פסקי דין על דוד נחום | פסקי דין על מזל נחום | פסקי דין על צחי נחום | פסקי דין על שלי נחום | פסקי דין על אריה עובדיה | פסקי דין על כפיר עובדיה | פסקי דין על קרן אהרונסון בע''מ

18777/04 א     04/09/2005




א 18777/04 דוד נחום , מזל נחום , צחי נחום , שלי נחום , אריה עובדיה , כפיר עובדיה נ' קרן אהרונסון בע''מ




15
בתי המשפט

בש"א 21551/04
בשא 021442/04
בש"א 21444/04
בש"א 21448/04
בש"א 21449/04
בית משפט השלום חיפה
בתיק עיקרי: א 018777/04

04/09/2005
תאריך:
כב' הרשמת ש. פומרנץ

בפני
:
1 . דוד נחום
- ע"י ב"כ עוה"ד עבוד

2. מזל נחום
- ע"י ב"כ עוה"ד לפידות
3 . צחי נחום
- ע"י ב"כ עוה"ד לפידות
4. שלי נחום
- ע"י ב"כ עוה"ד לפידות
5. אריה עובדיה

6. כפיר עובדיה

7. שלומי עובדיה
8. עופר עובדיה
9. שמש יניב
בעניין:
מבקשים
- נ ג ד -
קרן אהרונסון בע''מ
משיב
ישורון
, לוינזון

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

התובעת, קרן אהרונסון בע"מ, חברה שנתאגדה ביום 31.3.49 למטרות צדקה וחינוך ובמיוחד להנצחת אהרון אהרונסון ז"ל וחברי אגודת ניל"י, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד 10 נתבעים לסילוק ידם מדירת שירות שהועמדה לרשות הנתבע 1 ובני משפחתו, ולסילוק כל מתקן, ציוד, וחפץ שהוכנסו על ידם או ע"י מי מטעמם לשטח החווה.

על פי כתב - התביעה הקרן היא בעלת זכויות החכירה של המקרקעין הידועים כ"חוות אהרונסון בעתלית", המשמשת מוזיאון ומרכז לימודי לנוער מכל רחבי הארץ.

הנתבע 1 הועסק החל מיום 1.4.78 ועד ליום 16.6.02 בתפקיד מנהל מחנה הקבע לתנועות הנוער בחווה, ולצורך מילוי תפקידו העמידה הקרן לו ולבני משפחתו - הנתבעים 4 - 2 - דירת שירות בת שלושה חדשים בשטח החווה.

הנתבעים 10 - 6 מוגדרים בכתב - התביעה כ"פולשים שחדרו לשטח החווה בהסכמתם של הנתבעים 5 - 1, אשר "השכירו" להם, כביכול, שטח מסויים בחווה, והם הקימו ומפעילים יחד עם הנתבעים 5 - 1 עסק בלתי חוקי בשם "הכל לגג" בשטח חוות אהרונסון".

דירת השירות הועמדה לרשות דוד ובני משפחתו על פי הסכם שחודש מעת לעת, ואשר נקבע בו כי כל עוד משמש דוד נחום
כמנהל מחנה הקבע לתנועות הנוער בעתלית, הוא רשאי להשתמש במבנה הנ"ל לצרכי מגורים בלבד; והיה ומסיבה כלשהי תחליט התובעת על הפסקת עבודתו, מתחייב הנתבע 1 לפנות את המבנה הנ"ל ולסלק ידו ממנו תוך חודש ימים מקבלת ההודעה על ההחלטה לפטרו.

בחודש אוגוסט 2001 נתגלה לקרן כי דוד מעל בתפקידו ושילשל לכיסו כספים שלא היה מורשה לגבותם; הוגשה נגדו תלונה למשטרת ישראל, וביום 16.6.02 פיטרה התובעת את דוד במכתב בו הודיעה לו על פיטוריו, ודרשה ממנו ומבני משפחתו לפנות לאלתר את דירת השירות שהועמדה לרשותם.

בהחלטת בית - הדין לעבודה בחיפה מיום 7.12.03 נקבע כי תביעתו של דוד לסעד אכיפת יחסי עבודה תידחה, משמע הפיטורין שרירים וקיימים, והתובעת טוענת כי מרגע זה ואילך אין לנתבעים כל זכות לשהות ולהימצא בדירת השירות ובשטח חוות אהרונסון בכלל.

בית - הדין לעבודה בחיפה הוציא צווי מניעה נגד הנתבעים 5 - 1 האוסרים עליהם לקיים כל פעילות בחווה, ולהפעיל כל עסק מכל סוג שהוא בשטח חוות אהרונסון בעתלית.

על פי כתב - התביעה, כפי שצויין לעיל, אפשרו הנתבעים 5 - 1 את כניסתם של הנתבעים 10 - 6 לשטח החווה והללו הקימו בשטח סככה המשמשת בית עסק לא חוקי בשם "הכל לגג" למימכר עצים, רעפים, וכד'.

הנתבע 1 ובני משפחתו, נתבעים 4 - 2 וכן בנם "המאומץ" של הנתבעים 1,2, הנתבע 5, נדרשים לסלק ידם מדירת השירות, משפוטר הנתבע 1 מתפקידו בחווה. הנתבעים 10 - 6 הינם מסיגי גבול שפלשו לחוות אהרונסון, העושים שימוש שלא כדין במקרקעין, וגם הם נתבעים לסלק ידם מן המקרקעין.

ביום 16.12.04 ניתן פסק - דין פינוי נגד הנתבע מס' 5 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו, על פיו חוייב לסלק ידו לאלתר מדירת השירות נשוא כתב - התביעה ומשטח חוות אהרונסון, וכן לסלק כל מתקן, ציוד וחפץ שהוכנסו על ידו או על ידי מי מטעמו לשטח החווה.

הנתבעים האחרים הגישו בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב - התביעה, ולחילופין, בקשות רשות להתגונן נפרדות הנתמכות בתצהיריהם של הנתבע 1, הנתבעת 2,
והנתבע 6.

אשר לטענת המבקשים כי התביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר.

תקנה 202 (3) לתסד"א קובעת כי ניתן להגיש בסדר דין מקוצר "תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב - 1972 חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב".

עסקינן בתביעה לסילוק יד ולפינוי נכס, שאין חוק הגנת הדייר חל עליו.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1. הסכם חכירה מיום 28.4.55 בין התובעת לבין פיק"א ("החברה לישוב יהודים בארץ ישראל"), של המקרקעין בגוש 10529 חלקה 3 (הידועה כ"חוות אהרונסון בעתלית") (נספח א' לכתב - התביעה).

2. אישור מינהל מקרקעי ישראל (שבא בנעליה של פיק"א) מיום 18.10.04 שניתן באמצעות פרקליטות מחוז חיפה המאשר את הארכת חוזה החכירה לתקופה של 35 שנים נוספות, על פי סעיף 14 לחוזה החכירה - סעיף האופציה (נספח ב' לכתב - התביעה).

3. שני הסכמי הרשאה בין התובעת לבין הנתבע 1. (נספחים ג' 1 - ג' 2 לכתב -
התביעה).

4. אישור מיום 2.5.02 בדבר הגשת תלונה ע"י התובעת במשטרת ישראל נגד דוד נחום
בגין
חשד לגניבה ממעביד וקבלת דבר במירמה במחנה הנוער בעתלית. (נספח ד' 1 לכתב -
התביעה).

5. אישור משטרת זכרון - יעקב מיום 27.6.02 על פתיחת חקירה בגין התלונה דלעיל. (נספח
ד' 2 לכתב - התביעה).

6. מכתב פיטורין מיום 16.6.02 שנשלח לנתבע 1 ע"י התובעת. (נספח ה' לכתב - התביעה).

7. עותק החלטת בית הדין לעבודה בחיפה מיום 7.12.03 (נספח ו' לכתב - התביעה), לפיה
נדחתה תביעתו של דוד נחום
לסעד אכיפת יחסי עבודה.

8. החלטת בית - הדין לעבודה בחיפה מיום 6.11.03 בו נדרשו הנתבעים 5 - 1 לפרק סככה שהוקמה בשטח; נאסר עלהם לעשות שימוש כלשהו בשטח הסככה, וכן לעשות פעולת בניה ו/או הקמה של מבנה מכל סוג. (נספח ז' לכתב - התביעה).

תביעת התובעת, שעילתה סילוק יד, מעוגנת בראיות בכתב למכביר (חוזה החכירה של התובעת על שטח החווה, כתב הארכת הסכם החכירה ע"י ממ"י, הסכמי דירת השירות בין התובעת לנתבע 1, הודעת התובעת על הפסקת עבודתו של הנתבע 1, החלטת בית- הדין לעבודה לפיה נדחתה תביעת הנתבע 1 לאכיפת יחסי עבודה, ונספחים נוספים). הלכה פסוקה היא כי לא כל אחת ואחת מעובדות התביעה צריכה ראיה בכתב, ו"ראשית ראייה - דייה.

מקובלת עלי עמדתו של ב"כ התובעת כי הנספחים שצורפו לכתב - התביעה מבססים תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של הנתבעים כולם, ולרבות אלה שנתבעים בגין פלישה בלתי - חוקית לשטח החווה.

התביעה דנא אינה כוללת סעדים כספיים כלשהם, ומוגשת כאמור מכוח תקנה 202 (3) לתסד"א המאפשרת הגשת תביעות פינוי שאין חוק הגנת הדייר חל עליהן, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב. הנני קובעת כי התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, ודוחה את הבקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב - התביעה.

הנתבעים 10 - 6 הגישו בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהירו של הנתבע מס' 6, (שייקרא להלן: "המבקש" או "המצהיר"), בשמו ובשם ילדיו, הנתבעים 7,8, וכן בשם אחיו, הנתבע 9, ובשם הנתבע 10.

המבקש מספר כי הנתבע מס' 5 (שכנגדו ניתן כזכור פסק - דין לפינוי ביום 16.12.04 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו), הציע לו לפתוח בחווה עסק למימכר מוצרי נגרות, ונחתם הסכם עם נתבעת מס' 2 בענין השכרת סככה לעסק. כעבור מספר שבועות הודיעה לו הנתבעת מס' 2 "כי קיימות בעיות וכי היא אינה רואה כי ניתן לקיים את החוזה בינינו". המבקש טוען כי שיפץ את המקום, והוא מעריך את השקעתו בסך של כ - 150,000 ₪. הוא ניהל את עסקו כשנה וחצי, אך כאשר נודע לו "כי העניין מתחיל לקבל זוויות בלתי רצויות .... וכי המצב לא נוח, החלטתי כי אני עוזב את המקום, ואכן אני אעזוב את המקום". לדבריו העסק רשום ע"ש בנו כפיר עובדיה
(הנתבע מס' 7), אך הוא לוקח על עצמו את כל האחריות.

בישיבת בית - המשפט הצהיר הנתבע מס' 6 אריה עובדיה
(המבקש מס' 5) כלהלן: "כתובתי מורד ההר 1 טירת הכרמל". הנתבע מס' 10 יניב שמש (המבקש מס' 9) הצהיר כלהלן: "אני מבקש להצהיר בזאת שאני לא נמצא בשטח נשוא התביעה, הייתי בא לבקר את המבקשים האחרים ופתאום קיבלתי כתב - התביעה. אני חוזר ואומר שאני לא מחזיק בשטח ולא שוהה בשטח ולא מתגורר בשטח. כתובתי רח' נורי דוד 13, טירת הכרמל".

תצהיר המבקשים 9 - 5 אינו מעלה כל הגנה ממשית כנגד תביעת הפינוי; ההפך הוא הנכון. המצהיר מציין בסעיף 7 כי בדעתו לעזוב את המקום, אך יעשה זאת תוך זמן סביר. דברים אלה משמעם הודאת בעל דין כי אין למבקשים 9 - 5 כל זכות שהיא במקרקעין נשוא כתב - התביעה.

החלטת בית - הדין לעבודה מיום 6.11.03 (נספח ז' לכתב - התביעה) המצווה על הריסתה של הסככה שהקימו המבקשים ואשר נועדה לניהול עיסקם, וכן האיסור שהוטל עליהם לעשות שימוש כלשהו בשטח הסככה, במצורף לאמור בתצהיר, משמיטים את הקרקע מתחת לזכותם של המבקשים לשהות בקרקע, ולפיכך אני דוחה את בקשתם למתן רשות להתגונן.

הנתבעים 10 - 6 יסלקו לאלתר את ידיהם וידי כל אדם מטעמם מדירת השירות נשוא כתב - התביעה ומשטח חוות אהרונסון, ויחזירו את השטח לידי התובעת כשהוא נקי מכל מתקן, ציוד וחפץ שהוכנסו על ידם או על ידי מי מטעמם לשטח החווה. ב"כ המשיבה מציין בסעיף 35 לסיכומיו כי נכון להיום הסתלקו הנתבעים 10 - 6 משטח החווה, אשר על כן אני נמנעת מלחייבם בהוצאות הבקשה.

הנתבעים 4 - 1 הגישו בקשות רשות להתגונן הנתמכת בתצהיריהם של הנתבע 1 והנתבעת 2.

הנתבע מס' 1 מספר בתצהירו כי הוא מתגורר בבית שנמצא בחוות אהרונסון מסוף שנת 1977 "עפ"י רשות בלתי הדירה שניתנה לו ע"י גב' רבקה אהרונסון ז"ל שהיתה אז בעלת הזכויות בחווה ובבית כאשר קרן אהרונסון בע"מ הוקמה כדי לשמור על נכסי משפחת אהרונסון, שהבית והחווה הם חלק מהם".

לדבריו התירה גב' אהרונסון למבקש ולבני משפחתו להתגורר בבית ובחווה לכל ימי חייהם "עם משפחתנו וילדנו בעתיד". החווה היתה ועודנו מרכז עולמו וחייו, שם נולדו וגדלו ילדיו, ואת עבודתו ביצע במסירות כל השנים.

המבקש כופר בטענות המשיבה כי גנב ממנה כספים, ולגירסתו הופסקה פעילותו במחנה משיקולים שונים לחלוטין ללא כל קשר לתפקודו שהיה ללא דופי.

המבקש טוען כי עד שנת 1988 התגורר בחווה ללא כל מסמך בכתב ורק עפ"י הרשות שקיבל מגב' רבקה אהרונסון. בשנת 1988 ובשנת 2000 הוחתם המבקש על הסכם שהכינה הקרן, "מבלי לדעת את תוכנו" והוסבר לו ע"י הנהלת החשבונות שזהו הסכם פורמלי "לצרכי ניהול חשבונות בלבד". לדבריו, "ההסכמות עליהם הוחתמתי במרמה בשנת 1988 אינם מחייבני היום, ולא הוסברו לי והוחתמתי תוך כדי הטעייתי כאמור לעיל".

עיינתי בתשומת לב בתצהירו של הנתבע 1, וסבורתני שאין בו כדי להעמיד לו הגנה של ממש כנגד התביעה.

הטענות בדבר קבלת "רשות בלתי - הדירה" מגב' אהרונסון, הינן טענות בעלמא שאינן מגובות בראיה כלשהי להוכחתן. לא הובאה גם כל ראיה לזכות כלשהי שהיתה לגב' אהרונסון במקרקעין נשוא התביעה.

לעומת זאת צירפה התובעת הסכם מיום 28.4.55 לפיו הינה החוכרת ובעלת הזכויות בשטח חוות אהרונסון בעתלית. הבעלים של המקרקעין הוא מינהל מקרקעי ישראל, שהוא בלבד מוסמך להעניק זכויות במקרקעין, ואפילו הקרן, חוכרת המקרקעין, אינה מוסמכת להעניק בהם זכויות, על פי סעיף 10 להסכם החכירה בין התובעת לבין פיק"א - נספח א' לתביעה.

רק בעל המקרקעין או בעל זכות במקרקעין רשאי לתת רשות לאחרים לשהות במקרקעין, ומשלא הוצגה ראיה לזכויותיה של הגב' אהרונסון, הרי שההסכמים שצורפו לכתב -התביעה, (חוזה - החכירה, הארכתו ע"י המינהל, והסכמי דירת השירות בחתימתו של הנתבע 1), הם החוזים היחידים שמכוחם שוהה הנתבע 1 במקרקעין.

משחתם הנתבע 1 על הסכמי הרשאה עם המשיבה, לא יישמע בטענה שלא ידע על מה חתם ואילו התחייבויות נטל על עצמו. חזקה עליו שקרא את ההסכמים, הבין את הכתוב בהם, ואישר את הסכמתו לתוכנם בחתימת - ידו.

סעיפים 3 ו - 4 לנספחים ג' 1 ו - ג' 2 (הסכמי ההרשאה) הזהים בעיקרם, מדברים עד עצמם, ומפאת חשיבותם לענייננו אביא אותם בשלמותם כפי שנוסחו בהסכם השני משנת 2000:

"3. דוד נחום
רשאי להשתמש במבנה הנ"ל לצרכי מגוריו בלבד והינו מצהיר ומתחייב בזה כי הוא יגור במקום הנ"ל כל עוד הינו משמש כמנהל של מחנה הקבע הנ"ל.

4. היה ומסיבה כל שהיא קרן אהרונסון ו/או כל אדם שהוא יחליטו על הפסקת עבודתו של מר דוד נחום
כמנהל מחנה הקבע לתנועות נוער אזי מתחייב דוד נחום
לפנות את המבנה הנ"ל ולעזבו כשהוא נמצא במצב טוב כפי שהיה בעת קבלתו וזאת תוך חודש ימים מיום קבלת ההודעה על ההחלטה לפיטוריו".

ביה"ד האזורי לעבודה קבע בהחלטותיו, אשר צורפו כנספחים ו', ז' לכתב - התביעה, כי השימוש שעושים בני משפחתו של דוד נחום
בדירת השירות, מקורו בהסכם המעניק לדוד נחום
את השימוש בדירת השירות כחלק מתנאי עבודתו. משנדחתה תביעתו לסעד אכיפת יחסי העבודה, הרי רואים את המבקש 1 כמי שפוטר, ונוכח לשונם הברורה של סעיפים 3 ו - 4 להסכם ההרשאה, על המבקש לפנות את דירת השירות, שכן אין הוא משמש עוד כמנהל מחנה הנוער בחווה.

המבקש 1 חתם על הסכם דירת השירות בשנת 1988 ופעם נוספת בשנת 2000 מבלי להעלות כל טענה נגד תוכן ההסכמים. אלה הם ההסכמים שמכוחם הועסק בחוות אהרונסון והתגורר בדירת השירות. משהופסקה עבודתו, פסקה זכותו להתגורר בדירת השירות, שהוענקה לו לצרכי עבודתו, וכחלק מתנאי עבודתו.

הנתבעת 2 ובניה מתגוררים בחווה מכוחו של הנתבע 1, ומקובלת עלי עמדת ב"כ התובעת כי הרשות שניתנה למבקש 1 ולבני משפחתו לשהות במבנה בחווה תעמוד בעינה כל עוד ימשיך המבקש 1 להיות מועסק בתפקידו. משחדל לעסוק בתפקידו, פקעה הרשות שניתנה לו וממילא גם לבני משפחתו המתגוררים עמו.

אין למבקשים 4 - 1 הגנה כנגד התביעה ואני דוחה את בקשתם למתן רשות להתגונן.

לאור התקופה הארוכה בה התגוררו המבקשים 4 - 1 בנכס, הרי שמן הראוי לתת להם אורכה לפינוי הדירה.

הנתבעים 4 - 1 יפנו את דירת השירות, ויסלקו את ידם משטח חוות אהרונסון תוך 6 חודשים מהמצאת פסק - הדין לידי באי - כוחם. בפרק זמן זה יסלקו הנתבעים 4 - 1 כל מתקן, ציוד וחפץ שהוכנסו על ידם לדירה ו/או לשטח החווה.

המבקשים 2 - 1 יישאו בשכ"ט התובעת בסך 5,000 ₪ + מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
כמו כן ישאו המבקשים 1,2 באגרת המשפט בסך 1,408 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.10.04 ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ"ז באב, תשס"ה (1 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
_________________
ש. פומרנץ
, רשמת
הקלדנית: שושי שוורץ








א בית משפט שלום 18777/04 דוד נחום , מזל נחום , צחי נחום , שלי נחום , אריה עובדיה , כפיר עובדיה נ' קרן אהרונסון בע''מ (פורסם ב-ֽ 04/09/2005)