פסקי דין על בלאק אייס שירותי אבטחה בע"מ |

8422-05/18 באש     03/06/2018




באש 8422-05/18 בלאק אייס שירותי אבטחה בע"מ נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בירושלים


בא"ש 8422-05-18 בלאק אייס שירותי אבטחה בע"מ
נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 42210500700




בפני

כבוד השופט
נאיל מהנא


מבקשת

בלאק אייס שירותי אבטחה בע"מ


נגד

משיבה
מדינת ישראל





החלטה

לפניי בקשה לביטול הודעת איסור השימוש המנהלי בת 30 יום שהוטלה על רכב השייך למבקשת (מ.ר 142-01-001).
1.
ביום 14.05.18 הורה קצין משטרה על איסור השימוש ברכב הנ"ל, לתקופה של 30 ימים, וזאת בשל הטענה כי, עובד החברה אשר נהג ברכב, ביצע עבירה של עקיפה מסוכנת.
2.
לטענת המבקשת, היא לא זומנה לשימוע בטרם מתן החלטה על איסור השימוש. בכל אופן טוענת המבקשת כי אין עליה אחריות על מעשי הנהג כל עוד מדובר בעבירות של אחריות קפידה שאינן באחריותה.
3.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת כמעסיקה ישירה של הנהג, חלה עליה חובות אשר במקרה דנן לא מולאו ולכן אין לקבל טענתה בדבר העדר שליטה על מעשי הנהג.
דיון
4.
בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים.


ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12) קבע בית המשפט העליון כי:

"ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים"
.
5.
סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה")


מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי:

"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....".
6.
סעיף 57ב(א) לפקודת התעבורה מקנה רשות לנהג שקיבל הודעה בדבר איסור שימוש, לבקש מבית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש.
סעיף 57ב(ב) לפקודת ה תעבורה מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
בענייננו, המבקשת לא טוענת לקיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה אלא מבסס את טענתה על סעיף 57ב(ג) לפיו בית המשפט מוסמך לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. סעיף 57ב (ג) לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט רשאי להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.
7.
לטענת המבקשת במקרה דנן קיימות נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש:
האחת
, הרכב הינו בבעלות חברה ומי שביצע את העבירה זהו עובד של החברה;
השנייה
, נפל פגם בשימוע שכן החברה שהינה בעלת הרכב לא הוזמנה לשימוע.
אדון בטענות אלו כסדרן:
הרכב בבעלות חברה
8.
כאשר מדובר ברכב אשר בבעלות חברה הרי מדובר בקשר עסקי ושונה המצב ממקרה בו הקשר בין בעל הרכב לנהג הוא משפחתי (בפ"מ 2051-12-12 אלחורטי נ' מ"י (פורסם בנבו, 19.12.12)).
9.
הוצג לפני הסכם מתן שירותים אך בהסכם זה אין התייחסות לגבי מסירת הרכב לידי העובד.
10.
על המבקשת, בעלת הרכב, לדעת כי באם עובד של החברה יבצע עבירה מהמנויות בתוספת השביעית, לפקודת התעבורה, עלול רכבה להיות מושבת לתקופה הקבועה בחוק וכי עליה לעשות את המוטל עליה בנסיבות העניין כדי למנוע ביצוע עבירות על ידי עובדיה. שיקול כלכלי אינו מהווה שיקול לביטול השבתת הרכב אלא ההפך הוא הנכון. המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית בהטלת סנקציה של איסור שימוש, ואין אבחנה בעניין אם הרכב הוא רכב שכור, רכב מליסינג או בבעלות פרטית.
11.
ב"כ המבקשת, הציגה אישור עליו חתם הנהג, לאחר מועד ביצוע העבירה, לגבי איסורים שחלים עליו בעת קבלת הרכב לידיו, אולם לא הוכח בפני
י כי מדובר בשיטה שהונהגה על ידי החברה כלפי עובדיה וכי מסמך זה הוכן לצורך הדיון בבקשה.
12.
נוכח האמור לעיל לא מצאתי בהקשר זה כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה.
פגם בשימוע- אי הזמנת בעל הרכב
13.
המבקשת טוענת כאמור כי נפל פגם בשימוע מאחר ונציג החברה, לא זומן לשימוע. לטענתו, לא נשמעו טענות בעל הרכב בטרם מתן ההחלטה על איסור השימוש ויש בכך טעם לפגם שכן מי שאמור להיפגע מההחלטה לא שטח את טענותיו בפני
קצין המשטרה.
14.
כבר קבעתי בהחלטתי בבפ"מ (י-ם) 3444-03-14 דדוש נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו, 25.03.14) כי "אין בעובדה שהשימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב כדי לפגום מתוקפה ותקינותה של החלטת הקצין. בהתאם
לסעיף 57 לפקודת התעבורה
אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע ודי בעריכת השימוע לנהג כדי לקיים את מצוות המחוקק. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות בעצמו לבית המשפט לביטול הודעת איסור השימוש כפי שעשה המבקש בענייננו

".
לאמור, לא נפל פגם בכך שההחלטה על איסור שימוש ברכב ניתנה ללא שזומן מי מהחברה לשימוע.
15.
בהתאם לסעיף 57א(ד)(1) לפקודת התעבורה בצירוף תקנה 3 לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב) תשנ"ט-1999 קיימת חובה על המשטרה לשלוח לבעל הרכב העתק מהודעת איסור השימוש ברכב באחת מהדרכים שנקבעו בתקנות אך לא כך לגבי זימון לשימוע שדי בו כי הוא נמסר לנהג בהתאם לסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה.
16.
משנערך השימוע לנהג אשר זומן כדין בפני
הקצין, מילאה המשטרה את חובתה ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בשימוע.
17.
בנסיבות אלה הגעתי למסקנה כי השימוע נעשה כדין.
כללו של דבר
18.
לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים ומשלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצור התקופה,
אני מורה על דחיית הבקשה.


ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ח, 03 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










באש בית משפט לתעבורה 8422-05/18 בלאק אייס שירותי אבטחה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/06/2018)