פסקי דין על unibin resources | פסקי דין על סעיד סרסור | פסקי דין על אס.או.איי אינרגי | פסקי דין על יעקב מרוז | פסקי דין על אפרים סנה |

29780-08/17 א     11/06/2018




א 29780-08/17 unibin resources, סעיד סרסור, אס.או.איי אינרגי בע"מ נ' יעקב מרוז, אפרים סנה








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"א 29780-08-17 מרוז ואח' נ' unibin resources
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:1
בפני

כבוד השופטת
הלית סילש


מבקשים- נתבעים

1
.
unibin resources

2
.
סעיד סרסור

3
.
אס.או.איי אינרגי בע"מ


נגד

משיבים-תובעים
יעקב מרוז
אפרים סנה


החלטה


בפני
בקשתם של המבקשים - הנתבעים 1-3, לסילוק התביעה על הסף.
1.
ברקע הבקשה תביעה במסגרתה עתרו התובעים, למתן סעד כספי וסעד הצהרתי, בגין הפרה נטענת של הסכם למתן שירותים אשר נכרת בין המבקש 1, יעקב מרוז
(להלן: "מרוז") לבין הנתבעת 1,
unibin resources
ltd
(להלן: "יוניבין") ביום 23.6.2015, אשר עניינו קידום מתווה לעסקה בין הנתבעים לבין השותפות גלוב אקספלוריישן (י.ח.ד) שותפות מוגבלת (להלן: "שותפות גלוב"). הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם מתן השירותים".
עוד נטען להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעל פה, והתחייבויות שניתנו על ידי הנתבע 2 (להלן: "סרסור"), באופן אישי.
2.
לטענת התובעים, בהסתמך על הסכם מתן השירותים, הם פעלו במשך חודשים ארוכים, תוך השקעת זמן ומשאבים, לצורך גיבוש מתווה להתקשרות והודות למאמציהם אף נחתם ביום 14.12.2015, הסכם עקרונות בין יוניבין והנתבעת 3, שתיהן באמצעות סרסור, לבין שותפות גלוב.
עוד טענו התובעים, כי התברר להם, בדיעבד, כי לאורך תקופה ממושכת, הנתבעים ושותפות גלוב עשו יד אחת מאחורי גבם, על מנת לעקוף אותם ולנשל אותם מזכויותיהם, וביום 2.8.2016 נכרת בין הנתבעת 3 לבין שותפות גלוב הסכם מפורט, המהווה המשך ישיר להסכם העקרונות ולמתווה שגובש על ידי מרוז.
3.
נוכח האמור לעיל עתרו התובעים לסעד הצהרתי בדבר זכאותם להירשם כבעלים של 10% ממניות הנתבעת 3 וכן לסעד כספי אשר שיעורו הועמד על סך של 1.25 מיליון ₪.
4.
הנתבעים טענו כי המתווים אשר הוצעו על ידי מרוז נדחו על ידם, ולפיכך מרוז ניתק עצמו מהמשא ומתן, אשר המשיך להתנהל ללא מעורבותו, עד
כי ביום 17.12.2015 הושג הסכם עקרונות, אשר בהמשך, הוביל לחתימת הסכם מפורט.
לשיטת הנתבעים, התברר בדיעבד, כי היה זה מרוז אשר פעל בניגוד לאינטרסים של יוניבין, תוך הפרה בוטה של התחייבויותיו על פי הסכם השירותים, ומתוך מטרה לטרפד את העסקה.
5.
נוכח התנהלותו של מרוז והפרת הסכם השירותים על ידו, אף הוגשה כנגדו תביעה על ידי יוניבין, וזאת ביום 24.4.2017, באנגליה.
במסגרת תביעה זו עתרה יוניבין לחייב את מרוז בהשבת מלוא הסכומים אשר שולמו לו על ידה, מכח הסכם השירותים וכן עתרה לסעדים נוספים אשר לשיטתה נובעים מהסכם השירותים ומהתנהלותו הפוגענית של מרוז.
הבקשה לסילוק על הסף
6.
במסגרת הבקשה הועלו על ידי המבקשים מספר טענות מרכזיות אשר לשיטתם יש בהן כדי להביא לסילוק התביעה על הסף:
·
יש להורות על סילוק התביעה מחמת היות בית המשפט בישראל פורום לא נאות לדון בתביעה.
·
יש להורות על סילוק התביעה נוכח קיומו של עקב הליך תלוי ועומד באנגליה, ולחילופין לעכב את הדיון בה עד לאחר קבלת הכרעה בבית הדין האנגלי.
·
סילוק התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 על הסף בהיעדר עילה ו/או יריבות.
·
לחילופין מחיקת סעיפים מהתביעה עקב אי תשלום אגרה, ולחילופי חילופין חיוב המשיבים לשום את רכיבי תביעתם ולשלם את האגרה בגינם.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהם, כמו גם בכתב התביעה ובכתב ההגנה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמי להלן:

פורום נאות
7.
סעיף 18 להסכם השירותים, קובע סמכות שיפוט לא ייחודית, לבתי המשפט באנגליה ובווילס, לדון בתביעה.
8.
לטענת המשיבים סעיף זה נדון במפורש במסגרת המשא ומתן בין הצדדים אשר קדם לחתימת הסכם השירותים, כפי שעולה גם מטיוטת הסכם השירותים אשר צורפה כנספח 3 לתגובתם, תוך שבין הצדדים (מרוז וסרסור) סוכם, מפורשות, כי תניית השיפוט שתיכלל בהסכם תהיה תניית שיפוט חלופית, המקנה סמכות שיפוט הן לאנגליה והן לישראל, אלא שבפועל התיקון לא בוצע, עקב טעות טכנית במקרה הטוב או הטעיה חמורה במקרה הרע.
טענה זו של המשיבים, מהווה טענה בעל פה נגד מסמך בכתב.
9.
עם זאת, מקום בו תניית השיפוט הקבועה בהסכם אינה תניית שיפוט ייחודית, ממילא אין בה כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בתביעה (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) בעמ' 78; ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות נ'
bodstray company
פ"ד נח (2) 465).
10.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו התביעה הוגשה גם על ידי וכנגד צדדים, אשר אינם צד להסכם השירותים ואשר תניית השיפוט ממילא אינה רלבנטית לגביהם.
נוכח מסקנתי לעיל, בדבר סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בתביעה, השאלה היחידה הינה האם נכון, או ראוי, כי התביעה תתנהל בבית המשפט בישראל.
11.
בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, מקום בו לבית המשפט נתונה סמכות לדון בתביעה, הוא לא ייעתר כלאחר יד, או כעניין שבשגרה, לבקשה לסילוק הליך בטענה של פורום לא נאות, אלא כי ראוי והשימוש בכלי זה ייעשה במשנה זהירות ובצמצום רב (ר' ע"א 4601/02 (עניין ראדא לעיל); ע"א 2705/91 רג'אח סלאם אבו ג'חלה נ' חב' החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 551; בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625).
12.
בעידן הנוכחי, נוכח ההתקדמות הטכנולוגית ומקום בו אמצעי התקשורת והתנועה מאפשרים גישה פשוטה יחסית ממקום למקום ובין בני אדם, שאלת הפורום הלא נאות, מאבדת במידה לא מועטה מחשיבותה (ר' רע"א 2705/97 הגבס נ' א' סיני (1989) בע"מ נ'
the lockformer co
, פ"ד נב(1) 109; רע"א 9141/00
lang
נ' מרכס

, פ"ד נו (1) 118).
13.
הנטל להוכיח כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה וכי קיים פורום זר אחר, המתאים יותר לדון בסכסוך, מוטל על הנתבע. המבחן, אינו אך מאזן נוחות רגיל, אלא על המבקש לשכנע כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום המתאים לדון בתובענה להראות כי המאזן נוטה בבירור ובאופן מובהק, לעבר הפורום הזר (ר' ע"א 4601/02 (עניין ראדא לעיל); ע"א 2705/91 (עניין אבו ג'חלה לעיל); רע"א 27737/08 אורי ארבל נ'
tui ag
(פורסם בנבו); ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77).
14.
לעניין זה של בחינת השאלה איזה הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, אומצו בפסיקה שלושה מבחנים עיקריים: מבחן מירב הזיקות, מבחן ציפיית הצדדים ושיקולים ציבוריים.
על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, בהינתן נסיבותיו הפרטניות.
ומן הכלל אל הפרט;
מבחן מירב הזיקות:
15.
לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים לעניין זה, באתי לכלל מסקנה כי מירב הזיקות מצביעות על כך כי הפורום הנכון לדון בתביעה הינו ישראל.
המדובר בהסכם לשיתוף פעולה בין הצדדים, אשר עניינו איתור הזדמנויות השקעה בישראל, בתחום הגז והנפט.
השותפות עמה נחתם בסופו של דבר ההסכם – שותפות גלוב, הינו תאגיד מדווח ישראלי אשר רישיונות הקידוח שלו הינם בארץ.
פעולותיהם של התובעים בקשר עם ההסכם נעשו בעיקר בישראל, כאשר בין היתר פעלו התובעים לאיתור המיזם בו תתבצע ההשקעה, איסוף נתונים רלבנטיים בקשר לרישיונות הקידוח של שותפות גלוב וניתוחם, איתור משרד עורכי דין אשר ייצג את היזמים במשא ומתן מול שותפות גלוב, והקמת הנתבעת 3, לרבות פתיחת חשבון בנק בישראל.
המשא ומתן הארוך אשר התנהל מול שותפות גלוב, התנהל בישראל, ובהסכם שנחתם עמה בסופו של יום, כלולה תניית שיפוט לפיה סכסוכים בין הצדדים יידונו בבוררות בישראל, בשפה העברית ובהתאם לדין הישראלי.
16.
התמורה אשר היתה אמורה להשתלם לתובעים (לרבות העברת מניות של הנתבעת 3 על שמם) אמורה הייתה להתבצע בישראל, וכפועל יוצא מכך גם הפרת ההסכם, ככל שייקבע כי זה הופר, נעשתה בישראל.
גם הסתרת ההסכם הנטענת, בין יוניבין לשותפות גלוב, וכן העברת המניות בנתבעת 3 (כדין או שלא כדין), בוצעו בישראל.
17.
עיון בהוראות ההסכם למתן שירותים מלמד על החלת הדין האנגלי והישראלי גם יחד (תחולה מקבילה).
18.
לכך מתווספת העובדה כי התובעים וכן התובע 2 הינם אזרחי מדינת ישראל והנתבעת 3 הינה חברה ישראלית, שמקום מושבה בארץ.
19.
אני ערה לטענות המבקשים לפיהם, ההתקשרות העיקרית הינה עם חב' יוניבין, שהינה חברה אנגלית, אשר נוסדה באנגליה, אשר מקום מושבה באנגליה, בעל מניותיה (סרסור) הינו תושב אנגליה מזה כ- 10 שנים, הנהלתה אנגלית, יועציה המשפטיים וכן רואי החשבון שלה אנגליים והיא מתנהלת בהתאם לדין האנגלי.
עם זאת, יש לזכור כי חברת יוניבין, אשר הוקמה על ידי סרסור ביום 1.3.2015, הוקמה במיוחד לצורך כניסה אפשרית למיזם השקעה בישראל, ומשכך איני סבורה כי יש ליתן משקל משמעותי למקום התאגדותה, כמו גם למקום מושבו של סרסור.
20.
כן נתתי דעתי (פעם נוספת) לעבודה כי תניית השיפוט אשר בהסכם בין הצדדים, קובעת סמכות שיפוט (הגם לא ייחודית) לבית המשפט באנגליה. עם זאת, וכפי שצוין לעיל, אין המדובר בתנייה ייחודית.
21.
באשר לטענות המבקשים המתייחסות למקומות המפגש ומקום חתימת ההסכם, קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, וממילא עולה כי חלק גדול מהמגעים, נוהלו על דרך של שיחות טלפוניות, או דואר אלקטרוני, אשר לא ניתן ליחסם דווקא לאנגליה.
מבחן ציפיית הצדדים
22.
מקום בו הצדדים קבעו ביניהם כי ההסכם יכול ויידון הן על פי הדין הישראלי והן על פי הדין האנגלי, על פי בחירת הצדדים, ומקום בו מדובר בהתקשרות של אנשי עסקים ישראליים עם איש עסקים וחברה אנגליים, אני סבורה כי כל אחד מהם יכול היה לצפות, כי מערכת היחסים שבין הצדדים תידון, הן באנגליה והן בישראל, כאשר כל אחד מהצדדים יבחר במקום השיפוט המועדף על ידו. כל זאת, הגם הנקוב בהסכם מתן השירותים אשר כאמור אינו מקנה סמכות שיפוט ייחודית.
23.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו לתביעה צדדים נוספים, שאינם צד להסכם השירותים ולתניית השיפוט, ובכלל זה התובע 2 אשר הינו אזרח ותושב ישראל והנתבעת 3 אשר הינה חברה ישראלית אשר מקום מושבה בישראל.

לא נעלמה מעיני טענת המבקשים על פיה צורפו להליך צדדים שלישיים, באופן מלאכותי ואך ורק על מנת להקנות סמכות שיפוט לבית המשפט בישראל. עם זאת, גם שאלת מעורבותם של צדדים אלו בהליך, כמו גם ההסכמות שגובשו עמם, עם וללא קשר להסכם השירותים, התנהלותם, המצגים שהציגו וכיוצ"ב, הן שאלות עובדתיות אותן יש לברר במסגרת ההליך גופו, ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.
שיקולים ציבוריים
24.
במסגרת שיקולים אלה נבחן, בין היתר, הצורך בהבאת עדים.
לטענת המבקשים, ניהול ההליך בארץ, יקשה עליהם מקום בו עדיהם, נמצאים בחו"ל (ובכלל זה סרסור,
מנהליה של יוניבין והחשב שלה), ולצורך ההליך יהיה צורך להביאם מחו"ל ולחקור אותם באנגלית.
כן הצביעו המבקשים על כך, שייתכן ויהא גם צורך בקבלת חוות דעת הנוגעת לדין הזר.
25.
מנגד, גם המשיבים טענו כי עדיהם נמצאים בארץ, לרבות עורכי דין ממשרד הולנדר, נציגיה של שותפות גלוב וכיוצ"ב.
26.
לא מצאתי בטענות הצדדים , לרבות סוגיית הצורך בהבאתם של עדים מחו"ל, כדי להטות את הכף לצד זה או אחר, וממילא בעידן הנוכחי, דומה כי סוגיה זו מאבדת במידה רבה ממשקלה.
סילוק התביעה על הסף עקב הליך תלוי ועומד
27.
לטענת המבקשים יש להורות על סילוק ההליך על הסף, עקב קיומו של הליך מקביל, המתנהל באנגליה, במסגרת תביעה שהגישה יוניבין כנגד מרוז עוד ביום 24.4.2017, אשר דן באותן הסוגיות.לשיטתם, הגשת התביעה הנוכחית, נועדה לסכל את בירור ההליך באנגליה.
28.
המשיבים טענו מנגד, כי ההליך באנגליה נפתח בחוסר תום לב מוחלט, כצעד טקטי אשר נועד ליצור מתקפת נגד ומרוץ סמכויות.
הליך זה ננקט מבלי שקדמו לו מכתב דרישה, פנייה או התראה כלשהי, ולאחר שהמשיבים שלחו למבקשים מכתב דרישה מטעמם, ביום 6.3.2017, ובו התראה בטרם נקיטת הליכים.
29.
משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים , איני מוצאת להורות , בנסיבותיו של תיק זה, על סילוק התביעה על הסף עקב ההליך התלוי ועומד.
אומנם, קיומם של הליכים מקבילים, אינו רצוי, ואף עלול להביא להכרעות סותרות.
עם זאת, הצדדים לתביעה אינם זהים. בעוד שהתביעה בלונדון הוגשה על ידי יוניבין בלבד, כנגד מרוז בלבד, בתביעה דנן קיים תובע נוסף – סנה, וכן שני נתבעים נוספים, סרסור והנתבעת 3.
סילוק התביעה על הסף, ואף עיכובה עד לאחר הבירור בתביעה באנגליה, יפגע בזכויותיהם הדיוניות של התובעים בכלל, ושל התובע 2 – סנה, בפרט.
30.
כל זאת, עוד קודם אדרש לטענות התובעים באשר למועד והטעם להגשת התביעה באנגליה , עוד קודם משלוח מכתב התראה לתובעים.
סילוק על הסף בהיעדר עילה ו/או יריבות
31.
לטענת המבקשים, הנתבעים 2 ו- 3 צורפו לתביעה אך ורק כצעד טקטי, על מנת להקנות סמכות שיפוט לבית המשפט בישראל, ויש לסלק את התביעה כנגדם על הסף בהיעדר עילה ו/או יריבות.
כן נטען על ידם, כי עילת התביעה כנגד הנתבע 2, סרסור, הינה עילה של הרמת מסך, בין חברה אנגלית לבעל מניותיה, אשר אותה יש לבחון בהתאם לדין האנגלי, וגם בשל כך יש מקום לסילוק על הסף של התביעה.
32.
המשיבים טענו מנגד כי עילת התביעה כנגד סרסור, מבוססת לא רק על טענות של הרמת מסך, אלא אף על התנהלותו ומעורבותו האישית והישירה של סרסור בעובדות המקימות את עילת התביעה, העולות כדי עוולות נזיקיות וחוזיות כגון תרמית וחוסר תום לב.
כן נטען על ידם, כי גם ככל שיתברר כי יש לדון בעניין ספציפי כגון בעילת הרמת המסך בהתאם לדין האנגלי, הרי שאין מניעה מלעשות כן, באמצעות חוות דעת של מומחה לדין הזר.
באשר לנתבעת 3 הובהר על ידם, כי עצם הסעד המבוקש, הנוגע לרישום חלק ממניותיה על שמם, מעיד על היותה צד נחוץ בתביעה.
33.
בכל הנוגע לסילוק על הסף בהיעדר עילה, ההלכה, כפי שהתגבשה בפסיקת כב' בית המשפט העליון, מלמדת כי מדובר בסעד חריג וקיצוני, אשר יעשה בו שימוש במשורה, במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, ורק במקום בו ברור על פני הדברים, אף בלא בירור וליבון, כי התובע לא יוכל לזכות בתביעתו גם אם יעלה בידו להוכיח את כלל העובדות המפורטות בכתב התביעה. (לעניין זה ראה
א' גורן, שופט, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, בעמודים 342-244; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671-672; ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מירה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו); ע"א 2582/09 הדייה גנאים ואח' נ' בית חולים רמב"ם ואח' (פורסם בנבו);).
ביסוד הלכה זו, עומדת כמובן זכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד חוקתית.
34.
בהינתן הלכתו זו של כב' בית המשפט העליון, דין הבקשה להידחות.
35.
שאלת מעורבותם של הנתבעים 2 ו- 3 באירועים נשוא התביעה, כמו גם השתלשלות העניינים העובדתית, אופן התנהלותו של סרסור אל מול התובעים, הן במסגרת הסכם השירותים והן מחוצה לו וכיוצא באלו, הינן שאלות עובדתיות, אותן יהא מקום לברר במסגרת ההליך לגופו, ואין מקומן במסגרת בקשה מקדמית של סילוק על הסף.
באשר לטענות בדבר הרמת מסך, והגם כי שמורות לצדדים טענותיהם, אין באמור כדי לאיין את הצורך בבחינת יתר הטענות, וממילא מקום בו יתברר כי הדין אותו יש להחיל ביחס לסוגיה זו, הינו דין אנגלי, יכול והבירור ייעשה גם בבית משפט זה (בכפוף ובהתאם להוראות הדין לרבות זה הזר).
תשלום האגרה
36.
במסגרת הבקשה עתרו המבקשים לחלופין, למחיקת הסעיפים בתביעה שעניינם סעד הצהרתי, עקב אי תשלום אגרה כנדרש, ולחילופי חילופין עתרו להורות למשיבים לשום את רכיבי תביעתם ולשלם את האגרה הנדרשת בגינם.
37.
לטענתם, על אף שהמשיבים עותרים לכאורה לקבלת סעד הצהרתי, בפועל מדובר בתביעה כספית אשר המשיבים מנסים להתחמק מתשלום האגרה בגינה.
כן נטען על ידם כי ברי כי הסעד ההצהרתי הינו אך "שלב ראשון" במערכה, אשר לאחריו יתבע סעד אופרטיבי על ידי המשיבים, ומשכך יש לחייבם לתבוע את הסעד האופרטיבי כבר כעת.
38.
המבקשים הוסיפו וטענו כי הזכות הנטענת למניות ניתנת לכימות כספי, וזאת כעולה אף מכתב התביעה במסגרתו טענו המשיבים בעצמם כי שווין של המניות הינו למעלה מ- 2.5 מליון ₪ (וזאת לצורך ביסוס סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה).
39.
לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעים.
40.
רק צו אשר מורה על העברת כספים, להבדיל מהעברת דבר בעל ערך כספי, יבוא בגדרה של תקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז – 2007, ולצורך כך, תביעה למסירת נכס, נחשבת כעניין אשר אינו ניתן להערכה כספית, כאשר מניות, נכללות אף הן בגדר המונח "נכס" (ר' בש"א (ת"א). 11339/06 ארנון נ' פיוטרובסקי (פורסם בנבו); ת.א. (מחוזי מרכז) 972-11-12 בן אור ז"ל נ' גזיאל (פורסם בנבו); ת.א. 8090-02-16 שטיצברג ואח' נ' טייב ואח' (פורסם בנבו)).
41.

במסגרת החלטתו של כב' השופט אורנשטיין בתיק ארנון אשר נזכר לעיל, נקבע בין היתר כדלהלן:
"טעם נוסף למסקנתי הוא בכך שקבלת עמדת המשיבים, תרוקן הלכה למעשה, מכל תוכן את תקנות האגרות בכל הנוגע לתביעות שאינן ניתנות לביטוי כספי. כמעט ואין בנמצא תביעה אזרחית, שאינה מגלמת בחובה עניין כספי. יפים בהקשר זה דברי בית המשפט העליון ב
רע"א 232/02
ויקטור שרייבמן נ' מ.ט.ס. תעשיות מחקר כרמיאל בע"מ ואחר' [פורסם בנבו]: "כבר נפסק לא פעם שיכול ועניין יכנס בגדר תובענה לסעד הצהרתי או לצו עשה גם אם הוא ניתן לשומה כספית". בית המשפט באותו מקרה ראה בתביעה להסרת הקיפוח, כתביעה שאינה ניתנת לביטוי כספי, הגם שכאמור הבהיר שניתן היה לערוך שומה ולכמת את הסכום מאחורי הקיפוח הנטען. זאת ועוד, תוצאה אחרת עלולה לגרום לשינוי סדרי בראשית שאין לה כל הצדקה, וזאת בנוגע לחיובי אגרות באותן תביעות למתן

פסק דין
המצהיר על בעלות בנכס, בין מיטלטל ובין דלא ניידי הכוללות גם עתירה להקניית הנכס לתובע, בהן האגרה המחוייבת היא כרגיל לפי סעד שאינו ניתן לביטוי בכסף
".
42.
בהינתן האמור, מקום בו עתרו התובעים לסעד הצהרתי בלבד, ומקום בו המחוקק מצא להורות, מפורשות, כי סעד הצהרתי ואף צו עשה למסירת נכס (למעט מסירה של כספים), אינם נכללים במסגרת תקנה 3(1) לתקנות, אין להורות כי על התובעים להוסיף ולשלם אגרה.
סוף דבר,
הבקשה נדחית.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 6,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ח, 11 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 29780-08/17 unibin resources, סעיד סרסור, אס.או.איי אינרגי בע"מ נ' יעקב מרוז, אפרים סנה (פורסם ב-ֽ 11/06/2018)