פסקי דין על אביגדור קלנר | פסקי דין על מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות' |

19469-11/17 א     17/06/2018




א 19469-11/17 אביגדור קלנר, מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות' נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 19469-11-17 קלנר נ' מדינת ישראל






לפני
כבוד השופט
ארז יקואל


תובע/מבקש

אביגדור קלנר
ע"י ב"כ עו"ד נ' ויסמן

ו- מ' טסלר
מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות'


נגד


נתבעת
/משיבה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד מ' בסלי- דובדבני
פרקליטות מחוז תל-אביב - אזרחי



פסק דין



עניינה של התובענה, בבקשה לפי סעיף 226(ב) לחוק החברות התשנ"ט-1999, להצהרה כי תמה התקופה בת חמש השנים שבה מנוע המבקש מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית (להלן: תקופת המניעות) ולחילופין, כי יש לקצרה. תקופת המניעות צפויה להסתיים בחודש מרץ 2019 ובמוקד הדיון ניצבת השאלה שבמחלוקת, האם ראוי לאפשר למבקש לשוב ולכהן כדירקטור בחברה ציבורית כבר כעת.
רקע
1.
בשנת
2012 הוגש כתב אישום כנגד המבקש ואחרים, במסגרתו יוחסה למבקש מעורבות בשתי פרשיות

–
"הולילנד" ו- "הזרע". כתב האישום תיאר תשלומי שוחד בסכום של למעלה מארבעה מיליון ₪ שיועדו לשישה עובדי ציבור שונים. בהכרעת הדין מיום 31.3.14, הורשע המבקש בשש עבירות של מתן שוחד למתווך בסכום של כשני מיליון ₪. בפרשת הולילנד, הורשע המבקש בשתי עבירות של מתן שוחד למתווך ביחס לשני תשלומים בסכום כולל של 825,000 ש"ח. בפרשת הזרע, הורשע המבקש בארבע עבירות של מתן שוחד למתווך ביחס לשני תשלומים משנת 2002 בסכום כולל של 584,640 ש"ח ולשני תשלומים נוספים משנת 2004 בסכום כולל של 642,215 ש"ח. בכל אחת מהפרשיות, הורשע המבקש גם בעבירה לפי
סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון

(להלן: "הכרעת הדין").
2.
במסגרת הערעור על פסק הדין, זוכה המבקש מהעבירות שיוחסו לו בקשר לפרשת הולילנד ומשתי עבירות שיוחסו לו בפרשת הזרע, שיסודן בתשלומים משנת 2002
(ר' ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל

(29.12.15) (להלן: הערעור)). הרשעת המבקש ביחס לאישומי מתן השוחד למתווך משנת 2004 ובעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, נותרה על כנה. עונשו של המבקש צומצם לכדי מאסר בן שנתיים ימים (בהפחתת תקופת מעצרו), מאסר מותנה למשך שנתיים נוספות, קנס בסכום של 200,000 ₪ וחילוט רכוש בשווי של 300,000 ₪.
3.
ביום 27.3.17, נעתרה ועדת השחרורים לבקשת המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו. צוינו התנהגותו הטובה במאסרו, התרשמותם החיובית של גורמי הטיפול ממנו, קבלת אחריות מצדו ורצונו העז לשקם את חייו, חרף גילו. המבקש שוחרר ממאסרו ביום 27.4.17, מאז הוא מתנדב במוקד הביטחון של המועצה המקומית כפר שמריהו ופועל לשקם את חייו.
תמצית טענות המבקש
4.
המבקש טוען כי על בית המשפט לעשות שימוש בהוראת סעיף 226(ב) לחוק החברות התשנ"ט-1999
(להלן "חוק החברות") ולהורות כי תקופת המניעות תמה מזה כבר, שכן יש למנותה מהמועד בו חדל מלכהן כדירקטור בחברת אורדן תעשיות בע"מ (2009) ולחילופין,

על קיצורה, כך שתסתיים כעת. המבקש מציין כי לבית המשפט קיים שיקול דעת רחב, במסגרתו יש לייחס משקל משמעותי, בין היתר, לעובדות כי לא הוא זה שיזם את השוחד, אלא הודח לכך על ידי עד המדינה; כי לא יוחס לו תחכום בביצוע העבירה; כי לא הוכח סכום השוחד לעובדי הציבור מתוך כלל התשלומים שהועברו למתווך; כי לא ניתן לקבוע שכספי השוחד הביאו לו הקלות, או הטבות, כקביעת בית המשפט, כך שתשלום השוחד לא גרם לפגיעה ישירה באינטרס הציבורי; כי הוא התפטר מתפקידו כמנכ"ל ויו"ר פולאר השקעות בע"מ כבר ביוני 2007 וכי בינואר 2009 התפטר מתפקידו כיו"ר דירקטוריון אורדן תעשיות בע"מ. הודגשו גילו של המבקש - 74 שנים וכן ניסיונו בן עשרות שנים בתפקידי ניהול, הן כמנכ"ל והן כדירקטור ויו"ר דירקטוריון בחברות הנ"ל, על כישוריו ויכולתו לתרום לניהול תאגידים בתחום עיסוקו. המבקש הוסיף וטען, כי מדובר בהסתבכותו הפלילית הראשונה והיחידה והפנה לשלב הטיעונים לעונש, שם זכה לשבחים על אודות כישורי הניהול שלו ויכולותיו המקצועיות, כמו גם על אודות מידותיו, רגישותו החברתית ומעשי החסד הרבים שעשה. המבקש סבור כי יש לייחס משקל משמעותי לעובדה שהעבירות בהן הורשע בוצעו לפני מעל 14 שנים, מבלי שהסתבך בעבירות נוספות בתקופה זו ומכאן, שתכלית תקופת המניעות הושגה זה מכבר. כן סבור המבקש, כי תוצאת האיזון בין זכותו לחופש העיסוק, למול מכלול האינטרסים הנוגדים, מצדיקה היעתרות לבקשתו. במיוחד כך, שעה שפרנסתו נדרשת לשם החזרת חובות שנצברו לו כלפי גורמים שונים, במסגרתם אף נמכר ביתו בהליך של כינוס נכסים. המבקש תמך טענותיו באסמכתאות.
תמצית טענות המשיבה
5.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, השיקולים שמעלה המבקש אינם משנים את איזון האינטרסים המגולם בסעיף 226(א) לחוק החברות ואין בהם כדי ללמד שמדובר במקרה המצדיק חריגה מהכלל שביסוד הוראת חוק זו. המשיבה הדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ואת העובדה שבוצעו תוך ניצול מעמדו כנושא משרה בחברות ציבוריות. המשיבה סבורה, כי המבקש לא הראה שהנזק האישי העלול להיגרם לו כתוצאה ממימוש תקופת המניעות, גובר על הצורך להגן על חברה ציבורית, על בעלי המניות בה ועל הציבור הרחב, מפני הסכנה שבכהונת המבקש כדירקטור. המשיבה הדגישה, כי תכלית תקופת המניעות היא להגן על הציבור, לקבוע אמת מידה לכשירותו של אדם לכהן כדירקטור בחברה ציבורית ולהרתיע דירקטורים מכהנים ופוטנציאליים מפני ביצוע עבירות פליליות. המשיבה הוסיפה וטענה, כי עניינו של המבקש שונה מהעניינים שנדונו באסמכתאות שאליהן הפנה, אף לאור העבירות בהן הורשע החמורות מאלו שנדונו שם. המשיבה הפנתה לסעיפים 38-42 להכרעת הדין, מהם עולה כי מדובר במעשי שוחד בסכומים של מיליוני שקלים; בעשיית שימוש במערכת חשבונאית כוזבת; במעורבות של החברות הציבוריות שבהן כיהן המבקש ובשוחד שיועד להגיע לגורמים רמי מעלה ולאורך שנים לא מעטות. עוד נטען, כי המבקש פעל בעצה אחת עם עד המדינה וכן כי ללא מעשי המבקש, עסקאות שוחד רבות לא היו באות אל העולם. המשיבה הוסיפה, כי טענת המבקש לפיה נטל אחריות למעשיו אינה מתיישבת עם הכחשתו הגורפת את העבירות שיוחסו לו.
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין – נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה בחלקה. ואפרט.
7.
הוראת סעיף 226 לחוק החברות, קובעת כי:
"לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית אדם שהורשע ב

פסק דין
חלוט בעבירה מהמפורטות להלן, אלא אם כן חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע: עבירות לפי סעיפים 290 עד 297, 392, 415, 418 עד 420 ו- 422 עד 428 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977,
ולפי סעיפים 52ג, 52ד, 53(א) ו- 54 ל
חוק ניירות ערך
;
הרשעה בבית משפט מחוץ לישראל בעבירות שוחד, מרמה, עבירות מנהלים בתאגיד או עבירות של ניצול מידע פנים
;
הרשעה בעבירה אחרת אשר בית משפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כדירקטור בחברה ציבורית
".
הוראת סעיף 226(ב) לחוק החברות, מוסיפה וקובעת כי בית המשפט רשאי לחרוג מהכלל האמור, בהתקיים נסיבות מסוימות, לאמור:
"בית משפט רשאי לקבוע, במועד ההרשעה או לאחריה, לבקשתו של אדם המעוניין להתמנות לדירקטור, כי על אף הרשעתו בעבירות כאמור בסעיפים (א)(1) ו- (א)(2), ובשים לב, בין היתר, לנסיבות שבהן נעברה העבירה, אין הוא מנוע מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית".
8.
שאלת פרשנותן של הוראות אלו נדונה בע"א 619/05
נמרודי נ' מדינת ישראל

(9.6.10) (להלן: עניין נמרודי) וכן בע"פ 4783/09

שולשטיין נ' רשות ההגבלים העסקים

(16.9.10) (להלן: עניין שולשטיין). נקבע, כי לצד הכלל לפיו תקופת המניעות מתחילה במועד ההרשעה, רשאי בית המשפט לקצר את התקופה, לבטלה, או להביא בחשבון גם פרק זמן שבו הנידון לא כיהן בתפקיד בחברה ציבורית, במועד שקדם להרשעה. הובהר, כי לנוכח שתקופת המניעות פוגעת בחופש העיסוק של אדם, יש לפרשה באופן שהפגיעה בזכות זו לא תעלה על הנדרש. עוד הובהר, כי יסודה של תקופת המניעות בשני אינטרסים ציבוריים. הראשון מניעתי ועניינו, בהגנה על החברה ובפרט על בעלי המניות והנושים בחברה ציבורית, מפני דירקטור שביצע מעשים פליליים, המלמדים כי הוא עלול להוות סיכון להתנהלותה התקינה של החברה בעתיד. תכליתו של האינטרס השני, להרתיע את ציבור הדירקטורים וכן את מי שהורשע בביצועם של מעשים כאלו הנזכרים, מביצוען של העבירות המפורטות בהוראת סעיף 226 לחוק החברות. על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הללו לבין האינטרס הפרטני שבצמצום הפגיעה בזכותו של אדם לחופש העיסוק, באופן שזו לא תעלה על הנדרש.
אמות המידה לעריכת איזון זה כוללות, בין היתר, את בחינת נסיבות העבירה וחומרתה, משך זמן ביצועה ומידת התחכום והתכנון שבה; את עוצמת הזיקה בין העבירות לפעילות החברה; את היקף הנזק שנגרם, או שעלול היה להיגרם מהעבירות שבוצעו; את מידת השפעת הדירקטור על התנהלות החברה; את מעמדו והשפעתו על דירקטורים אחרים בחברה; את מידת ההפנמה שגילה ביחס ליסוד השלילי שבהתנהלותו; את קיומן של נסיבות מקלות - כנכונותו להודות בעבירות שביצע; את עוצמת החשש מביצוע עבירות דומות וכן את השאלה מה היה לנגד עיני האדם שביצע את העבירה בבחינת תוצאותיה. אין המדובר ברשימה ממצה ויש להתייחס למכלול הנסיבות הייחודיות הרלוונטיות לעניינו של כל מקרה.
9.
בהתאמת הדברים לנסיבותיו הייחודיות של המבקש, אני סבור כי תוצאת האיזון בין האינטרסים השונים מצדיקה צמצום קל של תקופת המניעות, כך שזו תסתיים בסוף שנת 2018.
10.
העבירות בהן הורשע המבקש נקשרות למתן שוחד לנבחרי ציבור או לפקידים. הן חמורות, הן פוגעות באמון שרוחש הציבור לתהליכים המתרחשים במוסדות ציבור ושלטון ויש בהן כדי לקעקע את אמון הציבור במנהיגיו ואת בטחונו בטוהר שיקוליהם (ר' פסקה 2 להכרעת הדין וההפניות שם). מדובר בעבירות בסכום של
642,215
₪. הן בוצעו לצורך קידום פעילויות בתחום עיסוקן של החברות בהן כיהן המבקש כדירקטור, תוך שימוש במערכת חשבונאית כוזבת (ר' פסקה 38 לגזר הדין). על אף שהמבקש לא יזם את ביצוע העבירות, כטענתו, עיון בהכרעת הדין ובפסק הדין שבערעור, מלמד כי מדובר בתשלומי שוחד ששולמו על פני תקופה של כחודשיים ימים, הגם שמדובר במסכת שוחד אחת. תשלומים אלו בוצעו מתוך מטרה להעשיר את קופת החברות שבשליטת המבקש ובכך לגרוף רווח אישי (ר' פס' 96 לפסק הדין בערעור).
11.
מנגד, התרשמתי כי יש לייחס משקל לא מבוטל לגילו המתקדם של המבקש, כמו גם לנסיבותיו האישיות, הכוללות מצב בריאותי קשה של מי מבני משפחתו, קשיים כלכליים אליהם נקלע וחובות שצבר. חשוב אף הפער המשמעותי שבין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום לבין העבירות שבהן הורשע בערעור. בנוסף, מדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2004 ומאז לא יוחסו למבקש עבירות נוספות. בנוסף, המבקש נטל אחריות על מעשיו, השתתף בהצלחה בקבוצות טיפוליות וביטא רצון עז לשקם את חייו ( ר' פרוטוקול דיון וועדת השחרורים). עוד התחשבתי בכך שהמבקש מצוי לקראת סיום תקופת המניעות.
12.
לא מצאתי לנכון לקבל את גישת המבקש, לפיה יש לחשב את תקופת המניעות מהמועד בו חדל לכהן בפועל כדירקטור בחברות הציבוריות שבמסגרתן פעל, או את גישתו לפיה יש לבטל את יתרת תקופת המניעות, באופן שבו יותר לו לכהן כדירקטור באופן מידי. עיון בבקשה מלמד כי המבקש סיים לכהן בתפקידו בחברות הנ"ל, ללא כל קשר או זיקה לחקירה שהובילה סופו של דבר להרשעתו (ר' סע' 35 לבקשה). כנזכר, הכלל הוא כי תקופת המניעות תחל ממועד ההרשעה. תכליתו של כלל זה היא להגן על הציבור מפני הדירקטור שביצע עבירה במסגרת תפקידו ולהרתיע את ציבור הדירקטורים ואת הדירקטור שהורשע. ככל שדירקטור מסוים חדל מלכהן ככזה עובר להליכים שננקטו כנגדו, אני סבור כי קיים קושי לקבוע כי יש בחדילתו כדי להגשים את התכליות שביסוד תקופת המניעות. בעניין נמרודי, הכיר בית המשפט (כב' השו' ג'ובראן) בתקופת המניעות שהחלה במועד מעצרו של המבקש שם, מהטעם שמעצרו נבע מההליך הפלילי שהתנהל כנגדו (שם, פס' 15 לחוות דעתו של השו' ס' ג'ובראן). במקרים מסוימים, אף לא ניתן לשלול שנאשמים בעבירות הרלוונטיות ימשיכו לכהן בתפקידם, תוך סיכון כי ישתמשו במשרתם כדי לשבש את ההליכים נגדם במשך תקופת בירורו של ההליך המשפטי בעניינם (ר' עניין נמרודי, פס' 3 לחוות דעתו של השו' א' לוי). לפיכך, המועד שבו חדל המבקש מלכהן בפועל במשרתו התאגידית אינה עולה כדי שיקול שאין בלתו. מדובר בנתון אחד מתוך רבים שייבחנו על ידי בית המשפט, בראי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ובאחת - אינני סבור כי ניתן לזקוף לזכות המבקש עובדה אין בלתה לפיה חדל מזה כבר לכהן בתפקידו בחברות ציבוריות. המשקל שיש לייחס לכך אף הולך ופוחת ככל שנחלשת הזיקה בין חדילתו לבין ההליכים המשפטיים שביסוד תקופת המניעות.
13.
אשר למשיבה, התרשמתי כי גישתה בטיעוניה מעוגנת בחלקה בעמדת המיעוט שנקבעה בעניין נמרודי מפי כב' השו' פרוקצ'יה. על כך, נקבע, בעניין שולשטיין, כי:

"דעת הרוב... סברה כי הגם שתקופת הפסילה מתחילה ככלל במועד ההרשעה, בהתאם ללשון חוק החברות, ניתן להביא בחשבון לצורך חישוב תקופת הפסילה גם פרק זמן שבו הנידון לא מילא בפועל תפקיד בחברה ציבורית, הגם שפרק זמן זה קדם למועד ההרשעה החלוטה...".
14.
לאור המקובץ, דחיתי את טענת המבקש לפיה תוצאת האיזון בין האינטרסים המנוגדים מצדיקה את קבלת הבקשה במלואה. שוכנעתי כי קיימת הצדקה לצמצום תקופת המניעות, כך שזו תסתיים ביום 31.12.18. טענותיהם הנוספות של הצדדים לא נעלמו מעיניי, אך לא מצאתי בהן כדי לשנות ממסקנתי.


לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.
לידיעת הצדדים.
זכות ערעור – כדין.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ח, 17 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 19469-11/17 אביגדור קלנר, מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/06/2018)