פסקי דין על דולי כהן | פסקי דין על אברהם ירון | פסקי דין על רות ביסה ירון |

6658-03/18 תק     19/05/2018




תק 6658-03/18 דולי כהן נ' אברהם ירון, רות ביסה ירון








בית משפט לתביעות קטנות בצפת



ת"ק 6658-03-18 כהן נ' ירון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם בכיר
מוהנד חליאלה


התובעת

דולי כהן


נגד

הנתבעים
1.אברהם ירון

2.רות ביסה ירון




פסק דין


מונחת לפניי תביעה קטנה על סך של 30,000 ₪.

טענות התובעת:

בכתב התביעה נטען כי בתאריך 26.7.17 נחתם הסכם מכר בין הצדדים, לפיו מכרה התובעת לנתבעים דירה. התשלום הראשון בסך 10% משווי הדירה שולם ביום חתימת החוזה ונרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים.

על פי החוזה, תשלום היתרה בסך של 522,000 ₪ יבוצע ישירות למוכר במועד המסירה, שהוא 1.11.17; הנתבעים לא העבירו את התשלום בזמן ואף לא טרחו להודיע שיחול עיכוב בתשלום עקב עיכוב בקבלת המשכנתא; מדובר בעיכוב של חודש ימים; התובעת פנתה לעורך הדין גיל אלימלך שפנה לעורך דין אבי דובין שייצג את הנתבעים ותשובתו הייתה כי הבנק לא אישר את המשכנתא מאחר שמחכים לתלוש שלישי וללא תלוש לא ייתן הבנק את המשכנתא.

מוסיפה התובעת וטוענת כי
בסעיף 9.4 לחוזה נקבע כי
היה והלוואה מובטחת במשכנתא לא תאושר, אין הדבר פוטר את הקונה מלשלם את התשלום הקבוע בסעיף במועדו
.

לטענת התובעת, מכיוון שגם היא חתמה על הסכם לרכישת דירה מצד ג' בו הסתמכה על קבלת הכספים מהנתבעים, נאלצה בעל כורחה להפר את ההסכם מול המוכרים שלה ונחשפה לקנס בסך של 10,000 ₪.

לאור המצב שנוצר, פנתה התובעת לנתבעים וביקשה לבטל את החוזה, ואז הנתבעים הגיעו לבית שלה והפצירו בה שלא תבטל את העסקה תוך שהם מתחייבים לשלם כל פיצוי. התובעת הסכימה שהפיצוי יהיה בסך של 10,000 ₪. ברם, לאחר שהתשלומים הועברו באיחור, הנתבעים לא רצו לשלם את הפיצוי המוסכם והתנערו לחלוטין מהבטחתם.

התובעת טוענת כי נגרמה לה עוגמת נפש קשה עקב התנהגותם של הנתבעים, ואף פספסה קונים פוטנציאליים שהתחייבו לתשלום מוקדם יותר ונאלצה להפר את החוזה מול המוכרים שלה ולשלם קנס.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת ההסכם והנזקים שנגרמו לה, לרבות נזק לא ממוני.

הנתבעים הגישו כתב הגנה
ארוך ,מסורבל ומלא פרטים ללא סדר כרונולוגי.
כתב ההגנה מנוסח באופן שעשוי לטשטש את הנושא שבמחלוקת תוך ערבוב הטפל עם העיקר והדברים שבמחלוקת עם דברים שאינם במחלוקת.

להלן עיקר טענות ההגנה:

בהסכם נקבע מועד מסירת הדירה – 1.11.17.

הנתבעים מפרטים בהרחבה יתירה את הפעולות שנעשו על ידם על מנת לקבל את המשכנתא ואשר מהן עולה לטענתם כי פעלו במרץ וללא לאות על מנת לענות על כך הדרישות של הבנק ולקבל את המשכנתא בהקדם האפשרי.

בתחילת נובמבר העבירו לתובעת סך של 258,000 ₪, התובעת ידעה כי יהיו עיכובים קלים מאחר ויש קושי עם הבנק שדרש תלוש שלישי כתנאי למתן המשכנתא, דבר שלא היה ידוע לנתבעים בעת רכישת הדירה.

ב- 14.11.17 שלח להם ב"כ התובעת מכתב המודיע על הפרת ההסכם . החל מ- 14.11.17 ולמשך יותר משבוע, התובעת לא שיתפה פעולה עם הנתבעים לעניין המשכנתא, כמו כן לא שיתפה פעולה בעניין השמאות , ורק לאחר שקיבלה מכתב אזהרה מב"כ הנתבעים החלה לשתף פעולה.

ב- 15.11.17 הודיע הבנק כי התקבל אישור עקרוני למתן המשכנתא ושהוא צריך לקבל מהנתבעים תלוש שלישי כתנאי למתן המשכנתא. באותו יום, הסכימה התובעת לחכות 15 ימים נוספים לסיום הטיפול ורישום המשכנתא, ואכן התשלום שולם לתובעת ב- 29.11.17 בהתאם למוסכם.

ב 8.11.2917
ועד 19.11.2017 עקב שדרוג של מערכות המחשוב של רשות התאגידים לרבות רשם המשכונות
לא הייתה אפשרות לרשום משכון לטובת הבנק למשכנתאות
ולכן ענין המשכנתא התעכב.

בתאריך 23.11.2017 שלח בא כוח הנתבעים לבא כוח
התובעת פקס' וביקש כי התובעת תחתום על אישור של הבנק ותצרף שיק מבוטל.


רק ב 27.11.2017 התקבל אצל הנתבעים אישור בדבר ניהול חשבון בנק של התובעת
האישור הועבר באותו יום לבנק למשכנתאות.

ביום 29.11.2017 בבוקר העביר הבנק למשכנתאות לתובעת את יתרת התשלום
וביום 29.11.2017 העביר בא כוח הנתבעים לבא כוח התובעת את האישור על העברת יתרת התמורה .

לטענת הנתבעים, התובעת היא שהפרה
את ההסכם בכך שמסרה להם את הדירה ב 6.12.2017 דהיינו שבעה ימים לאחר השלמת מלוא התמורה החוזית. מה גם שהדירה נמסה ב- 6.12.2018 ללא המזגן שהוצע למכור אותו לנתבעים במחיר מלא אך הם סירבו.

הצדדים חזרו לפני בעדותם על עיקר כתבי הטענות.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות
ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני,
באתי למסקנה כי עלי לקבל את
התביעה באופן חלקי.

הנימוקים והשיקולים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (תשל"ז) 1976:

א. אין מחלוקת כי על פי ההסכם
התחייבו הנתבעים לשלם את התמורה החוזית ב 1.11.2017.

ב. בסעיף 9.4 להסכם נקבע כי עיכוב במתן המשכנתא מסיבה שאינה תלויה במוכר לא תהווה עילה לעיכוב בתשלום התמורה החוזית.

ג.
אין מחלוקת כ התמורה החוזית שולמה ב 29.11.2018. בעיכוב של כחודש לעומת התאריך שנקבע בהסכם.

ד. טענת הנתבעים כי התובעת הסכימה לתת להם ארכה בת 14 לא הוכחה. בחנתי את ההתכתבויות בין עורכי הדין של הצדדים שצורפו לכתב הגנה. עולה כי בא כוח הנתבעים כתב לבא כוח התובעת כי האחרון נתן לו
הסכמה
למתן ארכה אך בא כחוה התובעת ענה במכתב תשובה בו הכחיש טענה זו.
(ראו סעיף 5 למכתב של עו"ד גיל אלימלך מיום 5.12.2017).

ה.(1) מהראיות עולה כי אין קשר סיבתי בין העיכוב בקבלת המשכנתא לבין ההשבתה הנטענת ברשות התאגידים וברשם המשכונות מ 9.11.2017 עד 19.11.2017. סיבת העיכוב במתן המשכנתא היא הדרישה להמציא תלוש שכר שלישי לבנק למשכנתאות. הדבר עולה מסעיף 4 למכתבו של בא כוח הנתבעים
לבא כוח התובעת מיום 15.11.2017 בו נכתב כי:

" ביררתי היום עם הבנק למשכנתאות , הם נתנו אישר עקרוני למשכנתא והם מחכים לתלוש משכורת שלישי של הקונים. ללא תלוש הם לא היו נותנים להם משכנתא. תלוש זה יימסר היום לנציג הבנק והטיפול ברישום המשכנתא יושלם בימים הקרובים".

הנה כי כן, גם אם לא הייתה השבתה לא יכולים היו הנתבעים לשלם את התמורה ב 15.11.2018 אלא היו צריכים עוד מספר ימים. הוסף מספר ימים לתאריך המכתב וההשבתה הסתיימה.
מכאן אין שום קשר להשבתה הנטענת עם העיכוב שחל במתן המשכנתא. עצם העלאת טענה מופרכת זו מלמדת על כך שהנתבעים מנסים בכל דרך לשכנע כי לא הפרו את ההסכם.

ה.2. הנתבעים לא הגישו ראיות המוכיחות את טענתם כי התובעת גרמה לעיכוב בקבלת המשכנתא או עיכבה את מסירת הדירה.

ו. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא שהנתבעים התעכבו בתשלום התמורה בנסיבות המהוות הפרה של התחייבותם על פי ההסכם לשלם את יתרת התמורה החוזית
ב 1.11.2017.

ז(1) על פי סעיף 11.4 להסכם -
"פיגור העולה על שבעה ימים בתשלום מתשלומי הקונה למוכר ובמסירה החזקה לקונה ייחשב הפרה יסודית של הסכם זה, אשר יזכה את המוכר בכל התרופות שהוא זכאי להן על פי ההסכם ו/או עפ"י כל דין בגין הפרה יסודית של ההסכם".

ז(2) הנתבעים הפנו בכתב ההגנה לסעיף 11.1 להסכם.
אינני סבור כי ניתן להחיל את הוראת סעיף 11.1. על הפרה המתבטאת בפיגור בתשלום התמורה החוזית. על פי הוראת סעיף 11.1 הנ"ל הפרה תהפוך ליסודית לאחר שחלפו 14 יום מיום מתן הזדמנות על דרך של התראה בכתב לתקן את ההפרה.
סבור אני כי הוראת סעיף 11.4. היא הוראה מיוחדת המתייחסת לפיגור בתשלום התמורה וקובעת כי הוא מהווה הפרה יסודית מעצם קרותו ולמעשה ללא צורך בהתראה בכתב. הוראה ספציפית זו גוברת על הוראת סעיף 11.1.

סוף דבר- סעד:

סוף דבר הוא שהתובעת הרימה את הנטל והוכיחה כי הנתבעים הפרו את ההסכם
בכך שהתעכבו בתשלום יתרת התמורה החוזית מעל שבעה ימים כך שבמקום לשלם ב 1.11.2017 שילמו ב 29.11.2017.

התובעת מעמידה את סכום התביעה על סך של 30,000 ₪. זהו סכום גבוה
בנסיבות העניין.

התובעת טענה כי הסתמכה על קבלת הכספים מהנתבעים במועד שנקבע בחוזה כבסיס לתשלום כספים עבור דירה שרכשה מצד ג'. ברם, טענתה כי העיכוב בתשלום גרם לה הפרת חוזה מול צד ג' ותשלום קנס לא הוכחה . בהתחלה טענה כי שילמה קנס אך כשנדרשה להציג הוכחה חזרה בה וטענה כי היא חשופה לתשלום קנס:

"... כנגד זה בגלל שנכנסנו להפרה בגלל שהסתמכנו על הכספים שלהם שילמנו קנס. ההוכחה ששילמנו זה היה רק בסוף התשלומים, זה משהו שאמור להצטבר לנו, אנחנו הרי לא קיבלנו עדיין את הדירה..."

אוסיף עוד כי לא מדובר באיחור משמעותי אם כי גם לא איחור של מה בכך . מכתב ההגנה ונספחיו עולה כי הנתבעים לא זלזלו בעסקה ובחובתם לשלם את התמורה החוזית ולא היו אדישים. מדובר בבני זגו שרכשו דירה באמצעות משכנתא וחל עיכוב בהשלמת מסמכי המשכנתא עקב הצורך בהמצאת תלוש שכר שלישי, ראו ההתכתבויות הרבות בין באי כוח
הצדדים שצורפו לכתב ההגנה , חלקם במכתבים וחלקם בהודעות דואר אלקטרוני.

במצב זה , סבור אני כי מגיע לתובעת פיצוי אך הפיצוי צריך שיהיה על הצד הנמוך.


לאחר ששקלתי בדבר , אני מחייב את הנתבעים
ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 3,500 ₪.

כמו
כן ישלמו הנתבעים ,ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
ה' סיוון תשע"ח, 19 מאי 2018, בהעדר הצדדים.












תק בית משפט לתביעות קטנות 6658-03/18 דולי כהן נ' אברהם ירון, רות ביסה ירון (פורסם ב-ֽ 19/05/2018)