פסקי דין על אייל רייף | פסקי דין על אלי הינדי

65953-03/15 א     06/05/2018




א 65953-03/15 אייל רייף נ' אלי הינדי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 65953-03-15 רייף נ' הינדי



לפני
כבוד השופטת הדס פלד


התובע:

אייל רייף


ע"י ב"כ רייף כהן ושות' משרד עו"ד
נגד

הנתבע
:
אלי הינדי

ע"י ב"כ עו"ד זוהר חדד



פסק דין



תביעה כספית על סך 231,250 ₪
בגין שכר טרחת עורך דין.

רקע עובדתי:

1.
התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את הנתבע, קבלן בתחום יציקה והחלקת בטון, בתביעה כנגד חברת אלקטרה בנייה בע"מ (להלן: "אלקטרה"), לתשלום בגין עבודות בניה שביצע עבורה הנתבע (להלן: "התביעה נגד אלקטרה").

2.
בין התובע לנתבע, נחתם הסכם שכר טרחה, לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע, 25% מהסכומים שיקבל ב

פסק דין
או בפשרה (להלן: "הסכם שכר הטרחה"). התובע הוא שנשא באגרות משפט בגין התביעה נגד אלקטרה.

3.
במועד כלשהו סמוך ליום 25.3.2015 חתם התובע על פתק בכתב ידו המשנה את הסכם שכר הטרחה וזו לשונו:
"לכבד אלי הינדי
.

הנדון: שכ"ט בתיק אלקטרה.

הנני לאשר כי למרות האמור בהסכם שכר הטרחה יועמד שכר טרחתי בתיק הנ"ל בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד."
4.
הנסיבות שהובילו לשינוי הסכם שכר הטרחה הן אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים.

5.
ביום 5.4.2015
ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם פשרה בין הנתבע לאלקטרה על סך 750,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "סכום הפשרה") הסכם הפשרה הושג ע"י הנתבע עצמו מול נציגי אלקטרה, ללא מעורבות באי כוח הצדדים.

6.
בבסיס תביעה זו, טענת התובע לפיה, הסכמתו לשינוי הסכם שכר הטרחה, הושגה תוך מרמה והטעיה מצד הנתבע ביחס לסכום הפשרה, ומכאן -בטלה. התובע עותר לחייב את הנתבע בהתאם להסכם שכר הטרחה, בסך 187,500 ₪ פלוס מע"מ, המהווים
25% מסכום הפשרה ובסכום נוסף של 10,000 בגין הוצאות אשר הוציא במסגרת השירותים המשפטיים.
טענות התובע:

7.
מלכתחילה הוסכם שכ"ט בגין התביעה נגד אלקטרה על שיעור 20%, אולם מיד לאחר מכן, ונוכח בקשת הנתבע כי התובע ישלם עבורו את אגרות המשפט הועלה שיעור שכה"ט ל- 25%.

8.
לנתבע לא היו כל ראיות להוכחת ביצוע העבודות נשוא התביעה נגד אלקטרה והתובע השקיע משאבים ומאמצים מרובים במסגרת ההליכים המקדמיים, לקבלת המסמכים הנדרשים בדמות יומני עבודה, כתבי כמויות, חישובי שטחים וכיוב' מאלקטרה.

9.
התובע נאלץ
לפנות לקבלת חוות דעת מהנדס לעריכת מדידות לצורךחישוב השטחים , ואף פנה לחוקר פרטי על מנת לאתר קבלנים אחרים שעבדו באתר, כל זאת בניסיון להשיג ראיות בתמיכה לטענות הנתבע בתביעה נגד אלקטרה. הנתבע לא סייע במאום ולא סיפק בדל ראיה מטעמו והיה על התובע לעמול רבות, בניסיון ללקט ראיות ולבנות את התיק מאפס.

10.
לאחר שהתובע השקיע משאבים רבים לצורך קבלת חוות דעת מהנדס הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו הוגדל סכום התביעה כנגד אלקטרה. התובע הוא אשר נשא בהפרשי האגרה.

11.
התובע מדגיש כי הנתבע לא שיתף פעולה ולא סיפק ראיות דבר אשר הקשה על הגשת תצהירי ראיות מטעמו. לאור הקושי הראייתי, עודד התובע את הנתבע, להסכים לפשרה עם אלקטרה וניהל בשמו מגעים, אשר הציעה לשלם לנתבע לצרכי פשרה סך של 150,000 ₪, הצעה שנדחתה על ידי הנתבע.

12.
לאחר שהנתבע דחה את הצעת אלקטרה, הפציר התובע בנתבע, להיפגש באופן עצמאי עם מנהל הפרויקט מטעם אלקטרה בניסיון להגיע לפשרה ובמקביל הגיע להסכמה עם ב"כ אלקטרה, לפיה יוארך המועד להגשת תצהירי העדות הראשית.
13.
לאחר פגישת הנתבע עם נציגי אלקטרה וערב נסיעת התובע לחופשה משפחתית בחו"ל,
ביקש הנתבע להיפגש עם התובע בדחיפות. ביום הטיסה – 23.3.2015 התייצב הנתבע לפתע וללא הודעה מוקדמת, במשרדו של התובע והודיע לו, כי הגיע עם אלקטרה לפשרה ולפיה ישולם לו סך 300,000 ₪.

14.
לאור מצבו הכלכלי הקשה ולחצים מנושיו בשוק האפור, ביקש הנתבע הנחה בשכה"ט והתובע הסכים להעמיד את שכר הטרחה על סך 45,000
₪ בתוספת מע"מ.

15.
הסכמתו לשינוי הסכם שכה"ט, ניתנה, בהסתמך על מצג הנתבע בקשר עם סכום הפשרה (300,000 ₪ כאמור) ובגין מצבו הכלכלי והנפשי של הנתבע וחובותיו לנושים בשוק האפור. ההסכמה הושגה בעת היותו לחוץ וטרוד בגין ההכנות האחרונות לטיסתו אשר היתה קבועה לאותו בלילה והאישור בכתב על ההנחה נכתב לדרישת והתעקשות הנתבע.

16.
בדיעבד הסתבר לתובע כי הנתבע עת הגיע למשרדו והציג מצג שווא לפיו ההסכם אמור להיחתם על סכום של 300,000 ₪, ידע כי סכום הפשרה יעמוד ע"ס סך 750,000 ₪ בתוספת מע"מ -כפי שאכן נחתם בסופו של דבר. הנתבע ניצל את האמון שנתן בו התובע והשיג את הסכמתו של התובע לשינוי בשכר הטרחה (כך שיעמוד על 40,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד) במרמה. התובע לא היה מסכים להנחה זו בשכר הטרחה לולא מצג השווא והטעייתו המכוונת של הנתבע.

טענות הנתבע:

17.
הנתבע הינו קבלן ידוע ובעל מוניטין ובתקופה הרלוונטית ביצע עבור אלקטרה עבודות שונות ובין היתר במתחם האיירפורט סיטי. אלקטרה התחייבה לשלם לו בגין העבודות למעלה ממיליון ₪, כאשר החלק הארי מסכום זה (600,000 ₪) היו משכורות ששילם לעובדיו בגין עבודות במתחם האיירפורט סיטי. מסיבות שאינן ידועות בשנים 2007-2009, עיכבה אלקטרה את התשלומים.

18.
בחודש נובמבר 2011, פנה הנתבע לתובע וביקשו לייצגו בתביעה נגד אלקטרה.

19.
כתב תביעה שניסח התובע נגד אלקטרה היה לקוי ונטול אסמכתאות, ביחס להיקף העבודות והתמורה הכספית המגיעה לנתבע מאלקטרה, וביהמ"ש אף מתח על התובע ביקורת על אופן הגשת התביעה וחייב את הנתבע בהוצאות.

20.
התובע שכנע את הנתבע להגדיל את התביעה בסכום ניכר, וכשהנתבע לא הסכים לכך, הציע התובע לממן את אגרות המשפט, בתמורה להגדלת אחוז שכר הטרחה אשר ישולם לו מ-20% ל-25%.

21.
בחודש ינואר
2015
הזמין התובע את הנתבע למשרדו לדון בסיכויי ההצלחה בתביעה כנגד אלקטרה. בפגישה נכחו התובע ועורכי דין נוספים מטעמו ובמסגרתה הובהר לנתבע, כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד מאחר ויש קשיים ראייתיים ניכרים.

22.
ביום 18.3.2015 או בסמוך לכך, עת הגיע מועד הגשת תצהירי העדות ראשית, רק לאחר הפצרות הנתבע, ניאות התובע להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית,
על מנת לנצל את הארכה לניהול מו"מ לפשרה זאת לאחר שהתובע איים להתפטר מהתיק והודיע לנתבע כי הנתבע צפוי להפסיד את התביעה ואף לשלם הוצאות משפט.

23.
ביום 19.3.2015 או בסמוך לכך עדכן הנתבע
את התובע כי קיבל הצעת פשרה מאלקטרה על סך 300,000 ₪. הנתבע הוסיף כי דחה את ההצעה, מאחר ולא היה מוכן לממן את אלקטרה, עת שילם לעובדיו שכר בסך 600,000 ₪. התובע כעס על הנתבע בגין עמדתו כעס ודרש ממנו להגיע לפגישה למחרת.

24.
בפגישה זו, אמר התובע לנתבע, כי ב"כ אלקטרה, עדכן אותו כי הצעת הפשרה ירדה
לסך
150,000 ₪. התובע הפציר בנתבע לקבל את ההצעה, בטענה כי לאור מצב הראיות הרעוע בתיק, הנתבע לא יקבל דבר.

25.
לאחר הפגישה, התנהל מו"מ בין התובע והנתבע לענין שכ"ט התובע אשר דרש סך 75,000 ₪ פלוס מע"מ ולבסוף הוסכם כי ישולם לו סך 40,000 ₪ פלוס מע"מ, וזאת ללא קשר לתוצאות המו"מ עם אלקטרה, שינוהל על ידי הנתבע בעצמו. התובע העלה על הכתב את מה שסוכם וציין, כי גם אם הנתבע יפסיד יגיע לו שכ"ט בסך 40,000 ₪. הנתבע רשם שיק דחוי לשלושים יום לפקודת התובע.
התובע החזיר לנתבע את השיק ואמר כי סמוך ובטוח כי הנתבע ישלם לו את הסך של 40,000 ₪ ואף ניסה לשכנע את הנתבע לנכות אצלו את השיק שיקבל מאלקטרה.

26.
לאחר פגישה זו, נקבעה לנתבע פגישה עם ניר גבעתי סמנכ"ל הכספים של אלקטרה (להלן: "ניר"), התובע היה מודע לקיומה של הפגישה ואף אישר לב"כ אלקטרה לנהל מו"מ ולהגיע לפשרה ישירות מול הנתבע.

27.
הנתבע נפגש עם ניר לצורך המשך המו"מ ובמהלך פגישה זו הושג סכום הפשרה בסך 750,000 ₪ אשר כלל גם עבודות בפרויקט נוסף. ניר אמר לנתבע כי לאחר שניתח את כתבי הטענות בפרויקט, התרשם שהנתבע אכן ביצע את עבודות ומכאן הסכמתו לתשלום חרף סיכויי התביעה הקלושים ובניגוד להמלצת ב"כ אלקטרה.

28.
הנתבע הסכים להסכם פשרה מאחר וסכום זה כיסה את עלות העובדים בפרויקט והוצאות נוספות לרבות שכר הטרחה של התובע.

29.
קצפו של התובע יצא כנגד הנתבע לאור הצלחתו במו"מ כנגד כל הסיכויים. מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה ולא בהטעיה
או רמאות מצד הנתבע.

ההליך

30.
ביום 5.2.2016 ניתן כנגד הנתבע,

פסק דין
חלקי על סך 40,000 ₪ פלוס מע"מ, בגין סכום שכה"ט אשר אינו שנוי במחלוקת.

31.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע צרף את תצהירו של עו"ד שלמה כרוב (ב"כ אלקטרה) והנתבע העיד מטעמו את ניר גבעתי (סמנכ"ל כספים של אלקטרה).

32.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

33.

התובע טוען, כי הסכמתו להפחתת שכר הטרחה, בטלה ומבוטלת, מאחר וניתנה בהתבסס על מצג שווא מצד הנתבע, לפיו, הגיע לפשרה עם אלקטרה על סך 300,000 ₪. אלא, שסכום שכר הטרחה המופחת, הינו כמחצית מהסכום לו היה זכאי התובע לפי הסכם שכה"ט גם ביחס לפשרה על סך 300,000 ₪ (25%*300,000 ₪). התובע טען כי
רחמיו נכמרו והוא הסכים לתת לנתבע הנחה בשכר הטרחה, מאחר והנתבע התחנן וטען לחובות כבדים בשוק האפור. דא עקא, משגילה מתוך טיוטת ההסכם שנשלחה אליו, כי סכום הפשרה עומד על 750,000 ₪, הבין כי הסכמתו הושגה במרמה ומתוך הטעיה מכוונת והודיע לנתבע כי עליו לשלם לו את שכר הטרחה, בהתאם להסכם שכר הטרחה.

התובע נשאל בחקירתו הנגדית:
"
ש: במה הטעה אותך?

ת:כשאמר לי שהפשרה היא 250 אלף ₪.

ש: מה ההטעיה?

ת: שהוא ידע שהוא סוגר איתם שעתיים לאחר מכן 900 אלף ₪"



(פרו' מיום 31.1.17 עמ' 15, ש' 13- 17).

34.
הנתבע, הכופר בטענות התובע
טוען מנגד, כי התובע אשר לא היה מעוניין להמשיך ולטפל בתיק,
לאור הצעת הפשרה הנמוכה מטעם אלקטרה והערכתו כי במידה ולא תושג פשרה, תביעת הנתבע נגד אלקטרה תדחה והוא לא יהיה זכאי לשכ"ט, ביקש לגדר את סיכוניו. אי לכך ועל מנת ל"הציל" למצער סכום זה ואף לכסות את עלות האגרות ששילם, הסכים להעמיד את סכום שכה"ט על סכום קבוע. הנתבע מטעים, כי אילו רצה התובע (כטענתו), לתת הנחה, היה מפחית את האחוזים נשוא הסכם שכה"ט
ולא קוצב את שכה"ט בסכום קבוע. הנתבע טוען כי לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה מצד התובע.

35.
סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

36.
העילה לביטול חוזה בשל הטעיה, קמה בהתקיים היסודות הבאים: א) טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בחוזה ב) הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד ג) קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות (
ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאזא בגוש
5027 חלקה 1 בע"מ (פורסם בנבו, 14.8.08). הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הטעות להתקשרות, מוטל על התובע. " חייב התובע להוכיח, כי הטעות, שנגרמה על-ידי אי-הגילוי, היא שהניעה אותו להתקשר בחוזה; או, במלים אחרות, כי לו ידע את הדבר שלא התגלה לו, לא היה מתקשר..."
(ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה), 192
(ע"א 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין, מט(3) 441, 451-544).

37.
התובע צירף לתצהירו צילומי מסך המתעדים מסרונים שהוחלפו בינו לבין הנתבע (נספח ל') (להלן: "המסרונים").

38.
ממסרון הנתבע לתובע עולה כי הצדדים נדברו להיפגש במשרדו של התובע.
באותה פגישה הוסכם על שינוי הסכם שכר הטרחה ולבקשת הנתבע, מסר לו התובע
אישור בכתב, לענין הסיכום החדש (עמ' 23 לפרו' מיום 4.6.17, ש' 31). מדובר כאמור בפתק בחתימת התובע הממוען לנתבע (להלן: "השינוי להסכם שכה"ט") (פרו' מיום 31.1.17 עמ' 8, ש' 16- 18).

39.
עיקר טענת התובע לקיומה של ההטעיה, מבוסס על מסרונים ששלח לנתבע, בסמוך לאחר אותה פגישה, מהם לטענתו עולה, כי בזמן אמת לא הגיב הנתבע ולא שלל את טענתו לפיה, הציג מצג כי עומד להגיע להסכם פשרה עם אלקטרה בסך
300,000 ₪: "אלי היית אצלי לפני יומיים, ביקשת שאוריד את שכר הטרחה מ25% ל-45,000 ₪ בגלל שאתה גומר עם אלקטרה על 300,000 ₪ כולל מע"מ .." (נספח ל' לתצהיר התובע).

40.
הנתבע עומת בחקירתו הנגדית עם מסרונים אלה:

"ש. אם אני כותב לך אלי היית אצלי אתמול במשרד ואמרת מה שאמרת, מדוע לא הגבת לא אמרתי דבר כזה?
ת. הייתי עונה לך אם אתה חושב ככה תמשיך לחשוב.
לשאלת בימ"ש הוא שואל אותך ב
sms
מה זה והאם יש טעות בסכום ואז אתה לא עונה לו, אני משיב שיחשוב מה שהוא רוצה. מה אני אגיד לך מה לחשוב עליי. כל אחד יחשוב מה הוא רוצה על בן אדם. לא עניתי לו שזה לא נכון. כל אחד יחשוב מה שהוא רוצה"

.
(עמ' 21 לפרו' 4.6.17 ש' 30 עד עמ' 22 ש' 3; ש' 5- 8).

41.
אלא שעיון בתכתובת המלאה בין הצדדים כמתועד במסרונים, מעלה, כי הנתבע טוען בתשובותיו לתובע, כי חזר והדגיש בפני
ו, שלא יסכים לפשרה בסכום הנמוך מהשכר אותו שילם לעובדיו.

42.
הנתבע אף מציין במסרונים, כי התובע אמר לו שהצעת אלקטרה ירדה ל-150,000 ₪ והמליץ לו להסכים לפשרה:

"מר אייל רייף
אמרתי לך בשיחת טלפון שהיה לי עמהם אמרו שלוש מאות, אמרתי לא מקובל שההוצאות שש מאות אלף. אמרו בוא שב ונדבר. קבעתי איתם פגישה לסוף שבוע וסיפרתי לך זאת ואמרת לי דברתי היום עם העוד שלהם זה כבר ירד ל-150 אלף ואמרת לי לנו אין הרבה סיכוי בבית המשפט וכנראה עוד תשלם להם הוצאות ועוד אמרת אני בסוף אעזוב את התיק ובאתי אליי בהצעה בשכר הטרחה והאגרות תשלום של חמישים. התמקחנו והגענו לארבעים וסיכמנו וחתמנו על ההסכם שהוא סופי לתשלום ולא יהיה קשור לסכום שאגיע אתם להסדר גם אם אפסיד או ארוויח. אתה לקחת ריזיק על סמך חברך העוד שלהם שאמר לך מאה חמישים... וסגרנו וחתמנו מבלי שתתחשב בי...".

וכן:
"..ובזמן ההסכם ביננו אמרתי הלוואי בשבילך שתצליח יותר אמרתי לך אני לא אוותר על שכרי שזה 600,000 ₪ פלוס הוצאות צחקת עלי כאילו לועג אני עוד לא הצלחתי אתה הפועל בנין תצליח ..".

43.
עוד מציין הנתבע במסרונים, כי הסכים לפשרה לאור אזהרות התובע לפיהן הינו צפוי להפסיד במשפט, אף שלאחר מכן הבין, כי הלחץ של אלקטרה לסיים את הפשרה במהירות, נבע ככל הנראה מדיווח אותו היה עליה להגיש לבורסה וכי יכול היה להשיג סכום גבוה מכך:

"...אז הסכמתי מבלי לחשוב לעלות קצת כי המילים שלך שנוסיף קצת לא נתנה לי בטחון להמשיך אלא לעשות עסקה ובסוף איך שלחצנו יד הם התקשרו לעוד להגיד לו על העסקה שחייבת ונסגרה היום ופו הבנתי שהם צריכים עד יום ראשון לדווח בבורסה או לא יודע איפה שהם לא במישפטים וזה הבנתי שיכלתי לפחות עוד מאתיים אלף להוסיף...".

44.
ניר גבעתי סמנכ"ל הכספים של אלקטרה, תאר בתצהירו כי נפגש עם הנתבע ביום 25.3.15,
הנתבע סיפר לו כי התובע חדל מליצגו וכי חתם עמו על הסכם, לפיו ישלם לו שכ"ט בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניר הצהיר כי באותה פגישה ניתח עם הנתבע את כתבי הכמויות הן בפרויקט הנדון והן בפרויקט נוסף בו עבד, ולאחר שברר ובדק את טענת הנתבע כי שילם שכר לעובדיו בסך 600,000 ₪ ולקח בחשבון את שכ"ט התובע, הגיע לסכום הפשרה בגין שני הפרויקטים (פרויקט נוסף לגביו טען הנתבע כי אינו קשור לתביעה נגד אלקטרה).

45.
ניר העיד כי היוזמה להגיע לפשרה עם הנתבע היתה שלו "..לכן אני הצעתי שאני אפגש עם אלי הינדי
ואנסה להבין ממנו האם ניתן לסגור את זה בדרך הוגנת" (עמ' 29 לפרו', ש' 14- 15; ראה גם שם, ש' 3). ניר לא זכר בוודאות כמה פגישות נערכו בינו לבין הנתבע אולם העיד כי אפשרות סבירה שנערכה יותר מפגישה אחת (עמ' 31 לפרו' שו' 19- 20; עמ' 35 ש' 1). כמו- כן, ניר לא זכר כי הציע לנתבע הצעה של 300,000 ₪ אולם לא סתר את האפשרות כי במסגרת המו"מ אפשר והוצעה הצעה כאמור (עמ' 29 לפרו', ש' 31- 32; עמ' 33 ש' 4- 13).

46.
ניר הסביר כי טרם פגישתו עם הנתבע, ערכה בדיקה לרבות על ידי מהנדסי אלקטרה באשר להיקף העבודה של הנתבע (עמ' 30 לפרו', ש' 4- 9; עמ' 31 שו' 1- 6), ואף אישר לשאלת בית המשפט כי הנתבע לא היה מודע לכך "מצאתי לנכון לזמן אותו כי חשבתי שהתנהלנו באופן לטעמי לא מספיק נכון והתביעה שלו היתה מוצדקת לפחות בחלקה" (פרו' עמ' 31, ש' 1- 9). כאשר נשאל האם במהלך השבוע בהם נערכו בדיקות והצלבת מידע ביחס לכמויות האם דיברו עם הנתבע השיב "שום דבר לא הכרתי אותו לא ידעתי מיהו. ש. אנשים מטעמך? אני לא חושב שמישהו דיבר איתו" (עמ' 32 ש' 31-32; עמ' 33 ש' 1-3).

47.
ניר לא זכר אם התקיימה יותר מפגישה אחת בהשתתפותו, אולם מתשובותיו עולה שסכום הפשרה, אכן סוכם במהלך הפגישה בינו לבין הנתבע ביום 25.3.15, לה קדמו כאמור בדיקות אותן ערך ניר, כדי להצליב נתונים ביחס לכמויות להן טוען התובע:

"ש. מפנה למייל ששלחת ב-25 לחודש בשעה שלוש בצהריים ואתה אומר שהגעתם לפשרה. קודם כל למה אתה בהסכם הפשרה כל כך איכפת לך משכר טרחת עו"ד של אלי הינדי
?
ת. לא דאגתי לשכר הטרחה שלך אבל כשניסינו לסגור את הסכם הפשרה אלי לקראת הסוף או במהלך, אני לא זוכר בדיוק, אמר יש לי גם שכר טרחת עו"ד 40 אלף ₪ או משהו כזה ואני מבקש שתכניסו את זה לכתב התביעה כדי שאוכל לשלם לעורך הדין, סליחה להסכם הפשרה, ואני הסכמתי."

(פרו' עמ' 33, ש' 14- 19).

ובהמשך-

"ש. אלי הינדי
ציין בפני
ך את נושא שכר טרחת עו"ד?
ת. אני חושב שבסוף מו"מ כשכבר סגרנו על סכום, כנראה שסגרנו על 700 או 710, ביקש כמחווה שאני אוסיף לו את שכר טרחת עורך הדין.
ש. כמה היה הסכום שמגיע לו לפני שכר הטרחה?
ת. הגענו כנראה ל-700 או 710 אלף ₪ והוספנו כמה עשרות אלפי שקלים כפי שציין.
ש. התוספת שהוספתם היתה בגין שכר הטרחה?
ת. הסכום של 750 אלף ₪, אם מנתחים את המו"מ, משקף בתוכו גם הסכמה שלי להשתתף בשכר טרחתך.
ש. בשעה שלוש נשלח מייל ממך ואתה אומר שבצהריים ישבת עם אלי?
ת. אני לא אומר, כנראה.
ש. ז"א כל התהליך ארך זמן קצר מאד?
ת. אני לא חושב שזה היה קצר."
(פרו' עמ' 33, עמ' 29- 32 עד עמ'
34 ש' 1- 9).

ועוד –

"ש. אני מנתח את המייל שלך ואני רואה שהמייל נשלח בשלוש בצהריים והפגישה נערכה בצהריים, זו היתה פגישה ראשונה?
ת. אני לא זוכר אם זו היתה הפגישה הראשונה. אני גם לא טוען את זה. למיטב זכרוני היתה יותר מפגישה אחת.
ש. הפגישה הנוספת תחילת המו"מ עם מר הינדי?
ת. ביום 25.3 זו פגישה מסכמת. אני ממש לא זוכר כמה פעמים נפגשנו, אם נפגשנו כמה פעמים.
.......
לשאלת בימ"ש אם נפגשתי אתו פעם אחת אז זו הפגישה ביום 25.3 כי אז דיווחתי לעו"ד שלנו שהגענו לפשרה והתבקש לגשת לבימ"ש לאשר את זה."
(פרו' עמ' 34 ש' 27 עד עמ' 35 ש' 11).

48.
מהמקובץ עולה כי התנהל מו"מ עם הנתבע, אולם סכום הפשרה נסגר בפגישה מיום 25.3. הנתבע תאר במסרונים איך הגיעו לסכום הפשרה: "... אמרו כמה ההוצאות של הפועלים אמרתי לפי המטרים והימי עבודה 600,000 אלף ועוד 400,000 אלף
מקדמות מס ועוד ארבעים עוד אמרו קיבלת כל זה ונוסיף לך 10 אחוז רווח קבלני ואין עוד פגישה זה או משפט שאתה צופה שאחזיר כסף...". לכך קדמה כאמור בדיקה של ניר לגבי היקף העבודות בשני הפרוייקטים. ניר העיד כי הבדיקה נעשתה ללא ידיעת הנתבע.

49.
הנתבע
הסכים להתפשר בסופו של דבר על סכום של 750,000 ₪, מאחר והיה בו כדי לכסות את הוצאותיו, לרבות את שכר טרחתו של התובע (ס' 28 לתצהיר הנתבע).

גם ניר העיד כי נושא ההוצאות הטריד מאוד את הנתבע (עמ' 32 לפרו', ש' 13- 14) וכי לאור החשיבות של הדבר לנתבע, ניתן ביטוי לנושא זה במייל המסכם של הפגישה (עמ' 32 לפרו', ש' 12).

50.
תימוכין לעובדה כי סכום הפשרה חושב על בסיס הוצאות הנתבע, נמצא בעדות עו"ד שלמה כרוב- ב"כ אלקטרה אשר ייצג את אלקטרה בתביעה:

"כשנאמר לי באותו יום 25.3.15 שסכום הפשרה הוא 750 אלף ₪ זה לא נראה לי הגיוני כשאני באתי והצעתי 150 אלף ₪ שאלו אותי אוקי אבל על מה, מה קרה מאז. אמרו לי פנה אלינו מר הינדי בעצמו ואין לו כמובן שום נייר, העברנו את העניין לדרג של סמנכ"ל כספים באלקטרה בנייה, אותו מר ניר גבעתי
שהוא לא איש ביצוע, הוא שמע את הסיפור והבין שאין למר הינדי שום ראיות והוא גם בשלב מסוים לפני זה התקשר אליי ורצה לשמוע מפי סיכויי התביעה ואמרתי שסיכויי התביעה על פי החומר שמונח אפסיים. ...."

(עמ' 10 לפרו' מיום 4.6.17, ש' 18- 25. ההגשה הוספה).

ובהמשך-

"היוזמה היתה של מר גבעתי שהציע שיראה לו הוצאות ועל סמך ההוצאות יהיה מוכן להוסיף עוד משהו ובלבד שישתכנע שאפשר לשייך את ההוצאות הפרויקטים האלה...."
(שם, ש' 30- 31).

51.
זאת ועוד,
התובע לא השכיל להוכיח את הקשר הסיבתי שהינו רכיב הכרחי להוכחת העילה,
בין המצג הנטען לבין השינוי להסכם שכה"ט, עת הסכום עליו הוסכם, נמוך משמעותית גם ביחס לפשרה בסך 300,000 ש"ח.

52.
התובע אישר כי בטרם הגשת תצהירי עדות ראשית ובהעדר די ראיות להכינם, סבר כי יש להגיע לפשרה בתיק:
"אציין כי בשלב זה, משהתקרב המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, ניהלתי שיחה עם מר הינדי (הנתבע- ה.פ.) ובה ציינתי כי לאור העובדה שאינו מספק לי ראיות ולא משתף פעולה, חרף מאמציי הכבירים במסגרת התיק, ללא שיתוף פעולה מצידו לא ניתן לנהל את התיק וככל הנראה במהלך הדברים זה נפסיד בתיק ועודדתי אותו להסכים לפשרה במסגרת התיק".
(ס' 72 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע; ראה גם סעיפים 73- 78 בהמשך).

53.
הנתבע טען במסרונים בזמן אמת, כי סכום שכר הטרחה נגזר מהצעת התובע עצמו, אשר התבסס על הצעת הפשרה שניתנה לו ע"י ב"כ אלקטרה על סך של 150,000 ₪:

"מר אייל רייף
אמרתי לך בשיחת טלפון שהיתה לי עמהם אמרו שלוש מאות אמרתי לא מקובל שההוצאות 600000 אלף אמרו בוא שב ונדבר קבעתי איתם פגישה לסוף שבוע וסיפרתי לך זאת ואמרת לי דיברתי היום עם העוד שלהם זה כבר ירד ל150000 ואמרת לנו אין הרבה סיכוי בבית משפט וכנראה עוד תשלם להם הוצאות ועוד אמרת בסוף אעזוב את התיק הזה ובאת אליי בהצעה בשכר הטרחה והאגרות תשלום של חמישים התמקחנו והגענו לארבעים אלף וסיכמנו וחתמנו על הסכם שהוא סופי לתשלום ולא היה קשור לסכום שאני אגיע איתם להסדר גם אם אפסיד או ארוויח אתה לקחת ריזיק על סמך חבירך העוד שלהם שאמר לך 150000 ועוד תיכננת להרוויח שלושים אחוז לפי המיספר שאמרת זה מה אצליח להוציא לבד מהם וסגרנו וחתמנו מבלי שתתחשב בי שאני נלחם על לחמי שעבדתי..

." (עמ' 10- 12 למסרונים בנספח ל'. ההדגשות הוספו).

54.
התובע טען כי ההפחתה מסכום של 75,000 ₪ לסך של 40,000 ₪ ניתנה בעקבות מצג הנתבע בפני
ו לעניין הקושי הכלכלי המיוחד אליו נקלע.
הסבר זה אינו מתישב עם עדותו לפיה היה ויכוח על 5,000 ₪. ".. לא דובר על אחוזים, דובר על מספר שאני יוצא מנקודת הנחה שהוא גומר ב-250 אלף ₪.
אמרתי אז במקום 70 אלף ₪ אני אגמור ב-55 אלף ₪. רבנו על 5,000 ₪.
"
(פרו' עמ' 13 ש' 4-10)
ומכל מקום יכול היה התובע להפחית את שיעור האחוזים נשוא הסכם שכה"ט משיעור של 25% לשיעור נמוך יותר.

55.
לא ניתן להתעלם מכך שעסקינן בתובע שהינו עורך דין אשר שימש כבא כוחו של הנתבע. התובע נמנע לברר את העובדות לאשורן בטרם הסכים למתן הנחה , וזאת חרף העובדה שידע כי עומדת להתקיים פגישה משא ומתן נוספת בין הנתבע לאלקטרה וההסכם אינו חתום וסגור. "למה לא התקשרתי לעו"ד כרוב? לא יודע. לא התקשרתי" (פרו' עמ 10 ש' 19- 22).

מחדל זה יש לזקוף לחובתו. "צד המתקשר בחוזה אינו יכול לסמוך באופן עיוור על המתקשר האחר.
ברי שאם עשה כן - הוא מנוע מלטעון כי הופרה חובת הגילוי כלפיו
"
(בתא (מחוזי מרכז) 1589-08-07 ד"ר מיכאל חיוטין
נ' עיריית גבעתיים (פורסם בנבו, 16.12.2009); ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' יצחק צוניאשוילי (פורסם בנבו, 24.06.2007).

56.
התובע אשר ניסח את השינוי להסכם שכה"ט, לא כלל תניה לפיה, השינוי מותנה בפשרה בגובה 300,000
₪; "זה לא כתוב. ההסכם נערך תחת אילוץ, במהירות, בכתב יד ועל פתק קטן. אם הייתי לא בלחץ, לא שמלחיצים אותי, יושב ומנסח הסכם כראוי מן הסתם הייתי רושם שהסכום הזה כפוף לעובדה שהסיכום יהיה 250 אלף ₪"
(עמ'
פרוטוקול מיום 31.1 עמ' 13, ש' 17- 19).

57
.
סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 מוציא מגדרו טעות "שאינה אלא בכדאיות העסקה". לצורך פרשנות המונח "כדאיות העסקה" בסעיף ההטעיה, מציע פרופ' פרידמן את "מבחן הסיכון". על פי מבחן זה הטעות הינה טעות ביחס לסיכון שהצד לקח על עצמו, במפורש או מכללא, אשר נבחנת בהתייחס לחוזה נתון בכל מקרה לגופו (דניאל פרידמן, נילי כהן חוזים (כרך א', 1991); להלן: "פרידמן וכהן"). הפסיקה אמצה מבחן זה ועל בית המשפט לבחון אם כן, את הסיכון שהצדדים נטלו על עצמם בעת כריתת החוזה בהתייחס להתרחשויות או לשינויים שיחולו בעתיד לאחר כריתת החוזה וכן יכול שיתייחס למצב דברים הקיים בעת כריתת החוזה
(ע"א 7920/13 עמיקם כרמל נ' אודליה טלמון (פורסם בנבו, 29.02.2016) וההפניות שם).

58.
בענייננו, היה התובע מודע לכך כי הסכם הפשרה אינו חתום וכי צפויה פגישה נוספת לצורך המשא ומתן בין הנתבע ואלקטרה, התובע לא בדק את מצב הדברים ולא התנה את הסכמתו בכל תנאי. ניתן להסיק מהתנהגותו כי לקח על עצמו סיכון לפיו סכום הפשרה עם אלקטרה בסופו של יום יהיה סכום גבוה מהמצג הנטען.

59.
אשר על כן דין התביעה להדחות.

לאור העובדה לפיה לא שילם הנתבע אף את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת והתובע נדרש לפס"ד חלקי-אין צו להוצאות.


ניתן היום,
כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 65953-03/15 אייל רייף נ' אלי הינדי (פורסם ב-ֽ 06/05/2018)