פסקי דין על מנחם כהן | פסקי דין על אורית כהן | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון זבולון

5153-03/18 בבנ     30/04/2018




בבנ 5153-03/18 מנחם כהן, אורית כהן נ' ועדה מקומית לתכנון זבולון








בית משפט השלום בקריות


בב"נ 5153-03-18 כהן ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון זבולון




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
סימי פלג קימלוב


מבקשים

1
.
מנחם כהן

2
.
אורית כהן


נגד

משיבים
ועדה מקומית לתכנון זבולון









החלטה

החלטה זו עניינה בקשת המבקשים לביטול או עיכוב צו הריסה מנהלי על פי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") מיום 18.2.18 (להלן: "צו ההריסה") וזאת עד להריסת הבניה הלא חוקית שביצע שכנם של המבקשים מר בן שושן (להלן: "בן שושן"). הצו המנהלי מתייחס לתוספת בנייה העשויה עץ ופלדה הבנויה באופן החורג מקו המתאר של הקיר הקיים, כ- 1.80 מעל הקיר הקיים וברוחב של כ – 5 מטר.

טענות המבקשים בבקשה
מהבקשה עולה כי המבקשים טוענים שצו ההריסה אשר הוצא על ידי המשיבה מתייחס להריסת חלק מחיפוי קיר בגבול שבין הבית וחצר הבית של המבקשים לבין הבית וחצר הבית של מר בן שושן אותו חלק בחיפוי אשר נועד לטענת המבקשים להחזיר להם את הפרטיות שנפגעה לאחר שאותו מר בן שושן בנה בניה בלתי חוקית. לטענת המבקשים, מר בן שושן בנה את ביתו לאחר שביתם של המבקשים היה בנוי ומאוכלס מספר שנים קודם לכן. לטענת המבקשים מר בן שושן בנה את ביתו בסטייה מהיתר שניתן לו, בין היתר בהגבהת גובה ה- 00 של ביתו כ- 1 מ' גבוה יותר מגובה ה- 00 של הבית הקיים של המבקשים. לטענת המבקשים הוצאו למר בן שושן צווים אשר לא בוצעו וכי הוא סיים את הבניה הבלתי חוקית ועבר להתגורר בביתו ללא כל אישור.
לטענת המבקשים על מנת להשיב לעצמם את פרטיותם שנפגעה, נטעו ברושים ואולם מר בן שושן גזם את צמרות העצים. לפיכך, טוענים המבקשים, בניית החיפוי לטענתם נועדה להשיב להם את פרטיותם ולתקן את המצב. המבקשים טוענים כי ביצעו חיפוי לקיר וכן גדר מעץ על קונסטרוקציית ברזל, בשטח החצר האחורית כדי להחזיר את פרטיותם וכי לצורך עבודות אלה אין צורך בהיתר בניה שכן מדובר בביצוע גדר. על כן, טוענים המבקשים בבקשה כי בנסיבות שנוצרו, צודק ונכון יהיה לעכב את צו ההריסה המנהלי לגדר עד לביצוע הריסת הבנייה הבלתי חוקית של מר בן שושן.
המבקשים צירפו לבקשתם תמונות רבות הממחישות לטענתם את המצב הקיים אשר מצדיק להיעתר לבקשתם לביטול או עיכוב צו ההריסה המנהלי.

תגובת המשיבה
המשיבה בתגובתה מתנגדת לביטול צו ההריסה ו/או עיכובו וזאת מהנימוקים אשר פורטו על ידה בתגובה.
המשיבה טוענת בתגובתה כי המבקשים אינם מציגים נימוקים מיוחדים המתקיימים בעניינם והמצדיקים שלא לדחות את בקשתם על הסף וכן כי לא מתקיימות העילות לביטול הצו. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי אין מדובר בעבודה הנופלת בגדר תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר)תשע"ד – 2014 ולא נפל כל פגם בצו בניגוד לנטען על ידי המבקשים כי המשיבה נוקטת באכיפה בררנית בינם לבין שכנם מר בן שושן.
המשיבה טוענת כי בקשת המבקשים אינה מקיימת את התנאים הקבועים בתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין לבקשות לעניין צו הריסה מנהלי)תש"ע- 2010 (להלן : "תקנות סדר הדין") ובהיעדר נימוקים מיוחדים דינה להידחות.
לטענת המשיבה, בצו נקבע כי העבודה האסורה הינה:
"תוספת בניה עשויה עץ ופלדה הבנויה באופן החורג מקו המתאר של הקיר הקיים כ – 1.80 מטר מעל הקיר הקיים וברוחב של כ – 5 מטר" .
לפיכך, נוכח העובדה שהמבקשים מסתירים מבית המשפט מועד סיום הבנייה ומתארים את הבנייה האסורה כגדר כך שתיכנס להגדרת גדר המוגדרת בתקנות הפטור, הרי שהמבקשים הגישו בקשתם שלא בניקיון כפיים ודי בכך כדי לדחות את בקשתם.
מתגובת המשיבה עולה כי ביום 24.1.18 בשעה 12:30 בקרוב נערך סיור פיקוח מטעם המשיבה בחצר ביתם של המבקשים, בסיור נמצא כי מבוצעת בניה של קיר עץ על גבי קונסטרוקציית פלדה, אורכו כ – 8 מטר וגובהו בסך הכל כ – 3 מטר. הקיר נבנה עד כה בחלקו בגובה של כ- 1.2 מטר בצמידות לקיר בטון קיים המפריד בין שני בתי המגורים, בתחום חלקם של המבקשים. יתרת הקיר נבנתה מעל גובה הקיר הקיים כקיר בפני
עצמו ושלא בצמידות למעקה הזכוכית של השכן בגובה של 1.8 מטר. ביום 13.2.18 יצא מפקח שוב למקרקעין לצורך ביצוע מדידת גובה יתקרת הקיר ומצא כי עבודות הבניה הושלמו. ביום 15.2.18 הוצא ונחתם כדין צו הריסה מנהלי לעבודות הבניה המהוות בניה אסורה (יתרת הקיר) וכפי שהוגדרו בצו "תוספת בניה עשויה עץ ופלדה הבנוי באופן החורג מקו המתאר של הקיר הקיים, כ- 1.80 מטר מעל הקיר הקיים וברוחב של כ – 5 מטר.
כאמור, טוענת המשיבה כי לא מולאו התנאים בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה ולפיכך יש לדחות בקשת המבקשים.

טענות הצדדים בדיון
ביום 11.3.18 התקיים בפני
דיון במעמד הצדדים.
בא כוחם המלומד
של המבקשים טען את כל הטענות האפשריות לטובת המבקשים וחזר על הטענות המפורטות שפורטו בבקשה והוסיף כי המשיבה נוקטת אכיפה בררנית באשר לשכנם של המבקשים מר בן שושן וכי המבקשים עשו כל יכולתם על מנת למנוע את השלמת הבניה הבלתי חוקית לטענתם של ביתו של בן שושן. זאת ועוד, נטען כי הבניה שנבנתה על ידי המבקשים הינה גדר העומדת בתקנות הפטור. בנוסף, טען ב"כ המבקשים כי לעת הזאת הרי שהמבקשים מנהלים הליך נוסף, תביעה נזיקין
כנגד המשיבה וכנגד בן שושן והדיון קבוע לחודש מאי
וכי בין הצדדים מתקיים מו"מ וכי מן הראוי לעכב את הצו אשר ניתן כנגד המבקשים.

ב"כ המשיבה חזרה על הטענות אשר נטענו בתגובת המשיבה והוסיפה כי טענת הפרטיות אין בה כדי להוות כל עילה לביטול הצו המנהלי ואף לא עילה לעיכוב ביצוע הצו.

המבקש 1 העיד ונחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ המשיבה לגבי גובה הגדר לשיטתו. בחקירתו הנגדית סיפר המבקש 1 כי גובה הגדר שנבנתה 1.5 וכי הוא יודע זאת מאחר ובן שושן הגביה את הבית שלו ב – 1 מטר וכך חישב את גובה הקיר שנבנה. כאשר נשאל המבקש 1 אם המציא חוות דעת השיב:
"
...מפנה לנספח 5 עמוד ראשון, יש תמונה, בה רואים את הרצפה תוך כדי הבניה, את הקונסטרוקציה דק שהכנתי לבנות את המרפסת. רואים שיש מרחק של מטר, אפשר לספור את כמות המוטות. לא מדדתי בפועל, אבל אפשר לראות שעל יצירת הקיר יש את הספים של המוטות וכל פס כזה הוא 10 ס"מ ויש 10 פסים. אני צילמתי את התמונה מתוך הסלון שלי".
(עמ' 5 לפרוט').




המבקשת 2 העידה אף היא בבית המשפט ואישרה את האמור בתצהיר וכי היא עצמה לא ביצעה כל מדידה אלא בעלה המבקש 1.

מטעם המשיבה העיד מר רן ברוקנר, מהנדס הוועדה. מר ברוקנר התבקש להתייחס לכך שנמסר למבקש כי אין כל צורך בהיתר בניה וזאת נוכח העובדה שמדובר בחיפוי הצמוד לקיר והלא השיב:
"ברק היה מנהל הפיקוח והרישוי במועדים הרלוונטיים, היה שינוי לאחרונה במבנה הארגוני ורון לוי שנמצא פה החליף אותו בתפקיד מנהל הפיקוח, הרישוי נשאר אצל ברק. התגלתה העבירה וברק בא להתייעץ איתי האם זאת עבירה בכלל, האם זה כרוך בהיתר, לא כרוך בהיתר ןמה דעתי המקצועית לגבי מה שמתנהל שם, התשובה שאמרתי לברק ואני יודע שברק העביר את המסר הלאה למבקשים, זה שכל עוד הם לא חורגים מהקונטור, קו המתאר של הקיר הבנוי, לא קיר הזכוכית ולא גדר, ההתייחסות שלי לזה כאל ציפוי קיר שלא כרוך בהיתר ולכן גם לא הוצאתי צו הפסקה בשלבים היותר מתקדמים של העבודה והדגשתי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, ברק חזר על מה שאמרתי, שאפילו הסנטימטר לא יעלו מעבר לקו המתאר, אני מסביר: יכולתי לאמץ פרשנות אחרת שזה קיר חדש כי למטה בנו יסוד ועשו יציקה ואנו הלכנו לקולא, אנו לא מחפשים למרר לתושבים את החיים, הבניה מעבר לקונטור זה בניה שכרוכה בהיתר"
(עמ' 8 לפרוט').


עוד העיד מטעם המשיבה מר אבי בוצ'וק מפקח הוועדה. בעדותו התבקש מר בוצ'וק להתייחס לעובדה כי נעשתה עבודה אסורה ואמר בעדותו :
"
כל קיר שעולה מעל מטר וחצי הוא עבודה אסורה. במקרה הזה שטענו לחיפוי עץ והוועדה אמרה שהם יכולים לעלות אם זה חיפוי עץ, חיפוי על קיר קיים בגובה הקיר הקיים. הפועל הקיר מגיע כ – 1.80 מעל סיום הקיר הקיים"
(עמ' 10 לפרוט').
בהמשך דבריו אמר העד את הדברים הבאים:
"
אני מציג בפני
בית המשפט מהחלק העליון של הקיר 1.80 למטה, מסוף הקיר ועד הקצה הימני של התמונה באורך של 5 מטר. אני מפנה לתמונה בעמ' 4 שזה תמונה מלמעלה שרואים את החלק שבולט מעל הקיר הקיים, גם החלק הצידי וגם החלק התחתון" (עמ' 11 לפרוט').

לסיכום הדברים הדגיש ב"כ המבקשים כי מדובר במקרה ייחודי ונסיבות חריגות וכי הוא מבקש את ביטול הצו המנהלי ו/או עיכובו עד אשר יוכלו המבקשים להגיש בקשה לקבלת היתר.
ב"כ המשיבה טענה לסיכום הדברים כי הבניה הסתיימה ביום 29.1.18 וחלפו שישה חודשים ממועד סיום הבניה וביקשה לדחות את בקשת המבקשים.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות וכן בכל החומר שהוצג לעיוני ושמעתי את העדים שהעידו מטעם הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
תכליתו של צו הריסה מנהלי - להסיר בניה בלתי חוקית בעודה נמצאת בשלביה הראשונים, על מנת למנוע היווצרות עובדות מוגמרות בשטח. (ראו
רע"פ 5584/03
מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה




(1.12.04);
רע"פ 5738/00
סלאמה סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים




(24.10.00);
רע"פ 8655/13
מדינת ישראל נ' חג' יחיא
(14.6.15)).

משום כך, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ראו למשל
רע"פ 1288/04
נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים




(9.3.04)).

נקבע בפסיקה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן בעיקר כאשר היתר הבניה בר השגה. משכך הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול הדעת של מוציא הצו וזאת לטעמים מיוחדים בלבד. הנטל להוכיח כי מתקיימים טעמים מיוחדים מוטל על הטוען לעיכוב הצו (ראו לעניין זה
רע"פ 2341/14
קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה
(28.5.14).

על פי תיקון 116 ל
חוק התכנון והבניה
(חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 116), התשע"ז-2017) (להלן: "תיקון 116"), אשר פורסם ביום 25.4.17 ונכנס לתוקף ביום 25.10.17, הרי שהמחוקק קבע מנגנונים אשר יבטיחו כי ניתן יהיה לבצע צווים ביעילות לסילוק הבנייה הבלתי חוקית כך למשל סעיף 254ט (ד)(1) קובע כי אין לעכב הביצוע אלא "מטעמים מיוחדים שירשמו" ואם אין מדובר במבנה שיש בו סיכון. סעיף 254ט(ד)(2) לחוק קובע כי אין לעכב ביצוע הריסה של מבנה שאינו תואם התכנית החלה על המקרקעין או במקרה בו נמשכה העבודה לאחר הוצאת הצו וסעיפים 254ט(ה) ו – 254ט(ו) קובעים כי סך כל הארכות שבית המשפט רשאי לתת לא יעלה על ששה חודשים.
זאת ועוד על פי הוראות סעיף 222(ב) לחוק התכנון והבניה (תיקון 116) צו הריסה מנהלי יבוצע בתוך 60 ימים מיום מתן התצהיר שתמך בצו.
בנוסף, קבע המחוקק כי :
"
לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".
להשלמת התמונה נקבע בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה כי בקשה לביטול צו או עיכובו יבחן על פי התנאים הבאים:
האם העבודה נשוא הצו בוצעה כדין או שמא עולה לכדי "עבודה אסורה"; האם נתקיימו הדרישות למתן הצו; האם נפל פגם חמור בצו שבגינו יש לבטל את הצו.
באשר לטיעוני המבקשים הרי שלטענתם הבניה מושא הבקשה אינה טעונה היתר בניה וכי נפל בצו פגם חמור. גם באשר לעיכוב ביצוע הצו טוענים המבקשים כי קיימים טעמים מיוחדים וזאת נוכח פגיעה משמעותית בפרטיותם של המבקשים נוכח הבניה הבלתי חוקית אותה ביצע השכן, בן שושן.
אינני מקבלת טענות אלה.
ראשית, ככל שבין הצדדים מתקיימים הליכים אחרים הנוגעים לתביעת נזיקין הרי שמקומן של טענות המבקשים להישמע
בבית המשפט אשר דן באותה תביעה. לענייננו, גם אם קיים סכסוך בין הצדדים הנוגע למצב התכנוני של ביתו של בן שושן הרי שהוא אינו מצדיק עשיית דין עצמי, גם אם לכאורה נפגעה פרטיות המבקשים כאמור בטענתם. הטענה כי פרטיות המבקשים נפגעה ולפיכך, ביצעו את הבניה אינה מהווה כשלעצמה עילה לביטול צו ההריסה שניתן.
באשר לטענת המבקשים כי העבודה מושא הצו אינה מהווה עבודה אסורה וזאת כיוון שהיא פטורה מהיתר, הרי שגם דינה של טענה זו להידחות ואני מקבלת עמדת המשיבה. מהתרשמותי, אכן מדובר בתוספת בניה של קיר אשר נבנה בצמידות לקיר קיים והוגבה בחריגה של הקיר הקיים וללא צמידות למעקה הזכוכית. אציין, כי גם אם ניתן היה להתייחס לתוספת שנבנתה כגדר (וכאמור אינני סבורה כן), הרי שגם על פי עדותו של המבקש 1 לא נסתרה הטענה כי מדובר בגובה של 1.80 מטר, דבר אשר אינו עומד תקנות הפטור.
למשיבה, ככל רשות מנהלית
עומדת חזקת התקינות המעשה המנהלי ועל המבקש את ביטול הצו בשל פגמים שנפלו בו, עליו נטל ההוכחה להוכיח זאת (ראו: רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ נ' הוועדה המקומית לתכון והבניה תל אביב).
כאמור אינני סבורה שהמבקשים עמדו בנטל זה.
באשר לטענת המבקשים לאכיפה בררנית והבקשה למתן סעד עד אשר תבוצע הריסה של המבנה הבלתי חוקי שביצע בן שושן הרי שטענה זו אינה עילה כשלעצמה לביטול צו הריסה ו/או עיכובו של צו הריסה מנהלי. טענה זו כוחה יפה לצורך אכיפה כנגד אחר ואולם אין בה כדי להועיל למבקשים לביטול
צו ההריסה בעניינם ואין בכך כדי מתן הכשר לעבירות בניה ככל שיש כאלה.

לפיכך, לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.
נוכח הזמן שחלף מאז הוצא צו ההריסה המנהלי ולאור העובדה שהתנהל דיון מהותי לגופו של עניין זה מכבר, אני מורה כי צו ההריסה יעוכב ב- 50 ימים על מנת לאפשר למבקשים לפעול ככל שימצאו לנכון להכשרת התוספת מושא הצו המנהלי.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ח, 30 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.











בבנ בית משפט שלום 5153-03/18 מנחם כהן, אורית כהן נ' ועדה מקומית לתכנון זבולון (פורסם ב-ֽ 30/04/2018)