את סכום ההחזר/הזיכוי הנתבע על ידם, וזאת לא עלה בידיהם להוכיח.

168.
אף אם אקבל את טענות התובעים בסיכומיהם, כי אין מחלוקת שהם קנו את הריצוף בעצמם ועל חשבונם, וכי המחלוקת הינה למעשה על גובה הזיכוי המגיע להם, עדיין
הנטל להוכיח את גובה הזיכוי אותו הם דורשים מוטל עליהם, אך הם לא עמדו בנטל זה. לא נתבעת מס' 1 היא שצריכה להציג אסמכתאות לאישוש מי מטענות התובעים, אלא התובעים הם שאמורים להציג אסמכתאות כאמור. התובעים עתרו בסיכומיהם לקבל פיצוי בגין אותו זיכוי על דרך האומדנא לפי שיקול דעת בית המשפט. אין לקבל טענה זו ביות והמדובר בפריט נזק הטעון הוכחה, ואשר לא הוכח, כך שאין זה המקום לקבוע זיכוי על דרך האומדנה.

169.
באחרית דבר אומר, כי התובעים הפנו בסיכומיהם, בין היתר, לע"א 1781/90 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' ציון פרטוש ואח'
וערעור שכנגד, פ"ד מז(2) 621, בצטטם קטע ממנו עולה, שמקום שהוכח קיומו של נזק, אך שיעורו אינו וודאי, אפשר עדיין לפסוק פיצויים על דרך של אומדן כללי. ברם, לא היה מקום לצטט את הקטע בסיכומים במנותק מהאמור קודם לכן ובהמשך. לא ניתן ליישם

פסק דין
זה במקרה דנן היות והסכומים שהוציאו התובעים בעבור הריצוף, הכיורים והאמבטיה, ניתן לראותם כ"הוצאות בעין", אשר לא גובו בקבלות, ועל-כן יש לדחות את התביעה בעניין זה. במיוחד משלא הוכח גם מהו סך הזיכויים המגיעים לתובעים בגין כך, ככל שהייתי מקבלת את טענתם כי מגיע להם זיכוי.

מערכת סינון לממ"ד
170.
בראש נזק זה, תבעו התובעים בכתב התביעה פיצוי מנתבעות מס' 1-2 בסך של 7,000 ₪ (ראה:
סעיפים 35.1-35.3 לכתב התביעה המתוקן וסעיפים 39 ו-63 לתצהיר התובע). בסיכומיהם טענו, בין היתר, שלא רק שהנתבעים מסרו להם דירה ללא טופס 4, אלא שהם נאלצו לממן על חשבונם פעולות שהיו תנאי לקבלתו: בדיקת אטימות לממ"ד והתקנת מערכת הסינון. בעניין זה, הפנו לתצהיר התובע אשר תמך בבקשתם לתיקון כתב התביעה על נספחיו. על כן,
ביקשו
לזכותם בעלות התקנת המסנן בסך 7,000 ₪ כפי שנתבע וכפי שהוצהר ולא נסתר. לחילופין, לזכותם ב- 4,000 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם ל

פסק דין
אליו הפנו, ת"א (שלום –ראשל"צ) 23323-12-13 עזרא קאפח ואח'
נ' אלציון עולה בע"מ (3.5.16).

171.
נתבעת מס' 1 טענה בסיכומיה בעניין זה כי לא הוכח על ידי התובעים אם ומה הותקן על ידם ומה הסכום ששולם אם בכלל ורק בשל כך יש לדחות רכיב תביעה זה. הצדדים עבדו בהתאם למפרטים ידועים ומפורטים שניתנו לנתבעת מס' 1 מאת התובעים ו/או על-ידי שאר הנתבעים, ובהינתן שמערכת כזו לא הייתה חלק מהמפרט, ברי כי אין לפסוק בעניין דבר, כך שת"א 23323-12-13 אינו רלבנטי למקרה דנא (ראה: סעיפים 69-71).

172.
נתבעים מס' 3-5 טענו בסיכומיהם, כי התקנת מערכת סינון בממ"ד הייתה באחריות התובעים ולא נכללה במפרטים ובתוכניות העבודה, שממילא נחתמו ע"י התובעים והקבלן. התובעים לא הציגו כל ראיה האומרת אחרת, כאשר הם אף לא טרחו להציג קבלה המעידה על רכישת מערכת הסינון, דבר האומר דרשני (ראה: סעיף 13.1.2).
173.
בסיכומי התשובה לסיכומי נתבעת מס' 1 טענו התובעים, כי הם הוכיחו את התקנת מערכת הסינון לממ"ד אשר הייתה תנאי לקבלת טופס 4 והם תבעו את מלוא הסכום 7,000 ₪ + מע"מ ורק למצער 4,000 ₪, כי לא צרפו חשבונית ולסכום זה ישנו תקדים (ראה גם: סעיף 1.2 לסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעים).

174.
מבלי להתייחס לשאלות, האם הייתה חובה להתקין מערכת זו, ממתי חלה החובה ועל מי מוטלת האחריות להתקינה, הרי שדין דרישת התובעים לזכותם בעלות התקנת מערכת הסינון להידחות. גם אם אקבל את טענתם כי הם אלו שנשאו בעלות התקנתה, הרי שלא הוכיחו מהי העלות בה נשאו וטענתם לזיכוי בסך 7,000 ₪ נטענה בעלמא.

175.
מעבר לכך שבית-משפט דנא אינו יכול להסתמך על סכום שנקבע בתיק אחר, הלא הוא תיק 23323-12-13 דלעיל, הרי ששם המומחה מטעם בית המשפט
במענה לשאלת הבהרה ציין, כי עלות מערכת הסינון הינה 4,000 ש"ח (לא כולל מע"מ
), ואילו במקרה נשוא ענייננו לא נדרש המומחה לחוות את דעתו בנידון, ובכלל זה לא ידוע איזו מערכת סינון נדרשה בתיק האחר והאם היא אותה מערכת הסינון שנדרשת כאן. בנקל יכלו התובעים להוכיח טענתם ברכיב זה לו היו מציגים אסמכתא בנידון או אפילו היו מגישים תצהיר של מי שהתקין את המערכת, ומשלא עשו כן, אין להם להלין, אלא על עצמם.

החזר מהקיבוץ בסך 47,935 ₪
176.
התובעים טוענים, כי על הקיבוץ להשיב להם את הסך של 47,935 ₪, אשר נגבה מהם שלא כדין, מכוח הסכם מוסדות הציבור מיום 5.7.10 (ראה: נספח ג'1 לתצהיר התובע), וזאת הואיל והמנהל קבע, כי לא ניתן לגבות תשלום זה, ואף הפנו בנידון לדו"ח מבקר המדינה העוסק בתופעה זו של גבייה בלתי חוקית ממתיישבים בהרחבות (ראה: נספחים ג'2-ג'3 לתצהיר התובע).

177.
התובעים הפנו בסיכומיהם ל"מאחר" הראשון בהסכם הבנייה ול"הואיל" הראשון להסכם המתיישב שם אוזכרה החלטה 959 של המינהל/מועצת מקרקעי ישראל, וטענו כי החלטה 959 חלה על הקיבוץ, כאשר התובעים הפנו למספר סעיפים שם, ובין היתר לסעיף 4.4 להחלטה האוסר על גביית כספים מהמשתכנים מעבר לעלויות הפיתוח, ומכאן שאסור היה לקיבוץ לגבות מהתובעים את הכספים בגין עלויות הקמת מבני ציבור בעבר, מאחר שאלה אינם נכללים בעלויות הפיתוח של ההרחבה.

178.
עוד טענו התובעים, כי העסקה של רכישת משבצת בהרחבה היא עסקה שהדין חל עליה, והיא כפופה להחלטה 959 שהייתה בתוקף באותו הזמן. תפקיד הקיבוץ הוא להמליץ למינהל להתקשר עם מי שמעוניין לרכוש בית בהרחבה. הקיבוץ אינו מוכר למשתכנים קרקע, שכן הקרקע שייכת למינהל, והוא אינו מוכר למשתכנים את הבית, שכן נתבעת מס' 1 היא שבנתה אותו. הקיבוץ עוסק בפיתוח הקרקע במידה והמועצה האזורית הטילה עליו את התפקיד לעשות כן, ובמקרה זה עלויות הפיתוח מפוקחות על ידי המינהל. גביית עלויות הפיתוח נעשית בהתאם לחוקי העזר, והקיבוץ אינו רשאי לגבות מהמשתכנים תשלומים מעבר לעלויות הפיתוח. מכאן שהקיבוץ אינו חופשי לפעול לפי הבנתו, אלא הוא פועל בהתאם לזכויותיו ותפקידיו על-פי החלטה 959.

179.
מנגד, טענו הנתבעים בסיכומיהם, בין היתר, כי לפני חתימת ההסכמים היו מיוצגים התובעים ע"י עו"ד, ובזמן אמת לא קבלו כנגד הסכם מוסדות הציבור וכיום הם מנועים ומושתקים מלתבוע את החזר התשלום ששילמו עפ"י הסכם זה. המכתב מהמינהל מיום 6.3.11 אינו רלבנטי,
ובכלל זה יש לדחות את הפרשנויות העקלקלות של התובעים בקשר להחלטה 959. באשר לדו"ח מבקר המדינה, הרי שהוא אינו יכול לשמש כראיה בהליך משפטי, ובכל מקרה אינו רלבנטי לענייננו. משכך, ברור שלא נפל פגם כלשהו בהסכם מוסדות הציבור ובגביית דמי השימוש על-פיו, והתובעים אינם זכאים להחזר כלשהו (ראה: סעיפים 14-18 לסיכומים).
180.
ב"הואיל" החמישי בהסכם מוסדות ציבור נקבע כי: "והקיבוץ הינו קיבוץ ותיק ומבוסס אשר הוא וחבריו השקיעו בעבר סכומים גבוהים בפיתוח, בהקמה ובביסוס של מוסדות הציבור והמתקנים המפורטים בנספח א' להסכם זה...". המתקנים הם, בין היתר, גני ילדים, מרפאות, מגרשי משחקים, מועדונים וכו'.



ב"הואיל" השישי נקבע כי: "והמשכנים מעוניינים להשתמש במוסדות ובמתקנים, כפי שהם, מבלי שתינתן להם זכות כלשהי, מכל מין וסוג, לגביהם והקיבוץ מסכים לכך בכפוף ובהתאם לתנאי הסכם זה...".


בסעיף 2 להסכם נקבע כי: "מוסכם בזה כי עבור הזכות להשתמש במוסדות ובמתקנים ישלמו המשתכנים לקיבוץ סך של 47,935 ₪, במועד חתימת הסכם זה (להלן: "התשלום")". על ההסכם חתמו הצדדים ביום 5.7.10.

181.
כפי שיובהר להלן, הקיבוץ לא היה רשאי לגבות מהתובעים תשלום בגין השקעות עבר, כאשר נראה על פניו שביום שנחתם הסכם מוסדות הציבור, ההחלטה שהייתה בתוקף, הייתה החלטה 1180 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 12.3.09, ואשר ביטלה בין היתר את החלטת המועצה מס' 959. יחד עם זאת, הואיל ובכתב התביעה ובהסכמים השונים אוזכרה החלטה 959, מצאתי לנכון להתייחס לשתי ההחלטות, שכן בשורה התחתונה, משתי ההחלטות הללו עולה אותה התמונה, כי התשלום דלעיל נגבה על-ידי הקיבוץ שלא כדין, ובניגוד להחלטות
מועצת

מקרקעי

ישראל, ואנמק;

החלטה 959
182.
הערה מקדמית:
החלטה זו כנוסחה הראשוני והיא עברה מספר עדכונים בהחלטות : 1110, 1084, 988 ו-1002.



בסעיף 1.1
הוגדר
"
ישוב

חקלאי
"
כדלקמן: "אגודה

שיתופית

חקלאית

שהיא

קיבוץ...או

אגודה

חקלאית

שיתופית

אשר

מושכרים

או

מוחכרים

לה

מקרקעין

כמשבצת

בתנאי

נחלה"
.
דהיינו, קיבוץ יפעת נמנה על ישוב חקלאי.


בסעיף 4.1 נקבע כי: "עבודות

התשתית

המוניציפלית

יבוצעו

ע
"
י

הרשות

המקומית

על

בסיס

חוקי

העזר (אגרות והיטלים)"

בסעיף 4.2 נקבע כי: "אומדני

הפיתוח

יבדקו

ע
"
י

המינהל

רק

במקרים

בהם

החליטה

המועצה

האזורית

להטיל

את

ביצוע

עבודות

הפיתוח

על

הישוב

החקלאי
,
או

מי

מטעמו
.
החליטה

המועצה

האזורית

להטיל

את

ביצוע

עבודות

הפיתוח

על

הישוב

החקלאי

או

מי

מטעמו
,
תפקח

המועצה

האזורית

על

ביצוע

עבודות

הפיתוח

ועליה

תוטל

האחריות

לביצועם". כן, בסעיף 4.3 נקבע: "בעלויות

הפיתוח

יובאו

בחשבון

עלויות

פינוי

מחוברים

ותשתיות

משטח

התכנית
,
אם

יהיו

כאלה".

183.
מכל האמור עד כה נראה שצריך שיהיה בסיס חוקי לגביית תשלום למטרת עבודות אלו, ובכל אופן גם כאשר הקיבוץ מבצע עבודות פיתוח יש על כך פיקוח הן בפן הכספי והן בפן הביצועי.

184.
יתרה מכך, בסעיף 4.4 נקבע כי: "הישוב

החקלאי

או

מי

מטעמו

לא

יגבה

מהמומלצים

כספים

מעבר

לעלויות

הפיתוח

שתקבענה

כמפורט

לעיל".
"מומלץ", מוגדר בסעיף 1.3 לסעיף ההגדרות כ"מי שהומלץ ע"י ועדת קבלה של הישוב החקלאי לחכור מגרש מגורים בהרחבה". דהיינו, במילים אחרות, מומלץ הינו המשתכן.

185.
בהתאם לסעיף זה, נאסר על הקיבוץ לגבות כספים מהמשתכנים, במקרה שלנו התובעים, מעבר לעלויות הפיתוח של ההרחבה, ובטח ובטח לא עבור השקעות עבר וכיוצ"ב (ראה: ההואיל החמישי להסכם מוסדות הציבור והמצוטט לעיל), במיוחד שאין כל אינדיקציה, שאלו הועמדו לפיקוח המינהל.

186.
הנה כי כן גם בסעיף 6, אשר עניינו : "דמי החכירה, קיבולת הבניה ותקופת החכירה", נקבע בסעיף 6.1 כי: "בין

המומלץ

לבין

המינהל

ייחתם

הסכם

פיתוח

ל
3-

שנים, ובכפוף

לעמידה

בתנאי

הסכם

הפיתוח

ייחתם

עמו

הסכם

חכירה

ל
-
49 שנים

עם

זכות

חידוש

ל
49-

שנים

נוספות
.
מימוש

זכות

החידוש

האמורה

יהיה

בהתאם

לתנאים

שינהגו

במינהל

במועד

החידוש"
.
בסעיף 6.2 נקבע כי:"בגין

ההקצאה

ישולמו

מלוא

דמי

החכירה

המהוונים

על

פי

השיעור

הנהוג

למגורים

באזור

בו

מצוי

הישוב
,
עפ
"
י

מפת

אזורי

העדיפות

הלאומית

אשר

תהיה

בתוקף

בעת

ההקצאה"
.
כן, בסעיף 6.3 נקבע כי: "דמי

החכירה

שישולמו

למינהל

יקבעו

מהשומה

הפרטנית

שיערוך

השמאי

הממשלתי

או

שמאי

המינהל

או

מי

מטעמם
,
ללא

פיתוח"
.


187.
הפועל היוצא מכל האמור לעיל הינו, כי נאסר על הקיבוץ לגבות מהמשתכנים כספים מעבר לעלויות הפיתוח הקבועות. בין המשתכן לבין המינהל ייחתם הסכם פיתוח ואף דמי החכירה ישולמו למינהל, כאשר בשום מקום לא נקבע כי הקיבוץ רשאי או יכול לגבות כספים עבור זכות שימוש במתקנים ומוסדות ציבור, אלא היפוכו של דבר.

188.
למעלה מהצורך אומר, שתמוה שהקיבוץ על אף שהיה מודע להחלטה 959 ולצורך לעמוד בתנאיה, ביכר לגבות תשלום שעומד בניגוד להחלטה זו, כאשר בעניין זה, איני מייחסת כל נפקות לאמור בסעיף 4.5 להסכם זה, שכן אסור היה להם לגבות בכל אופן תשלום זה.


אי אפשר מצד אחד לטעון בכתב התביעה, כי הקיבוץ יזם ופעל להקמת ההרחבה הקהילתית בשטחו במסגרת החלטה 959 של מועצת מקרקעי ישראל, וכאשר נוח לו הוא נשען על החלטה זו, ושלא נוח - לפעול בניגוד לאמור בה.

החלטה 1180
189.
החלטה 1180 הינה מיום 12.3.09 (קיבלה תוקף עם חתימת שר האוצר במאי 2009), וגם שם בסעיף 1.1 הוגדר "ישוב חקלאי", בין היתר, כאגודה שיתופית חקלאית שהיא קיבוץ.


בסעיף 4 להחלטה, אשר עניינו "פיתוח ושדרוג תשתיות", נקבע כי:
"
4.1 עבודות

התשתית

המוניציפלית

יבוצעו

ע
"
י

המועצה

האזורית

על

בסיס

חוקי העזר (אגרות והיטלים).
4.2

החליטה

המועצה

האזורית

להטיל

את

ביצוע

עבודות

הפיתוח

על

הישוב

החקלאי

או

מי

מטעמו
,
תפקח

המועצה

האזורית

על

ביצוע

עבודות

הפיתוח

ועליה

תוטל

האחריות

לביצועם
.
4.3

החליטה

המועצה

האזורית

להטיל

את

ביצוע

עבודות

הפיתוח

על

הישוב

החקלאי
,
או

מי

מטעמו

כאמור
,
יבדקו

ויאושרו

אומדני

הפיתוח

ע
"
י

המינהל
.
4.4

בעלויות

הפיתוח

יובאו

בחשבון

עלויות

פינוי

מחוברים

ותשתיות

משטח

התכנית
,
אם

יהיו

כאלה
.
4.5

למרות

האמור

בסעיף
4.3
לעיל
,
אם

הוצאות

הפיתוח

כולל

הסבסוד

אינן

עולות

על
100,000
₪

כולל מע"מ (צמוד למדד תשומות הבניה נכון ליום 1.1.09), אומדני הפיתוח לא יבדקו על ידי המינהל.
4.6

הישוב

החקלאי

או

מי

מטעמו

לא

יגבה

מהמומלצים

כספים

מעבר

לעלויות

הפיתוח

שנקבעו

כמפורט

לעיל
.
המינהל

יפרסם

באתר

האינטרנט

שלו

וכן

יביא

לידיעת

הציבור
,
את

שווי

המגרשים

בהרחבה,

את

הוצאות

הפיתוח

שאושרו

על

ידו

ואת

האיסור

לגבות

כספים

מעבר

לעלויות

אלו
.
במידה

ומשרד

ממשלתי

משתתף

בעלויות

הפיתוח (להלן: "סבסוד") כולן

או

חלקן
,
עלויות

הפיתוח

שאושרו

על

ידי

המינהל

יכללו

את

סכום

הסבסוד
.
גובה

הסבסוד

לכל

ישוב

יפורסם

באתר

האינטרנט

של

המינהל

והאגודה

רשאית

לגבות

רק

את

ההפרש

בין

עלויות

הפיתוח

המאושרות

לסכום

הסבסוד
.
4.7

האגודה

תתחייב

לפרסם

את

הוצאות

הפיתוח

שאושרו

על

ידי

המינהל
,
ואת

גובה

הסבסוד

בכל

פרסום

שלה

לשיווק

מגרשי

ההרחבה
,
וכחלק

מתנאי

החוזה

שלה

עם

המומלצים
.

המינהל

יקבע

את

הסנקציות

שינקטו

כנגד

אגודה

שלא

תפרסם

את

הוצאות

הפיתוח

וגובה

הסבסוד
4.8

האגודה

והמומלץ
,
יעבירו

למינהל
,
כחלק

ממסמכי

הבקשה

להקצאה

את

החוזה

שנערך

ביניהם

ואת

העתק

הדיווח

עליו

לרשויות

המס
.
המינהל

יבדוק

שאין

בחוזה

זה

תנאים

שונים

מתנאי

החלטה

זו
.
המינהל

לא

יתיר

לגבות

במסגרת

חוזה

זה
,
סכומים

מעבר

לעלויות

הפיתוח

שאושרו

על

ידו
,
בהפחתת

הסבסוד

ויהיה

רשאי

במקרים

אלה

לשווק

את

המגרשים

במכרז

פומבי

או

להורות

לאגודה

לשנות

את

תנאי

החוזה
,
לפי

שיקול

דעתו" (הדגשות לא במקור – ר.נ.).

בהחלטה זו,
בסעיף 1.3 הוגדר "מומלץ" כ"מי שהומלץ ע"י ועדת קבלה של הישוב החקלאי לחכור מגרש מגורים בהרחבה".

190.
הנה כי כן, גם לפי החלטה זו, שהייתה בתוקף במועדים הרלוואנטיים, צריך שיהיה בסיס חוקי לגביית התשלום, כאשר במידה והמועצה מחליטה להטיל את ביצוע עבודות הפיתוח על הקיבוץ או מי מטעמו, יבדקו ויאושרו אומדני הפיתוח ע"י המינהל, בכפוף לאמור בסעיף 4.5. בכל אופן, גם מכוח החלטה זו, לא ניתן לגבות מהמתיישבים/המשתכנים כספים מעבר לעלויות הפיתוח שנקבעו כמפורט שם, ובטח ובטח לא בגין שימוש במתקנים ומוסדות ציבור קיימים וכיוצ"ב.

191.
בהחלטה
1180, סעיף 4.6, ישנו דגש על איסור גביית כספים מעבר לעלויות הפיתוח שנקבעו כמפורט שם (ראה בנידון גם: סעיף
4.8). משכך, אין להכביר במילים על אופן הכשרת גביית התשלום באמצעות ועד ההנהלה של אגודת מתיישבי יפעת, כפי שיפורט, אשר הינו למעשה עקיפה של החלטות המועצה שלא כדין (ראה גם: סעיפים 6.1-6.3 להחלטה דנא), כאשר לצד זה, לא עלה בידי הקיבוץ להוכיח מהו אותו המקור החוקי מכוחו נגבה התשלום הנ"ל.



בעניין זה, יאים הדברים שנפסקו ה"פ (מחוזי-באר שבע) 9117-08-11 אלון מתאנא נ' יד נתן מושב עובדים ואח'

(15.2.12) :
"
החלטה 1180, שהיא הנוהל למימוש המדיניות דנן, כוללת הוראות שנועדו למנוע חשש כזה
ל"ספסור נדל"ן", מטעמם של הגורמים האמונים על הפניית המשתכנים והמלצה עליהם לממ"י, והוראות אלה, יחד עם הנחיות פנימיות נוספות, קובעות איסור על האגודה לגבות מהמועמד המומלץ כל סכום שמעבר לעלויות פיתוח המגרש, שממ"י מאשר אף את גובהן. מעבר לסכום של 100,000 ₪, המוכר כסביר, נדרש אישור פרטני, כדי למנוע "ניפוח" מלאכותי של הוצאות הפיתוח, והסוואת התשלום העודף, עבור ההמלצה, בדרך זו. כל סכום הנגבה מעבר למותר- מוגדר כ " כספים אסורים". היה ואגודה כלשהי "נתפסת" כשהיא חורגת מהאמור, וגובה כספים אסורים, ממ"י מקפיא מיד את הרחבת הישוב, עד לעריכת ברור, ורשאי הוא, לפי הנחיות הפנים, החלטה 1180, להפקיע את קביעת הרוכשים (בדרך של הפניית המומלצים) מידי האגודה, ולשווק את המגרשים במכרז פומבי. מסלול אחר הוא התערבות בחוזה שבין האגודה למשתכן ומתן הוראה על עריכת שנויים בו, תוך התאמתו למותר".

192.
בהקשר זה אפשר להבין את הצהרת מירון, כי היעתרות הקיבוץ לגביית דמי השימוש באמצעות אגודת מתיישבי יפעת ולא באופן ישיר על-פי הסכם מוסדות הציבור, נעשתה רק כדי לשחרר את הקפאת שיווק 4 המגרשים האחרונים בשלב א' של ההרחבה. משמע, שלאור התנהלות הקיבוץ – גביית כספים אסורים – המינהל הקפיא את שיווק 4 המגרשים, ולא היה מקום כפי שיובהר לבצע מהלך עוקף כדי לגבות את התשלום הנ"ל.

193.
ערה אני לכך שהתובעים סמכו את טענתם בנידון על המסמך ממנהל מקרקעי ישראל (ראה: נספח ג2 לתצהיר התובע),
מיום 6.3.11, אשר בו נאמר:
"
בהמשך לפגישה שנערכה במינהל ביום 6.1.2011 ובהמשך לשיחות ולחלופת המכתבים בינינו מובהר בזאת, כי הקיבוץ לא יוסיף להחתים מתיישבים על הסכם שימוש במוסדות ציבור. לאור האמור לעיל המינהל מבהיר בזאת, כי הסרת הקפאת ארבעת המגרשים תכנס לתוקפה בתוך 30 ימים מהיום..." (הדגשות לא במקור- ר.נ.).


הנתבעים טענו בדיון שהתקיים ביום 15.6.17, שעל מנת להגיש מכתב זה צריך לזמן לעדות את מי שערכו ובסיכומיהם טענו, כי עסקינן בראיה לא קבילה (ראה: סעיף 15.1). איני מקבלת טענה זו, משום שהלכה למעשה לא בכתב ההגנה ולא בתצהיר מירון טענו כנגד קבילותו, ומירון אף
התייחס אליו בתצהירו, ובכלל זה הנתבעים
לא טענו כי תוכנו של המכתב לא ידוע להם או אינו נכון וכיוצ"ב. אך זה נאמר למעלה מהצורך, הואיל ולפי ההחלטות שצוינו דלעיל מצאתי לנכון להורות על החזרת הסכום.

194.
אומנם, נכון הוא, שבמכתב המנהל אין דרישה שהקיבוץ יחזיר לתובעים או למשתכנים אחרים, סכום כלשהו ששולם עפ"י הסכם מוסדות הציבור, ואין גם הוראה המחייבת ביטולו של הסכם זה, ובכלל זה המכתב הוצא מספר חודשים לאחר שהתובעים חתמו על ההסכם, ברם ניתן ללמוד ממנו ובזהירות הנדרשת, כי המנהל קבע שהסכם מוסדות הציבור עליו מחתים הקיבוץ את המתיישבים אינו תקין.

195.
מירון הצהיר, כי גם משתכנים חדשים שהצטרפו להרחבה בקיבוץ לאחר מכתב המינהל, שילמו לאגודת מתיישבי יפעת את התשלום עבור זכות השימוש במוסדות הציבור, כל זאת בידיעת המינהל וללא התנגדות מצידו, ובעניין זה הפנה לפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של אגודת מתיישבי יפעת מיום 9.6.11 (ראה: נספח ד' לתצהירו), כאשר הבהיר שהיעתרות הקיבוץ לגביית דמי השימוש באמצעות אגודת מתיישבי יפעת (ולא באופן ישיר על פי הסכם מוסדות הציבור) נעשתה רק כדי לשחרר את הקפאת שיווקם של 4 מגרשים אחרונים בשלב א' של ההרחבה, הקפאה שפגעה קשות באפשרות להשלים את התשתיות הציבוריות לכלל המגרשים, כולל למגרש התובעים. הקפאת השיווק של 4 המגרשים נבעה מפניית ארבעה משפחות למינהל בטענה שהסכם מוסדות הציבור אינו חוקי, בדומה לטענת התובעים כאן, ועניין זה הגיע לפתחו של בית-המשפט המחוזי, ת"א 31312-07-11, וכב' סגן הנשיא, כתוארו דאז, השופט אברהם אברהם אמר, כי הסכם מוסדות הציבור נראה לו כשר וחוקי, ועל-פי המלצתו הושג הסדר בין הצדדים, כאשר בין היתר 4 המשפחות הנ"ל ויתרו על כל טענותיהן ואף חזרו בהן מרצונן להתיישב בקיבוץ וגם המינהל שהיה נתבע 1 בתיק, חזר בו מטענותיו (ראה: נספח ה' לתצהירו).

196.
אכן, בפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מיום 9.6.11, הוחלט: "ועד ההנהלה מאשר הטלת תשלום מיוחד בהתאם לנוסח ההחלטה המצורף כנספח א' לפרוטוקול זה". בנספח א', אשר עניינו "נוסח החלטה של ועד ההנהלה של האגודה הקהילתית מתיישבי יפעת בדבר תשלום מיוחד", נקבע בין היתר כי:
"
...קיבוץ יפעת, אשר בנה והקים את מתקני הציבור, ותיחזק אותם במשך כל השנים, ערך בדיקה לפני אישור ההרחבה בתחומו, על מנת לקבוע את ערך השימוש וזיקת ההנאה באותם מתקני ציבור ואת שווי השימוש בהם למשתכנים בהרחבה, עבור חלקם היחסי.
לאור דרישת הקיבוץ לקבל תשלום עבור זיקת הנאה והשימוש במתקני הציבור, מחליטה האגודה הקהילתית, בהתאם לתקנה 86 לתקנונה, להטיל, במועד הגשת הבקשה לחברות באגודה, תשלום של הוצאה מייחדת על חבריה. בגין האמור לעיל, בשיעור של 48,275 ₪ לכל יחידת דיור בתחום הקיבוץ. התשלום ישא הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה החל ממועד קבלת ההחלטה...משתכנים אשר כבר רכשו מגרש בהרחבה, ושילמו לקיבוץ יפעת ישירות את התמורה האמורה, על פי הסכם שנחתם בינם לבין קיבוץ יפעת, לא יחוייבו בתשלום המיוחד, על מנת למנוע תשלום כפל, ואותם משכנים ישאו בתשלום המיוחד רק במידה והתשלום ששילמו לקיבוץ על פי אותו הסכם, כולו או חלקו, יושב להם... התשלום המיוחד יגבה מכל חבר אגודה קהילתית במועד הגשת הבקשה להצטרף ולהתקבל כחבר באגודה הקהילתית ויהווה תנאי לקבלה לחברות באגודה הקהילתית". (ראה גם: סעיפים 15.4-15.5 לסיכומי הנתבעים).

197.
אין להכביר במילים אודות התנהלות זו, אשר לאחר מכתב המנהל, נראה כי הלכה למעשה הקיבוץ מצא דרך עוקפת לגביית התשלום בעבור זכות השימוש במוסדות ובמתקני הציבור, דרך אגודת מתיישבי יפעת, תוך שמירון טוען בפה מלא כי : "...היעתרות הקיבוץ לגביית דמי השימוש באמצעות אגודת מתיישבי יפעת (ולא באופן ישיר על פי הסכם מוסדות הציבור) נעשתה רק כדי לשחרר את הקפאת שיווקם של 4 מגרשים אחרונים בשלב א' של ההרחבה..." (ראה: סעיף 9.4 לתצהירו). דהיינו, עסקינן בעקיפה של הוראת המינהל, וזאת כאשר אף לא הוכח בפני
י כי המינהל הסכים למעשה "עוקף" זה, או שזה נעשה בידיעתו. יש להצר על התנהלות זו ו"די לחכימא ברמיזא" (ראה בנידון: סעיף 118 לסיכומי התובעים).

198.
ויובהר, אמנם ההחלטה דלעיל של ועד ההנהלה של אגודת מתיישבי יפעת, הינה לאחר חתימת ההסכם עם התובעים, אך מירון הסתמך עליה כדי להוכיח שגם משתכנים חדשים שהצטרפו להרחבה בקיבוץ לאחר מכתב המינהל, שלמו לאגודת מתיישבי יפעת את התשלום עבור זכות השימוש במוסדות הציבור, אלא שאין בכך להצביע כי גביית התשלום עבור השימוש במוסדות הציבור הפכה עתה לכשרה עם החלטה זו, וזאת לאור האמור דלעיל בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ומשלא הוכח כי הדבר נעשה בידיעת המינהל.

199.
מעבר לכך, לא ניתן לדעת או להבין מנספח ה' לתצהיר מירון, הכיצד הגיע הוא למסקנה, כי כב' הנשיא אברהם אמר שהסכם מוסדות הציבור נראה לו כשר וחוקי (ראה בנידון : סעיף 15.5 לסיכומי הנתבעים).

200.

לשם השלמת התמונה, אוסיף ואומר, כי בע"א 4071/02 קיבוץ מפלסים ואח'
נ' מנהל משרד מיסוי מקרקעין, באר שבע, פ"ד סא(3) 290 (2006), נפסק כי:
"
אל החלטות מועצת מקרקעי ישראל מקובל להתייחס כאל הנחיות מינהליות הקובעות את המדיניות הקרקעית שלפיה ינהג המינהל בכל הנוגע למקרקעי המדינה...הנחיות אלה מתאפיינות בגמישות ולרשות שמור שיקול הדעת לסטות מהן במקרים מתאימים. יחד עם זאת, כפופות ההנחיות המנהליות, ככל מעשה מינהל, לאמות המידה ולכללים הנוהגים בדין המנהלי. בהתאם לכללים אלה סטייה מהנחיות מנהליות מותרת רק מסיבות ענייניות וסבירות, על מנת שלא לפגוע בוודאות, בשוויוניות ובציפייתו הלגיטימית של האזרח כי הרשות תפעל על פי הנחיותיה...".
(ראה גם בנוגע למעמד: ע"א 229/10 שי שילר ואח'
נ'
מינהל מקרקעי ישראל (16.1.14)).

בע"א 3578/15 מצפה בית שמש בע"מ נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל ואח'
(3.1.17), נפסק כי:
"
בטרם נפנה למלאכת הפרשנות, יוזכר כי החלטותיה של מועצת מקרקעי ישראל הן במובן המשפט המינהלי בגדר הנחיות מינהליות...אותן יש לפרש, ככלל, בהתאם לעקרונות הפרשנות המקובלים... יוער כאן, כי לטעמי הנחיות מינהליות לא זו בלבד שהן רצויות במינהל ציבורי תקין, אלא הן אף בחינת הכרח, כדי להבטיח שויון, הוגנות וסדר ראוי".

201.
בהיקש מהאמור לעיל אומר כי גם אם ועד ההנהלה של אגודת מתיישבי יפעת, אישר הטלת תשלום מיוחד ותשלום זה נוגד את החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ולא הוכח שזה נעשה בידיעת המינהל, לדידי גוברות החלטות המועצה האוסרות על גביית התשלום דלעיל,
משקובעות הן את המדיניות הקרקעית, ומשמבטיחות הן שוויון, הוגנות וסדר ראוי.

202.
לתמיכה בטענותיהם צרפו התובעים את דו"ח מבקר המדינה העוסק לטענתם בתופעה זו של גבייה בלתי חוקית ממתיישבים בהרחבות. איני מוצאת לנכון להידרש לתוכנו של דו"ח זה, לאור האמור בסעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח -1958 [נוסח משולב]:
"

דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי". משמע, דוחות המבקר כלל אינם קבילים בהליך המשפטי (

ראה בג"ץ 4352/16 אשר בן שלמה נ' רשות האכיפה והגבייה-באר שבע (28.8.16)).

203.
הנתבעים טענו בסיכומיהם שבזמן אמת ועל אף שנעזרו התובעים בשירותי עו"ד לא קבלו כנגד הסכם זה, וכיום הם מנועים ומושתקים מלתבוע החזר התשלום ששילמו על-פי הסכם זה. איני מקבלת טענה זו, שכן הגם אם היו מיוצגים על-ידי עו"ד, ככל שהמדובר בגביה של תשלום שלא כדין, אין מקום להכשרת גבייה זו, והתובעים זכאים להחזר התשלום ששלמו.

204.


הנתבעים הפנו לת"א (שלום-חיפה) 9352/02
עמר מאיר רויטל ואח'
נ' מנות - מושב עובדים להתיישבות חקלאית תיירותית ותעשייתית בע"מ
(2.9.07), אשר נפסק שם בין היתר:

"
זכות האגודה לדרוש תשלום בעד השקעות בעבר נובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט...התובעים בענייננו זכו בטובת הנאה שעה שהשתמשו בתשתיות שפיתחו והקימו מייסדי היישוב. זאת, גם אם נכון שבזכייתם לא גרמו התובעים למייסדים נזק כלכלי כלשהו שהרי השתמשו בתשתיות קיימות ששירתו ממילא גם את המייסדים. משהפיקו רווח משימוש בתשתיות מוכנות אלה חייבים התובעים בתשלום "שכר ראוי" לאגודה מכח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט".

הנפסק שם אינו חל במקרה דנא, במיוחד לאור האמור בהחלטת 959 של מועצת מקרקעי ישראל, ובכל מקרה הדעה שהובעה שם עם כל הכבוד אינה מקובלת עליי.

205.
לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הקיבוץ, נתבע מס' 3 להשיב לתובעים את הסכום ששולם על ידם בסך
47,935 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד יום התשלום בפועל.

206.
נוכח קביעתי לעיל מתייתר הצורך בדיון בטענות התובעים בסיכומיהם, כי הסכם מוסדות הציבור אינו מוזכר כהסכם שהוא תנאי מתלה ליתר ההסכמים, ובכלל זה לטיעונים ולחקיקה הנוספת אליה הפנו הם בסיכומיהם.

איחור במסירה:
207.
התובעים עתרו לפיצוי בגין איחור במסירה, לפי שלושה רבדים:
א.
לפי הסכם הבנייה היו אמורים לקבל את הדירה 18 חודש לאחר קבלת היתר הבנייה, דהיינו, לא יאוחר מיום 8.11.12. בפועל קיבלו את החזקה בה ביום 24.1.13, כך שעל פי החוזה מגיע להם פיצוי בעבור 16 יום, שהם מעבר ל- 60 יום הנקובים בחוזה.
ב.
ברם, הואיל והנתבעות חרגו גם מתקופת ה"גרייס" שעל-פי החוזה, התובעים זכאים לפיצוי מלוא האיחור – 400$ כפול 2.5 חודשים ובסך 3,600 ₪ (ראה: סעיף 33 לכתב התביעה ו-31 לתצהיר התובע).
ג.
התובעים טענו בכתב התביעה המתוקן, כי דירתם לא קיבלה טופס 4, ולפיכך אינה ראויה למגורים על אף המגורים בה, ומגיע להם עבור איחור במסירה עד לקבלת טופס 4 עתידי, בעד 6 חודשים סך של 8,640 ₪. התובע הצהיר בנידון כי טופס 4 התקבל ביום
4.8.14 (ראה: סעיף 32 לתצהירו), ולפיכך זכאים הם לפיצוי
איחור במסירה עד לקבלת טופס 4- 17 חודש, כפול 400$ = 24,480 ₪ (לפי שער של 3.6 ₪).

208.
התובעים טענו, בסיכומיהם, בין היתר, כי הלכה ידועה שמקום בו לא נמסרה דירה במסגרת שני חודשי ה"גרייס" המותרים לאיחור, הרי שיש לספור גם את חודשי ה"גרייס" במניין ימי האיחור בגינם מגיע פיצוי בגין איחור במסירה, כאשר הם מסתפקים בתביעת פיצוי בגין 6 חודשי איחור במסירה, ובסך זה מבקשים לזכותם.

209.
מנגד, טענה נתבעת מס' 1 בסיכומיה, בין היתר, שאין לפסוק לתובעים פיצוי, וכי האיחור נעוץ בהם. למען הזהירות טענה, כי אם יקבע שחל איחור במסירת הנכס, הרי מכוח הסכם הבנייה, נקבע פיצוי מוסכם החל מהיום ה-61, ולא כפי שהתובעים דורשים. כן, אין לקבל את פרשנות התובעים להחלת מניין האיחור החל מהיום הראשון ללא תקופת האיחור המוסכמת על פי ההסכם כי המדובר בטענה חסרת ת"ל, שכן מדובר בסעיף חוק החל על חוזה מכר ולא על חוזה לשירותי בנייה כבמקרינו, ובנוסף המדובר בסעיף שהוסף לחוק המכר דירות (תיקון 5) 7 חודשים לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים.

210.
עוד טענה נתבעת מס' 1, כי בכל הנוגע לתקופה שלמן מועד המסירה ועד קבלת טופס 4, הרי שהמדובר בטענה מופרכת.
על-פי ההסכם, היא התחייבה למסור את הבית לתובעים כשהוא מחובר לתשתיות מים, ביוב וחשמל ויתר התשתיות הנחוצות לאכלוס. היא עמדה בהתחייבותה זו ואילו האחריות לקבלת טופס 4 חלה על התובעים ומי מטעמם. ככל הידוע, חל עיכוב מצד התובעים בקבלת הטופס בשל דרישת הוועדה לתכנון ובנייה מהם להתקין מסנן בממ"ד, וכן בשל כך שבנו מחסן ללא היתר בשטחם, ותוך חריגות בנייה שביצעו בבית לאחר שהושלמה העבודה על-ידה (ראה גם: סעיף 13 לסיכומי הנתבעים, ואשר עניינו הסיבות לעיכוב בהוצאת טופס 4).

211.
הנתבעים טענו בסיכומיהם בנידון, כי טענות התובעים לאיחור במסירה אינן מתיישבות עם החלטתם לבצע שינויים בבית ועם הבאת בעלי מקצוע אחרים לבית וכו', אשר גרמו לדחיית מועד המסירה. גם אם נניח שהתובעים זכאים לפיצוי ברכיב זה, הרי שסכום הפיצוי לו התחייב הקבלן עומד ע"ס 400$ לחודש פיגור, החל מהיום ה- 61, ואין שום זכר לסכום המופרז הנדרש ע"י התובעים (ראה: סעיף 13.4).

212.
התובעים השיבו בסיכומי התשובה מטעמם לטענות הנתבעים (ראה: סעיף 10 לסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעת 1 וסעיפים
1-3 ו- 12 לסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעים).

213.
לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי עבור יומיים בלבד, ואנמק;

214.
בהסכם הבנייה נקבע בסעיף 10.1: "הקבלן מתחייב להתחיל בביצוע העבודות בתוך 14 ימים מיום שיתקבל היתר בנייה לביצוע העבודות ולא מוקדם משמונה חודשים ממועד התחלת ביצוע התשתיות הציבוריות" (הדגשות לא במקור – ר.נ.).



בסעיף 10.3 להסכם הבנייה נקבע עוד כי: "הקבלן מתחייב להשלים את בניית הבית ולמסור את החזקה בו לידי המזמין לא יאוחר מ- 18 חודשים לאחר מועד תחילת ביצוע העבודות...ובלבד שעד למועד זה השלים המזמין את קיום מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם" (ראה גם: סעיף 10.6, אשר עניינו התעכבות במסירת החזקה מטעמים שאין לקבלן שליטה עליהם ומטעמי הוספת שינויים ותוספות בבית. ראה גם סעיף 16.7).



בסעיף 10.4 להסכם נקבע כי: "על אף האמור בסעיף 10.3 לעיל, איחור במסירת החזקה בבית מכל סיבה שהיא לידי המזמין בתקופה שלא תעלה על 60 יום לא תהווה כל הפרה של ההסכם ולא תזכה את המזמין בכל תרופה או סעד. מוסכם כי אם יעלה האיחור על 60 ימים, ישולם פיצוי כמפורט בסעיף 10.11 להלן".



בסעיף 10.7 להסכם הבנייה נקבע כי: "הבית יימסר למזמין כשהוא בנוי בהתאם להוראות הסכם זה, מאושר על ידי המפקח, ראוי למגורים ומחובר לתשתיות מים, ביוב, חשמל ויתר התשתיות באתר הנחוצות לאכלוס... המשתכן מסכים כי במידה ויידרש לכך על ידי המועצה ו/או הוועדה לתכנון ובנייה, כתנאי לקבלת אישור אכלוס
("טופס 4"), יחתום על כתב התחייבות כלפי המועצה והוועדה לתכנון ובנייה, בנוסח שיקבע על ידן...".



בסעיף 10.9 להסכם על תתי סעיפיו נקבע, כי מסירת הבית על ידי הקבלן למזמין, כשהוא ראוי למגורים כאמור לעיל, תתבצע בשני שלבים: מסירה ראשונית, ומסירה סופית שתעשה כשבועיים ממועד המסירה הראשונית, במקרה בו במועד המסירה הראשונית עלה כי ישנם ליקוים הדורשים תיקונים בבית. כן, בסעיף 10.9.4 להסכם נקבע כי: "המסירה הקובעת, לעניין עמידת הקבלן בלוחות הזמנים להשלמת הבנייה בהתאם להוראות הסכם זה, תהיה המסירה הסופית".



בסעיף 10.11 להסכם נקבע כי: "איחר הקבלן במסירת הבית בלמעלה מ- 60 ימים ממועד המסירה הסופית או מועד המסירה הסופית שנדחה לפי סעיף 10.6 לעיל, לפי העניין, יהיה המזמין זכאי, לפיצויים מוסכמים ומוערכים על ידי הצדדים מראש בסך 400$ (ארבע מאות דולר ארה"ב) לכל חודש פיגור, החל מהיום ה- 61, או החלק היחסי המתאים לכל חלק מחודש כאמור (להלן: "הפיצוי המוסכם").

215.
ההיתר ניתן לתובעים ביום 8.5.11, כך שלאור האמור לעיל הדירה הייתה אמורה להימסר לא יאוחר מיום 8.11.12, אלא שבפועל היא נמסרה ביום 24.1.13 (ראה: סע' 33 לכתב התביעה המתוקן, סעיפים 32, 55 לתצהיר התובע, סע' 7 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1, סע' 11 לתצהיר מאיר, סעיף 5 לסיכומי הנתבעת 1 וסעיף 10 לסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעת 1), כאשר הנתבעים טענו, שהבית נמסר לתובעים על-ידי הנתבעת 1 ביום 14.1.13 (ראה: סעיף 32 לכתב ההגנה).

216.
בתיקון
5 הוסף סעיף 5א לחוק המכר, אשר עניינו פיצוי בשל איחור במסירה, ושם נקבע כי:




"
(א)
לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה...

(ב)
הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.

(ג)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו.

217.
תיקון 5 פורסם בס"ח תשע"א מס' 2293, ביום 6.4.11., כאשר בסעיף 11(ג) לחוק, נקבע כי: "
חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), התשע"א-2011 (בסעיף קטן זה – תיקון מס' 5), לא יחול על דירה בבניין שבנייתו הסתיימה או שחוזה המכר לגביה נכרת לפני תחילתו של תיקון מס' 5; על דירה כאמור יחולו הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, כנוסחו ערב יום התחילה של תיקון מס' 5".

218.
בענייננו, ומבלי לדון בשאלה אם חוק המכר חל בענייננו אם לאו, הרי שבשים לב למועד בו נכרת הסכם הבנייה, דהיינו בשנת 2010, לפני קבלת התיקון, הרי שתיקון זה לא חל במקרה דנא.

219.

בע"א 4337/02 ירמיהו עייני חברה לבנין בע"מ נ' קו-
אופ צפון היפרשוק רשתות שיווק בע"מ ואח'

, פ"ד נח (1) 799, נפסק כי:
"
הלכה היא כי כאשר קבעו הצדדים בחוזה שביניהם כי איחור של תקופה מסוימת לא ייחשב כאיחור המהווה הפרת החוזה, פרשנות בתי-
המשפט לעניין הפיצוי במקרה של הפרה הינה כי איחור מעבר לתקופה שנקבעה מהווה הפרת החוזה, ומשהופר החוזה, זכאי הצד הנפגע לפיצוי מהיום שבו התחייב המפר למסור את החזקה, ולא מתום הארכה, אלא אם קבעו הצדדים אחרת ...".

220.
בענייננו, ישנה "תקופת חסד" של 60 יום, כאשר סוכם מפורשות בהסכם הבנייה, כאמור לעיל, כי הפיצוי המוסכם ישולם רק מתום תקופת החסד, דהיינו מהיום ה- 61, ולכן אין לקבל את תביעת התובעים לפיצוי הכולל גם את ה- 60 יום, שהינם בגדר "תקופת החסד", ואין ליתן כל פירוש אחר, שעה שלשון החוזה אינו משתמע לשתי פנים.

221.
מעבר לכך, לאור האמור בסעיף 10.1 להסכם הבנייה, כי הקבלן מתחייב להתחיל בביצוע העבודות בתוך 14 ימים מיום שיתקבל היתר בנייה לביצוע העבודות וכו', כאמור לעיל, הרי שהלכה למעשה תקופת ה"גרייס" הינה חודשיים וחצי. משכך, התובעים היו אמורים לקבל את הדירה עד ליום 22.1.13, כך שעסקינן באיחור במסירה של יומיים בלבד.

222.
התובעים טענו בכתב התביעה, כי קיבלו חזקה בדירה ביום 24.1.13 ו"עד לכתיבת שורות אלה דירתם לא קיבלה טופס 4 ולפיכך היא אינה ראויה למגורים על אף המגורים בה ומגיע לתובעים עבור איחרו במסירה עד לקבלת טופס 4 בעתיד. 6 חודשים כפול 400$..." (ראה: סעיף 34), ובכלל זה טענו בסיכומיהם, כי היה מגיע להם פיצוי בגין איחור במסירה עד למועד קבלת טופס 4 – 4.8.14 – ואולם הם מסתפקים בתביעת פיצוי בגין 6 חודשי איחור במסירה.

אני דוחה טענות אלו, שכן ככל שקיבלו התובעים חזקה בדירה ב- 24.1.13, ואף כפי שיפורט להלן, ב"כ מציינת כי ביום 24.1.13 התקיימה מסירה סופית והם גרים בדירה, הרי שאינם זכאים לפיצוי עד לקבלת טופס 4 או עבור חלק מהתקופה עד לקבלתו. אודות מגורי התובעים בדירה בטרם קבלת טופס 4 ניתן ללמוד אף מתצהיר התובעת (ראה: סעיפים 3-5. ראה גם: סעיף 87 לסיכומים). אין מקום לאחוז את החבל בשתי קצותיו -מחד לגור בדירה, ומאידך לדרוש פיצוי בגין איחור במסירה חרף המגורים בה.

223.
יתרה מכך, יש להפנות להתכתבות בין ב"כ הצדדים לעניין מסירת החזקה בבית לתובעים, וכניסתם לבית, מכתבי ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת מיום 3.2.13 ומיום 8.2.13 (נספחים ט26 ו- ט27 לתצהיר התובע), אשר יש בהם להעיד בזמן אמת על מועד מסירת החזקה וכניסה לבית, לרבות מסירה סופית של הבית.


משמע, חרף היעדרו של טופס 4 כעולה ממכתבים אלו, הייתה מסירה סופית של הבית, והתובעים ראו את עצמם כחופשיים לגור בדירה מיום 24.1.13. לכך יש להוסיף, כי הלכה למעשה התובעים לא הוכיחו את משך הזמן בו ביצעו תיקונים, ואשר בעקבותיהם הדירה כנטען לא הייתה ראויה למגורים וטענה זו נטענה בעלמא. לפיכך, יש יותר מטעם לפגם בחישוב התובעים את האיחור במסירה מעבר לתקופה של 24.1.13.

224.
בהתאם לאמור בסעיף 10.11 להסכם הבנייה זכאים התובעים לפיצוי בגין איחור במסירה בסך של 27$ (מעוגל). סכום זה יחושב לפי שער של 3.6 כנטען על ידי התובעים, דהיינו, סך הפיצוי המגיע לתובעים הינו 97 ₪ (מעוגל), ובסכום זה תישא נתבעת מס' 1.

טרחה ועוגמת נפש
225.
התובעים העריכו סכום זה בכתב התביעה המתוקן בסך של 30,000 ₪, והנתבעים כפרו בזכות התובעים לקבל פיצוי בראש נזק זה, וכן טענו כי הסכום מופרז וחסר בסיס.

226.

בע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ' אבנר
ואח'
[ניתן ביום 1.12.08 והפסיקה שם] נקבע כי בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר:
"
את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים ...אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו...עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות...".



הנזק של עגמת נפש הינו מטבע הדברים בשיקול דעתו של בית-המשפט, והוא ייקבע בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה. בענייננו, לא ראיתי כי הנזקים בדירת התובעים הינם כה חמורים כנטען על ידם גם כיום, ויש לזכור שחוות הדעת מטעם התובעים הועמדה על סך של 208,875 ₪ (לא כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), ואילו חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט עמדה על 55,590 ₪ (לא כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), וגם לאחר התוספות וההשמטות כאמור לעיל, עדיין מדובר בפער שאינו של מה בכך בין חוות-הדעת, דבר המלמד על כך שהתובעים הגזימו והפריזו בתלונותיהם בכל הנוגע למהות הליקויים.

227.
יחד עם זאת, אדם המשקיע את מירב מרצו וכספו בבניית ביתו, מצפה לקבל בערבו של יום בית ללא ליקויים, ונהי הוא שדירה עם ליקויים יוצרת לאותו אדם עוגמת נפש ואין להכביר על כך במילים. משכך, בשכלול כל הנסיבות בתיק, אני קובעת כי יש בסכום של 6,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם על עוגמת נפש שנגרמה לתובעים, כאשר נתבעת מס' 1 תישא בתשלום 5,000 ₪ ואילו יתר הנתבעים יישאו בתשלום 1,000 ₪.

228.
לא נעלם מעיני האמור בסעיפים 15(ב) ו- 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, אך


בענייננו, אין מצב של כפל פיצוי, שכן הפיצוי המוסכם והפיצוי בגין עוגמת נפש עוסקים בראשי נזק/רכיבים אחרים: פיצוי מוסכם – איחור במסירה, בעוד שהפיצוי בגין עגמת נפש הוא בגין ליקויים בדירה, אובדן הנאה וכו' כמפורט לעיל, כך שהתובעים זכאים לפיצוי הן בשל איחור במסירה והן בשל עוגמת נפש.
בעניין זה אני מפנה לע"א
3026/98
יעקב כהן ואח'
נ' מרדכי ירמיהו ואח'

.





דיור חלופי/פינוי הדירה
229.
התובעים טענו בכתב התביעה, כי ביצוע התיקונים על ידם יצריך מהם לפנות את הדירה לחודשיים לפחות, והם זכאים לפיצוי ו/או שיפוי מהנתבעת בגין הדיור החלופי והוצאות העברת הדירה, כאשר סכום זה הוערך על-ידם בסך של
20,000 ₪ לפחות. בתצהירי עדות ראשית מטעמם לא התייחסו לטענת הדיור החלופי.

230.
בסיכומיהם טענו, כי לאחר הגשת התביעה וכדי להקטין את נזקם, ביצעו את התיקונים על חשבונם ולכן דרישתם בכתב התביעה אשר צפתה פני עתיד, אינה רלבנטית עוד. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שלצורך ביצוע התיקונים הרבים, הם לא נכנסו לגור בדירה לתקופה של חודשיים לאחר קבלת הדירה מהנתבעים. הם אינם מעוניינים בכפל פיצוי,
לפיכך, ככל שבית המשפט יפצה אותם בגין 6 חודשי איחור במסירה, או אז אין
לפסוק להם פיצוי בגין דיור חלופי. ככל שלא יפוצו בגין 6 חודשי איחור במסירה זכאים
הם כנטען לפיצוי בגין חודשיים בהם ביצעו עבודות נרחבות בטרם יכלו להיכנס ולגור בדירה והם משאירים לשיקול בית המשפט את שיעורו.

231.
אם לטענת התובעים הם קיבלו חזקה בדירה ביום 24.1.13, ולא נכנסו לגור בה לתקופה של חודשיים או אפילו שלושה לאחר קבלת הדירה (כפי שנטען בסיכומי התשובה ויפורט להלן), דהיינו עד ליום 24.3.13- 24.4.13, הרי שגם אז זה היה בטרם הגשת התביעה (17.6.13), ולכן לא ברור הכיצד הסכום הנתבע בכתב התביעה צפה פני עתיד, כטענתם בסיכומיהם!

יתרה מכך, חלק מהחשבוניות שצורפו לתצהיר התובע היו בטרם הגשת כתב התביעה (ראה: ט1, ט2, ט3, ו-ט6. ראה גם : סעיף 72 לסיכומי הנתבעת 1).

232.
מעבר לכך, אין להכביר במילים שעל אף האמור בסיכומיהם, שלצורך ביצוע התיקונים, הם לא נכנסו לגור בדירה לתקופה של חודשיים לאחר קבלת הדירה מהנתבעים (ראה: סעיף 108), הרי שבסיכומי התשובה לסיכומי נתבעת מס' 1, טענו כי התיקונים שנדרשו הצריכו פינוי הבית עד לסיום העבודות והתובעים נכנסו לגור בבית בפועל כתוצאה מכך רק 3 חודשים לאחר מסירת הדירה ולאחר שהוכשרה למגורים סבירים (ראה: סעיף 1). חודשיים, שלושה, לתובעים הפתרונים.

233.
לא ברור הקשר בין איחור במסירה לבין דיור חלופי במקרה הנדון, ואם התובעים תקנו את הליקויים כנטען, הרי שטענתם בכתב התביעה, כפי שעולה אף מסיכומיהם אינה רלבנטית עוד, ואין מקום לדרוש בסיכומים פיצוי בגין חודשיים בהם ביצעו לטענתם עבודות נרחבות בטרם יכלו להיכנס ולגור בדירה, עבודות שלא הוכח בזעיר אנפין משך הזמן בו בוצעו.

234.
בכל אופן המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לצורך ביצוע התיקונים הדיירים יכולים לקיים אורח חיים סביר בדירה, וקביעה זו מקובלת עליי, ומשכך איני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה. גם מומחה התובעים לא ציין בחוות דעתו כי התובעים יידרשו לפנות את הדירה בשל התיקונים, אלא רק ציין שזמן ביצוע העבודות הינו חודשיים (ראה בעניין זה: סעיפים 72-74 לסיכומי הנתבעת 1 וסעיף 13.5 לסיכומי הנתבעים).


הוצאות
235.
התובעים עתרו בכתב התביעה לתשלום עבור שכ"ט המומחה מטעמם - 2,900 ₪
(ראה: נספח ח' לתצהיר התובע), ובסיכומיהם לתשלום אף בגין חלקם בשכ"ט המומחה מטעם בית-המשפט (2,950 ₪) ועוד 1,770 ₪ בגין חקירתו. עוד עותרים להחזר אגרת בית המשפט בסך כולל של 10,029 ₪. מנגד, טענה נתבעת מס'1, שהמדובר בתביעה מנופחת ומופרזת, התובעים במעשיהם ובמחדליהם שילמו אגרות גבוהות, ומשכך אין להטיל על מי מהנתבעים חיוב בשל כך. אין לחייב בגין שכ"ט מומחה התובעים, שכן המדובר בחוו"ד מומחה מופרזת, ואף הפנו לפסיקה, אשר לטענתם באותו המקרה, מומחה בית-המשפט מצא שרק 12% מדרישות הדיירים נמצאו מוצדקות, וביהמ"ש מצא לחייב את התובעים דווקא בהוצאות משפט כדי להוקיע את התופעה (ראה: סעיפים 99-100 לסיכומי הנתבעת 1).

236.
במקרה דנא, לקחתי בחשבון את ההפרש בין חוות דעת מומחה התובעים לבין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, והשינויים והתוספות כאמור לעיל, והואיל וההפרש במקרה דנן הוא גדול יחסית, יש בכך כדי להשפיע באופן מהותי על סכום ההוצאות שייפסק.

237.
בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון את הצורך לתמוך את כתב התביעה בחוו"ד מומחה, וכן את חקירת המומחה ע"י ב"כ התובעים, כשבסוף לא נסתרה חוות דעת המומחה רובה ככולה, למעט במספר נקודות שהיה בהן צורך בהבהרה.

238.
בנסיבות האמורות, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים החזר בגין שכ"ט ששלמו למומחה מטעמם, חלקם בשכ"ט המומחה ומחצית העלות שנשאו בעבור חקירת המומחה, ובסך כולל של 6,735 ₪, שבהם יישאו הנתבעים בחלקים שווים.

239.
אגרה – בשל הפער בין הסכום הנתבע לסכום הנפסק אני מורה על חיוב הנתבעים לשלם לתובעים מחצית האגרה ששולמה, סכום של 5,000 ₪ בלבד, בהם יישאו הנתבעים בחלקים שווים.

ריבית
240.
התובעים מבקשים לזכותם בריבית מחושבת מיום גילוי העילה שלצורך כך ייחשב יום הגשת התביעה. מועד קבלת חוו"ד, אכן מהווה בסיס נכון לחישובי הצמדה, אולם לגבי חישובי הריבית, המועד בו המומחה כתב את חוו"ד הוא אקראי וחסר כל משמעות מבחינת חיובי ריבית, ואין קשר בין תאריך ההזמנה או המינוי לבין היום בו נולדה עילת התביעה ובעניין זה הפנו לת"א (מחוזי-ת"א) 1171/89 (ראה גם: סעיף 10 לסיכומי התשובה לסיכומי נתבעת 1).
מנגד טענה נתבעת מס' 1 בסיכומיה כי משמונה מומחה על-ידי בית המשפט, יש לחשב את הפרשי הריבית וההצמדה מיום מתן חוו"ד – 20.2.15 (ראה: סעיפים 101-102).

241.
בע"א 5602/03

אבי ושרה סגל ואח'
נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ ואח'

(28.2.05), נפסק כי:
"
פסיקת הריבית מיועדת להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא ההפרה או אילו תוקנה זו במועד, שאחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר...קביעת המועד ממנו תחושב הריבית נתונה לשיקול דעת בית המשפט. ככל שמדובר בפסיקת ריבית ביחס לליקויי הבניה, אין לקבל את טענת בעלי הדירות לפיה שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הריבית המגיעה להם תחושב ליום מתן חוות דעתו הראשונה של וגמן וכי היה עליו לקבוע את הריבית למועד היווצרות העילה, דהיינו למועד מסירת הדירות לידיהם. מוקדם של הפיצויים שנפסקו למערערים הוא בליקויים שנמצאו בדירותיהם וברכוש המשותף ועל כן ראויה קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הריבית תחושב למועד קביעת שווים של מרבית הליקויים – מועד עריכת חוות הדעת...".

242.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המועד לחישוב הריבית וההצמדה לעניין ליקויי הבנייה, יהיה יום מתן חוו"ד של המומחה – 20.2.15. באשר לפיצוי בגין עוגמת הנפש הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. באשר להשבת הסכום ששולם ע"י התובעים לקיבוץ, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד להחזר בפועל.

243.
לסיכום:
א.
נתבעת מס' 1 תשלם לתובעים בגין הליקויים סך של 70,790 ₪ בצירוף עלות פיקוח בשיעור 10% ומע"מ בשיעור 18%, וכן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.2.15 ועד יום התשלום בפועל.
ב.
נתבעת מס' 1 תשלם לתובעים סך של 5,097 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.
ג.
נתבעת מס' 1 תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 5,867.5 ₪.
ד.
נתבעת מס' 1 תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכומים שבסעיפים א' ו- ב' לעיל.
ה.

נתבע מס' 3 ישלם לתובעים סך של 47,935 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.7.10 ועד יום התשלום בפועל.
ו.
נתבעים מס' 2,3 ו- 5 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים
בגין ליקויים סך של 3,050 ₪ בצירוף עלות פיקוח בשיעור 10% ומע"מ בשיעור 18%, וכן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.2.15 ועד יום התשלום בפועל.
ז.
נתבעים מס' 2,3 ו- 5 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.
ח.
נתבעים מס' 2,3 ו- 5 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך 5,867.5 ₪.
ט.
נתבעים מס' 2,3 ו- 5 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכומים שבסעיפים ה'- ז' לעיל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,
כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 36155-06/13 סיון טל, דורי טל נ' דור שבח בניה ופיתוח בע"מ, ק.י.פיתוח אגש"ח בע"מ, קיבוץ יפעת ואח' (פורסם ב-ֽ 13/03/2018)