פסקי דין על רוני אריאל | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על צבא הגנה לישראל וראש המטה הכללי רא"ל דן חלוץ

7505/05 בג"צ     14/08/2005




בג"צ 7505/05 רוני אריאל, עו"ד נ' צבא הגנה לישראל וראש המטה הכללי רא"ל דן חלוץ





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 7505/05

בפני
:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת א' חיות
העותר:
רוני אריאל
, עו"ד



נ ג ד

המשיבים:
1. צבא הגנה לישראל וראש המטה הכללי רא"ל דן חלוץ
2. משטרת ישראל והמפקח הכללי רנ"צ משה קראדי

3. שירות הביטחון הכללי, מר יובל דיסקין

4. שירות בתי הסוהר, רג"ד יעקב גנות

5. ראש ממשלת ישראל, מר אריאל שרון

6. שר הביטחון, מר שאול מופז

7. ממשלת ישראל

8. כנסת ישראל

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

בשם העותר:
עו"ד רוני אריאל

בשם המשיבים:
עו"ד ענר הלמן
פסק-דין

הנשיא א' ברק
:
1. העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת הממשלה מס' 1996 (מיום 6.6.2004), כנגד החלטת הממשלה מס' 3281 (מיום 20.2.2005), כנגד חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן – חוק יישום ההתנתקות) וכנגד הצווים שהוציאו ראש הממשלה ושר הביטחון מכוחו של החוק (להלן – צווי הפינוי). נטען בעתירה (שהוגשה ביום 7.8.22005) כי אי החוקתיות של הוראות חוק יישום ההתנתקות ואי החוקיות של החלטות הממשלה והצווים נובעת מהפרה של סעיף 5 לחוק יסוד: הכנסת. בסעיף זה מוענקת לכל אזרח ישראל הזכות לבחור לכנסת. ההצבעה בבחירות הינה לרשימת מועמדים, כאשר אלה מוגשות על ידי מפלגות. האחרונות חייבים לפי דין ברישום ודיווח אצל רשם המפלגות של מטרותיהם ומצען. לטענת העותר, פעולת מפלגה בניגוד למידע שסיפקה לציבור באמצעות רשם המפלגות מייתרת את הבחירות לכנסת ומעקרת מתוכן את זכות היסוד לבחור לכנסת. העתירה מבוססת על הטענה כי פינוי ישובים במסגרת תכנית ההתנתקות הינו בניגוד מוחלט למטרות ולמצע של "הליכוד" – מפלגתם של ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים אחרים. נציגי המפלגה, וראש הממשלה בראשם, היו חייבים "לחזור לבוחרים" בטרם יפעלו בעניין ההתנתקות. הוצאת צווי הפינוי ויישומם על ידי כוחות הביטחון מביאים להפרה מוחלטת של מצע הליכוד ומקרבים את הרעיונות שבמצע של המפלגה המתחרה – מפלגת העבודה – מימד. מכאן – כך לטענת העותר – דינם בטלות. הוא הדין לגבי חוק יישום ההתנתקות שחוקקה הכנסת והחלטות הממשלה. כולם נתקבלו בתמיכה של נבחרי הליכוד שפעלו בניגוד למטרות ולמצע של הליכוד, באופן המביא לשלילה דה-פקטו של הזכות לבחור.

2. המשיבים בתגובתם (מיום 14.8.2005) מבקשים לדחות את העתירה על הסף, הן בשל שיהוי כבד, הן כיוון שמדובר בשאלה שהוכרעה בבית המשפט. בעניין השיהוי, מדגישים המשיבים כי הכנסת חוקקה את חוק יישום ההתנתקות לפני כמחצית השנה, ובסמוך לאותו מועד הותקנו צווי הפינוי. העתירה הוגשה חמישה וחצי חודשים לאחר חקיקת החוק, ימים ספורים לפני מועד הפינוי. לעותר אין הסבר לשיהוי הכבד בהעלאת הטענות. המשיבים מוספים כי אל מול השיהוי הכבד לא עומדת פגיעה כלשהי בשלטון החוק. זאת כיוון שחוק יישום ההתנתקות, החלטות הממשלה וצווי הפינוי נמצאו חוקיים וחוקתיים על ידי בית המשפט בפסק דינו בבג"ץ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם) (להלן – פרשת המועצה האיזורית חוף עזה). לטענתם, אין מקום לדון כעת פעם נוספת בסוגיה שהוכרעה לא מכבר על ידי הרכב מורחב של אחד-עשר שופטים. הגם שאין בפסק הדין התייחסות מפורשת לסעיף 5 לחוק יסוד: הכנסת, משנפסק כי החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וכי אין פגם בחקיקת חוק גם אם הוא סותר את מצעה של מפלגת השלטון, הרי שמדובר בחוק ההולם את עקרונות היסוד של שיטת המשטר הדמוקרטית, ובכלל זה את הזכות לבחור הקבועה בסעיף 5 לחוק יסוד: הכנסת.

3. לאחר שעיינו בעתירה וקראנו את התשובה לה, נחה דעתנו כי העתירה אינה מגלה על פניה כל עילה ואנו דוחים אותה בלא להזמין את העותר. עם חקיקתו של חוק יישום ההתנתקות הוגשה לבית משפט זה שורה ארוכה של עתירות, שעסקו בהיבט החוקתי של הוראות שונות בחוק ובהיבט המינהלי הכרוך ביישומו של החוק. באותן עתירות נטען בפני
נו, בין היתר, כי חוק יישום ההתנתקות אינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, משום שבנסיבות העניין דרישות הדמוקרטיה הן קיומו של מישאל עם, המכריע ברוב ברור של העם, ומשום שתוכנית ההתנתקות נוגדת את מצעה של מפלגת הליכוד ואת תוצאות המישאל שנתקיים בין חברי הליכוד. הסוגיה נדונה בהרחבה בפרשת המועצה האיזורית חוף עזה, הן בחוות הדעת של הרוב, הן בחוות דעתו של המיעוט (ראו פסקאות 18 עד 27 לחוות דעתו של השופט א' א' לוי). הטענה נדחתה, מן הטעם שתכנית ההתנתקות מעוגנת בחוק של הכנסת, שנתקבל על ידי חברי הכנסת ולא בפעולה של מפלגה זו או אחרת. פסקנו כי אין לקשור בין יחסי ראש הממשלה, שרי הממשלה, מפלגתם ובוחריה ובין תוקף החוק שנתקבל על ידי חברי הכנסת מסיעות שונות, המייצגים בוחרים שונים ואינטרסים אחרים. וכך נפסק מפי שופטי הרוב:

"ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה כמדינה דמוקרטית. האם חוק יישום ההתנתקות הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית? בעניין שלפנינו די אם נאמר כי מאפייניה הבסיסיים של הדמוקרטיה מבוססים "על הכרה בריבונות העם המתבטאת בבחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם ובהן כבוד ושוויון, קיום הפרדת רשויות, שלטון החוק ורשות שופטת עצמאית" (פרשת טיבי, עמ' 23). ערכיה של ישראל כמדינה דמוקרטית "הם ערכיה של הדמוקרטיה הפורמלית והמהותית גם יחד" (הנשיא א' ברק
בבג"ץ 5131/03 ח"כ י' ליצמן נ' יושב-ראש הכנסת (טרם פורסם, פסקה 13)). האם חוק יישום ההתנתקות הולם את הערכים הדמוקרטיים הללו?
...
נטען בפני
נו כי חוק יישום ההתנתקות אינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, משום שראש הממשלה פעל בניגוד למצע מפלגתו, ובניגוד למישאל שנערך בין חברי הליכוד. אין בידינו לקבל טענות אלו. אכן, שאלה היא עד כמה כבול חבר הכנסת, לרבות ראש הממשלה, להבטחות שנתן לבוחריו במצע המפלגה, ולעמדותיה של המפלגה מכוחה נבחר הוא, עמדות שיכולות אולי למצוא ביטוי בנסיבות מסויימות במישאל פנימי בין חברי המפלגה (ראו למשל בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב-ראש מפלגת העבודה, פ"ד מט(1) 758, 797, 805-804, 822-821; בג"ץ 4031/94 ארגון "בצדק" נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מח(5) 1, 55; פרשת פוקס; כן ראו י' מרזל, המעמד החוקתי של מפלגות פוליטיות 144-136, 335-332 (2004)). שאלה זו על מורכבותה אינה דורשת הכרעה בנסיבות המקרה שבפני
נו וניתן להשאירה בצריך עיון. הטעם לכך הוא כי השאלה שבפני
נו אינה אם סטה ראש הממשלה מקו מפלגתי זה או אחר. גם אם נניח כי אכן כך נעשה במקרה זה – ואין אנו מביעים בכך כל עמדה לגופו של עניין – הרי שהשאלה שבפני
נו היא אך אם יש בסטיה מעין זו מן הקו המפלגתי ומהמצע כדי להביא לאי חוקתיות של החוק, בהיותו בניגוד לערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. התשובה לכך היא בשלילה. ענייננו הוא בחוק של הכנסת שנתקבל על ידי חברי הכנסת ולא בפעולה של מפלגה זו או אחרת. החוק נתקבל על ידי חברי כנסת מסיעות שונות המייצגות מפלגות שונות. אין לקשור בין יחסי ראש הממשלה, מפלגתו ובוחריה ובין תוקף החוק שנתקבל על ידי חברי הכנסת מסיעות שונות המייצגים מטבע הדברים ציבורים שונים ואינטרסים אחרים. אין הכנסת משקפת ומבטאת מפלגה זו או אחרת. מבטאת היא בחוקיה את רצון העם, הריבון" (פסקאות 91-92 לחוות דעת הרוב).
קביעותינו אלה אינן מקובלות על העותר. הוא מבקר אותן בחריפות (ראו פסקה 13 לעתירה). נראה כי העותר סומך ידיו על עמדת שופט המיעוט בפרשת המועצה האיזורית חוף עזה. בכל אלה אין כדי להצדיק דיון מחודש בסוגיה. ההתייחסות של העותר לסעיף 5 לחוק יסוד: הכנסת אינה מוסיפה מימד שלא נידון על ידי בית המשפט בפרשת המועצה האזורית חוף עזה. לאור העובדה שהשאלה הוכרעה בפרשת המועצה האיזורית חוף עזה, העתירה אינה מגלה עילה ואנו דוחים אותה על הסף. לאור עמדתנו זו, לא מצאנו לנכון לדון בטענת השיהוי, שעל פניה נראית רצינית ביותר.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ט' אב, תשס"ה (14.8.2005).
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05075050_a02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 7505/05 רוני אריאל, עו"ד נ' צבא הגנה לישראל וראש המטה הכללי רא"ל דן חלוץ (פורסם ב-ֽ 14/08/2005)