פסקי דין על אלעזר כחלון | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על איתי כהן |

52015-02/17 תק     05/05/2018




תק 52015-02/17 אלעזר כחלון נ' כלל חברה לביטוח, איתי כהן








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



ת"ק 52015-02-17 כחלון נ' לביטוח ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אפרת רחלי מאירי


תובע

אלעזר כחלון


נגד


נתבעים

1.כלל חברה לביטוח

2.איתי כהן









פסק דין


מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 5123 ₪ לפיצוי התובע עקב פגיעת רכב הנתבעים ברכבו.

על פי עובדות כתב התביעה, ביום 22.11.2016, עת נסע רכב התובע ברחוב אבן גבירול בתל אביב בנתיב האמצעי, רכב נהג הנתבעת אשר נסע בנתיב הימני סטה לנתיב רכב התובע ופגע בו בצד ימין (מרכב קדמי - כנף ומגן ימני). הוא הדגיש כי הנתבע סירב למסור את פרטיו והוא הגיע אליו דרך פנייה למשטרה.


הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. לטענתם, בעוד נהג הנתבעים נסע בנתיב האמצעי, התובע אשר נהג מאחוריו סטה לנתיב השמאלי ואז החל לפתע בעקיפת הרכב משמאל, וכאשר ניסה לחזור לנתיב, פגע ברכב הנתבעים בחלקו האחורי שמאלי. צוין בכתב ההגנה, כי נהג הנתבעים "רק החל לנסוע עם רכבו וכי התאונה ארעה במהירות זחילה".

אין חולק בין הצדדים כי מדובר בכביש עם שלושה נתיבים וכי התנועה הייתה עמוסה. התובע העיד כי נהג בנתיב האמצעי השמאלי והנתבע נהג בנתיב הימני "צמוד". משמאל לרכב התובע היה נתיב נוסף. הוא העיד "נסעתי רגיל הוא יצא בלי לאותת...פתאום הרגשתי מכה, לא שמתי לב אליו" (עמ' 4, ש' 15-16). כשנשאל האם הוא רואה את הנתבע מצד ימין "הוא לפניך" השיב כי הרמזור היה במופע ירוק "הוא יצא" וכי "אני לא מסתכל ימינה ולא שמאלה אני נוסע ישר. אני לא ראיתי את הרכב עד לפגיעה" (עמ' 5, ש' 3-5).
בכל הנוגע להוכחת הנזק, מסר כי אין לו חשבוניות להציג. הוא תיקן את הרכב במוסך מורשה, נקב בשם המוסך וציין כי הוא יכול לספק את החשבוניות. הוא העיד כי עלות התיקון הייתה 1000 ₪.

הנתבע העיד כי הוא נסע בנתיב האמצעי ולא בנתיב הימני. מימינו היה נהג מונית נוסף, והנתיב משמאלו היה פנוי. עם תחילת הנסיעה בהתחלף הרמזור, כשהוא נוהג במהירות נמוכה, רכב התובע הגיע מאחוריו, נגע בו "ומיד שבר את ההגה וברח". הוא העיד כי הנזק ברכבו הוא בדמות "שריטות ושקע קטן". כן ציין כי ברכב התובע "סימני המשיכה הם לפנים הרכב" (ש' 18).

נציג הנתבעת טען כי בדיקת השמאי נערכה לאחר שבועיים וחצי, וכאשר מדובר במונית, ניתוק הקשר הסיבתי מקבל תוקף משנה. מה גם, שסימני הנזק תומכים בגרסת הנתבע. לטענתו, "ניתן לראות בבירור כי ברכב הנתבע סימני המשיכה לפנים וברכב התובע סימני הפגיעות מרובים בשני חלקי פח" (ש' 26-27). עם זאת, הודה בהגינותו של התובע אשר תבע 5000 ₪ לפי חוות דעת שמאית אולם מיוזמתו העיד כי תיקן את הרכב ובעלות של 1000 ₪ ועל כן, רק כנגד הצגת חשבונית יש לפסוק את הסכום.

יצוין כי הנזק לפי חוות דעת שמאי הוא 3696 ₪. שכ"ט שמאי עמד על 427 ₪ וכן נתבע סכום של 1000 ₪ עקב אובדן ימי עבודה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

סטייה מנתיב לנתיב מחייבת נקיטת מידת זהירות מרבית ועל הסוטה לנתיבו של אחר להימנע מכך במידה והדבר עלול להוביל להפרעה או סיכון לנהגים אחרים.
תקנה 41 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש", כל שכן עסקינן בכביש המתואר כעמוס, כשתנועה מכל עבר.
התצלומים שהוצגו מיד לאחר האירוע מלמדים כי רכב הנתבעים נהג בנתיב הימני, כגרסת התובע, אולם אכן היה בתחילת נסיעה משבלם על גבי מעבר חציה תוך כדי נסיעה עם התחלפות המופע ברמזור לירוק, דבר התומך בגרסת הנתבע. ודוק; התובע בעדותו ציין שאכן הנתבע "יצא" ועולה כי אכן היה מאחוריו מבחינת מיקום הרכב, אם כי לא התרשמתי שבאותו הנתיב. בניגוד לגרסת הנתבע, לא נלמדת מהתמונות שהוצגו פגיעה מאחור. יודגש, כי אופן התנהלות התובע בתיק מכרסם בגרסת הנתבע כי התובע לפיה התובע "ברח" מהמקום.

משעסקינן בסטייה של שני רכבים המקבילים זה לזה, סביר ששניהם התרשלו במידה זו או אחרת בכך שנסעו ברווח קטן מידי האחד מהשני, כל שכן העידו כי הכביש היה עמוס בתנועה והתובע העיד כי הוא לא הסתכל ימינה או שמאלה.
ודוק; תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

גם אם סביר להניח שאחד מהשניים התרשל יותר, ניתוח הראיות לא מוביל לקביעת ממצאים ברורים לגבי סיבת התרחשות התאונה. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום לדחות את התביעה בנסיבות העניין. אכן, לא נשללת הגרסה לפיה רכב התובע הוא אשר פגע ברכב הנתבעים. שכן, ברכב התובע נצפית משיכה פנימה והתחלת התפרקות הכנף, דבר שיכול ללמד על פגיעה מצידו, אולם מכלול הנסיבות יכול ללמד כי לשני הרכבים אחריות לתאונה ועל כן לכאורה החלוקה השוויונית של האחריות בין שני הנהגים בנסיבות אלה היא הצודקת ביותר (ראו והשוו: ע"א 96/77 זיזה נ' אורטל, פ"ד לג (1) 393). במקרה דנן, התובע ציין כי יוכל לספק חשבונית אולם עד לכתיבת שורות אלו, לא סיפק חשבונית הגם שלטענתו תיקן את הרכב. מקום בו תיקן את הרכב, עליו לספק חשבונית המעידה על התיקון ולא ניתן לפצותו בהתאם לחוות דעת השמאי בסכום יתר משאין בדבר להשיב את המצב לקדמותו אלא להשביח ולהטיב עם מצבו. במילים אחרות, אפילו תמצי לומר כי הנתבע אחראי לנזק, לא הוכח הנזק המתואר הן בחוות הדעת והן בדבריו של התובע אם כי נצפית תמונת נזק לא מבוטל, שהנתבעים לא סתרו.

לכאורה נראה כי זה המקום לפסוק על דרך אומדן הנזק על הצד הנמוך, אולם נפסק לאחרונה כי הגם שבית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי ביהמ"ש בפני
"האזרח הקטן" בדרך של פישוט סדרי הדין והראיות, אין בכך כדי לחדור לתחומי הדין המהותי, ואין בכך כדי לאפשר לקבל תביעה של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, גם בנוגע לגובה הנזק (ראו רע"א 10124/17 אשקר נ. סלימאן (30.1.2018)). וכך נפסק:

"בנוגע למצבים כאלה, עשוי בית המשפט "לנצל" את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות. פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני
האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק
. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה. עם כל ההבנה, אין להשלים עם גישת בית המשפט המחוזי לפיה דרך ההתמודדות עם מצב בו לא הובאו ראיות מספיקות היא לפסוק פיצוי מופחת. ברוח דומה, נכון לערער על הדרך בה צעד בית המשפט לתביעות קטנות בקבעו כי על בית המשפט לבכר פסיקה על דרך האומדן על פני דחיית התביעה הקטנה, כאשר האיזון בין הדברים יתבטא בעריכת האומדן על הצד הנמוך. נבהיר כי השאיפה להגיע לתוצאה צודקת יותר נשגבת היא, אך יש לממשה אך ורק בכלים משפטיים ראויים, כגון הסכמות בין הצדדים או דחיית הדיון על מנת לאפשר הבאת ראיות מספקות" (שם).

יוטעם, כי בית משפט זה
השתמש בסמכותו לפעול בגמישות

בסדרי

הדין

ודיני

הראיות

על

מנת

לאפשר

לתובע

לתקן

את

מחדלו

ולהוכיח

את

הנזק

הנטען

באמצעות

ראיות

מתאימות. כך,
מועד מתן פסק הדין נדחה על מנת לאפשר לתובע לספק את הראיות בדמות חשבונית תיקון אולם הוא לא עשה כן. כן לא הוכח הפסד יום עבודה ועלותו באמצעות רו"ח.

על כן, בהתאם לקבלות שהוצגו, אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד סך של 214 ₪ שכ"ט שמאי (התשלום ללא מע"מ משהתובע מתקזז במע"מ ואף לא תבע עבור רכיב זה). כמו כן, הנתבעים ישלמו הוצאות משפט, במנותק מהסכום שכבר נפסק עקב אי הגעה לדיון ביום 30.7.2017, סך של 250 ₪.


סך הכל ישלמו הנתבעים סך של 464 ₪ תוך 30 יום מהיום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוז תוך 15 יום.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.







ניתן היום,
כ' אייר תשע"ח, 05 מאי 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 52015-02/17 אלעזר כחלון נ' כלל חברה לביטוח, איתי כהן (פורסם ב-ֽ 05/05/2018)