פסקי דין על מוחמד יוסף דיאב עזאיזה | פסקי דין על עמותת "גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע" | פסקי דין על שר הביטחון | פסקי דין על מתאם פעולות הממשלה בשטחים | פסקי דין על מינהלת התיאום והקישור (עזה) |

21399-04/18 עתמ     28/05/2018




עתמ 21399-04/18 מוחמד יוסף דיאב עזאיזה, עמותת "גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע" נ' שר הביטחון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מינהלת התיאום והקישור (עזה)








בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע



עת"מ 21399-04-18 עזאיזה ואח' נ' שר הביטחון
ואח'


תיק חיצוני:



בפני
כב' סגן הנשיאה, השופט אליהו ביתן




העותרים:
1.מוחמד יוסף דיאב עזאיזה

2.עמותת "גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע"



נגד


המשיבים:

1.שר הביטחון

2.מתאם פעולות הממשלה בשטחים

3.מינהלת התיאום והקישור (עזה)





פסק דין

כללי
העותרת – עמותה ישראלית שמטרתה להגן על הזכות לחופש תנועה של פלסטינים, במיוחד תושבי רצועת עזה - והעותר – תושב רצועת עזה, עובד של העותרת – ביקשו מהמשיבים לאפשר לעותר להיכנס לישראל ולשהות בה בין התאריכים 10-14.5.18 לצורך השתתפות בפגישות עבודה במשרדי העותרת בתל-אביב. המשיבים דחו את הבקשה בנימוק כי היא אינה עומדת בקריטריונים הקבועים לכניסת תושבי רצועת עזה לישראל.
מכאן העתירה.

טענות הצדדים
1.
העותרים טוענים, בעיקר, כי המשיבים אישרו לעותר מספר פעמים בעבר להיכנס לישראל וניתן להניח שהדבר נעשה על פי קריטריון 2.ט. בסטטוס ההרשאות של המשיבים, שעניינו "מעבר בעלי תפקידים הקשורים לשיקום רצועת עזה". מכח קריטריון זה היה על המשיבים לאפשר לעותר להיכנס לישראל גם הפעם; גם אם הבקשה אינה עומדת בקריטריונים של המשיבים, היה על המשיבים להיעתר לה בהתאם לסמכות הרחבה הנתונה להם; ומכל מקום, על המשיבים להסביר מדוע בעבר הם איפשרו לעותר להיכנס לישראל וכעת הם מסרבים לאפשר לו זאת.
2.
המשיבים טוענים, בעיקר, כי אין לעותר זכות שבדין להיכנס לישראל ומשום כך אין לו גם עילה לדרוש שבית המשפט יבדוק את צדקת ההחלטה למנוע את כניסתו לישראל; מדיניות המשיבים הינה שכניסת תושבי רצועת עזה לישראל אינה מותרת אלא במקרים הומניטריים וחריגים בלבד, בדגש על מקרים רפואיים דחופים; המשיבים קבעו קריטריונים אשר בהתקיימם יתאפשר, בכפוף לבדיקה פרטנית, מעבר לישראל; בקשת העותרים אינה עומדת בקריטריונים; אמנם המשיבים אישרו לעותר בעבר להיכנס לישראל, מספר פעמים, מבלי שבקשתו עמדה בקריטריונים, אולם בשנים האחרונות הדבר נפסק והעותר מקבל היתר כניסה לישראל רק כאשר בקשתו עומדת בקריטריונים הקבועים.

דיון והכרעה
1.
הגם שמועד הפגישות המקצועיות במשרדי העותרת - שלצורך השתתפות העותר בהן הוגשה בקשת העותרים - חלף, והעתירה איבדה את הרלוונטיות הקונקרטית שלה והפכה לתיאורטית, החלטתי לדון בטענות העקרוניות שעלו בעתירה, שכן הן עומדות על הפרק כל העת ולא תמיד לוחות הזמנים הכרוכים בתהליך מאפשרים קיום דיון מסודר בעתירה ומתן

פסק דין
בְּמועד בו הבקשה המסוימת עדיין רלוונטית.
2.
לאחר עיון ושקילת טענות הצדדים, באתי למסקנה שדין העתירה להידחות לגופה.
3.
נקודת המוצא לדיון, שגם העותרים אינם חולקים עליה, הינה, כי למדינת–ישראל, כלכל מדינה ריבונית, הזכות להחליט מי יבוא בשעריה. לנתין זר, בכלל, אין זכות שבדין להיכנס למדינת ישראל, ולתושבי רצועת עזה, שהיא טריטוריית אוייב מובהקת, היוזמת ומקיימת מצב לחימה מתמשך נגד מדינת ישראל ותושביה, על אחת כמה וכמה.
4.
כידוע, מזה כ- 13 שנה שישראל אינה מחזיקה עוד בשום שטח משטחי רצועת עזה. חיילי צה"ל אינם שוהים בתחומי רצועת עזה ואין לישראל שליטה במתרחש שם. משכך, החובות שהדין הבינלאומי מטיל על כח כובש, אינן חלות על מדינת ישראל כלפי רצועת עזה ואוכלוסייתה.
השליטה של ישראל בחלק ממעברי הגבול של רצועת עזה והתלות המסוימת של עזה
באספקת החשמל מישראל, מנביעות עדיין לישראל חובות מסוימות - מצומצמות ותחומות בעיקר להיבטים הומאניטריים בסיסיים - כלפי אוכלוסיית רצועת עזה. (ראה בג"ץ 9132/07 גבר אלבסיוני אחמד ואח' נ' ראש הממשלה ואח'. פורסם בנבו. מיום 30.01.08)
5.
וועדת השרים לענייני ביטחון לאומי הגדירה את מדיניות ישראל בנוגע לכניסת תושבי עזה לתחומי מדינת ישראל, שעיקרה הוא מניעת כניסה כזו אלא במקרים הומניטאריים וחריגים בלבד. בהתאם לכך, מערכת הבטחון קבעה קריטריונים למתן היתרים לכניסת תושבי רצועת עזה לתחומי מדינת ישראל. הקריטריונים מופיעים בפרק ב' במסמך "סטטוס הרשאות בלתי מסווג לכניסת פלסטינים לישראל, למעברם בין אזור יהודה ושומרון לבין רצועת עזה וליציאתם לחו"ל". (נספח א' לתגובת המשיבים)
6.
העותרים טוענים, אם כי לא באופן ישיר ומפורש, כי הבקשה לכניסת העותר לישראל עומדת בקריטריון המופיע בסעיף ט' לפרק 2 במסמך סטטוס ההרשאות.
טענה זו משוללת יסוד.

פרק 2 בסטטוס ההרשאות דן, כפי ששמו מעיד עליו, ב "כניסת תושבי רצועת עזה לאיו"ש". בעוד בקשת העותרים היא לאפשר לעותר להיכנס לישראל לצורך שהייה בה ולא לצורך הגעה לאיו"ש.
הסעיף היחיד בפרק זה הדן גם בכניסה לישראל, הוא סעיף ח'. סעיף זה דן בכניסת תושבי רצועת עזה לישראל "לטובת השתתפות בכנסים/השתלמויות מקצועיות באיו"ש וישראל, מטעם הרש"פ, לטובת שיקום הרצועה (בתחומי תשתית וכלכלה)...", והעותרים אינם טוענים כי הוא חל על בקשתם.
סעיף ט', שלטענת העותרים חל על בקשתם, קובע כדלהלן:
"מעבר בעלי תפקידים הקשורים לשיקום רצועת עזה – מותר המעבר בין איו"ש ורצועת עזה ולהיפך, לבעלי תפקידים הקשורים לשיקום הרצועה (פקידי רש"פ וגורמים נוספים בעלי זיקה ישירה לשיקום בלבד)..."
כפי שניתן לראות, הסעיף דן רק במעבר בין איו"ש לרצועת עזה ולהיפך, ולא בכניסה לישראל לצורך שהייה בה. ממילא, בקשת העותרים לאפשר לעותר להיכנס לישראל לצורך שהייה בה למשך מספר ימים, אינה יכולה לבוא בגדרו.
7.
מעבר לנדרש אעיר, כי טענת העותרים שיש לראות בפעולותיהם כפעולות "לשיקום רצועת עזה", מרחיקת לכת. מבחינה פילוסופית ניתן לטעון כי כל פעולה המשפרת בכל דרך את חיי הפרט והציבור ברצועת עזה, כולל פעולות בתחום הספורט, המוזיקה, התיאטרון, החינוך, הרפואה וכיוב' ובעצם כמעט כל פעולה, תורמת לשיקום רצועת עזה, ואולם, לא לפעולות כאלה מכוון מסמך ההרשאות. עיון במסמך בכללו מלמד על מגמת הצמצום והדווקנות של הקריטריונים הכלולים בו. תחומי התשתית והכלכלה הם התחומים הבסיסיים, העיקריים, הנחוצים לשיקום הפיזי של רצועת עזה. העובדה שתחומים אלה הם התחומים היחידים המוזכרים בהקשר של שיקום רצועת עזה, שלטובתם ישראל מאפשרת כניסת תושבי רצועת עזה לתחומה לצורך השתתפות בכנסים והשתלמויות מקצועיות (סעיף ח' בפרק 2), מדברת בעד עצמה ומלמדת כי אלו התחומים שעורכי המסמך ראו אותם כקשורים לשיקום הרצועה. סמיכות הסעיפים – ח' ו- ט' – תומכת בפרשנות האמורה.
באספקלריה זו, אין לראות בעותר כ "בעל תפקיד הקשור לשיקום רצועת עזה", ואין לראות בעותרת ובעותר כ "גורמים בעלי זיקה ישירה לשיקום עזה", כנדרש בסעיף. כך שגם מבחינות אלה בקשת העותרים אינה יכולה להתבסס על סעיף ט'.
8.
טענת העותרים כי העובדה שהמשיבים התירו לעותר בעבר להיכנס לישראל מספר פעמים והעובדה שמאז לא חל שינוי בנתוני העותר ואין כלפיו טענה קונקרטית המצדיקה מניעת כניסתו לישראל מעבר לטענה כי הוא אינו עומד בקריטריונים, מחייבות את המשיבים להמשיך ולאפשר לעותר להיכנס לישראל, אינה מקובלת עלי.
המשיבים הסבירו בתגובתם כי בעבר, מת"ק עזה הסכים, לפנים משורת הדין, להתיר כניסות של עובדי המשיבה אף שלא עמדו בקריטריונים הקבועים. על פי הנטען, ההיתרים שניתנו לעותר בשנים 2009-2013 אושרו בסטיה מן המדיניות.
בשנת 2013, במסגרת עתירה מינהלית הדומה בעיקרה לעתירה כאן, (עת"מ 19657-08-13 בצלם – מרכז המידע הישראל ואח' נ' שר הבטחון ואח' (פורסם בנבו. מיום 28.1.14)) ארגון "בצלם" ושני תחקירני שטח שלו תושבי רצועת עזה, עתרו נגד החלטת המשיבים לדחות את בקשתם להיכנס לישראל לצורך השתתפות בהשתלמות מקצועית של הארגון. העותרים טענו בין היתר, כי המשיבים הפלו אותם לרעה ביחס לעותר כאן, בכך שדחו את בקשותיהם מהטעם שהן אינן עומדות בקריטריונים ואילו את בקשות העותר כאן אישרו למרות שגם הן אינן עומדות בקריטריונים. המדינה הצהירה באותו הליך כי ההיתרים שניתנו לעותר כאן הוצאו בסטייה מהנוהלים וכי הדבר יתוקן וסטיה זו לא תחזור על עצמה. בית המשפט דחה את טענות העותרים ודחה את העתירה.

באוקטובר 2015, אושרה לעותר כניסה אחת לישראל, על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים
, וארבע בקשות של העותר, מהשנים 2014-2017, אושרו משום שעמדו בקריטריונים מוגדרים הקבועים בסטטוס ההרשאות, כמפורט בסעיף 41(ב)(5) לתגובת המשיבים – עמודים 14-16 לתגובה.
9.
מהנתונים שהוצגו בתגובת המשיבים עולה, כי מאז שנת 2013 לא אושרה לעותר כניסה לישראל שלא בהתאם לקריטריונים הקבועים בסטטוס ההרשאות, מלבד הכניסה על פי אישור פרטני של מתאם פעולות הממשלה בשטחים
, שפרטיו וטעמיו לא הובהרו.
המשיבים הודו כי התנהלותם עם העותר עד שנת 2013 היתה בניגוד לקריטריונים והתחייבו לתקן את המצב. כיצד ניתן כעת לחייבם לחזור ולפעול בעניינו של העותר בניגוד לקריטריונים הקבועים?
ההיתר החד פעמי שהעותר קיבל בשנת 2015 מאת מתאם פעולות הממשלה בשטחים
, הוא מופע חריג שאינו משנה את תמונת המצב. בשגרה, גורמי השטח בעותרת ובמשיבים הם המגישים את הבקשות והמקבלים את ההחלטות בעניינים מהסוג הנדון. העובדה שבמקרה זה הבקשה הוגשה על ידי גורם בכיר ביותר בעותרת – יו"ר הוועד המנהל שלה - וההחלטה התקבלה על ידי קצין בדרגת אלוף, שהוא מתאם פעולות הממשלה בשטחים
, יכולה ללמד על ייחודיות המקרה. יש להניח שהיו למתאם פעולות הממשלה בשטחים
סיבות טובות להתערב בענין זה ולהחליט כפי שהחליט.
מן הראוי לציין, כי על פי האמור בפרק ב' למסמך סטטוס ההרשאות, בקשות תושבי רצועת עזה להיכנס לישראל נבחנות גם לאור "האינטרסים הביטחוניים, המדיניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל ביחס לבקשות" והן חלק בלתי נפרד מהליך הבחינה והאישור של כל בקשה.
בהקשר זה ניתן לחשוב על לא מעט אפשרויות היכולות להצדיק את המהלך של מתאם פעולות הממשלה בשטחים
. מכל מקום, ברור שאין בצעד החד פעמי הזה, שנעשה בעבר, כדי להקנות לעותר זכויות עתידיות בנושא.
10.
קבלת בקשת העותרים תביא למצב בו העותר יקבל מעמד ייחודי, במסגרתו הוא יוכל להיכנס לישראל לצורך פעילותו עם העותרת, כאוות נפשו, מבלי לעמוד בקריטריונים הקבועים, בעוד אחרים בעלי נתונים דומים, כמו עובדי ארגונים ישראלים אחרים, יסורבו. אין כל הצדקה ליצירת מציאות כזו.
11.
ככלל, אי עמידה בקריטריונים לכניסה מעזה לישראל, כשלעצמה, מצדיקה דחיית הבקשה, גם ללא קיומה של מניעה אחרת כלשהי. המדינה אינה צריכה להצדיק את סירובה מעבר לכך או להוכיח שהיא תינזק מקבלת הבקשה. לא למותר לשוב ולציין את נתוני היסוד הרלוונטים – אין המדובר בשכנים נעימים ותמימים המבקשים רשות להיכנס לביקור, אלא בנתיני טריטוריית אוייב, הנשלטת בידי ארגון טרור המקדיש את עיקר משאביו למלחמה בישראל ולפגיעה בה ובתושביה, הכופה על ישראל שגרת מתח בטחוני ואירועי לחימה חוזרים ונשנים, ויוזם, מפעיל ומדרבן פיגועי טרור רצחניים בתחומי מדינת ישראל. ובנוסף, מקיים מערכה תקשורתית בינלאומית נרחבת להוקעת מדינת ישראל, גינויה והחרמתה. המוטיבציה של השלטון בעזה לפגוע בישראל בכל דרך אפשרית, גבוהה ומתמדת, והדרכים לכך רבות ויצירתיות ולא כולן מוכרות וידועות. כבר היו דברים מעולם שתושבי עזה שקיבלו אישור כניסה לישראל למטרות שונות ניצלו זאת – בין ביוזמתם בין באילוץ גורמי השלטון – לקידום מטרות ארגוני הטרור בעזה ולפגיעה באינטרסים של מדינת ישראל.
במצב דברים זה אין לבוא בטרוניה למדינה על מדיניותה המונעת כניסה לישראל של תושבי עזה שאינם עומדים בקריטריונים שהיא קבעה.
12.
נוכח כל האמור אני דוחה את העתירה.
13.
העותרים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ₪.

ניתן היום,
י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 21399-04/18 מוחמד יוסף דיאב עזאיזה, עמותת "גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע" נ' שר הביטחון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מינהלת התיאום והקישור (עזה) (פורסם ב-ֽ 28/05/2018)