פסקי דין על מגלי והבה | פסקי דין על עליא והבה | פסקי דין על חוסיין סלאלחה (המנוח) | פסקי דין על ג'מאל סלאלחה | פסקי דין על מוניר סלאלחה ואח' |

44307-04/18 עא     04/06/2018




עא 44307-04/18 מגלי והבה, עליא והבה נ' חוסיין סלאלחה (המנוח), ג'מאל סלאלחה, מוניר סלאלחה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 44307-04-18 והבה ואח'
נ' סלאלחה(המנוח) ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
איל באומגרט


המבקשים

1
.
מגלי והבה

2
.
עליא והבה


נגד

המ
שיבים

1. חוסיין סלאלחה (המנוח)
2. ג'מאל סלאלחה
3. מוניר סלאלחה
4. כמאל סלאלחה








החלטה

1.
לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע

פסק דין
של בית משפט השלום בקריות מיום 5.3.18 בת"א 20151-12-09, בגדרו נקבע כי המבקשים פלשו למקרקעי המשיבים ובגין כך חוייבו לשלם למשיבים 305,760 ₪ כדמי שימוש ראויים. סכום זה אמור לשאת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בשנת 2009. עוד חוייבו
המבקשים לשלם למבקשים פיצויים בסכום של 284,000 ₪, שכ"ט עוד בשיעור של 100,000 ₪ ומלוא הוצאות המשפט. סכומים אלה נושאי הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

2.
אביהם המנוח של המשיבים היה בעלים של מקרקעין. האב המנוח מכר למבקשים חלק מהמקרקעין שבבעלותו. לטענת המשיבים, פלשו המבקשים למקרקעין שבבעלותם ואשר לא נמכרו להם על ידי אביהם המנוח. המשיבים הוסיפו וטענו כי מעולם לא ניתנה הסכמת אביהם המנוח "לפלישה".

3.
המבקשים ביקשו לדחות התביעה, תוך שהם טוענים, כי המנוח נתן הסכמתו "לפלישה", הגם שהסכמה זו ניתנה בעל פה וכי הם אף שילמו עבור הסכמה זו. עוד העלו המבקשים טענות התיישנות ושיהוי שכן התביעה הוגשה כ- 15 שנה מתום "הפלישה" ולאחר שהמבקשים בנו על המקרקעין את ביתם. ויודגש, הבנייה במקרקעין נשוא המחלוקת הסתיימה בשנת 1994 ואילו התביעה הוגשה בשנת 2009. לא זו אף זו, בית המבקשים נבנה במרחק של כ- 500 מ' מבית המשיבים. כלומר, לשיטת המבקשים ידעו המשיבים על הבנייה, אולם בחרו להגישה במועד שהגישו, לאחר שאביהם המנוח של המשיבים נפטר ולא ניתן היה להעידו על הסכמתו לבנייה.

4.
בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים ואף מינה שמאי מטעמו אשר נחקר על חוות דעתו. בסופו של יום מצא בית משפט קמא לקבוע כי תביעת המשיבים הוגשה בשיהוי, אולם אין בכך כדי לדחות את תביעתם, אלא לצמצם את הפיצוי לו הם זכאים.

יוסף כי בית משפט קמא התייחס בפסק דינו לסתירות שהתגלו בעדויות הצדדים, אולם בסופו של יום קבע כי בהעדר מסמך בכתב והעדר הוכחה כי המבקשים נתנו תמורה כלשהי בגין "הפלישה", בוצעה זו שלא כדין ובלא הסכמת אביהם המנוח של המשיבים. משכך, הורה בית משפט קמא על פיצוי כאמור והריסת "פילר חשמל וחלק מגדר האבן...".

5.
המבקשים ממאנים להשלים עם פסק הדין, הגישו ערעור ובד בבד הבקשה דנן. בהחלטת ביניים נקבע כי בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט 100,000 ₪ יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה.

בבקשתם שבים וטוענים המבקשים הטענות שהעלו בבית משפט קמא, אשר לטענתם לא בדין נדחו. עוד מלינים המבקשים על כך, שלא ניתן להם מלוא יומם לחקור את המומחה השמאי שמינה בית המשפט. בנוסף טוענים המבקשים כי בית משפט קמא, בטעות, סטה מחוות הדעת ומצא לקבוע כי הפלישה בוצעה בשטח גדול מזה אותו שם השמאי.

בנוסף טוענים המבקשים, כי נוכח השיהוי בהגשת התביעה, נגרם להם כאמור נזק ראייתי כבד והיה על בית משפט קמא להטיל על המבקשים נטל הוכחה מוגבר.

כמו כן, טוענים המבקשים כי דרישת הכתב בעסקת מקרקעין רוככה במשך השנים ודוקטרינות ההשתק וזעקת ההגינות מחייבות, במקרה דנן, להעדיף את גרסת המבקשים על גרסת המבקשים.

לא זו אף זו המבקשים מלינים על חוות דעת שמאי בית המשפט וסבורים כי הלה טעה בחוות דעתו.

באשר לפיצויים שנפסקו, טוענים המבקשים כי נפלה שגגה עת חישב בית משפט קמא את סכום הפיצויים.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי משהשתהו המשיבים בתביעתם, אין כל דחיפות בביצוע פסק הדין.

עוד טוענים המבקשים כי קיבלו דרישה מהמשיבים לשלם להם 850,000 ₪ מכוח החיוב הפסוק. לשיטת המבקשים, קמה הנחה, נוכח גובה החיוב, כי ככל שהערעור יתקבל יתקשו המשיבים להשיבו למבקשים.

בנוסף טוענים המבקשים כי מצבם הכלכלי קשה, חשבונם מצוי ביתרת חובה ואם לא תיעתר בקשתם יאלצו לממש נכסים.

6.
המשיבים מתנגדים לבקשה, הגם שמסכימים לעיכוב ביצוע חלקי פסק הדין המורים על הריסת הפילר והגדר. המשיבים מפנים לכך, כי, כלל, לא יעוכב ביצועו של

פסק דין
כספי, תוך שהם מגבים תגובתם בראיות לעניין מצבם הכלכלי השפיר, ממנו, לשיטתם, ניתן ללמוד, כי בנקל יוכלו להשיב הסכום, ככל שהערעור יתקבל.

עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא פירטו באופן מלא את מצבם הכלכלי, למעט תדפיסי חשבון בנק חלקיים. לשיטת המשיבים היה על המבקשים לצרף את מקורות הכנסותיהם וכן תדפיסים אודות חשבונות חסכון.

באשר לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים כי אלה נמוכים שכן עסקת היסוד במקרקעין נערכה בכתב. מכך, מבקשים המשיבים ללמוד כי הצדדים היו מודעים לדרישת הכתב. עוד טוענים המשיבים כי ההיגיון אינו מקבל הטענה כי אביהם המנוח הסכים "לפלישה", ללא תמורה.

7.
תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי, ככלל, אין בהגשת ערעור, כשלעצמו, כדי לעכב ביצוע

פסק דין
.

בע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל (פורסם במאגרים) נקבע כי חריגה מהכלל תתאפשר מקום בו מתקיימים שני תנאים מצטברים: הראשון – סיכויי הערעור טובים, השני – מאזן הנוחות, במובן שאם יתקבל הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע תדחה, ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, נוטה לטובת המבקשים. עוד נקבע שם כי בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כלומר, ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, יפחת המשקל הנדרש בעניין סיכויי הערעור ולהיפך.

עם זאת, נקבע בע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית (פורסם במאגרים), כי הבכורה נתונה לשיקול מאזן הנוחות.

בע"א 1191/14 עיריית תל אביב – יפו נ'
ש.א.י.
מועדונים בע"מ (פורסם במאגרים) נקבע כי הנטל הוא על המבקש להוכיח כי יתקל בקושי בהשבת המצב לקדמותו והוכחה זו יש לעגן בתשתית ראייתית ועובדתית.

עוד ראו ע"א 2845/16 קבוצת בי קמעונאות בע"מ נ' סחר עולמי יבוא בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין סחר עולמי") שם נקבע, כי במסגרת שיקולי מאזן הנוחות יש לבחון גם את הנזק שייגרם למשיב מאי ביצועו המידי של פסק הדין והנזק שייגרם למערער מביצועו המידי של פסק הדין. עם זאת, יש לציין כי בעניין סחר עולמי מצא בית המשפט לקבוע כי הערעור אינו מופרך וכן נקבע שם כי מצבה הכלכלי של המשיבה מקים חשש מבוסס כי לא תוכל להשיב המצב לקדמותו.

8.
בענייננו, באשר לסיכויי הערעור, בכל הזהירות הנדרשת ומבלי לקבוע מסמרות, דומה שעיקר פסק הדין מבוסס על העדר מסמך בכתב כי ניתנה הסכמת המנוח
"לפלישה" והעדר הוכחה כי המבקשים נתנו תמורה בגינה, תוך שבית המשפט מתייחס לקשיים הראייתיים. בית משפט קמא אף התייחס לטענת השיהוי, הקשיים העולים נוכח מועד הגשת התביעה ואף אפשר את חקירת השמאי. עם זאת, לא ניתן לקבוע, בשלב הנוכחי, כי הערעור חסר סיכויי כפי שטוענים המשיבים.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, אין להתעלם מגובה החיוב הכספי, אשר לאחר חישובים, מגיע, ככל הנראה, ל- 850,000 ₪.
ברי, כי קיים קושי מובנה בביצוע תשלום בגובה כזה. כמו כן, יש מקום לטענה כי לא רק שמועד הדיון לגוף הערעור קרוב למדי אלא לשיהוי שבהגשת התביעה.
על כן, לא ברורה הדחיפות בביצוע פסק הדין. הרי בית משפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי המשיבים ידעו אודות הפלישה כ- 15 שנה עובר להגשת התביעה.

מאידך, המבקשים לא עמדו במלוא נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך ככל שבקשתם תדחה. הם לא צירפו ראיות אודות הכנסותיהם, חסכונות ורכוש. בבקשתם טענו כי ככל שבקשתם תדחה יאלצו לממש רכוש. אולם, לא צויין במפורש איזה רכוש יימכר.

9.
באיזון, האמור לעיל מוחלט להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שיינתן עיכוב ביצוע ככל שהמבקשים ישלמו למשיבים 250,000 ₪ באופן האמור להלן: הסך של 100,000 ₪ המופקד בקופת בית המשפט יועבר לידי המשיבים וכן יוסיפו 150,000 ₪. ככל שהמבקשים ישלמו את הסכום הנוסף של 150,000 ₪ לידי המשיבים עד 17.6.18, יעוכב ביצוע פסק הדין.


ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










עא בית משפט מחוזי 44307-04/18 מגלי והבה, עליא והבה נ' חוסיין סלאלחה (המנוח), ג'מאל סלאלחה, מוניר סלאלחה ואח' (פורסם ב-ֽ 04/06/2018)