פסקי דין על רוני בראון |

4750/05 בש     10/08/2005




בש 4750/05 רוני בראון נ' מדינת ישראל




1
בתי המשפט
בש 004750/05
בית המשפט המחוזי בירושלים
פח 000838/05

10/08/2005
תאריך:
כבוד השופטת חנה בן-עמי

לפני:

רוני בראון

בעניין:
המבקש
רייזמן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מדינת ישראל
המשיבה
פרקליטות מחוז ירושלים
ע"י ב"כ
החלטה

1. בפני
י בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 {להלן: חסד"פ}וכן בקשה להסרת חסיון על החומר המבוקש, באם קיים, בהתאם לכללים הקבועים בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

2. כתב האישום, בתפ"ח 838/05, מייחס למבקש ביצוע עבירת אינוס ומעשה מגונה כלפי המתלוננת, ביום 12.10.01, במהלך טיפול רפואי אלטרנטיבי שהעניק לה.

המבקש עותר כי יימסר לו כל חומר הנוגע לטיפולים פסיכולוגיים שעברה המתלוננת עובר ליום 12.10.01, וכן כל חומר הנוגע לתלונה קודמת שהוגשה על ידה בשל עבירות מין שבוצעו נגדה.
3. המתלוננת הסכימה לחשוף התיק הנוגע לטיפול הפסיכולוגי שעברה לאחר ה-12.10.01, אולם הפסיכולוג שטיפל בה השיב לפניית המשיבה כי אינו מוצא תיקה של המתלוננת, ועל כן לא תוכל ההגנה לקבל מידע זה. כמו כן, נודע לצדדים כי המתלוננת ו/או מי מטעמה, הגישו בעבר, ככל הנראה בהיותה קטינה, תלונה אחרת בגין עבירות מין שנטען כי נעברו כלפיה, וכי בשל תלונה זו התקיים הליך משפטי.

4. לטענת המבקש, החומר המצוי בתיקים הפסיכולוגיים של המתלוננת והחומר הנוגע לתלונה הקודמת שהגישה, הם בבחינת "חומר חקירה" שיש לו הזכות לעיון בו, עם הגשת כתב האישום נגדו. העובדה כי המתלוננת, ככל הנראה, עברה אירוע קודם של תקיפה מינית ונזקקה במהלך שנות חייה לטיפולים פסיכולוגיים שונים, בין אם על רקע אירוע זה ובין אם על רקע אחר, משליכה, לטענתו, ישירות על הערכת תלונתה נגד המבקש: בחינת השאלה האם לאירועים קודמים בחייה השלכה על אמינות תלונתה ובחינת אמינות המתלוננת בכלל.

5. עוד טוען המבקש, כי אף העובדה שהתיק הכולל פרטים לענין טיפולים פסיכולוגיים שעברה המתלוננת לאחר 12.10.01, אינו ניתן לאיתור, מחזקת הצורך בחשיפת הטיפולים הקודמים שעברה המתלוננת. לטענתו, נוכח תגובת הפסיכולוג שטיפל לאחרונה במתלוננת, לפיה אבד התיק, נפגמה באופן חמור יכולת ההגנה להתחקות אחר מצבה הנפשי של המתלוננת לאשורו ומידת מהימנותה, ויש לכל הפחות לאפשר להגנה לקבל המידע על המתלוננת מטיפולים פסיכולוגיים קודמים.

6. המבקש מפנה לפסיקה המרחיבה הגדרת "חומר חקירה" שיש להעמיד לרשות ההגנה ומאזנת בין הגנת פרטיותם של עדים לבין זכות הנאשם למשפט הוגן, וטוען כי על פי המבחנים שהותוו בה, יש לקבוע כי החומר המבוקש הנו "חומר חקירה" בו הוא זכאי לעיין, וכי זכותו למשפט הוגן גוברת במקרה דנן על זכות המתלוננת לפרטיות לגבי המידע המצוי אודותיה.

7. לטענת המשיבה, לחומר המבוקש אין כל רלוונטיות להגנת המבקש, ובקשתו היא בבחינת נסיון פסול לאיסוף חומר אישי על המתלוננת, מתוך תקווה בעלמא שיימצא בו דבר העלול לפגוע בדמותה.

באשר לגילוי חומר הנוגע לתלונה קודמת של המתלוננת, טוענת המשיבה כי אין כל רלוונטיות לתיק דנן הואיל והמדובר באירוע שהתרחש בחודש אוגוסט 1992, היינו לפני שלוש עשרה שנים, בהיות המתלוננת בת אחת עשרה שנים וחצי. הנאשם דאז, הורשע בביצוע מעשה מגונה בקטינה - היא המתלוננת - וגזר הדין ניתן ביום 29.12.93. יחד עם זאת, הואיל ובדרך מקרה לא בוער תיק המשטרה, בחלוף עשר שנים מיום סיום ההליכים, ככל תיקי המשטרה, תיקי הפרקליטות ותיקי בית המשפט ונוכח הסכמת המתלוננת, אין מניעה כי ב"כ המבקש תעיין בו.

8. המשיבה מתנגדת לבקשה לגילוי החומר הפסיכולוגי, בטענה שאינו מהווה "חומר חקירה" כנדרש בסעיף 74 לחסד"פ. בענין זה בית המשפט קבע לא אחת כי העובדה שהחומר שבמחלוקת אינו מצוי בידי גורמי התביעה והחקירה, מהווה אינדיקציה לכך שאינו "חומר חקירה", זולת אם יש בסיס לקבוע כי על פי אופיו של החומר, זיקתו לחקירה מצדיקה תפיסתו בידי התביעה - שאלה שתוכרע על פי מכלול השיקולים, ובראשם הרלוונטיות של החומר לאישום ולנאשם, ועל פי הערכת הסיכוי כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. ברם, מקום שמדובר בחומר שהעיון בו, בין אם ע"י הנאשם וסניגורו ובין אם ע"י ביהמ"ש בלבד, טומן בחובו פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים, ובפרט הזכות לפרטיות ולכבוד, יש למצוא האיזון הראוי בינן לבין זכות הנאשם למשפט הוגן.

9. לטענת המשיבה, במקרה דנן, המתלוננת הסכימה לחשוף החומר שבתיק הטיפול הפסיכולוגי שעברה לאחר 12.10.01 ואף חתמה על ויתור סודיות לצורך כך, ואולם לא ניתן היה להעביר החומר להגנה הואיל והפסיכולוג שטיפל בה השיב לפניית המשטרה כי לא מצא התיק, ובנוסף, בסמוך למועד בו, לכאורה, נפגעה המתלוננת, אף מסר במשטרה הודעה מפורטת, שכללה פרטים מלאים אודות הטיפול במתלוננת, משכו, מהותו, הדברים שמסרה וכו'. הפסיכולוג אף מופיע ברשימת עדי התביעה ומִסְּתָּמַא ייחקר בבוא העת ע"י הסניגוריה וישיב לשאלותיה.

10. בנוסף, טוענת המאשימה כי יש לדחות טענת הנאשם לפיה יכולת ההגנה להתחקות אחר מצבה הנפשי של המתלוננת נפגעה חמורות וכי יש לאפשר להגנה לקבל המידע על המתלוננת מטיפולים פסיכולוגיים קודמים. הפסיכולוג שטיפל במתלוננת לאחר יום ה-12.10.01, הכירה רק מחודש אוקטובר 2001 ורק לאחר הפגיעה בה. כמו כן, לא היתה כל היכרות מוקדמת בין המתלוננת למבקש, אשר נפגשו אך בשני מועדים בחודש אוקטובר 2001, באופן שלחומר שנאסף אודות המתלוננת אצל מטפלים קודמים, אין כל רלוונטיות לתיק דנן ויש לדחות על הסף הבקשה לקבלו. המשיבה מבקשת לדחות טענות המבקש בהיותן טענות בעלמא הנטענות מתוך תקווה שאינה מעוגנת בעובדות שכן לא ידוע לה, כמו גם לב"כ המשיבה, באיזו תקופה טופלה המתלוננת ע"י פסיכולוג ובוודאי שאינה יכולה להצביע על אינדיקציה כלשהיא המלמדת על זיקה בין החומר שאינה יודעת על קיומו, לבין המקרה דנן.

11. במידה ולא תידחה הבקשה על הסף, מבקשת המשיבה לצרף המתלוננת כצד לבקשה, שכן לא מדובר בחומר חקירה המצוי בידי התביעה וכן בהיות המתלוננת הצד הנדרש - הרלוונטי, העלול להפגע מבקשה מסוג זה.

טיפולים קודמים

12. סעיף 74 לחסד"פ, מעגן זכותו של נאשם לעיון בחומר חקירה, הנובעת מזכותו לקיום משפט הוגן, באופן שתינתן לו הזדמנות מלאה להכין הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. באין הגדרה בחוק, בית המשפט נדרש רבות לשאלת מהותו של "חומר חקירה" ומצא כי "...כל ראיה, העשויה להיות רלוואנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטראלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל ב"חומר החקירה" העומד לעיון הסניגוריה..." (בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א ואח', פ"ד מה(3) 630, 634). אם כן, המבחן הוא מבחן הרלוונטיות והנגיעה לאישום המתברר בבית המשפט. זולת הרלוונטיות, נלקחים בחשבון אף שיקולים אחרים, לרבות חשש מפני פגיעה בזכויותיו של אדם אחר או באינטרס מוגן אחר: "יש להביא בגדר השיקולים את מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לאחרים - עדים וקורבנות עבירה - ממסירת החומר לנאשם, וכן אינטרסים ציבוריים חיוניים העלולים להיפגע כתוצאה מחשיפת החומר בעומדם אל מול הזיקה השולית והחלשה שבין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם... ניתן להגדיר את הנוסחה ביחס לחובה למסור "חומר חקירה" כך: בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות" (בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625, 635 - 636).

13. תכלית הבקשה שבפני
י, היא להתחקות אחר מצבה הנפשי של המתלוננת לאשורו, לבחון מידת אמינות תלונתה נגד המבקש, וכן מהימנותה בכלל. בהקשר זה נפסק כי "חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד עשוי אף הוא להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. יש שטיב החומר או ריחוקו מן העניין המתברר בפני
בית-המשפט עשוי לדחוק חומר כזה אל השוליים הרחוקים של הרלוונטיות ולהוציאו מגדר חומר חקירה" (בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נה(5) 426, 430).

14. שאלת הרלוונטיות של חומר רפואי או פסיכיאטרי או כל חומר הנוגע למצבו הנפשי של עד או לעברו, נידונה בבש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), שם נקבע כי שאלה זו "...תלויה במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין הארוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה. אין זה מובן מאליו כי כל חומר רפואי או פסיכיאטרי הנוגע לעד, למתלונן או למתלוננת במשפט אכן רלוונטי לעניין הנדון בבית המשפט. ככלל, אם מדובר בחומר שעל פניו יש לו רלוונטיות לעניין הנדון, או שהוא משמעותי כיוון שעשוי הוא להשפיע על קביעת מהימנותו של עד או על הכרעה בעניין כושרו של העד להעיד, הרי בדרך כלל הוא יהווה 'חומר חקירה' והוא יימצא בשליטת התביעה או שצריך הוא להימצא בידיה". החומר הפסיכולוגי המבוקש בענין דנן, אינו מצוי בידי גורמי התביעה והחקירה. ברם, אי הימצאות החומר בידיהם אינו מהווה חזקה חלוטה לאי רלוונטיות: "ייתכנו מקרים בהם בית המשפט ימצא שחומר מסוים על פניו מהווה "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחסד"פ, על אף שאינו מצוי בידי התביעה ואף מבלי שיתעורר ספק בהגינותה ובתום לבה של התביעה, ובלבד שיש בסיס לקבוע כי על פי אופיו של החומר זיקתו לחקירה מצדיקה תפיסתו בידי התביעה, או בידי רשויות החקירה" (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל
נ' בית משפט השלום בירושלים (פורמלי) ואח', סעיף 9 (ניתן ביום 6.6.05, פורסם באתר בתי המשפט).

15. לאחר שבחנתי השיקולים המנויים לעיל, מצאתי כי דין הבקשה שבפני
י להידחות.

בחינת הרלוונטיות של החומר לאישום ולמבקש, מעלה כי לחומר אודות טיפולים פסיכולוגיים שעברה המתלוננת אצל מטפלים קודמים, מידת נגיעה קלושה למקרה דנן. המדובר בטיפולים שעברה בטרם פגשה במבקש ולפני יום ה-12.10.01, על רקע נטול זיקה לאישומים בהם מואשם המבקש. זאת ועוד, הבקשה נשענת על דברי המתלוננת בעימות שנערך בינה לבין המבקש, לפיהם במהלך חייה טופלה ע"י מס' פסיכולוגים ואולם הבקשה נעדרת כל ביסוס להנחת המבקש כי לטיפולים הקודמים שעברה המתלוננת, השלכה ישירה על מהימנותה. ראשית, כעולה מהודעת המבקש במשטרה (ת/1, עמ' 1, שורות 19-25) ומעמדת המשיבה, המבקש והמתלוננת נפגשו לראשונה ביום 12.10.01, ושנית, הבקשה גופה אינה ממוקדת והחומר המבוקש: "כל החומר הנוגע לטיפולים פסיכולוגיים אשר עברה המתלוננת עובר ליום 12.10.01" (סעיף א' לבקשה) מתייחס לתקופה שאינה ספציפית ולרקע עמום - "אם על רקע אירוע קודם זה (התלונה הקודמת) ואם על רקע אחר" (סעיף 5 לבקשה). האפשרות שהעלה המבקש כי תימצאנה עדויות הנוגעות למצבה הנפשי של המתלוננת הינה בבחינת ספקולציה גרידא, שלא די בה על-מנת שייקבע כי מדובר ב"חומר חקירה". (ר' בש"פ 3831/02 מצרי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(5) 337, 340), וממילא אין בכל אלה כדי להצביע על נגיעה למקרה דנן. לא אחת נקבע כי "בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום אין בית-המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת ידו ל"מסע דיג" שאין רואים את תכליתו המעשית" (בג"צ 620/02 הנ"ל, בעמ' 635).

16. אין ספק כי חשיפת החומר מטיפולים פסיכולוגיים קודמים עולה כדי פגיעה בזכותה של המתלוננת לפרטיות. בהצבת זכותה של המתלוננת כמו גם האינטרס הציבורי, למול זכותו של המבקש למשפט הוגן ואיזון ביניהם, נמצא כי ידה של זכות המתלוננת לפרטיות על העליונה. מה גם שלא מצאתי כי החומר המבוקש חיוני להגנת המבקש וכי אי חשיפתו עשויה להשפיע באופן כלשהו על ניהול הליך פלילי הוגן או לגרום למבקש עיוות דין.

תלונה קודמת

17. ככל שהבקשה נוגעת לגילוי החומר המצוי בתיק התלונה הקודמת, הרי שלאור הצעת המשיבה ולנוכח הסכמת המתלוננת, אין מניעה כי ב"כ המבקש תעיין בו, ומתייתר הצורך לדון בכך. למעלה מן הצורך יוסף כי התלונה הקודמת מלפני שלושה עשרה שנים, משוללת כל רלוונטיות לאישומים ולנאשם במקרה דנן.

18. נוכח כל האמור אינני רואה צורך בקיום דיון בבקשה.

הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בסע' 17 דלעיל.

ניתנה היום, ה' באב תשס"ה (10 באוגוסט 2005), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 10.8.05.

חנה בן-עמי
, שופטת








בש בית משפט מחוזי 4750/05 רוני בראון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/08/2005)