פסקי דין על מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות | פסקי דין על מתאים לי חנויות (1997) | פסקי דין על בדוסי יהודית

13849/02 א     04/09/2005




א 13849/02 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ, מתאים לי חנויות (1997) בע"מ נ' בדוסי יהודית




1
בתי המשפט

א 013849/02
בית משפט השלום חיפה
בתיק עיקרי: 013849/

04/09/2005
תאריך:
כב' השופט א. אליקים

בפני
:

1 . מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ

2 . מתאים לי חנויות (1997) בע"מ

בעניין:
התובעות
עו"ד שטייף עודד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
בדוסי יהודית
הנתבעת/התובעת שכנגד
עו"ד שימקביץ אריאל

ע"י ב"כ עו"ד

נגד
1 . מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ

2 . מתאים לי חנויות (1997) בע"מ
.
3. קארין עודפי מידות גדולות בע"מ.
4. אברהם מלכה
הנתבעים שכנגד

עו"ד שטייף עודד
ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

מבוא
1. 1. התובעות אשר עוסקות ביצור, שווק ומכירת מוצרי הלבשה תחת השם המסחרי "מתאים לי" התקשרו בהסכם עם הנתבעת לפיו הוענק לה זכיון למכירת מוצרי מתאים לי באיזור חדרה.

2. 2. מאחר ולטענת התובעות הופר הסכם הזכיון, הוגשה כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סכום של 582,811 ש"ח, המורכב כמתואר בסעיף 28 לכתב התביעה מפיצוי מוסכם בשל הפרת החוזה בסך 233,400 ש"ח ומיתרת חוב בסך 349,411 ש"ח בגין שיקים שלא כובדו.

3. 3. הנתבעת כפרה בהפרת ההסכם על ידה והגישה מצידה תביעה שכנגד בסך של 1,000,000 ש"ח כנגד התובעות, כנגד חברת קארין עודפי מידות גדולות בע"מ שהיתה ספקית המוצרים של הרשת וכנגד מר אבי מלכה מנהל ובעליהם של התובעות.

4. 4. סכום הנזקים הנתבע בתביעה שכנגד מגיע עד לכדי 3,032,031 ש"ח אלא שמשיקולי אגרה הוא הועמד על סך של 1,000,000 ש"ח כאמור. מרכיבי הנזק הינם כמתואר בסעיף 54 לכתב התביעה שכנגד: גביית דמי נהול ביתר-316,352 ש"ח, אובדן רווח בגין ביטול חד צדדי של ההסכם ההתקשרות- 1,012,888 ש"ח, תשלום שווי הזכיון- 730,500 ש"ח, החזר השקעה בחנות-243,500 ש"ח, פיצוי מוסכם- 243,500 ש"ח, פיצוי בשל הקטנת מחזור ההכנסות מיום 10.7.02- 29,205 ש"ח, עגמת נפש -100,000 ש"ח, סכומים שיש לזכות את התובעת שכנגד- בתקופת פעילותה במהלך קיום הסכם העקרונות 137,346 ש"ח.

5. 5. כנגד הנתבעת שכנגד מס' 3 נטען כי לא זיכתה את התובעת שכנגד בסכום של 218,740 ש"ח בשל מלאי שהוחזר לה.

6. 6. משיקולי יעילות הדיון הוחלט על דיון במשותף בתביעה ובתביעה שכנגד.

7. 7. בשלב ההוכחות הובא לעדות מטעם התובעות והנתבעים שכנגד מר אברהם מלכה שבזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה שימש כמנהל רשת מתאים לי ובעל השליטה בה. מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד הובאו לעדות הנתבעת עצמה הגב' יהודית בדוסי, מר רועי אלמגור שהינו בעל מניות בחברת אלמגור בובריק שיווק בע"מ וגב' רחל ניב אשר שימשה זכיינית של רשת מתאים לי באשדוד ובירושלים במשך תשע שנים. לאחר שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב, לנתבעים שכנגד ניתנה זכות תגובה לסיכומי הנתבעת- חלפה כחצי שנה ולא הוגשו סיכומי תשובה מטעמם.
8. 8. אבהיר כבר עתה כי כנראה שמהותו של שלב הסיכומים, והתייחסות להחלטות בית המשפט אינם נהירים למי מהצדדים.

9. 9. ביום 10.4.03 הוחלט כי על הצדדים להגיש עדויתיהם בתצהירים, הנתבעת- התובעת שכנגד הגישה תצהיריה בהתאם, לא קימצה בעדויות ובמסמכים הרבה מעבר למחלוקת הספיציפית המתבקשת, אלא שמשיקוליה שלה בחרה שלא להסתמך על חוות דעת רואה חשבון ולא להציג קבלות לתמיכה בטענה כי השקיעה השקעה כלשהי במקום הזכיון.

10. 10. ביום 4.11.04 התיצבו עדי הצדדים לשמיעת ההוכחות, הנתבעת לא העלתה טענה כלשהי ולו ברמז בדבר מצוקה שהיתה לה לצורך הצגת ראיותיה. באופן טבעי ובנסיבות אלו נסתיימה ישיבת ההוכחות בהצהרת ב"כ הנתבעת "אלו עדיי" וניתן צו להגשת סיכומי הצדדים.

11. 11. זמן רב למדיי לאחר הגשת סיכומי התובעות נזכר לפתע ב"כ הנתבעת לבקש מבית המשפט כבמעין בקשה להתחיל המשפט מחדש, להגיש חוות דעת חשבונאית באשר לשווי הזכיון ולצרף מסמכים עלומים שלא נקב בתוכנם ובהקשרם למשפט. משנתבקשה הנתבעת בהחלטה מיום 14.2.05 להתכבד ולהגיש בקשה מפורטת עם צרוף העתק מחוות הדעת המיועדת ותוכן המסמכים שבכוונתה להגיש, בחרה הנתבעת למעשה להתעלם מהחלטת בית המשפט ולשלוח במקום כך את סיכומיה בצרוף הודעה אליה צורפו מסמכים שונים, ללא חוות דעת. בהחלטה מיום 15.3.05 שוב נתבקשה הנתבעת להתכבד ולבקש בקשה מצד אחד ונתבקשה תגובת התובעות מצד שני, החלטה זו לא זכתה למענה משני הצדדים.

12. 12. עיון בסכומי הנתבעת מראה כי גם בשלב זה לא הגיעה המטוטלת למנוחה מבחינת הנתבעת. מצד אחד עולה מסעיף 106 לסיכומי הנתבעת כי כבר אין צורך בהגשת חוות דעת חשבונאית- צורך שלא נרמז רמז לגביו חודשיים לפני כן, אך היה מהותי לבירור האמת חודש לפני כן. אלא שקריאת סעיף 106 לסיכומי הנתבעת עד תומו מגלה כי הנתבעת בחרה לבחור בכל האפשרויות, גם לטעון שאין צורך בחוות דעת וגם לבקש מינוי מומחה ע"י בית המשפט ואזכיר כי הגענו לשלב הסיכומים ולא הצלחתי להבין מדוע בתביעה כספית רגילה לכל דבר, לא יכולה הנתבעת-התובעת שכנגד לכלכל צעדיה כמו כל בעל דין וכמקובל להכין ראיותיה עוד לפני הגשת התביעה, להביע עמדתה במידת הצורך בישיבת קדם המשפט ולפעול בצורה עקבית בהתאם על מנת להביא לסיום מחלוקת משנת 2002.

13. 13. לכך אוסיף כי העובדה כי לצד מסויים יש זכות להגיב לסיכומים אינה מקנה לצד האחר את האפשרות לעשות ככל העולה על רוחו בעת הגשת סיכומיו. ב"כ הנתבעת שכנגד בסעיף 116 לסיכומיו בוחר לראות בזכות התשובה של הצד האחר כגושפנקא לצרף מסמכים לראשונה לסיכומיו וכשפיו מילות הקסם "החתירה לאמת" ומה בדבר בקשה מסודרת עם הסבר מדוע החלה החתירה לאמת רק בשלב זה ומה בדבר עדות עורכי המסמכים. הייתכן כי דיני הראיות הקיימים בשלב ההוכחות, מתבטלים בשלב הסיכומים.

14. 14. לצערי שאלות אלו לא זכו לתגובתן של התובעות שכן כפי שציינתי בתום ישיבת ההוכחות הוקנתה לתובעות והנתבעים שכנגד זכות תשובה לסיכומי הנתבעת שהוגשו ביום 13.3.05, וגם בהחלטתי מיום 15.3.05 נתבקשה תגובתן, חלפה כחצי שנה ותגובה או סיכומי תשובה מצד התובעות, איין.

15. 15. בנסיבות אלו לא אמתין כי מי מהצדדים ייזכר בתביעתו ויפנה בבקשה או בתגובה ואפעל בהתאם לחומר הנמצא בפני
י ובהתאם לדיני הראיות וסדרי הדין.

תמצית טענות הצדדים
16. 16. בטרם אנתח את תמצית טענות הצדדים אבהיר כי בתיק זה בחרו הצדדים לנדוד לשדות רחוקים, הרבה מעבר לנדרש ולא פעם הרבה מעבר למסגרת שהותוותה בכתבי הטענות. כך גם נשמעו החקירות הנגדיות של שני הצדדים ולעיתים נראה כי הדיון באולם אינו כפי שצריך היה להיות, דיון במחלוקת פשוטה למדיי בשאלת סיום יחסי זכיין -בעל זיכיון.
17. 17. התובעות בסעיף 28 לכתב תביעתן דורשות 349,411 ש"ח בגין המחאות שחוללו כמתואר בסעיף 15 לכתב התביעה. ניסוח כתב התביעה אינו ברור שכן בפועל הסכום המוזכר באותו סעיף כולל מעבר להמחאות שחוללו גם סכום חובות פתוחים (ר' סעיף 7 לכתב התביעה) וחובות ששולמו לצדדים שלישים (ר' למשל סעיף 11 לסיכומי התובעות), הקפדה על ניסוח כתב התביעה כמו גם על הסכומים הנתבעים יכולה היתה להועיל מאד בעת ניתוח טענות הצדדים.

בנוסף דורשות התובעות פיצוי מוסכם בשווי 50,000$ בשל הפרות יסודיות של ההסכם, ההפרות שפורטו הן: אי מכירת הזיכיון לגורם שלישי, אי תשלום הוצאות אחזקת החנות, חילול המחאות שמשכה הנתבעת, רמת שירות ירודה, אי עמידה בנוהלי רשת מתאים לי.

18. 18. להגנתה טוענת הנתבעת כי התובעות אינן זכאיות לתבוע את פירעון השיקים שחוללו וזאת כאמור, בשל העובדה כי נמשכו לטובת חברות שהתאגדו כדין והינן אישיות משפטיות נפרדות מהתובעת. בהמשך טענותיהן מציינות האחרונות כי למסמך המיזוג (ת/2) שהציגו התובעות אין כל תוקף משפטי.

19. 19. בעניין הפיצוי המוסכם טוענת הנתבעת כי הסכם הזיכיון עליו משתיתות התובעות את תביעתן נחתם בין הנתבעת לבין מר אברהם מלכה בלבד והאחרונות עצמן אינן כלל צד להסכם זה ולפיכך אין להן כל זכות לקבלת הפיצוי המוסכם. כמו כן, לטענתה היא אינה זו שהפרה את ההסכם אלה התובעות הן אלה שגרמו להפרתו כאשר הפרו תנאים עקריים בהסכם, לנתבעת טענות קשות בדבר תוכנו המקפח של הסכם הזכיינות ולשיטה הכוחנית בה פועלות התובעת כנגד הזכיינים מטעמם.

20. 20. באשר לתביעה שכנגד, הנתבעת (התובעת שכנגד) טוענת כי התובעת היא זו שהפרה את הסכם הזיכיון ואת הסכם העקרונות שבא בעקבותיו.

21. 21. לטענתה גבו ממנה הנתבעים שכנגד במשך 9 שנות ההתקשרות ביניהם דמי נהול ביתר ובנגוד ללשון המפורשת של הסכם הזכיון. אין מחלוקת כי הנתבעת היתה צריכה לשלם דמי נהול בגובה 5% ממחזור המכירות מכל מחזור המכירות החודשי הגבוה מ-35,000 ₪. לשיטתה של הנתבעת במקרה של מחזור הגדול מ-35,000 ש"ח אין לחייבה בסכום של 5% מכל סכום המחזור כפי שעשו התובעות, אלא היא פטורה מתשלום דמי נהול בגין הסכומים שבין השקל הראשון ועד ל-35,000 ₪.

22. 22. טענה נוספת הנה לאובדן רווח בשל הפסקת הסכם העקרונות טרם זמנו. לטענתה התובעות מנעו ממנה על ידי ביטול ההסכם סכום קבוע בסך 25,410 ₪ למשך תקופה של שמונה שנים ועשרה חודשים או לחלופין לשלוש וחצי שנים או לכל הפחות לשישה חודשים. בנוסף בגין הפרת ההסכם היא תובעת פיצוי מוסכם בגובה 50,000$, פיצוי בגין עוגמת הנפש והקטנת מחזור ההכנסות מיום 10.7.02.

23. 23. הנתבעת טוענת כי על התובעות לשלם לה בנוסף את שווי הזיכיון או שווי העסק. בסיכומיה היא סבורה כי שוויו כ-430,000 ₪. או לחלופין סך של 100,000 דולר. עוד לטענתה על התובעות להשיב לה את סכום השיפוץ שערכה בחנות סכום על סך 243,500 ₪.

24. 24. מהנתבעת שכנגד מס' 3 דורשת הנתבעת זיכוי בסכום של 218,740 ₪ בגין מלאי שהועבר לה ותמורתו לא נתקבלה. התביעה שכנגד הוגשה כנגד הנתבע שכנגד מס' 4 בשל היותו הצד הישיר להסכם הזכיון המקורי.

כרונולוגיה
25. 25. ביום 20.12.92 נחתם הסכם בין הנתבעת לבין מר אבי מלכה, לפיו קבלה הנתבעת זיכיון למכירת מוצרי מתאים לי בחנות בחדרה, (נספח ג' לתצהיר התובעות, נספח א' לתצהיר הנתבעת).

26. 26. ביום 28.12.95 העביר מר אבי מלכה את זכויותיו לתובעת מס' 1, (נספח ד' לתצהיר התובעות).
27. 27. ביום 1.2.00 הועבר מקום הפעלת הזיכיון לחנות שנשכרה בקניון ע"י התובעות, (נספח ה' לתצהיר התובעות).

28. 28. ביום 28.10.01 נחתם הסכם עקרונות לפיו שונתה שיטת הזיכיון, (נספח ט' לתצהיר התובעות, נספח ד' לתצהיר הנתבעת).

29. 29. ביום 30.6.02 פנתה הנתבעת במכתב התראה על הפרת ההסכם ואי קבלת התשלום לפי הסכם העקרונות, (נספח יח1' לתצהיר התובעות, נספח ח1' לתצהיר הנתבעת).

30. 30. ביום 7.7.02 הודיעו התובעות בתגובה על ביטול כל זכויותיה של הנתבעת החל מיום 10.7.02, (נספח יח2 לתצהיר התובעות, נספח ח2 לתצהיר הנתבעת).

31. 31. ביום 15.8.02 הסתיימה ההתקשרות בפועל בין הצדדים.

השאלות הטעונות הכרעה
32. 32. עיון בכתבי הטענות כמו גם בסיכומים מצביע על שאלות רבות ומגוונות, לא כולן רלוונטיות, לא בכולן ההכרעה הכרחית.

33. 33. הנני סבור כי בקשר לתביעה העיקרית יש לבחון, האם יש יריבות בין התובעות לבין הנתבעת בקשר לחובות הנטענים ומה גובה החוב המגיע להן במידה וקיימת יריבות.

34. 34. בנוסף יש לבחון האם הופר ההסכם שבין התובעות לבין הנתבעת הפרה יסודית והאם הן זכאיות לפיצוי מוסכם בגין אותן הפרות.

35. 35. באשר לתביעה שכנגד: יש לבחון בראש ובראשונה מהותו של הסכם העקרונות, מי הפר אותו ומה ההשלכות הכספיות לסיומו בשאלות כגון פיצוי מוסכם, עוגמת נפש, האם נגרם אובדן רווח בשל הפסקתו, האם זכאית הנתבעת לפיצוי בגין שווי הזיכיון או השקעות. יש בנוסף לבחון העילה כנגד הנתבע שכנגד מס' 4 והאם לא זוכתה הנתבעת בסכומי החזרת המלאי ע"י הנתבעת מס' 3 ולדון בטענה כי דמי ניהול במשך 9 שנים שולמו ביתר.

דיון
36. 36. לא אוכל לפתוח בניתוח טענות הצדדים מבלי להעיר הערת כללית. במחלוקת כספית בין ספק מוצרים לבין רוכשם, בין בעל זיכיון לבין זכיין הייתי מצפה כי יוצגו ספרי החשבונות של כל אחד מהצדדים לרבות כרטיס הלקוח המתעד את רישום כל הסחורות שנרכשו והתשלומים ששולמו בפועל. בתביעות כגון אלו הנספח המרכזי לכתבי הטענות הינו כרטיס הלקוח, במידת הצורך הוא נתמך באסמכתאות כגון שיקים ותעודות משלוח והוא מלווה בעדות רו"ח או מנהל חשבונות. בתיק שבפני
י רב הנסתר על הגלוי, לב ליבה של התביעה כמו גם התביעה שכנגד הינה מחלוקת בנושא התחשבנויות. אלא שבחומר הראיות הן של התובעות, הן של הנתבעת והן של הנתבעים שכנגד אין כרטסת לקוח כלשהי של מי מהצדדים ואין ריכוז נתונים מלא נכון ליום סיום ההתקשרות. גם לא הובא להעיד ע"י מי מהצדדים רואה חשבון או מנהל חשבונות על מנת להציג הנתונים התומכים בגרסת מרשו.

37. 37. התובעות מסיבות שלא הוסברו במשפט, בחרו שלא לתבוע את חוב הנתבעת כמופיע בספריהם, הן אפילו לא הציגו את גובהו מעולם גם לא במכתבים שהוחלפו בין הצדדים עובר להגשת התביעה. אלא הן בחרו לתבוע החזר שיקים ששולמו לטענתם במקום הנתבעת והחזר חובות ששולמו על ידם לצדדים שלישים.

38. 38. גם הנתבעת הטוענת לזיכוים שלא נלקחו בחשבון כמו גם סכומים שונים העומדים לזכותה, בחרה שלא להציג את "טור החובה" כלפי התובעות או הנתבעים שכנגד ונותר עלום גובה הסכומים בפועל אותם חייבת הנתבעת, למרות שמעצם תוכן ההתקשרות בין הצדדים בהסכם העקרונות ומהעדויות השונות ברור כי קיים חוב.

39. 39. כך למשל התובעות צרפו דף כרטיסיה ממוינת של הנתבעת כמופיע בספריה של הנתבעת שכנגד מס' 3 (נספח כג' לתצהיר התובעות), אלא שמדובר בהצגה רשימה חלקית ובלתי עדכנית. הרשימה בנספח כג' מסתיימת ביום 15.11.01, ההתקשרות בין הצדדים נסתיימה ביום 15.8.02. תמהני מדוע שומרות התובעות בסתר את הכרטיסיה הממוינת של כל תשעת החודשים שחלפו לאחר מכן בהן נוצרו חיובים וזיכויים כספיים רבים בין הצדדים, תמהני לא פחות מדוע הנתבעת לא הציגה הנתונים הנמצאים בספריה ולמניעת ספק מדובר בנתונים הנמצאים בהישג יד, הנתבעת העידה בעמ' 23 "הכרטסת שלי נמצאת אצל מנהל החשבונות שלי" והשאלה המתחייבת מדוע הכרטסת לא הובאה כראיה?! לעיתים התקבל הרושם כי הצדדים העדיפו את הערפל על מסירת הנתונים וסיבותיהם שמורות עימם.

40. 40. במידה לא קטנה בנסיבות אלו ההליך שבפני
י מהווה הליך בלתי יעיל שלא פותר במלואן את המחלוקות בין הצדדים. האם ייתכן לקבוע כי התובעות זכאיות לסכום x בגין שיק ששילמו במקום הנתבעת מבלי לבדוק מהו סכום החוב הכולל- אם בכלל קיים חוב העומד לזכותן. האם ייתכן לקבוע כי יש כגרסת הנתבעת לזכותה בגין תשלום כלשהו למשל בשל החזרת מלאי מבלי לבדוק מהי היתרה הסופית. למרות העמל הרב שהשקיעו הצדדים בהבאת הראיות ובסיכומים יוותרו חלק מהמחלוקות בהעדר נתונים כבלתי גמורות ואמחיש זאת בעת ניתוח המאזן הכספי בתקופת הסכם העקרונות.

ניהול ההליכים שבפני
י ע"י הנתבעת
41. 41. ניתוח עדויות העדים שהעידו בתיק זה, מראה כי רק שני עדים היו מעורבים במתרחש בין הצדדים לכל אורך הדרך ורק עדותם הינה עדות רלוונטית לנשוא המחלוקת שבתיק והכוונה לעדות מר אבי מלכה מצד אחד ועדות הגב' בדוסי מצד שני. לכך אוסיף כי במאזן העדויות עדותה של הנתבעת היתה עדות מלאה סתירות והתפתלויות ולעיתים נראה כי היא משיבה בהיסוס כדי לבחון מה המידע הנמצא בידי השואל ועד כמה היא יכולה להתאים תשובותיה למה שנראה טוב בעיניה ולאו דווקא לאמת, (ר' למשל השאלות בענין נסיון מכירת הזכיון כמתואר בעמ' 26). לא פעם נמסרו מפיה של העדה בהפרש של דקות תשובות שונות לאותה שאלה. במבט כולל אבהיר כי קו ההגנה (וההתקפה) מצד הנתבעת לא רק שלא הוכח אלא פעל בעוכריה. נסיון הצגת מר אבי מלכה כמעין גורם מאיים ומרתיע לא היתה אמינה. נסיון להחיל את כלל עדות שיטה ומעשים דומים שמקומו בתחום המשפט הפלילי באופן של הבאת מצעד עדים מלאי רגשות נקם או מניעים אינטרסנטיים בשל הליכים המתנהלים בינם לבין התובעות, אינו מתאים בתיק כגון זה. כל זכיון עומד בפני
עצמו, בסכסוך אזרחי לא יועיל לנתבעת גם אם יוכח כי זכיין אחר צודק בטיעוניו או כי זכויותיו היו שוות סכום נכבד, כל מקרה וכל חוזה עומד לניתוח על נסיבותיו הספציפיות והכל בהתאם לראיות שמוצגות בבית המשפט לגבי התיק הספציפי הנדון. הנתבעת השקיעה אנרגיה רבה בהבאת עדויות בקשר לחוזי זיכיון באשדוד או בירושלים, עדויות אלו אולי יועילו למי שינהל דיונים בנושא הזיכיונות באשדוד או ירושלים, אך אין להן כל משקל לגבי המחלוקת שבפני
י. הרושם שהתקבל מעדותה של הנתבעת הוא כי אין לה באמתחתה טענות מבוססות והפתרון של זריקת בוץ בדרך של הבאת עדים ממורמרים מתיקים אחרים אינה דרך לזכות במשפט. חבל שלא השקיעה הנתבעת את אותם מאמצים בהבאת ראיות ספציפיות לתמיכה בטענותיה במועד שמיעת ההוכחות, כמו למשל בשאלת הוכחת השיפוץ או שווי הזיכיון.

42. 42. להיטותה המוגזמת של הנתבעת בלטה מעצם התביעה האישית כנגד מר אבי מלכה לתשלום מלוא סכום התביעה שכנגד, כאשר היא יודעת שכבר שנים רבות הוא אינו צד ישיר להסכמים עם הנתבעת. חבל שלא עיינה הנתבעת בטרם הגשת התביעה כנגדו בשמות הצדדים להסכם ההתקשרות עם הקניון- עליו חתמה כערבה, או בהסכם העקרונות עליו חתמה אישית מול התובעת מס' 1. עיון בחוזה הזיכיון מראה כי היה ברור לצדדים כבר בתחילת הדרך כי אבי מלכה לא יהיה בהכרח הצד הישיר להסכם ההתקשרות. לא במקרה הוא לא כונה בהסכם, אבי מלכה או בעל הזכיון אלא מלכתחילה כונה כ"מתאים לי". הנתבעת לא יכולה היתה שלא להבחין כי לפחות מיום 1.1.96 מר אבי מלכה אינו צד ישיר להסכמים איתה. אני משוכנע כי היה לכך ביטוי בספרים, במכתבים בקבלות ובחשבוניות וחזקה על הנתבעת כי ידעה זאת סמוך לאותו מועד.

43. 43. הנתבעת בחרה "לירות לכל הכיוונים" ולעיתים דרך זו הביאה להחטאת המטרה כולה. לאחר 9 שנות פעילות משותפת נזכרה כי החוזה עליו חתמה בשנת 92 הינו חוזה אחיד ומקפח, לא במקרה שנתבקשה ברגע האמת- מבחן החקירה הנגדית להצביע על הבעייתיות בחוזה היטיבה לתאר זאת הנתבעת בעמ' 17 "ההסכם משנת 92 לגבי מה שכתוב בו הוא נראה לי הוגן ובסדר. נכון שהטענות שיש לי הן לגבי כך שמתאים לי לא פעלה לפי ההסכם. אני חשבתי שהכל בסדר ולכן לא באתי בטענות כל השנים". בסעיפים 11-12 לתצהירה נטענה טענה בדבר חיובה בתשלומים בניגוד להסכם ושוב מעל דוכן העדים חזרה בה במהירות מהאשמה זו או כדבריה "לשאלתך האם אני יכולה לתת דוגמא לתשלום כלשהו שמתאים לי דרשה ממני שאינני קיים בהסכם הזיכיון אני משיבה שלא היה דבר כזה".

44. 44. למען הסדר אבהיר כי לא מצאתי כל פסול בחוזה ההתקשרות המקורי שבין הצדדים ולא מצאתי כל פסול בשיטת העבודה על פיו. מיותר לציין כי לא כפו על הנתבעת להתקשר בחוזה משנת 92 ולו סברה כי היא מקופחת או מנוצלת לא היתה נשארת כבעלת זכיון במשך כ-10 שנים מבלי שבאה בטענות כלשהו כפי שאישרה בעדותה.

הסכם העקרונות
45. 45. לב ליבה של המחלוקת והמקור לפתרון מרבית השאלות שבמחלוקת הינו הסכם העקרונות, נספח ט' לתצהיר התובעות ולכן אפתח בניתוח הסכם העקרונות ובעיקר אבחן השאלה האם הופר ההסכם ועל ידי מי.

46. 46. מעדותו של מר אבי מלכה האמינה עליי ואשר עניינית לא נסתרה ע"י הנתבעת ניתן להבין את הרקע לכריתת הסכם העקרונות "גב' בדוסי הסתבכה במהלך הקרירה שלה בחברת מתאים לי עשרות פעמים. היא הוגבלה במספר בנקים. אני אישית חתמתי לה ערב אישית בבנקים. גב' בדוסי על פני כל ציר הזמן של ניהול החנות במשך ה - 10 שנים היו בעיות וכל פעם הגענו להסדרים כמו הסכם העקרונות האחרון. שבו היא מפרה אותו מחדש. רק בגלל יחסי הקירבה וההיכרות שהיו בינינו, כל פעם סלחנו לה מחדש".

47. 47. בחודש 10/01 נפגשו הצדדים על רקע היכרות משותפת רבת שנים, שהגיעה לכדי טעם לא טוב-חובה של הנתבעת הלך וגדל, שיקים שנתנה לא כובדו וחשבון הבנק שלה הפך מוגבל מזה מספר שנים ואז החליטו הצדדים לשנות את שיטת הזכיינות כמופיע בכותרת ההסכם. שיטה בה התובעת מס' 1 הינה בעלת המלאי והתמורה המתקבלת מהמכירות, הנתבעת זכאית לעמלה ולסכום מינימלי למחייה והפעילות המשותפת מאפשרת גם הקטנת חובה של הנתבעת. מעדותה של הנתבעת שוכנעתי כי היא חתמה על הסכם העקרונות מרצון וכי לא רק שלא כפו עליה את ההסכם, אלא שבעבר משעלתה האפשרות והיא לא היתה מעוניינת בה סרובה נתקבל ע"י התובעות, או במילותיה "את הסכם העקרונות הציעו לי הרבה זמן לפני כן עוד לפני שהוגבלתי בבנק וזה לא היה נראה לי שבשיטה כזאת אני אכסה את החובות שלי בבנק ולמתאים לי".

48. 48. חשוב לראות כי אין בהסכם העקרונות התייחסות להסכם הזכיון המקורי שחל עד לאותו מועד. לדעתי לאור השינוי המהותי בשיטת העבודה והשינוי המהותי בסיכון הכספי שלוקח כל צד ניתן לקבוע כי הסכם העקרונות בא במקומו של ההסכם המקורי. אדגיש כי מקובלת עליי עמדת התובעות כפי שתוארה בעדותו של מר מלכה כי לא מדובר בהסכם לתקופה ארוכה, אלא בהסכם המאפשר סיום היחסים תוך שמירה על יציבות. הנתבעת ממשיכה לנהל החנות באופן אישי (סעיף 5 להסכם) ומקבלת בתמורה סכום מינימום למחייה ואילו התובעות מצידן מתחילות לקבל החזר חובותיה של הנתבעת מיתרת כספי העמלה המגיעים לנתבעת.

49. 49. הסכם העקרונות הינו הסכם לתקופה בלתי קצובה, אך לפי אופיו והרקע לחתימתו תכליתו התקשרות לתקופה קצרה. היסטורית היחסים בין הצדדים עובר להתקשרות אינה מתיישבת עם כריתת הסכם ל-8 שנים ויותר כטענת הנתבעת, גם נוסחו המינימלי של הסכם העקרונות בהשוואה למשל להסכם הזיכיון המקורי מצביע על כך שמדובר בהסכם לתקופה ארעית, עד שיוסכם אחרת. תקופתו הקצרה של ההסכם נלמדת גם ממכתבו של סמנכ"ל הכספים של התובעות מיום 13.3.02 שהוגש ע"י שני הצדדים, (נספח י' לת/1 ונ/2 ומכאן שתוכנו אינו במחלוקת) ולפיו סיום היחסים בין הצדדים צריך להיות תוך זמן קצר.

50. 50. מיותר לציין כי גם אם היה מדובר בהסכם ארוך טווח, כבכל הסכם תנאי לתוקפו למשך כל התקופה הינו קיום הוראותיו היסודיות ע"י הצדדים, לרבות הנתבעת.
האם הופר הסכם העקרונות ועל ידי מי?
51. 51. ניתוח המאזן הכספי על פי נוסח הסכם העקרונות הינו פשוט ואינו במחלוקת בין הצדדים.

52. 52. כל התקבולים והקופה הם בבעלות התובעות ואכן בסוף כל יום הכספים הועברו לתובעות ע"י שליח. הנתבעת זכאית לעמלה חודשית בשיעור של 35% ממחזור המכירות שמועברת אליה בכל תאריך 10 לחודש לאחר חודש העבודה. מתוך כספי העמלה זכאית הנתבעת לקבל סכום של 10,000 ש"ח למחיה ולסכום של 35,000 ש"ח אותו עליה לשלם עבור ההוצאות השוטפות כגון: דמי שכירות לקניון ושכר עובדים. התובעת מצידן זכאיות לקבל את יתרת העמלה מעבר לכך על חשבון חוב העבר של הנתבעת.

53. 53. במאמר מוסגר אציין כי מאחר והנתבעת עבדה במקום 9.5 חודשים היא היתה לכאורה זכאית לקבל 95,000 ש"ח למחיה, סכום ההוצאות הכולל הוא 331,000 ש"ח, המחזור בפועל היה 542,000 ש"ח וההפרש בסך 116,000 ש"ח שבין המחזור הכולל לבין הסכום שהיתה צריכה לקבל בפועל הנתבעת צריך לשמש לזיכוי הנתבעת בספרי התובעות, אלא שיש לבחון האם קבלה הנתבעת רק 45,000 ₪ בכל חודש. עיון בחודשים השונים מראה כי בכל חודש קבלה הנתבעת סכומים גדולים מעבר למגיע לה עד כדי 63,995 ₪ כמתואר בסעיף 86 לסיכומי התובעות. כלומר אין מחלוקת כי הסכום של 116,000 ש"ח צריך היה לרדת מחוב הנתבעת כלפי התובעות לאחר קזוז 63,995 ₪ ובסה"כ 52,000 ש"ח . אלא שכפי שציינתי לעיל הצדדים לא הציגו ספריהם ולא הציגו אסמכתא ליתרת חוב ומכאן שאין לנתון זה כל משמעות מעשית. המסקנה היחידה שניתן להסיק היא כי הנתבעת חייבת לתובעות או למי מהן סכום x שגובהו מותנה בכך שמהסכום הכולל שלא הוצג ע"י מי מהצדדים הופחת סכום של 52,000 ש"ח.

54. 54. על מנת לבחון התנהלות הצדדים בתקופת הסכם העקרונות, אציג בצורת טבלה ובהסתמך על דפי הנתונים שכל צד צרף כנספחים לתצהיריו את ההתנהלות החודשית בתחילת התקופה. חשוב לזכור כי נקודת ההשוואה החשובה הוא תשלום מינימלי לנתבעת בסך 45,000 ש"ח עבור כיסוי הוצאות ומחייה.

יתרה מצטברת
לזכות הנתבעת
התשלום ביחס ל-45,000 ש"ח
שולם בפועל לנתבעת
עד 10 לחודש
עמלה כוללת
החודש
20,000 ש"ח
20,000 ש"ח+
65,000 ש"ח
84,974 ש"ח
11/01
21,850 ש"ח
1,850 ש"ח+
46,850 ש"ח
57,258 ש"ח
12/01
23,702 ש"ח
1,852 ש"ח+
46,852 ש"ח
58,390 ש"ח
1/02
16,030 ש"ח.
7,672 ש"ח-
37,328 ש"ח
39,762 ש"ח
2/02

55. 55. בחינת 4 החודשים הראשונים להתקשרות לפי הסכם העקרונות מראה כי לאורך כל הדרך קיימו התובעות את חלקן על פי ההסכם, הנתבעת קבלה אף סכומים גדולים מסכום המינימום- 45,000 ש"ח לכל חודש וגם במאזן מצטבר היא קבלה מהתובעות סכום גדול יותר מהסכום המגיע לה. התחייבותה הבסיסית של הנתבעת באותה תקופה היתה לשלם מדי חודש את הסכום של 35,000 ש"ח כשכר עובדים ותשלומים שוטפים לקניון בגין שכ"ד, חשמל, חנייה וכו'. על פי הראיות מסתבר כי בפועל לא קיימה הנתבעת את התחייבותה והיא עשתה בכספים שקבלה שימוש למטרות אחרות ולא שילמה באמצעותם את ההוצאות השוטפות. במאמר מוסגר אציין כי העובדה כי ההוצאות השוטפות לא שולמו נלמדת ממכתבים ואסמכתאות על תשלום הוצאות לקניון ולעובדים שהציגו התובעות. הנתבעת מצידה לא הביאה נתון כלשהו לסתור טענות אלו ומה יותר פשוט היה מלהמציא דו"ח מספריה או מכתב מהקניון או מהעובדים לפיו כל התשלומים שולמו להם במועד, העדר ראיות אלו מצד הנתבעת חיזק את עדויות התובעות.

56. 56. נספח יא' לתצהיר התובעות, שלא נסתר ע"י מסמכי הנתבעת מראה כי כבר בחודש הראשון, חודש 11/01 נוצר חוב של 2,340 ש"ח לקניון, למרות שהנתבעת קבלה מהתובעות מספיק כסף לפרעון כל ההוצאות. גם בחודש 1/02 קבלה הנתבעת מהתובעות סכום המספיק לתשלום כל ההוצאות השוטפות, למרות זאת לפי נספח יא' לתצהיר התובעת קיים חוב לקניון בגין חודש זה בגובה של 17,123 ש"ח. למעשה ב-10.2 בחלוף 3 חודשי התקשרות בלבד משהגיע מכתב הקניון בדבר חובות שלא שולמו לו בגין הפעלת המקום הסתבר כי הנתבעת לא רק שלא מקיימת חובותיה, היא למעשה עושה שימוש אסור בכספים שניתנו לה.

57. 57. בחודש 2/02 שהיה חודש דל הכנסות, קבלה הנתבעת כמעט את כל סכום המחזור, שהינו סכום הקטן מהסכום המינימלי לתשלום. איני רואה בכך כל פגם בהתחשב במחזור הנמוך ובעיקר בשל העובדה כי עד לאותו מועד קבלה הנתבעת סכומים הגדולים מהסכומים המינימלים. גם בחודש זה נוצר חוב לקניון בגובה 19,532 ש"ח (נספח יא לתצהיר התובעות) ושוב נשאלת השאלה מדוע. הנתבעת לא קבלה אמנם את מלוא 35,000 ש"ח לכיסוי ההוצאות, אך לא היתה כל הצדקה ליצור חוב גדול הרבה יותר מההפרש (7,672 ש"ח) כלפי הקניון.

58. 58. חודש מרץ הפך לחודש בו בצדק בחרו התובעות לשלם ישירות חלק מהכספים לקניון שכן לא ניתן היה לסמוך על הנתבעת שהפרה האמון כמעט בכל אחד מחודשי ההתקשרות שקדמו לו. לא במקרה בחודש אפריל הועבר ישירות לקניון סכום של 46,797 ש"ח, (נספחים יב' יג' לתצהיר התובעות). שכן מהמסמכים עולה כי בינתיים בשל הפרת ההסכם ע"י הנתבעת נוצר חוב כלפי הקניון בגין חודשים פברואר- אפריל, חוב של שכ"ד, חשמל וחניה. אין מחלוקת כי זאת נקודת המפנה.

59. 59. הנתבעת לא קבלה תשלום כלשהו בחודש אפריל והנני סבור כי בצדק. איני מופתע גם מהעובדה כי למרות שבתאריך 10.5.02 לא קבלה הנתבעת תשלום כלשהי בגין חודש אפריל, היא נזעקה להלין על כך רק בחלוף 50 יום, ביום 30.6.02!. הנתבעת ידעה כבר אז כי את האשם היא צריכה לחפש במעשיה. למעשה במהלך חודש מאי המצב התדרדר, באותו חודש אף נוצר חוב לתשלום שכר עובדי הנתבעת ששולם אף הוא ע"י התובעות במקום ע"י הנתבעת. אמנם מכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 30.6.02 הינו מכתב התקפה חריף אלא שעל הנתבעת היה כבר אז להבין כי בראש ובראשונה עליה להלין כנגד עצמה.
60. 60. לסיכום הגדיר זאת נאמנה מר אבי מלכה בעמ' 4 לעדותו כך: "שילמתי בחודשים אפריל את העמלה, יהודית לא שילמה לעובדים ולא לקניון ואני נאלצתי לשלם עמלה כפולה כי הכספים שאני שילמתי בגין העמלה לטובת העובדים והקניון עברו למקומות לא ידועים ואני נאלצתי לשלם בנקודת הזמן הזו פעמיים".

61. 61. הנני קובע כי הנתבעת הפרה הפרה יסודית את הסכם העקרונות, קבלה עוגן בטחון בדרך של שכר מינימלי למחייה, אלא שהיא ניכסה לעצמה כספים נוספים לא לה ובהחלט גרמה לתובעות אי נעימות אם לא מעבר לכך בדרך של הפרת הסכם השכירות עם הקניון. בנסיבות אלו של הפרת הסכם העקרונות ע"י הנתבעת לא מצאתי כל פסול בהתנהגות התובעות ובדרך סיום היחסים על ידן. לא היתה הצדקה להמשיך ולהאמין בנתבעת מבחינה עסקית, לא היתה הצדקה להמשיך ולהזרים כספים ומלאי בחודש יולי ולכך אוסיף כי לפי נספח יז4' לת/1 בחודש יוני 2002 התגלו גם חוסרים משמעותיים במלאי וגם מסיבה זו היתה הצדקה לעצור הפעילות.

62. 62. לו היתה מקיימת הנתבעת את הסכם העקרונות בתום לב היה עליה גם להחזיר על חשבון חובה כל סכום שנתקבל ביתר מעבר לסכום של 45,000 ש"ח והיא בחרה שלא לעשות זאת.

פיצוי מוסכם
63. 63. למרות כל האמור לעיל איני סבור כי בגין הפרה יסודית זו זכאיות התובעות לפיצוי מוסכם בגובה של 50,000 $. הסכם העקרונות שהופר הפרה יסודית לא קבע כל מנגנון פיצוי ובמקרה כגון זה חלות ההוראות הכלליות של חוק החוזים תרופות. איני סבור כי תוכנו של הסכם העקרונות כולל את סעיף הפיצוי המוסכם הקיים בהסכם המקורי, בין משום שהצדדים לא בחרו לציין זו בתוכן הסכם העקרונות ובעיקר בשל השוני המהותי בין ההסכמים. הסיכון בהסכם העקרונות כולו מוטל על התובעות (ר' למשל חודש 2/02 בו מחזור המכירות נמוך עד כדי הפסד), החובות המוטלים על כל צד שונים בכל אחד מההסכמים ולא ייתכן כי הסכמה בנסיבות כה שונות שהיתה חלק מההסכם המקורי תוחל אוטומטית לאחר שינוי כה מהותי של הסכם ההתקשרות.
64. 64. לו היו בוחרות התובעות בתביעתן לתבוע פיצוי רגיל בגין הפרת הסכם העקרונות הייתי פוסק לזכותן פיצוי בגין מלוא הנזק שהיה מוכח על ידן. בהעדר תביעה ספציפית והוכחה על קיום נזק הנני דוחה תביעתן לתשלום פיצוי מוסכם למרות שהנתבעת הפרה הפרה יסודית את הסכם העקרונות.

65. 65. עוד יצויין כי כתב התביעה גם בנושא הפיצוי המוסכם אינו חד וברור. בסעיף 28.2 נדרש פיצוי מוסכם ללא הסבר ספציפי, בסיכומיהן מתארות התובעות כי הפיצוי המוסכם הינו בגין הפרת הסכם הזכיון המקורי למשל בשל אי כיבוד שיקים. בנושא זה אבהיר כי הפרה בחודש 12/01 גם אם היא הפרה יסודית צריכה לזכות למענה תוך זמן סביר, העובדה כי למרות הפרת ההסכם הזכיון המקורי כטענת התובעות, לא נשלחה הודעת ביטול ההסכם או התראה אחרת, אלא להיפך התובעות בחרו שלא לבטלו ולהמשיך ביחסים החוזיים ביניהם והראיה לכך- הצדדים נפגשו וערכו הסכם עקרונות מבלי שאוזכרה בו ההפרה או הזכות לתבוע פיצוי מוסכם, נסיבות שכאלה יוצרים הרושם כי הצדדים בהסכמה בחרו למצוא דרך לסיום היחסים במהלך הסכם העקרונות תוך מחילה על הפרות העבר.

66. 66. הודעת הביטול שניתנה על ידי התובעות בחודש יולי 2002, אינה יכולה להתייחס להפרות ולפיצוי מוסכם בגין הסכם הזכיון המקורי והפרות שארעו מספר חודשים לפני כן, שכן לגבי אותן הפרות הזמן שחלף ללא תגובה הוא בלתי סביר, ר' בענין ספרה של פרופ' גבריאלה שלו -דיני חוזים מהדורה שניה עמ' 562 "הדרישה למתן הודעת ביטול תוך זמן סביר נובעת מן השאיפה להבהרת המצב המשפטי ולמניעת מצב שבו ימתין הנפגע ו"ימשוך" את החלטתו אם לעשות שימוש בברירת הביטול או לדבוק בחוזה חרף ההפרה. לאחר חלוף הזמן הסביר רואים את הנפגע כמי שוויתר על ברירת הביטול. דרישת הזמן הסביר מיועדת להגן על הציבור, על צדדים שלישיים ואף על הנפגע עצמו, שגם לו עניין לדעת, מהר ובאורח ברור, מהו מערך הזכויות והחובות של הצדדים לחוזה. דרישה זו מגינה על המפר על ידי העמדתו על מצבו המשפטי והיקף זכויותיו וחובותיו. חרף מעשה ההפרה, זכאי המפר לדעת בעוד מועד אם החוזה תקף אם לאו. לאחר חלוף זמן סביר מתיר לו הדין להניח כי הנפגע ויתר על זכות הביטול, והחוזה עומד על מכונו". היעלה על הדעת כי הנתבעת תמשיך להיות קשורה בחוזה כאשר הפרה אותו בעבר וחרב הביטול המיידי תהיה מונפת מעל ראשה כאשר הצד המניף יכול להורידה על ראשה בכל זמן שיחפוץ. הרי ביחס לחובות האמורים הוסכם על הצדדים כי הנתבעת תשלמו בתשלומים על פי הסכם העקרונות מתוך עמלותיה, האם הדברים האמורים לא מהווים גמירת דעתם של התובעות למחול לנתבעת על ההפרות של ההסכם.

67. 67. לאור האמור לעיל לא זכאיות התובעות לפיצוי מוסכם.

68. 68. למניעת ספק אין התובעות זכאיות גם להשבת סכום כלשהו מהסכומים ששולמו לקניון או לעובדי הנתבעת בתקופה זו, שכן ההוצאות בסך 35,000 ש"ח היו צריכות להיות מועברות ע"י התובעות בכל מקרה בין ישירות לנתבעת לצורך התשלום ובין לקניון או לעובדים ולמיטב הבנתי סכום זה גם לא נתבע בכתב התביעה.

69. 69. כמובן שלקביעתי בדבר הפרת הסכם העקרונות יש השלכה מהותית על מרביתה של התביעה שכנגד. משבוטל הסכם העקרונות כדין בשל הפרתו, אין לנתבעת אלא להלין כנגד עצמה על אובדן הרווח הצפוי, שכן היא זו גרמה לאותו אובדן. לו היתה מקיימת את חלקה על פי ההסכם ייתכן והיתה זוכה לפירות הסכם העקרונות לתקופה נוספת כלשהי. אמנם כפי שציינתי לעיל לא מקובלת עליי פרשנותה של הנתבעת בדבר משכו של הסכם העקרונות לתקופה של שנים כשאין אזכור לכך בנוסח ההסכם, אלא שגם הסכם לשנה שבוטל בגין הפרתו ע"י הנתבעת בחלוף 9.5 חודשים אינו מקנה לנתבעת פיצוי כלשהו או פרס על הפרתו על ידה. בשל הפרת ההסכם ע"י הנתבעת, אין היא זכאית גם לפיצוי מוסכם, לפיצוי בגין עגמת נפש, לפיצוי בגין הקטנת מחזור.

השקעות- שיפוץ ע"י הנתבעת
70. 70. למעשה גם תשלום בגין שווי הזכיון או השקעות- אם היה מגיע לנתבעת, הוא נמנע על ידה בשל הפרת הסכם העקרונות על ידה.

71. 71. בענין ההשקעות אשוב ואזכיר כי תביעה זו אינה שונה מכל תביעה כספית אחרת, חלים עליה אותם דיני ראיות וסדרי דין כבכל תביעה, גם משבקשה הנתבעת להגיש בקשה לראיות נוספות ובקשתה נענתה במובן שעליה להגיש בקשה כמקובל תוך פירוט והסבר לגבי עיתוי הבקשה, נאלמה הנתבעת דום.

72. 72. הנתבעת בסעיף 57.4 לתצהירה מתארת שיפוץ שעשתה לאחר שכירת החנות בקניון, בחודש 2/01. אזכיר כי החנות הושכרה כבר בחודש 2/00 (נספח ג' לתצהיר התובעות) ולא ברור לי כיצד מתיישבת עובדה זו כמו תוכן חוזה השכירות עם עדות הנתבעת. עיון בחוזה השכירות שגם הנתבעת היתה צד לו כערבה מראה כי הצדדים סיכמו ביניהם בסעיף 6ד' על פעולות שפוץ שונות חלקן מוטל על המשכיר- הקניון, חלקן על השוכר- התובעת מס' 1 ואף נחתם נספח שכונה נספח ג' בדבר עבודות שונות לביצוע.

73. 73. גם אם אניח כי הנתבעת היא זו שביצעה את השפוץ שהוטל על השוכר, הרי שטענה בדבר שפוץ חייבת להיתמך במסמכים ובנתונים שהיו בידיעת הנתבעת במועד הכנת תצהירה ובוודאי במועד עדותה בבית המשפט. העובדה כי עדותה היתה כללית ונעדרת נתונים אינה מצדיקת פסיקת סכום לא מבוטל כנדרש על ידה 243,000 ש"ח. בהעדר תגובת התובעות לקבלות שצורפו לא אוכל להתייחס אליהן, אך אציין כי אין לנתבעת קבלות על סכום המתקרב לסכום הנתבע, אין ראיות מי שילם את אותן סכומים שכן חשבונית הינה דרישת תשלום ולא מעבר לכך וגם תאריכי חלק מהמסמכים אינם תומכים בטענת הנתבעת.

74. 74. לסיכום נושא השיפוץ, הנתבעת לא הוכיחה השקעות או שפוץ בסכום כלשהו, והעובדה כי הפרה בעקביות הפרות יסודיות את ההסכם עם התובעות רק הביאה לסיום היחסים בין הצדדים מבלי שהנתבעת זכאית לסכום כלשהו בגין החזר השקעות לכאורה. קביעתי כי הנתבעת היא זו שהביאה לסיומו של הסכם העקרונות בעצם הפרתו, ביחד עם הקביעה כי אחת ממטרות ההסכם היתה לאפשר לנתבעת למצוא קונה לזכויותיה (לרבות השקעות שהשקיעה באם השקיעה) גם היא מחייבת דחיית התביעה שכנגד בנושא זה.
זכות הנתבעת לקבל כסף עבור הזיכיון
75. 75. שוויו של הזכיון ו/או העסק כפי שהוגדר נושא זה בסעיף 54.3 לכתב התביעה שכנגד, הינו נושא מעורפל למדי. לא דין עסק כושל כעסק מצליח, לא דין עסק עם פוטנציאל במקום חדש, כדין עסק פעיל במשך שנים על הניסיון הטוב או הרע שנוצר במקום.

76. 76. ביום חתימת הסכם העקרונות, היתה הנתבעת בעלת זכויות במקום, זכויות עם עננה מעליהן. זכויות שמקורן בחוזה הזכיון המקורי ובעמל הרב שהשקיעה במשך 9 השנים בהם שימשה כזכיינית, אלא שבינתיים הופר הסכם הזכיון על ידה והעסק עצמו הגיע למצב של כשלון כלכלי, גם אם רצתה הנתבעת למכור זכויותיה זו התמונה שהיתה נגלית לעיניו של הקונה הפוטנציאלי.

77. 77. הצדדים בחרו להתקשר בהסכם עקרונות מבלי להתייחס לשאלה שווי הזיכיון, אך התרשמתי מעדותו של מר מלכה כי התובעות ציפו כי הנתבעת תמכור את הזכויות למרבה במחיר בתקופת הסכם העקרונות ותך זמן קצר. כך למשל כ-5 חודשים לאחר חתימת הסכם העקרונות, פנה סמנכ"ל הכספים של התובעות אל הנתבעת בתזכורת כי עליה למכור הזיכיון, (נספח י' לתצהיר התובעות, נ/2).

78. 78. אף אחד לא מנע מהנתבעת למכור זכויותיה. על פי עדותה היא אף ניסתה לעשות כן, אם בו זמנית היא השמיטה הקרקע מתחת העסק המוצע למכירה על ידה אין לה אלא גם הפעם להלין כנגד עצמה. אין הנתבעת זכאית לתשלום כלשהו בגין עסק או זיכיון שנלקח ממנה בשל הפרת ההסכם על ידה.

79. 79. לכך אוסיף כי דרכי ההוכחה של שווי הזיכיון או העסק בהן בחרה הנתבעת בסיכומיה אינם מקובלות עליי. ב"כ הנתבעת מצטט חלקים מעדותו של מר מלכה תוך הוצאתם מהקשרם. גם אמירות כלליות בדבר שוויו של זיכיון באופן כללי או במקום אחר בנסיבות אחרות אינו תחליף לראיות ספציפיות שבאות לידי ביטוי בדרך כלל בחוות דעת מומחה, אשר בודק נסיבות העסק הספציפי ומצב השוק נכון לאותו מועד וגם בעניין זה אזכיר לתובעת כי בית המשפט אינו נוטל חלק בהוכחת טענותיו של צד מהצדדים, בית המשפט לא ממנה מומחה לבחינת שויו של עסק שהתובע טוען כי הוא זכאי לו ומסיבות השמורות עימו בחר שלא להציג חוות דעתו בעצמו.

חוב הנתבעת בגין שיקים
80. 80. התובעות בחרו לעשות מלאכתן קלה ולכנות את התובעות כגוף אחד שכונה בתביעה כ"מתאים לי", אלא שלכל חברה אישיות משפטית משל עצמה ואם למשל קיים חוב לחברה א' אין זכות לחברה ב' לקבלו, לכך אוסיף כי התובעות לא זכאיות לבוא בנעליו של בעל זכויות שאינו צד לתביעה ו/או שלא נטען בכתב התביעה כי זכויותיו הומחו או הועברו לתובעות.

81. 81. התובעות על פי רשימת שיקים שתוארה בנספח ו' לת/1 דורשות סכום של 309,920 ₪. אזכיר כי לא מדובר בתביעה שטרית של אוחז בשטרות, אלא בתביעה כספית שהשטרות הן רק ראיה לכאורה לסכום חוב . אדגיש כי אין ברשימת השיקים (נספח ו') מקרה אחד בו הוצא שיק ישירות לפקודת התובעות ואת פרעונו הן תובעות. ניתן לחלק את השיקים לשתי קבוצות, שיקים שניתנו לשתי חברות הקשורות ישירות בתובעות, חברת קארין עודפי מידות גדולות בע"מ או חברת מתאים לי פרסום ושווק בע"מ ושאר השיקים שניתנו לספקים שונים.

82. 82. הנמוק לזכות התובעות לתבוע לכאורה את השיקים הנ"ל מופיע בסעיף 6 לכתב התביעה לפיו מתאים לי (שהוא הכינוי בכתב התביעה לתובעות מס' 1 ו-2) "נאלצה לשלם לאותם צדדים שלישיים את סכומי ההמחאות הנ"ל". באופן טבעי בשלב הבאת הראיות היה על התובעות להוכיח טענה זו. אמנם בסעיף 12 לתצהיר העדות הראשית חזר מר מלכה על הטענה, אלא שמסתבר כי בדרך של שינוי חזית- טוענות התובעות מבלי לתת לכך ביטוי בכתב התביעה, כי את השיקים שניתנו לחברות קארין ומתאים לי פרסום על הנתבעת לשלם לא משום שהתובעות "שילמו תמורתם לאותן חברות" אלא משום שאותן שתי חברות התמזגו עם התובעות ובמילים אחרות מדובר בחוב ישיר שהפך כחוב לזכות התובעות. טענה זו מהווה הרחבת חזית ולאור התנגדות הנתבעת המקובלת עליי לא רשאיות התובעות לתבוע מכח המחאת זכות או מיזוג שלא אוזכרו בכתב התביעה. בכתב התביעה התובעות טענו להשבת כספים ששילמו עבור המחאות לצדדי ג' ולא לזכות לקבל תמורת המחאות המוחזקות על ידן. הגשת הסכם המיזוג ת/2 אינה יכולה לשמש תחליף לתיקון כתב התביעה וצודק ב"כ הנתבעת בטענה כי גם אם היה אזכור למיזוג בכתב התביעה, מיזוג שכזה לא הוכח שכן מהסכם ת/2 שהוגש ללא נספחים וללא ראיה כי קוימו התנאים המתלים המוזכרים בו, לא ניתן לקבוע כי היה מיזוג שכזה. העובדה כי המזוג לכאורה ארע לפני הגשת התביעה מבלי שאוזכר בה, רק מחדדת את הרחבת החזית האסורה. חיזוק לעמדתי כי אין התובעות זכאיות לתבוע חוב של חברת קארין, הנני מוצא בנספח כג' לתצהיר התובעות לפיו חובה של הנתבעת הינו כלפי חברת קארין עודפים 2001 וכך גם נרשם בכרטסת הממוינת.

83. 83. אשר על כן לא זכאיות התובעות לסכום של 171,467 ₪ המוזכר בנספח ו' והנתבע בשם חברות אחרות.

סכומים ששולמו לצדדי ג' -נספח ו' -ז' לתצהיר התובעות.
84. 84. לגבי יתר השיקים המוזכרים בנספחים ו' ז' לתצהיר התובעות, בחרה הנתבעת למקד חקירתה רק בענין חברת סרינה. הנתבעת בסעיף 8 לתצהירה לא טענה טענות כנגד החובות הנ"ל ולא סתרה אותם בעדותה.

85. 85. בענין חברת סרינה קיים הפרש בלתי מוסבר בין הסכום הנקוב בנספח ו' 42,760 ₪ לבין סכום החוב שאושר לפי נספח ז' לת/1 ואשר עומד בגובה 23,276 ש"ח בלבד. למר אבי מלכה לא היה הסבר משכנע לגבי ההפרש ואבהיר כי המועדים ליצירת החוב לפקודת סרינה לפי נספח ו' קודמים ליום 10.7.02 בו נערכה רשימה החובות ומשלא הוצגו אישורים לגבי ההפרש- יש להעמיד הסכום על 23,276 ש"ח בלבד. בנושא חוב זה כמו החובות ל: תותים, אלפנט, בייסיקל, מתפרת נוגה ואונלי לא נסתרה טענת התובעות כי הן שילמו החובות במקום הנתבעת וטענה זו מקבלת חיזוק מהעובדה שאינה במחלוקת כי הנתבעת משכה את השיקים והם לא כובדו על ידי הבנק מטעמה.

86. 86. סכומם המצטבר של חובות אלו כמתואר בנספח ז' (תוך התייחסות לסכום המופחת בענין סרינה ולויתור התובעות כמתואר בס' 12.1 לסכומיהם) עומד על סך של 109,186 ₪ וסכומים אלו על הנתבעת לשלם לתובעות.

חובות פתוחים
87. 87. התובעות בסעיף 28 לתביעתן תבעו סכום של 349,411 ש"ח, סכום המורכב מסכום של 309,920 ש"ח בגין המחאות שונות (נספח ו' לת/1) (בתביעה מוצג סכום זה בצורה לא מוגדרת אלא כסכום "העולה" על 300,000 ₪- ר' סעיף 15.2) והיתרה הינה בגין חובות פתוחים. התובעות בסעיף 14 לסיכומיהם חזרו בהן מתביעת החובות הפתוחים ולכן לא אפסוק סכום כלשהו בגין כך.

בטרם סיום נותרו עוד שני מרכיבי התביעה שכנגד שטרם נתבררו:
החזר דמי נהול- לתובעת שכנגד.
88. 88. בהסכם הזכיון הראשוני- נספח ג' לתצהיר התובעות נקבע בסעיף 13.1 "עבור התחייבויות מתאים לי בהסכם זה הזכיין מתחייב לשלם מידי חודש בחודשו במשך כל התקופה שהצדדים יהיו קשורים בהסכם זה סכום השווה ל-5% בתוספת מע"מ כחוק מכל מחזור מכירות החודשי הגבוה מ-35,000 ש"ח".

89. 89. נוסחו של הסעיף אינו מצריך פרשנות ולפי האמור בו חישוב האחוזים צריך לעשות "מכל מחזור ..." ולא רק מיתרת המחזור שמעל 35,000 ₪. פרשנות זו נתמכת בהתנהגות הצדדים במשך חודש בחודשו במהלך כ-9 שנות התקשרות. הנתבעת בעמ' 18 מאשרת זאת "לשאלתך האם בזמן שהיתה לי חנות האם בדקתי על בסיס קבוע את הסכומים שנכנסים ויוצאים מחשבון הבנק אני משיבה שברור שכן. לשאלתך שיקים שירדו, שיקים שנכנסו אני משיבה שכן. אני בדקתי, יש לי יומן שניהלתי בו את השיקים שנכנסים ויוצאים" וגם באופן ספציפי אישרה בעמ' 26: "לשאלתך האם אפשר להבין שראיתי כל חודש את הסכום שמתי היה משלם דמי ניהול אני משיבה שמתי היה מפקסס לי ואני הייתי מאשרת לו את התשלום". די בכך להוות הסכמה לסכומים ששולמו עבור דמי הנהול ולהביא לדחיית טענת הנתבעת להשבת סכומים אלו.
זיכויים שלא נקלטו -בספרי הנתבעת שכנגד מס' 3.
90. 90. בסעיף 48 לכתב התביעה שכנגד, טענה הנתבעת כי החזירה לנתבעת שכנגד מס' 3 מלאי, בסכום כולל של 218,740 ש"ח שלא זוכתה בגינו. (נספחים יא1- יא2 לתצהיר הנתבעת). עיון בכרטסת הממוינת- נספח כג' לת/1 מראה כי שני הסכומים קוזזו מחובה של הנתבעת (ר' יום ערך 31.10.01) ומר אבי מלכה אישר זאת בעדותו ומכאן שדין הטענה להדחות.

סיכום
91. 91. לאור האמור לעיל הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעות את הסכום של 109,186 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22.7.02 ועד ליום התשלום בפועל.

92. 92. הנני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

93. 93. לאור תוצאות ההליכים והתנהלות הצדדים כמתואר בפרק המבוא לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות משפט לטובת מי מהצדדים למעט החזר יחסי של אגרת בית המשפט בשיעור מעוגל של 3,000 ₪ שהנני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעות בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום ל' באב, תשס"ה (4 בספטמבר 2005)
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

אליקים אברהם, שופט









א בית משפט שלום 13849/02 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ, מתאים לי חנויות (1997) בע"מ נ' בדוסי יהודית (פורסם ב-ֽ 04/09/2005)