פסקי דין על עו"ד דורון קורן כונס נכסים | פסקי דין על ליבה מרים יהודית חסידה | פסקי דין על ישראל איכנטל | פסקי דין על לאה הדסה איכנטל |

24283-03/18 רעא     26/03/2018




רעא 24283-03/18 עו"ד דורון קורן כונס נכסים נ' ליבה מרים יהודית חסידה, ישראל איכנטל, לאה הדסה איכנטל








בית המשפט המחוזי בבאר שבע




רע"א 24283-03-18 קורן נ' חסידה ואח'




בפני

כבוד השופט
יעקב פרסקי


המבקש:

עו"ד דורון קורן – כונס נכסים


נגד


המשיבים:

1.ליבה מרים יהודית חסידה

2.ישראל איכנטל

3.לאה הדסה איכנטל





החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בדימונה (כב' השופט יורם ברוזה) מיום 15.2.18 ברע"צ 12522-12-17 ולפיה התקבל ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 19.11.17, בתיק 507137-12-15, כלומר בוטלה החלטה ולפיה ניתן אישור למבקש בתפקידו ככונס נכסים
להגיש תביעה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה לטובתם.

לאחר שעיינתי בהחלטה על נספחיה כמו גם בתיק קמא, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ולהורות על דחייתה ללא צורך בתשובה.

ברקע הדברים, חובות שהותירו המשיבים 2-3 אשר כעולה מההחלטה קמא, ברחו מהארץ תוך הותרת חובות רבים לנושים שונים. המשיבה 1 הינה אחותו של המשיב 2 וגיסת המשיבה 3. המבקש עוטה שני "כובעים". הינו גם מייצג את הנושה המובטח, הבנק הבינלאומי שהינו גם נושה בדין רגיל. מאידך, לאור בקשה שהוגשה, מונה ככונס נכסים
בהוצאה לפועל לצורך מימוש דירת המגורים של המשיבים 2-3. למשיבים 2-3 נושים נוספים בדין רגיל, בהם המשיבה 1 בנסיבות שלהלן.

התברר כי המשיבה 1 הגישה תובענה לסעד הצהרתי בהליך שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בה"פ 51095-01-16, שם התבקש סעד הצהרתי ולפיו יש לה זכות קדימה למשיבה 1 על פני יתר נושי המשיבים 2-3 מכוח הערת אזהרה והסכם הלוואה. ביום 17.6.16 נדחתה התובענה, (כב' השופטת רחל ברקאי) תוך שנקבע כי על המשיבה 1 לפנות בתביעה לבית משפט השלום. ואכן, הוגשה תביעה, ת"א 58009-11-16, תביעה בו זכתה המשיבה 1 בהעדר הגנה. כפי שיפורט להלן, הוגשה בידי המשיבה 1 שוב תובענה לבית משפט המחוזי לה צורפו כל נושי המשיבים 2-3 הידועים, (ה"פ
65801-11-17).



כונס הנכסים עו"ד דורון קורן, מימש את דירת המגורים של המשיבים 2-3 לפי הוראות רשם ההוצל"פ. אלא שנותרה יתרה משמעותית בסך של 616,080 ₪. מתברר שישנם נושים רבים בדין רגיל, בהם המשיבה 1 בנשייה נטענת על בסיס פסק הדין שניתן בת"א 58009-11-16 בסך של 843,371 ₪.
לצורך חלוקת התמורה באופן צודק, ביקש המבקש בתפקידו ככונס נכסים
הוראות לפנות לבית המשפט שם ניתן פסק הדין בהעדר הגנה לטובת המשיבה 1, על מנת לבטל את פסק הדין ולאור החשש הנטען ולפיו טענות הנשיה של המשיבה 1, אשר זכתה בתיק האמור, אינם אלא הברחת נכסים והסכום שיועבר למשיבה 1 יגרע שלא כדין מנושי המשיבים 2-3.

מפרט בימ"ש קמא כי המבקשת הגישה הליך של המרצת פתיחה בבית משפט המחוזי בבאר שבע, 65801-11-17 ולפיו התבקש בית המשפט לקבוע כי למשיבה 1 עדיפות כנושה מובטחת, (במקור, נושה בדין קדימה), על פני שאר הנושים הרגילים של המשיבים 2-3.

במסגרת ההחלטה קמא דן בית המשפט בשאלה האם מתפקידו של כונס הנכסים לברר מי הוא נושה של החייבים ולאור כך שכונס הנכסים ולמעשה פועל "בשני כובעים", כמייצג הנושה שלבקשתו מונה, וכן כבעל תפקיד. בימ"ש קמא קבע כי אין זה מתפקידו של כונס נכסים
ולא רשם ההוצל"פ לקבוע מי נושה ומי לא. לפיכך נקבע כי אין מקום להרחיב סמכויות כונס הנכסים שתפקידו היה מימוש הדירה וחלוקת הכספים שהתקבלו בהתאם להוראות החוק ולא לנהל התדיינויות מול הנושים, ובין היתר לקבוע האם בכלל הם נושים. לפיכך הורה בית המשפט על ביטול החלטת רשם ההוצל"פ מיום 5.11.17 ולפיו התיר לכונס הנכסים לפנות בבקשה לביטול פסק הדין שקבע את זכותה של המשיבה 1. בית המשפט קמא קבע כי כונס הנכסים יוכל לפנות ב"כובעו" כמייצג הבנק הנושה לעיכוב חלוקת הכספים עד הכרעה בזכויות הנושים אולם לא בתפקידו ככונס נכסים
. בנסיבות, לא ניתן צו להוצאות.

במסגרת בקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי תוצאה ההחלטה וכלשונו, חמורה, בלתי סבירה, יוצרת מציאות משפטית בלתי מתקבלת על הדעת ואשר יש בה בכדי להוות קרקע פורייה לנוכלים. טוען המבקש כי למרות נורות אזהרה ממשיות ולמרות חשד מבוסס של נושה פיקטיבי לגזול את יתרת הכספים שנותרו לאחר סילוק החוב המובטח, לא ניתן להלום מצב בו יחויב כונס הנכסים וכן רשם ההוצל"פ לעצום את עיניו מפני מה שהוא רואה. לפיכך ולנוכח משמעותה מרחיקת הלכת של ההחלטה, כלשון המבקש, ישנה חובה ממשית להתערב בממצאי ההחלטה ולבטלה לאלתר.

כונס הנכסים מפנה לכך שבסמכות רשם ההוצל"פ להורות מה יעשה ביתרת הזכות שנותרה בקופה לאור סע' 76(א2) לחוק ההוצאה לפועל ולפיו ישנה הסמכה לרשם ההוצל"פ לחלק היתרה בין נושי החייב הנוספים שאינם מובטחים בשיעור יחסי לחובותיהם. לשיטת המבקש, סמכות כונס הנכסים הינה נרחבת וכוללת פעולות כנגד צדדים שלישיים.


טוען המבקש כי רשם ההוצל"פ לא הכריעה האם המשיבה 1 הינה נושה, אלא הפנה לבית המשפט המוסמך לכך. נטען כי אין לחשוש כי כונס הנכסים יפעל שלא כדין, שכן מוטלות עליו חובות זהירות ואמון כלפי החייב וכלפי הנושים. לפיכך התבקש בית המשפט לאפשר לכונס הנכסים לפעול בהליך משפטי לקביעה האם נשיית המשיבה 1 אכן אמיתית.

דיון
כפי שהקדמתי, דין הבקשה להידחות.

ענייננו בסיטואציה בה לבקשת נושה מובטח, מומשה דירת מגורים של החייבים 2-3 ולאחר תום הליכי המימוש, נותרה יתרה משמעותית בסך של 616,067 ₪. מתברר כי ישנם נושים רבים בדין רגיל לחייבים 2-3. היקפם המספרי של הנושים עומד על עשרות נושים.

ברור כי במצבים רגילים בהם נותרת בתיק הוצל"פ יתרה שאינה משמעותית, אין מניעה מלהורות כדין על חלוקת היתרה לנושים לפי החובות הפסוקים. הדבר נכון גם בסכומים גדולים כשאין מחלוקת לגבי הנשייה שהרי הדין אינו מבחין בין יתרה משמעותית או שאינה כזו.

כאשר עולה טענה ולפיה חוב פסוק לפי

פסק דין
, לטובת אחד הנושים, נקבע והושג תוך קנוניה שבין הנושה לכאורה ובין החייבים, ישנם דרכים מוכרות שבהם יכול הטוען לפעול. כך למשל, איני רואה כל מניעה ולפיה בנסיבות נשוא התיק, מי מהנושים יפעל וגיש בקשת נושה לפשיטת רגל של החייבים. במסגרת זו, יוכלו כל הנושים להגיש תביעות חוב. במסגרת זו, פשיטא שבעל התפקיד שימונה לבדוק את תביעות החוב יוכל "להרהר" אפילו אחר פסקי דין שניתנו בידי בית משפט מוסמך ובפרט בנסיבות של פסקי דין בהעדר הגנה. בעל התפקיד יוכל לפעול בצורה שוויונית. ולא פחות חשוב, ישנו רגולטור שישמש מפקח על ההליך שהינו הכונס הרשמי. במקרה שכזה, גם החוב לו טוען הנושה שלבקשתו מונה כונס הנכסים יתברר. כך ובנוסף, הנהוג והמקובל הינו שבעל תפקיד בפשיטת רגל, אינו יכול לבדוק את תביעת החוב של הלקוח שלו, כלומר אין פסול במינוי של בעל תפקיד מטעם אחד הנושים, אולם במקרה שכזה, תביעת חובו אינה נבדקת על ידו אלא על ידי הכונ"ר או בעל תפקיד אחר. נושא זה הינו דוגמא אחת מני רבות לקשיים שיש בדרך המוצעת בידי המבקש.

המבקש בסע' 47 לנימוקי בקשת רשות הערעור הזכיר את הלכת ע"א 1267/16 בלו סקאי ליסינג תפעולי נ' מיטבית סיבל באר שבע 1995 בע"מ (בכינוס נכסים). התיק האמור מוכר לי היטב, שכן בית המשפט העליון אישר את קביעתי בהליך המחוזי, שם התייחסתי לקשיים הרבים בהליך כינוס נכסים, קשיים בהליכים בהם הכונס הרשמי אינו מעורב, הליכים בהם בעל התפקיד ממונה לבקשת הנושה המובטח והבעייתיות המובנית בכך. האנלוגיה הינה בכך שהגם שיש לכונס הנכסים חובות אמון, וההתייחסות הינה עקרונית ללא קשר לנתוני התיק הספציפי, יש לבית המשפט שלבקשתו מונה הכונס קושי לבצע את המטלות אשר בהליכי פש"ר ופירוק מבוצעים באמצעות הכונ"ר.

הפתרון לנושא שהעלה המבקש טמון בהליך סדור, בתלם חרושה וברורה, שבה יש פיקוח ורגולציה ברורה, והיא מסגרת הפש"ר. איני רואה כל מניעה כי הבנק אותו מייצג המבקש הוא שיהיה זה שיגיש את בקשת הנושה לפש"ר. איני סבור שיש מקום שהמבקש ימשיך בפעולות המבוקשות ככונס נכסים
שהרי בסך הכול, דומה כי תפקידו זה מוצה שהרי החוב המובטח נפרע ונותרו חובות בדין רגיל. הפתרון ליתרה המשמעותית יהיה המיטבי בהליך פש"ר. החששות שהעלה המבקש בבקשתו, יקבלו מענה בהליך פש"ר.

הממשק שבין הליכי ההוצאה לפועל ובין הליכים קולקטיביים כמו הליכי פש"ר מרתק ומאתגר. מכל מקום, לא מצאתי כי התיק קמא הינו התיק שיש הצדקה דווקא בו לחדד את ההלכות הרלבנטיות. הנני סבור כי החלטת בית משפט קמא נכונה וברורה ולא מצאתי שיש הצדקה להתערב בה.

לפיכך הבקשה נדחית.

משלא ביקשתי תשובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

העירבון שהופקד יושב למבקש.


ניתן היום,
י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 24283-03/18 עו"ד דורון קורן כונס נכסים נ' ליבה מרים יהודית חסידה, ישראל איכנטל, לאה הדסה איכנטל (פורסם ב-ֽ 26/03/2018)