פסקי דין על אסאמה מראעבה | פסקי דין על כליל נוי שיפוצים | פסקי דין על גדעון עופר |

17513-01/18 סעש     21/05/2018




סעש 17513-01/18 אסאמה מראעבה נ' כליל נוי שיפוצים בע"מ, גדעון עופר








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

סע"ש 17513-01-18


21 מאי 2018
לפני:
כב' הרשמת מרב חבקין


התובע
:



אסאמה מראעבה




-

הנתבע

ים
:


1

.
כליל נוי שיפוצים בע"מ



2

.
גדעון עופר


החלטה


לאחר עיון בבקשת הנתבע 2 להורות לתובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות התביעה כנגדו (להלן – הבקשה), בתגובת התובע ובתשובת הנתבע 2 להלן ההחלטה:

ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,
לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של
נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת
המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954
(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין
או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום
הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה
להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע
את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט
בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים
שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא
הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת
אם הורשה התובע להפסיקה."

בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן (א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

במקרה זה התובע הוא תושב הרשות הפלסטינאית, היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להתקבל.

מדובר בתביעה להפרשי שכר עבודה וכן להפרש פיצויי פיטורים ולזכויות שונות, כמו גם
פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה, וזאת בהתייחס לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1 אשר בעיקרה מוסכמת על הצדדים (מחודש 8/2014 עד לחודש
12/2015).

הנתבע 2 הוא בעל מניות יחיד ומנהל בנתבעת. בכתב התביעה נטען, כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבע 2 לנוכח קיפוח זכויותיו הסוציאליות של התובע, וקיזוז תשלום בגין היתר עבודה משכרו של התובע תוך שהנתבע 2 נוטל לכיסו את הכספים הללו.

על פי הפסיקה לפני כניסתה לתוקף של התקנה, פסיקה אשר החילה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, היה די בכך שבית הדין יתרשם כי התביעה אינה מופרכת על פניה על מנת שהתובע לא יחויב בהפקדת ערובה, וזאת בהנחה שלא הוכחו תנאים אחרים, המצדיקים חיוב בהפקדת ערובה, דוגמת אי תשלום הוצאות שהוטלו. בנוסף, לפי אותה הפסיקה, הכלל
היה
שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט,
מיום 26/11/06).

מנגד, בהתאם לתקנה הכלל הוא חיובו של תובע (שאינו תושב ישראל או אחת המדינות עליהן חלה אמת האג) בהפקדת ערובה אלא אם התקיים אחד התנאים המנויים בתקנה אותם נדרש התובע להראות.

לא שוכנעתי מתגובת התובע, כי חל במקרה זה אחד התנאים המנויים בתקנה על מנת שלא יחויב בהפקדת ערובה בהתייחס לנתבע 2.
בתגובתו לא הצביע התובע על ראשית ראיה לגבי חיובו האישי של הנתבע 2 מכוח דוקטרינת הרמת מסך. הטענה לתשלום שכר במזומן אינה מצדיקה הרמת מסך. הטענה לגבי קיזוז כספים משכר העובד בניגוד לדין לא גובתה בראשית
ראייה. ההפניה לפסיקה בעניין הרמת מסך, במקרה בו המעסיק אינו מעביר ניכויי הפרשות פנסיוניות לקופת הגמל, אינה רלבנטית. במקרה שלפנינו, מדובר בהעסקה באמצעות שירות התעסוקה. על פי תלושי השכר בוצעו הפרשות פנסיוניות, וחזקה,
כי המפורט בתלושים משקף את ההפרשות שבוצעו בפועל.

זאת ועוד, ידוע, כי עילת הרמת מסך היא עילה קשה להוכחה, שכן מדובר בחריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. על פי הלכה פסוקה, הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה – 2005 .

הרמת המסך הקלאסית תבוצע מקום בו הוכח, כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה, כאשר החברה מנצלת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לביצוע תרמית, מצב בו אישיות החברה הנה הלכה למעשה
כסות בלתי חוקית לבעליה, או כאשר בפועל
בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה. מן המפורסמות, כי השימוש בדוקטרינה יעשה בזהירות רבה (ע"ע 34/03 אסנת שפרן נ' יוסף אלוש ואח', מיום 14/5/2006). התובע לא הציג כל ראשית ראייה בעניין זה.
עוד
אציין, כי לא די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמה על מנת להצדיק הרמת מסך (ראה ע"ע 52949/05/10 ליליה וולצ'ק נ' ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיקוח בע"מ ואח', מיום 28/3/12). ולכן, גם לו קיבלתי
את הטענה כי לא שולמו מלוא זכויות התובע
אין בכך די על מנת להוכיח קיומה של ראשית ראיה בכל הנוגע לחיוב הנתבע 2
(ראו גם לאחרונה - ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ'
admariam gavr negouse
, מיום 13/11/16).

אשר ליכולת לשלם הוצאות, לפי התקנה התובע הוא שנדרש להוכיח יכולת כאמור. התובע לא הוכיח יכולת כאמור.
אין די בטענת התובע, כי הוא עובד כיום בתחומי ישראל ולא יסכן את עבודתו באי תשלום הוצאות. לכך יש להוסיף, כי אף לא צורף תצהיר בעניין וגם לא תלושי שכר עדכניים.

בנוסף, התקנה קובעת, כי בית הדין רשאי להורות שהתובע לא יחויב בהפקדת ערובה בהינתן טעמים מיוחדים. התובע לא ציין מהם הטעמים המיוחדים שיצדיקו היעדר חיוב בהפקדת ערובה ככל שהתביעה מתייחסת לנתבע 2. נוכח האמור לא מצאתי טעמים מיוחדים שיצדיקו אי חיוב התובע בהפקדת ערובה.

אשר לגובה הערובה -
לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבע 2 שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא לו
ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיו ישולמו, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה (כ-80,000 ₪) לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪.

אני מורה כי התובע יפקיד סך 2,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבע 2 וזאת
בתוך 30 ימים
שאם לא כן תימחק התביעה כנגד נתבע 2 בלבד ללא התראה נוספת.

אין מקום לקבל את דרישת התובע ולהורות כי סכום הערובה ישולם מתוך סכום בו הודתה
לכאורה הנתבעת 1 שהיא חבה לתובע. הצדק עם הנתבעת 1 בתשובתה, כי היא לא הודתה בסכום לו טוען התובע בתגובה.
בנוסף, הנתבעת 1
טענה לקיזוז כך שלאחר הקיזוז ובהתחשב בסכומים בהם לכאורה הודתה, לא נותרה יתרה לתשלום (בלי לקחת בחשבון את רכיב הוצאות נסיעה). כמו כן, לא התבקש מתן

פסק דין
חלקי לגבי סכומים שצוינו בכתב ההגנה, ואין הצדקה לבקשת התובע לממן את הערובה מתוך הסכומים שנזכרו בכתב ההגנה. לא זו אף זו, הסכומים המדוברים מתייחסים לנתבעת 1 ואילו הבקשה מתייחסת לנתבע
2 ומכוח עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת אין קשר בהכרח בין החיובים.
ממילא גם אם לא יופקד סכום הערובה, התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד תמשיך כסדרה.

אשר להוצאות הבקשה, הבקשה התקבלה ולכן יש מקום לפסוק לנתבע
2 הוצאות בגינה. על מנת שלא להקשות על דרכו של התובע לבית הדין יתר על המידה אני קובעת כי עניין הוצאות בקשה זו יילקח בחשבון בסיום ההליך
על ידי המותב הדן בתיק.
ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ח,
(
21 מאי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.























סעש בית דין אזורי לעבודה 17513-01/18 אסאמה מראעבה נ' כליל נוי שיפוצים בע"מ, גדעון עופר (פורסם ב-ֽ 21/05/2018)