פסקי דין על מיכאל זנו | פסקי דין על קינג לפיתוח דימונה | פסקי דין על מדינת ישראל - רשות המיסים בישראל | פסקי דין על עזבון המנוח אלברט בן שושן ז"ל ואח' |

2133-11/13 א     20/06/2018




א 2133-11/13 מיכאל זנו נ' קינג לפיתוח דימונה בע"מ, מדינת ישראל - רשות המיסים בישראל, עזבון המנוח אלברט בן שושן ז"ל ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
: כבוד השופט גד גדעון


ת"א 2133-11-13



התובע

מיכאל זנו
ע"י ב"כ עוה"ד צבי נצר
ויאנה פורמן


נגד


הנתבעים

1. קינג לפיתוח דימונה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל ראובן
והדס זנו – יפרח


2. מדינת ישראל
- רשות המיסים בישראל

3.שרגא בודה

, עו"ד – כונס נכסים

4. עזבון המנוח אלברט בן שושן ז"ל ואח'

(יורשי המנוח)
באמצעות מנהלי העיזבון עוה"ד מאיר שכטר וצהלה הלוי



פסק דין


1.
זהו

פסק דין
בתביעה להורות על רישום הזכויות בחנות
המצויה בבניין שבדימונה, וידועה כגוש 39510 חלקה 8 תת חלקה 7, על שם התובע, כשהיא נקיה מכל עיקול או זכות צד ג', לרבות ביטול עיקולים או הערות שנרשמו לזכות הנתבעת מס' 2, וביטול הליכי כינוס נכסים שנפתחו על ידי הנתבע מס' 3, בתפקידו ככונס נכסים. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2.
התובע ומר אלי זנו שהינו בעליה של הנתבעת, הינם אחים, אשר למרבה הצער מתקיימות ביניהם מזה שנים, מספר מחלוקות רכושיות לרבות המחלוקת שביסוד התביעה דנא, בדבר החנות האמורה (להלן: "החנות" או "החנות שבמחלוקת").


לטענת התובע, המנוח אלברט בן שושן ז"ל (להלן: "המנוח"), רכש את הזכויות בחנות ביום 31.7.78, מבעלי הזכויות הקודמים בחנות, על פי הסכם אשר צורף לכתב התביעה (נספח ג'). החנות ממוקמת בקומת הקרקע בבניין בן ארבע קומות, כאשר לצידה בקומת הקרקע חנויות נוספות, ואילו בקומות שמעל קומת הקרקע ממוקמים בעיקר משרדים ואולמות אירועים. כיום, רשום הבניין כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין, ואולם החנות נרכשה על פי הטענה, קודם רישום הבית המשותף, ובהסכם שבמסגרתו רכש המנוח את הזכויות בחנות, נרשמה החנות כחלקה 8 בגוש 39510, חנות מס' 1, ולטענת התובע מדובר בחנות
כהגדרתה לעיל.


לטענת התובע, בשנת 1990 רכשה הנתבעת מס' 1, קינג לפיתוח דימונה בע"מ
(להלן: "הנתבעת", או "קינג"), את הזכויות בבניין, למעט החנויות המצויות בקומת הקרקע.

בשנת 1993 רכש מר אלי זנו, שהינו כזכור, אחיו של התובע, את הזכויות בנתבעת ובהמשך נרשם הבית המשותף. לטענת התובע, רשמה הנתבעת את הבניין כולו, לרבות קומת החנויות, על שמה, וזאת בשל אילוצים הנובעים מחוסר מידע ביחס לבעלי הזכויות בחנויות. עם זאת, הרישום האמור לא נגע לפעילות המסחרית בחנויות והן הושכרו, או הופעלו ללא התערבות של הנתבעת, על ידי בעלי הזכויות, האמתיים שלהן.
עוד, לטענת התובע, לא טענה הנתבעת מעולם לזכויות בחנויות האמורות, במסגרת הליכים משפטיים קודמים שנגעו להסדרת זכויות באילו מן החנויות.

כך, לטענת התובע, גם לעניין החנות, כאשר המנוח הוא שהשכיר אותה מאז שרכש אותה ועד שמכר אותה לתובע, כנטען, והוא שקיבל את דמי השכירות בגינה.

לאחר פטירת המנוח, מונו במסגרת הליכים שנקטו מי מהיורשים, עורכי הדין מאיר שכטר וצהלה הלוי כמנהלי עזבונו, וביום 10.10.17,
התקשרו יורשי המנוח באמצעות מנהלי העיזבון עם התובע, בהסכם שבמסגרתו רכש התובע את זכויותיהם בחנות. ההסכם אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, התובע שילם את מלוא התמורה בגין הרכישה והעסקה דווחה כדין לרשויות המס.

התובע פנה אל הנתבעת ובקשהּ, לרשום את החנות על שמו, אלא שפניתו לא הואילה, והנתבעת העלתה לטענתו דרישות פסולות כתנאי לרישום. בהמשך, נרשמו הערות על המקרקעין, לרבות החנות, לטובת הנתבעת 2 בגין חובות לכאוריים של הנתבעת, ולאחר מכן נרשם צו ניהול על ידי כונס נכסים – הנתבע מס' 3 על החנות, בגין חוב לכאורי של הנתבעת לרשויות המס.

נוכח האמור, הוגשה התביעה דנא שבמסגרתה התבקשו הסעדים כמפורט לעיל.

יצוין כי ביום 2.12.13, הודיעו הנתבעת מס' 2
- מדינת ישראל והנתבע מס' 3 – כונס הנכסים עו"ד בודה, כי הם אינם מתכוונים להתערב בהליך, ומותירים את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. הוצהר, כי הנתבע מס' 3 שוחרר עובר להגשת ההודעה מתפקידו ככונס נכסים, ונתבעת מס' 2 התחייבה למחוק את העיקול הרשום לטובתה, על זכויות הנתבעת, מקום שתתקבל טענת התובע ביחס לחנות.

ביום 29.12.13, הודיעו גם מנהלי העיזבון, כבאי כוחם של היורשים, כי היורשים אינם צד לסכסוך שבין התובע והנתבעת, אישרו כי הם אכן מכרו את זכויותיהם בחנות, וכי העסקה הושלמה, לאחר שאושרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה והתקבלו אישורי המיסים הדרושים, ועל כל הודיעו כי אין בכוונתם להתגונן מפני התביעה.

3.
בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, טענה היא, בין היתר, כדלקמן:

לטענתה, התובע איננו בעל הזכויות בחנות הידועה כחלקה 8 תת חלקה 7 בגוש 39510, כי אם
בחנות אחרת – חנות מס' 1, בחלקה 8, כפי שנכתב בהסכם שבמסגרתו רכש המנוח את הזכויות בחנות, ואילו החנות שבמחלוקת - שהינה חנות אשר נוצרה כתוצאה מאיחוד של שתי חנויות אשר היו ידועות בעבר כחנויות מס' 4 ו – 5 בבניין – הינה "... בבעלותה של הנתבעת ורשומה על שמה כדין בלשכת רישום המקרקעין".

הנתבעת טענה, כי בעבר, התנהל הליך אזרחי בין המנוח ובין מר אלי זנו בגין חנויות מס' 4 ו 5 (המהוות כאמור, לטענתה את החנות), אשר הסתיים במחיקה על ידי בית המשפט, כאשר במסגרת ההליך האמור, טען מר אלי זנו, כי המנוח הינו בעליה של חנות מס' 1 ולא של חנויות מס' 4 ו 5, וכן טענה, כי בידיה מסמך בחתימת ידו של המנוח שבו נאמר, כי אין למנוח כל תביעה או טענה נגד מר אלי זנו, ביחס לחנויות מס' 4 ו 5 בבניין (נספח ג' לכתב ההגנה).

הנתבעת הכחישה את טענת התובע, כי פנה אליה עובר להגשת התביעה בדרישה לרשום את הזכויות בחנות על שמו.

4.
התובע העיד לעצמו וכן העידה
מטעמו עוה"ד רינה כהן – חמו, שהינה עורכת הדין שהגישה בשמו את התביעה, ויצגה אותו בישיבות הראשונות במסגרת הדיון בתביעה, ואשר ייצגה בעבר את מר אלי זנו בעניינים שונים, לרבות עניינים הנוגעים לנכסים בבניין, וכן ייצגה את התובע, מר מיכאל זנו
, במסגרת ההתקשרות עם יורשי המנוח (באמצעות מנהלי העיזבון), לרכישת החנות, וחתימתה מופיעה בשולי ההסכם, כמי שאישרה את חתימת התובע.

העדה אישרה את טענת התובע, כי החנות שרכש הינה אכן החנות שבמחלוקת.


עו"ד כהן-חמו גם העידה מפורשות, כי חנויות בקומת הקרקע, לרבות השטחים המהווים את החנות שבמחלוקת, לא נרכשו על ידי הנתבעת בעת רכישת יתר חלקי הבניין
וכי מר אלי זנו נמנע מלשעבד את החנויות לבנק, כאשר שועבדו חלקים אחרים בבניין, וזאת לדבריה, באשר "ידענו שהחנויות... שייכות לבעלים שונים, וידענו זאת בוודאות" (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 20).


העדה גם העידה על קשיים שהתלוו לרישום הבית המשותף, אשר בגינם, לדבריה, "...כל החלקה נרשמה על שם קינג פיתוח דימונה, בעת רישום הבית המשותף נעשתה טעות, מר אלי זנו פנה למומחית מתל אביב, אני המלצתי עליה, שאיננה עו"ד והיא רשמה את כל הבניין, וגם את החנויות למטה היא רשמה על שם קינג... עם כל הכבוד אלי זנו לא ידע איזה חנות שייכת למי, ואנשים קנו בלחיצת כף יד ללא רישום בטאבו. רק דיווח לרשויות המס. גם אני שייצגתי את אלי זנו לא יכולתי לדעת והוצאתי מכתב לכל בעלי החנויות שבו אמרתי שאני מעוניינת לרשום את כל החנויות על שמם, וביקשתי שיבואו ... זאת הסיבה שהחנויות למטה לא מוסדרות..." (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 27 עד עמ' 16 ש' 8).


התובע הגיש באמצעות העדה מסמכים שהיו ברשותה, לרבות מסמכים הנוגעים להליך שבו ייצגה את הנתבעת, ואשר במסגרתו הוגשו חוו"ד של השמאי מר אליהו טלמון, המתייחסת לחנויות מס' 4 ו 5, בבניין, כהגדרתן באותה תקופה. העדה העידה מהיכרותה את הבניין, כי חנויות מס' 4 ו 5 מהוות כיום את החנות שבמחלוקת – תת חלקה 7.

5.
לנתבעת העיד מנהלה מר אלי זנו.


בתצהיר עדותו הראשית העיד מר זנו, בין היתר, כי החנות שבמחלוקת שייכת לנתבעת ולא לתובע, וכי המנוח, מר בן שושן ז"ל, רכש בשעתו את חנות מס' 1 ולא את החנות שבמחלוקת,
וחזר וטען, כי המנוח אישר זאת בכתב.


במהלך חקירתה של עו"ד כהן – חמו, פנה מר זנו אל בית המשפט, ומסר גרסה שונה בתכלית, כדלקמן: "אני מסכים שחלק מחנות מס' 7, החלק השמאלי כפי שזה מופיע בתשריט הנושא חותמת הטאבו, אכן היה שייך למר בן שושן. אבל החלק הימני הצמוד לגרם המדרגות שהינו מלבן שאחת מצלעותיו הינה הגבול בין נכס מס' 7 כפי שמשורטט בתשריט וצלע השניה הינה המשכו של קיר המבואה של המלון ובה מצויה יצאת החרום של הבניין, לא היה שייך לבן שושן מעולם, אלא היה שייך לקינג" (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 25-28).

בהמשך לדברים אלה, שורטט על גבי תשריט, גבול הנכס שהיה שייך למנוח, בהתאם לגרסתו החדשה, כאמור, של מר אלי זנו. ויודגש – מר אלי זנו אכן התייחס בדבריו אלה, לחנות שבמחלוקת, תת חלקה מס' 7, דהיינו, על פי גרסה זו, המדובר אכן באותה חנות, אלא שמר אלי זנו טען כי גבול החנות במקור היה שונה, ומכאן שהחנות היתה מעט קטנה ביחס לגודלה כיום.

בהמשך, במהלך חקירתו הנגדית, מסר מר אלי זנו גרסה שונה בעניין:

"ש.
בדין שנערך ביום 15.05.2016 התייחסת למוצג שהוצג באותו דיון שזה צילום
a
– 3 בתשריט הבית המשותף, אני מציג בפני
ך, כשדיברנו על החנות של בן שושן ,הצבעת על מה שרשום כחנות 7 בהסתייגות מסויימת ? – אני מפרט לך זו ההרחבה..
ת.
במספר 9 יש פה...
ש.
בדיון ביום 15.05.2016,
הצבעת על נכס 7 שצמוד למדרגות הפנימיות בתור החנות של בן שושן, ?
ת.
מה שאני רואה לפי גרם המדרגות ליד מס' 9 אני רואה עליה לקומה ראשונה ולא 5-6 מדרגות.. הגרם מדרגות ארוך יותר. אני לא יודע מה קנה בן שושן. לא קניתי ממנו, רק השכרתי ממנו. כשאני באתי ל השכיר את האולמות השכרתי ממנו את הנכס.
לא ידעתי אם יש לו או אין לו חוזה.
אני שכרתי ממנו, שתי חנויות - את חנות 7 שמופיעה בתשריט שאתה מראה לי 7 וחלק ממה שמופיע בתשריט כחנות 8.
חלק מחנות 7 שכרתי ממנו. החלק הדרומי.
ש.
ואתה באת ואמרת שמה שמסומן פה באיקס לא שייך לבן שושן ?
ת.
לא שייך לבן שושן, שייך למלון – לנתבעת.
ש.
אני מפנה אותך לתשריט הבית המשותף – נספח א' לתיק המוצגים שהגשנו ב- 05.01.17, אני מניח את תשריט א' מול התשריט המוקטן. חנות 7 המסומנת בתשריט א' זה אותה חנות 7, אתה רואה שזה אותו דבר?
ת.
זה לא אותו נכס.
ש.
מסומן פה 7 ופה 7 זה אותו דבר?
ת.
לא יודע. לא יודע זו איזו תוכנית,
לא יודע זו איזו תוכנית שיצאה מרשות מקומית
ש.
תראה כאן יש חותמת של הרשות המשפטית 22.11.2001 ואתה רואה פה 7 נכון, והקווים כאן הקווקוו שסימנת כאן. לגבי החלק שסומך מקווקוו אתה טוען שזה בבעלות קינג
ת.
קינג קנתה את כל הזכויות של החברה. קנינו את החברה עם הנכס.
כשאני קניתי את הנכס, חלק מחנות 7 היתה מושכרת אליי, לחברה, מבן שושן. חנות 7 היתה קטנה יותר בלפחות.. לא ידענו מה גודל החנות. וכשהתחלנו לעבוד בתוך החנות הבנו שמשהו נעלם מעיננו כי המרחק של הקיר, לא צמוד למדרגות.
היה לי חסר איזה שניים שלושה מטרים.
בין קצה המדרגות לקיר. שברנו, עשינו פתח, ופתאום אני רואה את החלל הזה. טעיתי כבודו ואמרתי חנות 7 ולא 9. מאחר וגרם המדרגות ב- 9 ארוך יותר.
אפשר לראות בתוכנית.
כן זה בסוף הרחוב. מדובר אולי ב- 35 מ'.
יכול להיות שטעיתי בדיון הקודם שדיברתי.
אולי המפה היתה הפוכה".
(עמ' 45 ש' 15-34; עמ' 46 ש' 1-11)
.

6.
התובע טען בסיכומיו, בין היתר, כי הוכח מעדות התובע עצמו, עו"ד כהן-חמו וכן מדברי מר אלי זנו במהלך חקירתה של עו"ד כהן-חמו, כי המנוח מר בן שושן, היה אכן בעליה של החנות שבמחלוקת, אשר אותה רכש בהמשך התובע, וכי נוכח הראיות שבפני
בית המשפט, לא יכולה עוד להיות מחלוקת לעניין זיהוי החנות.


לטענת התובע, הוכח, כי חרף הרישום בלשכת רישום המקרקעין, הרי שהנתבעת לא רכשה מעולם את החנות. זאת משאישרה ב"כ הנתבעת כי הנתבעת לא רכשה את החנות מן המנוח, משעוה"ד כהן-חמו אשר טיפלה בענייניו של מר אלי זנו בתקופה הרלוונטית העידה שבעת רכישת הבניין, לא רכשה הנתבעת את החנויות שבקומת הקרקע ומשלא הוצגה כל ראיה העשויה ללמד, על כך שהנתבעת רכשה את הזכויות בחנות האמורה.


עוד נטען, כי הוכחה רכישת הזכויות בחנות על ידי התובע, וכי נסיבות רישום הבית המשותף על ידי הנתבעת, כפי שתוארו בעדות עו"ד כהן-חמו, מאששות את הטענה כי הרישום אינו משקף את הזכויות האמתיות בחנות.


לעניין דברי מר אלי זנו בישיבה שבה נחקרה עו"ד כהן-חמו, שלפיהם המנוח אכן היה בעל הזכויות בחנות מס' 7, אולם קו הגבול של החנות היה שונה אז והחנות היתה קטנה יותר – דברים שמהם חזר בהמשך בטענה כי טעה, וביחס לטענה העשויה להשתמע בעניין גודל החנות, טען התובע, כי מדובר בשינוי חזית אסור, כי הנתבעת איננה יכולה לחזור בה מן ההצהרה שבמסמכי רישום הבית המשותף, בדבר מתאר החנות וגודלה, וכן טען, כי אין כל ראיה התומכת בטענה זו של מר אלי זנו.


הנתבעת טענה בסיכומיה, בין היתר, כי לא הוכח מיקום החנות וזיהויה בתשריטים הרלוונטיים, וכי לא
נסתר הרישום בלשכת רישום המקרקעין, לעניין הזכויות בחנות.


הנתבעת טענה, כי יש לזקוף לחובת התובע, את הימנעותו מהעדת מי מיורשי המנוח בדבר מיקום החנות.


לטענת הנתבעת הוכח, כי הנתבעת היא בעליה של החנות והדברים עולים, בין היתר, מן המסמך שעליו חתם המנוח, ואשר במסגרתו אישר, כי אין לו כל טענה נגד מר אלי זנו לעניין חנויות 4 ו 5.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע חדל בחוסר תום לב או מתוך עצימת עיניים, באי רישום זכויותיו הנטענות בחנות, לארוך שנים רבות.

ביחס לדברי מר אלי זנו עצמו שצוטטו לעיל, אשר עולים בקנה אחד עם טענת התובע לעניין מיקום החנות,
טענה ב"כ הנתבעת, כי יש לקבל את הסברו של מר אלי זנו, שלפיו טעה כאשר אמר את הדברים, וכי הטעות נובעת, בין היתר, מכך שכאשר אמר מר אלי זנו את הדברים, טעה בקריאת התשריט שהיה מונח לפניו.

7.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושבתי ובחנתי את הראיות, סבורני כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי הוא בעל הזכויות בחנות. יש לזכור לעניין זה, כי הגם שמדובר בשאלה של מקרקעין המחייבת כמובן בחינה בכובד ראש, הרי שנטל ההוכחה הנדרש הינו נטל אזרחי רגיל של הטיית מאזן ההסתברויות.


איש מן הצדדים לא הניח בפני
בית המשפט ראיה כתובה ניצחת, בדבר זיהוי החנות אשר יכולה היתה להסיר את הספק באופן מוחלט. יחד עם זאת, בפני
בית המשפט מונחת, לצד עדותו של התובע, גם עדותה של עורכת הדין כהן- חמו, אשר ההתרשמות היתה, כי העידה ביושר ולא ניסתה להתאים את גרסתה לצרכי התובע, ואינני סבור כי נכון לדחות את גרסתה, הגם שכאמור, היא משמשת כעורכת דינו של התובע, וייצגה אותו בהליך דנא, עד שנדרשה להעיד במסגרתו.


מעבר לאמור, סבורני, כי יש ליתן משקל רב בעניינו לדבריו של מר אלי זנו, מנהלה של הנתבעת במהלך הישיבה שבה העידה הגברת כהן- חמו. כזכור אישר מר אלי זנו מפורשות, כי המנוח, מר בן שושן ז"ל, היה בעל הזכויות בחנות מס' 7, היא החנות שבמחלוקת. דבריו אלה שנאמרו באופן ספונטני במהלך הדיון, עולים לסברתי כדי הודאת בעל דין של ממש מצד הנתבעת, בטענתו המרכזית של התובע במסגרת התביעה.

סבורני, כי יש להעדיף את גרסתו זו של מר אלי זנו, על גרסתו הראשונה שפורטה בתצהיר עדותו הראשית, ועל הגרסה שפרט בחקירתו הנגדית, לרבות ניסיונו לתקן את הדברים הברורים שהשמיע קודם לכן, ואשר איששו את טענת התובע. לא שוכנעתי בדבר נכונות הסברו לעניין הטעות שטעה, לטענתו, בעת אמר את הדברים. מכל מקום הגרסה המאוחרת שהשמיע, ואשר במסגרתה נכנסה כבר לתמונה חנות נוספת, חנות מס' 9, הינה בגדר עדות יחידה של עד המעוניין בתוצאות המשפט, כמובנה בהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, על המשתמע מכך. לא מצאתי גם בדברי ב"כ הנתבעת, לעניין זה בשלב הסיכומים, טעם מספיק להעדיף את גרסתו המוקדמת של מר אלי זנו בתצהיר עדותו הראשית, או את גרסתו המאוחרת שבחקירתו הנגדית, על הגרסה שהשמיע באופן ספונטני בפני
בית המשפט, כאמור לעיל.


סבורני, כי הראיות האמורות, יש בהן בהצטרפן יחד, להוכיח את טענות התובע לעניין רכישת החנות, לרבות זיהויה.


הגם שסביר היה לצפות כי בידי הנתבעת, אשר פעלה לרישום הבית המשותף יהיו מלוא המסמכים הנוגעים לזכויות בכל חלקי הבניין, הרי שלא היה בידה כל מסמך שיכול היה לתמוך בטענתה, בדבר רכישת החנות על ידה. טענתה שלפיה רכשה את החנות יחד עם חלקים אחרים בבניין, לא הוכחה אפוא.

אשר לטענות שהעלה מר אלי זנו לעניין מתאר החנות וגבולותיה, הרי שהטענות לעניין זה לא נטענו מעולם עובר לישיבה אמר מר אלי זנו את הדברים, ולא נתמכו
בראיות נוספות מעבר לדבריו של מר אלי זנו. זאת, כאשר אילו היווה העניין חלק מיריעת המחלוקת, ברי כי על הנתבעת היה רובץ הנטל להוכיח, כי מתאר החנות ושטחה שונים מן המתועד בלשכת רישום מקרקעין במסגרת רישום הבית המשותף, שהיא עצמה ערכה.

רכישת הזכויות בחנות על ידי התובע מאת יורשי המנוח, הוכחה במסמכים, ובהם הסכם הרכישה ואישורי המיסים, ונזכיר כי יורשי המנוח הודיע באמצעות מנהלי העיזבון, כי העסקה הושלמה.

מכאן, כי התובע הוכיח, כי הינו בעל הזכויות בחנות, ועל כן יש להורות על תיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין בהתאם. כמו כן, נוכח עמדת הנתבעים מס' 2 ו 3, יש להורות על ביטול הרישומים בדבר עיקולים שנרשמו על הזכויות בחנות, ולמען הזהירות, הגם שאפשר כי הדבר כבר נעשה, יש להורות על ביטול כינוס הנכסים ומחיקת ההערה בדבר כינוס הנכסים, כמבוקש ברישא של התביעה.

8.
לפיכך, מתקבלת התביעה. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 46,800 ₪ (40,000 ₪ בתוספת מע"מ), וכן הוצאות שהוציא התובע בפועל
במסגרת ההליך לרבות אגרה ושכר עדים. התובע רשאי להגיש, פסיקתא לחתימת בית המשפט, וכן בקשה לשומת הוצאות, תוך 30 ימים.

ניתן היום,
ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 2133-11/13 מיכאל זנו נ' קינג לפיתוח דימונה בע"מ, מדינת ישראל - רשות המיסים בישראל, עזבון המנוח אלברט בן שושן ז"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 20/06/2018)