פסקי דין על בנק מזרחי טפחות בע"מ | פסקי דין על פיצהלה למהדרין | פסקי דין על אבי מוסרי | פסקי דין על סוני מוסרי ואח' |

42229-06/17 תאק     11/02/2018




תאק 42229-06/17 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פיצהלה למהדרין בע"מ, אבי מוסרי, סוני מוסרי ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"ק 42229-06-17 בנק מזרחי טפחות בע"מ

נ' פיצהלה למהדרין
בע"מ
ואח'





לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל

ה
תובעת:
בנק מזרחי טפחות בע"מ

נגד

ה
נתבעים:
1. פיצהלה למהדרין
בע"מ
2. אבי מוסרי
3. סוני מוסרי
4. יצחק רפאל






החלטה


לפני בקשה לקבלת רשות להתגונן כנגד תביעה בסך 990,344 ₪. את הבקשה הגיש הנתבע מס' 4
[להלן – "המבקש"]
. כנגד יתר הנתבעים ניתן כבר

פסק דין
בהעדר הגנה.




המבקש הוא אחיה של הנתבעת מס' 3 וגיסו של הנתבע מס' 2

[להלן: "מוסרי"]
, שהינם בני זוג. הנתבעת מס' 1 היא חברה המצויה בבעלותו של מוסרי
[להלן –"החברה"]
.

3.
ביום 5.12.16 חתם המבקש על
"כתב הצהרה והתחייבות" [להלן: "ההסכם"]
כלפי התובעת
[להלן – "הבנק"]
ובגדרו ערב, ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים, לקיום ההתחייבויות כלפי הבנק שנכללו בהסכם ואשר עיקריהן מפורטים להלן:
א.
פירעון
מידי של חוב בסך 615,000 ₪ שהצטבר בחשבון מוסרי המתנהל אצל הבנק.
ב.
פירעון סך של 440,053 ₪ שהינו רוב החוב שהצטבר בחשבון נוסף של מוסרי המתנהל אצל הבנק, וזאת באמצעות נטילת הלוואה בפריסה ל-36 תשלומים, ופירעון יתרת החוב באותו חשבון כסדרו.
ג.
פירעון סך של 166,432 ₪ שהינו רוב החוב שהצטבר בחשבון משותף של בני הזוג מוסרי והמתנהל אצל הבנק, וזאת באמצעות נטילת הלוואה בפריסה ל-12 תשלומים, ופירעון יתרת החוב באותו חשבון כסדרו.
ד.
פירעון מידי של סך של 33,533 ₪ שהינו חלק מהחוב שהצטבר בחשבון החברה המתנהל אצל הבנק, ופריעת יתרת החוב באותו חשבון בסך 93,103 ₪ כסדרו.

על פי כתב התביעה לא עמדו הנתבעים בהתחייבויותיהם ולפיכך, ובהתאם לסעיף 15 להסכם, הועמדו לפירעון מידי יתרות החוב בחשבונות הבנק, ומשמיאנו הנתבעים לפורען, הוגשה התביעה.

טענת ההגנה העיקרית אשר העלה המבקש בבקשת הרשות להתגונן הינה כי הוחתם על ההסכם במטרה ברורה להרע מצבו ולשפר את מצב הבנק, תוך הפרחת הבטחות שווא. המבקש,
שהציג עצמו כמי שאינו בעל מניות בחברה, אין לו כל זיקה אליה, וידיעתו הסתכמה בכך
שיתרות החוב בחשבונות החברה ומוסרי חרגו ממסגרות האשראי, טען כי הוסבר לו שערבותו נדרשת על מנת להשיב את מצבת החוב חזרה למסגרת האשראי, ובכך, הלכה למעשה, הערבות תפוג. על פי המבקש הוא הסכים לתת ערבותו, רק על יסוד המצגים הללו, כאשר הוא סמוך ובטוח שזו לא תאריך זמן ותתבטל עם תחילת ביצוע התשלומים בהתאם להסכם. רק בשלב מאוחר יותר נדהם המבקש לגלות את הסיבות האמתיות שמאחורי החתמתו אשר נועדו לשפר את עמדות הבנק טרם העברת עניינם של יתר הנתבעים להליכים משפטיים. המבקש מציין כי יש לו יסוד להאמין כי כבר בשלב בו הוחתם על ההסכם קיבלו פקידי הבנק הוראות מהמחלקה המשפטית של הבנק כיצד לשפר את עמדת הבנק לצורך ניהולו של הליך זה. המבקש מלין כנגד הבנק על כך ששיפר מצבו פלאים עקב החתמתו כערב, פגע ביכולת החברה לפעול וגרם להפסקת פעילותה. המבקש מאשים את הבנק בכך שלקח חוב של יתר הנתבעים והפך אותו לחוב של המבקש תוך הטעיית המבקש לחשוב כי פעילות החברה תימשך, זאת כאשר אם היה יודע המבקש מלכתחילה כי כוונת הבנק הינה להפסיק את פעילות החברה ולפנות לעבר ניהול הליכים משפטיים כנגדה, וזאת בחלוף שישה חודשים בלבד מיום החתימה על ההסכם, לא היה המבקש מסכים ליטול על עצמו התחייבות שכזו.

בנוסף טען המבקש כי התקשרותו עם הבנק נוצרה על בסיס חוזה אחיד ובו תניות מקפחות למכביר, כי התנהלותו של הבנק כלפיו הייתה חסרת תום לב ושזורה פגמים לכל אורכה ורוחבה, וכי בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז-1967
[להלן – "חוק הערבות"]
אין מקום לפנות בתביעה זו כנגדו בטרם מוצו ההליכים כנגד החברה.

בסיכומיו בתום הדיון בבקשת הרשות להתגונן טען ב"כ המבקש כך:
"הפסיקה בנושא מתן רשות להתגונן ידועה ורחבה. גרסתו של המבקש לא נסתרה בחקירה ואנחנו מבקשים לתת את יומו בביהמ"ש על מנת להביא את הפקידות לחקור את כל העדים המתאימים על מנת להציג את
מלוא הגרסה בביהמ"ש."

מנגד עמדה ב"כ הבנק על כך שבקשת הרשות להתגונן לוקה בסתמיות בוטה, ואינה מגלה גרסה מפורטת. כי גרסת המבקש הופרכה מתוכה, והינה משוללת כל הגיון, וכי פרשנותו להסכם אינה מתקבלת על הדעת.

דיון והכרעה:

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של הדיון בבקשת רשות להתגונן עול ההוכחה המוטל על המבקש הינו מצומצם. על-כן בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן עליו להניח כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. המבקש אינו נדרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתום ההליך העיקרי. משכך, לנוכח עוצמתה של זכות הגישה לערכאות, ככל שהגנת המבקש אינה הגנת בדים, בכך סגי, ויש להעדיף את מתן יומו בבית המשפט.


המונח
"הגנת בדים"
יוחד אפוא בפסיקה למקומות בהם נעלה מכל ספק כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו. למשל, כאשר המבקש בהיחקרו בעצמו משמיט את היסוד לעובדות שהוא טוען להן [
ראו
ע"א 241/61

מנהיים

ואח'


נ

'

ניקולסבורג

,

פ

"

ד

ט

"

ו

2425],
או כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, ואין בית המשפט נדרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה [
ע"א 469/87

בורלא

נ

'

טפחות

בנק

למשכנתאות

לישראל

בע"מ


פ

"

ד

מג

(3) 113
] או עת שטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית [
ע"א 594/85

זהבי

נ

'

מגרית

בע"מ
,

פ

"

ד

מב

(1) 721
].

בנוסף, מקום שבקשת רשות להתגונן מושתתת בחלקה על טענות משפטיות שאין כלל מקום להבאת ראיות להוכחתן, אין כל מניעה לדחות טענות אלה מבלי לתת רשות להתגונן
[ראו ע"א 11/87

‎
מדינת ישראל
‎

‎
נ' חירם לנדאו, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ
, פ''ד מג(4) , 287].

בתום חקירת המבקש ושמיעת סיכומי באי כוח הצדדים הסתפקתי שמא
הגנתו של המבקש אין בה ממש כלל.
מלכתחילה לקה תצהיר המבקש בכך שהוא נעדר חוט שדרה של התרחשויות קונקרטיות המעוגנות בחוליות זמן, במיקומים, ובזהותם של אנשים
.
הבקשה אף נוסחה ברובה באופן פיקרסקי, משל המבקש הוא אנטי גיבור אשר נקלע ללא הסבר להרפתקה זו. רק על דוכן העדים גילה המבקש לראשונה, במענה לשאלה שנשאל, כי הינו אחיה של הנתבעת מס' 3 וגיסו של מוסרי. כן הודה כי ידע על הלוואות שנטלה החברה מהשוק האפור. אף תשובותיו בהן ניסה ליצוק תוכן קונקרטי לאמור בתצהיר לא היו עקיבות, כאשר הלביש את טענות ההטעיה והפרחת ההבטחות, על שתי פקידות בנק לסירוגין, כל זאת כאשר על גבי כתב הערבות עצמו מצוין כי המבקש חתם עליו בפני
עו"ד, ולא בפני
פקידות הבנק.
דברי הפקידות אותם ציטט המבקש לא תאמו את הנטען בתצהיר, כאשר המבקש לא ייחס בעדותו לאף אחת מהפקידות, עליהן הצביע כמי ששוחחו עמו כאשר החתימו אותו על ההסכם, אמירות לפיהן
"ערבותו תפוג עם תחילת ביצוע תשלומים של יתרת הנתבעים לבנק" [סעיף 9 לתצהירו]
או למצער אמירות הנוקבות בתקופת זמן של 6 חודשים בה תעמוד הערבות. מעדותו של המבקש בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון
[ראו שורות 5-25]
אף

ניתן ללמוד

כי המבקש הבין את תוכן ההסכם, ידע כי ערבותו תשמש כ
"גלגל ההצלה"
, ולמרות זאת בחר לחתום על מנת לעזור למוסרי עליו סמך בעיניים עצומות, ומתוך אמונה שהדברים לא יגיעו למצב בו יידרש לעמוד בערבותו
.

בנוסף, בטענות שעניינן תנאי מקפח בחוזה אחיד והוראת סעיף 8 לחוק הערבות לא מצאתי ממש וזאת משהטענה הראשונה נטענה באופן סתמי מבלי להצביע על ניסוחו של תנאי כלשהו בהסכם, ומשהטענה השנייה אינה יכולה לעמוד אל גישתה של הפסיקה לעניין זה
[ראו ע"א 1873-05 דואק נ' בנק הפועלים (2005), רע"א 550/12 מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ
נ' אביב שקד (2013) ת"א 27867-04-11 טובול נ' רוזנבאום (2012), וכן ראו דעתו של המלומד רוי בר קהן, בספרו "ערבות" (2006), עמ' 389-391, לפיה ההוראה הינה דקלרטיבית גרידא, ואין בצידה סנקציה].

עם זאת, אחר עיון בפרוטוקול הדיון שמתי ליבי גם לכך שהמבקש לא נחקר על טענתו לפיה הוספתו כערב נעשתה על ידי הבנק בהתאם להוראות מהמחלקה המשפטית של הבנק רק לצורך ניהולו של ההליך שלפניי, וכי אם היה יודע שכך הוא הדבר לא היה חותם על הסכם הערבות. במכלול הנסיבות סבורני כי טענה זו, אשר טרם הונחה לה תשתית ראייתית, לאו מילתא זוטרתא היא, שהרי המבקש הוסף כערב לחובות קיימים של אחרים שסכומם הכולל עלה על מיליון ש"ח, עת מצבה הכלכלי של החברה היה בכי רע, וכאשר המידע הראשוני אשר נמסר לערב הינו מטעמו של מוסרי עצמו, אשר המבקש סמך עליו, אך היה לו אינטרס להציג בפני
המבקש מצג הממעיט מחומרת מצבו, מחומרתה של הערבות ומהשלכותיה העתידיות
[ראו ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ
פ"ד נג (2) 337]
. ודוק, הבנק צירף לכתב התביעה העתקים של טופסי
"גילוי נאות לערב"
שמסר לנתבעים 2 ו-3, אך לא צורף טופס כאמור ביחס למבקש עצמו. במצב דברים שכזה
נדרש משנה זהירות, וזאת בין היתר בשים לב לכך שמעבר לחובה הבסיסית כשל כל גוף פרטי שהוא לנהוג בתום לב במשא ומתן לקראת חתימה על הסכם מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973,
חלה על הבנק חובת אמון קונקרטית
[ראו ע"א 1691/11
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
נ' רחל צוברי (2015)], ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ
נ' פרופ' צבי ציגלר , מט (1) 369].

ככל שטענת המבקש נכונה, יש בה כדי להצביע על הגנה אפשרית. כאמור, המבקש אינו נדרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גרסתו, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנותו. כל שנדרש מהמבקש הוא השהיית הספק, אף אם הגנתו נדמית כ
"טיפה כבדה על קצה עלה"

[מתוך "בראשית", מאת אלי אליהו, "אני ולא מלאך", הוצאת הליקון, תשס"ח-2008].

במכלול הדברים המפורטים לעיל באתי אפוא לכלל מסקנה כי יש לתת
למבקש את הרשות להתגונן מפני התובענה.

המזכירות תסב את התיק לתיק בסדר דין רגיל.
התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן ייחשב לכתב הגנה.
הצדדים ישלימו הליכי גילוי מסמכים כללי, עיון בהם ומשלוח שאלונים עד יום 13.3.18. גילוי מסמכים ספציפי ותצהירי תשובות לשאלונים עד ליום 12.4.18. בקשות מקדמיות בעניינים אלה עד ליום 27.4.18.
ישיבת קדם משפט נקבעת ליום 3.6.18 בשעה 10:30.
חובת התייצבות לבעלי הדין עצמם.
חיוביהם הדיוניים של הצדדים אינם תלויים זה בזה.
המזכירות תזמן את הצדדים לפגישת מהו"ת, ואולם לא יהא בכך על מנת לפטור אותם מחיוביהם הדיוניים המפורטים לעיל.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ח, 11 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 42229-06/17 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פיצהלה למהדרין בע"מ, אבי מוסרי, סוני מוסרי ואח' (פורסם ב-ֽ 11/02/2018)