פסקי דין על אריה רוזנברג | פסקי דין על סרגיי ממיסשוילי |

768/05 פ     07/09/2005




פ 768/05 מדינת ישראל נ' אריה רוזנברג, סרגיי ממיסשוילי




23
בתי המשפט
פ 000768/05
בית משפט השלום קריות
07/09/2005
תאריך:
כב' סגן הנשיא השופט א. מגן

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
- נ ג ד -
1. אריה רוזנברג

2. סרגיי ממיסשוילי
הנאשמים
ביתם-ס
. ציבורי בשם נאשם 1
זילברשמיד
-בשם נאשם 2
ע"י ב"כ עוה"ד
התובעת -גב' זמיר
הנאשמים-הובא נאשם 1, הופיע נאשם 2
הסניגורים-הופיעו
נוכחים:

הכרעת דין

1. כתב האישום מייחס לשני הנאשמים עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה כדי לגנוב. לנאשם 1 בלבד מיוחסת גם אשמת גרימת חבלה חמורה.

נטען באישום כי בתאריך 1.2.05 בסמוך לשעה 23.50 תקפו שני הנאשמים בעלת מרכולית, כאשר נאשם 2 תפס בידה, כמבקש לנשקה ובפועל ניסה להוריד את טבעותיה. במקביל דרש ממנה נאשם 1 כסף וכשענתה שאין לה, הטיח נאשם 1 מכת אגרוף בפני
ה שגרמה לפגיעה בעינה השמאלית, חבלה בלסתה ולשבר שיניה התותבות. בשלב זה הצטרף אליו נאשם 2 ושניהם היכו במתלוננת באגרופיהם ובעטו בה.

2. הנאשמים כופרים באשמות הנ"ל אך אין מחלוקת כי בזמן הרלבנטי הם היו במרכולית המדוברת. נאשם 1 מודה במקצת שבמקצת. לדבריו הוא הסתובב לאחור ובאקראי פגעה ידו במתלוננת (ע' 2 לפרוטוקול).

3. בעת הארוע נכחו במרכולית והעידו בפני
המתלוננת, הבת שלה רחל שטרית (להלן: "רחל") ועובדת במקום בשם זוהרית אטדגי (להלן: "זוהרית").

המתלוננת העידה (מע' 5) כי בליל המקרה שהתה באירוע וחזרה למרכולית בסמוך לשעת הארוע. במקום נכחו רחל, זוהרית, לקוח קבוע בשם אנדריי (להלן: "אנדרי") ושני הנאשמים. רחל אמרה לה שהנאשמים רוצים כסף והיא ענתה שילכו לעבוד. נאשם 2 ניגש אליה ותפס בידה כמבקש לנשקה אך בפועל ניסה למשוך את טבעותיה. היא הזהירה אותם שבמרכולית יש מצלמות טלביזיה ואם יעשו בעיות תבוא המשטרה ואז נאשם 1 "נתן לי מכת אגרוף לפה ושבר לי את השינים. לא יכולתי לדבר וירד לי דם מהפה ואחר כך נתן לי עוד בוקס לעין" (ע' 6 לפרוטוקול). היא נפלה לרצפה וחשה בעיטות ואז רחל, כדי להגן עליה, הלמה בראשו של נאשם 1 עם בקבוק בירה ושני הנאשמים ברחו מהמקום. היא הדגישה כי אז לא נעזר נאשם 2 במקל הליכה והכחישה נמרצות את הגירסה שנחבלה מפגיעת מרפקו של נאשם 1. ההגנה הגישה את ארבע אמרותיה של המתלוננת במשטרה (נ/1-נ/4) אך אין בהן כדי לפגוע כהוא זה באמינות גירסתה. באמרה הראשונה, שמסרה בליל הארוע במרכולית, היתה המומה וכואבת וגירסתה לא ברורה ביותר אך ברור שספגה אגרופים בפני
ה ובעיטות בגופה. באמרתה האחרונה הכחישה את טענת נאשם 1 שהוא נהג לקנות במרכולית לפני הארוע והוסיפה כי בעת הארוע היה נאשם 2 ללא מקל הליכה, להבדיל מאשר בעת העימות ביניהם. בעימות (נ/5) היא חזרה על גירסתה ונאשם 2 הכחיש שבכלל ראה אותה בליל הארוע ואת תגובתו לגירסתה מסר כלהלן: "היא סתם מספרת סיפורים".

4. גירסת המתלוננת מתאשרת בעדות רחל (מע' 8 לפרוטוקול) שידעה להוסיף כיצד הנאשמים הסתובבו במרכולית משעה 21.00 בערך והיו עם ילד. לדבריה אנדרי היה רק עד לארועים אך לא מעורב בהם. עוד הסבירה כי הלמה בראשו של נאשם 1 עם הבקבוק אחרי שזה היכה את אמה שהיתה "כולה עם דם". עוד הוסיפה כי אחרי שאמה נפלה לרצפה, אמה הותקפה בבעיטות ע"י שני הנאשמים שתקפו גם אותה ואת אנדרי. היא הסבירה כי אמרה אמת באמרותיה למשטרה אך בעת מסירת האמרה הראשונה, במקום הארוע ובסמוך לו מבחינה כרונולוגית, היתה נסערת ומבולבלת ולכן נזכרה בביקורם הקודם בחנות בליל המקרה רק מאוחר יותר. רחל מסרה שלוש אמרות במשטרה שהוגשו ע"י ההגנה (נ/6-נ/8) ואין בהן דבר שסותר את עדותה בפני
. מלכתחילה, עוד בנ/6 ואח"כ בנ/7, טענה ששני הנאשמים תקפו את אמה באגרופים ובעיטות והדגישה כי הם לא מוכרים לה כלקוחות לפני הארוע. עוד המציאה את החשבונית (ת/6) המעידה שבשעה 21.49 קנו הנאשמים, בעזרת כרטיס האשראי של אשתו של נאשם 2, טובין שונים. אגב אותו כרטיס אשראי בוטל ע"י אשת נאשם 2 למחרת הארוע בטענה שהלך לאיבוד (ת/2).

5. זוהרית העידה (מע' 10) כי באה לעבודתה במרכולית בשעה 23.30 לערך ושמעה ויכוח בין רחל והנאשמים ואז הגיעה למקום המתלוננת והם פנו אליה. מיד כשדרשה שילכו או שתזמין משטרה, הנחית נאשם 1 מכת אגרוף בפני
המתלוננת וזוהרית נבהלה ורצה בצרחות החוצה. כשהתאוששה ושבה ראתה את שני הנאשמים מכים את המתלוננת. זוהרית לא ראתה את כל הארוע בהיותה עסוקה בעבודתה בחלק ממנו ועקב בריחתה בהמשך. עדיין, ניכרים דברי אמת כשהעידה: "אני לא יכולה לשכוח את המכה שראיתי. לא האמנתי שבחור צעיר יכול להרביץ לאשה שיכולה להיות אמא שלו ולתת לה כזה בוקס בפרצוף" (ע' 11). ההגנה טרחה להגיש את 2 אמרותיה במשטרה (נ/9-נ/10). באמרתה הראשונה מ-10.2.05 סיפרה כאילו תחילה תקפו הנאשמים את אנדרי ורק בהמשך תקף נאשם 1 את המתלוננת ונאשם 2 סייע לו. באמרתה השניה הבהירה כי אחרי שנאשם 1 ניסה לקחת מהמתלוננת את טבעותיה, היא אמרה "משטרה" ואז הבחור עם השיער הקצוץ הבהיר "לקח את היד שלו ונתן לה אגרוף בפני
ם ועוד אחד בפה ואני ברגע זה ברחתי, נכנסתי להיסטריה". את אנדרי הם תקפו לדבריה רק אח"כ. כשהתבקשה להסביר את השוני בין אמרותיה בנדון ענתה: "את האמת אני לא זוכרת בדיוק אם זה היה לפני או אחרי, אני הייתי לחוצה".

יאמר כבר עתה כי תיאוריה טעונים זהירות רבה, לא מפני שהיא חשודה עלי כמוסרת גירסת כזב, אלא שעקב התרגשותה הרבה מסוכן לסמוך על זכרונה מה בדיוק קרה ומתי. שוכנעתי רק כי העדה עברה אירוע טראומטי עבורה שבו חזתה בגבר צעיר מכה באכזריות אשה מבוגרת.

6. עוד שמעתי מטעם התביעה את ויקטוריה ממיסשוילי, אשתו של נאשם 1, שאישרה את דבריה במשטרה ת/1 ואת נכונות הנתונים לגבי כרטיס החיוב שלה ת/2. איני מייחס חשיבות לטענתה שהחוקר שגה ברישום תשובותיה וכי בפועל נתנה את הכרטיס לבעלה לעריכת קניות עבור הבית. להתרשמותי מדובר באשה מסכנה המבקשת לסייע לבעלה, בין שפעלה מתוך אהבה ובין שזכרה כי הרביץ לה לפני 3 חודשים (ת/1). היא לא נשאלה ולא הובהר מדוע בוטל הכרטיס למחרת הארוע ומנין צמחה הגירסה שהלך לאיבוד.

כן העיד שימי דורון שערך את דו"ח העימות (ת/13) ואני מאמץ דבריו שכל שנאמר בעת העימות נרשם במדויק ואחרי שתורגם ע"י שוטר השולט ברוסית. מדו"ח זה עולה שהמתלוננת זיהתה את נאשם 1 כמי ששבר את שיניה "ונתן לי בוקס בעין גם". מבין מוצגי התביעה חשוב לציין את ת/5 המראה בעליל את שטף הדם ליד עינה השמאלית של המתלוננת והתעודות הרפואיות ת/3-ת/4.

7. בביהמ"ש העיד נאשם 1 (מע' 16) כיצד נאשם 2 בא לבקרו והם הלכו למרכולית כדי לרכוש בירה וסיגריות וכן משהו עבור אחיו הקטן. אנדרי שישב בחנות והשתכר שם רצה לתקוף אותם ואז הלך מהמקום עם נאשם 2 כשלפתע חש שמישהו תופס מאחור בצוארונו ותוך הגנה עצמית היכה במרפקו לאחור וכשהסתובב גילה שפגע במתלוננת וביקש את סליחתה. אז, כשהמשיכו ללכת, מישהו חבט בראשו מאחור. הוא עמד על כך שרק אחרי שנתן במרפקו מכה לאחור, הוא ראה לראשונה את המתלוננת, שעובר לכך לא היתה כלל במרכולית (ע' 17 בח.נ.).

לעומת גירסה זו עומדת הגירסה המקורית שהנאשם מסר במשטרה ב-27.2.05. בשתי אמרותיו מאותו תאריך (ת/7-ת/8) מועלית גירסה דומה שלפיה הוא ונאשם 2 ישבו במרכולית ושתו בירה ולידם ישב אנדרי והשתכר. אנדרי נטפל לנאשם 2 ורצה לתוקפו וכשהוא בא לעזור לנאשם 2, הצטרף לקטטה "בחור צעיר בערך בגיל 25" שתקף אותו ובין היתר גרם לחתך בשפתו והיכהו בבקבוק על ראשו. הוא הכחיש מפורשות כאילו אשה הכתה אותו עם בקבוק על ראשו. עוד טען (ת/7 ע' 3) כי בזמן הארוע לא ראה כלל את המתלוננת וכי אינו מכירה כלל. הוא עמד על טענתו זו גם אחרי שהוצגו בפני
ו תצלומי המתלוננת. לדבריו שם: "לא מכיר אותה בכלל. לא ראיתי אותה באותו ערב ולא ראיתי אותה בכלל אף פעם". עוד טען כי דברי נאשם 2 באמרתו לפיהם אחת המוכרות הכתה אותו בבקבוק על ראשו הם: "שקר. שקר וכזב. אח שלי לא ישב אתנו בחנות ושום אשה לא תקפה אותי עם בקבוק" ואף הביע נכונות לעימות עם נאשם 2 לגבי גירסתו. עוד הכחיש שאחיו הקטן היה עמו בעת המקרה. מעט מאוחר יותר, באותו יום, מסר אמרה נוספת (ת/8) ובה גירסה מתוקנת מעט. הוא שב והכחיש כל נסיון לשוד וחזר על הגירסה שאנדרי החל בקטטה עמם ובחור נוסף שהיה במרכולית הצטרף אליו ותוך מריבה חש שמישהו תופסו בצוארון מאחור ובתגובה הסתובב תוך שהוא מכה עם מרפקו לאחור ואז ראה שפגע "באשה מבוגרת שתפסה את העין שלה" וידע לספר כי ידוע לו שהיא עובדת במרכולית כי ראה אותה שם מספר פעמים בעבר כשקנה שם סיגריות.

בת/7 נשאל הנאשם מדוע לא התלונן במשטרה על מה, שעפ"י תיאורו נראה כאלימות קשה שכוונה נגדו ללא סיבה, ותשובתו היתה: "אני לא אוהב להגיש תלונה במשטרה (שם, ע' 2 שורה 34). כשמסר את גירסתו המתוקנת בת/8 נשאל מדוע לא סיפר אותה מלכתחילה והשיב: "פחדתי ויותר מדי הייתי לחוץ". בעדותו בביהמ"ש נתן הסבר שונה מעט מדוע שיקר מלכתחילה וטען שגבר היכהו ולא אשה באומרו (ע' 17): "אמרתי זאת כי לא רציתי שיצא ריב שכנים החוצה". הוא פירט והסביר שהיות והוא גר בקרבת המרכולית "וכל הזמן הייתי קונה שם סיגריות ודברים קטנים" הוא חש שמדובר בשכנים.

8. נאשם 2 מסר בביהמ"ש כי בא למרכולית עם נאשם 1 וקנה להם סיגריות ובירה וכן צ'יפס לאחיו הקטן של נאשם 1. הם ישבו ושתו אך אנדרי השיכור נטפל אליו וכשעמדו ללכת אף הפילו. רחל הופיעה אז כשבידה בקבוק ששברה על ראשו של נאשם 1 ובהמשך שבה ודקרה את ראשו עם שברי הבקבוק עד שנאשם 1 איבד את הכרתו. בעת מעשה המתלוננת לא היתה כלל במקום ולראשונה בחייו פגש בה במשטרה. עוד טען כי גם בעת המקרה הלך כשהוא נשען על מקלו הואיל ומשך השנה האחרונה אינו מסוגל ללכת מבלי להשען על מקלו.

באמרתו במשטרה (ת/6) לא סיפר שאנדרי השיכור תקפו ואף הפילו לרצפה אלא רק שהטרידו מילולית ודחף אותו. לדבריו שם: "בסיום השתיה קמנו כולנו ביחד. אני יצאתי ראשון, אחרי יצא החבר שלי עם אח שלו הקטן"... " לא היה לו הסבר משכנע מדוע לא הזעיק את מד"א לטפל בחברו הפצוע ומדוע לא התלונן במשטרה על התקיפה החמורה. כל שאמר היה כי נאשם 1 לא רצה במד"א או במשטרה והוא לא פנה למשטרה כי: "אין לי תשובה למה. לא רציתי שאשתי תדע מהענין ולא רציתי שיטרטרו אותי". למען השלמות אזכיר כי בת/6 טען, מבלי משים, דבר והיפוכו. מחד טען כי לנאשם 1 אין טלפון סלולרי ומאידך אמר (ת/6 ע' 1 שורה 12) כי אחרי שרחל תקפה את חברו עד שנפל לרצפה כשכולו שותת דם "וחזרה למרכולית, חבר שלי התקשר לאמא שלו ואמר לה להכין אמבטיה ותחבושות כי הוא פצוע". תעלומה היא בעזרת מה התקשר מהרחוב בהעדר טלפון סלולרי. אזכיר בנדון כי בת/8 סיפר נאשם 1 שבעת תחילת התקרית הוא דיבר בטלפון ולכאורה עשה כן מהשולחן שלידו ישבו ושתו.

מת/6 ניתן גם ללמוד שלמרות נכותו הקשה נראה שמצבו הגופני של נאשם 2 אינו כה קשה. עובדה שלדבריו שם, לאחר הארוע הוא נשא לא רק את עצמו אלא אף סייע לנאשם 1 לקום ותמך בו בדרכם לדירתו בקומה השלישית.

9. בתום שמיעת הראיות והסיכומים שבתי ובחנתי את התרשמותי מהעדים, סימני האמת שניכרו בדבריהם (או לא), עקביות גירסתם והתישבותה עם שאר הראיות ועמידתה במבחני השכל הישר ונסיון החיים. הזכרתי לעצמי כמובן שלא שמעתי את גירסתו של אנדרי ולכאורה יכלה המשטרה לאתרו במאמץ זניח בעזרת זוהרית שמסרה כיצד לעשות כן. לא נתתי משקל רב לעובדה זו. הרי שני הנאשמים טענו שמדובר בשיכור וממילא קשה היה לתת משקל רב לדבריו. מכל מקום באמרת זוהרית ניתן גם להם המפתח לאתרו והם יכלו בנקל לזמנו מטעמם, לו סברו שיש בעדותו להועיל להם. מכל מקום, השיקול העיקרי שלי בנדון היה שמשקל הראיות הקיימות כה רב וחד משמעי עד שמשקל עדותו או העדרה בטל בששים. להלן מסקנותי.

10. שוכנעתי כי המתלוננת, רחל וזוהרית העידו אמת, עפ"י מיטב זכרונן. השאלה העקרית שהתלבטתי בה היתה מה משקל לתת לעדותן. כולן היו עדות לארוע קשה וטראומטי שבמהלכו היתה הבת עדה לתקיפה קשה של אמה. זוהרית אישרה בפה מלא את גודל הזעזוע שגרם לה הארוע והקושי שלה לשחזר מה קדם למה. סביר שהנ"ל שוחחו ביניהן על הארוע ויש חשש שגירסתן המקורית הושפעה ממה ששמעו אחת מרעותה.

ניתן למצוא הבדלים משניים בין גירסותיהן והדבר נכון במיוחד לגבי השאלה של סדר האירועים. עם זאת גירסתה הבסיסית של המתלוננת ברורה, הגיונית ועקבית ומתאשרת על ידיהן. לא ראיתי כל עילה מדוע לא לתת משקל מלא לעדותן כולה, לרבות טענתן כי כשראו את נאשם 2 בליל המקרה הוא לא נעזר במקל הליכה. באותה מידה שוכנעתי כי שני הנאשמים אינם דוברי אמת. בנוסף להתרשמותי מעדותם בפני
, הרי שגירסתו של נאשם 1 לגבי האופן בו נחבלה המתלוננת היא פשוט בלתי אפשרית. מכת מרפק אחת יכולה אולי לגרום לחבלה בעינה של המתלוננת, ויכולה אולי לגרום לחבלות בפיה ולשבר שיניה התותבות, אך היא אינה יכולה לגרום לשתי החבלות. השקרים שהשמיעו במשטרה לא נבעו מבלבול או קוצר זיכרון אלא מניסיון מכוון להסתיר את האמת שלא היתה נוחה להם. כך היה לשניהם אינטרס להכחיש את מציאות המתלוננת במקום לפני שהותקפה, כדי להרחיק עצמם מטבעותיה ודרישת כסף ממנה. כך היה לנאשם 1 אינטרס להמציא צעיר שנכח במקום והיכהו בבקבוק. לו היה אומר שרחל היא זו שהיכתה אותו, היתה מתעוררת מיד השאלה מדוע עשתה זאת ומה ראתה לתקוף באכזריות לקוח שלא עשה רעה לאיש.

כך, עפ"י הכלל כי הרוצה לשקר ירחיק עדותו, טען תחילה נאשם 1 שמימיו לא פגש במתלוננת, כולל בליל הארוע. הגירסה השתנתה מאוחר יותר והוא "נזכר" שראה אותה בליל הארוע וגם מספר פעמים בעבר. בפני
כבר הרחיק לכת ואת המנעותו מלהתלונן במשטרה על תקיפתו הסביר בכך שהוא קונה במרכולית "כל הזמן" ולא רצה להוציא החוצה "ריב שכנים" (לפחות "לזכות" נאשם 2 יש לציין את עקביותו. גם בפני
טען שהמתלוננת לא היתה כלל במרכולית בליל הארוע ולראשונה בחייו פגש בה במשטרה).

איני רואה טעם לפרט את שקריהם או את הסתירות בין גירסות הנאשמים כגון לגבי השאלה אם מישה, אחיו הקטן של נאשם 1 היה עמם בזמן הארוע או לא ואם לנאשם 1 היה טלפון סלולרי או לא. לא ראיתי גם להכנס למחלוקות ביניהם כמה בקבוקי בירה שתו בליל המקרה ואם, כגירסת נאשם 1 (בת/7 ע' 2 שורה 30) שניהם היו קצת שתויים בעת המקרה או לא כגירסת נאשם 2. מקובלת עלי גירסת המתלוננת שהם לא נראו שיכורים ולא הריחו כשיכורים.

לאור כל האמור לעיל שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הארוע התרחש כפי תיאורן של המתלוננת ושל רחל. לגבי מה שקדם לבואה של המתלוננת למרכולית, מהנתונים ברור כליל ששני הנאשמים שהו במרכולית לפחות שעתיים כעולה מהחשבונית ת/6 ושעת הארוע. אם אסמוך על הערכת רחל הרי ששהו במקום כשלוש שעות אך אבחר בזמן הנוח להם יותר. שני הנאשמים גם יחד לא נזקקים לשעתיים כדי לסיים לשתות בקבוק בירה. ראשית המעשה מעידה על סופו, החל מהשתהותם הלא סבירה במקום וכלה בענין המופרז שגילו בקופה.

כאשר המתלוננת הגיעה ניסה נאשם 2, שהתחזה כמבקש לנשק את ידה, להסיר את טבעותיה וכשדיברה על משטרה הגיב נאשם 1 בשתי מכות אגרוף קשות בפני
ה שגרמו לנפילתה ארצה ואז בעטו בה שני הנאשמים. נכון שהמתלוננת לא יכלה אז לראות מי בועט בה ואמרה זאת בגילוי לב אך די לי בעדויות רחל וזוהרית בנדון. זה מה שהביא את רחל, בנסותה להציל את אמה, לחבוט בבקבוק בראשו של נאשם 1. מיד לאחר מכן נעלמו הנאשמים מהמקום, תוך שהם נמנעים לפנות למד"א או למשטרה, ושוב, ברי לי שידעו היטב מדוע ראוי להמנע מכך ולא למשוך אליהם תשומת לב, ולא רק כדי לשמור על "יחסי שכנים" (שהוכחשו בתוקף ע"י המתלוננת וע"י רחל). סוף דבר, גירסת התביעה הוכחה מעבר לכל ספק סביר, פרט לכך, שאולי מתוך זהירות יתר, אני נמנע מלקבוע שגם נאשם 2 היכה את המתלוננת באגרופיו אך הוא בעט בה כשנפלה.

אי לכך מורשעים הנאשמים בעבירות כמיוחס להם באישום.

ניתנה היום ג' באלול, תשס"ה (7 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.

מגן איתן, שופט
סגן נשיא

עו"ד זילברשמיד
:
אבקש דחיה כדי להתכונן לטיעונים לעונש.

עו"ד ביתם
מצטרף לבקשת חברי.

התובעת:
מסכימה.

החלטה

נדחה לטיעונים לעונש ולגזר דין ליום 19/09/05 שעה 12.00.

ניתנה היום ג' באלול, תשס"ה (7 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.

מגן איתן, שופט
סגן נשיא

קלדנית: איה ב.








פ בית משפט שלום 768/05 מדינת ישראל נ' אריה רוזנברג, סרגיי ממיסשוילי (פורסם ב-ֽ 07/09/2005)