פסקי דין על רשות מקרקעי ישראל חיפה | פסקי דין על ישראל כץ שר התחבורה | פסקי דין על נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה | פסקי דין על ריאד ח'אזן |

44640-03/16 א     16/04/2018




א 44640-03/16 רשות מקרקעי ישראל חיפה, ישראל כץ שר התחבורה נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, ריאד ח'אזן








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 44640-03-16 ח'אזן נ' רשות מקרקעי ישראל
חיפה
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
23

בפני

כבוד השופט
מנחם רניאל


מבקשים

1
.
רשות מקרקעי ישראל
חיפה

2
.
ישראל כץ שר התחבורה


נגד

משיבים
1. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
2. ריאד ח'אזן


החלטה בבקשה 23

הנתבעת 1 מבקשת לסלק את התביעה נגדה על הסף, בשל היעדר עילה, התיישנות ויריבות (כנראה היעדר יריבות).

זו תביעה לפיצויים המגיעים לתובע לטענתו בגין הפקעת המקרקעין הידועים כחלקה 105 בגוש 18984 וחלקה 27 בגוש 18549 בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל. ביום 13.12.17 ביקש התובע לתקן את כתב התביעה. לאור התנגדות הנתבעת 1, ניתנה ביום 15.1.18 החלטת בית המשפט בבקשה לתיקון כתב התביעה, בה נדחתה בקשת התובע להוסיף עילה שעניינה טעות או הטעיה או רמאות שכן עילה זו לא נטענה בכתב התביעה המקורי, והתביעה התיישנה. הנתבעת טענה, שצירופה לכתב התביעה המתוקן אינו עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט מיום 15.1.18, ודין התביעה נגדה להידחות כאמור.

לטענת הנתבעת 1, התביעה המתוקנת שהוגשה ביום 22.1.18 עוסקת אך ורק בנושא הפקעת הזכויות בהתאם לפקודת הדרכים ופיצויי הפקעה המגיעים בגינם, ולא בסעדים שעילתם הסכם הפיצויים. זאת עולה גם מההתייחסות להלכת ארידור הדנה רק בפיצויי הפקעה, ומבקשת הסעד לפיצויי הפקעה, אף שנאמר בה שהם מגיעים גם "בהתאם לכל דין אחר". לעניין זה ניתנה התייחסות בהחלטה מיום 15.1.18, לפיה יש להתעלם מאמירה כללית זו. על כן, אין הנתבעת 1 חייבת בפיצויי הפקעה לפי כל דין אחר מלבד פקודת הדרכים, שעל פיה אינה חייבת בפיצויים, שכן אינה הגורם המפקיע ואין יריבות אתה.
כמו כן נטען שכל טענה בנוגע להסכם הפיצויים שנחתם בין הנתבעת 1 לתובע, דינה להידחות על הסף מטעמי התיישנות. הלכת ארידור, שקבעה תקופת מעבר נוספת של 3 שנים, חלה רק על פיצויי הפקעה, ובעניין זה ניתנה החלטה במפורש ביום 15.1.18.

התובע טען שהנתבעת 1 מתעלמת מהחלטת השופטת ציגלר מיום 13.7.17, שמחקה את הבקשה לסילוק על הסף של הנתבעת 1. אני דוחה טענה זו. החלטת השופטת ציגלר ניתנה בבקשה לסילוק על הסף של כתב תביעה קודם, ואילו בקשה זו מתייחסת לכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי התובע. זאת, מלבד העובדה, שהבקשה לסילוק על הסף נמחקה ולא נדחתה ועל כן ניתן לעוררה מחדש.

התובע טען שיש לדחות את הטענה להיעדר עילה, משום שבכל סעיפי כתב התביעה המקורית הקפיד התובע להוסיף סעד נוסף לסעד של פיצויי הפקעה, מכח ההתקשרות החוזית עם הנתבעת 1. לטענתו של התובע, הגשת כתב התביעה כנגד נתבעת 1 היא כדין הודעת ביטול חוזה הרכישה, מאחר שהתובע קיבל את השומה מהנתבעת 2, ממנה גילה פרטים בנוגע להפקעה וגם להתקשרות החוזית עם הנתבעת 1. לטענתו, האמירה "בהתאם לכל דין אחר" היא טענה משפטית שהוא זכאי לטעון בהסתמך על אותן עובדות. עוד טען התובע, כי הגיש בקשה לבית המשפט ביום 21.1.18, בה ביקש להודיע שכל העובדות לא היו ידועות לו בשנת 2006 אלא משנת 2015, וכי הידיעה על התפיסה אינה בהכרח ידיעה על צו ההפקעה. על כך הוסיף התובע וטען טענות נוספות כנגד ההחלטה מיום 15.1.18.

אשר לטענת ההתיישנות, טען התובע שלפי סעיף 3 לחוק ההתיישנות, אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא נטענה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה. לטענתו ההזדמנות הראשונה היתה בבקשה הראשונה לסילוק התביעה על הסף, בה לא נטענה כלל טענת התיישנות ועל כן הנתבעת 1 מנועה מלטעון טענת התיישנות. עוד טען התובע כי לפי הודעתו מיום 21.1.18, העובדות לא היו ידועות לו אלא בשנת 2015 ועל כן לא חלף מועד ההתיישנות. כמו כן טען, שהתביעה לא התיישנה, בהיותה תביעה במקרקעין מוסדרים, המתיישנת לאחר 25 שנה בהתאם ל

פסק דין
ע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ.

לתשובת התובע לבקשה צורף העתק נסח רישום בחלקה 27. לא צורף תצהיר.

אני דוחה את כל טענות התובע כנגד החלטתי מיום 15.1.18. החלטה זו התקבלה לאחר טיעוני הצדדים, והנסיבות לא השתנו מאז. ככל שהתובע אינו מסכים להחלטה, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור עליה. בהיעדר ערעור על ההחלטה, היא מחייבת את הצדדים ויש לפעול לפיה. אכן, ביום 21.1.18 הוגשה "הודעה, בקשה להבהרה ובקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת כתב תביעה מתוקן". בבקשה זו ניתנה החלטה ביום 21.1.18, לפיה ההחלטה מיום 15.1.18 ברורה ואין מקום להארכת מועד. גם על החלטה זו לא הוגשה בקשה לרשות ערעור והיא מחייבת.

אני דוחה את טענת התובע, כאילו הנתבעת 1 לא הגישה את טענת ההתיישנות שלה בהזדמנות הראשונה. הנתבעת 1 הגישה את בקשתה זמן סביר לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ובטרם טענה כל טענה אחרת. אמנם, בבקשה הראשונה לסילוק על הסף לא טענה התיישנות אלא היעדר יריבות, אך זאת על בסיס ההנחה שהתקבלה בהחלטתי מיום 15.1.18, שהתביעה עוסקת בפיצויי הפקעה ולא עוסקת בתביעה חוזית. על כן, הגישה הנתבעת 1 את בקשתה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, שהוא כתב התביעה העומד לדיון היום.

אציין, שעוד לפני ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה, טענה הנתבעת 1 שאין להתיר את התיקון עקב התיישנות התביעה. אכן, קבלתי את טענתה וקבעתי בסעיף 13 להחלטתי מיום 15.1.18, שהתביעה החוזית לא נכללה בתביעה המקורית, משום שלא פורטה עילה זו בתביעה המקורית, והאמירה "בהתאם לכל דין אחר" אינה פירוט של העילה ושל העובדות המהוות את עילת התובענה. על כן, קבעתי שאני דוחה את הבקשה להוסיף עילה שעניינה טעות, או הטעיה או רמאות, דהיינו העילה החוזית, שכן עילה זו התיישנה. אין צורך שאקבע זאת שוב שכן יש קביעה מחייבת שהתובע פשוט התעלם ממנה וטען את העילה שדחיתי את הבקשה להוסיפה. על כן לא אעסוק בשאלה אם ידיעה על התפיסה של המקרקעין אינה ידיעה על הפקעת המקרקעין.

בתגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף נטענה טענה חדשה, שיש לה גם היבט עובדתי שלא הוכח אף לכאורה, כאילו הגשת כתב התביעה היא הודעת ביטול הרכישה. להסיר ספק, זו אינה טענה משפטית על בסיס העובדות הנטענות. התובע לא כלל טענה כזו בכתב התביעה ולא קיבל רשות להוסיף טענה כזו, ויש להתעלם ממנה.

על כן, בהתאם להחלטתי מיום 15.1.18, שהופרה על ידי התובע, ולאחר שכבר קבעתי בהחלטתי מיום 15.1.18 שאין התובע רשאי לטעון טענות בעילות חוזיות, אני מוחק את המילים והסעיפים הבאים מכתב התביעה המתוקן:
המילים "ו/או לפי כל דין אחר" בציון מהות התביעה
המילים "ו/או לפי כל דין אחר" בכותרת כתב התביעה
סעיף 20 לכתב התביעה
המילים "ו/או לפי חוק החוזים... ובהתאם לכל דין אחר" בסעיף 29 לכתב התביעה
המילים "בהתאם לכל דין אחר" בסעיף 36 א' לכתב התביעה
ככל שיש צורך במחיקות נוספות על מנת להביא לידי ביטוי את החלטתי מיום 15.1.18, תודיע על כך הנתבעת 1 עד 29.4.18.

מכיוון שאין לתובע כנגד הנתבעת 1 אלא תביעה חוזית שלא הותר לו לתבוע, ואילו התביעה לפיצויי הפקעה אינה מופנית כלפי הנתבעת 1, אני דוחה את התביעה על הסף כנגד הנתבעת 1.

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 44640-03/16 רשות מקרקעי ישראל חיפה, ישראל כץ שר התחבורה נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, ריאד ח'אזן (פורסם ב-ֽ 16/04/2018)