פסקי דין על אי.ג'י.טי השכלה | פסקי דין על צחי איציק כהן | פסקי דין על עמוס רולידר

17680-02/18 הפב     16/04/2018




הפב 17680-02/18 אי.ג'י.טי השכלה בע"מ, צחי איציק כהן נ' עמוס רולידר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 17680-02-18 אי.ג'י.טי השכלה בע"מ
ואח' נ' רולידר

תיק חיצוני
:
16 אפריל 2018



לפני
כב' השופטת
י. שבח, סג"נ


מבקשים

1
.
אי.ג'י.טי השכלה בע"מ
2
.
צחי איציק כהן
ע"י ב"כ עו"ד מ' קידר

נגד


משיב

עמוס רולידר
ע"י ב"כ עוה"ד
א' פוזנר
ו-מ' שוק



החלטה


בקשה לעיכוב המשך הליכי הבוררות עד לדיון בבקשה לביטול פסק בורר
שהוגשה ע"י המבקשים
1.


בין הצדדים, המבקשים – עו"ד במקצועו וחברה שמניותיה רשומות על שמו, והמשיב – איש אקדמיה ומומחה לטפול התנהגותי, נתגלע סכסוך על רקע מיזם משותף להקמת מכון להדרכה והכשרת מטפלים בבעיות התנהגות של ילדים הנושא את שם המשיב, ובקשר לסיום תפקידו של המבקש כמנכ"ל המכון. בפני
הבורר הובאו תביעת המשיב כנגד המבקשים שהועמדה, לאחר תיקונה ביום 04.08.2013, על סך 1,395,000 ₪, ותביעת המבקשים כנגד המשיב מיום 11.04.2013 על סך 32,623,916 ₪.
בהינתן תנית בוררות הועברה המחלוקת לבירור בהליך בוררות לפני עו"ד רונן קצף (להלן – הבורר).
2.
ביום 22.10.2017 ניתן ע"י הבורר פסק ביניים לפיו נדחו כל תביעות המבקשים, נדחו מקצת מתביעותיו של המשיב, למעט תביעתו לקבלת כספי ההפרשות הפנסיוניות
המופקדים בחברת "הפניקס" ולמעט רכיבים נוספים של התביעה שהתקבלו על ידי הבורר באופן עקרוני, תוך מתן הוראה למשיב "להגיש כתב תביעה מתוקן ובו תפורט תביעתו הכספית כפועל יוצר של קביעותי דלעיל", שאכן כבר הוגש.
בהליך העיקרי עותרים המבקשים לביטולו של פסק הביניים.
הבקשה לביטול פסק הבוררות החזיקה לא פחות מ-51 עמודים וכן תצהיר ונספחים המחזיקים אלפי עמודים המחולקים ל35 יחידות. לאור החלטתי מיום 12.02.18 הוגשה בקשה מתוקנת המשתרעת על פני 20 עמודים.
3.
בבקשה לעיכוב ההליכים נושא ההחלטה נטען כי "..בפסק קבע כב' הבורר קביעות בדבר הגשת כתבים מתוקנים, והמשיב כבר עשה כן, בעוד המבקשים (שלרשותם ארסנל הטענות המובאות כאן) ביקשו לקבל ראשית, וודאות באשר למצב המשפטי, ולתוקף הפסק. קיים חשש כי אילו יימשכו הליכי הבוררות, שיווצר נזק בלתי הפיך, ואפשר שהוא יהפוך את הבקשה לביטולו של הפסק או הליך הערעור, לאקדמיים ותיאורטיים".
4.
תביעת הביטול משתרעת על פני כל עילת ביטול אפשרית, אף על טענות ערעוריות מובהקות ואלו עיקריהן: המבקש 2 לא היה צד לבוררות והבורר חרג מסמכות עת ייחס לו מעמד כזה; בתצהירים מטעמו הרחיב המשיב את חזית המריבה שלא כדין מעבר לאמור בכתב התביעה המקורי שהגיש; הבורר לא עמד בחובת ההנמקה שהוטלה עליו עת פסק הבוררות נפרש על 49 עמודים בלבד, בעוד שעל פי האמור בפסק הבוררות, השתרעה הטיוטה על פני 200 עמודים, באופן שאינו מאפשר "להתחקות אחר ההגעה למסקנה" בדבר חוסר מהימנותו של מבקש 2, עת "למבקשים יש עדיין זכות לערער לפי כללי המוסד לבוררות"; נוכח המסמכים שהוגשו לבורר היה עליו "...לקבוע כי ידו של המבקש 2 על העליונה מבחינת המהימנות!"; הנמקת הבורר לפיה ניתן "משקל ועדיפות לראיות בכתב" אינה מתיישבת עם ההכרעה; כי הבורר לא קיבל טענות שונות שעניינן חוסר תום לב של המשיב בקיום חלקו בהסכם "ובכך מיצב כב' הבורר את המשיב מעל לדרגת 'שותף שווה', ואת המבקשים 'מתחת לאפס' וזאת בניגוד לעיקרון 'האדם הסביר'"; הבורר לא דן במשמעותם של אירועים רלוונטיים להכרעה בבוררות ומנגד דן באירועים שאינם רלוונטיים לה; המשיב מיוצג במשותף עם עדים בבוררות המנהלים מול המבקשים הליכים משפטיים נוספים וייצוגו ממומן שלא כדין על ידי חברה לתועלת הציבור; היה על הבורר לדחות גרסתו של אחד העדים, משעדותו בחקירה הנגדית אינה מספקת; הבורר הורה על פיצול סעדים מבלי שנתבקש, ומבלי שהייתה הצדקה לכך; הבורר הוציא תחת ידיו צווים זמניים בעקבות טענות כוזבות והחילם על גורמים שאינם צד להליך הבוררות על מנת "ליצור 'חיוב אישי' ושלא כדין"; הבורר התמקד בעילה משנית וכבושה בדבר הטעיית המשיב באשר לזהות בעליה של מבקשת 1, אשר גררה את הצורך בהצגת "שלל מסמכים" שממילא היו בשליטת העדים המקורבים למשיב; הבורר לא נתן דעתו על פרטים כוזבים משמעותיים שנמצאו בעדותו של המשיב, כמו גם על דפוס של מתן עדויות שאינן אמת על ידו; הבורר הגיע למסקנות שגויות בדבר מבוי סתום בפעילותה של החברה המפעילה את המכון, עת קיים בה מנגנון הכרעה במקרה של חילוקי דעות, הוא קול מכריע ליו"ר הדירקטוריון, ובדבר זהות הגורם בגינו לא ניתן לה עוד אשראי.
לאורך הבקשה נכללות הפניות לעילות הביטול שבסעיפים 24(3), 24(5), 24(6), 24(7), 24(9), ו-24(10), לחוק הבוררות, כמו גם על טענות בדבר "עיוות דין" שנגרם למבקשים.
5.
לאחר עיון בכתבי בית הדין ונספחיהם, נראה כי סיכויי ההליך העיקרי עומדים ביחס הפוך לאורכה של התובענה ולמניין טענות הביטול.


ראשית, הסכם הבוררות מיום 20.02.2013 שצירפו המבקשים לבקשתם, הנושא את סמליל המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין, כולל את סעיף 7 הקובע כי "פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור בפני
בורר על פי הוראות סעיף 21א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 והתוספות לחוק; לעניין הערעור יחולו בנוסף כללי המוסד לבוררות".
משכך, חלה במצב זה, ההלכה לפיה "...סעיף 21א(ג)(1) לחוק קובע כי בקשה לביטול פסק בוררות, המוגשת במצב בו צדדים להסכם בוררות הסכימו כי ערעור על פסק הבוררות יידון בפני
בורר (קרי, בוררות דו-שלבית), תוגש על פי העילות האמורות בסעיפים 24(9) ו-(10) לחוק בלבד. במקרה דנן, עניינם של הצדדים נדון כאמור בפני
ערכאת בוררות דו-שלבית, ולכן כלל לא היה מקום לדון בבקשת המבקש לביטול פסק הבוררות בעילות שאינן מנויות בסעיפים 24(9) ו-(10) לחוק. חשוב, אם כן, שכלל הגורמים יהיו ערים להוראות סעיף 21א(ג)(1) לחוק, בייחוד נוכח תרומתו של הסעיף לסופיות הליך הבוררות ולתדמיתו של כלי הבוררות ככלי יעיל לפתרון סכסוכים" (רע"א 7806/16 כהן נ' מיטרני, פסקה 9, ניתן ב-25.12.2016).
הימנעות ממימוש הזכות המוקנית בתנית הבוררת להגשת ערעור (וקשה להלום את טענת רולידר לפיה פסק הביניים אינו אלא החלטה אחרת) - אין בה כדי להרחיב את מנעד הטענות לביטול אותן ניתן להעלות במסגרת בקשת הביטול (רע"א 7091/16 כהן נ' סעדיה, פסקה 10, ניתן ב-06.11.2016). משכך, ממילא אין לדון, בגדרי ההליך העיקרי, באותן הטענות הנסמכות על עילות ביטול אחרות, ומקומן של אלו בהתדיינות בפני
מותב בוררי הערעור, ולא בבית המשפט. עמדת המבקשים, כי "למבקשים שמורה עדיין הזכות לערער על פסק הבורר (ובמסגרתו גם על 'החלטות ביניים' כמו זו), ועניין זה נטען כאן למען העדר ספק" (סעיף 15 ל"בקשה מתוקנת לביטול פסק בורר" מיום 26.02.2018) או כי "...לזכותם עומדים שני המסלולים: גם בקשת ביטול, וגם זכות ערעור" (סעיף 2.3.2 לתגובה לתשובה) – אין לה, לכאורה, אדן משפטי לסמוך עליו.
6.
שנית, עיון בטענות שלעיל צוינו רק בראשי פרקים, מלמד כי חלקן הגדול מופנה כלפי מסקנותיו של הבורר - לרבות בממצאים עובדתיים ובשאלות מהימנות - שהן לשיטת המבקשים שגויות. אלא שבית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי הבוררות, ואין לפרש את עילות הביטול המוגדרות והמצומצמות שבחוק הבוררות באופן בו ייהפך לכזו (רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ, ניתן ב-04.11.2009). זאת לבד מן המקרים, שאינם לענייננו, בהם החילו הצדדים על הליך הבוררות את הוראת סעיף 29ב לחוק הבוררות, אז קיימת "אפשרות מוגבלת" להתערבות בטעויות של הבורר בהכרעה גופה, ככל שתימצאנה (רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן, פסקות 9-12 לפסק דינו של השופט דנציגר, ניתן ב-12.04.2016).
7.
ומכאן למאזן הנוחות.
אין מקום לעיכוב הגשת כתב ההגנה מטעם המבקשים, אף לא להמשך ההתדיינות בבוררות. הצדדים מתדיינים בבוררות מזה מספר שנים, הפרוטוקולים של דיוני הבוררות מחזיקים
אלפי עמודים, ואין מקום לחשש שמא השלמת הליך הבוררות תפגע בזכות כלשהי של המבקשים. גם אם בקשת הביטול תתקבל – אין בכך כדי לגרור מניה וביה את תוצאת ביטולן של הקביעות הנוספות בפסק הבוררות הסופי, העומדות לכאורה בפני
עצמן. הנזק היחידי הצפוי למבקשים, אם בקשת הביטול תתקבל מתבטא בהוצאות ניהול החלק השני של הבוררות.
התוצאה

8.
הבקשה לסעד זמני נדחית.
המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.
עם הגשת התשובה להליך העיקרי – ייקבע מועד הדיון.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.
יהודית שבח, שופטת, סג"נ









הפב בית משפט מחוזי 17680-02/18 אי.ג'י.טי השכלה בע"מ, צחי איציק כהן נ' עמוס רולידר (פורסם ב-ֽ 16/04/2018)