פסקי דין על ארז משה סלרבדי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4428-12/15 בל     27/05/2018




בל 4428-12/15 ארז משה סלרבדי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 4428-12-15



לפני
:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציג
ציבור (מעסיקים)
מר אסי מזרחי


ה
תובע
ארז משה סלרבדי
ע"י ב"כ עו"ד עליזה לוין
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה




פסק דין
מתוקן
(בהתאם להחלטה מיום 31.7.18)

1.
תובענה זו מכוונת כנגד שתי החלטות של הנתבע, מיום 2.12.14, בהן נדחתה בקשתו של התובע לדיון מחדש בדרגת נכותו מעבודה, לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).
2.
רקע עובדתי והשתלשלות דיונית

א.
התובע נפגע בתאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה, ביום 30.8.2007.

ב.
מאז הפגיעה, התובע עמד בפני
מספר ועדות רפואיות.
ג.
על פי המתואר ב

פסק דין
שניתן בבית הדין הארצי (בר"ע 27393-08-13, מיום 27.1.14), התובע הוכר כנפגע עבודה בגין תאונה שאירעה ביום 30.8.2007, בעת שדלת של רכב נסגרה על ברכו וכתפו. ועדה רפואית שדנה בעניינו ביום 12.5.2008 קבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור של 19%.

יוער כי פסק הדין עוסק בהליכים קודמים שהתובע ניהל, כשהוועדה האחרונה שנדונה שם היא ועדה מיום 18.10.10.
ד.
ביום 31.12.2012 התובע עמד בפני
ועדה רפואית מדרג ראשון (נספח 3 לתצהיר התובע), עקב תום זמניות. בפרק "סיכום ומסקנות" נקבע, בין השאר: "אין קשר סיבתי בין תלונות על כאבי הגב והחבלה הנדונה".
על החלטה זו לא הוגש ערר והיא חלוטה.
קביעה דומה נקבעה על ידי ועדה מיום 5.8.13, שהיא ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה בתום זמניות. גם על החלטה זו לא הוגש ערר.
ה.
ועדות נוספות שהתכנסו בתום זמניות הן מתאריכים 9.2.14 ו – 3.4.14.
ו.
התובע הגיש ביום 8.7.14 בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות (החמרה). על פי האישור הרפואי שניתן לתובע (נספח 10 לתצהירו), "ניתן לראות כי חלה החמרה במצב בריאותו הנוכחי, כולל התפתחות של פגימות חדשות שלא הוכרו בוועדות קודמות, כלומר כאבי גב תחתון (ייתכן שעקב הצליעה המרובה) וסחרחורות (סובל מאז הניתוח) בהשוואה למצב בריאותו הקודם בעת הוועדה בביטוח הלאומי."
ז.
בעניינו של התובע התכנסה ועדה רפואית ביום 9.7.14, שמעה את תלונות התובע, שכללו תלונות על כאבי ראש, סחרחורות וכאבי גב וביקשה חוות דעת רופא פנימאי. התובע נבדק על ידי פנימאי ביום 26.8.14 אשר שלל קשר סיבתי והמליץ להפנות את
התובע לחוות דעת נוירולוג. התובע נבדק על ידי נוירולוג אשר קבע שלא נותרה נכות. הוועדה הרפואית התכנסה שוב בעניינו של התובע וביקשה חוות דעת של ועדת הרשות. הוועדה סיכמה ביום 23.11.14 (מוצגים נ/3 – נ/7).

על החלטה זו התובע הגיש ערעור, שנדון על ידי ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 29.4.15 ואף ביקשה חוות דעת שהתקבלה ביום 11.8.15. (נספחים 17-18 לתצהיר התובע). במועד שמיעת ההליך, ועדה זו טרם התכנסה לישיבה מסכמת.
ח.
ביום 2.12.14 נשלחו לתובע שני מכתבים שההחלטות המפורטות בהן, הן העומדות בבסיס הדיון בתובענה זו.

במכתב אחד נרשם כך:

"לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, רשאי נפגע לבקש קביעה של דרגת נכותו מחדש, אם רופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי ציין כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה.

לצערי, עלי לדחות את תביעתך לדיון מחדש בדרגת נכותך מאחר שהקשר הסיבתי בין הפגימה האמורה לתאונה נדחה בעבר."


במכתב שני נרשם:

"בהמשך לפנייתך הטלפונית ובקשתך לדון בהחמרת מצב, נמצא כי הגשת תביעה להחמרת מצב ב - 8.07.2012 בגין פגימות נוספות של כאבי גב תחתון וסחרחורות עקב ניתוח שעברת.

בבדיקתנו נמצא כי ועדה מיום 31.12.2012 שללה קשר סיבתי בין כאבי גב תחתון והתאונה הנידונה ולכן לא ניתן לדון בהחמרה על תלונה זו מאחר והקשר הסיבתי נשלל.

לגבי הסחרחורות מהם הינך סובל מאז הניתוח שעברת ב – 06.02.2014, ועדה רפואית מיום 9.7.2014 בקשה חוות דעת פנימאי לעניין קביעת הקשר הסיבתי בין תלונה זו לבין התאונה הנידונה.

בתאריך 26.08.2014 נבדקת ע"י רופא פנימאי שקבע כי אין קשר סיבתי בין עליית לחץ הדם לתאונה הנידונה וביקש חוות דעת נוספת של רופא נוירולוג לעניין הסחרחורות.

בתאריך 01.09.2014 נבדקת ע"י רופא נוירולוג שקבע כי אין קשר סיבתי בין כאבי הראש והסחרחורות לתאונה הנידונה.

על החלטות אלה הינך רשאי לערער בפני
ועדה לעררים כפי שצוין במכתבנו מיום 24.11.2014.

לא ניתן להעמידך כיום בפני
ועדה להחמרת מצב והינך רשאי לערער על ההחלטה לגבי הקשר הסיבתי בין כאבי הראש והסחרחורות לוועדה לעררים בלבד."

החלטות אלה עומדות לדיון בהליך זה.
ט.
לאחר הגשת התביעה וקיומה של ישיבת קד"מ ראשונה, הנתבע הודיע ביום 23.6.16 כך –
"1.
בוועדה מיום 31.12.2012 שדנה בנכותו הזמנית של התובע, נשלל הקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת בגב, לבין התאונה וכן וועדה מיום 5.8.2013, שדנה מכוח תקנה 36, אימצה קביעה זו, בדבר היעדר הקשר הסיבתי, מדובר בקביעה חלוטה של הוועדה.
2.
עם זאת ולפנים משורת הדין, מסכים הנתבע לוותר על טענת התיישנות שעומדת לו ולאפשר לתובע, לעמוד בפני
הוועדה לערערים, על מנת שזו תבחן קיומו של קשר סיבתי, על דרך של החמרה, בין הפגימה הנטענת בגב לליקויים שהוכרו."

התובע התנגד להצעה וטען כי ניתן רק להחזיר את עניינו לפקיד התביעות או לוועדה מדרג ראשון. התובע התנגד להחזרת עניינו לוועדה מיום 31.12.12, והציג טענות רבות כנגד התנהלותה.

בעקבות כך, הודיע הנתבע ביום 5.7.16 על הסכמה נוספת:

"הנתבע מסכים להעביר את התיק לוועדה מדרג ראשון שישבה בעקבות בקשת החמרה של התובע בעניין כאבי הגב שלו ביום 31.12.2012, על מנת שתבהיר עמדתה במנומק, לעניין טענת כאבי הגב של התובע כהחמרה, ובמידה ואכן הוועדה תמצא, שקיימת החמרה, הקשורה לפגיעה לעבודה, הוועדה תתייחס למועד תחילת החמרה, לאור מועד הגשת בקשת ההחמרה.

התובע יוכל להמציא לוועדה כל חומר רלוונטי."
גם להצעה זו התובע התנגד וטען כי אין מקום להחזיר את עניינו לוועדה אשר כבר חיוותה את דעתה ושללה את הקשר הסיבתי בעת שהנכות היתה זמנית.
י.
בישיבת קד"מ שניה ביקש התובע לקבוע את התיק להוכחות.

בהתאם, בית הדין קבע את השאלה שבמחלוקת כדלקמן:

"האם החלטות הנתבע מיום 2.12.2014 בנוגע לבקשה להחמרת מצב, שהוגשה על ידי התובע ביום 8.7.2012, ביחס לתאונת עבודה שהוכרה מיום 30.8.2007, כדין וצריכות להישאר על כנן."

יא.
להשלמת התמונה הדיונית יצויין שבמקביל להליך זה, התובע ניהל הליך נוסף (בל 13251-12-16). ב

פסק דין
מיום 23.11.17 בהליך המקביל, נקבע כי עניינו של התובע יתברר בפני
ועדת ערר שתתכנס בהרכב אחר ושונה. כמן כן בנושא החמרת מצב, נקבע שלאחר שהוועדה לעררים תסיים את דיוניה, תתכנס ועדה מדרג ראשון לדון בבקשת החמרת מצב שהוגשה בחודש יוני 2016.
3.
לטענת התובע, על הנתבע היה לבחון את טענות ההחמרה, בנושא כאבי גב, על פי המידע העדכני שהצטבר ולא היה מקום לדחות את הבקשה על יסוד ועדה שדנה בנכויות זמניות ביום 31.12.2012. התובע הלין על כך שהחומר שהציג כלל לא נבחן על ידי הנתבע וטענותיו לא נשקלו. בעניין זה התובע הפנה לנפסק בעב"ל (ארצי) 264/03 פסח דוד – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 8.6.14 (להלן – עניין דוד) וטען כי כל עוד אין החלטה חלוטה, לא היה מקום לדחות את התביעה להחמרה. התובע גם הפנה להחלטה אחרת שקיבל, ביום 1.5.13, בה נכתב שההכרה בכאבי גב המשנים לחבלה ברגל שמאל הינה רק בסמכות הוועדה. כלומר, טענותיו של התובע אמורות היו להיבדק בתום הזמניות ולא היה מקום להתבסס על ההחלטה במסגרת הדיון בנכות הזמנית, כנימוק לדחיית הבקשה להחמרה. זאת ועוד – החלטת פקידת התביעות מיום 1.5.12 היא מאוחרת לוועדה שדנה בזמניות (מיום 31.12.12) ויש בכך להעיד שגם הנתבע לא ראה בהחלטת הוועדה מיום 31.12.12 כמכשלה לבחינת התביעה להחמרה.

התובע הרחיב בסיכומיו לגבי התנהלות הנתבע ונציגיו במסגרת ההליכים הרבים שהתובע מנהל, לרבות עניינים שאירעו לאחר שניתנו ההחלטות נשוא הליך זה, אולם לא מצאנו כי יש בטענות אלה רלוונטיות לסוגיה העומדת לדיון בהליך זה.

4.
לטענת הנתבע, אין לבית הדין סמכות לדון בהחלטות הוועדות הרפואיות השונות, ועליו לדון רק בהחלטות של פקיד התביעות. לגבי החלטות אלה, נטען שהן התקבלו כדין. גם לגופם של דברים אין מקום לקבל את התביעה. זאת מאחר שהתביעה להחמרת מצב הוגשה שלושה חודשים לאחר סיום הוועדה האחרונה ויום לפני שהתכנסה ועדה נוספת לעניין תום זמניות. ועדה זו, מיום 9.7.14 דנה בטענותיו של התובע, כאשר הטענות לגבי כאבי גב נדחו לאור שלישה קודמת של ועדות רפואיות. בנסיבות אלה, כאשר כל טענות התובע לגבי החמרה נדונו על ידי הוועדה מיולי 2014, על התובע לסיים את הליכי הערר המתקיימים בעניינו.

בתשובה לטענת התובע לפיה על פי הנפסק בעניין דוד, לא היה מקום לראות בהחלטת ועדה רפואית מדרג ראשון בנושא הקשר הסיבתי כהחלטה חלוטה, הנתבע הפנה לפסיקה לפיה קביעה בדבר קיומו או העדרו של קשר סיבתי עומדת שרירה בין שמדובר בנכות זמנית או בנכות יציבה.
דיון והכרעה
5.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובשים לב לעולה מהמסמכים הרבים שבתיק, אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.
6.
בתקנה 36 נקבע –
(א)
עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה ורופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי כאמור בסעיף 45(א)(1) או (3) לחוק אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים המחוייבים.

(ב)
בהסכמת רופא מוסמך מותר שהדיון על קביעה מחדש לפי תקנה זו ייערך לפני תום ששה חדשים כאמור.

(ג)
הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה רק אם ההחמרה או הפגימה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות.


על פי לשונה של התקנה, המועד להגשת בקשת החמרה נמנה מאז הפעם האחרונה שנקבעה דרגת נכותו של הנפגע, בין שמדובר בנכות זמנית ובין בנכות יציבה ("אף אם נקבעה תקופה קצובה").

על פי העולה מהמסמכים שהוגשו, התובע הגיש בקשה להחמרה ביום 8.7.14, בעוד ששתי וועדות דנו בעניינו בששת החודשים שקדמו לכך, במסגרת הליכי תום זמניות (ביום 9.2.14 וביום 3.4.14 (נ/1)).

בנסיבות אלה, לא היה מקום לדון בבקשת ההחמרה שהוגשה על ידי התובע, ולו רק משום שטרם חלפו 6 חודשים מההחלטה האחרונה בעניינו.
מאחר שפקיד התביעות לא עמד על עניין זה בזמן אמת, איננו סבורים כי עניין זה אמור להוות נימוק בשלב זה, המצדיק את דחיית התביעה ויש להוסיף ולבחון את נימוקי פקיד התביעות ואת ההתנהלות בוועדות לאחר מכן.

7.
מבחינת ציר הזמנים, יום לאחר שהתובע הגיש את הבקשה להחמרה, הוא עמד בפני
ועדה רפואית. זו מצאה לנכון לדון בטענות שנזכרו באישור ההחמרה, בנושא סחרחורות וכאבי ראש והפנתה את התובע לבדיקת פנימאי ולאחר מכן גם לבדיקת נוירולוג. בכך באופן מעשי, טענות התובע בהליך ההחמרה נדונו לגופן.

פקידת התביעות התייחסה להשתלשלות עניינים זו במכתב המפורט יותר שנשלח לתובע ביום 2.12.14 .

למעשה, שעה שטענות התובע, לגבי פגימות חדשות המפורטות באישור ההחמרה, נדונו על ידי הוועדה הרפואית, אזי אין משמעות מעשית לערעור על החלטת פקידת התביעה. זאת מאחר שהחלטה זו מהווה רק שער כניסה לדיון בהחמרה בפני
הוועדות הרפואיות, וממילא – מבחינה מעשית – טענות התובע נשמעו בפני
הוועדה.

8.
האמור לעיל נכון לגבי כלל תלונותיו של התובע שנזכרו באישור ההחמרה - הן התלונות על סחרחורות ועל כאבי ראש והן התלונות על כאבי גב.

לגבי כאבי הגב, הוועדה הרפואית לעררים אשר לא סיכמה את דיוניה, ציינה בפרוטוקול מיום 29.4.15: "בגין ע"ש הוועדה לא דנה בהחמרת מצב מאחר והנושא של הגב נדון ונשלל קש"ס בין התאונה לפגימה בגב."

9.
לדעתנו, בנסיבות המיוחדות של עניינו של התובע, נוכח ריבוי ההליכים והוועדות, כאשר למרות החלטת פקיד התביעות שלא לדון בבקשת ההחמרה מיום 8.7.14, בפועל – הוועדות הרפואיות נדרשו לבקשה זו, יש לבחון גם את תלונות התובע לגבי כאבי גב ולא ניתן להסתפק בשלב זה רק בקביעה לפיה הקשר הסיבתי נשלל בעבר.


בעניין זה נציין שהחלטה על שלילת הקשר הסיבתי נתקבלה מספר שנים לפני בקשת ההחמרה הנוכחית (בשנת 2012). באישור ההחמרה מיולי 2014, נרשם שייתכן שכאבי הגב התחתון קשורים לצליעה מרובה. בעניין זה יכול שתהיה השפעה גם למספר השנים ולחלוף הזמן, כנתון שיכול להשפיע לרעה על מצבו הבריאותי של התובע. כאמור, הוועדה לא שקלה עניין זה, אלא הסתפקה בהחלטות מהשנים 2012 ו – 2013 לגבי היעדר קשר סיבתי.
10.
התובע ביקש להסתמך על הנפסק ב

פסק דין
פסח דוד ולקבוע כי לא היה מקום להסתמך על קביעה השוללת את הקשר הסיבתי כאשר מדובר בוועדה שקבעה נכות זמנית. אין זו ההלכה שנקבעה ולהלן הדברים כפי שנפסקו על ידי בית הדין הארצי:


"קביעה כדין, סופית וחלוטה בדבר קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי, בין הפגיעה בעבודה לבין הפגימה לה טוען הנפגע, תהא שרירה וקיימת ואין להופכה עוד. לעניין זה אין נפקא מינה אם המדובר בנכות יציבה שנקבעה או בנכות זמנית. על כך, נוסיף הערותינו אלה:


א.
גם אם נקבעה סופית הנכות היציבה והקשר הסיבתי בין דרגת הנכות לבין הפגיעה בעבודה, עדיין קיימת אפשרות לכך שבעתיד יחול שינוי בקביעות אלה ואין לפסול על הסף טענה בדבר שינוי שכזה. טענה בנדון זה תיבחן לגופה וייבחנו הטעמים לבקשה לשנוי הקביעות בנדון זה, ובלבד שאין בטענת השינוי כדי לשלול מדעיקרא קיומו של קשר סיבתי שהוכר ועוגן בהחלטה סופית.

ב.
כדי לבחון אם יצאה נפלה שגגה מלפני וועדה רפואית "מאוחרת" בהתייחסה לשאלת קיומו של קשר סיבתי יש לבחון את לשון החלטתה ונסיבותיה. בדרך כלל ראוי שהקו המנחה יהיה בבחינת "את פתח לו". לאמור, במקרים המתאימים, יש לשקול הימנעות משלילה חד משמעית של קשר סיבתי בשלבים מוקדמים, כל עוד יתכן שקיימת זיקה בין הפגימה לתאונה.
ג.
מכאן נובע אף הצורך בשינויים והתאמות. טול למשל מקרה בו ועדה רפואית פסקה אחוזי נכות זמנית בשל החמרה חולפת במצב, ובתום תקופת הנכות הזמנית נקבע כי הנפגע שוב אינו לוקה בנכות וכי המצב שב לקדמותו. במקרה זה ברי, שאין מדובר בשלילת קשר סיבתי שכבר הוכר.
ד.
שינוי בקביעה, באשר לקשר סיבתי, יכול שיתרחש גם כשבנכויות יציבות עסקינן. כך, לשם הדוגמא, לא מן הנמנע שבדיון בהחמרת מצב, פגימה שבעבר יוחסה להשפעת התאונה, תיוחס בחלוף הזמן, במלואה או בחלקה, למחלה מאוחרת שהתפתחה.נ

ודוק. דברינו אלה נאמרו כדי לסבר את האוזן באשר למגוון המקרים הבאים בפני
הוועדות הרפואיות ומורכבותם. לפיכך, אין לקבוע מסמרות באשר לכל סיטואציה העשויה להתעורר חדשות לבקרים. זאת, כאמור לעיל, כל עוד נשמר הכלל לפיו "אין מהרהרים אחרי קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה, שנקבע על ידי ועדה רפואית קודמת"."



מכאן עולה כי למרות הכלל לפיו קביעה בדבר קיומו או העדרו של קשר סיבתי, היא קביעה שאין להופכה עוד, אין לשלול אפשרות לפיה בעתיד יכול שינוי בקביעה זו, כאשר הקו המנחה הוא בבחינת "ואת פתח לו".


כאמור, בעניינו של התובע מדובר בטענה רפואית להשפעת הצליעה על כאבי הגב של התובע ובעניין זה ייתכן שיש משקל ומשמעות גם לחלוף הזמן שבו התובע מתהלך בצליעה. טיעונים רפואיים אלה יש להביא בפני
הוועדה הרפואית שתבחן אותם ואין למנוע מהתובע את יומו בפני
הוועדה, מבחינה זו.

11.
על פי הנתונים שנמסרו במהלך שמיעת ההליך, הוועדה מיום 29.4.15 לא סיכמה את דיוניה. אם כך הדבר גם כיום, יש לאפשר לתובע לטעון בפני
הוועדה בעניין שינוי הנסיבות לטענתו, מאז שלילת הקשר הסיבתי בנושא הגב.


ככל שהוועדה כבר סיכמה את דיוניה, לאור המסקנה ב

פסק דין
זה, יש לאפשר לתובע זכות לערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים משנת 2015, תוך 30 ימים מקבלת

פסק דין
זה.

12.
סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בסעיף 11 לעיל.



בנסיבות העניין, הנתבע ישא כהוצאות התובע בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.


ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ח, (27 מאי 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן
, שופטת









בל בית דין אזורי לעבודה 4428-12/15 ארז משה סלרבדי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/05/2018)