פסקי דין על פלוני | פסקי דין על שמואל כץ

23332-02/17 א     10/05/2018




א 23332-02/17 פלוני נ' שמואל כץ








בית משפט השלום בקריות



ת"א 23332-02-17




בפני

כבוד השופטת
פנינה לוקיץ

תובע
פלוני


נגד

נתבע
שמואל כץ



פסק דין


הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה בהתאם להוראת 79א' לחוק בתי המשפט, כאשר הרף העליון לפיצוי שייפסק הינו 15,000 ₪. כאשר מכל סכום שייפסק, ינוכה סכום הפיצוי בסך 8,000 ₪ שנפסק לתובע בהליך הפלילי, ועל יתרת הפיצוי, יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה ושכר טרחת עו"ד.

התביעה הינה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר הוגשה כתביעה נגררת להרשעה בפלילים בהתאם לסעיף 77 לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר שהנתבע הורשע, ביום 13.3.16, בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש בת.פ. (קריות) 17787-0-14.

כתב האישום המתוקן, הינו הבסיס העובדתי להליך זה, ולפיכך יובאו כלשונם חלקיו הרלבנטיים:
"1. בתאריך 18/5/11 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, ברחוב בית אלפא 25 בקרית חיים (להלן: המקום) איים הנאשם על .... המתלונן (התובע – פ.ל.), בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שהניף לעברו סכין בעלת להב קבוע באורך של 60 ס"מ, תוך שהוא רודף אחריו וצועק לעברו: "אני ארצח אותך, היום אני הורג אותך, זה הסוף שלך" וזאת אמר בכוונה להפחידו ו/או להקניטו.
2. בהמשך לאמור לעיל, ניגש הנאשם לרכב מסוג פולקסווגן גולף מ.ר...... שהינו רכב של המתלונן...הרס במזיד את פח הרכב כך שהחדיר את הסכין לפח הרכב בחלקו האחורי, חורר ועיקם אותו.
3.
בהמשך, בעוד המתלונן עזב את המקום, תקף הנאשם את המתלונן שלא כדין וללא הסכמתו בכך שהשליך לעברו אבן אחת שפגעה ברגלו של המתלונן, תוך שהמתלונן זורק לעבר הנאשם אבן, ובהמשך נפל על הרצפה המתלונן.
4.
בעקבות המתואר בסעיף 3, נגרמה למתלונן חבלה של ממש היינו נפיחות קלה ברגלו באספקט חיצוני ורגישות למישוש.
5.
במעמד זה, עת עזב המתלונן לבית אמו במקום וסגר את שער הכניסה לבית, ניגש הנאשם לעבר השער, החדיר את הסכיון דרכו תוך שהוא מנופף בה איים הנאשם על הגב'.....שהינה אימו של המתלונן בכך שאמר לה: "אני ארצח אותך גם כן" וזאת אמר בכוונה להפחידה ו/או להקניטה.
6.
בהמשך עת הוזעקו השוטרים למקום איים העאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו כך שאמר לו: "אני אסיים את העבודה ואשלח לך אנשים" וזאת אמר בכוונה להפחידו או להקניטו"."

כאמור לעיל, הנתבע הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע על פי הודאתו והושתו עליו מאסר על תנאי ופיצוי לתובע, מכוח הוראת סעיף 77(א) לחוק העונשין, בסך של 8,000 ₪.

התובע טוען
לפיצוי בגין פגיעה בשני מישורים:
האחד
– בגין הפגיעה בבטחונו האישי של התובע והטראומה שנגרמה לו כתוצאה ממעשי האיום באמצעות סכין עצומה בגודלה, והחשש הממשי לחייו, דבר אשר גרם לו, לטענתו, למתח נפשי אשר הביאו, ביום 29.5.11, לפנות בתלונות לרופאת המשפחה בגין נדודי שינה, ביעותי לילה וחרדה, תלונות בגינן רשמה לו הרופאה תרופת הרגעה.
השני
– הנזק הגופני שנגרם לו כתוצאה מהארוע, שכן כתוצאה ממנו נגרם לו שבר בבסיס עצם המסרק החמישית בכף הרגל, כפי שאובחן על ידי רופא טראומטולוג ביום 25.5.11. לטענתו הוא סבל מכאבים בכף הרגל (ויש תלונות גם על גב תחתון בתחילת התיעוד הרפואי– פ.ל.) מיד לאחר הארוע, אולם רק משאלו גברו, בחלוף יומיים, פנה לקבלת טיפול רפואי ממנו הופנה לחדר המיון שם אובחנה רגישות בעצם המסרק החמישית, אולם לא אובחן שבר. רק לאחר שלא חלפו כאביו פנה שוב לטראומטולוג אשר אבחן את השבר והמליץ על שימוש במייצב לכף הרגל למשך 4 שבועות ממועד החבלה.
אין בפני
התובע טענה לקיומה של נכות צמיתה.
לאור כל זאת מבקש התובע כי ייפסק לו הסכום המקסימלי שהוסכם במסגרת ההסדר הדיוני, דהיינו סך של 15,000 ₪
(ממנו יופחת הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי).

הנתבע טוען
כי אין מקום לפצות את התובע בסכום כלשהו מעבר לזה שנפסק בהליך הפלילי, שכן הסכום שנפסק תואם את נזקיו הנטענים של התובע, אם בכלל.
הנתבע מדגיש כי התובע לא הוכיח קיום נזק ממוני כלשהו (ולמעשה גם לא טען לכזה - פ.ל.) וכי מדובר בהאדרה של נזק מינימלי שנגרם, אם בכלל לתובע.
לטעמו לא ניתן להסיק מהמסמכים שהוגשו, חרף האבחנה של הטראומטולוג, שאכן נגרם לתובע שבר בעצם המסרק, ובכל מקרה, אין כל הגיון בכך שהשלכת האבן לעברו פגעה בו בצורה שתגרום לאותו שבר נטען. לטעמו, עצם העובדה שהתובע פנה לקבלת טיפול רפואי לראשונה בחלוף יומיים מהאירוע מעידה כי לא סבל מפגיעה משמעותית כלשהי.

מעבר לכך, ובעיקר, נטען כי מטרת הגשת התביעה, בחלוף כמעט שש שנים ממועד האירוע, הינה ממניעי נקמה ועל מנת להתנכל לבתו של הנתבע, באמצעות התביעה כנגד אביה, על רקע גירושיה מאחיו של התובע, כפי שהדבר עולה ממסרונים ששלח הגרוש, אחיו של התובע, לבתו של הנתבע אשר צורפו לכתב ההגנה.

התובע מכחיש את טענות הנתבע בדבר שיהוי מצידו, הן בקבלת הטיפול הרפואי אליו פנה רק לאחר שהחמירו כאביו ולא מתוך כוונת נקם כלשהי, והן באשר למועד הגשת התביעה שכן מועד זה נגזר ממועד סיום ההליך הפלילי. ב"כ הדגיש כי במסגרת הליך קודם שהגיש התובע, עוד במהלך שנת 2013, הסכימו הצדדים כי ימתינו לסיום ההליך הפלילי ולפיכך נמחק ההליך הקודם. משכך, לטעמו, אין מקום לזקוף לחובתו שיהוי כלשהו.

לאחר שמיעת מלוא טיעוני הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו, ולאור ההסדר הדיוני שהיה בו לחסוך בהוצאות נוספות, אני מחייבת את הנתבע בפיצוי התובע בסך של 12,000 ₪, סכום ממנו יש לנכות את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי, כך שהיתרה לתשלום תעמוד על הסך של 4,000 ₪.
לסכום זה יתווסף החזר האגרה ששולמה על ידי התובע בסך של 704 ₪ (משוערך להיום), ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 702 ₪.

סך כל החיוב על פי פסק הדין יעמוד על סך של 5,406 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
כ"ה אייר תשע"ח, 10 מאי 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 23332-02/17 פלוני נ' שמואל כץ (פורסם ב-ֽ 10/05/2018)