פסקי דין על קצנל דימנט עורכי דין שותפות רשומה | פסקי דין על אדיב ברוך

35588-11/16 א     12/05/2018




א 35588-11/16 קצנל דימנט עורכי דין שותפות רשומה נ' אדיב ברוך








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 35588-11-16 קצנל דימנט, עורכי דין נ' ברוך



לפני
כבוד השופט יאיר דלוגין


ה
תובעת
:

קצנל דימנט עורכי דין, שותפות רשומה

ע"י עו"ד אחיעד הראל


נגד


ה
נתבע
:

אדיב ברוך
ע"י עו"ד אבי אברמוביץ


פסק דין



עסקינן בתביעה לחיוב הנתבע לעמוד בערבות אישית בע"פ שנתן לתובעת, בסכום של 100,000$, ביחס לחוב שכר טרחת עו"ד, שחבו לתובעת חברות אשר הנתבע החזיק מניות שלהן בשיעור ניכר ואשר שימש כיו"ר הדירקטוריון של אחת מהן.
רקע
התובעת העניקה לחברות ג'רוסלם השקעות בטכנולוגיות בע"מ ("ג'רוסלם הציבורית") ולג'רוסלם השקעות בטכנולוגיות (ג'י. טי. איי) בע"מ ("ג'רוסלם הפרטית"), אשר ג'רוסלם הציבורית מחזיקה ב-100% מהון מניותיה (שתי החברות יחד ייקראו להלן – "החברות"), שירותים משפטיים במשך כ-5 שנים למן שנת 2010.

החברות צברו כלפי התובעת חוב שכר טרחת עו"ד של מאות אלפי שקלים שלא שולמו, חרף דרישות חוזרות ונשנות, עד אשר החוב הצטבר לכדי סכום של 774,690 ₪.

במהלך חודש יולי 2016, שלחה התובעת מכתב התראה לחברות. בעקבות המכתב, פנה הנתבע, יו"ר הדירקטוריון של החברה הראשונה, אל התובעת, בבקשה לגיבוש הסדר לתשלום החוב. לפי טענת התובעת, מאחר והנתבע הצהיר כי הוא יהיה ערב אישית לפירעון החוב, נאותה התובעת לחתום על הסדר ביחס לפירעון החוב.

בעקבות כך, נחתם ביום 31.8.16 הסכם בין התובעת ולבין החברות. עיקרי ההסכם היו כי החברות מאשרות כי הן חייבות לתובעת 761,273.88 ₪, לא כולל ריבית ו/או הצמדה עמלות והוצאות (ס' 2 להסדר); כי אין להן כל טענה כנגד התובעת (ס' 4); כי עד יום 30.9.16 ישולם סכום של 100,000$ בהעברה בנקאית (להלן: "הסכום הראשון") – ס' 7א'; כי ככל שישולם מתוך הסכום הראשון הנ"ל, סכום שלא יפחת מ-200,000 ₪ עד יום 4.9.16, ויתרת הסכום הראשון תשולם עד יום 30.9.16 ובכפוף למילוי שאר התחייבויות החברות לפי ההסכם, כי אז תופחת יתרת החוב לתשלום מסכום של 361,273.88 ₪, לסכום של 261,273.88 ₪ (ס' 7ב'; כמו כן, נקבע לגבי יתרת החוב, כי במועד כל גיוס הון על ידי החברות או קבלת הכנסה
ממימוש נכסים, ישלמו החברות לתובעת 10% מהתמורה נטו שיקבלו עבור גיוסי ההון או מימוש הנכסים וזאת עד כיסוי מלוא יתרת החוב, אולם יתרת החוב תיפרע בכל מקרה, לא יאוחר ממועד חלוף 12 חודשים מיום חתימת ההסכם (ס' 7ג'); עוד נקבע כי אם יפרו החברות, אחת או יותר מההתחייבויות לפי ההסכם, ולא יתקנו את ההפרה תוך 14 יום, יהא עליהן לשלם את מלוא החוב בצירוף ריבית הצמדה והוצאות גבייה, באופן מידי (ס' 8 להסכם).

לפי גרסת התובעת, החברות הפרו את ההסכם ולא שילמו סכום כלשהו מתוך סכום החוב. דרישות לתיקון ההפרה שנשלחו אל החברות לא הועילו. לגרסת התובעת, בתחילה, בסמוך לאחר מועד הפירעון של הסכום הראשון שלפי ההסכם, אמר הנתבע לעו"ד דימנט, כי הסכום ישולם תוך מספר ימים וחזר על הבטחתו כי הנו ערב אישי לחוב החברות, עד סכום של 100,000$. לאחר מכן, התעלם הנתבע מפניותיו הנוספות של עו"ד דימנט. ביום 19.10.16 נשלח מכתב התראה נוסף ושוב ללא הועיל ומבלי שההחברות טרחו להגיב עליו.

ביום 15.11.16, הגישה התובעת את התביעה דנא, בסדר דין מקוצר, לחיוב החברות בסכום החוב לפי ההסכם, אשר למועד הגשת התביעה עומד על 774,690 ₪, וזאת נוכח הפרת ההסכם ולחיוב הנתבע מכוח ערבותו, בסכום של 100,000$.

החברות והנתבע הגישו בקשת רשות להגן ומחיקת כותרת, הנתמכת בתצהירו של הנתבע.
טענת ההגנה היחידה של הנתבעות, כפי שהשתקף בתצהירו של הנתבע, הייתה כי
"אמנם המשיבה והמבקשות כרתו את הסדר החוב המצ"ב כנספח א'. כפי שנפרט להלן, הסדר החוב הכתוב היה בסיס לתקשורת נרחבת בין הצדדים במסגרתו הושגו הסכמות שונות. כך למשל, הסכימו הצדדים כי כל תשלום, בכלל האמור התשלום הראשון, ישולם מגיוסי הון עתידיים"
(ס' 9 לתצהיר).

כן נטען כי
"מאידך גיסא מסתירה המשיבה כי במסגרת ההסכמות הנוספות אליהן הגיעו הצדדים וכבסיס להסדר החוב היה תנאי לפיו כל תשלום שיבוצע על חשבון החוב יותנה בגיוס כספים וישולם מתוכו"
(ס' 13 לתצהיר); ועוד נטען
"המשיבה לא ציינה בפני
בית המשפט את התניה המדוברת, ולא הראתה כי המבקשות גייסו כספים ונמנעו מלשלם לה מתוכם את שכר הטרחה, ועל כן התביעה התאיינה
" (ס' 14 לתצהיר).

בנוסף טען הנתבע לא נתן ולא התחייב להיות ערב אישית וכי בהעדר כל מסמך בעניין זה מן הדין שתימחק הכותרת של התביעה.

בדיון שהתקיים ביום 3.4.17 מחקתי את כותרת התביעה וקבעתי כי התצהיר שצורף לבקשה יהווה כתב הגנה. כמו כן, הפרדתי בין ההוראות שנתתי לקידום התביעה נגד החברות ולקידומה נגד הנתבע.

מאחר וסברתי כי טענת ההגנה היחידה של החברות, בדבר קיומו של תנאי נלווה להסכם, שלפיו החוב ישולם כביבול אך ורק בכפוף לקיומם של גיוסי הון, מהווה, לכאורה, טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב ושקיים על כן מחסום דיוני וראייתי מלהעלות אותה, קבעתי כי אני מבקש לשמוע טיעונים בכתב בנושא זה, שכן אם מסתבר כי אכן מדובר בטענה מסוג זה, שלא יותר לחברות ממילא להביא ראיות להוכחתה, אין כל מקום להמשך ניהול התביעה כנגד החברות, אשר כנגדן יהיה מקום לכאורה ליתן

פסק דין
לפי התביעה. ביחס לתביעה כנגד הנתבע, נתתי הוראות לביצוע הליכים מקדמיים.

ביום 24.5.17 ניתן פסק דיני בעניינן של החברות, כאשר לאחר שקבעתי כי טענת ההגנה היחידה שלהן הנה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב וכי אין להתיר את העלאתה, חייבתי את החברות במלוא סכום התביעה.

ביום 16.7.17 ניתן כנגד ג'רוסלם הפרטית צו פירוק ומונתה לה מנהלת מיוחדת. כמו כן, אין מחלוקת כי החברות לא שילמו לתובעת סכום כלשהו בגין פסק הדין שניתן כנגדן.

משנקבע כי החברות חייבות את סכום התביעה ולאחר שנשמעו ראיות והוגשו סיכומים בתביעה כנגד הנתבע, ובהינתן כי משניתן פסק הדין כנגד החברות, אין עוד טענה מצד הנתבע ביחס לשאלת החוב, מה גם שלדידי, ממילא פסק הדין כנגד החברות מהווה מעשה בית דין כלפי הנתבע מכוח היותו חליף שלהן אשר ניהל בשמן את הגנתן בתיק זה והעיד מטעמן, עומדת כעת לדיון אך שאלת אחריותו של הנתבע לתשלום סכום של 100,000$ לתובעת, מכוח הערבות הנטענת שנתן לתובעת בע"פ ביחס לחובות החברות לתובעת.

דיון
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות שלפניי, נחה דעתי כי הנתבע נתן ערבות אישית מוגבלת לסך של 100,000$ כנטען בתביעה לחובות החברות כלפי התובעת.
בעניין זה ניתנה הצהרתו המפורשת של עו"ד רן דימנט בתצהירו בסעיפים 14 ו-26. עדותו והצהרותיו הנ"ל לא נסתרו ולא נסדקו במסגרת החקירה הנגדית שנערכה לו על ידי בא כוח הנתבע. עדותו של עו"ד דימנט הייתה והנה אמינה עליי.

זאת ועוד – עדותו של עו"ד דימנט נתמכת גם משתי שיחות שניהל עם הנתבע ואשר תמלילים שלהן הוגשו כראיה כנספח לתצהירו (נספחים 7 ו-8, שיחות מיום 13.10.16 ו-16.11.16).

בא כוח הנתבע התנגד לתמלילים בטענה כי לא הוכחו תנאי הקבילות של התמליל וההקלטה כנדרש לפי דין. אמנם, התובעת לא צירפה תצהיר של מי שערך את התמליל. התובעת גם לא צירפה תצהיר ביחס לדרך שבה נערכה ההקלטה של השיחה.

חרף זאת, אני סבור כי בנסיבות המיוחדות של העניין, כפי שיפורטו, התמליל קביל כראיה. הנימוק העיקרי לכך נעוץ בכך שהנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי השיחות התקיימו וכן הודה כי התמלילים משקפים את הדברים שנאמרו (ראה עמ' 10 ש' 6 – 22).

ש.
אני מצגי לך תמליל של שיחה שהתקיימה בינך לבין עו"ד דימנט ביום 13.10.16, נספח 7 לתצהירו של עו"ד דימנט. תאשר לי שאכן התקיימה ביניכם שיחת טלפון במועד הזה.
ת.
היו כמה שיחות בייננו, לא זוכר את המועד ותאריך של שיחה.
ש.
כשאני מראה לך את תמליל השיחה, תאשר לי את תוכנה. אתה זוכר אותה ואת שנאמר בה?
ת.
אני זוכר את רוח הדברים של השיחה, בהחלט.
ש.
אתה זוכר את התוכן שלה?
ת.
כן.
ש.
היא לא זויפה, לא כתובים פה דברים שמישהו בדה.
ת.
לא, חסרים פה דברים.
ש.
אבל מה שכתוב נכון?












ת.
לא שמענו את ההקלטה אבל אני יוצא מתוך הנחה שזה נכון ותומלל כפי שהיה.
ש.
אני מציג לך תמלול של שיחה נוספת שהתקיימה בינך לבין עו"ד דימנט ביום 16.11.16, נספח 8, אתה זוכר את השיחה הזו?
ת.
אין תאריכים, היו לא מעט שיחות, אלו לא השתיים היחידות שהיו.
ש.
האם תוכן השיחה נראה לך מוכר כאשר אתה מעיין בתמליל?
ת.
בהחלט.

כעולה מעדותו של הנתבע הנזכרת לעיל, ביחס לשיחה השנייה, השיב, ללא הסתייגות, כי כשהוא מעיין בתמליל, תוכן השיחה מוכר לו בהחלט.

ביחס לשיחה הראשונה, השיב כי כשהוא מעיין בתמליל, הוא זוכר את רוח הדברים של השיחה, הוא זוכר את תוכנה וכאשר נשאל האם התמליל כולל דברים שמישהו בדה או זיוף של דברים שנאמרו, ענה שלא ובתוך כך ציין
"חסרים פה דברים"
, אולם בהמשך כשנשאל אם מה שכתוב נכון, אמר
"לא שמענו את ההקלטה אבל אני יוצא מתוך הנחה שזה נכון ותומלל כפי שהיה".

הנה כי כן, הנתבע אישר את התמליל השני ללא הסתייגות כלשהי ולגבי התמליל הראשון, ההסתייגות היחידה שלו הייתה כי "חסרים פה דברים".

בע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל
, פד"י נה (2) 150, אשר הובא בסיכומי התובעת, קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים, היפים גם לעניינינו:
34.
על-
פי דיני הראיות, המבקש להגיש כראיה סליל הקלטה או אמצעי אחר להוכחת תוכנה של שיחה שהתקיימה, מוטל עליו הנטל להוכיח את תנאי הקבילות של אותו מוצג קודם שיוכל להציגו כראיה. תנאי הקבילות במקרה כזה נקבעו בפסיקה (ראו
ע"פ 869/81
שניר נ' מדינת ישראל [3]).
עם זאת לעתים יהיה ניתן להוכיח את תוכנה של השיחה ולקבל כראיה תמליל שלה אף שתנאי הקבילות כאמור לא הוכחו. כך הוא במקרה שיש הודאה מצד הנאשם, שתמליל של שיחה משקף את תוכנה הנכון של השיחה אשר הוקלטה. ברי שהנאשם רשאי לאשר, אם באימרה שלו ואם בעדות, שהוא נטל חלק בשיחה המוצאת את ביטויה בתמליל, וכי התמליל מהווה שיקוף מהימן של אותה שיחה. ברור שאם יאמר זאת במפורש ובפה מלא, תהיה זו הודאה מצדו בקיום השיחה ובתוכנה, שכמוה ככל הודאה של נאשם בעובדות. אולם הודאה כזו אינה חייבת להיות הודאה מפורשת. היא יכולה להיות הודאה במשתמע, הבאה לידי ביטוי בהתנהגות המערער. כך, למשל, אם נאשם נדרש בחקירה לשיחה אשר מוצאת את ביטויה בתמליל והוא מתייחס לשיחה בצורה חד-
משמעית כאל שיחה המשקפת שיחת אמת, תוך שהוא מצדו מעניק ביאורים ופירושים למשמעות הדברים הנאמרים, יהיה ניתן להסתמך על דבריו כהודאה בעצם קיומה של השיחה כפי שזו משתקפת בתמליל. כל זאת רק אם – וזאת יש להדגיש – דבריו של הנאשם מצביעים באופן ברור וחד-
משמעי על כך שהוא מודה בקיום אותה שיחה המוצאת את ביטויה בתמליל.
בע"פ 2801/95
קורקין נ' מדינת ישראל [4] נדונה שאלה דומה. גם שם לא הוכחו התנאים המוקדמים לקבילות תמליל שיחה מסוימת בין הנאשם לאחר. בקבלו את התמליל כראיה אומר בית-
המשפט, מפי חברי השופט קדמי:
"המערער, בחקירתו הנגדית, אינו טוען שהשיחה המתומללת בת/69 לא התקיימה או שתוכנה 'עוות' או 'בושל'. אדרבא, המערער מתייחס אל השיחה המוקלטת כאל שיחה שהתקיימה כפי שהיא מופיעה בתמליל, והוא עושה כמיטב יכולתו על-
מנת ליתן לתוכנה 'הסבר', העולה בקנה אחד עם טענתו..." (שם, בעמ' 804).
35.
כך גם בענייננו. במהלך חקירתו במשטרה (ת/50), כשנחקר על האמור בתמלילים, לא הכחיש המערער את דבר קיום השיחות המשתקפות בהם ולא את נכונות האמור בתמלילים כמשקף שיחות אמת. הוא התייחס אל תמלילי השיחות כאל תמליל המייצג שיחה שהוא נטל בה חלק, תוך מתן פירושים משלו לאמור בשיחה...
















אם כן, המערער לא הכחיש את קיום השיחות, לא טען כי הדברים המופיעים בתמלילי השיחות שעליהם נחקר לא נאמרו על-
ידיו ולא טען לשיבושים שנפלו בתמליל. ביחס לכל שיחה שלגביה נשאל, ניסה המערער לתת פירוש לדברים שונים שהופיעו בתמלילי השיחות, לעתים פרשנות מפורטת ולעתים התחמקות בטענה שאינו יודע למה התכוון. אולם אף באותם מקרים שבהם התחמק המערער ולא נתן פירוש לדברים שצוטטו מהתמלילים, הוא לא טען כי השיחה לא התקיימה. אשר-
על-
כן, דעתי היא כי תמלילי השיחות המהווים חלק מת/72, שבהם המערער הוא אחד הדוברים, קבילים כראיה. יודגש, תמלילי השיחות הקבילים כראיה הם רק אלה שהוצגו בפני
המערער והוא התבקש להתייחס אליהם ועשה כן תוך שהוא מתייחס לאמור בהם כמשקף שיחות אמת שבהן נטל חלק. לא כן השיחות אשר תמלילים שלהם הוצגו בת/72, ובהן המערער אינו אחד מהדוברים, וממילא לא היה יכול לאשר את האותנטיות שלהן.
משהודה הנתבע בקיום השיחות ובכך שהתמלילים משקפים את מה שנאמר, יש לקבל את התמלילים כראיה קבילה, מכוח הודאת הנתבע, גם אם לא הוכחו תנאי הקבילות הנדרשים ולדידי אין הנתבע יכול להיוושע מכך שציין בעדותו באופן סתמי וכללי כי
"חסרים דברים"
ביחס לתמליל הראשון.

ביחס לתמליל השני, ממילא אישר אותו הנתבע ללא הסתייגות כאמור. מעניין לציין כי דווקא התמליל השני, שאותו אישר הנתבע ללא הסתייגות, נראה מתוכו כי חלק מהשיחה לא תומללה (ראה את מופע שלושת הנקודות ... שחוזר על עצמו בתמליל זה), בעוד אשר ביחס לתמליל שצוין כי חסרים בו דברים, הראשון, אין כמעט ראיה לחוסרים כאמור, לפחות מתוך התמליל עצמו.

כך או אחרת, משהודה הנתבע כי מה שתומלל משקף נכונה את הדברים שנאמרו, הרי אם סבר הנתבע כי לא תומללה השיחה במלואה וכי הדברים החסרים עשויים לתמוך בגרסתו או לשנות את המשמעות של הדברים שכן תומללו, היה מוטל עליו הנטל לפנות, עוד בשלב קדם המשפט או לכל המאוחר לאחר קבלת תצהירי העדות של התובעת, בדרישה לקבלת עותק ההקלטה, כדי להשוות בינו ולבין התמליל וכדי שיוכל להגיש כראיה את החלקים שלפי טענתו חסרים בתמליל.

דא עקא, הנתבע לא פעל כך ולדידי ככל הנראה שלא בכדי. בנסיבות, נראה לכאורה כי מחד, היה ברור לנתבע כי התמלילים משקפים את השיחות בצורה נאמנה (אחרת, מדוע לא פנה לקבל את ההקלטות של השיחות) ומאידך, הנתבע תכנן לנצל את המחדל הדיוני של התובעת, שלא צירפה תצהיר של מי שערך את התמלילים וגם לא הוכיחה את קבילות ההקלטות עצמן בדרך המתבקשת לפי הדין, כדי לנסות ולהביא למחיקת התמלילים מתצהיר דימנט, אשר ברי בעיני כי גם הנתבע ראה בהם כפועלים לרעתו, אחרת מדוע ביקש למחוק אותם מהתצהיר.

לצורך הוצאה לפועל של התכנית הנ"ל, המתין הנתבע עד הדקה ה-90, עם העלאת התנגדותו לתמלילים, אשר נעשתה רק בפתח ישיבת ההוכחות ולא בקדם המשפט האחרון שלאחר הגשת התצהירים, אחרת ידע כי תינתן לתובעת ההזדמנות לתקן את מחדלה.

לסיכום, שני תמלילים קבילים כראיה.

כעת, מעיון בתמלילים, לדידי עולה בבירור כי הנתבע התחייב באופן אישי לדאוג לתשלום של 100,000$. הנתבע אמנם ניסה לנהוג בדרך מתוחכמת כביכול, שכן מחד, לא חתם על ערבות אישית בכתב, אולם מאידך, נתן לעו"ד דימנט הבטחה אישית בע"פ, שהמשמעות הברורה שלה הנה כי הוא אחראי, על סכום של 100,000$, מתוך החוב, ממקורות הכספיים האישים שלו וכי הנו למעשה ערב אישית לסכום זה.

לדידי, קריאת שני התמלילים מביאה למסקנה הנזכרת לעיל ואני מפנה בעניין זה לתמלילים הנ"ל המדברים בעד עצמם ועם זאת אביא להלן את מרבית החלקים הרלוונטיים אם לא כולם, אשר תומכים במסקנתי.

בשיחה הראשונה, שהתנהלה ביום
13.10.16, כחודש לפני הגשת התביעה, אומר הנתבע במפורש כי הוא התחייב לארגן לפחות את ה-100,000$ ממקורותיו האישיים ועוד אומר
"כמו שהתחייבתי"
, הכל כמצוטט להלן (ההדגשות בקו שלי ולמען הסר ספק, מודגש כי
התמליל מובא להלן, בדיוק כפי שהוא רשום בדפי חברת סטנוגרמה שצורפו לתצהיר דימנט):

18. אדיב:
לא. משקר בטוח שלא. אני בכל יום שהוא מתכתב איתי...אמרתי, אני לא יכול
19.
לדבר איתו על הכסף אז ניסיתי לפעול
20.
כמו שהצעתי לך במקורות אישיים
21. רן:
נו.
22. אדיב:
כדי לארגן את הכסף לפחות את ה – 100,000 דולר
23.
שיהיה כמו שהתחייבתי. אה, אני עובד על זה גם היום אני
24.
אעדכן אותך בסוף היום כאילו....
25. רן:
זהו, כי כשדיברנו אז אמרת שאתה תדאג לזה ברמה
26.
האישית ואני....
27. אדיב:
נכון, נכון, נכון, דואג ברמה האישית ופניתי למערכת
1.

הבנקאית ומטפל בזה, גם זה אני יכול להראות תיעוד וחד
2.


משמעית אני לא .... המילה שלי אז א', זה שלא דיברתי
3.


איתך ביום שני זה לא, קשור לחיבור בינינו, זה פשוט,
4.


אה, התייסרתי עם זה במהלך יום כיפורים שלא הספקנו
5.


לדבר ו,.... על זה שלא דיברנו
6.
רן:
אין בעיה. אין בעיה. בקיצור, אתה אומר היום תוכל לעדכן
7.


אותי מה קורה עם זה?
8.
אדיב: תן, תן, תן לי, תן לי לגמור את היום, אה, זה אני...יש שמה
9.


ב – 12 אסיפה כללית ואני ב – 5 וחצי 6 אדבר איתך
10.
רן:
כן.
11.
אדיב: ואני עושה הכל, הכל בכל ברמה האישית כדי שאני אדאג לרן
12.


דימנט: לא,
13.
רן:
כן
14.
אדיב:
בסדר?
15.
רן:
יופי. תודה.
16.
אדיב:
לא, לא יופי, דואג ואני אעשה את זה, אבל כרגע זה המסלול
17.


שלי.
18.
רן:
או.קיי
19.
אדיב:
ו, טוב, איש,
20.
רן:
בסדר, תודה.
21.
רן:
יאללה ביי, בי
22.
אדיב:
ביי.

לאחר מכן, בשיחה השנייה, שהתנהלה יום לאחר הגשת התביעה וכשהנתבע כבר מודע לכך שהתובעת הגישה תביעה כנגדו וכנגד החברות, אומר הנתבע את הדברים הבאים (ההדגשות בקו שלי

ולמען הסר ספק התמליל מובא להלן, בדיוק כפי שהוא רשום בדפי חברת סטנוגרמה שצורפו לתצהיר דימנט):

1.
תמלול שיחה בין רן דימנט לבין אדיב ברוך

2.

(קובץ...)

3.
רן:
אדיב.
4.
אדיב:
הלו. רן?
5.
רן:
התנתקת לי לרגע היית על ספיקר. מה, מה אתה אומר?
6.
אדיב:
אני אומר למה אתה הולך לאישי?
7.
רן:
הולך לאישי אני לא אוהב את ה, את המינוח הזה, אבל, אה,
8.
אדיב:
לא, אני לא ראיתי, עכשיו אני קיבלתי טלפון שתבעת אותי
9.


אז אמרתי בסדר.
10.
רן:
תראה, קודם כל, אני, אני תובע אותך כי, כי אתה הבטחת לי
11.


שאתה תביא את זה באמצעי אישי שלך והבטחת שזה יהי
12.


התערבותך האישית ו, גם לא פעם אחת. עכשיו, אה, אתה
13.


יודע, אני לא,
14.
אדיב:
מאז שדיברנו לא הבאתי את ה, לא הגיע...., אמרתי, טוב...
15.


כשיגיע אליך אבל עוד לא הגיע ו, יצרת גם עלי עיכובים
16.


והכל?
17.
רן:
לא.
18.
אדיב:
......,
19.
רן:
תראה, אני,
20.
אדיב:
משהו, משהו אנושי בכל זאת, אתה יודע.
21.
רן:
אני, אני רוצה, לא הבנתי, מה?
22.
אדיב:
זה צריך להיות משהו אנושי בכל זאת על המאמץ שאני מנסה
23.


לעשות.
24.
רן:
אז, אז תראה, קודם כל, ב קטע האנושי, תבין, אני,
25.


כשישבנו...,
26.
אדיב:
הכל, אני, תעזוב, אני לא כרגע,
27.
רן:
לא, אני רוצה שתבין מה, מה, מה האלטרנטיבה. קודם כל,

1.
כמו שאמרתי לך בפגישה, החוסר הזה הוא לא שאנחנו אתה
2.
יודע, עד עכשיו יכולנו לסבול אותו עכשיו הוא עושה לי
3.
נזקים מאוד גדולים.
4.
אדיב:
רן, אבל דקה, מתוק שלי, אני לא בא
5.
רן:

לא, רגע, אני, אני רוצה להסביר ואני רוצה להסביר גם שאני, אני באמת

6.


ניסיתי בינתיים לעשות את זה בצורה הכי עדינה שאפשר
7.


כי היו עוד
8.
אדיב:
אני יודע...,
9.
רן:
הרבה אלטרנטיבות כמו למשל כינוס נכסים, או זה שאמרתי
10.
אני לא רוצה לעשות נזקים, אני בסה"כ רוצה את הכסף שלי
11.
ו,
12.
אדיב:
רן, יקירי,
13.
רן:
כן.
14.
אדיב:
אני איתך, אני לגמרי איתך אני לא מנסה לשכנע אותך
15.


אחרת, באמת כרגע זה לא השיחה. השיחה פשוט רציתי להבין
16.


את הסיבה גם, כל מה שאמרתי אמרתי את זה בכנות הכי
17.


אמיתית, הכי רצינית, עושה את כל המאמצים ולא קל לי עם
18.


ה, עם הפאק שלך ש, לא קל לי ואני לא נשבר מזה, אבל מפה
19.


לקחת שאתה יודע שעשיתי את המאמצים, זה אני לא יושב
20.


...,
21.
רן:
לא, זה לא מה,
22.
אדיב:
....,
23.
רן:
תראה, אדיב, פעם אחרונה שישבנו האמירה היתה פעם
24.


אחרונה אני מדבר על אוגוסט, או יולי, האמירה היתה
25.


שהחברה תביא ואני מתחייב מאמצעים אישיים שלי שאם לא

26.


מביאים אני מתחייב ל – 100,000 דולר. עכשיו,
27.
אדיב:
לא, אבל,

1.
רן:
נגמר התקופה באתי אליך אמרת לי, מה, אמרת, תשמע,
2.


בינתיים עוד לא גייס, אני מחפש להביא את באמצעים
3.


האישיים שלי. אחרי זה,
4.
אדיב:
נכון.
5.
רן:
ואמרת, אני חוזר אליך באותו יום, לא חזרת. התחלתי
6.


לשלוח
sms
- ים לא ענית,
7.
אדיב:
לא,
8.
רן:
ואני,
9.
אדיב:
באותו רגע, באותו רגע אין לי פנים, אין,
10.
רן:
אין, אין מה?
11.
אדיב:
אין לי פנים, אני אומר.....
12.
רן:
נו.
13.
אדיב:
אין לי פנים מולך, זה לא שאחרי זה חיפשתי תירוצים
14.


והסברים, כי אני בכל זאת, תגיד מה שתגיד אני באמת מעריך
15.


אותך, זה לא עכשיו שאני אומר לך את זה, אתה יודע את זה
16.


נקלענו לסיטואציה המחורבנת הזאת בטח לא אני האשם בה,
17.


אבל אני מתמודד איתה, אני לא ברחתי ממנה, זה לא
18.


שהתנערתי ממך ועוד המשכתי להזרים כספים ואני משתין
19.


עליך בקשת, זה לא המקרה. אני יכול להראות לך אין ספור
20.


אה, מיילים ומאמצים ופניות וחשיפות...,
21.
רן:
לא,
22.
אדיב:
...,
23.
רן:
תראה, אני,
24.
אדיב:
הכל,
25.
רן:
או קיי תמשיך
26.
אדיב:
אבל בוא, אתה יכול גם להקליט אותי זה בסדר, אני זה
27.


שיחה אישית ותעשה עם זה מה שאתה רוצה, אני לא,

1.
רן:
לא, ה, תראה, קודם כל, אתה אומר השתנה בקשת, אני לא
2.



אומר שעכשיו משתינים בקשת,
3.
אדיב:
מקווה שאתה לא מקליט אותי.
4.
רן:
לא. אבל ה, ההשתנה, ההשתנה בקשת היא, היא לא,
5.


היא היתה לפני זה, היא לא היתה, עכשיו אני יודע שלא
6.


משתינים בקשת. השתנה בקשה היתה רק כשהגיעו הכספים
7.


ומיד יצאו למיני דברים אחרים ואני, אני אומר, אני כרגע
8.


במקום,
9.
אדיב:
...,
10.
רן:
שאמרתי לך אין לי ברירה.
11.
אדיב:
הכל, אני, אני, יקירי, לא אומר כלום על התביעה, אני, אני,
12.


רק זה שאתה גורר אותי אישית אני, בינינו זה לא היה צריך
13.


להיות שם, אבל זה,
14.
רן:
למה, אבל, אבל אתה, אני לא מבין למה זה לא היה צריך
15.


להיות אם אתה הבטחת לי באופן אישי שאתה תשלם את זה
16.
אדיב:
עדיין יכולת להשאיר את ה, את הבינינו לבנינו, כי זה לא
17.


לקח זה, זה רק, זה היה בין אדיב לרן בסיטואציה שלא אני
18.


יצרתי אותה, כי מאז, שאני בחברה אני לא יצרתי
19.


ופתחתי חובות מול רן, אני ההיפך.
20.
רן:

אני לא חושב שיצרת חובות. אני חושב שאתה באיזשהו שלב
21.


אמרת לי, תשמע, תחכה חודש, חודשיים, עברו כבר 4 חודשים, אל

22.


תעשו כלום ואני מתחייב באופן אישי שזה יפרע.
23.


עכשיו אם נתת את ה, את ההתחייבות שלך ו,
24.
אדיב:
לא,
25.
רן:

ולא עושים עם זה כלום אז מה, מה עשינו בזה?
26.
אדיב:
אתה יודע, עשינו, אפילו תגיד חרא של בן אדם, לא בסדר,
27.


להרים לי טלפון,.... להגיד, תשמע, אני הולך,

1.
רן:
ניסיתי גם אז, כן.
2.
אדיב:
...את האישי, לא תעזוב נו, אבל לא משנה, זה,
3.
רן:
אדיב, אני, אני אומר לך, תראה, אנחנו, אני אומר לך אמיתי,
4.


המקום הוא לא נוח גם מבחינתי. אני לא רק שמעולם לא
5.


תבעתי לקוח, אני מעולם לא תבעתי אף בן אדם, או קיי? אני
6.


באופן אישי מעולם לא תבעתי אף אחד.
7.
אדיב:
אז דווקא בחרת אותי ש, המוניטין.... מחליש אותי לעוזר
8.


להביא את הכסף
9.
רן:
לא,, יש, יש, יש נסיבות ש,
10.
אדיב:
אין נסיבות, רן......,
11.
רן:
לא, הנסיבות האישיות שלי,
12.
אדיב:
אבל אתה מחליש אותי,
13.
רן:
אני חייב לפעול,
14.
אדיב:
אבל,
15.
רן:
אני חייב לפ0עול.
16.
אדיב:
בסדר. תפעל מול החברה ואתה מחליש אותי באמת לעזור
17.


ולעשות את זה את מה שאני יכול לעשות לטוב, לרע, נסיעות
18.


שאני עושה על חשבוני להביא את הכספים, סיכונים שלקחתי
19.


על דברים שלא אני יצרתי וזה בדרך,
לא מתנער מכלום, אבל,
20.
רן:
אבל, אבל אתה כן מתנער, כי אתה אמרת לי, תשמע, ואני
21.


אומר לך אמיתית בניתי על זה, שב – 1 לספטמבר, או ב – 30
22.


באוגוסט יש לי 100,000 דולר מכם, כי זה חצי מהסכום וזה,
23.


אבל יש לי 100,000 דולר ממך, לא מכם, ממך ועל פי זה
24.


עשיתי דברים.
25.
אדיב:
אתה יודע, לקחת שיחות שהן בינינו א-פורמליות ברמת אדיב ברוך
את

26.


רן דימנט,
27.
רן:
הן היו בינינו אבל הן היו מאוד פורמליות, מה זאת אומרת


1.

א-פורמליות? השאלה אם ההבטחה שאתה נתת לי היא לא
2.

הבטחה, או כן הבטחה.
3.
אדיב:
אני לא, כי אתה אמרת, אתה מוכן לחתום ערבות? אמרתי
4.

לך, לא.
5.
רן:

...,
6.
אדיב:
דיברנו על זה,
7.
רן:

...,
8.
אדיב:
אמרת, אתה מוכן...,
9.
רן:

אני לא,
10.
אדיב:

אני, אני,
11.
רן:
לא, לא, לא, לא, אדיב, אדיב, תראה, אתה אמרת שאתה לא
12.

רוצה לשים את זה על הנייר, אבל שזה הבטחה שלך ושזה
13.


התחייבות שלך וגם אחרי זה גם אמרת לי שאתה, גם בשלב
14.


השני שזה התעכב אמרת לי שאתה מביא לי את זה ממקורות
15.


אישיים,

מעיון בשני התמלילים, לדידי מתבקשת המסקנה כי הנתבע נתן לעו"ד דימנט התחייבות אישית לדאוג לתשלום הראשון של ההסכם להסדר החוב בסך של 100,000$ ממקורותיו הכספיים האישיים של הנתבע, ככל שהחברות לא ישלמו סכום זה ובמובן זה היה ערב לחובות החברות עד הסכום הנ"ל.

כעולה מהתמלילים, הנתבע מודה בכך במפורש. אמנם, הנתבע מציין במקום אחד במהלך השיחה כי מדובר היה בשיחות "א-פורמליות", דבר שעו"ד דימנט מכחיש מכל וכל, ואני נותן אמון לעדותו של עו"ד דימנט בעניין זה ובכלל, כך שדי בכך כדי לדחות טענה זו, אלא שגם בהינתן גרסת הנתבע, אין בכך כדי להביא למסקנה כי אין עילת תביעה נגדו.

הגדרת ההתחייבות שנתן הנתבע לעו"ד דינמנט ושהנתבע עצמו מודה בה בשיחות, כ-"א-פורמלית", היא בגדר חוסר תם לב מובהק וניסיון לשנות בדיעבד את המשמעות שהנתבע עצמו ייחס בזמנו לדברים שאמר לעו"ד דימנט.

כאשר נשלח מכתב ההתראה לפני הגשת תביעה בחודש יולי 2016 וסכנת העיקולים וכו' ריחפה מעל ראשן של החברות והנתבע רצה להימנע מכך, היה מאוד נח לנתבע להפריח לחלל האוויר הבטחות לעו"ד דימנט, בדבר התחייבות אישית של הנתבע לתשלום של 100,000$ לפחות, כדי שהתובעת תימנע מנקיטת ההליכים, אולם לאחר שזכה לימי החסד שביקש לקבל, ההבטחות הנ"ל כבר הפכו ל-"א-פורמליות"... ודוק: אין עדות ממשית לכך שבזמנו, הנתבע אמר לעו"ד דימנט שהבטחותיו הנן א-פורמליות וכי אינם מהוות הבטחה שניתן להסתמך עליה.

אם לא די בכך, הרי שכאשר מטיח עו"ד דימנט בנתבע כי הבטיח באופן אישי לשלם את הסכום המדובר (עמ' 4 ש' 15 לתמליל השני), הנתבע לא מתכחש לכך ויתרה מכך, עוד אומר דברים שיש בהם משום הודאה בכך וזאת אנו למדים בבירור מהמילה הראשונה שבה עשה שימוש בתשובתו והיא המילה - "עדיין":
"עדיין יכולת להשאיר את ה, את הבינינו לבינינו, כי זה לא לקח זה, זה רק, זה היה בין אדיב לרן בסיטואציה שלא אני יצרתי אותה, כי מאז, מאז שאני בחברה אני לא יצרתי ופתחתי חובות מול רן, אני ההפך"
.

הנתבע אמנם מטיח בעו"ד דימנט כי ביקש לקבל את ערבותו והנתבע סירב (עמ' 6 ש' 3 – 4 לתמליל השני), אולם על כך משיב עו"ד דימנט כי הנתבע אמר לו שהוא לא רוצה לשים את ההתחייבות שלו על הנייר, אולם שזו הבטחה והתחייבות שלו וגם לאחר מכן אמר שיביא את הכסף ממקורותיו האישיים (עמ' 6 ש' 11 – 15 לתמליל השני).

בקיצור, הרושם הברור שמתקבל הנו ניסיון של הנתבע "לשמור את העוגה וגם לאכול אותה". גם למנוע, באמצעות ההבטחות שנתן, נקיטת הליכי תביעה ועיקולים על החברות (אין מחלוקת או לפחות ברור מחומר הראיות כי הנתבע ביקש בכל דרך למנוע זאת) וגם להתחמק מלמלא אחר ההבטחות הנ"ל לאחר מכן, בכל מיני תירוצים שונים ומשונים, כגון שלא ניתנה בכתב, שהייתה א-פורמלית, שהדברים נאמרו בין אדיב לרן וכו'.

הדרך הלא ישרה, המתחכמת והמתחמקת, יש לומר, של הנתבע, המשתקפת מהתמלילים, כנזכר לעיל, באה לידי ביטוי גם בטענותיו ביחס לחוב החברות עצמן. חרף הסכם ברור וחד משמעי, שלפיו סכומי החוב ישולמו ללא תלות בגיוסי כספים, טען הנתבע כי היה סיכום אחר, הכל כפי שפורט בפסק הדין שניתן על ידי כנגד החברות.

הנתבע מנסה גם ביחס לערבות האישית לתת פרשנות אחרת לדבריו, עת הוא טוען כי בביטויים "מקורות אישיים" ו"ברמה האישית", הכוונה הייתה לפעול אישית כדי לנסות ולדאוג לכך שהחברות יוכלו לשלם את החוב ולא כי הנתבע ישלם את החוב מכספו.

בעיני, ברור שיש לדחות טענה זו מכל וכל. אם נאמץ את גרסת הנתבע, תתרוקן מתוכן המשמעות של הבטחות הנתבע לעו"ד דימנט. החובה לדאוג לכך שהחברות יעמדו בהסדר החוב וישלמו את הסכומים, הייתה ממילא מוטלת על הנתבע באופן אישי, כמי ששימש כיו"ר הדירקטוריון ונושא משרה בחברות וכמי שבשמן ניהל את המו"מ על הסדר החוב מול התובעת.

תאגיד פועל באמצעות אנשים בשר ודם ולכן, נושא משרה שהיה מעורב בהסדר חוב, חתם עליו בשם החברות ואשר מכהן כיו"ר דירקטוריון, ממילא מחויב לפעול, הוא עצמו, כדי להביא לקיום ההסדר על ידי החברות. בכך אין כל רבותא. לפיכך, כאשר נושא משרה כאמור מציין בפני
אחד מנושיו כי הוא יפעל ממקורות אישיים שלו כדי להביא לתשלום החוב, המשמעות הפשוטה והברורה של דברים מסוג זה, הנה כי הוא מתכוון לשלם את החוב מכספו הוא ונותן למעשה ערבות אישית שלו לחוב ולא אך כי יפעל לגרום לכך שהחברות ישלמו את החוב, דבר שכאמור, הוא ממילא מחויב לעשות.

לפיכך, ברור הדבר כי אם נרצה לתת משמעות כלשהי ותוקף להבטחות הנתבע, המשמעות היחידה הנה כי כאשר הנתבע אמר בשיחה עם דימנט כחודש לפני הגשת התביעה כי ציין בפני
ו בעבר כי יפעל "במקורות אישיים", הכוונה הנה כאמור, כי יביא את הכסף ממקורות הכספיים האישיים שלו ולא כי יפעל אישית לדאוג לכך שהחברות ישלמו את החוב, מה גם שהיה ברור כבר בעת החתימה על ההסדר שמצב החברות בכי רע וכי הסיכוי להיפרע מהן נמוך.

ויודגש – סביר מאוד להניח כי ההבטחות שניתנו על ידי הנתבע לדימנט קודם לחתימה על ההסדר, ביחס לדאגה אישית לסכום של 100,000$, נוסחו בצורה חד משמעית הרבה יותר מאשר אופן הצגת הדברים בשיחה שנוהלה ביניהם כחודש לפני הגשת התביעה, מועד שבו סביר מאוד להניח כי הנתבע, כאיש עסקים ממולח, כבר הבין היטב כי המצב מדרדר לכיוון של הגשת תביעה ועל כן מטבע הדברים נזהר יותר בדבריו וחרף זאת כאמור אישר הנתבע גם בשיחה זו את ההתחייבות שנתן בעבר לעו"ד דימנט.

ויודגש – די לי לבסס את מסקנתי על עדותו של עו"ד דימנט, שהייתה אמינה עליי ביותר, ועדיפה עשרות מונים על עדותו של הנתבע, ללא צורך להסתמך על דברי הנתבע בשיחות שתומללו, כדי להביא לקבלת התביעה. אמנם, ההסתמכות על התמלילים אכן מחזקת את מסקנתי.

יש לדחות גם את טענות הנתבע הנוגעות לעובדה שלא כיהן כבעל משרה בתקופה הרלוונטית. הוכח כי בחלק מהתקופה כיהן ככזה. מעבר לכך, הוכח כי הנתבע בנו בעל מניות בשיעור 24.63% וכי אף הוציא מכיסו הפרטי כספים רבים כדי למנוע פגיעה בחברות, כגון מתן הלוואה בסך של מיליוני שקלים לחברות וכן הזרמת 450,000 ₪ למחזיקי אג"ח של חברת מעיין ונצ'ורס, אשר תיק הפורטפוליו שלה היה נכס של אחת החברות (ראה עדות הנתבע עמ' 10 ש' 23 – עמ' 12 ש' 14).

ברור, אם כן, שגם מתן הבטחה לדאוג באופן אישי, מכספי הנתבע עצמו, לתשלום חוב של 100,000$ לתובעת, ככל שהחברות לא יעמדו בכך, היה בגדר התנהלות סבירה ומקובלת מצד הנתבע אשר ביקש למנוע בכל דרך הטלת עיקולים על החברות, כפי שכבר פורט לעיל.

לסיכום, הנתבע נתן לתובעת התחייבות אישית לפירעון 100,000$ מתוך הסדר החוב ככל שהחברות לא יפרעו תשלום זה ובמובן זה היה ערב אישית כלפי התובעת לסכום זה.

סוף דבר
אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובעת 376,000 ₪ (100,000$ לפי שער יציג ביום 30.9.16, מועד אחרון לתשלום לפי ההסכם של הסכום הנ"ל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמן כן, ישלם הנתבע לתובעת, בנסיבות העניין, שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר, בסכום של 40,000 ₪ וכן 50% מאגרות התביעה וכל הוצאה אחרת כדין שנשאה התובעת במסגרת התביעה כנגד הנתבע, ככל שהייתה ותאושר על ידי בית המשפט.

ניתן היום,
כ"ז אייר תשע"ח, 12 מאי 2018.













א בית משפט שלום 35588-11/16 קצנל דימנט עורכי דין שותפות רשומה נ' אדיב ברוך (פורסם ב-ֽ 12/05/2018)