פסקי דין על ארגון עולי מרכז אירופה (ס. חיפה) | פסקי דין על בית הורים | פסקי דין על עידן תכנון מערכות ופיקוח | פסקי דין על אילון טוביס | פסקי דין על מר סילבאן ברדיצ'בסקי |

11950/02 א     15/08/2005




א 11950/02 ארגון עולי מרכז אירופה (ס. חיפה) , בית הורים בע"מ נ' עידן תכנון מערכות ופיקוח בע"מ, אילון טוביס, מר סילבאן ברדיצ'בסקי




1
בתי המשפט

בשא012856/05
בית משפט השלום חיפה
בתיק עיקרי: א 011950/02

15/08/2005
תאריך:
כב' השופטת ח. הורוביץ

בפני
:

1. ארגון עולי מרכז אירופה (ס. חיפה)

2. בית הורים בע"מ

בעניין:
המבקשות
א. שילה ושות'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. עידן תכנון מערכות ופיקוח בע"מ

2. אילון טוביס

מר סילבאן ברדיצ'בסקי
המשיבים
יונתן פרידלנד

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה
1. בפני
י בקשה להעברת בורר מתפקידו, מכוח העילות המופיעות בסעיפים 11 (1) ו- (2) לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן :"החוק").

מסכת העובדות:
2. התביעה העיקרית (להלן: "התביעה") הינה לתשלום שכר טרחתם של המשיבים בגין עבודתם עבור המבקשות , בעלי ומפעילי בית אבות ברמת חן, במסגרת חוזה למתן שירותי ייעוץ בתחומי תכנון אינסטלציה, מיזוג אוויר ותברואה , מיום 22.5.2000 (להלן: "החוזה").

3. הואיל והחוזה הובא לידי סיום ע"י המבקשות בטרם הגיע המועד הקבוע לסיומו, התעוררה בין הצדדים מחלוקת באשר לסכומי התמורה המגיעים למשיבים בעד השירותים שהעניקו למבקשות.

4. הבוררות דנן מתנהלת מכוח הסכם להעברת הסכסוך לבוררות, שנחתם בין הצדדים (להלן :"הסכם הבוררות") ומכוח החלטת בית המשפט.

5. לפיכך מכוח הסכמת הצדדים ליישוב הסכסוך דרך בוררות, ניתנה ביום 31.3.2003 החלטת ביהמ"ש המעבירה את הסכסוך להכרעת בורר, זאת לאחר שניסיון לפתור את הסכסוך באמצעות בורר מוסכם, נכשל.
מאז ועד היום, מונו ונפסלו ארבעה בוררים שמונו בתיק ע"י בית המשפט, כאשר בשלושה מקרים המבקשות הן אלו שהגישו בקשה לפסילת הבוררים מסיבות שונות ובמקרה אחד הוגשה בקשה משותפת להחלפת הבורר.

6. לבסוף, ביום 11.3.2004 מונה הבורר השישי במספר, המהנדס סילבאן ברדיצ'בסקי, לשמש כבורר בסכסוך בין הצדדים (להלן :"הבורר").

טענות הצדדים:
7. כעת טוענות המבקשות שאף בורר זה יש להעביר מתפקידו, כאשר בפיהן מס' טענות:
א. סמכות הבורר להכריע בסכסוך הנ"ל פקעה, מכוח הוראת סעיף ט"ו לתוספת לחוק , כיוון שהמועד למתן פסק הבוררות חלף, מבלי שהוגשה בקשת להארכת מועד ע"י הבורר.
ב. הבורר חרג מסמכותו , שניתנה לו מכוח הסכמת הצדדים והחלטת בית המשפט, בכך שנתן החלטת ביניים ביום 10.7.2005 (להלן : "החלטת הביניים"), החורגת מן התחום שלשמו נתמנה ואינה עומדת בדרישות הדין המהותי וחובת ההנמקה, אשר בהן חוייב מכוח החלטת בית המשפט.
ג. הבורר, נוהג כלפיהן במשוא פנים, כאשר הלכה למעשה כבר הכריע בתיק לטובת המשיבים. כמו כן גרם להן לעינוי דין , הינו נעדר את הכישורים הנדרשים לשם הכרעה בסכסוך.
ד. המבקשות איבדו כל אמון כלפי הבורר , עקב יחסו המזלזל והמוטה לרעה כלפיהן, מאז הגישו את הבקשה הראשונה להעברתו מתפקידו. לפיכך הן טוענות כי קמו העילות להעברת בורר המנויות בסעיפים 11(1) ו-(2) לחוק.

8. מנגד טענו המשיבים כך:
א. המבקשות ביקשו לפסול באופן סדרתי בוררים, כל אימת שחשו שבורר זה או אחר עמד לפסוק לחובתן, וכך גם במקרה דנן.
ב. המבקשות הן הן שגרמו לסרבול ההליכים ועיכובם, עקב חוסר נכונותן לשתף פעולה עם דרישות הבורר וכעת הן מלינות על כך.
ג. בענייננו לא מתקיימות העילות להעברת בורר מתפקידו, המופיעות בסעיפים 11(1) ו/או 11(2) לחוק.

דיון:
9. סעיף 11 לחוק, המפרט את העילות להעברת בורר מתפקידו, קובע כדלקמן:

11. העברת בורר מתפקידו
בית-המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:
(1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;
(2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי-דין;
(3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו.

כזכור, טוענות המבקשות להתקיימותן של שתי העילות בסעיפים קטנים (1) ו-(2).
להלן אתייחס לכל עילה בנפרד.

10. העברת בורר "שאינו ראוי לאמון הצדדים"- סעיף 11(1) לחוק.
כאמור, טענו המבקשות כי לאורך ניהול הבוררות כולה, ובמיוחד משהגישו כנגד הבורר את הבקשה הראשונה להעברתו מתפקידו, הפך הבורר עויין כלפיהן, לא שאה לבקשותיהן, השמיע כלפיהן הערות המרמזות על יחסו כלפיהן ועמדתו המועדפת כלפי המשיבים והלכה למעשה ביטא את יחסו המוטה וחסר האובייקטיביות בהחלטת הביניים שנתן, המהווה חריגה מסמכותו ומהיקף הנושאים שנמסרו לו להכרעה בבוררות.

11. באשר לפירושה הראוי של עילת חוסר האמון המופיעה בסעיף 11(1) לחוק, מסכמת פרופ' אוטולנגי בספרה כי על מנת שתוכח התקיימות העילה הנ"ל "צריך שיוכח כי "נתגלתה" לבעל הדין עובדה מסויימת, אשר מבחינה אובייקטיבית יסתבר , שבעטיה הבורר אינו ראוי עוד לאמון אותו בעל דין.
אך לא די בחשש סתמי שהבורר יהא חסר יכולת להיות אובייקטיבי בשל קרבתו לצד השני, אלא יש צורך בהוכחת משהו ממשי יותר. צריך שביהמ"ש יסכים עם המבקש, הטוען שהבורר אינו ראוי עוד לאמונו , שאכן חששו סביר והגיוני"
(סמדר אוטולנגי "בוררות - דין ונוהל", מהדורה שלישית מורחבת)

12. עמדה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, אשר קבע כי צד הטוען להעברת בורר מחמת חוסר אמון בו, עליו נטל הראיה להראות ש"קיים יסוד סביר לאי האמון" וכי "המבחן - אם נתגלה דבר שבעטיו אין הבורר ראוי לאמון - הוא אובייקטיבי, ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של המתדיין"
רע 82 / 21 אירג' כהן ציון נ' רפאל אראל, פ"ד לו (4) 70.
ר' גם ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז(5) 516, 518, המ' 2749/77 רמיר חב' קבלנית בע"מ נ' אוניברסיטת חיפה (לא פורסם) .

13. לטעמי, המבקשות לא עמדו בנטל הוכחת קיומה של העילה הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי-ראייתי:

כל שטענו לעניין זה היה כי "הבורר נהג בצורה המלמדת כי איננו בורר נייטרלי ואיננו ראוי לאמון כבורר, וזאת לאור החלטות הבורר שניתנו במסגרת הבוררות , התנהגותו ואמירותיו הפוגעניות שהופנו לנתבעות וב"כ " (סעיף 31.2 לבקשה)

כפי שנוכחנו, אין הפסיקה מסתפקת בהעלאת טענות בעלמא , אלא דורשת הוכחת יסוד סביר המגובה בתשתית ראייתית לכך שאכן הבורר אינו ראוי עוד לאמון מי מהצדדים.
בענייננו, לא מציתי כל ראיה אובייקטיבית להטלת דופי שכזה בבורר, מלבד הפרחת טענות סתמית מצד המבקשות, שאולי מגובה ב"תחושות בטן" מצידן, אך וודאי שאינה עומדת ברף המבחן האובייקטיבי.

14. המבקשות אף ביקשו ללמוד על חוסר האובייקטיביות לכאורה בו נהג לדידן הבורר, מתוך סירובו במקרים אחדים להיעתר לבקשותיהן לדחיית ישיבות בוררות מסיבות שונות ומשונות.
בהקשר זה, די אם אומר כי מתוך החומר שנפרש בפני
י עולה , כפי שאבהיר בהמשך, כי המבקשות נקטו כמעט בכל כלי ואמצעי על מנת לשבש, להשהות ולהקשות על ניהול הליך הבוררות. הבורר אמנם נעתר מס' פעמים, כשהיה טעם מוצדק לטעמו, לדחות ישיבות בוררות, אולם רשאי היה להבהיר למבקשות כי יש סוף פסוק לכל אלה, ולא ניתן לדחות את התנהלות הליך הבוררות עד אין קץ באמתלות אלו או אחרות המועלות חדשות לבקרים. אין באי היענות לכל בקשת דחייה, משום רמז כלשהו לחוסר אובייקטיביות מטעם הבורר.

15. באשר לטענת המבקשות ,כי הבורר חרג מסמכותו בהחלט הביניים, בה פסק כי "מבלי לנקוט כל עמדה לטובת צד כלשהוא , אני דורש כי הנתבעת תבצע תשלום ע"ח החשבונות הנ"ל (החשבונות המאושרים ע"י מנהל הפרוייקט- ה.ש.ח.ה) , סך של 100,000 ₪ כולל מע"מ.... הסך הנ"ל יילקח בחישוב החשבון הסופי ויקוזז מערך הסכום הסופי", אומר את הדברים הבאים:

ראשית, בהחלטת בית משפט זה מיום 11.10.04 נאמר במפורש כי "הבורר משוחרר מדיני הראיות וינהל את הליך הבוררות באופן המתאים ביותר לבירור המחלוקת, בהקדם וביעילות".
עוד נאמר, כי אמנם הבורר כפוף לדין המהותי, אך מייד הוסף כי "הכוונה במקרה דנן, בעיקר לחוק התכנון והבניה והתקנות הרלבנטיות".
לפיכך, לטעמי אין לראות בהחלטת הבורר כחריגה מתוואי סמכותו, הואיל וניתן לו מרחב פעולה לצורך פתרון יעיל ומהיר של הסכסוך. לשם כך, מתעורר לעיתים צורך לקבל הכרעות ביניים, אשר מטבע הדברים, אינן עולות תמיד בקנה אחד עם האינטרסים והמאוויים של שני הצדדים גם יחד, אך מכאן ועד לטענת חריגה מסמכות, עדיין ארוכה הדרך.

16. לגופו של עניין, הכרעת הבורר אינה מהווה לדידי חריגה מהסמכות שהוקנתה לו, אלא אך נדבך בדרך להגשמתה של התכלית שלשמה מונה - קביעת שכר הטרחה המגיע למשיבים על פי ממצאי בדיקת התכניות- ובמסגרת שיקול הדעת הנתון לו.
אך גם לו היה מדובר בחריגה נקודתית מסמכות, מתוך טעות שבשיקול דעת, עדיין לא היה מקום לטעמי לנקוט בצעד הדרקוני של העברת הבורר מתפקידו, שכן טעות שבשיקול דעת הנה מטבע הדברים במסגרת הסיכונים שנטלו על עצמם הצדדים במסגרת הסכמתם להליך בוררות, וכל עוד אין מדובר בטעות היורדת לשורשו של עניין, אין מקום להתערבות שיפוטית בנדון, לא כל שכן להעברת הבורר כליל מתפקידו.

17. העברת בורר שהתנהגותו במהלך הבוררות גרמה ל"עינוי דין"- סעיף 11(2) לחוק
המבקשות טענו כי בסך הכל, מאז שהחל הליך הבוררות, התקיימו שלוש פגישות בוררות בלבד, עניין הרובץ לדידן, באופן בלעדי, לפתחו של הבורר, משל הן-עצמן נהגו ללא דופי ועשו כל שבאפשרותן על מנת לקדם את הליך הבוררות אל סיומו היעיל והמהיר.
עוד טענו כי במשך חודשים ארוכים ישב הבורר בחוסר מעש , מבלי שעשה דבר וחצי דבר על מנת לקדם את הליך הבוררות.
כ"אסמכתאות" לטענתן , ציינו כי הבורר הגיש אבעיה לביהמ"ש בבקשה למתן הנחיות, החליט למנות לו יועץ מקצועי בשטח שאינו בתחום מומחיותו וטעון הכרעה במסגרת הבוררות, ונתן את החלטת הביניים- עניינים, שרובם ככולם, לטעמן של המבקשות, היו בלתי נחוצים בעליל וגרמו להתמשכות הדיון והתארכותו שלא לצורך.

18. די אם אומר בהקשר לטענות אלו ואחרות שהשמיעו המבקשות באשר ל"עינוי הדין" שנגרם להן לכאורה באשמת הבורר, כי טענות אלו נטענו בחוסר תום לב, וזאת בלשון המעטה.
ראשית, כפי שהתרשמתי אכן מדובר בתיק סבוך, הכרוך במחלוקות עובדתיות לרוב, הדורשות לצורך הכרעתן עיון מעמיק בחומר רב , כמו גם היעזרות באנשי מקצוע מתאימים.
רק כאשר "נמשכת הבוררות הרבה מעל המצופה, ובלי כל יחס לכמות העדויות וחומר הראיות המובאים בפני
הבורר- יש בכך משום גרימת עינוי דין מצד הבורר".
(אוטולנגי, ספרה הנ"ל, עמ' 238)

19. שנית ועיקר, גם אם הייתי מוצאת גרעין של אמת באחדות מטענות המבקשות וקובעת כי אכן ניתן היה לנהל את ההליך באופן מהיר יותר, עדיין מדובר ככלל בעניין המסור לשיקול דעתו של הבורר, ודווקא ההליכים אותן מציינות המבקשות, כאילו גרמו להן לעינוי דין , עשויים ללמד דווקא על רצונו של הבורר לקבל גושפנקא שיפוטית על מנת לילך בדרך הבטוח ובכדי לממש את חובת הנאמנות שהינו חב לצדדים.

20. אך חשוב מכך, לנוכח הממצאים שנפרשו בפני
י בתיק זה עולה תמונה ברורה, כפי שכבר ציינתי, שהמבקשות הן אלו שלא בחלו בשום טקטיקה כמעט על מנת לדחות את הבוררות פעם אחר פעם, החל בבקשתן הראשונה להעברת הבורר מתפקידו, המשך בבקשות חוזרות ונשנות לדחיית ישיבות בוררות מסיבות שונות, סירובן העיקש לחתום על הסכם הבוררות (שגררה לבסוף התערבותו של בית משפט זה), אי הגשת תצהירים במועדים, סירובן למינוי יועץ חיצוני וכלה בהגשתה של בקשה זו.
הייתכן כי תישמענה המבקשות כעת בטענה כי הבורר הוא-הוא שגרם להן עינויי דין, כאשר נהגו כפי שנהגו, בבחינת אחיזת החבל בשני קצותיו ?!
לו אכן היו מעוניינות המבקשות, באמת ובתמים, לסיים במהרה וביעילות את הליך הבוררות, אין ספק בליבי כי לא היו נוהגות כפי שנהגו כמתואר לעיל, שהרי ידוע כי "בדרך כלל, הצד שתבע בבוררות, יימצא ניזוק מעינוי הדין גם כתוצאה מכל עתירה שיגיש. אם יבקש העברת הבורר מתפקידו- יתארך משך הבוררות כתוצאה ממינוי בורר אחר תחתיו, ואם יגיש תביעה לביהמ"ש - יפסיד את כל פרק הזמן בו נוהלה הבוררות".
(אוטולנגי, שם , עמ' 238).

21. היוצא מכל האמור הוא, כי טענותיהן של המבקשות בהקשר זה נטענות בחוסר תום לב , מה גם שהינן נסתרות מניה וביה ע"י התנהגותן, באופן שאין לקבל את טענתן להתקיימות העילה שבסעיף 11(2) לחוק.

22. עוד טענו המבקשות כי סמכותו של הבורר להכריע בסכסוך פקעה, מאחר ולא עמד במועדים הקבועים בתוספת לחוק.
לעניין זה תומכות המבקשות יתדותיהן על סעיף ט"ו בתוספת לחוק, הקובע כאמור:

טו. על הבורר לתת את פסק-הבוררות תוך שלושה חדשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל-דין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חדשים נוספים.

23. על פי הוראת הרישא שבסעיף 11 לחוק, "בית-המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה", משמע אף בהתקיימות אחת העילות שבחוק , הותיר המחוקק את שקול הדעת בידי בית המשפט להכריע , האם להעביר את הבורר מתפקידו, אם לאו.
בענייננו, לנוכח התנהגות הנתבעת, כפי שתוארה לעיל בהרחבה, וודאי שאיני רואה לנכון לקבל את טענת המבקשות.
המבקשות, לנוכח תרומתן הרבה לעיכוב הליך הבוררות, מנועות מלטעון לעיכוב סיום הליך הבוררות וחריגה מהתחום המוקצב לכך.

24. העולה מהמקובץ כי דין הבקשה להדחות.
כולי תקווה כי כל הצדדים הנוגעים בדבר יעשו כל שלאל ידם על מנת לסיים סכסוך זה במהרה ועל הצד הטוב ביותר , ומבלי שיהיה צורך חדשות לבקרים לערב את ביהמ"ש בהליך הבוררות.
הנני מורה כי העתק הבקשה והחלטה זו לא יועברו לבורר ע"מ להפיג חשש מלב המבקשות להשפעת הבקשה כביכול, על הבורר.
הצדדים יפנו במשותף לבורר ויקבעו עמו מועדים קרובים לסיום הליך הבוררות. חלק אופרטיבי זה, יצוטט בפני
יתם אל הבורר.
המבקשות ישאו בהוצאות בקשה זו בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י' באב, תשס"ה (15 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

________________
ח. הורוביץ
, שופטת








א בית משפט שלום 11950/02 ארגון עולי מרכז אירופה (ס. חיפה) , בית הורים בע"מ נ' עידן תכנון מערכות ופיקוח בע"מ, אילון טוביס, מר סילבאן ברדיצ'בסקי (פורסם ב-ֽ 15/08/2005)