פסקי דין על רחמים רבנו | פסקי דין על אביס תחבורה | פסקי דין על אברהם חי עטר |

12382-12/17 תק     16/04/2018




תק 12382-12/17 רחמים רבנו נ' אביס תחבורה, אברהם חי עטר








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 12382-12-17 רבנו נ' אביס תחבורה
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אביגיל ון-קרפלד


תובע

רחמים רבנו


נגד


נתבעים

1.אביס תחבורה

2.אברהם חי עטר







פסק דין


לפני תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים. המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיית האחריות ובסוגיית הנזק.

התובע נהג במועד התאונה ברכב מסוג טויוטה מ.ר. 92-066-56. הנתבע נהג ברכב אחר פרטיו לא הוצגו לביהמ"ש. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות שלהלן:

ביום 5.7.17 ארעה תאונה בתלפיות באזור יד חרוצים 14. רכב התובע נסע בכביש דו סטרי שמשני צידיו חנו כלי רכב. התובע רצה לפנות שמאלה לכיוון מקום עבודתו אך משאית שעמדה ופרקה סחורה בצד ימין חסמה את נתיב ימין. עקב כך התובע נסע בנתיב השמאלי נגד כיוון התנועה. באותה עת רכב הנתבעים יצא מחניה בצד ימין ורצה להשתלב בכביש.

לטענת התובע בכתב התביעה, רכב הנתבע יצא מאחורי משאית ועקף את המשאית ופגע ברכבו. בדיון טען התבוע שהוא נהג בכביש הראשי, והתובע יצא מסמטה צדדית / מעין חניה בצד ימין. הנתבע פגע בתובע מצד ימין של רכב התובע. התובע טען עוד, כי נסע בנתיב השמאלי וכך הוא עושה מאז 1980 והוא לא עקף את המשאית (ע' 3 ש' 11-13 וש' 23). כן טען שהנתבע 2 אשם באופן מלא בקרות התאונה.

לטענת הנתבעים בכתב ההגנה התאונה ארעה כאשר נתבע 2 יצא מחניה אחרי שוידא שהכביש פנוי. משאית צד ג' אפשרה לו לצאת. לפתע רכב התובע הגיח מאחורי המשאית, עקף אותה בצורה מסוכנת ובחוסר זהירות גרם לתאונה ותוצאותיה.

בדיון טען הנתבע 2 שעמד ביציאה מהחניון ורצה לפנות ימינה. משאית גודלה עמדה. לדבריו הוא לא ראה את התובע. עמד והסתכל למרות שיכול היה לפנות ימינה הוא גלש מעט ונתן קצת גז לפנות שמאלה. הנתבע עקף את המשאית ופגע ברכב הנתבע 2. לטענת הנתבע 2, התובע רכבו נפגע בחלק השמאלי ואילו רכב התובע נפגע בחלק ימין מקדימה. הנבתע 2 סבר שלשני הצדדים אחריות לקרות התאונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין אני מורה על קבלת התביעה באופן חלקי מהנימוקים שלהלן.

מהתמונות שהוצגו לביהמ"ש עולה בבירור, שבנתיבו של התובע עמדה משאית ומתיאור התאונה על ידי התובע עולה שהוא נהג בנתיב שאליו הנתבע היה אמור להכנס. כך אישר גם חתנו של התובע שהוסיף שיש ברחוב תמיד בעיה לעבור ושצריך להיות שם מאוד זהירים (ע' 4 ש' 28-29 וש' 34-35). אני קובעת שלמרות שנטען שהנתבע 2 רצה לפנות ימינה ואז שמאלה בעדותו יצא לו בלי משים שהוא ביקש לפנות שמאלה (ע' 6 ש' 26).

ראיתי לבחון את העדות של החתן בזהירות רבה. מדובר בעד שיש לו אינטרס מה גם שהתובע והעד לא הודיעו לביהמ"ש מיוזמתם שיש ביניהם קשרים משפחתיים. היו קשיים מסויימים אחרים בעדות החתן, שהעיד במקום אחד שמדובר בכביש בעל 3 נתיבים (ע' 4 ש' 21) ובמקום אחר טען שיש רק 2 נתיבים (ע' 5 ש' 4). כן נמצאה סתירה בין עדות התובע שהוא נסע רק בנתיב השמאלי לבין עדות החתן שהתובע נסע בנתיב בו עמדה המשאית, דהיינו בנתיב ימין (ע' 5 ש' 6-9, ע' 5 ש' 36 – ע' 7 ש' 1).

מתמונות הנזק שהוצגו והשמאות שצורפה עולה נזק אצל התובע בכנף קדמית ימנית ודופן ימין וכן הוחלף פגוש קדמי. אצל הנתבע 2 הנזק היה בצד שמאל ונצפתה מעיכה. מתמונות שחור לבן שהוגשו במצורף לכתב התביעה ביהמ"ש ראה שבר בצד ימין מקדימה אצל התובע. בת/1 שרטט התובע שהנתבע 2 פגעה בו עם החזית. הדבר אינו מתיישב עם מיקומי הנזק ברכב הנתבע 2.

חרף קשיים אלה אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת ברובה על הנתבע 2 אשר יצא מחניה וביקש להשתלב והיה צריך לעצור בגבול המשאית בנתיב ימין ולהתקדם בזהירות רבה. אני קובעת כי הנתבע 2 נושא באחריות של 80% לתאונה וכי התובע נושא באחריות של 20%. התובע נהג בנתיב שמאל ושלא כדין וגם הוא היה צריך לעצור בגבול המשאית ולהתקדם בזהירות רבה העובדה שיש גם שבר מקדימה מלמדת על אחריותו.


לעניין הנזק – התובע ביקש לפסוק לו פיצוי בשיעור של 7,951 ₪ המורכב מהסכומים שלהלן: בגין התיקון – 5,716 ₪; בגין השמאי 500 ₪ ואגרה – 79.51. צורפה שמאות וכן קבלה בגין שכ"ט השמאי בלבד.

התובע הגיש קבלה המבססת תשלום לשמאי אך לא צרף קבלה בגין תיקון הנזק. ביהמ"ש האריך את המועד להגשת להגשת הקבלה עד ליום 15.4.18 בשעה 19:00. בשעה 18:15 התייצב סוכן הביטוח של התובע באולם ביהמ"ש והודיע שלא הצליחו להשיג מסמכים נוספים שכן המוסך כבר סגור וביקש ארכה. ביהמ"ש האריך את המועד עד היום בשעה 13:00 (ראה ההערה שנרשמה בתיק אתמול). עד למתן

פסק דין
זה לא צורפה קבלת תיקון וגם לא אישור העדר תביעות (ע' 2 ש' 3; ע' 7 מש' 25).

ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (10.9.17) הנחה ביהמ"ש העליון כי בהעדר ראיות להוכחת הנזק,
פסיקה על בסיס אומדן, על אף שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו בפועל, מהווה סטייה מן ההלכה הפסוקה. באותם המקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, על התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. במקרה זה התובע מבקש להסתמך על השמאות לאחר שהודה בביהמ"ש שבידו קבלה אך הוא לא הציגה לביהמ"ש למרות שניתנה לו הזדמנות לעשות כן. מקרה זה אינו נופל במסגרת אותם חריגים
שבהם קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, ועל כן ביהמ"ש פוסק על דרך האומדן.

לאחרונה ניתן פס"ד נוסף ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן (30.1.18) בו ביהמ"ש העליון קבע כי לא ניתן לחרוג מהוראות הדין המהותי במסגרת הליכים בתביעות קטנות באשר לנטלי ההוכחה ולכל היותר יש לאפשר את הגמישות הדיונית בסדרי הדין ודיני הראיות כדי לאפשר לתובע לתקן את מחדלו. ביהמ"ש אפשר לתובע לתקן את מחדלו והוא לא עשה כן.
מנגד התובע בחר להגיש היום לביהמ"ש מכתב הסבר על ידי התובע בסוגיית האחריות לתאונה.

לפיכך וחרף הקושי שבתוצאה, אין מנוס מקביעה שהתובע זכאי לקבל רק את הסכומים הבאים:
500 ₪ בגין השמאות, 125.16 ₪ בגין אגרה ובגין טרדה וביטול זמן סכום של 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.






בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,
א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 12382-12/17 רחמים רבנו נ' אביס תחבורה, אברהם חי עטר (פורסם ב-ֽ 16/04/2018)