פסקי דין על דומיקאר בע"מ | פסקי דין על טלמון עמירם

181254/02 א     28/08/2005




א 181254/02 דומיקאר בע"מ נ' טלמון עמירם




1
בתי המשפט
א 181254/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
28/08/2005
תאריך:
כב' השופט קליין מנחם

בפני
:

דומיקאר בע"מ

בעניין:
התובעת/הנתבעת שכנגד
נ ג ד
טלמון עמירם
הנתבע/התובע שכנגד
פסק דין
בפני
תביעה בגין חוב עבור השכרת רכב, אשר הושכר על ידי הנתבע מחברת התובעת ותביעה שכנגד, שהגיש הנתבע בדרישה להחזר כספים שנגבו ממנו שלא כדין. התביעה העיקרית הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ומשניתנה בה הרשות להתגונן עבר הדיון לפסים של "סדר דין מהיר".

התובעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בהשכרת כלי רכב.
טוענת התובעת כי ביום 4/11/99 התקשר עמה הנתבע בהסכם ליסינג לרכב מסוג "מאזדה 626" שנת ייצור 00 (להלן: "הרכב"), למשך 36 חודשים. הנתבע התחייב לשלם סך חודשי של 3,308 ₪ כולל מע"מ.

התובעת טוענת כי הנתבע, בניגוד להסכם, החזיר ביום 30/10/00 את הרכב לידיה ואף חרג ממכסת הקילומטרים שהוקצתה לו ועליו לשלם סך של 252 ₪ בגין החריגה. בנוסף בהתאם להסכם טוענת התובעת כי עליו לפצותה פיצוי מוסכם השווה ל-4 חודשי שכירות קרי סך של 15,481 ₪ כולל מע"מ.

התובעת קיזזה סך של 6,578 ₪ מהפיקדון שהופקד אצלה על ידי הנתבע ותובעת את היתרה בסך של 10,322 ₪.

הנתבע מנהל עסק בתחום הפלסטיקה וייצורה.
טוען הנתבע כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שבניגוד למוסכם לא ביטחה את הרכב בביטוח חובה והדבר נודע לנתבע עת נעצר על ידי שוטר בשל נסיעה ללא ביטוח.

הנתבע טען כי משפנה אל התובעת הודתה בטעותה וחידשה את הביטוח לרכב רק לאחר שהנתבע קיבל את הדו"ח.

הנתבע טען כי חוייב בחיוב כפול עבור חודש 09/00 ומשכך ביטל את הוראת הקבע.
ביום 29/10/00 בשיחה שקיים עם מנהל החשבונות של התובעת ולא קיבל הסבר לחיוב הכפול לא חידש את הוראת הקבע וטען כי ישלם בהמחאות חודשיות.
בלילה שבין יום 29/10/00 לבוקר יום 30/10/00 טוען הנתבע כי הגיעו נציגי התובעת ללא הודעה מוקדמת לביתו ולקחו את הרכב והחזירו אותו לחזקת התובעת, בעוד שברכב היו ציוד אישי וספרים יקרים הקשורים לעבודתו של הנתבע.

לגבי החריגה בקילומטרים טוען הנתבע כי בהתאם להסכם השכירות היה רשאי לבצע מכסה של 38,000 ק"מ לשנה ובעת שהרכב נלקח ממנו עמד מד הקילומטר על 36,728 ק"מ בלבד.

בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע, טוען הוא כי על התובעת להשיב לו סך של 49,512 ₪ וזאת בגין חיוב כפול בחודש 09/00 ובגין מעיל עור בשווי 2,000 ₪ וספרי מכונות הקשורים לעבודתו של הנתבע בשווי 11,000 ₪ שהיו ברכב ואבדו בעקבות תפיסת הרכב על מטלטליו ללא הודעה מוקדמת.

כן תובע הנתבע סך של 15,000 ₪ בגין אובדן שעות עבודה לצורך לימוד המכונות שכן ספרי ההפעלה אבדו וכן סך של 6,578 ₪ אותם קיזזה התובעת/ הנתבעת שכנגד שלא כדין מהפיקדון שבצירוף הצמדה וריבית עומדים על סך של 8,012 ₪ וכן סך של 12,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
לטענת הנתבעת שכנגד אין ממש בטרוניית התובע שכנגד על כי הרכב נסע ללא ביטוח, שכן הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת שכנגד תשא בעלות הדו"ח שקיבל הנתבע ללא כל פיצוי נוסף.

הנתבעת שכנגד טענה כי בכל מקרה התובע שכנגד הוא שהפר את ההסכם בכך שביטל את הוראת הקבע והחזרת הרכב לחזקתה נעשתה בהתאם להוראות ההסכם. לגבי הפריטים שחסרים טענה הנתבעת כי נערך פרוטוקול שבו פורטו הפריטים שהיו ברכב והפריטים שנטען כי היו ברכב לא היו בו מעולם.

לגבי הקיזוז מסכום הפיקדון טענה הנתבעת שכנגד כי הסכום קוזז עבור דמי השכירות לחודש 10/00 והיתרה קוזזה בגין הפיצוי המוסכם המגיע לה עקב ההפרה על ידי התובע שכנגד.
פסק דין
זה מנומק בתמצית בלבד לרבות התיאור המובא לעיל כהוראת תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.
דיון:

התביעה העיקרית:

הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה מוטל על התובעת.

יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי, "הדין בראי הפסיקה" מהדורה משולבת ומעודכנת , תשמ"ד - 2003 עמוד 1506 ואילך כותב:

מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות, לזכותו של הנושא בנטל השכנוע: ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי; ואת מקומו תופסת "השקילות".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים. וכן מששמעתי את עדויותיהם, שוכנעתי כי דין התביעה כפי שהוגשה בפני
להידחות וכפי שיפורט להלן:

למרות שהנטל להוכיח את גרסתה מוטל עליה לא השכילה התובעת להביא אף לא אחד מעובדיה שעבדו בתקופה הרלוונטית ושטיפלו ישירות במקרה של הנתבע לעדות. כך למשל בעדותו של מר ברוך מצליח שתיפקד כמבקר פנימי בתובעת טען כי בזמן בדיקת הפריטים שהיו ברכב לאחר שהוחזר נכח עימו עובד נוסף בשם פיני אפרתי שלא הובא לעדות. בנוסף הובהר כי לא מר ברוך ו/או מר אפרתי הם אלו שלקחו את הרכב או ידעו מתי נלקח והרכב הגיע אליהם בבוקר ומבלי שידעו מה נעשה ברכב מרגע שנלקח ועד לבדיקה שביצע. (עמ' 3 לפרוטוקול)
גם עדותו של אחראי גבייה ולקוחות בתובעת מר אריק דקר לא תרמה להוכחת טענותיה שכן החל לעבוד בתובעת רק מחודש 11/04 וכל עדותו הסתמכה על הנספחים ונתוני המחשב של התובעת.

מר לוי גורי אותו החליף מר דיקר לא הובא לעדות ומר דיקר אף הודה כי לא בירר עם העובדים דאז את נסיבות המקרה, כן לא הוצגו בפני
י תרשומת השיחות בין הנתבע לנציגי התובעת השונים. (עמ' 6-4 לפרוטוקול)

מר דיקר אף לא הביא כל הוכחה לכך שחיוב הנתבע בשני תשלומים רצופים במהלך 09/00 נעשה לאור תקלה בחיוב קודם ואף לא הביא לעדות את אחד הלקוחות שטען כי גם הם חוייבו חיוב כפול. כן לא הוצגו מלוא החשבוניות ששולמו על ידי הנתבע להוכחת טענתו כי הנתבע השתמש ברכב בתקופה הנדונה ללא ששילם את התמורה בעדה.

יש בהימנעותה זו של התובעת מהבאת העדויות והמסמכים דלעיל בכדי לפגוע בטיב טענותיה, שהרי הכלל הוא כי "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917).

וכן ראינו בפסיקה:

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1)760,736 וחזרו על הלכה זו בע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615 ,605).

בהעדר שכנוע בית המשפט על קיום עילה לפיצוי המוסכם בגין 4 חודשי שכירות ובהעדר הוכחת הקילומטרז' בו הוחזר הרכב, אין התובעת יכולה לקבל את הסעד המבוקש בבית המשפט.

די לי בכל האמור לעיל על מנת לדחות את התביעה במלואה.

התביעה שכנגד:

שוכנעתי כי התביעה שכנגד הינה חסרת בסיס והוגשה רק כתגובה לתביעה העיקרית חיזוק לכך מצאתי בעדותו של הנתבע/התובע שכנגד לשאלה מדוע רק לאחר שנתיים אם נגרמו לו הפסדים כספיים כל כך גדולים הגיש את התביעה שכנגד ולא הקדים את התביעה העיקרית ענה "אני איש עסוק מאד והזמן שלי יקר וכל המכתבים האחרים. כל זמן שהארוע נגמר, אין לך זמן להתעסק עם זה חבל על הכסף והזמן של בתי המשפט וברגע שנפתחה תיבת פנדורה אז נפתח הכל." (עמ' 11-10 לפרוטוקול).

בנוסף הנתבע/התובע שכנגד לא הציג בפני
כל אסמכתא לכך שהנתבעת שכנגד/התובעת הבטיחה כי תפצה אותו פרט לתשלום הדו"ח שקיבל. כן לא הוצגו בפני
כל אסמכתאות המעידות על הימצאות הפריטים ברכב או על שווים.

הנתבע/התובע שכנגד לא השכיל להביא לעדות את בנו שלטענתו היה מעורה בהשתלשלות העיניינים ו/או את אחד מעובדי המפעל שיוכלו לאשר את קיומם של הספרים.

לסיום הנתבע/ התובע שכנגד אף לא השכיל להציג בפני
י את דרך חישוב אובדן שעות העבודה ועל אי הבאת הראיות והעדים הרלוונטים לתביעה כבר הורחב לעיל.

אשר על כן דין התביעה שכנגד להידחות במלואה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה העיקרית במלואה, כמו כן דינה של התביעה שכנגד אף הוא להידחות במלואה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום כ"ג באב, תשס"ה (28 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

קלדנית: שלומית שלום








א בית משפט שלום 181254/02 דומיקאר בע"מ נ' טלמון עמירם (פורסם ב-ֽ 28/08/2005)