פסקי דין על עו"ד יואל פרייליך - מפרק חברת גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ | פסקי דין על עזרא קחטן | פסקי דין על אליהו קחטן | פסקי דין על ע.ז.- ט.ן נכסים (2000) ואח' |

45663-01/17 א     08/04/2018




א 45663-01/17 עו"ד יואל פרייליך - מפרק חברת גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ נ' עזרא קחטן, אליהו קחטן, ע.ז.- ט.ן נכסים (2000) בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 45663-01-17 פרייליך- מפרק חברת גרנד ס נ' קחטן ואח'





בפני

כבוד השופטת
חנה פלינר



תובע/משיב





עוה"ד יואל פרייליך- מפרק חברת גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ
(בפירוק)
בעצמו וע"י ב"כ עו"ד גלעד ברגשטיין




נגד



נתבעים/מבקשים

1. עזרא קחטן

2. אליהו קחטן

ע"י ב"כ עו"ד יואב נרי


3. ע.ז.- ט.ן נכסים (2000) בע"מ
4. ט.ן. - א.ל. נכסים (2000) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אופיר נאור
5. אירו-סאט השקעות בע"מ
6. רון פלד
7. אברהם נמדר
ע"י ב"כ עו"ד גיל וויאקובסקי





החלטה
(בבקשות מס' 1, 2, 16)



1.
מונחות בפני
י שלוש בקשות הצריכות החלטה – בקשה מס' 1, היא הבקשה לסילוק על הסף אשר הוגשה על ידי הנתבעים 5-7, הם המבקשים בבקשה זו (להלן: "הבקשה לסילוק על הסף"); בקשה מס' 2, אשר הוגשה אף היא על ידי הנתבעים 5-7, היא הבקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבעים אלו בהליך
זה (להלן: "הבקשה להפקדת ערובה"); ובקשה מס' 16, היא בקשה אשר הוגשה על ידי הנתבעות 3-4, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההסדר הדיוני שאושר על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 26/4/17 (להלן: "הבקשה לביטול הסדר דיוני").

בטרם אסקור את הבקשות המונחות בפני
י, אסקור בקצרה את התביעה ואת ההליכים שקדמו להגשתה.
2.
התביעה במסגרתה הוגשו שלוש הבקשות שבפני
י הוגשה על ידי התובע, מפרק חברת גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברחוב דיזנגוף בע"מ (להלן: "החברה" או "החברה בפירוק") וזאת ביום 19/1/17. סכום התביעה עומד על סך של 26,667,195 ₪ והיא הוגשה כנגד 7 נתבעים. התביעה הוגשה כתביעה אזרחית רגילה בעקבות אישור שניתן על ידי בית משפט של פירוק, ראו החלטת השופטת צפת מיום 24/2/16 בתיק פר"ק 4332-02-12 ולאחר שהגשתה אושרה על ידי הכונס הרשמי. לחברה בפירוק נדרש זמן לא מבוטל לגייס את האגרה הנדרשת, ובסופו של יום הוגשה כאמור התביעה דנן. ראו גם הליכים משיקים שהתנהלו במסגרת תיק אחר, בע"ק 14901-02-13, אליו אדרש בהמשך, במיוחד בעניין הבקשה לביטול הסדר דיוני.

3.
ולעובדות הצריכות לענייננו. החברה בפירוק נוסדה בשנת 1979 על ידי בעלי השליטה, הם המשיבים 1 ו-2, ה"ה עזרא ואליהו קחטן
, ועסקה בתחום הבנייה. בשנת 1992 הנפיקה החברה אגרות חוב לציבור וגייסה הון לשם ייזום ובניית פרוייקט מקרקעין על מגרש ברחוב דיזנגוף-פרישמן. הפרוייקט אמור היה להיבנות על המקרקעין הידוע כחלקה 6 בגוש 7091 (להלן: "המקרקעין" או "החלקה"). עד שנת 1992 החזיקה החברה 2/3 מהחלקה, והנתבע 1 החזיק ב – 1/3; ביום 11/11/92 מכר הנתבע 1 מחצית מזכויותיו בחלקה, דהיינו 1/6 מהחלקה לחברה, והותיר בידיו 1/6 מהחלקה. בשלב זה בקשה החברה לגייס הון לצורך הקמת הפרוייקט על המקרקעין, ובתשקיף נכלל הסעיף הבא: "בכוונת בעל העניין, עזרא קחטן
, למכור בעתיד לטרנסגלובו את 1/6 החלקה הנותרת בבעלותו. במידה וטרנסגלובו לא תרכוש את ה-1/6 הנותרת תוך 3 שנים מתאריך התשקיף, ימכר חלק החלקה האמור לחברה במחיר שלא יעלה על 1.046 אלפי ₪ צמודים למדד". התובע מכנה סעיף זה בתביעתו כ"התחייבות תשקיפית", וגורס שאין מדובר אך בהתחייבות חוזית בין הנתבע 1 לחברה אלא בהתחייבות פומבית שעליה הסתמכו גם צדדים שלישיים, ובכלל זה נושים ומחזיקי אג"ח.

4.
אין חולק לעובדה כי 1/6 החלקה לא נרכש על ידי טרנסגלובו או על ידי החברה, ונותר בידיו של הנתבע 1. לימים, נקלעה החברה לקשיים ובנק דיסקונט, לו היה שעבוד על המקרקעין שבידי החברה, מינה כונס נכסים מטעמו. כונס הנכסים מכר את זכויות החברה במקרקעין (5/6) לנתבעים 6-7, עבור החברה הנתבעת 5, וזאת במסגרת הסכם פשרה שגובש וקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 29/1/06 בתיק פש"ר 1635/03, ראו פסק הדין שצורף כנספח 2 לכתב ההגנה של הנתבעים 5-7 (ולא צורף לכתב התביעה).

5.
במקביל, ביום 25/1/06 נחתם הסכם מכר בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 6-7, מכוחו מכר הנתבע 1 לנתבעים 6-7 את ה – 1/6 הנותרת במקרקעין.
הסכם זה מכונה על ידי התובע בכתב התביעה כ"הסכם הצדדי", בעוד הנתבעים 5-7 מוחים נמרצות על השימוש בטרמינולוגיה זו. לשיטתם, הסכם זה היה גלוי לעיני כל והוגש לבית משפט לאישור, עת אושר המכר כולו במסגרת פסק הדין. אכנה הסכם זה "הסכם מכר יתרת החלקה", ראו נספח 10 לכתב התביעה.

6.
חלפו מספר שנים והחברה לא פרעה חובותיה גם כלפי מחזיקת אגרות החוב. ביום 2/2/12 הגיש הנאמן למחזיקי אגרות החוב, יובנק חברה לנאמנות בע"מ, בקשת פירוק כנגד החברה (הוא תיק הפירוק הנזכר בסעיף 2 לעיל) וביום 16/12/14 ניתן צו פירוק והתובע מונה כמנהל מיוחד לחברה. המנהל המיוחד, לימים מפרק החברה, ביצע חקירות ובדיקות הנוגעות בין היתר לנכסי החברה ולפעילות מנהליה,
ובדיקות אלו העלו חשש וחשד להברחת נכסים, בין היתר בנוגע למכר יתרת החלקה לנתבעים 5-7.

7.
בתמצית טוען התובע שהיה על הנתבע 1 להעביר את יתרת החלקה לידי החברה בהתאם להתחייבות התשקיפית, ותוך הפרה בוטה של התחייבות זו עשה הנתבע 1 שימוש בחלק הנותר כבתוך שלו, בניגוד לדין
ומכר אותו במסגרת עסקה פרטית לנתבעים 6-7. את כל זאת עשה הנתבע 1 כשאחיו, הנתבע 2, המנהל הנוסף בחברה, לא עשה דבר וחצי דבר כנושא משרה בחברה כדי להביא למימוש ההתחייבות התשקיפית לתועלת הנושים.

8.
זה המקום לציין כי הסכם מכר יתרת החלקה נקב בסעיף 6 שבו את התמורה ($150,000), אותה אמור היה הנתבע 1 לקבל עבור מכר יתרת החלקה, אך בנספח להסכם נקבע כי ניתן להמיר את תשלום התמורה בקבלת אופציה להשתתפות בשליש מרווחי הפרוייקט. על הנתבע 1 היה להודיע לנתבעים 6-7 בדבר רצונו לממש את האופציה תוך תקופה מוגדרת (להלן: "האופציה"). לטענת התובע, האופציה השתכללה (ראו ההודעה בדבר מימוש האופציה, נספח 23 לכתב התביעה)
והסכומים אותם אמורים לשלם הנתבעים 5-7 מכוחם מסתכמים בסכום התביעה. לשיטת התובע, סכומים אלו מגיעים לחברה, שכן על פי ההתחייבות התשקיפית על יתרת החלקה היה לעבור לידיה; במועד כריתת הסכם מכר יתרת החלקה החברה היה נתונה לשליטתם המלאה של הנתבעים 1-2; החברה היתה חסרת יכולת לעמוד על זכויותיה; רק לאחר מתן צו הפירוק (בשנת 2012) ועם העמקת פעולות החקירה של המפרק ניתן היה ללמוד על הברחת זכות האופציה מהחברה.

9.
לשיטת התובע, שווי מימוש האופציה הוא נכס אשר שייך לחברה או שיש להקנותו לחברה, "משום שהוא פרי הנובע מנכס ששייך לחברה ו/או בהתאם לדיני עשיית עושר ולא במשפט וכי על אירו סאט (הנתבעת 5, שהוקמה ע"י הנתבעים 6-7 לצורך המיזם ואליה הומחו הזכויות) לשלם אותו לידי התובע". כאן אעיר כי הנתבעות 3-4 הן חברות שהוקמו על ידי הנתבעים 1-2, אליהן הומחו הזכויות הנובעות מהאופציה.

10.
במסגרת כתב התביעה מתייחס התובע ארוכות ליחסים שבין הנתבעים 1-4 והנתבעים 5-7. התובע טוען בין היתר שהנתבעים 5-7 הפרו את הוראות כתב האופציה ואין לקבל את טענתם לפיה האופציה שעמדה לנתבע 1 פקעה בשל אי עמידותו בתנאים הנקובים ואי תשלום התמורה. בעניין זה מפנה התובע בין היתר לדו"חות הכספיים של הנתבעת 5 מיום 30/6/14, שם נזכרת האופציה האמורה.

11.
בכל הנוגע לעילות התביעה, מפרט התובע כי העילות כנגד הנתבעים 1-2 מבוססות בין היתר על סעיפים 374 לפקודת החברות וסעיף 253 לפקודת החברות, וכי נתבעים אלו למעשה גזלו נכס של החברה או הזדמנות עסקית של החברה. עוד טוען התובע כי נתבעים אלו הפרו את חובות ההגינות שבעלי שליטה חברים לחברה. באשר לנתבעים 5-7 מציין התובע: "בכל הנוגע לנתבעים 5-7, הרי שאלה כרוכים בקורות האופציה החל ממועד רכישת חלק מהחלקה מעזרא קחטן
, עובר לניהול המו"מ המלאכותי וחסר תום הלב על תנאי מימוש האופציה. אם וככל שהאופציה פקעה, הרי שהנתבעים 5-7 חבים בנזקים של החברה, לא רק מכוח הפרת חובות הזהירות כלפיה אלא גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט".

12.
הנתבעים 1-2 הגישו כתב הגנה והעלו שלל טענות. בין היתר טענו הנתבעים 1-2 להתיישנות התביעה ולמעשה בית דין– לשיטתם, ההתחייבות התשקיפית ניתנה בשנת 1992 ופקעה בחלוף שלוש שנים, קרי בשנת 1995; בנוסף ולחלופין, הסכם מכירת יתרת החלקה נחתם בשנת 2006, אושר על ידי בית המשפט; דווח במסגרת דיווחי החברה לרשות לניירות ערך ולבורסה, וניתנים היו לבחינה לציבור בכללותו ולנאמנים על אגרות החוב. מאחר והתביעה הוגשה בשנת 2017, הרי שזו התיישנה, בין אם נבחן את מועד מתן ההתחייבות התשקיפית בין אם נבחן את מועד כריתת הסכם מכר יתרת החלקה.

13.
עוד טוענים הנתבעים 1-2 להעדר עילה, שכן ההתחייבות התשקיפית כלל אינה דנה בהעברת הנכס לידי החברה, אלא בהסכמת הנתבע 1 למכור את היתרה לחברה אחרת (טרנסגלובו), ורק במידה וזו לא תרכוש אזי יסכים הנתבע 1 למכור אותה לחברה. בעניין זה מדגיש הנתבע 1 שיתרת החלקה נרכשה על ידו באופן אישי שנים רבות לפני האירועים המתוארים בכתב התביעה, וכי ההתחייבות ניתנה על מנת לאפשר את מימוש פרוייקט דיזנגוף והבטחת רציפות ושלמות המקרקעין שעתידים היו לשמש לבניית הפרוייקט. עיקרון זה נשמר עת בעסקה אחת שאושרה כמכלול ע"י בימ"ש, רכשו הנתבעים 6-7 את המקרקעין שהיו בידי החברה (5/6) ואת היתרה שהיתה בידי הנתבע 1. דבר זה אפשר את ביצוע העסקה כולה והעלה את התמורה שהתקבלה בידי החברה עבור חלקיה היא במקרקעין. בנוסף ולחלופין מציינים הנתבעים 1-2 כי ככל שהחברה היתה מממשת את "ההתחייבות התשקיפית" ויתרת החלקה היתה עוברת לבעלותה, אזי גם נכס זה היה נכנס תחת השעבוד לבנק דיסקונט ונמכר במסגרת העסקה. כך שבכל מקרה לא היה נותר דבר בידי החברה לאחר שנת 2006, עת ניתן פסק הדין.

14.
הנתבעות 3-4 הגישו כתב הגנה מטעמן וחזרו למעשה על הנטען בכתב ההגנה של הנתבעים 1-2, עוד טענו הנתבעות 3-4 שאין כל יריבות בינן לבין התובע, שמדובר בחברות שהוקמו לאחר חתימת הסכם מכר יתרת החלקה וזכויות הנתבעים 1-2 הומחו אליהן כדין.

15.
הנתבעים 5-7 הגישו כתב הגנה מטעמם (לאחר שבית המשפט הורה להם לעשות כן, למרות הגשת הבקשה למחיקה על הסף) וכבר בראשיתו טענו שדין התביעה להידחות על הסף, שכן אינה נכונה עובדתית ומשפטית. הנתבעים 5-7 הכחישו כל טענה של הברחת נכס או סיוע בהברחת נכס של החברה; הנתבעים 5-7 ציינו כי אין להם כל אינטרס לעשות כן ואין בינם לבין הנתבעים 1-4 או מי מהם יחסים מיוחדים. הנתבעים 5-7 הדגישו שאין המדובר ב"הסכם צדדי", כנטען על ידי התובע, כי אם מדובר בסכם שהינו חלק ממכלול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
והיה גלוי לעיני כל, ונתון לביקורת ופיקוח הנושים, הכנ"ר ובית המשפט. עוד מזכירים הנתבעים 5-7 שמדובר בחברה ציבורית וההסכמים דווחו לרשות לני"ע ולבורסה. הנתבעים 5-7 מדגישים כי בעקבות הסכם הפשרה נהנתה החברה מהסדר חוב כלפי הנושה בנק דיסקונט וכי כיום החברה מנועה ומושתקת מלהעלות כל טענה בין היתר בנוגע להסכם מכר יתרת החלקה, הסכם עליו יש להחיל את הוראת סעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח – 1968.

16.
הנתבעים 5-7 מסבים את תשומת לב בית המשפט לכך שהתובע אינו מבקש לבטל את הסדר הפשרה ו/או את הסכם מכר יתרת החלקה, שכן אז היה על התובע לתקוף את פסק הדין עצמו. הנתבעים 5-7 מציינים בכתב הגנתם שהתובע מבקש להינות מכל העולמות, ל"אכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", כך שמחד החברה תמשיך להינות מהסדר הפשרה והסדר החוב שאושר בזמנו, ובו בזמן לקבוע שהאופציה היא נכס של החברה ונכס זה הוברח. לטענת הנתבעים 5-7 מדובר בדרך משפטית שגויה שאין כל אפשרות שתתקבל.

17.
עוד טוענים הנתבעים 5-7 שההתחייבות התשקיפית (שהתיישנה לדידם) אינה מהווה התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין; בנוסף ולחלופין, שהחברה לא קיימה את ההתחייבות התשקיפית ולא שילמה את התמורה הנקובה בתשקיף לצורך רכישת היתרה; הנתבעים 5-7 מציגים את ההנחה השגויה של התובע לפיה אם היתה מקוימת ההתחייבות התשקיפית אזי בשנת 2006 הנתבעים 6-7 היו כורתים את אותה עסקה עם אותה תמורה גם מול החברה. הנתבעים 5-7 מציינים כי אם החברה היתה רוכשת את יתרת החלקה, אזי בנק דיסקונט היה מממש את השעבוד על הקרקע בכללותה ולחברה לא היה נותר דבר. מסקנת הנתבעים 5-7 היא שבמסגרת כתב התביעה מבקש התובע לייחס לחברה בפירוק זכויות טובות יותר מן הזכויות שהיו לה אילו הנתבע 1 היה מוכר לה את המקרקעין בזמנו, בהתאם לאמור בתשקיף.

18.
הנתבעים 5-7 טוענים במפורש לחוסר יריבות; לדידם, אם בכלל, אזי עילת התביעה עומדת אך ורק כנגד הנתבע 1. לשיטת הנתבעים 5-7 התביעה כנגדן מקדימה את זמנה, ורק אם יקבע שיש לתובע זכויות ביתרת החלקה או שזכות האופציה נתונה לו, אזי יוכל הוא לעתור לקבלת כספי מימוש האופציה מידי הנתבעים 5-7. הנתבעים 5-7 מעלים אף הם טענת התיישנות; הנתבעים 5-7 מכחישים את טענות התובע באשר לתקפות האופציה או פקיעתה, ובכל מקרה טוענים כי לתובע אין כל מעמד בעניין זה, והחזית הינה בין הנתבעים בינם לבין עצמם בלבד.

הבקשות שהוגשו

19.
כאמור, מונחות בפני
י שלוש בקשות שנזכרו בסעיף 1 לעיל. בשתי הבקשות שהוגשו על ידי הנתבעים
5-7 נטענות ביתר פירוט הטענות שסקרתי לעיל.
לשיטת הנתבעים 5-7, סילוק על הסף, הגם שמדובר בסעד קיצוני ודרסטי, מוצדק בנסיבות העניין; לחלופין טוענים הנתבעים 5-7 שיש להפריד את הדיון ולחלקו לשלבים, כך שרק אם יקבע שלתובע קיימת זכות כלשהי במקרקעין או באופציה הנטענת, ניתן יהא לחדש את ההליך כנגד הנתבעים 5-7. בין היתר לאור טענות אלו, ולנוכח העובדה כי מדובר בתובענה שסיכוייה קלושים (אם וככל שיש להותירה ולא לסלקה על הסף), אזי יש לחייב בהפקדת ערובה מתאימה.

בכל הנוגע לבקשה לביטול הסדר דיוני – אתייחס אליה בפרק הרלוונטי.
20.
הבקשות נקבעו לדיון ליום 4/1/18. בדיון זה הסכימו הצדדים שאין צורך בניהול חקירות לצורך הכרעה בבקשות התלויות ועומדות. בית המשפט הציע הצעותיו לקידום התיק (ראו עמ' 2 שו' 12-22), בין היתר הפנייה לגישור. בסופו של יום לא גובשו הסכמות; התובע עתר להשלמת טיעון בכתב והתרתי זאת (ראו החלטתי במסגרת בקשה מס' 24), ומשהוגשו עיקרי הטיעון אין לי אלא להכריע בבקשות אלו.

הבקשה לסילוק על הסף

21.
אין חולק לעיקרון שסילוק על הסף הוא סעד קיצוני ודרסטי, וידיי בתי המשפט קפוצות בהענקתו: " יחד עם זאת, יש לזכור כי סעד הסילוק על הסף הוא קיצוני וקשה, והוא שמור למקרים נדירים בלבד: "בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה... חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, כי המחיקה

שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו" (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 387 (מהדורה שביעית 1995); ראו גם
ע"א 5634/05
צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [פורסם בנבו] (4.6.07);

רע"א 1383/07
חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 18 (14.4.2010))",
ראו רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה ו-149 ישובים אחרים [פורסם במאגרים] (29/12/14) שנזכר בתגובת התובע לבקשת הסילוק על הסף.

22.
במקרה שלפנינו נכללו מספר נימוקים המצדיקים לשיטת הנתבעים 5-7 סילוק על הסף, ורוב הטעמים הם טעמים משפטיים שאינן מצריכים בירור עובדתי, משכך בין היתר הסכימו הצדדים לוותר על חקירות. עוד אזכיר כי לתובע אין ידיעה אישית על האירועים נשוא התובענה, והתובענה התבססה בין היתר על מסמכים שהוצגו בפני
ו וחקירות שביצע.

23.
במקרים שכאלו, בהם ההכרעה בשאלה העומדת על הפרק אינה דורשת ליבון בראיות, ניתן לגלות גמישות רבה יותר בבחינת הטענות כבר בשלב המקדמי, שכן בירור ההליך עד תומו לא יסייע להכרעה בשאלה שבמחלוקת. לא זו אף זו, דחיית ההכרעה בשאלה משפטית מובהקת, ואם אכן זו השאלה העומדת לדיון עשויה להוביל לסילוק על הסף של התביעה, אך תגרור להוצאות לכל הצדדים ולסרבול וסיבוך ההליך המשפטי. במקרה שלפנינו יש לתת את הדעת לסכום הגבוה של התביעה (26 מיליון ₪), הגורר מן הסתם היערכות מתאימה מצוות ההגנה; הכללת הערות בדו"חות הכספיים והפרשות נדרשות בהתאם לסוג החברה; פגיעה לעיתים בדירוג ובאפשרות לגייס אשראי לכל משך הזמן בו ההליך המשפטי תלוי ועומד; האפשרות לדרוש עיון במסמכים לצד שהינו בעל דין (ובמקרה שלפנינו ראו המחלוקת שכבר מבצבצת לעניין קיומה של האופציה ושיעור הרווחים). סבורה אני כי אמנם השיקול המרכזי והעיקרי הינו פתיחת דלתות בית המשפט בפני
י מתדיין; אולם לא די בהחלטה של מתדיין להגיש תביעה כנגד גורם כלשהו על מנת להצדיק בירורה עד תום, עת סובר בית המשפט שבסופו של יום, כנגד אותו מתדיין, אין כל סיכוי שינתן הסעד המבוקש.

24.
סבורה אני כי במקרה שלפנינו, בשלב בו אנו מצויים, אין כל מקום לברר את התביעה כנגד הנתבעים 5-7 כפי שהוגשה ויש להורות על מחיקתה בשלב זה, כאשר אם וככל ותוצאות ההליך כנגד הנתבעים 1-4 ידרשו ויצדיקו הגשת תובענה כנגד נתבעים אלו, אזי ניתן יהא לחדשה, ולמשך תקופה זו, ממועד מתן החלטה זו ועד למועד מתן פסק הדין בתובענה כנגד יתר הנתבעים, תעמוד לתובע טענה של "מניעות פסיקתית", ככל שתעלה טענת התיישנות לפרק זמן זה, ולפרק זמן זה בלבד (לעניין מניעות פסיקתית ראו בין היתר בע"א 10192/07
פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ ואח'


[פורסם בנבו
ביום 24.5.2010);
ע"א 6028/15
זבולון צופיוף נ' אליקים רוט
(31/7/16) [פורסם במאגרים].
אפרט קביעתי זו.

25.
מכתבי הטענות עולה כי למעשה אין כל יריבות ישירה בין החברה לבין הנתבעים 5-7 או מי מהם. עיקר הטענות מכוונות כנגד הנתבע 1, על כך שהפר את ההתחייבות התשקיפית, גזל הזדמנות עסקית של החברה; הבריח נכס מנכסי החברה; מעל בחובותיו כבעל תפקיד בחברה. בעניין זה כבר מצאתי לנכון להעיר, ובלי לקבוע מסמרות להמשך הדרך, שיתרת החלקה מעולם לא היתה רשומה על שם החברה אלא מלכתחילה נרכשה על ידי הנתבע 1 באופן אישי. לא זו אף זו, ובניגוד לנטען בכתב התביעה – ההתחייבות התשקיפית לא הזכירה העברת יתרת החלקה לידי החברה, אלא רכישתה בסכום כסף שננקב בתשקיף. אמור מעתה – אין מדובר בנכס של החברה, אלא בנכס אישי של הנתבע 1; אין מדובר בנכס שאמור היה לעבור לחברה, אף לא לפי התשקיף; לכל היותר, מדובר בנכס של הנתבע 1 שלחברה עמדה הזכות לרכוש אותו, בסכום כסף מסוים. אין חולק לעובדה שרכישה שכזו לא נעשתה.

26.
מכאן, שהשאלה אותה יש לברר הינה בראש ובראשונה הינה האם הנתבע 1 אכן הפר התחייבות כלשהי ו/או גזל הזדמנות עסקית שעמדה לחברה. שאלה זו יש לבחון בין היתר לאחר שיקבע מה הייתה אותה התחייבות תשקיפית; האם פקעה אם לאו; וכן יוסרו מסדר היום טענות בדבר התיישנות, מעשה בית דין וכו'. לא יכולה להיות מחלוקת שבזמנים הרלוונטים לבירור שאלה זו, ועד כריתת הסכם המכר לרכישת יתרת החלקה, הנתבעים 5-7 כלל לא היו בתמונה.

27.
ולאחר שנכנסו לתמונה, מהן הטענות המיוחסות להם בכתב התביעה, אותו כתב תביעה המהווה את הבסיס לבחינת השאלת סילוק על הסף? בעניין זה נטען בסעיף 25 לכתב התביעה שנתבעים 5-7 "שיתפו פעולה עם עזרא קחטן
, בכוונה או בהתרשלות, בהברחת נכסי החברה... ומאוחר יותר
פעלו ,למסמס את שוויה ואת ערכה עד שטענו בעלמא כי הזכות פקעה, למרות שברור היה להם היטב כי הזכות שייכת לחברה ולנושיה...". ובסעיף 96 לכתב התביעה נטען שהנתבעים 5-7 "כרוכים בקורות האופציה החל ממועד רכישת החלקה מעזרא קחטן
", ו"אם וככל שהאופציה פקעה, הרי שהנתבעים 5-7 חבים בנזקים של החברה, לא רק מכוח הפרת חובת הזהירות כלפיה, אלא גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט". נבחן האם על פי הנטען בכתב התביעה יש סיכוי, ולא אף קלוש, שהתביעה כנגדם תתקבל.

28.
ובכן, בכל הנוגע לאמור בסעיף 25 כבר ציינתי לעיל שאין מדובר בנכס של החברה ש"הוברח". הנכס היה שייך לנתבע 1, ולכל היותר לחברה עמדה הזכות לרכוש אותו בתמורה נקובה, וזאת לא נעשה. בנוסף, ולאור העובדה שהסכם המכר הוצג במסגרת הסכם הפשרה וקיבל את אישורו של בית המשפט, אין כל מקום לדון בטענת ה"הסכם צדדי" או הסכם שנעשה במחשכים. לכל היותר ניתן היה להעלות טענה של הטעייה של בית המשפט אשר אישר את הסדר הפשרה, או אז הסעד המבוקש היה אמור להיות ביטולו של אותו הסכם, החזרת הגלגל לאחור ומתן האפשרות לחברה לרכוש את אותו נכס בתנאים שננקבו בתשקיף.

29.
ובאשר לאמור בסעיף 96, גם אם הנתבעים 5-7 או מי מהם כרוכים בשאלת מימוש האופציה שניתנה לנתבע 1 במסגרת הסכם מכר יתרת החלקה ויהיה מקום לזמנם לדיון ההוכחות (ואיני מביעה דיעה בעניין זה), עדיין לא די בכך כדי לצרפם להליך כנתבעים. עוד ארוכה הדרך עד לשלב בירור מימוש האופציה ע"י הנתבע 1, אם וככל ששלב זה יגיע. כמו כן לא ברור מדוע נטען שהנתבעים 5-7 חבים חובת זהירות לחברה – מדובר ברוכשים חיצוניים שהמכר אושר על ידי בית משפט; לא הונחה כל תשתית ראייתית ולו מינמלית, כזו המצדיקה בירור עובדתי, בקשר לטענת הקנוניה או מרמה שבין הנתבעים 5-7 לבין הנתבעים 1-4 או מי מהם; לא ברור מהי "עשיית העושר" המיוחסת להם, שעה שהתמורה אותה הם אמורים לשלם אושרה על ידי בית המשפט, וניטש ויכוח בין הנתבעים בינם לבין עצמם האם האופציה שניתנה לנתבע 1 מומשה כדין.

30.
מסקנתי מכל המקובץ שהטיעון המשפטי עליו מבוססת התביעה בכל הנוגע לנתבעם 5-7 לא יכול להוות בסיס לתביעה כנגדם בשלב זה. אין כל יריבות ישירה בין התובע לבין הנתבעים 5-7, אין כל עילה שבדין. התובע מבצע "קפיצות" לוגיות ומשפטיות שכביכול שמות אותו בנעלי הנתבע 1, אך קפיצות אלו אינן יכולות לדור עם יתר הטענות בדבר הפרה החובה התשקיפית, העומדת בבסיס התביעה. אם אכן הפר הנתבע 1 את אותה חובה, היה מקום להורות על ביטול המכר לנתבעים 6-7. לחלופין, ואם התובע אינו עומד על ביטול המכר, אזי לכל היותר עומדת לו תביעת פיצוי כנגד הנתבעים 1-4 או מי מהם, או אז יטען הוא כי
עליהם לפצות את החברה בשווי אותה הזדמנות עיסקית שלכאורה נגזלה, בניכוי התמורה אותה היה על החברה לשלם בעבור רכישת אותה זכות . רק אז יהיה מקום, אם בכלל, לדון בשיעור אותו פיצוי; האם בהכרח מדובר בשליש מרווחי הפרוייקט; יהא מקום לדון בשאלה האם האופציה כלפי הנתבעים 5-7 מומשה; האם מדובר בדיון מעשי או תיאורטי, וזאת לאור הטענה שממילא אם לחברה היו עוד נכסים, אזי היו הם ממומשים על ידי בנק דיסקונט.

31.
שאחרת, קבלת התביעה כנגד הנתבעים 5-7 על מסד הנתונים והטיעונים כפי שמפורטים בכתב התביעה מובילה לתוצאה שהחברה קיבלה לידיה את יתרת החלקה ללא כל תמורה ומבלי שנכרת כל הסכם מכר יתרת החלקה בין החברה לנתבע 1, דוגמת הסכם המכר שנכרת בזמנו לגבי ה – 1/6 הנוספת, ראו נספח 8 לכתב התביעה. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת, ואם כך סבור בית המשפט כבר בשלב המקדמי, והטיעון המשפטי המבסס את היריבות לנתבעים 5-7 לא יכול להתקבל, אזי מדובר באותם מקרים חריגים בהם יסלק בית המשפט את התביעה על הסף כנגד נתבעים אלו.

32.
כפי שציינתי לעיל, ראשית יש לברר האם החברה זכאית לסעד כלשהו כנגד הנתבעים 1-4 בגין אותה הפרה תשקיפית נטענת. לצורך בירור תביעה זו, הנתבעים 5-7 אינם צד נחוץ. רק אם יקבע שאכן החברה זכאית לסעד כלשהו, אזי גם במקרה כזה אין הכרח שהנתבעים 5-7 יהיו נתבעים, ויתכן שלכל היותר מעמד יהא כשל "מחזיקים" בבקשת עיקול. ככל שתתעורר בהמשך שאלת סיכולה של האופציה על ידי הנתבעים 5-7 או מי מהם ו/או יהא מקום לברר את שווי הזכות, אזי החלטה זו לא תחסום הגשת תביעה חדשה כנגד הנתבעים 5-7 .

33.
לאור האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת הנתבעים מכתב התביעה ועל הסעיפים מכתב התביעה בהם התבקש סעד כנגדם.

הבקשה לחיוב בהוצאות משפט

34.
לאור התוצאה אליה הגעתי בבקשה מס' 1, אין מקום להידרש לבקשה מס' 2. למעלה מן הצורך אציין כי מאחר והגורם התובע הוא חברה בפירוק; מאחר שעל פי ההלכה העובדה שחברה נמצאת בפירוק אינה מהווה נימוק לאי חיובה בערובה להבטחת הוצאות משפט, בהתקיים יתר התנאים לכך, וראו בעניין זה
ת"א (ת"א) 48836-05-10
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פביאן סלמן, בתפקידו כמנהל מיוחד של טי.אל.וי אינווסטמנט בע"מ
(בפירוק) (2011) [פורסם במאגרים]; ת"א (ת"א) 2253/06 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ (2012 [פורסם במאגרים];

ת"א (ת"א) 2691/04
עירית תל אביב יפו נ' פוסטר מדיה(ישראל) בע"מ
(2010) [פורסם במאגרים];
לאור הקשיים הרבים בניהול התביעה כנגד הנתבעים 5-7 אותם הזכרתי לעיל; לאור סכום התביעה הגבוה, סבורה אני כי אם וככל שבירור התביעה היה נמשך, היה על התובע להפקיד ערובה בשיעור של כ -
2% מסכום התביעה, קרי סך של 500,000 ₪ כתנאי להמשך בירורה.

הבקשה לביטול ההסדר הדיוני

35.
בקשה זו הוגשה על ידי הנתבעות 3-4 ובמסגרתה התבקש ביטולה של ההחלטה מיום 26/4/17, החלטה בה אושר הסדר דיוני שהושג בין התובע לנתבעים 5-7. על פי הסדר זה, ולאור טענות התובע בכתב התביעה לפיהן כספי מימוש האופציה (1/3 מרווחי הפרוייקט) מוקנים לתובע; ולאור העובדה שכספים אלו מוחזקים על ידי הנתבעת 5; ולמרות טענות הנתבעים 5-7 לאי זכאות התובע ו/או הנתבעים 1-4 בכספים אלו, הוסכם כי הנתבעת 5 לא תבצע כל תשלום למי מהנתבעים 1-4 (נתבעים שהוגדרו "פורמליים" בבקשה לאישור הסדר דיוני), וזאת לפני תום 90 יום ממועד מתן הודעה מראש ובכתב לתובע. עוד סוכם כי כל עוד לא תודיעה הנתבעת 5 על כוונה לחלק כספים, התובע מצידו לא יעתור לקבלת סעד זמני בעניין האופציה או כספי האופציה. בית המשפט הורה "כמבוקש" בבקשה זו, מבלי לבקש את עמדת הנתבעים 1-4 ןמבלי לקיים דיון בבקשה.

36.
במסגרת הבקשה טוענים הנתבעות 3-4 שבאיצטלה של "הסדר דיוני" ומבלי לקרוא לילד בשמו, השיג התובע, במעמד צד אחד, צו מניעה זמני לכל דבר ועניין, מבלי להגיש בקשה מתאימה; מבלי לעמוד בדרישות הדין למתן סעד שכזה ומבלי להפקיד ערובה מתאימה. הנתבעות 3-4 סוברות שלא היה כל מקום להכתירן כמשיבות פורמליות, שכן בכספן מדובר והן אלו שנפגעות מאותו הסדר דיוני. משכך, עתרו הן לביטולו.

37.
התובע הגיש את תגובתו לבקשה וסבר שמדובר "בבקשת סרק מבית מדרשם של הנתבעים". לטעמו, הנתבעים "נזכרו" כעת לתקוף הסדר דיוני שניתן בקשר לצו זמני אשר ניתן כבר לפני שנים, במסגרת תיק הפירוק (פר"ק 4332-12-12), ראו החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) אברהמי מיום 9/12/12 במסגרתה הוטל עיקול על כספי האופציה. התובע טוען כי הנתבעים 1-4 לא התנגדו בזמנו לצו העיקול, וכעת מדובר
ב"הסדר דיוני מוחלש ומופחת של צו העיקול הזמני". לא זו אף זו, התובע טוען כי כעת מדובר בצו איסור דיספוזיציה, בתנאים הנזכרים בהסכם, ומשכך מצבם של הנתבעים רק השתפר.

38.
התובע סוקר את ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, בין היתר בתיק הפירוק, שם היתה המשיבה 5 במעמד של מחזיק בלבד. עקב העובדה שהנתבעת 5 לא השיבה לצו העיקול הזמני, הוגשה בקשה לאישור עיקול לבית המשפט במסגרת בע"ק (מחוזי ת"א) 14901-02-13 יובנק חברה לנאמנויות בע"מ נ' אירו-סאט השקעות בע"מ (להלן: "הליך האישור"). התובע טוען כי גם בעת שהתנהל הליך האישור אזי לא העלו המשיבים 1-4 כל טענה בנוגע לצו הזמני, ואין כל מקום להעלות טענות אלו כעת, מה גם שמצב הנתבעים 1-4 שופר כאמור.

39.
הנתבעים 5-7 הגיבו לבקשה והותירו את ההחלטה לשק"ד בימ"ש. הנתבעות 3-4 הגישו תשובה לתגובה וחזרו על טענותיהן. בין היתר ציינו כי אין כל מקום להכיר בסעד "מוחלש" או "משונמך" כלשון התובע; כי לא יתכן לגרור סעד מהליך אחר וכי במסגרת התובענה הנוכחית היה על התובע להגיש בקשה חדשה, כשהנתבעים משיבים לה, ולעמוד בכל דרישות הדין. אין לי אלא להסכים עם הנתבעות 3-4 ולקבוע כי דין ההחלטה מיום 26/4/17 להתבטל, להלן נימוקיי.

40.
ביום 26/2/17 התקיים בפני
דיון במסגרת הליך
האישור. באותו דיון התנגדה הנתבעת 5 להותרת צו העיקול הזמני על כנו ואף סירבה "שהצו יעבור לתיק העיקרי", ראו עמ' 7 שו' 21. משכך, בימ"ש הציע את הצעתו בעמ' 9 שו' 1-10, כדלקמן:
"תיק זה יימחק ללא צו להוצאות.
צו העיקול הזמני וכן הוראת כב' השופט אטדגי לפיה לא יועברו הכספים, ראו החלטה 10.11.15 תיוותר על כנה למשך 45 יום מיום מחיקת תביעה זו. בהחלטת המחיקה תישמר כמובן זכותו של מפרק החברה לפנות בסעד מתאים בתיק העיקרי, 45663-01-07, אם צו מניעה זמני, אם צו עיקול. בית המשפט יבהיר בהחלטתו כי מחיקת התובענה נעשתה ביוזמתו על כל המשתמע מכך מבחינת עיתוי הגשת הבקשה בתיק העיקרי. כמובן שגם לנתבעת 1 תעמוד כל טענותיה כפי שהיא מוצאת לנכון, הן לעניין הצו הזמני. עם זאת, ברי כי ככל שיוגש הצו בתיק העיקרי, אזי יישמט הבסיס לטענות הנתבעת 1 וכל הנוגע לזהות התובעת, עניין ההפקדה ועניין קיומו של תיק עיקרי
" (הדגשות שלי).

41.
לאחר שהצדדים הרהרו בהצעה, ניתנה הסכמת התובעת וביום 6/3/17 ניתנה החלטתי הנותנת תוקף להסכמות הצדדים. הורתי כי הצו שניתן במסגרת תיק האישור ישאר בתוקפו למשך 45 יום ולמפרק החברה שמורה הזכות לפנות בסעד מתאים בתיק העיקרי, הוא התיק שבפני
נו, "אם צו מניעה, אם צו עיקול".

42.
והנה, לא הוגשה בקשה בתיק העיקרי אלא ההודעה על ההסדר הדיוני, אותו "צו מופחת" או "משונמך", כפי שקורא לו התובע. להסדר זה ניתנה הסכמת הנתבעים 5-7 בלבד, ולא התבקשה כלל, כל שכן לא ניתנה, הסכמת הנתבעים 1-4. לטעמי, די בכך כדי להורות על ביטול הצו.

43.
לא יכולה להיות מחלוקת כי הכספים שבמחלוקת מגיעים, אם בכלל, לנתבעים 1-4 או מיהם, כאשר התובע טוען שיש להעבירם לידיו. הנתבעת 5 שנתנה הסכמתה לצו למעשה אדישה לשאלת קיומו של הצו, יתכן שההיפך הוא הנכון, ממילא טענתה היא שלמי מהצדדים לא מגיעים כספים ואין בכוונתה לפעול לחלוקתם. דהיינו, הנפגעים היחידים מאישור ההסדר הדיוני הם הנתבעים 1-4 או מי מהם, ולפיכך הכרחי היה לצרף אותם כמשיבים לבקשה (ולא כמשיבים פורמליים, הגדרה שאינה קיימת כלל בדין).

44.
אין כל מקום לקבל את הטענה שמדובר בהמשך אותו צו שניתן בתיק אחר, אם תיק הפירוק אם תיק האישור. כל תיק עומד בפני
י עצמו; ההסדר בתיק האישור בוטל במפורש בהחלטתי הנזכרת לעיל; בירור התביעה הנוגעת לכספי האופציה הועבר מתיק הפירוק לתובענה שבפני
י. מושכלות יסוד הן שאין צו זמני ללא תיק עיקרי; ויש לעתור לסעד הזמני במסגרת אותו תיק עיקרי. לפיכך, וגם אם היו בעבר צווים במסגרת התיקים האחרים אשר מנעו את העברת הכספים, אין מקום "להעבירם" לתיק זה ללא הגשת בקשה מתאימה.

45.
בקשה שכזו אמורה לעמוד בכל דרישות הדין וההלכה-יש להגיש בקשה נתמכת בתצהיר; להוכיח את היסודות הנדרשים לה (בין היתר סיכויי התובענה; מאזן הנוחות; ניקיון כפיים, והכל תלוי בסעד המבוקש); לעמוד בלוחות זמנים; להפקיד ערובות וערבויות בהתאם להחלטת בית משפט. התובע "דילג" על משוכות אלו בהגישו את ההסדר הדיוני, מבלי שצורפו לו עמדות בעלי הדין הרלוונטים, אותם בעל דין שעלול להיפגע מההסדר. גם אם בזמנו לא התנגדו אותם בעלי דין לצווים שניתנו במסגרת התיקים האחרים, אין בכך כדי לייתר את הצורך בהגשת בקשה חדשה וקבלת עמדת הצדדים עליהם משפיע הסעד הזמני המבוקש.

46.
לאור האמור לעיל, הנני מורה על ביטול ההחלטה וביטול ההסדר הדיוני, כשהביטול יכנס לתוקפו ביום
10/6/18, בין היתר על מנת לאפשר לכל הצדדים הנוגעים בדבר לגבש הסכמה דיונית אחרת או להגיש בקשה מתאימה, וזאת בהעדר הסכמות. ככל שמוגשת בקשה, יש לעשות כן תוך 30 יום.

הוצאות הבקשות

47.
בקשות 1+2 התקבלו, והתוצאה היא שנתבעים 5-7 נמחקים מכתב התביעה. לאור השלב אליו הגיעה התביעה, וכן לאור האמור בסעיף 32 לעיל, בחרתי לפסוק הוצאות במשורה, ואלו יעמדו על סך של 15,000 ₪.

בקשה מס' 16 התקבלה אף היא. גם במקרה זה, מאחר ויתכן ויהיה המשך, ההוצאות לטובת המבקשים בבקשה זו יעמדו על סך של 2,500 ₪.
הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 45663-01/17 עו"ד יואל פרייליך - מפרק חברת גרנד סנטר חברה לפתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ נ' עזרא קחטן, אליהו קחטן, ע.ז.- ט.ן נכסים (2000) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 08/04/2018)