פסקי דין על א.ק. יוניברס | פסקי דין על יעקב מזרחי | פסקי דין על אלי נחום ואח' | פסקי דין על מדינת ישראל - משטרת ישראל | פסקי דין על עיריית ת"א-יפו |

45440-11/17 עתמ     30/05/2018




עתמ 45440-11/17 א.ק. יוניברס בע"מ, יעקב מזרחי, אלי נחום ואח' נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, עיריית ת"א-יפו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 45440-11-17 א.ק. יוניברס בע"מ
ואח'
נ' משטרת ישראל / משטרת מטה מרחב ירקון








מספר בקשה:5
לפני
כבוד השופט הבכיר אליהו בכר


עותרים
1.

א.ק. יוניברס בע"מ
2. יעקב מזרחי
3. אלי נחום
כולם ע"י ב"כ עו"ד תומר יוסף

ו/או ערן ברנר ואח'

נגד


משיבה
המשיבה בבקשה לצירוף

מדינת ישראל - משטרת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד יוסף קנפו

מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)


עיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד עדי בוסתן
מהשירות המשפטי



המבקשים להצטרף
כידיד בימ"ש

1
.
המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות - עמותת עצו"מ
2
.
הופכות את היוצרות
3
.
המכללה her academy
4
.
מכון ירושלים לצדק בע"מ (חל"צ)
5
.
עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון (ע"ר)
6
.
תודעה-למאבק בתופעת הזנות
7
.
יעל גור
8
.
גבי לסקי
כולם ע"י ב"כ עו"ד
אורי קידר ו/או יעל בן סעדון ואח'



החלטה


1.
לפני שתי בקשות מקדמיות: האחת, להורות על צירוף עיריית ת"א-יפו
כמשיבה לעתירה; השנייה, לאפשר למטה למאבק בסחר בנשים ובזנות וכן לארגונים ונשים הפועלים למטרה דומה להצטרף לעתירה במעמד של ידיד בית משפט.

רקע
2.
עניינה של העתירה דנן הוא בסירוב המשטרה לאשר רישיון עסק למועדון החשפנות ה"פוסיקט" אשר מופעל על ידי העותרת – ואותו מנהלים העותרים 2 ו-3 (להלן: "המועדון", "העותרת" ו-"העותרים" בהתאמה).
3.
למועדון ניתן רישיון עסק ביום 18.1.2016 ומועד סיומו נקבע לתאריך 31.12.2017 (נספח 2 לעתירה).
4.
ביום 6.10.2016 קיימה המשטרה פעילות סמויה בעסק, במסגרתה עלה חשד לפעילות פלילית. בפרוטוקול השימוע שנערך לעותרים ביום 10.10.2016 טרם הוצאת צו סגירה מנהלי, פורטו בפני
הם 12 סעיפים הנוגעים לממצאי הביקורת ובכלל זה: כי במקום חדרים פרטיים המאפשרים עירום מלא של החשפניות, פורקן מיני מלא של הלקוח ונגיעות בין החשפניות ללקוחות, תמורת תשלום של 400 ₪ ל-15 דקות, מתוכם מפרישה החשפנית לעסק 100 ₪; כי חלק מהחשפניות הינן תיירות ללא אישור עבודה וחלקן שוהות בלתי חוקיות; כי החשפניות לא מקבלות משכורת לפי שעות אלא לפי כמות הריקודים, וללא תלוש משכורת, והן אף נדרשות לעיתים לשלם קנסות כמו במקרי איחור בשהייה בחדר פרטי למעלה מ-15 דקות, כמו כן הן משתתפות בהוצאות ניקיון בסך של 200 ₪ בחודש; כי בעסק בוצע חיפוש עם צו חיפוש ונתפסו בו חומרים החשודים כסמים מסוג מריחואנה וקוקאין; כי נתפסו במשרד העסק 9 בקבוקי חומר סיכה; כי למשטרה ידיעות מודיעיניות שבמקום קיימים חדרי
vip
בהם ניתנים שירותי מין בתשלום ללקוחות על ידי החשפניות וכי במועדון מתבצע סחר ושימוש בסמים, וכי יש ידיעות על העדר אישורי העבודה של החשפניות; כי החדרים הפרטיים לא מופיעים בתוכנית העסק ובתוכנית הבטיחות; כי מערך האבטחה של העסק אינו תואם את תכנית האבטחה שאושרה כאשר בזמן הביקורת היו חסרים 7 מאבטחים; כי על בעל העסק להתקין מגנומטר, תכנית בטיחות ואבטחה, והוספת מצלמות באזורים בהם אין כיסוי (העתק הפרוטוקול צורף כנספח 4 לעתירה). ב

עקבות השימוע, כך נראה, הוסכם שהעותרים יהרסו את החדרים הפרטיים באותו יום ומאידך לא יוצא צו סגירה, וכך היה.
5.
ביום 16.11.2016 הוציאה העירייה למועדון התראה שתוכניות העסק שהוגשו לצורך קבלת רישיון העסק אינן תואמות למצב התכנוני העדכני (ככל הנראה בעקבות הריסת החדרים), וכי יש להסדיר זאת בתוך 30 ימים (נספח 5 לעתירה). בינואר 2017 ניתנה למועדון הודעה על כוונה לביטול רישיון העסק כיוון שהתוכניות לא הוסדרו, והזדמנות לשימוע בתוך 60 ימים (נספח 5 לעתירה). העותרים לא ניצלו את ההזדמנות וביום 20.3.2017 בוטל רישיון העסק בגין אי התאמת תכניות העסק (נספח 5 לעתירה). בחודש יוני 2017 כך נראה, העותרים הגישו תכניות מתוקנות וכן בקשה לחידוש הרישיון. בעקבות הבקשה לחידוש הרישיון, ביום 12.7.2017 נתנה המשטרה את אישורה לרישיון זמני ל-3 חודשים (נספח א1 לעתירה). בין לבין, הוגשה עתירה על ידי המבקשים להצטרף על החלטת המשטרה שלא להורות על סגירת המקום, העתירה נמחקה בהמשך לאור ביטול הרישיון על ידי העירייה.
6.
ביום 18.10.2017 ניתנה החלטת רשות הרישוי שלא להיעתר לבקשה לקבלת רישיון עסק וזאת מהנימוק ש"משטרת ישראל מסרבת לבקשה בגין ראיות מנהליות להמשך פעילות בלתי חוקית המתבצעת במקום". להמשך בירור הופנו העותרים למשטרה (נספח 3 לעתירה). ביום 5.11.2018 ולבקשת העותרים, נערך להם שימוע במשטרה על הסירוב לאישור הרישיון (נספח 11 לעתירה). במסגרת השימוע הודיעה המשטרה לעותרים כי מחומר הראיות שבידה עדיין מתבצעת פעילות בלתי חוקית בעסק, כי הפעילות לא פסקה לאחר השימוע מיום 10.10.2016, וכי אין די בשינוי שבוצע כדי למנוע את הפעילות הפלילית. העותרים טענו כי הם מקפידים שלא תבוצע פעילות פלילית במקום; כי הם עומדים בכל דרישות המשטרה, מוכנים לשיתוף פעולה ופועלים ברישיון כבר כ-18 שנים; כי המקום מצולם ומתועד; וכי מן הראוי שהמשטרה תשתף אותם בחשש מפעילות בלתי חוקית לפני החלטה כה קיצונית על סירוב לרישיון עסק, אשר תפגע בפרנסתם של רבים מהעובדים.
7.
ביום 8.11.2017 ניתנה החלטת המשטרה לאחר השימוע המותירה את הסירוב בעינו (נספח 12 לעתירה). המשטרה חזרה על עמדתה לפיה השינוי שבוצע בעסק בעקבות השימוע מיום 10.10.2016 לא הועיל והפעילות הפלילית ממשיכה להתבצע על אף הצהרות הבעלים בשימוע הקודם והמודעות לפעילות שהתרחשה. נקבע, כי עובדי המקום יודעים על הפעילות הפלילית ומאפשרים אותה, ולפיכך או שהבעלים יודעים גם כן או שאין באפשרותם לשלוט על הנעשה בעסק. כמו כן נקבע, כי האינטרס הציבורי והשמירה על שלומו ובטחונו של הציבורי גוברים על שיקולי חופש העיסוק.
8.
העותרים הגישו העתירה כנגד החלטת המשטרה לסרב לבקשת הרישיון. העתירה הוגשה נגד המשטרה בלבד, במסגרתה התבקש לבטל את ההחלטה. לטענת העותרת בהחלטת המשטרה נפלו פגמים מנהליים שנטענו בעתירה ביתר פירוט, ויובאו להלן בתמציתיות:
העדר זכות שימוע – לשיטת העותרים החלטת המשטרה עולה כדי ביטול רישיון (ולא רק סירוב על חידוש רישיון – שבוטל מטעמים טכניים בלבד, לאחר קרוב ל-18 שנים בהם מתנהלת העותרת עם רישיון), ולכן נדרש שימוע אולם זה קוים רק בדיעבד. נטען, כי זכות הטיעון והשימוע היא זכות יסוד והשימוע שנערך נעשה למראית עין בלבד, ולא ניתנה להם הזדמנות נאותה לעלות טענותיהם.
העדר תשתית ראייתית – לטענת העותרים, החלטת המשטרה התייחסה ל"ראיות מנהליות" לפעילות פלילית בעסק, מבלי שראיות אלו פורטו וניתנה לעותרים זכות לעיין בהם, מבלי שנתקיימו פעולות חקירה ביחס לפעילות הנטענת ומבלי שניתנה לעותרים הזדמנות אמתית להתייחס לטענות בהעדר פירוט כאמור. נטען, כי עד היום העותרים לא יודעים מדוע נשללה מהם הזכות לעיסוק ופרנסה.
העדר הנמקה וחוסר סמכות – נטען, שההחלטה המקורית כפי שהובאה במכתב המשטרה מיום 30.10.2017 לא כללה את הנימוק של "שמירה על שלום הציבור", שזהו הנימוק היחיד שמותר למשטרה לשקול לפי חוק רישוי עסקים, ונימוק זה הועלה לראשונה בדיעבד ולאחר פניית העותרים ביום 8.11.2017. עוד נטען, כי המשטרה לא הראתה כיצד החלטתה משרתת את האינטרס הציבורי או מהי הסכנה לשלום הציבור הנטענת, וטענות אלו מקבלות משנה תוקף מקום בו המשטרה לא פעלה לסגירה מידית של העסק, על אף סמכותה לעשות כן.
העדר שקילה של אפשרויות פתרון אחרות – לשיטת העותרים, סירוב המשטרה מהווה פגיעה חמורה בזכויות היסוד שלהם, ובכללם חופש העיסוק, והיה על המשטרה לשקול חלופות מידתיות יותר חלף סירוב הרישיון, כגון הסכמת העותרים למתן אפשרות למשטרה לצפות בכל עת במצלמות העסק במקום.
שקילה של שיקולים זרים – נטען, כי המטרה של המשטרה היא מיגור תופעת מועדוני החשפנות משיקולים פופוליסטיים של יחסי ציבור, על אף שמדובר בפעילות חוקית בישראל.
לשיטתם של העותרים, פגמים אלו ואחרים שנפלו בהחלטה מצדיקים את ביטולה.
9.
המשטרה מצידה העלתה טענות סף וכן טענות לגופו של עניין והן יובאו להלן בתמצית.
נטען, כי יש לסלק את העתירה על הסף בשל חוסר תום לב, העדר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי, משום שהעותרים ממשיכים להפעיל את המועדון ללא רישיון עסק. נטען שמדובר בעבירה פלילית ויש לעקור התנהלות זו מן השורש.
לגופו של עניין נטען, כי החלטת המשטרה סבירה, מקצועית ומבוססת על ראיות מנהליות, כאשר לא בנקל בית המשפט יתערב בהחלטות מסוג זה.
נטען, שכיוון שהרישיון בוטל על ידי העירייה אין מדובר במצב של ביטול רישיון אלא בהחלטת סירוב על בקשה למתן רישיון, ואין חובת שימוע על החלטת הסירוב. עוד נטען, כי מכל מקום נערך שימוע, ושגם אחרי הגשת העתירה ניתנה לעותרים הזדמנות להשמיע טענות, כאשר המשטרה אף הציבה להם תנאים שיכלו להבטיח את שלום הציבור והנשים העובדות במועדון, אך העותרים סירבו לכך.
כמו כן נטען, כי בידי המשטרה ראיות שבמועדון ממשיכות להתבצע עבירות פליליות, וכי העותרים יודעים על עבירות אלו, עוצמים עיניים לנוכח העבירות או לא מסוגלים לפקח על המועדון כראוי, כשבכל מקרה הם מפיקים רווח כספי מההתנהלות במועדון והם לא באמת רוצים להפסיקה. נטען, כי העותרים מנסים להתנער מאחריות ואין מקום לתת להם הזדמנות נוספת להפסקת הפעילות, לאחר שניתנה להם הזדמנות באוקטובר 2016, אך הפעילות ממשיכה כתמול שלשום. נטען, שלא ניתן לחשוף לעיני העותרים את הראיות כיוון שמדובר בחקירה פלילית שעדיין מתנהלת, אולם מפעילות סמויה שבוצעה בחודשים יולי ואוקטובר 2017, קיימות ראיות מנהליות לפעילות פלילית ברף המספק להחלטה המנהלית דנן, וזאת בפרט לאור התחייבות וידיעת העותרים בעקבות האירוע הקודם.
עוד נטען, שחוק רישוי עסקים מאפשר למשטרה לסרב למתן רישיון אם יש סכנה לשלום הציבור, וכך נעשה בענייננו, בהתאם לכללי המשפט המנהלי ולאחר ביצוע איזון ראוי; עוד נטען שאין חובה לפנות להליך הפלילי בטרם יינקט הליך מנהלי, ואף יש חובה לרשות לפעול על פי הראיות שבידה.
המשיבה הוסיפה וטענה, כי תופעת ניצול אנשים בזנות היא תופעה שיש למגר ולאכוף, והיא פועלת לעשות כן באמצעים העומדים לרשותה. נטען, כי אמנם זנות אינה עבירה על החוק אך משיקולי מדיניות, מאבק בניצול ועבירות נלוות לזנות, לרבות ניהול מקום לשם זנות כחלק מכסות של בית עסק לגיטימי, הוא חלק מהמלחמה הכוללת של המשיבה בסחר בבני אדם. המשיבה התייחסה באופן ספציפי לריקוד "לאפ-דאנס", ונטען כי הפרקליטות בוחנת את עמדתה בעניין זה בימים אלו, אולם ככלל לעמדתה מעשה זנות הוא שימוש בגוף בדרך של מגע שנועד לספק תאווה מינית תמורת תשלום. נטען, כי כל מקרה צריך להבחן לפי נסיבותיו, אולם העותרים לא מכחישים שעיקר פעילות המועדון היא ביצוע של ריקודים מסוג זה.
הבקשה לצירוף העירייה
10.
המשיבה הגישה בקשה לצירוף העירייה כמשיבה לעתירה בהיותה צד נדרש. נטען, כי על פי תקנה 6 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, יש חובה לצרף כל צד הנוגע לדבר. נטען, כי עמדת עיריית ת"א חיובית לבירור העתירה כיוון שהיא האמונה על רישוי עסקים בשטחה.
11.
העותרים התנגדו לבקשה לצירוף העירייה. לטענתם, העירייה הבהירה כי הטעם היחיד לסירוב לרישיון הוא סירוב המשטרה, וכי נושא העתירה הוא עניין מצומצם – תקיפת סירוב
המשטרה, ואין לעמדתה של העירייה רלוונטיות לעניין זה. נטען כי לא ידוע לעותרים על נגיעה של העירייה בהחלטת המשטרה נשוא העתירה, ובאופן דומה לא צורפו רשויות אחרות הנדרשות לאישור הרישיון. נטען שבנסיבות אלו העירייה אינה צד דרוש וצירופה יאריך ויסרבל את הדיון.
12.
העירייה הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. בתגובת העירייה נטען, כי עניינה של העתירה בסירוב המשטרה למתן רישיון עסק וכי שיקול דעתה של המשטרה מחייב את הרשות, וכי ככל שמשטרה מתנגדת למתן רישיון, הרשות פועלת בהתאם לעמדתה וכמתחייב על פי הדין. נטען, כי מופעי חשפנות כשלעצמם אינם פעילות אסורה, וכי סירוב המשטרה נעוץ בפעילות משטרתית ממנה עלה כי במקום מתבצעת פעילות פלילית החורגת ממופעי חשפנות. העירייה הדגישה שהיא רואה חשיבות רבה בשיתוף הפעולה בינה ובין המשטרה בכל האמור בפיקוח ואכיפה לטובת שמירת הסדר הציבורי, אולם במקרה דנן הטענות בעתירה מכוונות כלפי שיקול דעתה של המשטרה, במסגרת תפקידה למניעת פעילות פלילית המהווה סכנה לשלום הציבורי. נטען, כי ברי שהשאלה האם עסק נותן אכסניה לפעילות עבריינית היא בתחום סמכותה הבלעדי של המשטרה, והעירייה נעדרת כלים או סמכויות בהקשר זה.
13.
בתשובה לתגובות המשיבה הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, אולם בתגובה לעתירה גופה שבה ועמדה על הבקשה. המשיבה ,טענה כי העירייה היא משיבה רלוונטית, משום שהיא הגורם המעניק את רישיון העסק, הגם שהדבר נעשה בעקבות המלצה או סירוב מחייבים של המשטרה. כן נטען, שלעירייה סמכות עצמאית לסרב ליתן רישיון עסק מקום בו קיימת הפרה חמורה של תנאי הרישיון וכי ייתכן והעירייה תחליט לא לאפשר מתן רישיון לעסק מסיבות אחרות שאינן תלויות במשטרה כמו הפרת הוראות הרישיון או חוקי התכנון והבנייה, ואז תהיה העתירה דנן מוקדמת ותיאורטית. נטען, כי טרם ניתנה החלטת העירייה בשימוע שנערך לעותרים ביום 19.11.2017.
דיון והכרעה
14.
ס' 6(א) תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובע כי "המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה". אמנם, העתירה בענייננו מופנית נגד החלטת המשטרה, אולם אין מחלוקת שהעירייה היא רשות הרישוי המעניקה את רישיונות העסק, ולפיכך לא יכול להיות חולק כי מדובר ברשות "הנוגעת בדבר". זאת, לעומת רשויות אחרות הנדרשות רק לאישור הרישיון (להבדיל מהענקתו) הנזכרות בתגובת העותרים. כך גם השתכנעתי כי חלק מהמחלוקות בין הצדדים נוגעות לסטטוס הרישיון בעת החלטת המשטרה הנתקפת בעתירה – ובהתאם למידת הנטל המוטל על המשטרה קודם להחלטה על סירוב ולחובת השימוע, אף כעת – כשנטען שהעסק פועל ללא רישיון ותלוי ועומד בעניינו הליך שימוע. העירייה, כרשות המסדירה את רישיונות העסק, לרבות האכיפה הנוגעת לניהול עסק ללא רישיון, יכולה לשפוך אור על המחלוקות בין הצדדים.
15.
לאור האמור, העירייה תצורף כמבוקש.
הבקשה להצטרף כידיד בית משפט
16.
המבקשים להצטרף הם ארגונים ונשים הפועלים, בין היתר וכל אחד בתחומו, למאבק בתופעות של זנות וסחר בנשים, העלאת המודעות הציבורית לסוגיות, מתן שיקום וסיוע לקורבנות, וקידום פתרון מערכתי (להלן: "המבקשים"). נטען, שצירוף המבקשים – שהם גופים בעלי ידע רב אודות הסוגיות השונות הקשורות להליך – יכול להעניק לבית המשפט תמונה מלאה יותר על המקרה הספציפי לאור מעורבות המבקשת 1 בעניין, וכן על הסוגיות העקרוניות, הקשורות ביחס ההדוק בין מועדוני חשפנות לתעשיית הזנות והסחר בנשים, ניצול הנשים והפגיעה בהן. נטען, כי הכרעה בעתירה זו תשליך באופן ישיר לא רק על הצדדים בתיק אלא גם על חייהן ועתידן של נשים רבות ועל הציבור בכללותו, ועל כן יש חשיבות בשמיעת טענות המבקשים, שבלעדיהם עלולה להצטייר בפני
בית המשפט תמונה חלקית בלבד. עוד נטען, שצירוף המבקשים לא יפגע ביעילות הדיון.
אשר למקרה הספציפי נטען, שמבקשת 1 התריעה כבר בספט' 2017 על הפעילות הלא חוקית במועדון ובהמשך אף הגישה עתירה הקוראת לעירייה ולמשטרה לסגור את המועדון נוכח הראיות הברורות לקיומן של עבירות הקשורות בזנות (ס' 199, 202-204 לחוק העונשין, התשל"ז-1997), ופעילותה היא שהניעה את גלגלי האכיפה נגד המועדון. נטען, שפעילות המשטרה במועדון באוקטובר 2016 הביאה לריענון הנחיות המשטרה לפיהן אין לאשר רישיונות למועדונים בהם יש חדרים נסתרים או קומות נוספות. נטען, שאי צירופה של המבקשת נועד לטשטש את העובדה שלא מדובר בעסק תמים אלא בבית בושת. נטען, שמפעילות המשטרה בסוף שנת 2016 עלה בין היתר, שבמקום היו חדרים פרטיים בהם ניתן להגיע לפורקן מיני מלא בתשלום, בידיעת העותרים, כשרבע מהסכום ששולם הגיע לכיסם של העותרים, וכן נמצא שעל הנשים העובדות במועדון מוטלים קנסות ונמצאו כמויות גדולות של סמים. נטען, שניתן למועדון היתר זמני, אולם לאחר שנמצא שבמקום ממשיכות להתבצע עבירות לא ניתן הרישיון, וכיום המועדון פועל ללא רישיון. נטען, כי נוכח זאת הוגש נגד העותרים כתב אישום ולכן הגישו את עתירתם. המבקשים גם הגיבו לגופה של עתירה וטענו בתמצית כי ניתן לעותרים זמן חסד "לחזור בתשובה" ולהפסיק את הפעילות הבזויה, אולם הם לא עשו כך והם ממשיכים בסורם, ולפיכך אין להתערב בהחלטת המשטרה, שהיא הגורם המקצועי האמון על בטחון הציבור, ואין לאפשר פתרונות ביניים.
אשר לסוגיות העקרוניות, המבקשים הרחיבו בטיעונים בדבר עולם החשפנות וקשרו הישיר לזנות. בתמצית נטען, כי עבור נשים רבות, מועדוני חשפנות משמשים שער כניסה לעולם הזנות, וכי הנעשה במועדונים חורג לא אחת אל עבר מעשים פליליים והבאתן של הנשים לכדי מעשה זנות. נטען, כי בפועל מגיעות על המועדונים צעירות בעלות עבר של ניצול מיני קודם ומצוקה, נעדרות רשת תמיכה, שנלכדות באשליית "הכסף הגדול" ונשאבות לעולם הזנות. נטען שהמועדונים מתקיימים בעיקר על רווחים המגיעים מקיום מגע מיני בתשלום ולא מהריקוד המתרחש על הבמה, שהוא בגדר "הצגת הסחורה". נטען שהזנות מתרחשת החל מריקודי ה"לאפ-דאנס" – שאינם הופעת אמן ואינו אומנות, והכללתם כמעשה זנות נבחנת על ידי פרקליט המדינה – וכלה בשירותי מין הניתנים בחדרים במועדון או מחוצה לו, כשבעלי המועדון מקבלים חלק נכבד מהתשלום. עוד נטען, כי נשים רבות נאלצות לפנות לחומרי מנתקי תודעה כדי להתמודד עם הנעשה במועדונים וכי הן חשופות לאלימות יום יומית כחלק אינהרנטי מעבודתן. לשיטת המבקשים, די באמור לעיל כדי שעיריית ת"א לא תאפשר קיומו של עסק מסוג זה.
17.
בתגובת העותרים נטען, כי בבקשת ההצטרפות מועלים נושאים שכלל לא הונחו לפתחו של בית המשפט בעתירה, כגון עניינים הקשורים לריקוד בעירום ו"לאפ דאנס" והקשר של כך לזנות. נטען שהמבקשים להצטרף מעוניינים לקבוע מדיניות כי ריקוד בערום וריקוד "לאפ-דאנס" אסורים על פי חוק, ובכך לשנות את המצב העובדתי הקיים, כך שמועדוני חשפנות יהפכו לאסורים. נטען, כי זהו ניסיון מרחיק לכת המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי שינוי בעניין צריך להיעשות על ידי המחוקק ולא בקיצור דרך ומחטף באמצעות העתירה. כן נטען לגופו של עניין כי החלטה שיפוטית ברוח זו משמעה פגיעה בחופש העיסוק, בחופש פרט, זכות לאוטונומיית הפרט על גופו, זכות לפרנסה וכיו"ב. העותרים שבו והדגישו כי סוגיות אלו בדבר הריקודים לא מונחות לפתחו של בית המשפט וכי הם אינם קשורים להחלטת הסירוב של המשטרה.
18.
בתגובת המשיבה לבקשה נטען, כי על פי ההלכה הפסוקה, על המבקש להראות כי יהיה בצירוף תרומה למחלוקת ותועלת להכרעה. נטען, כי ככל שעמדתו של המבקש להצטרף חוזרת על עמדת מי מהמשיבים בתיק, הרי מדובר רק בסרבולו של ההליך ואין להורות על צירופו. עוד הוסיפה וטענה כי ככל שיוחלט על צירוף, די בצירוף המבקשת 2 ואין צורך בצירופן של יתר המבקשות, שלא הצביעו על אינטרס ייחודי שלא ייוצג על ידי המבקשת 1.
19.
בתשובה לתגובות טענו המבקשים כי העותרים מבקשים ליצור חיץ מדומה בין תופעת הזנות למועדון, אולם מפעולת המשטרה עולה בבירור כי המועדון שימש כבית בושת ומהווה גורם משמעותי בתעשיית הזנות. נטען, כי אין מדובר בדיון כללי של מדיניות, אלא שבית המשפט הנדרש להכריע בדבר התערבות בחוות דעת מקצועית של המשיבה, בוודאי יצא נשכר ככל שתפרש בפני
ו התמונה הרחבה על תפקידם של מועדוני חשפנות בתוך תעשיית הזנות, וכי לצורך כך נועד מוסד ידיד בית משפט. נטען כי על אף שלמועדון אין רישיון עסק הוא ממשיך לפתוח את שעריו, מפרסם את עצמו ואף מתהדר ב"מתחם
vip
עליון" תוך זלזול בוטה בהנחיות המשטרה האוסרות על קיום קומה נפרדת; לטענות המדינה בנוגע לכך שדי בצירוף המבקשת 1 נטען שהארגונים השונים מצויים בקשר ישיר עם הנשים ומביאים את קולותיהן, יש להם מומחיות לנושאים השונים כל אחד בתחומו, ואין בכך סרבול ההליך כיוון שהן מיוצגים בצוותא.
דיון והכרעה
20.
הפסיקה קבעה כי בבואו של בית משפט להכריע בשאלת הצירוף "עליו להביא בחשבון את השיקולים הבאים (שאינם מהווים רשימה סגורה): מידת תרומתו הפוטנציאלית של המבקש להצטרף ושל העמדה המוצעת על ידו להליך; מהות המבקש להצטרף; מומחיותו של המבקש וניסיונו; הייצוג שמעניק המבקש לאינטרס שבגינו הוא מבקש להצטרף להליך; סוג ההליך והפרוצדורה הנוהגת בו; זהות הצדדים להליך עצמו; השלב בו מצוי ההליך; ומהותה של הסוגיה העומדת להכרעה" (לסקירה עניינית ומעניינת ר' ע"א 7842/16 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' לוי פירסק, פס' 11-13 וההפניות שם (27.9.2017); מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, נג(1) 529, 553-555 (1999)). נקבע, כי שיקול הדעת מבוסס בעיקר על האיזון בין מידת התרומה הגלומה בצירוף המבקש אל מול החשש מהפגיעה ביעילות הדיון (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, נד(2) 241, 251 (2000).
21.
איני מקל ראש בטענות כבדות המשקל שנטענו על ידי המבקשים להצטרף, אולם למרבה הצער עתירה זו אינה האכסניה המתאימה להן, והמבקשים אינם עומדים באמת המידה לצירוף וזאת בהעדר תרומה משמעותית לסוגיה העומדת להכרעה בפני
י.
אשר לתרומה הנטענת בנוגע לעובדות ההליך הספציפי, מצאתי שדי בעותרים, במשטרה ובעירייה כדי לספק את מלוא התמונה הנוגעת לעניינו של המועדון. המבקשים אינם צד ישיר, לא ביצעו את פעולות החקירה ולא עוסקים בקבלת החלטות על רישיון העסק, ומכאן שאין להם תרומה נוספת לתרומתם של הצדדים עצמם בעניין זה. כך גם, כבר נקבע שאין די בכך שיש למבקש מידע עובדתי הקשור לטעמו להליך כדי לאפשר את צירופו, וכי" ככל שיש בידי המבקש מסמכים או נתונים עובדתיים שלשיטתו רלוונטיים לעניין מושא העתירה, באפשרותו כמובן להעבירם לצדדים בהליך" (בג"ץ 631/17 עו"ד שחר בן מאיר נ' ראש הממשלה (15.02.2017)).
אשר לתרומה הנטענת בנוגע לסוגיות העקרוניות, כאמור, אין לכך מקום במקרה דנן. אמנם, נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר מומחיותם וניסיונם של המבקשים, או אשר לחשיבות האינטרסים אותם הם מבקשים לייצג, ואף לא נטען דבר בהקשר לכך בתגובות הצדדים. ברם, תרומתם של המבקשים, חשובה ומקצועית ככל שתהיה, אינה רלוונטית להליך דנן. העתירה עוסקת בשאלה האם נפלו פגמים מנהליים בהחלטת המשיבה לסרב לאשר את בקשת רישיון העסק של העותרים, ובכלל זה האם החלטת המשיבה התבססה על ראיות כדין ועמדה בחובת השימוע וההנמקה. מדובר בפגמים נטענים בהתנהלות המשטרה, שאין למבקשים מה לתרום בנוגע אליהם, והם אף אינם טוענים שבכך תבוא לידי ביטוי תרומתם (ר' ס' 94 לבקשה להצטרף). כאמור לעיל, המבקשים רואים את תרומתם בסוגיות הכלליות הנוגעות לפגיעה הנגרמת לנשים העובדות במועדוני חשפנות והקשר בין עולם החשפנות לעולם הזנות. ברם, החלטת המשיבה בענייננו, כפי שהדברים משתקפים בתגובה מטעמה לעתירה, מבוססת על ראיות מנהליות לעבירות פליליות שבוצעו בפועל. ייתכן, ואיני קובע מסמרות לעניין זה, כי אילו הבסיס להחלטת הסירוב היה שלפי גישת המדינה הפעילות השוטפת במועדון, כגון ריקודי "לאפ דאנס", היא עבירה פלילית, אזי היה מקום לשמוע את טענות המבקשים ((ר' והשוו ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (4.4.2005), שם אושרה בקשת הצטרפות כידיד בית משפט לארגונים העוסקים במאבק בסחר בנשים, כיוון שנדונה סוגיה תקדימית של הכרה בראש נזק של "שירותי ליווי", והצדדים לתיק היו ניזוק ומבטח – צדדים פרטיים שאינם יכולים בהכרח לבטא את כל האינטרסים הנוגעים לדבר). אין זה המצב בענייננו. במקרה דנן ההחלטה מבוססת על ראיות מנהליות לעבירות פליליות ולא על פרשנות חדשה להגדרת הפעולות הנעשות במועדון. כך גם, המשיבה בעתירה היא המדינה, שיכולה ואף מצופה ממנה, לייצג את האינטרס הציבורי, ובמסגרת התגובה מטעמה היא התייחסה לכך.
לא התעלמתי מטענות המבקשים שהכרעה בעתירה יכולה להשפיע על הנשים העובדות במועדון ועל האינטרס הציבורי בכללותו. אולם אין בכך כדי להטות את הכף לקבלת הבקשה.
סוף דבר
22.
הבקשה לצירוף העירייה כמשיבה מתקבלת. שאלת הוצאות הבקשה יידונו במסגרת פסק הדין. העירייה תגיש כתב תגובה מטעמה עד ליום 13.6.2018.
23.
בקשת ההצטרפות כידיד בית המשפט נדחית. בנסיבות אין צו להוצאות.



ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ח, 30 מאי 2018, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 45440-11/17 א.ק. יוניברס בע"מ, יעקב מזרחי, אלי נחום ואח' נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, עיריית ת"א-יפו (פורסם ב-ֽ 30/05/2018)