פסקי דין על אורי לוי

7254/05 בשפ     18/08/2005




בשפ 7254/05 מדינת ישראל נ' אורי לוי




בבית המשפט העליון
בש"פ 7254/05
בפני
:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מדינת ישראל



נ ג ד

המשיב:
אורי לוי


בקשה להארכת מעצר, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996

בשם המבקשת:
עו"ד עמית אופק

בשם המשיב:
עו"ד משה גלעד ועו"ד אודי גנון
החלטה

בפני
בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 7.8.05 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 3167/04 בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

כנגד המשיב, הוגש ביום 4.11.04, לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום, המייחס לו אישום בגין עבירות של החזקת נשק ונשיאתו, עבירה לפי סעיף 144(א)+(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק; איומים, עבירה לפי סעיפים 192+29 לחוק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

על-פי הנטען בכתב האישום, בלילה בין התאריכים 14.10.04 ליום 15.10.04, הגיע העורר למועדון "לונה" אשר בחיפה (להלן: המועדון). לאחר שמאבטחי המועדון סירבו לאפשר לו להיכנס, החל זה לקלל ולאיים עליהם, במטרה להפחידם. לפי הנטען, בלילה שבין 16.10.04 ליום 17.10.04 בסמוך לשעה 02:45, הגיע העורר עם רימון רסס לרחוב יותם בחיפה, בו מתגורר בעליו של המועדון (להלן: המתלונן) וזרק את הרימון לעבר מכוניתו של המתלונן, אשר חנתה בסמוך לביתו. כתוצאה מכך, ניזוקה מכוניתו של המתלונן ועוד ארבעה רכבים אשר חנו בסמוך לה. בהמשך, הגיע בשעות הערב המאוחרות העורר ביחד עם אחר, לרחוב דרך הים בחיפה, וביקש מהאחר להתקשר אל יחצן המועדון ולאיים אליו. בעקבות זאת, התקשר האדם האחר אל היחצן ואיים עליו, כי מה שאירע לרכבו של המתלונן הינו רק ההתחלה של הצפוי ליחצן ולמשפחתו באם ישוב למועדון ביום חמישי הקרוב. כל זאת, במטרה להפחיד את היחצן.

ביום 11.11.04, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו בת.פ.3167/04.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית-משפט זה. ביום 21.11.04 נדחה הערר תוך כדי שנקבע, כי אכן קיימות בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר, וכי לא ניתן לעשות שימוש במקרה זה בחלופת מעצר משום שדי בהשלכת רימון הרסס באמצע העיר, בכדי להצביע על הסכנה הגלומה במבצע כלפי הציבור. לפיכך, הוחלט, כי בית-המשפט המחוזי לא שגה כאשר החליט כי תרופת העורר הינה במעצר בלבד.

ביום 13.1.05 הגיש המשיב בקשה (ב"ש 590/05) לעיון חוזר בהחלטת בית-המשפט המחוזי לעוצרו עד תום ההליכים. ביום 9.2.05 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה. בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי מחומר הראיות עולה, כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר, וכי קיימת גם חזקת מסוכנות מעצם טיבן של העבירות המיוחסות לו. עוד נקבע, כי לא חל כל שינוי של ממש אשר יצדיק הפיכת הקערה על פיה, בכל הנוגע לראיות העומדות כנגד המבקש, וכי אף שחבל שמשפטו של העורר אינו מסתיים במהירות, אין בכך הצדקה לשנות את המצב הקיים.

ביום 27.7.05 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני
להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים.

לטענת בא-כוח המבקשת, במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים התקיימו שלוש ישיבות ארוכות, במהלכן העידו ארבעה עדים. לגישתו, מסוכנות המשיב תלויה ועומדת, והיא נובעת מנסיבות המקרה וגם מהחשש לשיבוש הליכים. בנוסף, הדגיש בא-כוח המבקשת, כי למשיב עבר פלילי הכולל עבירת החזקת נשק שלא כדין, אשר בגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן עשרה חודשים. לפיכך, מבקש בא-כוח המבקשת, להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לעומתו, התנגד בא-כוח המשיב לבקשה, וטען כי ראוי לשחרר את המשיב למעצר בית בבית אימו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, יש מקום להיעתר לבקשה.

מדובר בעבירות המקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. מסוכנות זו של המשיב שרירה וקיימת היא, במיוחד לאור איומיו כלפי היחצן והמתלונן. לאור מסוכנות זו, אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

השיקולים העיקריים, אותם יש לשקול על-מנת להכריע בשאלה האם להאריך את מעצרו של המשיב, הם מחד גיסא קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל
נ' עינאד אבו עסא, תק-על 2003(1), 1969). לדעתי, האיזון בין השיקולים הנזכרים לעיל אמור להיקבע על-פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה, ובנסיבות המקרה שבפני
, נראה, כי העבירות המיוחסות למשיב ואופן התנהגותו, מלמדים על מסוכנותו לשלום הציבור. במערך האיזונים, אשר ראוי להפעיל במקרים כגון זה, ראוי להעדיף את הארכת המעצר המבוקשת, על פני זכות המשיב לחירות, זכות, שעליה לסגת, עקב השיקולים שצוינו.

נוסף על כך, יש לציין כי בית-המשפט המחוזי קבע בינתיים תאריכים נוספים להמשך שמיעת המשפט למועדים הבאים: 23.8.05, 24.8.05, 30.8.05, 31.8.05, 3.11.05, 6.11.05, 7.11.05, 8.11.05, 9.11.05 ו-10.11.05, וזאת בנוסף למועדים שנקבעו על ידו בזמנו.

סביר להניח כי המועדים הללו, יש בהם כדי להספיק לסיים את שמיעת ההוכחות בתיק.

לאור האמור לעיל, ולאור העובדה, כי משפטו של המשיב נמצא כבר בעיצומו, ואין חשש מהתמשכות ההליכים המשפטיים, נראה לי, כי מן הדין לקבל את הבקשה, ולהעדיף במקרה הזה את שיקול ההגנה על שלום הציבור על-פני זכותו של המשיב להתהלך משוחרר בחופשיות.

סוף דבר - אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 7.8.05 או עד למתן פסק-דין בת"פ 3167/04 בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ג באב תשס"ה (18.8.2005).
ש ו פ ט
_________________________
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05072540_h04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 7254/05 מדינת ישראל נ' אורי לוי (פורסם ב-ֽ 18/08/2005)